העליון: אל-על רשאית לסרב להטיס את קופי חוות מזור

 פסק דין

השופט נ' סולברג:

1.        ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ה"פ 41140-04-12, השופט ע' בנימיני) מיום 24.9.2013 במסגרתו התקבלה בקשת המשיבה 1 למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא רשאית להפסיק להטיס במטוסיה את משלוחי הקופים שהמערערת מייצאת לחו"ל למטרות ניסויים ומחקר רפואי.

עיקרי העובדות

2.        המערערת היא חברה העוסקת בייבוא ארצה של קופים, בגידולם וברבייתם בחווה הממוקמת במושב מזור, לשם יצואם למטרות ניסויים ומחקר רפואי (להלן: החווה). משיבה 1 היא חברת תעופה אשר הטיסה במשך שנים את משלוחי הקופים שהחווה נהגה לייצא (להלן: אל על). משיבות 2 ו-3 (להלן: העמותות) הן ארגונים להגנה על זכויות בעלי חיים, שהצטרפו להליך מושא הערעור על מנת לתמוך בבקשת אל על ולהביע את התנגדותן להטסת הקופים לצורך מחקר רפואי בשל הסבל הנגרם להם במהלך הטיסה.

3.        בשנת 1994 הודיעה אל על לחווה על נכונותה להטיס את משלוחי הקופים שהחווה מייצאת. כך היה עד לשנת 1999, ואז הודיעה אל על לחווה על כוונתה להפסיק את הטסת הקופים לצרכי מחקר רפואי, בין היתר על רקע השינוי בגישת הציבור בכל הנוגע לשמירה על זכויות בעלי חיים. בתגובה, עתרה החווה לבית המשפט המחוזי למתן צו שיורה לאל על להמשיך ולהטיס את הקופים כבעבר (ת"א (ת"א) 2855/00, להלן: ההליך הקודם). במקביל, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת החווה למתן צו מניעה זמני שיאסור את הפסקת ההובלה של הקופים על-ידי אל על עד להכרעה בהליך העיקרי. בסמוך לכך, נדחתה בקשה שהוגשה על-ידי משיבה 2 למתן צו מניעה זמני נגדי שיאסור על אל על להמשיך לייצא את משלוחי הקופים. לקראת הדיון בהליך הקודם הגישו החווה ואל על הודעה מוסכמת, בה הודיעה אל על כי"לאחר ששבה ושקלה את עמדתה היא הגיעה לכלל החלטה להמשיך ולאפשר כבעבר ובכפוף להוראות כל דין, להטיס במטוסיה משלוחים של קופים שה[חווה] מייצאת מישראל", והחווה הודיעה כי היא מסתפקת בהודעה זו ואין לה עוד טענות ותביעות נגד אל על. לפיכך, נתן בית המשפט המחוזי להודעה המוסכמת תוקף של פסק דין בשנת 2002, ומאז המשיכה אל על להוביל משלוחי קופים של החווה. בין שנת 2007 לשנת 2011 יִצאה החווה 19 מטענים של קופים, ומאז אפריל 2011 לא ביקשה החווה מאל על לייצא עבורה משלוח נוסף של קופים.

4.        בשנת 2012 הגישה אל על המרצת פתיחה במסגרתה עתרה למתן פסק דין שיצהיר כי היא רשאית לחדול מלהטיס במטוסיה משלוחי קופים שהחווה מייצאת למטרות ניסויים ומחקר רפואי. אל על הביעה נכונות להמשיך ולהטיס קופים של החווה עד שתינתן הכרעה באותו הליך.

5.        במסגרת הליך אחר (ת"א 54789-12-11) עתרו מוסדות מחקר אקדמאיים בישראל בבקשה למתן סעד הצהרתי המורה לאל על להוסיף ולהטיס קופים של החווה למטרות מחקר רפואי בחו"ל הנעשה עבורם. במסגרת אותו הליך הוגשה לבית המשפט עמדת היועץ המשפטי לממשלה, על-פיה אין להתערב בשיקול דעתה המסחרי של אל על ולכפות עליה הטסת בעלי חיים לצורכי ניסויים. בחודש אפריל 2014 הודיעו המבקשים שם על משיכת בקשתם נוכח מציאת "חלופה אפשרית להטסת בעלי חיים ארצה לצורך מחקריהם, והגם שחלופה זו כרוכה בקשיים מינהליים ובעלויות כספיות גבוהות ביותר".

6.        ביום 20.1.2013 פורסמו תקנות להגנת חיית הבר (תיקון), התשע"ג-2013 (להלן: התקנות), על-פיהן לא ינתן למבקש שעיסוקו בגידול או ברבייה של קופים שיובאו לישראל היתר ליצוא הקופים אלא למטרות שמירת טבע, שיקום והצלה או חינוך ותצוגה (תקנה 12ב(3)). בתקנות נקבעה תקופת מעבר של שנתיים שבמהלכה ינתנו היתרים ליצוא קופים גם שלא לאחת מן המטרות האמורות, עד ליום 15.1.2015. אין מחלוקת בין הצדדים כי לאור התקנתן של התקנות, שאלת הטסת הקופים לחו"ל רלוונטית אך ורק לתקופת המעבר שעד ליום 15.1.2015, שלאחריה לא ינתן עוד לחווה היתר למסחר בקופים או לייצואם.

עיקרי פסק הדין של בית המשפט המחוזי

7.        בית המשפט המחוזי קבע כי פסק הדין בהליך הקודם נתן תוקף להודעות הצדדים, והוא אינו מבוסס על הסכם פשרה המגבש הסכמות בין הצדדים בנוגע לסכסוך שביניהם. נקבע כי הודעת אל על לפיה תמשיך בהטסת הקופים ופסק הדין שניתן בעקבותיה בהליך הקודם אינם כוללים התחייבות מצד אל על להמשיך ולהטיס את הקופים של החווה לתקופה קצובה כלשהי, ובוודאי לא "לעולמי עד". ככל שפסק הדין בהליך הקודם הטיל על אל על התחייבות להטסת הקופים, הרי שמדובר בהתחייבות חוזית בלתי קצובה בזמן, אשר על-פי דיני החוזים רשאית אל על להביא לסיומה בכל עת, בכפוף לחובת תום הלב ולחובתה ליתן הודעה מוקדמת, וזאת אף ללא צורך להוכיח שינוי מהותי שחל בנסיבות. משום שחלפו כ-12 שנים מאז נוצרה אותה התחייבות, אין לדבר על חוסר תום לב מצד אל על בבקשתה כעת. כמו כן, לנוכח העובדה שבמהלך התקופה מאז הגשת התובענה על-ידה, ביום 25.4.2012, לא סֵרבה אל על להטיס את משלוחי החווה, ניתן לראות בהגשת התביעה משום הודעה מוקדמת נאותה, שכן לחווה הייתה תקופה של שנה וחצי להתארגן לקראת סיום היחסים החוזיים עם אל על. הודגש כי אל על לא ביקשה לבטל או לשנות את פסק הדין הקודם, אלא להביא לידי סיום את התחייבותה החוזית שנוצרה מכוחו. משנקבע כי לא מוטלת על אל על חובה חוזית להמשיך בהטסת משלוחי הקופים, ושגם אין בפסק הדין כדי להטיל חובה זו, עבר בית המשפט המחוזי לבחון אם עלה בידי החווה להראות מקור אחר לחיוב אל על להטיס את הקופים.

8.        בית המשפט המחוזי קבע כי טענת החווה לפיה אין אלטרנטיבות להטסת קופים מישראל לצורך מחקר רפואי בחו"ל מלבד אל על לא הוּכחה, ואף הופרכה, שכן קיימות חברות תעופה אחרות המוכנות לעשות זאת. עדותו של עמיל המכס שבדק אפשרויות להטסת קופים מישראל, אשר החווה ביקשה לבסס עליה את טענתה בהקשר זה, נמצאה על-ידי בית המשפט כמגמתית ובלתי אמינה. בית המשפט המחוזי עמד על כך שנבדקה אפשרות הטסת הקופים מול מספר מצומצם של חברות תעופה בלבד, ליעד אחד ספציפי בארצות הברית, בטיסה ישירה (כאשר אל על היא חברת התעופה היחידה העונה לקריטריון זה), וזאת ללא בדיקת חלופות אחרות, ובפרט שילוב של טיסה יחד עם תובלה יבשתית או שילוב מספר טיסות עם נחיתת ביניים.

9.        יתר על כן, בית המשפט המחוזי קיבל את טענות אל על כי מאז שניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ממילא חלו מספר שינויים המצדיקים את בחינת הסוגיה מחדש. ראשית, הפיכתה של אל על מחברה ממשלתית לחברה ציבורית. על כן לא ניתן לדרוש מאל על להישאר אדישה לנזק התדמיתי והכלכלי שעלול להיגרם לה כתוצאה מהמשך הטסתם של קופים לצרכי ניסויים ומחקר, רק בכדי לקדם אינטרס כלכלי של החווה; שנית, הדאגה הגוברת בציבור לרווחתם של בעלי החיים, שבאה לידי ביטוי גם בפסיקה ובתקנות החדשות שהותקנו.

10.      בית המשפט המחוזי דחה את טענת החווה לפיה הפסקת יצוא משלוחי הקופים למטרות מחקר רפואי מהווה הפליה פסולה. נקבע כי החלטתה של אל על להבחין בין הטסת בעלי חיים למטרות שהציבור רואה בהן מטרות חיוביות, כגון הצגתם בגני חיות, לבין הטסת בעלי חיים למטרות של ניסויים רפואיים היא הבחנה ראויה, שאף קיבלה ביטוי בתקנות החדשות. על סבירותה של ההחלטה בדבר שינוי המדיניות של אל על ניתן ללמוד גם מכך שחברות תעופה רבות אחרות מסרבות כיום להוביל קופים למטרות מחקר רפואי. בנוסף, נדחתה הטענה כי סירובה של אל על להטיס את משלוחי הקופים היא הפרה של תנאי רישיונה, משיקולים דומים לאלה שציין היועץ המשפטי לממשלה בעמדתו הנ"ל. כמו כן נדחו טענות החווה על כך ששינוי המדיניות של אל על יגרום להפרת חוזים של החווה עם צדדים שלישיים ויגרום לפגיעה במחקר הרפואי בישראל ובעולם, טענות שלא בוססו בראיות מספּקות.

11.      על יסוד האמור, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת אל על, ונתן פסק דין הצהרתי המכיר בזכותה החוזית של אל על לחדול מלהוביל משלוחי קופים של החווה לחו"ל למטרות ניסויים ומחקר רפואי. נקבע כי אין מקום לעכב את תוקפה של החלטה זו לפרק זמן נוסף, שכן החווה קיבלה כאמור הודעה מוקדמת נאותה החל מיום הגשת התובענה.

עיקרי טענות הצדדים

12.      לטענת החווה, שגה בית המשפט המחוזי מכיוון שקבלת התובענה הביאה בפועל לביטול פסק הדין שניתן בהסכמה בהליך הקודם, על אף העדרן של נסיבות חדשות וחריגות המצדיקות זאת, ועל אף שאל על חזרה על הטענות אשר אותן העלתה כבר בהליך הקודם, ועליהן ויתרה בהסכם הפשרה דאז. על כן הייתה אל על מנועה מלהעלות טענות אלה שוב כעת. לטענת החווה, פסק הדין ההצהרתי המביא לסיום יצוא משלוחי הקופים חותר תחת התקנות, בהן נקבעה תקופת המעבר שתכליתה לאפשר יצוא בעלי חיים עד לתחילת שנת 2015, כמו גם תחת הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מיום 2.1.2013, על-פיהן במהלך תקופת המעבר יש להקל במתן היתרי יצוא לחווה. עוד שגה בית המשפט המחוזי כשקבע שבהגשת התובענה יש משום הודעה מוקדמת מספקת, ואִפשר הפסקה מיידית של הטסת הקופים, ללא קביעת פרק זמן ראוי לשם כך, שיחל להימנות מיום מתן פסק הדין.

13.      החווה הוסיפה וטענה כי שגה בית המשפט המחוזי בהנחתו כי הנטל הראייתי להוכחת קיומן של אלטרנטיבות מוטל על החווה ולא על אל על שעתרה לקבלת פסק הדין ההצהרתי. לטענתה, אל על לא עמדה בנטל האמור. על העדר אלטרנטיבה ממשית ניתן ללמוד אף מהגיונם של דברים, ובמיוחד מעצם "התעקשותה" של החווה להטיס את משלוחי הקופים באמצעות אל על דווקא ולנהל בעניין זה הליך משפטי ארוך ויקר, כאשר פעילות יצוא הקופים עומדת להיפסק לחלוטין כבר ביום 15.1.2015, כמו גם מן העובדה שאל על לא סיפקה כל אישור מצד חברת תעופה כלשהי להטסת הקופים. באשר ל"אלטרנטיבה" שנמצאה על-ידי מוסדות המחקר האקדמאים, שהביאה למשיכת תובענתם באותו הליך, הרי שאין מדובר באלטרנטיבה סדירה להטסה של קופים לישראל באמצעות חברת תעופה כלשהי. באותו עניין הושכר מטוס פרטי לצורך הטסת 8 קופים בלבד, כשעלות ההטסה עלתה באופן ניכר על ערכם של הקופים, כאשר הסיבה להטסתם, על אף העלויות הגבוהות, הייתה שללא אותם קופים הייתה סכנה להמשך המחקר בכללותו. החווה הוסיפה וטענה כי הפסקת הטסת משלוחי הקופים על-ידי אל על תגרום להפרת התקשרויות שלה עם צדדים שלישיים, איתם התקשרה בהסתמך על פסק הדין הנ"ל שניתן בפשרה, וכמו כן עלולה לגרום להתמוטטותה הכלכלית של החווה, שתיוותר עם כ-1,300 קופים המיועדים לייצוא ללא כל אפשרות לייצאם. בכך תיגרם פגיעה ממשית בחופש העיסוק של החווה ובקניינה. החווה ציינה כי סירובה של אל על להמשיך ולהטיס את משלוחי הקופים נבע משיקולים עסקיים שנטענו בעלמא וללא הוכחה. כמו כן, החווה חזרה על טענותיה בדבר ההפליה בה נוקטת אל על, בכך שהיא מבחינה בין הטסת קופים לצרכי מחקר רפואי לבין הטסת בעלי חיים למטרות אחרות, ובדבר הפרה של הוראות רישיונה של אל על.

14.      מנגד, אל על סומכת ידה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבוסס בחלקו הגדול על קביעות עובדתיות שאין כל עילה להתערב בהן. לטענתה, הודעתה החד-צדדית של אל על לא הייתה בגדר הסכם פשרה הכולל התחייבות להמשיך בהטסת הקופים לעולמי עד. משחלף זמן כה רב מאז ניתנה הודעתה, ובשים לב לשינויים המהותיים שחלו באופייה התאגידי של אל על (הפיכתה לחברה ציבורית), בשוק התעופה (צירופן של חברות תעופה רבות שיש בהן כדי להוות אלטרנטיבה להטסת משלוחי הקופים זולת אל על) ובאקלים הציבורי והמשפטי בנוגע ליחס הראוי לבעלי חיים (שבא לידי ביטוי גם בתקנות החדשות), הייתה אל על רשאית לשקול מחדש ולשנות את מדיניותה בנושא הטסת הקופים. גם אם אותה הודעה חד-צדדית תוכר כהסכם מחייב בין הצדדים, הרי שמדובר בחוזה יחס שנעשה לתקופה בלתי קצובה, ועל כן ניתן לסיימו בכל עת, אף בהעדר שינוי נסיבות, בכפוף למתן הודעה מוקדמת סבירה. החווה סמכה ידה על הכרעת בית המשפט המחוזי בדבר הודעתה המוקדמת בעצם הגשת התובענה. באשר לקיומה של אלטרנטיבה להטסת קופים, הרי שמדובר בטענת הגנה שנטל השכנוע לגביה מוטל על החווה. אל על הדגישה כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי תואם את עמדת היועץ המשפטי לממשלה, לפיה לא ניתן לחייב את אל על להטיס את משלוחי הקופים למטרות ניסויים.

15.      לטענת העמותות, מכיוון שלא חלה חובה כלשהי על אל על להטיס קופים לניסויים עבור החווה, הרי שאין רלוונטיות לטענותיה של החווה בעניין הנזק הכספי שייגרם לה מהפסקת ההטסות ובעניין העדר אלטרנטיבות. העמותות הביעו תמיהה באשר לחשש שהעלתה החווה מהתמוטטותה הכלכלית, נוכח העובדה שהחווה לא יִצאה משלוחי קופים בשלוש השנים האחרונות, על אף שאל על הביעה נכונות לייצאם עד למתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי. העמותות עמדו על השינוי בתפיסה הציבורית באשר להטסת קופים לניסויים, שבאה לידי ביטוי בעצומות וחרם צרכני נגד אל על ועמדה בבסיס החלטתה לשינוי מדיניותה שלענייננו. לטענתן, לא ניתן לכפות על אל על לפעול בניגוד למגמות הללו ובניגוד לתכלית הטמונה בתקנות החדשות. בנוסף, נטען כי אל על מחוייבת להימנע מהטסת הקופים אף לאור התחייבויותיה והצהרותיה בעניין זה בפני הציבור ובפני ארגונים למען בעלי חיים.

דיון והכרעה

16.      לאחר בחינת טענות הצדדים מזה ומזה, אלו שבעל פה ואלו שבכתב, ולאחר שקילת החומר שהוגש לתיק בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק הדין שניתן בשעתו בהסכמה בהליך קודם, מגלם בחובו התחייבות של אל על להמשיך להטיס במטוסיה את משלוחי הקופים של החווה. התחייבות זו באה כהמשך להתחייבותה הבלתי קצובה של אל על להטיס את משלוחי הקופים שניתנה בשנת 1994. מדובר בהתחייבות לתקופה בלתי קצובה בזמן, וככזו, חלה החזקה, שלא נסתרה בענייננו, לפיה ההתחייבות אינה לצמיתות וכי ניתן להביא לסיומה, כעבור פרק זמן סביר, אף באופן חד-צדדי לאחר מתן הודעה על כך זמן סביר מראש (ע"א 5925/06 בלום נ' אנגלו סכסון סוכנות לנכסים ישראל 1992 בע"מ, פסקאות 36-39 (13.2.08) (להלן: פרשת בלום); ע"א 2491/90 התאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל נ' פאנל חברות התעופה הפועלות בישראל, פסקאות 14-15 (3.5.1994) (להלן: פרשת סוכני נסיעות); ע"א 9609/01 מול הים (1978) בע"מ נ' שגב, פ"ד נח(4) 106, 143 (2004); גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים - התרופות: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 543-544 (2009) (להלן: שלו ואדר)). אציין כי החזקה האמורה נוגעת לחוזים לתקופה בלתי קצובה, ואולם מכוח קל וחומר אין מניעה להחילה גם בנוגע להתחייבויות חד-צדדיות, כפי שבענייננו. ברי כי אל על לא התכוונה להתחייב להטיס את משלוחי הקופים של החווה עד בלי די, וכי אין בתקנות שהותקנו שנים לאחר אותה התחייבות ושהיו מביאות ממילא לסיום יצוא הקופים בשנת 2015, כדי לשנות כוונה משתמעת זו בדיעבד. לא קיימת כל התייחסות בהודעתה של אל על לשלילה או להגבלת זכותה להביא לסיום ההתחייבות, ועל כן לא היה צורך בהוכחת נסיבות מיוחדות כשינוי מהותי שחל לשם סיומה בהודעה מראש (השוו לע"א 2850/99 בן חמו נ' טנא נוגה בע"מ, פ"ד נד(4) 849, 864 (14.6.2000) ולפרשת בלום, בפסקאות 43-47).

17.      הזכות לסיים את ההתחייבות הבלתי קצובה בזמן צריכה להיות מופעלת בתום לב, כמו כל זכות חוזית (פרשת סוכני נסיעות, בפסקה 18). בצדק נקבע כי אל על פעלה בתום לב בנסיבות העניין: היא עתרה לקבלת פסק דין המצהיר כי היא רשאית להפסיק להטיס את משלוחי הקופים של החווה, ולא פעלה באופן חד-צדדי לשם כך; התובענה הוגשה זמן רב – כעשר שנים – לאחר שניתן פסק הדין בהליך הקודם; סיום ההתחייבות התבקש לאור שיקולים עסקיים של אל על ובהתאם לשינויים שחלו בנסיבות מאז ניתן פסק הדין בהליך הקודם; אל על הודיעה על כוונתה לסיים את ההתחייבות טרם התקנת התקנות, כך שלא ניתן לטעון כי ההודעה תוזמנה כדי לפגוע בחווה. אציין כי אין בעובדה שעצם סיום היחסים החוזיים מביא לאל על תועלת או פוגע בחווה, כדי להצביע על העדר תום לב מצד אל על בהפעלת זכותה האמורה (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב 1103 (1992)).

18.      אינני מוצא מקום לסטות מקביעת בית המשפט המחוזי לפיה ניתן לראות בהגשת התובענה מושא הערעור, בה הובעה כוונת אל על לסיים את התחייבותה להטיס את משלוחי הקופים של החווה, משום הודעה מוקדמת נאותה. במהלך התקופה מאז הוגשה התובענה ועד למתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, הביעה אל על נכונות להמשיך ולהטיס את משלוחי הקופים של החווה. מכאן שלחווה הייתה תקופה של כשנה וחצי להערך לקראת סיום היחסים החוזיים עם אל על, להקטין את היקף הפגיעה הצפוי לעסקיה בעקבות סיום ההתקשרות, למשל באמצעות שליחת קופים רבים ככל האפשר באמצעות אל על בתקופה זו, או כדי להתארגן להסדר חלופי. תקופה זו מהווה זמן סביר בנסיבות העניין (פרשת סוכני נסיעות, פסקה 19; ע"א 4309/06 בשארה ורור בע"מ נ' גלידת ויטמן (1979) בע"מ, פסקה כ"ו (17.6.2008)). בפועל החווה לא יִצאה כל משלוח של קופים בתקופה זו, אולם ברי כי אין לזקוף זאת לחובתה של אל על, יהיו  הסיבות לכך כאשר יהיו. איני מוצא ממש בטענת החווה לפיה היה ראוי להתחיל למנות את תקופת ההודעה המוקדמת רק החל מיום מתן פסק הדין, מן הטעם שתוצאות ההליך בבית המשפט המחוזי לא היו ודאיות. פסק הדין לא הביא ליצירת זכותה של אל על להודיע על סיום התחייבותה אלא אך הצהיר על קיומה של אותה זכות. ככלל, בכל הליך משפטי קיימת מידה של חוסר ודאות באשר לאופן שבו יסתיים. לפיכך אין בפתיחת הליך על-ידי מי מהצדדים, כדי להביא לדחיית או השהיית תקופת ההודעה המוקדמת הסבירה. לאור האמור, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי לא היה מקום לעכב את ביצועו של פסק הדין לפרק זמן נוסף לאחר נתינתו.

19.      לסיכום עניין זה, מבחינת עקרונותיהם של דיני החוזים, רשאית הייתה אל על להפסיק את הטסת משלוחי הקופים של החווה באופן שבו נהגה, משום שדוּבּר בהתחייבות לתקופה בלתי קצובה. האם יש בעובדה כי ניתן לאותה הודעה מוסכמת תוקף של פסק דין כדי לשנות את ההכרעה בעניין זה?

20.     כידוע, פסק דין שניתן בהסכמה ממזג בתוכו שתי תכונות מצטברות, זו של הסכם וזו של פסק דין. כפילות זו משליכה בין היתר על אופן תקיפתו של פסק הדין: אם התקיפה מתייחסת להליך השיפוטי של אישור פסק הדין, כגון מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט לרבות בסדרי הדין, יש לנקוט בדרך של ערעור; אם התקיפה מתייחסת לפן ההסכמי, כגון טענות לביטול ההסכם מחמת פגמים שנפלו בו, מחמת הפרתו או בשל שינוי מהותי בנסיבות, יש להגיש תובענה עצמאית לבית המשפט שנתן את פסק הדין, ולא ניתן להסתפק במתן הודעת ביטול בלבד (ע"א 116/82 לבנת נ' טולידאנו, פ"ד לט(2) 729, 732-733 (1985); רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, 344-345 (1999); ע"א 9318/03 שובל נ' גרי אלכסנדר בע"מ, פ"ד נט(1) 828, 838 (2004) (להלן: פרשת שובל); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 645-647 (מהדורה אחת עשרה, 2013); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 549 (מהדורה שביעית, 1995)). בפרשה שלפנינו, אל על לא עתרה לבטל או לשנות את פסק הדין בהסכמה שניתן בהליך הקודם או כל התחייבות הגלומה בו; היא ביקשה לקבל פסק דין המצהיר על זכותה להביא לידי סיום את התחייבותה להטיס את משלוחי הקופים של החווה, הואיל והתחייבות זו לא הייתה קצובה בזמן, וזאת מבלי לאיין את הבסיס המשפטי ליצירת אותה התחייבות. אפשרותו של כל אחד מהצדדים להסכם שנעשה לתקופה בלתי קצובה להפסיק באורח חד-צדדי את הקשר החוזי (במתן הודעה לרעהו זמן סביר מראש) משקפת את הסכמת הצדדים. מדובר בתניה מכללא הנכללת בחוזה מכוח החזקה הנ"ל, לאור ציפיותיהם הסבירות של הצדדים. על כן ניתן לראות ב"ביטול מעין זה, אף שהוא חד-צדדי, [כ]משקף את הסכמת הצדדים – האקטואלית או המיוחסת על ידי הדין. לפיכך, ניתן לראות גם בו משום ביטול מוסכם של החוזה" (שלו ואדר, בעמודים 543-544). עינינו הרואות כי אל על לא ביקשה להביא לביטולו של פסק הדין המוסכם, אלא פעלה באופן שנקבע בו לשם הבאה לסיום ההתחייבות הגלומה בו, בהתאם לציפיותיהם הסבירות של בעלי הדין כי לא מדובר היה בהתחייבות לצמיתות. ברי כי אין במתן תוקף של פסק-דין לאותה הודעה מוסכמת כדי לשנות את ההתחייבות אשר עליה הוסכם: "פסק-דין, שניתן בהסכמה, אין לפתחו אלא במקרים נדירים, וזאת בשל אופיו ההסכמי", אולם "ודאי שניתן לפתחו, אם הצדדים השאירו פתח לכך, במפורש או במשתמע... אך גם אם לא הייתה זו כוונת הצדדים, מכוחו של בית המשפט לקרוא תניה כזו לתוך ההסכם, וזאת מאחר שיש לראות את ההסכם כמכוון למערכת עובדות ונסיבות מסוימת, כפי שהייתה בעת כריתת החוזה" (ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח(1) 767, 771 (1984); השוו בעניין זה גם לפרשת שובל, בעמודים 838-839, שם השתהות הצדדים הביאה לביטולה של תניה מכללא בהסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין, אף מבלי שהצדדים נדרשו לפנות לבית המשפט לשם ביטולה של אותה תניה).

21.     אציין כי ההודעה המוסכמת ופסק הדין שניתן בעקבותיה לא כללו כל התחייבות מצד מי מהצדדים שלא להעלות בעתיד טענות דומות לאלה שהועלו בכתבי טענותיהם או כל ויתור על טענותיהם אלה. הטענות שהועלו על-ידי אל על לא נדונו לגופן על-ידי בית המשפט המחוזי בהליך הקודם ולא ניתנה כל הכרעה באשר אליהן. מכל מקום, יש בחלוף הזמן הניכר של למעלה מעשר שנים מאז הועלו הטענות לראשונה ובשינוי הנסיבות המהותי שהתרחש מאותה עת כדי לייחס לטענות כעת משקל שונה ולהעמידן לבחינה מחודשת.

22.     לסיכום נקודה זו, אין בעצם מתן תוקף של פסק דין להודעה המוסכמת בהליך הקודם כדי לחייב את אל על לעמוד בדרישות המחמירות הנדרשות בעת ביטול פסק דין בהסכמה, ולהוכיח קיומו של שינוי נסיבות מהותי, שהרי אל על כלל לא עתרה לביטולו של פסק הדין אלא פעלה בהתאם להתחייבות המוסכמת שעוגנה בו, לרבות באשר לאופן סיומה (השוו גם לת"א (חי') 992-08 עירית קרית מוצקין נ' גלי גיל מרכז ספורט ונופש בקריית מוצקין בע"מ (1.9.2010) שם ניתן סעד המצהיר על ביטולו כדין של הסכם פשרה לתקופה בלתי קצובה שניתן לו תוקף של פסק דין, בדומה לענייננו). מכל מקום, חלו מספר שינויים משמעותיים המצדיקים ממילא בחינה מחודשת של אותו פסק דין.

23.     כפי שניתן לראות עד כה, אל על אינה מחוייבת להטיס את משלוחי הקופים של החווה מכוח התחייבותה החוזית הבלתי קצובה לעשות כן (לאחר שהודיעה לחווה על סיומה זמן סביר מראש), ואין בפסק הדין שניתן בהליך הקודם כדי להטיל חובה זו שכן אל על אינה מבקשת כלל לבטלו. האם קיים מקור אחר לביסוס חובתה של אל על להטיס את משלוחי הקופים של החווה?

24.     החלטת אל על בדבר שינוי המדיניות נבעה משקילת שיקולים עסקיים לגיטימיים בדבר נזק כלכלי ותדמיתי שעלול להיווצר עקב הטסת בעלי חיים לניסויים ומחקר רפואי, שיקולים שהיא רשאית לקחת בחשבון, במיוחד לאחר הפיכתה לחברה ציבורית בשנת 2004. כך למשל דוּבּר על הנזק התדמיתי שייגרם לאל על מהפרת ההתחייבויות שנתנה לציבור ולארגוני בעלי החיים לחדול מלהטיס קופים למטרות ניסויים, ועל החשש כי חלק מנוסעיה יחרימו את טיסותיה עקב כך. אין מקום להתערב בשיקול דעתה העסקי של אל על בעניין זה. על סבירותה והגיונה הכלכלי של החלטת אל על על שינוי המדיניות ניתן ללמוד גם מכך שחברות תעופה רבות אחרות נוקטות כיום במדיניות דומה. אין בעצם האינטרס הכלכלי של החווה לבדו, ואף בחשש שהעלתה באשר להתמוטטותה הכלכלית מהפסקת יחסיה עם אל על, כדי לגבור על האינטרסים הכלכליים הלגיטימיים של אל על עצמה בעיצוב מדיניותה.

25.     החלטת אל על עולה בקנה אחד עם התקנות לפיהן יצוא הקופים למטרות ניסויים ומחקר רפואי יופסק ממילא בינואר 2015, והרציונאלים שעומדים בבסיסן, לרבות הדאגה הגוברת לרווחתם של בעלי החיים (על השינוי במעמדם של בעלי החיים בחברתנו ראו למשל בג"ץ 9232/01 "נח" התאחדות ישראלית של הארגונים להגנת בעלי חיים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נז(6) 212, 223-224 (2003)). התקנות גם הן מלמדות על סבירותה של ההחלטה לשינוי המדיניות של אל על באשר לייצוא משלוחי הקופים. ברי כי אין בהתקנת התקנות ובהוראת המעבר שנקבעה בהן כדי להטיל חובה על אל על להמשיך ולהטיס את משלוחי הקופים של החווה; תקופת המעבר נועדה לאפשר את הטסת בעלי החיים עד לכניסת התקנות לתוקפן ולהגן על האינטרסים של גופים כמו החווה, אך ודאי שלא לחייב דווקא את אל על להטיס את הקופים עבור החווה וגופים אחרים. גם הנחיית היועץ המשפטי לממשלה שלא להקשות במתן היתרים לחווה לייצוא משלוחיה (מיום 2.1.2013) לא נועדה להטיל חובה כלשהי על אל על, והיא מופנית לגורמים האמונים על מתן ההיתרים.

26.      החווה לא הבהירה מדוע יש בהעדרן של אלטרנטיבות לייצוא משלוחיה לחו"ל מלבד אל על בכדי לחייב את אל על להטיסם עבורה. התייחסות החווה לעניין האלטרנטיבות הובאה בהקשר לטענתה כי לא חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק את ביטול פסק הדין בהליך הקודם; ואולם, כאמור, אל על לא נדרשה בענייננו להוכיח שינוי נסיבות שכזה. מכל מקום, בית המשפט המחוזי קבע כממצא עובדתי, לאור התרשמותו מהעדים שהעידו לפניו ובחינת מכלול הראיות, ולאחר שעמד בפירוט על הבעייתיות בעדותו של עמיל המכס, כי טענת החווה בדבר העדר אלטרנטיבות להטסת הקופים לא הוּכחה, ואף הופרכה; נקבע כי יש בנמצא חברות תעופה אחרות המוכנות להטיס קופים מישראל, וכי קיימות אלטרנטיבות מעשיות אחרות להטסה ישירה ליעדים בחו"ל (פסקאות 18 ו-21 לפסק הדין). כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית, אלא במצבים חריגים (ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב אחים פרץ בע"מ, פסקה 3 (8.1.2004) והאסמכתאות שם; ע"פ 9352/99יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632 (2000)). לא מצאתי שנתקיימו בפרשה שלפנינו הנסיבות המיוחדות המצדיקות התערבות זו. אעיר כי גם על-פי עמדת היועץ המשפטי לממשלה, אשר הוגשה במסגרת עתירת מוסדות המחקר האקדמאים, קיימות חברות תעופה זרות הפועלות בישראל "המאפשרות הובלת בעלי חיים לצורך ניסויים" (שם, בסעיף 8). גם מוסדות המחקר האקדמאים משכו בסופו של דבר את עתירתם נוכח מציאת אלטרנטיבה, הגם שעלותה היתה גבוהה יותר מאשר שימוש בשירותיה של אל על. אציין עוד כי גם בשלב זה לא הביאה החווה ראיה לסירובה הגורף של חברת אייר פרנס, המסתמנת כאלטרנטיבה המרכזית להטסת בעלי חיים לחו"ל, לייצוא משלוחי קופים עבור החווה.

27.     החווה חזרה בעלמא על טענות שהעלתה בבית המשפט המחוזי בדבר הפליה בה נקטה אל על, הפרה של הוראות רישיונה, וגרימה להפרת התקשרויות של החווה עם צדדים שלישיים. החווה לא התמודדה כלל עם קביעותיו ונימוקיו של בית המשפט המחוזי שדחה טענות אלה, כפי שנסקרו לעיל, ולא מצאתי מקום להתערב בהם. באשר לטענת ההפליה אציין כי יש מקום להבחנה בין הטסת בעלי חיים למטרות ניסויים לבין הטסתם למטרות אחרות, הבחנה שמצאה את ביטויה גם בתקנות החדשות ובמדיניות של חברות תעופה אחרות. עוד אציין כי אל על נמנעת מהטסת בעלי חיים לצורך עריכת ניסויים באופן גורף, ולא מסרבת להטיס את משלוחי החווה בלבד (כך למשל סֵרבה אל על להטיס את הקופים עבור מוסדות המחקר האקדמאים). טענת החווה לפיה החלטת אל על תגרום לפגיעה במחקר העולמי לא הוּכחה, ומכל מקום קשה לקבלה נוכח קיומן של אלטרנטיבות עבור מוקדי מחקר להשגת קופים למטרות ניסויים מלבד החווה, ונוכח התקנות החדשות האוסרות על יצוא קופים למטרות מחקר החל משנת 2015.

28.     אין בידי לקבל את טענות החווה הנוגעות לחשש מפני "מדרון חלקלק" מעצם מתן היתר לחברה לערוך סלקציה במטענים שאותם היא מובילה, שעלולה לגלוש, לטענת החווה, למצב בו תיערך סלקציה של נוסעים מטעמי מין, גזע דת או השקפה. פסק הדין כאן נוגע לנסיבותיה המיוחדות של הפרשה דנן, ולאיזון המתחייב בהתאם להן. ככל שיובאו עניינים אחרים לפתחו של בית המשפט, הם יבחנו לגופם, בהתחשב בין היתר בטיבו של הגוף, מאפייניו, ההבחנה שהוא מעוניין לערוך והטעמים העומדים ביסוד אותה הבחנה. לא ראיתי מקום להתייחס לטענות החווה על פגיעה בזכויותיה המעוגנות בחוקי היסוד, טענות שנטענו ללא ביסוס מינימאלי. אציין כי אין די בעצם העובדה שפעולה גורמת לפגיעה כלשהי בקניינו או בעיסוקו של צד אחר כדי להטיל חובה על פרט להימנע מהפעולות הללו, ודאי כאשר בענייננו הפעולות נובעות משיקולים עסקיים לגיטימיים של אל על שבאו על מנת להגן על קניינה ועיסוקה-שלה (על תחולתן של זכויות חוקתיות במשפט הפרטי, ראו: אהרן ברק "זכויות חוקתיות והמשפט הפרטי – התחולה במשפט העבודה" ספר אליקה ברק-אוסוסקין 363 (2012)).

29.     לסיכום, לא עלה בידי החווה להצביע על מקור כלשהו שיש בו כדי לחייב את אל על להטיס משלוחי קופים עבור החווה. מסקנה זו עולה בקנה אחד גם עם עמדת היועץ המשפטי לממשלה (שהוגשה בעתירת מוסדות המחקר האקדמאים) לפיה "לא ניתן ולא ראוי לכפות על אל על הובלת בעלי חיים לצורכי ניסויים" (סעיף 15). על כן, לא היה דבר שמנע מבית המשפט המחוזי ליתן פסק דין הצהרתי המכיר בזכותה החוזית של אל על לחדול מלהוביל משלוחי קופים של החווה לחו"ל למטרות ניסויים ומחקר רפואי.

30.     לפיכך, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

המערערת תשא בהוצאות המשיבה 1 בסך של 20,000 ₪.

המשנָה לנשיא מ' נאור:

           אני מסכימה.

השופט י' עמית:

           אני מסכים.

           הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נֹעם סולברג.

           ניתן היום, י"ד באב התשע"ד (10.8.2014).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   13067630_O08.doc   עב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il