האם ובאילו נסיבות מוסמך הרשם להליכי חדלות פירעון להיעתר לבקשת היחיד לביטול הצו לפתיחת הליכים ומהו שכר הטרחה הראוי במקרה זה. אלו השאלות המצריכות הכרעה במקרה שבפניי.
תמצית העובדות וטענות הצדדים
- עסקינן בתיק חדל"פ שנפתח בחודש 1/2020 לבקשת היחידה, במסגרתה הוצהר על 5 תיקי הוצל"פ שנפתחו בין השנים: 1988-1998 (קרנות החוב עמדו ע"ס כולל של 8,362 ₪ ויתרת החוב נכון למועד פתיחת התיק עמדה ע"ס של כ- 65,000 ₪) .
- בתצהיר ההסתבכות הצהירה היחידה כי החובות נוצרו בשנות השמונים עקב נפילתה לסמים וכי מאז השתקמה ומזה כעשרים שנה אינה משתמשת בסמים. היחידה ילידת 1965, מוכרת כבעלת נכות רפואית בשיעור של 68 אחוז ודרגת אי כושר של 75 אחוז, מתקיימת מקצבת נכות, סיוע בדיור ושכר עבודה חלקי.
- בעקבות ישיבת הסדר שנערכה עם נציגת הרשם ביום 26.2.2020 אשר לימדה כי קיים סיכוי סביר להסדר, קיימתי ביום 5.7.2020 אסיפת נושים. במסגרת האסיפה נערכה ליחידה חקירת יכולת (לרבות על ידי אחד הנושים) ממנה עלה כי קיים חוב חיצוני נוסף לבנק דיסקונט אותו יש לצרף להליך. משלא הושגה ההסכמה הנדרשת בדין ומשהיחידה הצהירה כי אין באפשרותה לשפר את הצעת ההסדר, עתרה היחידה למתן צו לפתיחת הליכים. לפיכך, ולאחר השלמת מסמכים נדרשים, ניתן צו לפתיחת הליכים ביום 21.7.2020 ומונתה נאמנת בתיק.
- כשלושה שבועות לאחר מכן ביום 11.8.2020, עתרה היחידה לביטול הצו לפתיחת הליכים. היחידה הצהירה כי בעקבות הצו לפתיחת הליכים הוטלו עליה הגבלות בבנק, לרבות הגבלה על קבלה ושימוש בשיקים ובעקבות זאת נקלעה למשבר חריף בעטיו ביצעה ניסיון אובדני. קרוביה ומכריה התגייסו לעזרתה וסייעו לה בסגירת כל החובות בפשרה בסך כולל של כ- 17,000 ש"ח, למעט החוב לנושה החיצוני אשר ממשיך להיות משולם כסדרו, בהתאם להסדר שהושג קודם לפתיחת ההליך. תצהיר נוסף הוגש מטעמה של שכנתה וחברתה של היחידה, אשר הצהירה על המצב הנפשי אליו נקלעה היחידה בעקבות האמור לעיל והתגייסות קרוביה ומכריה על מנת לסייע לה בסגירת החובות.
- ביום 17.8.2020 הגיש הנאמנת תגובתה לבקשת היחידה. הנאמנת טענה כי בקשת היחידה הוגשה תוך ניצול ההליך לרעה, באמצעות תשלום נטען של החובות על ידי צדדי ג' ובדרך של העדפת נושים. הנאמנת הפנתה להחלטה שניתנה בתיק פש"ר 39953-02-17 ואכד נ' כונס הנכסים הרשמי המחוז חיפה והצפון (פורסם בנבו, 26.3.17, להלן: "עניין ואכד") ועתרה לתשלום שכ"ט והוצאות. בתגובה משלימה מיום 13.9.2020 עתרה הנאמנת להותיר את ההליך על כנו, תוך מתן הוראה בדבר השבת הכספים ששולמו לנושים לקופת הנשייה ומתן הזדמנות לנושי היחידה להציע עצמם כמי שמבקשים להותיר הצו לפתיחת הליכים על כנו ולהמשיך בניהול ההליך. כן עתרה לפסוק את שכר טרחתה והוצאותיה בהתאם לתקנות הרלוונטיות. פורטו הפעולות שבוצעו על ידי הנאמנת שעיקרן פניות שנערכו לצדדים שלישיים בעניינה של היחידה ומשלוח ההודעה בדבר מתן הצו לפתיחת הליכים לנושים.
- ביום 15.9.2020 הודיע הנושה החיצוני הנותר, בנק דיסקונט, על הסכמתו למחיקת ההליך.
- ביום 17.11.2020 התקיים דיון בנוכחות היחידה ועו"ד מטעם משרד הנאמנת (יוער כי הדיון נדחה בשל הארכת פגרת סוכות). במסגרת הדיון חזרו הצדדים על טיעוניהם והוסיפו טענות נוספות. מטעם הנאמנת נטען כי אין לרשם להליכי חדלות פירעון סמכות עניינית לדון ולהחליט בבקשה מסוג זה. עוד נטען, כי היחידה פעלה בחוסר תום לב בכך שניהלה הסדרים מחוץ להליך והמשיכה לשלם את החזר ההלוואה לנושה החיצוני ובכך ביצעה העדפת נושים. נטען כי אמנם היחידה חדלת פירעון ומצבה הכלכלי והבריאותי קשה, אך אין לקבל את אופן התנהלותה. לעניין שכר הטרחה נטען כי מעת שמונה נאמן אשר פעל כנדרש יש לפסוק שכר טרחה בהתאם לתקנות הרלוונטיות. ב"כ היחידה טען מנגד כי קיימת סמכות לרשם להליכי חדלות פירעון לדון ולאשר ביטול ההליך לבקשת היחידה מכוח הסמכות הטבועה הקבועה בסעיף 75 לחוק בתי המשפט. נטען עוד, כי בעקבות ההליך נקלעה היחידה למשבר קשה עד כדי ניסיון אובדני. באשר לפעולות שביצעה הנאמנת נטען כי מדובר בפניות לגורמים שלישיים באמצעים אלקטרוניים וכי האחריות לשליחת הצו לפתיחת הליכים לנושים אינו מוטל על הנאמן. עוד נטען כי עסקינן בפרק זמן קצר של כ- 3 שבועות בלבד, בניגוד לעניין ואכד אליו הפנתה הנאמנת. היחידה הצהירה בדיון כי היא מבקשת לאפשר לה לפתוח דף חדש ולהיעתר לבקשתה.
ד י ו ן
מתן צו לפתיחת הליכים ומינוי בעל תפקיד, מהווים קו פרשת המים כך שממועד זה אין עוד רשאים הצדדים לנהל מו"מ ולהגיע להסדרים שלא באמצעות בעל התפקיד ובפיקוח בית המשפט/ הרשם להליכי חדלות פירעון.
עמד על כך בית המשפט העליון בפסק הדין שניתן ב-ע"א 9998/06 חזן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 20.7.2008 להלן: "הלכת חזן") במקרה בו הגיע חייב להסדר עצמאי עם הנושים לאחר מתן צו הכינוס ושלא באמצעות הנאמן:
"הגעה להסדרי נושים שלא דרך קופת הפירוק
ו. ... פקודת פשיטת הרגל וההליכים מכוחה הם דרך המלך לטיפול בחובות של מי שאינו יכול כנטען לעמוד בתשלומם. משננקטה דרך מלך זו, לא עוד ב"תכנית כבקשתך" עסקינן, ואין הרשות נתונה לצעדים "אישיים" כל עיקר, אלא יש לילך במתוה שקבע הדין, בפיקוח בית המשפט. גם חייב שניתן כנגדו צו כינוס, והמבקש אם לסלק את חובותיו כולם ואם להגיע להסדר - אין כמובן כל מניעה כי יעשה כן, ואדרבה, אך הכל בדרך המלך ולא בכביש עוקף ודרך המלך היא באמצעות בעלי התפקידים שמינה בית המשפט.
(2) הפעולה שנעשתה - בין אם על-ידי קרובים בברכת המערער ובין על-ידי המערער - לענין המו"מ עם הנושים עמדה בסתירה מובהקת לסדר הדברים שהתוה המחוקק לענין כינוס נכסים ופשיטת רגל. אכן, במקרה דנא השיג המערער את הסכמת כל הנושים הרלבנטיים, אך במקרה הטוב נתקיימו בו דברי ר' יהודה הלוי במסר ממרום למלך כוזר "כוונתך רצויה... אבל מעשך אינו רצוי", (ספר הכוזרי (מהדורת יהודה אבן שמואל) מאמר א' פתיחה עמ' א'), ולשיטת חלק מן המשיבים גם הכוונה מוטלת בספק. אף בהנחה של כוונה רצויה, אין להלום, ודברים אלה נאמרים ככלל באשר לאפשרויות הנתונות לחייב המצוי בהליכי פשיטת רגל, כי בשעה שבית המשפט מינה נאמן או מנהל מיוחד כ"קצין בית המשפט" יעשה אדם דין לעצמו; בעל התפקיד שמונה, ואך ורק הוא, הכתובת למו"מ עם הנושים ולקידום ההליך. ראו לעניין זה דבריו הנכוחים של השופט א' זמיר, כי:
"שיתוף פעולה מלא עם בעל תפקיד ונקיטת פעולות רק במסגרת הפקודה והדין הנוהג בהקשר האמור הם מאבני היסוד של הליך פשיטת הרגל; כל קביעה אחרת תפגע במהותו ובתכליותיו של הליך כזה. אמנם אינטרס החייבים... הוא שיקול חשוב; כך גם האינטרסים של הנושים. לצד זאת שומה על בית המשפט לשמור גם על האינטרס הציבורי במובן הרחב" (בש"א (ת"א) 16920/07 אריכא נ' עו"ד חבר, נאמן לנכסי החייבים [פורסם בנבו]).
בהחלטה בתיק ע"א 11117/07 אריכא נ' עו"ד חבר [פורסם בנבו], הצטרפתי "בכל לב" לדברים אלה מן "הטעם המשפטי ערכי", והוספתי כי "יש חשיבות לסדרים תקינים ולמילוי הוראות הדין כדין, ויד האינטרס הציבורי בכגון דא גוברת".
בית המשפט ערך בהלכת חזן אבחנה בין שיקול דעת בית המשפט בשלב שקודם למתן צו הכינוס, לבין השלב שלאחריו, בקבעו כדלקמן:
" (3) אזכיר, שסעיף 19 לפקודת פשיטת הרגל קובע כי, "אין חזרה מבקשה שהוגשה - בין של נושה ובין של חייב - אלא ברשות בית המשפט", והדברים ברורים. לעניין זה כתבה השופטת א' פרוקצ'יה, בעת כהונתה בבית המשפט המחוזי, ואל נכון הפנה המנהל המיוחד לדבריה, כלהלן (פש"ר (י-ם) 4899/96 בנק הפועלים נ' שאג (לא פורסם)):
"מסתמנת אבחנה ברורה באמות המידה להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט בשלב הקודם למתן צו הכינוס לעומת השלב לאחר מתן צו הכינוס ..."
ומאז הכרזת פשיטת הרגל יש לפעול באמצעות הנאמן.
(4) ברי כי בנידון דידן עסקינן בשלב שמעבר ל"פרשת המים", השלב שלאחר הכינוס ומינוי המנהל המיוחד - וממילא היתה זירת הפעולה נתונה למנהל המיוחד כקצין בית המשפט, ולא לשיקול דעתם של המערער או קרוביו, על פי אוות נפשם. במהלכים שנעשו שגה המערער משגה כבד ופעל שלא כהלכה, ולכך נתנה השופטת קמא ביטוי אל נכון בפסק דינה.
(5) כאמור, הליכי פשיטת רגל אינם כהליכים אזרחיים "רגילים", במובן זה שמופקעת במהלכם חרותו ה"רגילה" של אדם לנהל את ענייניו, ומועברת ל"קצין בית המשפט", נאמן, מנהל מיוחד או כונס נכסים, הכל לפי המקרה. אין החייב יכול לעמוד "בתחרות" עם בעלי התפקידים, שאחרת היתה נוצרת מציאות של ג'ונגל, יד איש ברעהו, מירוץ אל ליבם של הנושים וכל מרעין בישין אחרים. דבר זה סותר חזיתית את מרכיב השויון ויתכן כי יהא נודף הימנו ריח של העדפת נושים. זאת אין להלום, ועל כן לא היה הנעשה כאן כתקנו."
עם זאת, לא בכל מקרה ידחה בית המשפט את הבקשה ונראה כי השיקול המרכזי שיכריע את הכף הנו שאלת תום ליבו של היחיד וההגנה על אינטרס הנושים וכך נאמר בעניין זה:
"לא ראוי שבית המשפט יאפשר ליחיד לחזור מבקשה, אם בקשת הביטול הוגשה בחוסר תום לב, על מנת לעכב מימוש נכסים או לעצור הליך לביטול גריעת נכס מקופת הנשייה" (עודד מאור ואסף דגני בספרם הפטר, חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים כרך א', התשע"ט -2019 בעמ' 391, להלן: "מאור ודגני" וכן ראו גם פש"ר (מחוזי- י-ם) 2962/08 עלימה נ' מסיקה (פורסם בנבו, 30.1.18)) .
בטרם אדון בשאלת תום ליבה של היחידה והפגיעה באינטרס הנושים, אעמוד בקצרה על השאלה המקדמית שעניינה סמכותו של הרשם להליכי חדלות פירעון לדון בבקשת יחיד לביטול הצו לפתיחת הליכים.
סעיף 19 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] , התש"ם - 1980 קבע הוראה מפורשת בעניין סמכותו של בית המשפט להתיר חזרה מבקשה שהוגשה. לעומת זאת, חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח – 2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי") לא קבע הוראה מקבילה. לטענת הנאמנת, אין בסמכות הרשם להליכי חדלות פירעון לאשר ביטולו צו לפתיחת הליכים לבקשת היחיד, משאין הוראה בחוק חדלות פירעון המסמיכה אותו לעשות כן.
מאור ודגני בספרם מתייחסים לעניין זה בציינם כי "לדעתנו, היעדרו של הסעיף אינו מעיד על הסדר שלילי, אלא על תחולה של הדין הכללי על העניין. מאחר שתקנות סדר הדין האזרחי חלות ככלל על הדיון בהליכי חדלות פירעון, הרי שהתקנה המתאימה היא תקנה 44 שמסדירה הפסקת תובענה לבקשת מגישה, הטעונה אישור בית משפט. מכאן שאין צורך באמור בסעיף 19 לפקודה, לאור הדין הכללי החל, ולכן הוא הוסר מהחקיקה" (שם בעמ' 390). יוער כי טרם נכנסו לתוקפן תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2019, אך קיימת תקנה מקבילה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, היא תקנה 154.
אף אני סבורה כי הן לבית המשפט והן לרשם להליכי חדלות פירעון, בפניהם נדון ההליך, יש סמכות לדון בביטולו של ההליך לבקשת היחיד וכי יש להחיל על הליך זה את הוראות הדין הכללי, מכוח תקנות סדר הדין האזרחי.
ועתה לליבת המחלוקת. היחידה בענייננו אכן פעלה בניגוד לחובותיה בהליך, בכך שלאחר מתן הצו לפתיחת הליכים פעלה בסיוע קרוביה להשגת הסדרים מחוץ להליך, הסדרים אשר הובילו לסגירת כל תיקי ההוצל"פ שהיו פתוחים נגדה. המדובר בהפרת חובתה של היחידה להתנהל בתום לב, בשקיפות ובהתאם להנחיות הנאמן ולהוראות חוק חדלות הפירעון ושיקום כלכלי. מעת שניתן הצו לפתיחת הליכים, כמפורט בפסיקה שלעיל, אין מקום לפעול באופן עצמאי ושלא באמצעות הנאמן להשגת הסדרים פרטניים עם הנושים.
עם זאת, שוכנעתי כי בענייננו מדובר בנסיבות חריגות, המצדיקות העתרות לבקשת היחידה לביטול ההליך. עסקינן ביחידה שנסיבות חייה מורכבות. בעברה הרחוק נפלה היחידה לסמים וכל חובותיה נוצרו באותה התקופה. עסקינן בחובות משנות השמונים והתשעים, כשקרנות החוב עמדו על סכומים של אלפי שקלים בודדים ותפחו ברבות השנים עקב ריביות שנוספו להן. מאז יצירת החובות השתקמה היחידה, לא יצרה חובות נוספים, ניהלה אורח חיים תקין ואף השתלבה בעבודה סדירה, חרף העובדה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעלת נכות רפואית וכבעת דרגת אי כושר בשיעור של 75 אחוז. בעקבות הצו לפתיחת הליכים שניתן בעניינה וההגבלות שהוטלו עליה בבנק, נקלעה היחידה על פי תצהירה, עליו לא נחקרה על ידי הנאמנת, למשבר חריף ואף ביצעה ניסיון אובדני. עקב כך התגייסו מכריה וקרוביה לסייע לה בסגירת החובות תוך זמן קצר. ברי כי אין מדובר בנסיבות רגילות ולא התרשמתי כי מחדליה של היחידה נבעו מחוסר תום לב חמור המצדיק העתרות לבקשת הנאמנת וכפיית המשכו של ההליך, אלא מתוך מצוקה חמורה אליה נקלעה על רקע אישיותה ונסיבות חייה המורכבות.
לכך יש להוסיף כי לא שוכנעתי כי יש בהסדרים שהושגו משום פגיעה באינטרס של הנושים, שכן עסקינן כאמור בחובות ישנים מאד, שעמדו במקור על סכומים של אלפי שקלים בודדים במצטבר וסכום ההסדר הכולל הנו כפול מסכום הקרן. ברי כי הנושים, אשר כולם מיוצגים, לא היו נותנים הסכמתם להסדרים לו סברו כי יש בכך משום ניצולם לרעה. כך גם אין להוציא מכלל אפשרות כפי שטען ב"כ היחידה, כי לו נוהל ההליך עד תום, אפשר שעל רקע נסיבותיה האישיות, הרפואיות והכלכליות של היחידה, התשלום שהיה משולם בסופו של יום, היה פחות מזה ששולם בפועל. כאמור, כל התיקים נסגרו לבקשת הזוכים בתיקים הפרטניים ואף הנושה החיצוני הנוסף, נתן הסכמתו לביטול ההליך, מאחר והיחידה עמדה בפריסת תשלום החוב גם קודם לפתיחת ההליך.
כך גם לא נטען וודאי שלא הוכח כי ההסדרים נועדו להתחמק ממימוש נכסים ואף ב"כ היחידה אישר כי מצבה הכלכלי של היחידה קשה ואין מחלוקת כי היא חדלת פירעון.
בנוסף לאמור לעיל, העובדה שמדובר בפרק זמן קצר של כ- 3 שבועות שחלף בין מועד מתן הצו לפתיחת הליכים ועד להגשת הבקשה לביטול ההליך, אף היא תומכת בקבלת הבקשה. בהחלטה שניתנה בעניין ואכד, דובר על פרק זמן ארוך משמעותית של למעלה משנה במהלכו נקבעה תוכנית פירעון, אושרה תביעת חוב, הושקעו מאמצים וננקטו פעולות שונות על ידי בעל התפקיד ועל אף זאת גם שם קיבל בית המשפט את הבקשה לביטול ההליך, אך חייב את החייבת בתשלום שכר טרחת הנאמנת והכונ"ר.
בענייננו, מדובר בראשיתו של ההליך. טרם התבררו תביעות החוב, טרם נערך בירור ליחידה (הגם שזומנה אליו), טרם הוגש דוח ממצאי הבדיקה, טרם נקבעה תוכנית פירעון כאשר בפרק הזמן שחלף ממועד מתן הצו לפתיחת הליכים הוצהר על ידי הנאמנת כי בוצעה שורה של פעולות טכניות בעיקרן שעניינן שליחת פניות, לרבות באמצעות הדואר האלקטרוני, לגורמים שלישיים לבירור מצבת נכסיה של היחידה וכן שליחת ההודעה בדבר מתן הצו לפתיחת הליכים לנושים (בהתאם לאמור בתקנה 75(א) לתקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ט – 2019) .
לאור המכלול שוכנעתי כי בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה, פעלה היחידה מתוך מצוקה ועל רקע נסיבות חייה המורכבות ועל כן, חרף ההפרות שביצעה שאין להמעיט בחשיבותן, אין לראות בהפרותיה משום חוסר תום לב חמור המצדיק ביטולם של ההסדרים וכפיית המשך ניהולו של ההליך.
נוכח כלל האמור לעיל שוכנעתי להיעתר לבקשה לביטול הצו לפתיחת הליכים.
עם זאת צודקת הנאמנת כי יש מקום לחייב את היחידה בתשלום שכר טרחתה, מאחר ומילאה תפקידה באופן מקצועי וכנדרש החל ממועד מינויה. הנאמנת לא נקבה בסכום שכר הטרחה המבוקש והפנתה בנדון לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם) , התשמ"א – 1981 (להלן: "תקנות השכר").
הנאמנת פעלה בתיק ממועד מתן הצו לפתיחת הליכים ביום 21.7.2020 ואילו הבקשה לביטול ההליך הוגשה ביום 11.8.2020. במהלך תקופה קצרה זו הוצהר כאמור כי נערכו פניות לגורמים שלישיים לצורך בירור זכויותיה של היחידה וכן נשלחה הודעה בדבר מתן הצו לפתיחת הליכים לכלל הנושים. עוד הוצהר כי היחידה זומנה לבירור אך לא התייצבה מבלי לקבל אישור לכך. הנאמנת גם הגישה דוח בקרת ביניים ביום 14.10.2020. משנסגרו תיקי ההוצל"פ לא הוגשו תביעות חוב למעט מטעם הנושה החיצוני, אשר תביעתו טרם נבדקה. כמו כן נדרשה הנאמנת ליתן תגובותיה לבקשת היחידה שבפניי ולהתייצב לדיון שנקבע.
באשר לקביעת גובה שכר טרחת הנאמן כבר נאמר ונקבע כך (ההדגשה שלי):
"קביעת שכר הטרחה של הנאמן נעשית לפי אחד המסלולים המוגדרים בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א – 1981... המסלולים הם: שכר מימוש (תקנה 8(א)), שכר ניהול (תקנה 7(א)) ושכר חלוקה (תקנה 8א'(א)).
...
על הנאמן לנקוב בבקשתו בגובה השכר המבוקש ובדרכי החישוב שלו...
...
קביעת השכר נעשית באופן מסוים לכל מקרה ומקרה, ולא ניתן להקיש בין המקרים השונים: "כל מקרה מסוג זה נדון לפי נסיבותיו, כלומר לפי היקף הפעולות שנעשו, משך הזמן שבו נעשו, מהות הענין, גודלו וחשיבותו, וכיוצא בזה מן הדברים העשויים להשפיע על גובה השכר, ואין להקיש או ללמוד הרבה ממקרה אחד על משנהו"
(מאור ודגני בעמ' 575-576 וכן המ' 235/65 מזרחי נ' רונזבוש, כונס נכסים, פ"ד יט(2) 195 (1965)).
הנאמנת לא הגישה תחשיב בדבר גובה שכר הטרחה ולא הבהירה על פי איזה מן המסלולים האפשריים שבתקנות יש לשיטתה לחשבו. כך גם לא המציאה אסמכתאות בדבר ההוצאות שנדרשה להוציא, חרף החלטה מפורשת שניתנה בעניין זה ביום 4.9.2020.
בנסיבות אלו, בהתחשב במשך הזמן הקצר שחלף מעת מתן הצו לפתיחת הליכים ועד הגשת הבקשה לביטולו של ההליך, הפעולות שביצעה הנאמנת שעיקרן פנייה לגורמים שלישיים לבירור זכויות היחידה, הגשת דוח בקרת ביניים, הגשת תגובות והתייצבות לדיון, מששמתי לנגד עיני הן את סכום הפשרה ששולם על פי המוצהר והן את גובה וקרן החובות וכלל הנסיבות שפורטו לעיל ובהתאם לאמור בתקנה 7 לתקנות השכר הרלוונטית לענייננו, אני קובעת שכ"ט בסך של 1,200 ₪. משלא הוגשה כל אסמכתא להוכחת ההוצאות שהוצאו על ידי הנאמנת, לא מצאתי מקום לפסוק תשלום נפרד בגין הוצאות.
עם ביצוע התשלום בתוך 30 יום מהיום, יבוטל הצו וייסגר התיק.
החלטתי תומצא לצדדים, לרבות לב"כ כל הנושים (גם אלו בעניינם נסגרו תיקי ההוצל"פ).
לטיפול ומעקב המזכירות.