1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת גילה ספרא ברנע) מיום 30.5.2024 ב-ת"ע 44841-10-19 (להלן: "התיק קמא"), במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשות כאן, לתת פסק דין בתובענה קמא לאחר שמיעת עד מומחה מטעם בית המשפט, ובטרם הושלמה שמיעת כל העדים בתיק קמא (להלן: "ההחלטה קמא").
רקע וההחלטה קמא
2.המבקשות הן בנותיה של המנוחה. המשיב הוא אחיינה של המנוחה. בין המבקשות למשיב (להלן גם: "הצדדים") ניטשה מחלוקת באשר לתקפות או בטלות צוואת המנוחה, גב' ע. ש ז"ל (להלן: "המנוחה"), שנחתמה על ידה ביום 13.7.2016 (להלן: "הצוואה"). המנוחה נפטרה ביום 0.0.2019.
3.ביום 23.7.2019 הגיש המשיב כאן, בקשה לצו קיום צוואה בעדים שלכאורה נערכה ונחתמה על ידי המנוחה ביום 13.7.2016, בהיותה מאושפזת במוסד ומתמודדת עם מחלה נפשית. מצוואה זו עולה, כי המנוחה צוותה את כל רכושה למשיב, לרבות הדירה שבבעלות המנוחה.
4.הצוואה נחתמה בנוכחות העדים עוה"ד אריה סאמרלי, אשר אף ערך את הצוואה, ולגביו נטען כי שכר טרחתו שולם על ידי המשיב; וכן ד"ר אלינה גופמן, אשר נטען כי שכר טרחתה שולם על ידי הורי המשיב.
5.ביום 29.8.2019 הגישו המבקשות כאן, התנגדות לצו קיום צוואת המנוחה ובקשה לצו ירושה. בהתנגדות נטען בין היתר כי המנוחה היתה מאושפזת לסירוגין במוסדות לבריאות הנפש לאורך כ-50 שנים, לא היתה מודעת למעשיה, לא שלטה עליהם ולא הבינה את הנעשה בסביבתה.
עוד נטען כי הצוואה אינה משקפת כלל את רצונה האמיתי של המנוחה, עקב מצבה, לרבות התרופות שנטלה והיא לא היתה כשירה לערוך כלל צוואה, לא יכלה להבחין בטיבה של צוואה, לא הבינה את ההשלכות של עריכת צוואה ותוצאותיה, לא יכלה להביע את רצונה האמיתי, החופשי והעצמאי. כן נטען הצוואה נעשתה תחת לחץ, אונס, השפעה בלתי הוגנת ומעורבותם של המשיב והוריו בעריכת הצוואה.
6.לאחר כשלוש שנים מתחילת ניהול ההליך קמא, התגלה סרטון (לגביו טענו המבקשות כי המשיב החביאֹו מפניהן), לפיו טרם חתימת המנוחה על הצוואה, הוסרט הראיון שערכה המנוחה עם ד"ר אלינה גופמן, בנוכחות עו"ד סאמרלי ואם המשיב. לטענת המבקשות, הסרטון מצביע על היעדר כשרותה של המנוחה לצוות צוואה, ובהצטרף כלל הנסיבות, יש לקבוע כי הצוואה מבוטלת ולחלק את עזבון המנוחה על פי דין.
7.ביום 25.2.2022 מינה בית משפט קמא בהסכמת הצדדים, את הפסיכיאטר ד"ר אדם דרנל, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה" או "המומחה דרנל"), לחוות דעתו בשאלת כשרותה של המנוחה, הן קוגניטיבית והן נפשית, במועד חתימתה על הצוואה.
8.ביום 6.7.2022 הגיש המומחה דרנל את חוות דעתו נושאת תאריך 30.6.2022, שהתבססה על מסמכיה הרפואיים של המנוחה מהמוסדות בהם אושפזה. בחוות הדעת קבע המומחה את מסקנתו, לפיה המנוחה לא היתה כשירה לחתום על צוואה ביום 13.6.2016.
9.ביום 15.11.2022 הגיש המשיב את תצהירי העדות של עדי הצוואה, והתגלה דבר קיום הסרטון שנערך למנוחה כאמור לעיל. בדיון שנערך בתיק קמא ביום 15.1.2023, קבע בית משפט קמא בהסכמת הצדדים, כי הסרטון יועבר למומחה דרנל שיצפה בו, וישקול אם יש בו להשפיע על חוות דעתו. באותו דיון נחקרה ד"ר גופמן על תצהירה.
10.בחוות דעתו המשלימה (לאחר שצפה בסרטון), נושאת תאריך 23.3.2023, כתב המומחה דרנל כי לא מצא מקום לשנות את דעתו מחוות הדעת הקודמת, וכי הספקות שהובעו בחוות דעתו הקודמת שככו במידה רבה – בחוות דעתו המשלימה כתב כי "כעת אין לי כמעט כל ספק שהמנוחה לא יכלה באותו יום לערוך צוואה... היא חסרה את היכולות הקוגניטיביות ואת שיקול הדעת לערוך צוואה".
11.ביום 31.3.2023 הגישו המבקשות בקשה בתיק קמא, במסגרתה התבקש בית משפט קמא להחליט בעניין כשרות המנוחה לפני המשך הליך ההוכחות, וזאת לאחר שבית משפט קמא צפה בסרטון ולאור מסקנות המומחה דרנל בשתי חוות הדעת מטעמו.
בהחלטתו מיום 10.5.2023 דחה בית משפט קמא את הבקשה, בנמקו כדלקמן:
"3.המבקשות עותרות למתן פסק דין לאור תוצאות חוות הדעת. המשיב מתנגד, ומבקש לנהל את התיק.
4.מובהר כי, בכל הכבוד למומחה, הרי שחוות דעתו אינה מהווה את ההכרעה בתיק, ושיקול הדעת מסור לבית המשפט על בסיס מכלול הראיות: נפסק כי חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט אינה "בבחינת 'כזה ראה וקדש' אלא היא מהוה כלי עזר עבור בית המשפט בבואו להחליט בנושא שאינו בידיעתו השיפוטית" (שוחט ושאוה, בעמ' 291)", וכן: "ועוד: ההוראות החולשות על מינוי מומחים בבתי המשפט לענייני משפחה – המעניקות למומחה מטעם בית המשפט מעין בכירות, אם גם לא כזאת שאין אחריה ולא כלום כפי שציין בית המשפט המחוזי, והאחריות היא על בית המשפט – עולות בקנה אחד עם המגמה שעמדה ביסוד קביעתם של סדרי הדין בבתי משפט אלה, לפיה "רמת המעורבות של השופט חייבת להיות גבוהה ויכולת הנגישות שלו לחומר הראיות והזמנת העדים וחקירתם צריכה להיות בעלת היקף רחב" (דין וחשבון הועדה לבחינת יישום דיני המשפחה (תשמ"ז), בעמ' 28)" (בע"מ 5471/13 פלוני נ' פלוני ואח', 28.8.2013).
5.אמת כי בדרך כלל, ובהעדר נימוקים מיוחדים, יכבד בית המשפט את מסקנות חוות דעת המומחה המקצועי, שמונה על ידו, אך אין זו חובה. בית המשפט ישקול את מכלול הראיות, שיובאו בפניו.
'...מטבע הדברים, יינתן במסגרת הבחינה השיפוטית משקל רב ביותר לעמדתם של מומחים מקצועיים, הרי ההכרעה השיפוטית מתחת ידו של השופט היא יוצאת, לא מתחת ידו של המומחה המקצועי. כבכל תחום בו מתבקשת קבלת חוות דעת מומחה, אין בית המשפט משמש "חותמת גומי" לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש ליתן לה משקל רב ביותר, אך לא מכריע. האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו. לפיכך, משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו...' (בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני, 1.5.2006).
6.למיצוי ההליכים בקשר עם חוות הדעת המשלימה, אני מתירה לצדדים לשלוח למומחה שאלות הבהרה ביחס אליה בתוך 10 ימים, ויגישו לבית מהשפט את השאלות ואת התשובות.
..."
12.ביום 8.6.2023 הגישו המבקשות את בקשה 14, במסגרתה התבקש בית משפט קמא לקבוע, כי לאחר חקירת המומחה דרנל יתן החלטתו בעניין כשרות המנוחה לצוות, וכי לאחר מתן החלטתו זו ובמידת הצורך, יחליט על המשך הליך ההוכחות.
המשיב התנגד לבקשה 14, וביום 5.10.2023 הכריע בית משפט קמא בבקשה וקבע כי החלטה בדבר אופן ניהול התיק תינתן לאחר הדיון הקבוע לחקירת המומחה דרנל.
13.המומחה דרנל נחקר בדיון מיום 30.5.2024. בתום החקירה, חזרו המבקשות וביקשו כי בית המשפט יכריע בעניין כשרות המנוחה לערוך את הצוואה.
14.ההחלטה קמא, נשוא בקשת רשות הערעור דנן, ניתנה על ידי בית משפט קמא במהלך הדיון הנ"ל, כדלקמן:
"לאחר ששמעתי היום את חקירת המומחה לא השתנתה דעתי מההחלטה מיום 10/5/23.
כאמור נשמעה גם הרופאה שנכחה בעת חתימת הצוואה, ויש עדים נוספים שנכחו, כגון אמו של התובע שהגישה תצהיר.
הצעתי לצדדים להגיע להסכמה דיונית בעניין אופן ניהול התיק ונראה לי כי בהעדר הסכמה אחרת אין מנוס מקיום דיון הוכחות.
תיערך הפסקה קצרה בהקלטה על מנת שב"כ הצדדים ידברו ביניהם לעניין המסגרת הדיונית כפי שביקשתי בעבר, אך נראה כי הדבר לא נעשה עקב הדחיות הרבות והמתנה לחקירת המומחה".
תמצית טענות המבקשות בבקשת רשות הערעור
15.טענות המבקשות בבקשתן, בתמצית, הן כדלקמן:
א.שגה בית משפט קמא עת קבע את התיק קמא להמשך הוכחות, במקום להכריע תחילה בכשרות המנוחה ותוקף הצוואה שבמחלוקת. כשרות המצווה היא תנאי בסיסי והכרחי לתוקף הצוואה, ואין לעדים האחרים, חסרי רקע ברפואה ובעלי אינטרס מובהק, כל רלוונטיות להכרעה בסוגיית כשרות המנוחה.
ב.נוסף על טענת המבקשות לפיה המנוחה לא היתה כשרה לחתום על הצוואה, הרי שהצוואה שבמחלוקת פגומה על פניה – מהסרטון ניתן להבחין בבירור כי הצוואה נעשתה שעה שהמנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה, כמו כן אישור העדים בצוואה אינו אמת. לכן דין הצוואה להיפסל אף מטעמים אלה.
ג.אכן לבית משפט נתון שיקול דעת סופי לעניין כשרות המנוחה לערוך הצוואה, אלא שבמקרה דנן היה עליו להפעילו ולהכריע בנדון לפני שקבע התיק קמא להמשך הוכחות. בהתאם להלכה הפסוקה, למומחה מטעם בית המשפט נתונה מעין בכירות, ובהעדר נימוקים מיוחדים, בית המשפט יאמץ את חוות דעת המומחה שמונה על ידו. במקרה דנן המומחה דרנל קבע נחרצות, פעמיים, כי המנוחה לא היתה כשרה לערוך את הצוואה, ומשלא הונחו בפני בית משפט קמא טעמים מיוחדים, עליו לאמץ את חוות דעת המומחה – ולהורות על פסלות הצוואה.
דיון והכרעה
16.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, וזאת מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)+ (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018. להלן אפרט את נימוקיי.
17.לטעמי, את ההחלטה קמא יש לקרוא יחד עם ההחלטה מיום 10.5.2023 (המובאת בסעיף 11 לעיל), ובית משפט קמא אף הפנה בריישת ההחלטה קמא להחלטה הנ"ל, שהינה מנומקת ומפורטת, ומסבירה את הטעמים לדחיית בקשת המבקשות ליתן הכרעה בדבר כשרות המנוחה לצוות, כבר בשלב זה של ההליך קמא, טרם שמיעת מלוא הראיות.
במצב דברים זה לא מצאתי טעות שתחייב את התערבות ערכאת הערעור בהחלטה קמא.
ודוק – ההחלטה קמא היא בגדר החלטה דיונית מובהקת אשר תוצאתה היא המשך ניהול ההוכחות בהליך קמא ושמיעת עדים נוספים, הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה. החלטה מעין זו מצויה בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ובה ערכאת הערעור ממעטת להתערב, אלא במקרים חריגים, ומקרנו אינו כזה.
ראו לעניין זה:
רע"א 1664/20 פנינת עוזיאל בע"מ נ' נדב לב (8.7.2020), פסקה 16;
רע"א 8076/16 יוסף בטאט נ' דיור ב.פ בע"מ (5.2.2017), פסקה ח'.
18.מעבר לכך, לא מצאתי כי נפל פגם לגופה של החלטת בית משפט קמא, ואף מטעם זה לא מצאתי להתערב בהחלטה קמא.
סבורני כי המבקשות כאן מקדימות את המאוחר בכל הקשור לסדרי שמיעת הראיות בהליך משפטי; שומה על בית המשפט לשמוע את מכלול העדים והראיות שיובאו בפניו בטרם יגיע להכרעה סופית. הוראה זו נכונה הן לגבי עדי התביעה וביתר שאת לגבי עדי ההגנה. רק לאחר שמארג הראיות השלם ייפרש בפני בית המשפט, יוכל הוא ליתן הכרעתו באופן שלם ומלא.
19.אכן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט שמור מעמד מיוחד, אולם חוות דעת זו איננה חזות הכל אלא מהווה מרכיב בחומר הראיות, ובית משפט קמא יכול לא לשעות לה, או לבור חלקים ממנה, הכל תלוי נסיבות.
בהינתן כל זאת אל למבקשות לסבור כבר כעת, כי לבית משפט קמא לא עמדו טעמים מיוחדים שמונעים ממנו לאמץ את חוות דעת המומחה, כטענתן (סעיף 34 לכתב רשות הערעור). סבורני כי קביעה מעין זו, יכולה להיקבע רק לאחר שמארג הראיות כולו יובא וייפרש בפני בית המשפט קמא, כדברינו לעיל.
20.לאור כל זאת אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בתשובה.
21.משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.
המזכירות תעביר החלטה זאת לצדדים.
החלטה זאת מותרת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים, וכל פרט מזהה אחר.
ניתנה היום, ט' תמוז תשפ"ד, 15 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
