המל מזרחי נ' מ. א. ערבות הירדן ואח'

לפניי בקשה להורות על סילוק העתירה על הסף בין היתר בשל חוסר סמכות עניינית ואי מיצוי הליכים.

1. העותרות הן תושבות המושב פצאל בבקעת הירדן שתושביו מאוגדים באגודה שיתופית (האגודה). העותרות מעוניינות כי יוקם ביישוב מקווה לנשים. לטענתן, בישיבת ועד הנהלה מיום 23.2.20 הוחלט על הקמת מקווה. אלא שביום 5.4.21 התקיימה הצבעה באסיפה הכללית של האגודה בה הוחלט ברוב דעות שלא להקים מקווה כאמור. בעתירה מבקשות העותרות להורות על בטלות החלטת האסיפה הכללית ותחת זאת לצוות על יישום החלטת ועד ההנהלה. העתירה הוגשה נגד המועצה האיזורית ערבות הירדן (המועצה האיזורית) הפועלת בהתאם לצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון) (מס' 783), התשל"ט-1979; וכן נגד הוועד המקומי של המושב (הוועד המקומי) והאגודה.

    

2. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות שבאו לאחריה באתי לכלל מסקנה כי יש להורות על סילוק העתירה על הסף.

    

3. לב העתירה בטענה בדבר פגמים, חוסר סמכות ופסול שנפלו בהחלטה האסיפה הכללית של האגודה שעל בטלותה מתבקש להצהיר. אלא שהאגודה והאסיפה הכללית שלה הם גופים מתחום המשפט הפרטי. העותרות אינן חולקות על כך (למשל, ס' 24 לתגובתן). לא הוברר מה מקור סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה הנסבה על החלטות אסיפה כללית כאמור. בכתב העתירה לא צוין כנדרש מקור הסמכות. העותרים לא הפנו בהתאם לנדרש בתקנות לפרט המתאים בתוספת מכוחו קמה לטענתם סמכות. גם בתשובה שהגישו לאחר שהועלו טענות הסף לא הוסר מחדל זה.

    

4. העותרות הוסיפו וטענו בעתירה כי החלטת ועד ההנהלה של האגודה מיום 23.2.20 – החלטה שעליה אין העותרות מלינות – התקבלה למעשה בכובעו של הוועד כוועד מקומי היינו כרשות המקומית (המשיבות חלקו על כך). בהמשך נטען כי החלטת הוועד המקומי להעברת הדיון לפני האסיפה הכללית מהווה האצלה שלא כדין של סמכויותיו. הטענות להאצלה כאמור לא ברורות. לא הוצגה החלטה להאצלה כאמור. מכל מקום, אף אם יונח כי העותרות מבקשות לתקוף החלטה נטענת כאמור של הוועד המקומי – ואף אם נניח הנחה נוספת שלפיה יש לראות בהחלטה כאמור משום החלטה של המועצה האיזורית או החלטה שבאה מכח סמכות המועצה האיזורית, כטענת העותרות בתגובתן – לא הוברר מכח מה קמה לבית משפט זה, כבית משפט לעניינים מינהליים, הסמכות לדון בהחלטות מעין אלה של רשויות כאמור הפועלות באזור יהודה ושומרון.

    

   גם כאן לא טרחו העותרות להצביע כנדרש על מקור הסמכות בהתאם לפרט מתאים בתוספת לחוק. העותרות אף לא התמודדו באורח ממשי עם הפסיקה ממנה עולה כי סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים אינה משתרעת על פעולות רשויות הפועלות באזור מכח סמכותו של המפקד הצבאי באזור (למשל, עת"מ (י-ם) 18308-03-18‏ אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' מועצה מקומית קדומים בפסקאות 4-3 לפסק דינו של כבוד השופט ע' שחם והאסמכתאות שם (3.4.18); בג"צ 6355/16 כלל גלגלי פרסום בע"מ נ' עיריית מודיעין עילית בפסקה 2 לפסק דינו של כבוד השופטת נ' הנדל לעניין אי תחולת החוק במקום מושבה של העירייה באזור (1.9.16); עת"מ (י-ם) 31396-01-15 מזרחי נ' מועצה אזורית שומרון בפסקה 8 לפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) י' נועם שם נקבע כי החלטות מועצה אזורית באזור אינן נתונות לסמכות עניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים, וראו האסמכתאות שם (16.4.15); עת"מ (י-ם) 30918-11-19 בקשי - מחסן ברזל בע"מ נ' מועצה אזורית שומרון בפסקה 2 לפסק דינה של כבוד השופטת ד' כהן-לקח שם נקבע כי "בהעדר הוראת דין מפורשת הקובעת אחרת, לבית-המשפט לעניינים מינהליים אין סמכות לדון בעתירות נגד החלטות שניתנו על ידי רשויות מקומיות באזור, שכן הן לא הוקמו מכוח חקיקה ישראלית אלא מכוח תחיקת ביטחון" (17.12.19)).

    

   בפי העותרות לא היה מענה של ממש לאלה. פסק הדין בע"א 6913/19 ניצני אריאל בע"מ נ' עיריית אריאל (1.11.20) אליו הפנו העותרות אינו יכול לסייע להן. זאת, משפסק הדין עסק בסמכותן של ערכאות השיפוט האזרחיות במדינת ישראל לדון בתביעה אזרחית בנושא המצוי בתקנון המועצות המקומיות (יהודה ושומרון), התשמ"א-1981. פסק הדין לא דן בסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים (ראו בפסקה 19 לפסק דינו של כבוד השופט י' עמית; וראו גם פסק דינו של כבוד השופט מ' מזוז שם נקבע כי "הליכים שעניינם הפעלת סמכויות וחובות של הרשויות המקומיות הישראליות באזור, המעוגנות כאמור בתחיקת הביטחון, כלפי תושבי רשויות מקומיות אלה, אכן צריכים להתברר בפני בתי המשפט לעניינים מקומיים באזור, ולא בפני בתי המשפט בישראל, וזאת מכוח קיומו של סעד חלופי סטטוטורי הולם, ויתכן אף כי בתי המשפט בישראל נעדרים סמכות לדון בעניינים אלה"). הקביעה בפסק הדין כי סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים אינה סמכות ייחודית, אין בה כדי לפטור מהצורך להראות כי לבית המשפט לעניינים מינהליים קמה סמכות לדון. גם פסיקה נוספת שאליה הפנו העותרות ואשר נסבה על החלטות רשויות מקומיות בשטחי ישראל, ולא באזור, אינה יכולה לשנות לענייננו.

    

   אכן, כיום בעקבות תיקון חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 מסורה לבית משפט זה, כבית משפט לעניינים מינהליים בירושלים, הסמכות לדון בעתירה נגד החלטה של רשות הפועלת ביהודה ושומרון, אך זאת בעניין המנוי בתוספת הרביעית לחוק (ס' 5א לחוק). אלא שהעותרות לא הראו כי ענייננו בא בגדר העניינים המנויים בתוספת האמורה.

    

5. בנוסף, יש ממש בטענות כי העתירה לוקה באי מיצוי הליכים. כאמור, העתירה מכוונת בעיקרה כלפי החלטת האסיפה הכללית מיום 5.4.21 שלא להקים מקווה לנשים ביישוב ומתבקש להורות על יישום החלטת ועד ההנהלה מיום 23.2.20 להקמת מקווה כאמור. אלא שהעותרות לא טענו וממילא לא הציגו תשתית לכך שפעלו לאחר החלטת האסיפה הכללית וכי העלו מול המשיבות, ובכלל זה מול המועצה האיזורית או הוועד המקומי, את טענותיהן ביחס לבטלות החלטת האסיפה הכללית, לאצילה שנעשתה שלא כדין, ובדרישה לפעול ליישום החלטת ועד ההנהלה שהתקבלה לפי הנטען בכובעו כוועד מקומי. גם בעניין זה לא הובא פירוט לפנייה מוקדמת כנדרש בתקנות. טענות סתמיות בדבר "הליכים" "שככל שנוהלו" מול הוועד המקומי יש לראות בהם לפי הנטען גם משום הליכים מול המועצה האיזורית (כנטען למשל בס' 19 לתגובת העותרות), בלא פירוט ממשי ובלא התייחסות לפניות כלשהן שנעשו לאחר החלטת האסיפה הכללית, אין בהן די. גם בכך יש כדי להקים טעם לסילוק העתירה על הסף.

    

6. בנסיבות העניין, ולאור התוצאה אליה הגעתי, אינני נדרש לטענות האגודה והוועד המקומי לחוסר יריבות כמו גם באשר להתנהלות העותרת 1. בכלל זה אינני דרש לטענה כי העותרת 1 נמנתה על התומכים בכך שסוגית הקמת המקווה תובא לדיון לפני האסיפה הכללית, באורח המקרין על טענותיה וכי עותרת זו אף נטלה חלק בישיבת האסיפה, על הנובע מכך לפי הנטען בכלל זה במישור תום הלב.

    

7. נוכח כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת ואני מורה על סילוק העתירה על הסף. אין באמור כדי למנוע מהעותרות לנקוט בהליך מתאים, כלפי הגורמים המתאימים ולפני הערכאה המתאימה.

    

8. העותרות יישאו בהוצאות המשיבה 1 בסך 4,000 ₪ ובהוצאות המשיבות 3-2 בסך 4,000 ₪, וזאת בשים לב להיקף העבודה שנדרש עד כה.

    

   המזכירות תמציא לצדדים.

    

   ניתן היום, ל' אב תשפ"א, 08 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.