הכרעה בתביעה להרחבת זמני שהות בשל שינוי נסיבות מהותי

בפני תביעה מטעם התובע להרחבת זמני שהות וזאת בטענה, כי חל שינוי נסיבות מהותי אשר התרחש מאז שהצדדים חתמו על הסכם גירושין, שקיבל תוקף של פס"ד ואשר הסדיר את כל המחלוקות ביניהם.

הצדדים הינם בני זוג לשעבר אשר נישאו זל"ז ביום 28/8/14 ומנישואיהם נולדה להם הילדה ע. ש. ת.ל 13/2/2016 (להלן: "הילדה ו/או הקטינה").

בין הצדדים נחתם הסכם גירושין וממון ביום 10/6/17, אשר קיבל תוקף של פס"ד ביום 22/7/17 במסגרת תיק תה"ס 46707-07-17. במסגרת ההסכם עליו חתמו הצדדים נקבעו זמני שהות בין התובע לבין הילדה (סעיף 4.א להסכם).

בהתאם להוראות הסעיף נקבע, כי התובע ייקח את הילדה בשבוע הראשון בימי שני ורביעי והשבוע השני בימי ראשון ושלישי, אך במידה ושבוע זה חל אחרי השבת שהילדה נמצאת אצל התובע יהיו הימים באמצע השבוע ימי שלישי וחמישי, בשבוע השלישי לפחות פעם אחת באמצע השבוע תוך תיאום ביום שבת שלפני וחוזר חלילה. זמני השהות כללו לינת הילדה בעת הגיעה לגיל שנתיים וחצי. כמו כן נקבע, כי הילדה תשהה עם התובע בכל סוף שבוע שני מיום שישי בתום המסגרת החינוכית ועד מוצ"ש, שאז ישיבה התובע לידי הנתבעת.

לאחר כשנה, ובשל עבודתו של התובע בתור שוטר, לא הצליח התובע לעמוד בזמני השהות שנקבעו וביקש להפחית את זמני השהות ביום אחד באמצע השבוע והנתבעת נעתרה לבקשתו. ביום 17/9/2018 ניתן פס"ד בתיק י"ס 26838-07-18 לפיו נקבעו זמני שהות חדשים בין התובע לבין הילדה. בהתאם לפסה"ד נקבע, כי האב ייקח את הילדה פעם אחת באמצע השבוע כולל לינה כאשר התובע מחזיר אותה למחרת למסגרת החינוכית בבוקר ואחת לשבועיים ייקח התובע את הילדה ביום שישי ויחזירה במוצ"ש.

בעקבות הפחתת יום מזמני השהות, ולאחר שהוגשה תביעה מטעם הנתבעת להגדלת מזונות הילדה בתיק תלה"מ 34055-10-18, נעתר ביהמ"ש לתביעה והורה על הגדלת סכום מזונות הילדה בסך של 200 ₪ בהתאם לפסה"ד שניתן ביום 23/12/18.

בעקבות התפטרותו של התובע מעבודתו כשוטר, פנה התובע לנתבעת וביקש הפעם להרחיב את זמני השהות עם הילדה, אולם הנתבעת התנגדה להרחבת זמני השהות. התובע טוען, כי בעקבות סירובה של הנתבעת לבקשתו, נאלץ להגיש תביעה זו על מנת להרחיב את זמני השהות בינו לבין הילדה.

התובע טוען, כי כיום, ובעקבות התפטרותו מעבודתו כשוטר, שמהוה שינוי נסיבות מהותי, יש מקום להורות על הרחבת זמני השהות עם הילדה וכי בעבר הדבר לא התאפשר בשל תנאי עבודתו כשוטר אשר כלל עבודות במשמורות רבות והיה מוטל עליו עומס רב ולא התאפשר לו לקיים זמני שהות בצורה מורחבת. התובע מוסיף, כי הילדה בעצמה פנתה לנתבעת וביקשה את הרחבת זמני השהות אולם הנתבעת סירבה.

התובע טוען, כי כיום הוא מנהל אורח חיים דתי אשר מאפשר לו זמן רב וממושך עם הילדה ולכן מבקש מביהמ"ש להיעתר לתביעתו ולהורות על הרחבת זמני השהות כך שזמני השהות יהיו שווים בינו לבין הנתבעת. התובע טוען, כי הילדה נהנית להגיע אליו, יש לה חדר פרטי בביתו עם כל הציוד והריהוט הנדרש והמשחקים, וכי היא אוהבת מאוד לשהות עמו במקום מגוריו בעיר ***.

הנתבעת בתורה מתנגדת לסעד המבוקש בתביעה ואף טוענת, כי יש מקום להורות על שינוי זמני השהות באופן שזה ייטיב עם הילדה, אורח חייה וסדר יומה. הנתבעת טוענת, כי התובע לא היה הורה פיזי והנתבעת היא ההורה הדומיננטי שדאגה לילדה מאז שנולדה והיא נמצאת אתה כל הזמן וקשובה לצרכיה.

הנתבעת טוענת, כי התובע מתגורר בעיר ***, מרחק של 70 ק"מ ממקום מגוריה של הנתבעת בעיר ***. לטענתה הרחבת זמני השהות יגרום לטרטור וכי הדבר יקשה על הילדה ככל וביהמ"ש ייעתר לסעד המבוקש, שכן היא תאלץ להתעורר מוקדם בבוקר על מנת שתגיע למסגרת החינוכית מהעיר *** ל- ***.

הנתבעת מוסיפה, כי התובע מנהל כיום אורח חיים דתי חרדי ובעוד הילדה רגילה לאורח חיים חילוני ומתחנכת בבית ספר חילוני. לטענתה התובע מטיף לילדה ועושה לה שטיפת מוח ומלביש אותה בבגדי חרדיות ומאלץ אותה להגיע לבית הספר בלבוש שאינו תואם את המסגרת בה היא מתחנכת ובכך הוא מבייש אותה לעיני חבריה שבכיתה.

הנתבעת מדגישה, כי התובע אינו מעורב בחייה של הילדה, אינו מעורה כלל במסגרות החינוך של הילדה, אינו מחובר לקבוצת הווטסאפ של הכיתה ואינו מסכים לחוגים שאינם הולמים את הזרם הדתי החרדי. הנתבעת מוסיפה, כי התובע נשוי בשנית ונולדו לו תאומים מאשתו הנוכחית וסביר להניח כי יימצא קושי בקיום זמני שהות רחבים יותר עם הילדה ואף סביר להניח שהוא יבקש להפחיתם.

בתיק הורה ביהמ"ש על קבלת תסקיר מטעם לשכת הרווחה. העו"ס המטפלת בלשכת הרווחה הגישה תסקירה ביום 23/1/23. יש לציין כי תסקיר העו"ס נסמך גם כן על דו"ח חינוכי שהועבר מבית הספר בו מתחנכת הילדה ותוכן הדוח מצוטט בהרחבה במסגרת התסקיר.

לאחר סקירת מבנה המשפחה, רקע ומאפיינים משפחתיים, והערכת מצב הילדה והקשר של עם כל אחד מהצדדים המליצה העו"ס, כי המשמורת הפיזית על הילדה תמשיך להיות אצל אמה הנתבעת, וכי זמני השהות בין התובע לבין הילדה יהיו בימי שלישי באמצע השבוע עם לינה, כאשר התובע מחזיר את הילדה ביום רביעי בבוקר למסגרת החינוכית וכל סוף שבוע לסירוגין מיום שישי, כאשר התובע מחזיר את הילדה במוצ"ש.

יש לציין, כי שני הצדדים הסכימו להמלצות התסקיר והמחלוקת בין הצדדים נסובה סביב קיום זמני השהות בסופי השבוע, כאשר התובע מבקש, כי בסוף השבוע בו שוהה הילדה אצלו, להחזיר את הילדה ביום ראשון בבוקר למסגרת החינוכית, אולם הנתבעת מתנגדת ומבקשת שהתובע יחזיר את הילדה במוצ"ש כהמלצת העו"ס.

בעקבות המחלוקת בין הצדדים, ולאחר שביהמ"ש לא הצליח להביא את הצדדים להסכמות, עתר התובע לזימון העו"ס לחקירה על התסקיר שהוגש מטעמה.

ביום 11/9/23 התקיים דיון במסגרתו נחקרה העו"ס על תסקירה. בקצירת האומר, אציין כי העו"ס חזרה על המלצתה לפיה לא ניתן להרחיב את זמני השהות על ידי כך שהתובע יוכל להחזיר את הילדה ביום ראשון בבוקר. העו"ס העידה, כי הוספת עוד נסיעה תכביד על הילדה.

השאלה היחידה המונחת בפני ביהמ"ש להכרעה, הינה האם ניתן להיעתר לבקשת התובע ולאפשר לו להחזיר את הילדה ביום ראשון למסגרת החינוכית בעת שהותה אצלו בסוף השבוע או שמא יש לקבל את עמדת הנתבעת לא לאפשר הרחבה זו ולהשאיר את זמני שהות בהתאם להמלצות העו"ס וכפי שהם מתקיימים היום.

ב"כ הצדדים הסתפקו בחקירת העו"ס ולא ביקשו לחקור את בעלי הדין והסכימו שפסה"ד בסוגיה זו יינתן על סמך סיכומים בכתב שיוגשו. סיכומם הוגשו ועתה יש להכריע במחלוקת שבין הצדדים.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, ולאחר בחינה ושקילה, וכאשר לנגד עיניו של ביהמ"ש עומדת בראש ובראשונה טובתה של הילדה, הגעתי לכלל מסקנה, כי ניתן להיעתר לתביעת התובע ולהורת על הרחבת זמני השהות, כך שהתובע יוכל להחזיר את הילדה, בסופי השבוע בהן שוהה הילדה אצלו, למסגרת החינוכית ביום ראשון בבוקר ולא במוצ"ש, ואבאר.

בבואו של בית המשפט להכריע בשאלת המשמורת, השיקול הבלעדי הינו בהתאם לעקרון "טובת הקטין" אשר הוכר כעקרון על במשפט הישראלי. "טובת הקטין"- הינו מושג עמום ורחב ובית המשפט נדרש לצקת לתוכו תוכן וליישמו לגבי אותו קטין קונקרטי בעניינו הוא דן, בהתאם לנסיבות, וזאת תוך הסתייעות במומחים וגורמי מקצוע (ראו גם: עמש (ב"ש) 30516-10-18 י.ר נ' ש.ר (פורסם בנבו, מיום 2/6/10)).

לצורך בחינת טובת הקטין, נעזר בית המשפט בתסקירים ובחוות דעת מומחים להם יש את היכולת והכלים המתאימים לבחון את המקרה בעין מקצועית וסובייקטיבית (רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה (2) 321; בג"צ 4238/03 לוי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נח (1), 481). בהתאם לפסיקה, חוות דעת מומחים בסוגיה כה רגישה הינן בעלות משקל משמעותי במכלול הראיות, ובתי המשפט נוטים לאמץ את ממצאי המומחים ומסקנותיהם.

כאשר עסקינן בסכסוכי משמורת, הזמנת תסקירים מהווה ביטוי לעובדה שההכרעה מצריכה מעורבות של רשויות הרווחה, ואלה מסייעים לבית המשפט בקבלת הכרעה נכונה, תוך בירור מקיף של עובדות ונסיבות המקרה, תולדת הסכסוך ושאלת טובת הקטין, זאת מתחייב אף בשל העובדה כי בעת סכסוך מתקשים ההורים לייצג באופן אובייקטיבי את האינטרסים של ילדיהם הקטינים, ולכן נדרש בית המשפט למעורבותה של העו"ס המשמשת מעין מומחה מטעם בית המשפט, אלא שהעו"ס נבדלת ממומחה בכך שהיא פועלת תחת שני כובעים, האחד מתוקף החלטת בית המשפט שהזמין את התסקיר, והשני מתוקף מעמדה כעובדת ציבור המחויבת לשמירת האינטרסים של הקטינים (ראו: רמ"ש (חי') 40117-12-13 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, מיום 23.12.2013) ותמ"ש (טב') 50603-03-15 פלונית נ' אלמוני (פורסם בנבו, מיום 28.12.2017).

חרף האמור לעיל, בהלכה הפסוקה נקבע, כי ביהמ"ש אינו חייב לאמץ את המלצות התסקיר. תסקיר לשכת הרווחה הינו כלי עזר אשר באמצעותו ביהמ"ש נעזר ומקבל מידע לצורך הכרעה במחלוקת הניצבת בפניו. בסופו של יום ההכרעה הסופית הינה בידיו של ביהמ"ש, ביהמ"ש אינו "חותמת גומי" בעניינים אלה.

במקרה המונח בפני לא מצאתי כי ייגרם כל נזק מהרחבת זמני שהות של הילדה בסופי השבוע כבקשת התובע. טענתה המרכזית של הנתבעת להתנגדותה להרחבת זמני השהות היא, כי הנסיעה מ-*** ל-*** הינה כה ארוכה ומתישה והדבר משפיע על הילדה, על סדר יומה ועל לימודיה.

בנסיבות תיק זה, ולאור העובדה כי הילדה לנה אצל אביה באמצע השבוע והתובע מחזיר אותה למחרת היום למסגרת החינוכית ולא נגרם לה עד היום כל נזק או טרטור ממצב זה וכן לאור האמור בדוח החינוכי שצוטט ע"י העו"ס בתסקירה, מצאתי לדחות טענה זו.

טענת הנתבעת, כי לינת הילדה אצל אביה והחזרתה בבוקר למסגרת החינוכית פוגעת בילדה וגורמת לה לנזקים ומעייפת אותה, אינה מתיישבת עם המצב הקיים, לפיו הילדה כן לנה אצל התובע באמצע השבוע והוא דואג להחזירה למחרת בבוקר למסגרת החינוכית.

לא שוכנעתי, כי הוספת לינה ללילה נוסף בסוף השבוע והחזרתה של הילדה למסגרת החינוכית ביום ראשון בבוקר, יש בה טרטור ותגרום לעייפות אצל הילדה ותפגע בלימודיה ובסדר יומה של הילדה ובפרט כאשר האמור בדוח החינוכי המצוטט בתסקיר מוכיח, כי הילדה מסתדרת עם לינתה אצל אביה באמצע השבוע והדבר לא גורם לה לטרטור ועייפות וכן לא פגע בהישגיה הלימודיים או בסדר יומה.

עולה מדוח החינוכי שצוטט בהרחבה במסגרת התסקיר, כי הנסיעה של הילדה אינה מכבידה או משפיעה עליה ומדובר בטענה שהועלתה בעלמא, ככל הנראה במטרה למנוע את הרחבת זמני השהות של הילדה אצל אביה התובע.

לא הובאו מטעם הנתבעת שום ראיות, כי הנסיעה של הילדה מ- *** ל-*** מעייפת את הילדה וגורמת לה להפרעות בלימודים, נהפוך הוא, וכפי שציינתי, מהדוח החינוכי עולה, כי אין כל בעיה עם הנסיעה ואין כל השפעה על סדר יומה ולימודיה של הילדה. בדוח החינוכי נכתב באופן ברור וחד משמעי, כי הילדה מגיעה כל יום לבית הספר באופן סדיר ובזמן עם כל הציוד הנדרש ומדובר בילדה נקיה ומסודרת עדינה וחייכנית. הדוח החינוכי גם מחמיא לילדה מבחינה חינוכית ולימודית.

בנסיבות המקרה לא מצאתי לאמץ את המלצת העו"ס ולא לאפשר את חזרתה של הילדה ביום ראשון למסגרת החינוכית, כאשר המלצה זו מבוססת על הטענה, כי הדבר יגרום לעייפות וטרטור אצל הילדה, וזאת לנוכח האמור בדוח החינוכי אשר סותר לחלוטין את המלצת העו"ס שנחקרה בפני ביהמ"ש.

לאור האמור לעיל, מצאתי לקבל את תביעת התובע להרחבת זמני השהות ולקבוע, כי בסופי שבוע לסירוגין, כאשר הילדה שוהה אצל התובע, התובע יחזיר את הילדה ביום ראשון בבוקר למסגרת החינוכית.

בנסיבות העניין, ועל מנת לא להסלים את הסכסוך בין הצדדים, ומתוך תקווה כי הצדדים יקיימו את זמני השהות ברוח טובה, בהבנה ובשיתוף פעולה, איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תעביר פס"ד זה ללשכת הרווחה המטפלת ותסגור את התיק.

מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, ב' כסלו תשפ"ה, 03 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.