השתק עילה

המנוח, מר ח.ב. (להלן: "המנוח"), נפטר ביום 8.9.2009.

המתנגדים 1-3 ילדי המנוח מנישואיו הראשונים.

הנתבעת הינה בתם המשותפת של המבקשת והמנוח.

ביום 25.7.19, הגישה המבקשת בקשה למתן צו ירושה אחר עיזבון המנוח.

עפ"י בקשתה, הינה זכאית לרשת מחצית מעיזבון המנוח כידועתו בציבור של המנוח, וארבעת ילדיו של המנוח יורשים את המחצית השנייה בחלקים שווים ביניהם.

אציין טרם לכך עתרה המבקשת בבקשה למנות כונס נכסים לשם השלמת רישום עסקת מכר בין המנוח ובינה (תמ"ש 35674-06-19).

המתנגדים הגישו התנגדות לבקשה למתן צו ירושה.

מהלך הדיון שהתקיים בעניינם של הצדדים ביום 6.1.20, הסכימו הצדדים כי מחלוקת זו תוכרע על יסוד מסמכים וסיכומים שיוגשו.

סיכומי הצדדים הוגשו.

המבקשת טענה טענות רבות וארוכות אשר עניינן התובענה בתמ"ש 35674-06-19 (עניין השלמת רישום עסקת המכר בין המנוח ובינה), וכן טענות אשר עניינן הוכחת היותה ידועה בציבור של המנוח.

ברם המתנגדים לא חלקו על היות המבקשת ידועתו בציבור של המנוח כפי דברי בא כוחם בדיון מיום 6.1.20 (עמ' 6 שורות 7-9 לפרו'):

"..אנו לא חולקים עובדתית על כך שהם היו ידועים בציבור. אנחנו טוענים להשתק שיפוטי בלבד...".

לטענתם, הצדדים אכן היו ידועים בציבור אלא שקיים השתק שיפוטי שמונע מתן הצהרה ומונע

מן המבקשת לקבל את הסעד על פי סע' 55 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (לפיו " איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש") והיא אינה יכולה להיות מוכרת כידועה בציבור של המנוח ולרשת אותו.

משכך חלק ניכר מטענותיה של המבקשת אינן רלבנטיות בהליך זה ולא תידונה.

תמצית טענות המבקשת:

1. לטענת המבקשת, סירוב המתנגדים להכיר בה, כידועה בציבור של המנוח נולד ממשאלת ליבם כי יצליחו להביא בעתיד לביטול עסקת המכר בין המנוח ובינה, משנת 1999, לפני 21 שנים, למכירת זכויותיו של המנוח בדירתו שברח' ----- הידועה גם כחלקה --- גוש ---- (להלן "עסקת המכר" ו"הדירה") לידי המבקשת (אשר לא הסתיימה ברישום דקלרטיבי של המבקשת כבעלים בלעדי של הדירה) והדירה תשוב להיות חלק מעיזבון המנוח.

    

2. לטענתה, אין במסמכים שהגישו המתנגדים כל ראייה או הצהרה אשר מאפשרים קביעה שיפוטית כי חל על המבקשת השתק שיפוטי בטענה כי הייתה ידועה בציבור של המנוח: המבקשת לא הצהירה כל עובדה שלא הייתה נכונה ולא קיבלה כל הטבות כלכליות בהיותה ידועה בציבור של המנוח, מאת גורם כלשהו.

    

   • מכתב מאת נציגת המל"ל מיום 27.1.00, בו המלצה כי המבקשת תקבל את התוספת מקצבת הנכות של המנוח בעבור בתם המשותפת של הצדדים - בנסיבות בהן היו הצדדים ידועים בציבור ואף הביאו ילדה משותפת לעולם, בזמן בו ניהלו חשבונות בנק נפרדים, העברת חלקה של הקטינה בקצבת הנכות של המנוח (שהועברה לידיה בתקופה של 14 חודשים בלבד), הינה לטענתה, לגיטימית וטבעית וניתנה בעבור בתו של המנוח, ללא קשר לסטטוס שבין המנוח למבקשת. עוד לטענתה, המכתב נערך על ידי צד ג', ולא ע"י מי מהצדדים.

      

   • מסמך שכותרתו "תזכורת להצהרה על פי חוק המזונות", הנושא חותמת של המל"ל מיום 18.7.05 - לטענתה, עיון במסמך מלמד כי היא נדרשה, תחת סעיף 3 במסמך, לסמן מהו המצב המשפחתי שלה באחת מבין 3 אפשרויות–נשואה, גרושה או "אחר". המבקשת סימנה "אחר" הואיל וזו הייתה האופציה היחידה שעמדה בפניה. המבקשת מבהירה כי מעולם לא עתרה לקבלת דמי מזונות קטינה מאת המנוח במסגרת מסמך זה או כל מסמך אחר. המבקשת גבתה את מזונות הקטינה, באמצעות המל"ל החל מ-1.2.03 ועד 31.7.05 בלבד באמצעות מסמכים שהגישה בשנת 2002 ומשכך, לטענתה, לא מילאה כל טופס במטרה לקבל קצבה כלשהו ולא הצהירה כל דבר שאיננו נכון.

      

   • מסמך "הודעה על עדכון פרטי חשבון בנק" הנושא חותמת של המל"ל מיום 5.7.15- לטענת המבקשת המסמך לא רלוונטי, נערך על ידה 6 שנים לאחר פטירת המנוח ועניינו עדכון פרטי חשבון בנק בלבד, לשם קבלת קצבת ילדים סטנדרטית ולא לשם קבלת כל קצבה אחרת.

      

   • מסמך שכותרתו "הצהרה על פי חוק המזונות (הבטחת תשלום)" הנושא חותמת מל"ל מיום 14.3.04- לטענת המבקשת, מדובר בבקשה להצהיר על פרטים אינפורמטיביים בלבד, שם ציינה כי הינה רווקה מאחר וזו הייתה האפשרות היחידה הקיימת למלא בטופס זה.

      

   • מכתב מיום 21.9.09 שנערך ע"י מנהלת המח' לשירותים חברתיים בעירית --- , לאחר פטירת המנוח, ובו פנתה עו"ס אל המל"ל להכיר במבקשת כידועה בציבור של המנוח –מסמך זה מחזק את היות המבקשת ידועה בציבור של המנוח, כפי שנרשם במסמך עצמו. מכתב זה שנערך לאחר פטירת המנח, לטענתה, אין בו רלוונטיות לשאלת ההשתק השיפוטי.

      

3. לטענת המבקשת, הוכרה כידועה בציבור של המנוח ע"י המל"ל מיום 1.10.99 ועד ליום 8.9.09, יום פטירתו של המנוח (אישור המל"ל צורף וסומן ל"א).

    

4. לטענתה, לא היה כל פסול בעצם עתירתה בתביעה לדמי מזונות בתם המשותפת של הצדדים, ****, במהלך התקופה שמיום 1.2.03 ועד 31.7.05 שכן בתקופה זו המנוח לא כלכל את הקטינה. כך אף נרשם בנספח כ"ג שצורף לסיכומים שנכתב על ידי עובדת שיקום מטעם המל"ל. לטענתה, קיבלה מהמל"ל בעבור תקופה זו, סך של 29,606 ש"ח בלבד ואשר בעבור תשלומים אלו נצבר למנוח חוב אל מול המל"ל. חוב זה הושב למל"ל, באופן שבו, לאחר שהוכרה המבקשת כידועה בציבור של המנוח, ונמצאה זכאית לקבלת קצבת נכות אישית, קיזז לה המל"ל את מלוא החוב שצבר המנוח כלפי שאריו (ובין היתר החוב בגין מזונות בתו) בסך כולל של 46,794 ₪, קרי הלכה למעשה, השיבה המבקשת למל"ל את מזונות הבת שהתקבלו. לטענתה, אף המל"ל הכיר בה כידועה בציבור של המנוח גם בתקופה הקצובה, בה נגבו דמי מזונות הקטינים.

    

5. לטענתה, לא זכרה את הסכם החיים המשותפים, אותו ערכו הצדדים (הצהרתה במהלך הדיון שהתקיים ביום 6.1.12). לטענתה, ההסכם נושא תאריך 10.3.99, בו הצהירו הצדדים (המבקשת והמנוח) שהם מבקשים לחיות תחת קורת גג אחת, כי יתגוררו יחד בדירתה וכי כל הרכוש שיצטבר יהיה משותף ונכס שאחד הצדדים ירכוש מכספו, יהיה שייך אך ורק לו. כן הוסכם, לטענתה, בסעיף 5 להסכם כי במקרה והמבקשת תמכור את דירתה ובמקומה תרכוש דירה אחרת, היא תירשם על שמה לבד. לטענתה, הסכם החיים המשותפים, שנחתם לפני 21 שנים, מטיב עמה, ולו הייתה זוכרת אותו, הייתה מציגה אותו ומתבססת עליו כחלק מטענה להיות הצדדים ידועים בציבור. לטענתה, כך או אחרת, בזכות הסכם החיים המשותפים זכאית היא, "במקרה הגרוע ביותר בו יבוטל הסכם המכר", בלא קשר לשאלת הידועים בציבור, לקבל מחצית הדירה ואילו המחצית השנייה תחולק בין יורשיו החוקיים של המנוח. לטענתה, ההסכם נחתם בנוכחות עו"ד שהינו נוטריון, הוצג לביה"מ ע"י המתנגדים עצמם ומשכך הינו שריר, קיים, בעל כושר משפטי מחייב ויש לפעול על פיו. לטענתה, הסכם זה אינו יכול להוות עילה להשתק שיפוטי כי אם רק מחזק את היות הצדדים ידועים בציבור.

    

6. לטענתה, גבתה את מזונות הקטינה ק. , בתם המשותפת של הצדדים, עד ליום 31.7.05 וממועד זה, לא הגישה/הצהירה דבר ביחס למערכת היחסים בינה למנוח כלפי גורם כלשהו, או גבתה כל תשלום הקשור בהצהרה או תבעה מגורם כלשהו. לטענתה, למען הזהירות, אף אם ייקבע כי חל השתק שיפוטי, הרי שזה יכול לחול רק על התקופה שעד לסיום גביית מזונות הבת בחודש 07/05.

    

7. לטענת המבקשת, למצער, בשלוש שנות חייו האחרונות של המנוח, חיו המבקשת והמנוח כידועים בציבור (מבלי שניתן לטעון בתקופה זו להשתק שיפוטי). לטענתה, בשנים 2007-2009 עד למועד פטירת המנוח, התגוררו המבקשת והמנוח יחדיו, תחת קורת גג אחת, בבית המבקשת שברח' ---. לטענתה, כך עולה ומוכח ממסמכים שהתקבלו מחב' החשמל ומח' ארנונה בעיריית --- (סומנו ל"ו ול"ז בסיכומים), מכתובתו של המנוח אצל המל"ל (מכתבי מל"ל סומנו ל"ח), מציון המנוח את כתובתו בתביעות שהגיש למל"ל לקבלת קצבאות (סומנו ל"ט לסיכומים).

    

   לטענתה, ניהלו היא והמנוח מערכת יחסים זוגית כמו כל זוג נשוי, קיימו יחסי אישות, גידלו יחדיו את הבת המשותפת, בילו יחדיו באירועים משפחתיים ובחופשות, ראו עצמם כבני זוג לכל דבר ועניין, ומערכת יחסים זו הייתה קבועה ונמשכה עד ליום פטירת המנוח (תמונות מאירועים משפחתיים צורפו כנספח מ'). לטענתה, כל אחד מהם תרם מכספיו, רכושו ועמלו, בהתאם ליכולותיו לטובת התא המשפחתי כנהוג ומקובל בין בעל ואישה. לטענתה וכפי שדווח ע"י הלשכה לשירותים חברתיים ביום 21.9.09, וכן עפ"י אישור ממקום עבודת המנוח, כסמל לחייהם המשותפים, הפקיד המנוח את משכורתו מדי חודש בחשבונה ואף אפשר לה שימוש מלא ויום יומי ברכבם הפרטי.

    

   לטענת המבקשת, סעדה את המנוח עד יומו האחרון, ליוותה אותו לבתי חולים ולוועדות רפואיות, נטלה הדרכות מאת האחיות בביה"ח על מנת ללמוד כיצד לחבר את מכונת ההאכלה למנוח ולטפל ביתר צרכיו. לטענתה, בטופסי האמנזיה סיעודית מביה"ח רמב"ם, הן מיום 12.5.08 והן מיום 17.7.08, נרשמה כבת זוגתו של המנוח ובדוח סיעודי מבית חולים רמב"ם מיום 24.1.09 ואמנזיה סיעודית מיום 11.2.09, דו"ח ביקור בי"ח רמב"ם מיום 29.3.09, דו"ח סיעודי מיום 12.4.09 וכן דוחות נוספים, כאשתו. בדוח שירות סוציאלי מיום 3.5.09, נרשם כי המנוח מתגורר עם בת זוג, בדוח תפקוד מטעם המל"ל מיום 14.5.09, כי אשתו רוחצת ומלווה אותו, בדוח ייעוץ פסיכיאטר מטעם בית חולים רמב"ם מיום 25.5.09 כי הינו מתגורר עם אשתו, בדוח אמנזיה סיעודית מיום 18.6.09 כי המנוח מתגורר עם בת זוג וכך גם בסיכום אשפוז מיום 12.7.09. לטענתה, בפרו' וועדת ערר מהמל"ל מיום 17.8.09 נרשמה תמיכתה כבת זוג ואף בדוח אמנזיה סיעודית מבי"ח רמב"ם מיום 30.8.09 נרשם כי המנוח מתגורר עם אשתו.

   לטענתה, דאגה לבן זוגה המנוח במסירות נפש אדירה מאין כמותה.

    

   עוד לטענתה, התקיימה השבעה בביתה, שברח' ---- , מקום מגוריו האחרון של המנוח, לפני פטירתו וכל ילדי המנוח, בהם המתנגדים, וכן אחיו ואחיותיו של המנוח, ישבו שם.

    

8. לטענתה, המתנגדת 1 הצהירה בעצמה בפני המל"ל, כי המבקשת הייתה ידועה בציבור של המנוח, עת הגישה המבקשת בשנת 2009 תביעה להכירה כידועה בציבור (העתק הצהרת המתנגדת 3 סומנה נ"ט).

    

9. לטענתה, המתנגדים מנועים/מושתקים לטעון היום, 11 שנים לאחר פטירת המנוח, כי לא היתה ידועה בציבור של המנוח. לטענתה, בסמוך לאחר פטירת המנוח, פנתה למל"ל בבקשה לקבל זכויות מכוח היותה ידועה בציבור והמתנגדים היו מודעים לכך ואף סייעו לה לקבל הכרה. לטענתה, הימנעות והתנהלות המתנגדים במשך 11 שנים בהן לא עשו דבר, הינה כהודאה בעניין מעמדה כידועה בציבור והמבקשת הסתמכה על כך ושיהוי המתנגדים כמוהו כזניחת התביעה.

    

10. עוד לטענת המבקשת, המנוח היה חולה במשך מס' שנים לא מבוטלות ובכל זאת, לא ראה לנכון לערוך צוואה, עובדה המחזקת את טענתה, כי המנוח ידע והכיר בכך שלא השאיר כל נכס בר חלוקה ליורשיו (שהרי מכר לה את דירתו 10 שנים קודם לפטירתו, ולמעט נכס זה לא היה בבעלותו רכוש אחר) ולחילופין, ככל שהותיר נכס, רצה שהמבקשת תקבל את חלקה בירושה כבת זוגו– כידועה בציבור.

     

11. לטענת המבקשת, מתקיימים התנאים שנקבעו בסעיף 55 לחוק הירושה על פיהם הינה זכאית לחלק מעיזבון המנוח – קיומם של חיי משפחה, וניהול משק בית משותף. לטענתה, יש לדחות התנגדותם של המתנגדים, תוך החלת סעיף 55 לחוק הירושה וחיובם בהוצאות משפט מוגברות.

     

    תמצית טענות המתנגדים:

12. המתנגדים אינם חולקים, כאמור, על כי המבקשת והמנוח חיו כבני זוג ידועים בציבור החל משנת 1997, וביום 10.3.99 חתמו על הסכם לחיים משותפים וכי נולדה להם בת משותפת היא הנתבעת.

     

13. לטענתם, ביום 18.12.2002, הגישה המבקשת בשם הבת המשותפת תביעה למזונות לביהמ"ש כנגד

    המנוח (תמ"ש 32720/02). המנוח לא התגונן וביום 29/1/2003 ניתן כנגדו פס"ד המחייב אותו לשלם

    לידי המבקשת דמי מזונות בסך 1,000 ₪ לחודש.

    בהסתמך על פס"ד זה הגישה המבקשת ביום 9.2.2003 בקשה למל"ל לקבלת דמי המזונות הפסוקים, ואשר לא שולמו ע"י המנוח. בנוסף הגישה המבקשת הודעה נוספת לפקיד תביעות מזונות במל"ל ובה הצהרה באשר למצבה המשפחתי. כך חזרה על הצהרותיה ב"תזכורת להצהרה" שהגישה למל"ל ביום 18.7.2005. המבקשת קיבלה מהמל"ל תשלום דמי מזונות בהתאם לבקשתה והצהרותיה (המתנגדים צרפו לסיכומיהם את כלל המסמכים הנזכרים לעיל).

     

14. עוד לטענת המתנגדים, המבקשת הצהירה והציגה מצגים עובדתיים שונים לחלוטין, בתביעתה למזונות ולמל"ל, מאלו שנטענו על ידה בתגובתה להתנגדות (המסמכים הרלוונטיים צורפו):

    • במהלך הפגישה ביום 27.1.00 אצל עובדת השיקום במל"ל, הסבירה המבקשת כי המנוח לא גר אצלה, עם זאת מבקר לעיתים קרובות את ביתו אצלה. כ"כ כי היא המטפלת בתינוקת ודואגת לכל צרכיה.

    • בתביעתה לדמי מזונות מיום 18.12.02, טענה בתצהיר כי אינם מתגוררים יחד, כי הבת המשותפת נמצאת במשמורתה וכי המנוח לא נותן אמצעי קיום לבת ומתנער מחובתו לזונה.

    • בבקשת המבקשת, מיום 9.2.03, לתשלום דמי המזונות מהמל"ל, הצהירה כי היא מתגוררת ברח' ---- ואילו המנוח ברח' --- , כי מצבה המשפחתי "רווקה", ומצבו המשפחתי של המנוח "אלמן", וכן לא סימנה במקום המיועד כי הוא מתגורר עימה.

    • הצהרה דומה מסרה שוב לפקיד תביעות מזונות, וכך חזרה על הצהרותיה אלה ב"תזכורות להצהרה" שהגישה למל"ל מיום 18.7.05.

       

15. לטענתם המבקשת קיבלה מהמל"ל תשלום עבור דמי המזונות לבת המשותפת, ובהתאם לבקשתה והצהרותיה (צורפו אישורי תשלום המזונות לשנים 2003-2005).

     

16. המתנגדים הוסיפו וטענו כי כל ההצהרות והמצגים של המבקשת בפני ביהמ"ש ובפני המל"ל נעשו למרות קיומו של הסכם יחסי ממון עליו חתמו הצדדים, ובו הסכימו כי יתגוררו בדירת המבקשת וכי המנוח יפריש את הכספים הדרושים למחיית הצדדים ולמשק הבית המשותף.

     

17. לטענתם, המבקשת איפה, מנועה ומושתקת מלטעון כי המנוח והיא חיו חיי משפחה וניהלו משק בית משותף (אחד משלושת התנאים המצטברים הנדרשים עפ"י סעיף 55 לחוק הירושה - קיום חיי משפחה, משק בית משותף וכי איש מהצדדים אינו נשוי לאדם אחר) ולכן אינה זכאית לרשת את המנוח.

    המתנגדים ציטטו (ס' 38-45) מתוך פס"ד שניתן בביה"מ לענייני משפחה קריית גת (כב' הש' גילת כהן, שם סקר ביהמ"ש את דוקטרינת ה"השתק השיפוטי" והתנאים להחלתה).

     

     

18. לטענתם, עסקינן בשאלה מוסרית-ערכית של מדיניות משפטית - האם בעל דין אשר הציג מסכת עובדתית מסוימת בפני בי"מ ו/או בפני רשויות ציבוריות אחרות, קיבל מהם סעדים בהתבסס על אותה מצגת, יכול לקבל סעד מבימ"ש על סמך מסכת עובדתית שונה בתכלית? לעמדתם יש לשמור על טוהר ההליך השיפוטי, על אמון הציבור במערכת המשפט ועל דרישת תום הלב.

     

19. לטענתם אין בטענות המבקשת לגבי שנות החיים האחרונות של המנוח, כדי להכשיר את אותה מסכת עובדתית שהוצגה ע"י המבקשת בהליכים קודמים, ולהם אינה מתכחשת. זאת ועוד, לטענתם, מאישור השירותים החברתיים של עיריית --- מיום 21.9.09 עולה כי המבקשת הצהירה כי בשנה האחרונה טרם פטירת המנוח התמסרה לטיפול בו, ליוותה אותו, נכחה באישפוזים ולקחה אותו לביתה בכדי שתוכל לסעוד אותו ומכאן-שאף עפ"י הצהרה זו המבקשת והמנוח לא התגוררו תחת קורת גג אחת בשנות חייו האחרונות של המנוח ולא ניהלו משק בית משותף. המבקשת לקחה את המנוח לביתה לצרכי סיעוד וטיפול בלבד ובוודאי שלא ל-3 שנים.

     

20. עוד טענו, כי בדיון מיום 6.1.20 מסרה המבקשת הצהרה כוזבת לפיה לא נערך הסכם בינה ובין המנוח, ולאחר שהוצג ההסכם לחיים משותפים השיבה, בשקר, כי ההסכם אינו זכור לה. משכך לטענתם עסקינן במי שאינה מהססת להצהיר הצהרות כוזבות וסותרות בפי ביהמ"ש ובפני הרשויות על מנת לקבל במרמה טובות הנאה.

     

    בהתאם להחלטתי מסרה המבקשת סיכומיה המשלימים. להלן תמציתם:

21. לטענתה כלל טענות המתנגדים באו לעולם מתוך בצע כסף בלבד ובמטרה "לנגוס" בדירה שממילא אינה חלק בעיזבון המנוח.

     

22. לטענתה, טעוני המתנגדים מבוססים על ציטוטים חלקיים לעניין דוקטרינת ההשתק השיפוטי מתוך פס"ד, שנסיבותיו אינן דומות למקרה דנן. עוד לטענתה, יש לצמצם בשימוש בדוקטרינה היות וזו פוגעת בזכות בעל דין לקבל יומו בביהמ"ש (ע"א 6283/12, ע"א 5315/12, בע"מ 8203/17).

     

23. לטענת המבקשת, השתק שיפוטי חל כאשר מתקיימים שני הליכים שונים בנוגע לאותה פרשה וקיימת זהות בין המקרים, שאז ייאסר על צד להליך לטעון בהליך האחר טעון הפוך לטעון שהעלה בהליך הראשון. הדוקטרינה אף הוכרה במקרים מסוימים ככזו, המונעת מבעל דין לטעון טענה הפוכה אף אם ההליך הקודם התנהל מול בעל דין אחר וביסודה עומדת תכלית תום הלב שמירה על טוהר ההליך השיפוטי, ומניעת הכרעות סותרות בין הערכאות. (רע"א 4224/04, בע"מ 8203/17).

    לטענתה, דוקטרינה זו לא חלה בעניינם של הצדדים:-

    23.1התביעה למזונות קטינה- מזונות הקטינה אינם "יונקים חיותם" מאופי מערכת היחסים שבין הצדדים כי אם משאלת אבהותו של המנוח, וכפועל יוצא חיובו במזונותיה ובמדורה. כעת, נדונה שאלת היות המבקשת והמנוח ידועים בציבור. לטענתה, עסקינן בהליכים שונים, בפרמטרים אחרים הנדרשים לבדיקה ובחינת שאלות משפטיות שונות–חיוב במזונות אב לבתו אל מול בחינת קיום חיי משפחה וניהול משתק בית משותף לאור ס' 55 לחוק הירושה.

     

    לכך הוסיפה כי אין בהצהרתה בשנת 2002, מהלך תביעת המזונות, כי היא והמנוח אינם דרים יחדיו באותה העת, כדי ליצור מניעות לטעון אחרת בהליך דנן. קל וחומר כי אין מניעות לטעון אחרת היום, ביחס לשנים 2007, 2008 ו- 2009, שכן אין כל הקבלה בין השנים בהליך הראשון ובין השנים בהליך השני. עוד טענה כי אין בעובדה כי המבקשת והמנוח לא חיו יחד 30 חודשים מתוך 14 שנות זוגיות, כדי ליצור מניעות להכרת המבקשת כידועתו בציבור, ויש לבחון את שנותיו האחרונות של המנוח, על פיהן יישק דבר.

     

    לטענתה, עפ"י הפסיקה, יש לבחון את תכליתו של ההשתק השיפוטי (ע"א 6181/08), ומבחינת התכלית במקרה דנן עולה, כי שתי ההכרעות (זו מ- 2002 כי הבת זכאית למזונותיה לשנים 2003-2005, וזו כי המבקשת תוכר כידועה בציבור של המנוח לפחות בשלוש שנותיו האחרונות) יכולות לדור בכפיפה אחת ואינן סותרות. לטענתה, נהגה בתו"ל ושמרה על טוהר ההליך השיפוטי, שכן עתרה לקבלת המזונות בעת שהמנוח לא כלכל את הקטינה. עוד טענה כי אף אם יקבע כי היה "טעם לפגם" בתובענה למזונות בשנת 2002, הרי שכל עוד התכלית של מניעת הכרעות סותרות אינה באה לידי ביטוי, אין הצדקה לעשות שימוש בדוקטרינת ההשתק (בע"מ 8203/17).

     

    המבקשת הבהירה, כי לא צמחה לה כל הנאה מהצהרתה כידועה בציבור ע"י המל"ל שכן לא עשתה שימוש בה ובחרה לקבל קצבת נכות אישית (בהעדר אפשרות לקבלת כפל קצבאות).

     

    23.2 מכתב נציגת המל"ל מיום 27.1.2000- המכתב נערך ע"י עובדת שיקום מטעם המל"ל, שכתבה את דברי המבקשת, ומשכך, אינו "הליך שיפוטי". לטענתה, עפ"י הפסיקה הקיימת, דוקטרינת ההשתק השיפוטי מיושם כאשר מדובר בשני הליכים משפטיים וטרם נדונה יישומה של הדוקטרינה כאשר אחד מההליכים אינו הליך שיפוטי (הש' הנדל בבע"מ 8203/17).

    למען הזהירות הוסיפה המבקשת כי המדובר במסמך שהוגש אל המל"ל בו ביקשו המבקשת והמנוח יחדיו, לאחר שהביאו בת משותפת ובזמן בו ניהלו חשבונות בנק נפרדים, להעביר את חלקה של הבת בקצבת נכות המנוח לתובעת. לטענתה אין קשר בין בקשה זו לסטטוס שבין המנוח למבקשת ואין במסמך זה כל הצהרה כי הם אינם בנ"ז או ידועים בציבור. אף לעניין זה הרי עסקינן לטענתה, בשני הליכים שונים שאינם נוגעים לאותה פרשה ואין זהות בין המקרים כמו גם תכלית אותו מכתב (שנערך ע"י צד ג' בכדי לסייע למבקשת ולמנוח על מנת לקבל את חלקה של הבת המשותפת בקצבת הנכות של המנוח) שונה מזו בעניין דנן.

     

    23.3 הבקשה לתשלום מזונות מהמל"ל מיום 9.2.2003 – המבקשת טענה כי טענות המתנגדים

    לעניין מסמך זה לוקות בחוסר תום לב, שכן ניסו ליצור מצג לפיו נתנה המבקשת הצהרה

    שקרית. לטענתה מבין האופציות הקיימות באותו טופס, סימנה "רווקה" שכן זו היתה האופציה היחידה הקיימת שהתאימה, שכן גם בספח תעודת הזהות של המבקשת מצוין כי היא רווקה. באותו האופן סומן הסטטוס של המנוח כאלמן. עוד הוסיפה כי באותה התקופה בה לא כלכל המנוח את ביתו, התגוררו בנפרד לתקופת מה, ולכן ציינה בטופס את כתובתו. שוב טענה, כי "המדובר במילוי טפסים" אל מול המל"ל ולא בהליך שיפוטי כמחייב כדי להחיל השתק שיפוטי. המבקשת שבה וטענה כי באותה תקופה אכן המנוח לא כלכל את הבת המשותפת, ופנייתה אל המל"ל היתה לגיטימית וטבעית (וללא קשר לסטטוס שבין המנוח והמבקשת). כן מפנה לנספחים מ"ב ו- מ"ג לסיכומיה המוכחים לטענתה כי רק משנת 2006 הועברת משכורתו של המנוח אל חשבון המבקשת.

     

    23.4 מסמכי "הצהרה עפ"י חוק המזונות (הבטחת תשלום)" מיום 14.3.04 ו"תזכורת להצהרה עפ"י חוק המזונות (הבטחת תשלום)" מיום 18.7.05 (נספחים 6 ו- 7 לסיכומי המתנגדים) – לטענתה, המסמך מיום 14.3.04 הינו טופס למילוי פרטים אינפורמטיביים בלבד (סטטוס התובעת, כתובתה וכתובת המנוח), לכן לא ניתן להשליך באמצעותו על בקשתה כיום להיות מוכרת כידועה בציבור של המנוח לשנים 2007-2009 לכל הפחות. כך לטענתה גם לגבי המסמך מ- 18.7.05, בו סימנה המבקשת בהתאם לאפשרויות המופיעות במסמך, תחת "אחר" את היותה רווקה כפי שמופיע בתעודת הזהות שלה. מעבר לכך לא הצהירה התובעת דבר. המבקשת שבה וטענה כי אף משני מסמכים אלה אין להסיק כי חל השתק שיפוטי ביחס להיותה ידועה בציבור, שהרי לא מילאה טופס במטרה לקבל קצבה כלשהי ולא הצהירה דבר שאינו נכון.

     

24. למען הזהירות טענה המבקשת, כי אף אם היו המתנגדים מוכיחים כי מדובר בשני הליכים שונים בנוגע לאותה פרשה וקיימת זהות בין המקרים (דבר אותו היא מכחישה כאמור), הרי אף אז ההליך הראשון חל ביחס לשנים שעד ל- 2005 לכל המאוחר, כאשר תביעת המבקשת להכרה כידועה בציבור מבקשת להוכיח את המבחנים ביחס לשנים 2007-2009 לכל הפחות - כך שאין חפיפה בין השנים ולכן לא יכולה להיות סתירה בהצהרות המבקשת ואין הכרעות סותרות.

     

25. עוד טענה כי המתנגדים בחרו שלא להתייחס/לסתור את טענותיה להיותה ידועה בציבור של המנוח לשנים 2007-2009 ולא הציגו ראיות הסותרות את המסמכים המעידים על כך (אישור מחזיקים בארנונה ובחח"י, פניות המל"ל שנשלחו למנוח לכתובת המבקשת, תביעות המנוח שהוגשו למל"ל בהן ציין את כתובתו בבית המבקשת, אישור מעסיק ופרטי חשבון בנק המעידים כי משכורת המנוח הופקדה לחשבון המבקשת עד לפטירתו, דוחות בתי חולים ופרוטוקולי מל"ל המציגים כי המבקשת שהתה עם המנוח בבית החולים, סעדה אותו, רחצה אותו, הגיעה איתו לוועדות הרפואיות, חיברה לו הזנה תוך שהיא דואגת לו במסירות נפש, תמונות המעידות כי ימים ספורים טרם פטירת המנוח בילה עימה בחופשה משפחתית בשפיים) ולכן, יש לראות בהם, כפי הוראות תקנה 83 לתקסד"א, כמי שהודו בהן.

    דיון והכרעה:

26. השתק שיפוטי נקבע עת-

    "בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אתר (שבעניינו לא נוצר מעשה-בית-דין) ולטעון טענה הפוכה".

    ועוד-

    "נראה שהיום הכול יסכימו כי בעל דין שטען טענה או נקט עמדה בפני בית המשפט, וכתוצאה מכך צמחה לו "הנאה" כלשהי – במובן הפשוט של המילה – בפסק הדין, אף אם טענתו לא התקבלה, אינו רשאי לטעון, בשל כללי ההשתק השיפוטי, טענה מנוגדת לאותה טענה או עמדה שבה נקט במסגרת הליך קודם". (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 12,2015), בעמ' 204).

     

27. בענייננו, המתנגדים עצמם הכריזו הן מהלך הדיון בפניי הן בסיכומיהם, כי המבקשת והמנוח היו ידועים בציבור.

    המתנגדת 3, אף מסרה לידי המבקשת מכתב הממוען למל"ל, על מנת שהמבקשת תוכר על ידם כידועה בציבור (נספח נט' לסיכומי המבקשת) ובו כתבה:

    "הריני להצהיר כי ידוע לי שגב' מ.א. מספר זהות ---  היתה ידוע בציבור במשך 11 שנים של אבי ב.ח. ז"ל מספר זהות --- ולהם ילדה משותפת – ק.ב. מספר זהות --- אותה הם גידלו יחדיו, והיא מוכרת כאחותי."

    המכתב אינו נושא תאריך, אך מתוכנו עולה כי ניתן לאחר פטירת המנוח ובכדי לסייע למבקשת.

     

    המתנגדים לא מסרו כל גרסה למסמך זה, והלכה למעשה התעלמו מקיומו.

     

28. משמעלה בעל דין טענה בפני בית המשפט, עליו להעלותה כשידיו נקיות וכשהוא תם לבב. משטענה המתנגדת 3 לפני שנים כי המבקשת ואביה המנוח היו ידועים בציבור, תוך שהיא יודעת כי מכתבה מיועד לתמוך בהכרזת המבקשת ככזו על ידי המל"ל – אין היא יכולה לטעון כעת, יחד עם המתנגדים האחרים, כנגד אמירה/טענה.

    שהרי ההגיון נותן כי בעת שמסרה את מכתבה לידי המבקשת לשם ההכרה אצל המל"ל, ידעה את נסיבות חייהם של המבקשת והמנוח יחדיו, אשר אף פי שכתבה התנהלו במשך 11 שנים.

     

    משכך ולאחר שניתנה הצהרה על ידי מי, מהם בסמוך לפטירת אביהם, המתנגדים עצמם מנועים מלהעלות טענות סותרות לזו.

     

29. אציין כי אכן, בסעיפים 38-45 לפסק דינה של כב' הש' גילת כהן בת"ע (ק"ג) 53441-09-16 אלמונית נ' פלונית (פורסם בנבו, 2.1.20), אותם ציטטו המתנגדים, פורט המתווה הנורמטיבי של דוקטרינת ההשתק השיפוטי. אולם, אין פרטי המקרה אשר הובא שם, כמקרה התיק דנן, וכידוע, כל מקרה יבחן לגופו.

     

30. די באמור לעיל, כדי לדחות את טענתם לעניין ההשתק השיפוטי.

     

    ברם, מצאתי כי ניתן להגיע לתוצאה דומה, אף לאחר בחינת וניתוח כלל המסמכים אשר הוצגו בפניי, כפי שיפורט להלן.

     

31. מן המסמכים שהוצגו בפני עולה, כי הבת המשותפת ק. נולדה ב- 1999 . בסמוך לאחר מכן, ביום 17.1.00, נמסר ע"י עובדת שיקום של המל"ל במסגרת מסמך "חוו"ד לעניין מינוי מקבל גמלה" (מוצג א') כי היא "ממליצה לשלם לידי גב' א.מ. ... חברה לשעבר של התובע את תוספת..". כ"כ פרטה באותו מסמך, מפיה של המבקשת "שהתובע לא גר אצלה יחד עם זאת הוא מבקר לעתים קרובות את בתו אצל גב' א. ...".

     

    מכאן למדים כי במועד שלעיל (9/99), הקשר הזוגי בין המבקשת והמנוח התרופף עד כי כונתה המבקשת "חברה לשעבר". עם זאת ניכר כי המבקשת והמנוח המשיכו בקיום קשר רציף, מהיותם הוריה של הבת המשותפת.

     

32. לאחר כשנתיים (ביום 18.12.02), הגישה המבקשת תביעה למזונות הקטינה (נספח 3 לסיכומי המתנגדים). התביעה נוסחה באופן תמציתי וענייני, פרטה את צרכי הקטינה, הכנסות והוצאות המבקשת וטענות לעניין חובת המנוח לזון את הקטינה. המבקשת הבהירה בתביעתה כי הקטינה נולדה מחיים משותפים וכי "בני הזוג אינם מתגוררים יחד.." (סע' 2 לתביעה).

     

    אציין כי- לשימוש בהיגד "בני זוג" תחת ההיגד "הצדדים" או "המבקשת והמשיב" וכד' ניתן ליחס משמעות – כי המבקשת ראתה אותה ואת המנוח כבני זוג. לכך יש להוסיף הודאתה של המתנגדת 3 שנים לאחר מכן, אשר התייחסה במכתבה למל"ל גם לתקופה זו (סוף 2002).

    ועוד אציין כי אין כל קשר בין חובת אב יהודי לזון את בתו הקטינה ובין סטטוס הורי הקטינה.

     

33. משלא התגונן המנוח, ניתן ביום 29.1.03 פס"ד למזונות הקטינה בהיעדר הגנה (נספח 4 לסיכומי המתנגדים). עם קבלת פסה"ד פנתה המבקשת אל המל"ל בבקשה לתשלום עפ"י חוק המזונות (הבטחת תשלום) הנושאת חותמת מיום 9.2.03 (נספח 5 לסיכומי המתנגדים). כן שבה וביקשה המבקשת תשלומי מזונות הקטינה מן המל"ל גם ב- 14.3.04 וב- 18.7.05 (נספחים 6 ו- 7 לסיכומי המתנגדים). בשלוש פניות אלה הציגה עצמה המבקשת כ"רווקה", בהתאם לסטטוס המעודכן בתעודת הזהות שלה (נספח כ"ח לסיכומי המבקשת), וכן ציינה כי המנוח הינו "אלמן", אף זאת כפי הרשום בתעודת הזהות שלו.

     

    על פי אישורי המל"ל אשר הוצגו בפניי – אכן שולמו לידי המבקשת תשלומי מזונות אך לתקופה 2/2003- 7/2005 בלבד (נספח כט' לסיכומי המבקשת).

     

34. עוד עולה מהמסמכים, כי כבר בחודשים יולי ואוגוסט 2003 ליוותה המבקשת את המנוח באשפוזיו בבי"ח רמב"ם (נספח ס' לסיכומי המבקשת). במסמך "אנמנזה סיעודית" מיום 23.7.03 נכתב כי "הגיע בליווי בת זוג אשתו. טלפון...", ובהמשך הוראות המנוח למסור מידע "רק ל:בת זוג" ותחת הסעיף "תנאי דיור" נרשם כי "מתגורר עם משפחתו". במסמך "אנמנזה סיעודית" מיום 6.8.03 מופיעים פרטי מידע דומים.

     

    ממסמכים רפואיים אלה ניתן ללמוד, על יחסי הצדדים (המנוח והמבקשת באותה תקופה) כי המבקשת הינה מי שמלווה את המנוח והוא "מתגורר עם משפחתו" (קרי: המבקשת ובתם).

    בכך יש כדי לחזק טענת המבקשת כי היתה ידועתו בציבור של המנוח.

     

35. אוסיף כי לאחר פטירת המנוח והכרת המבקשת כידועתו בציבור אצל המל"ל, קיזז המל"ל בשנת 2011 חובות שהשאיר אחריו המנוח בסך 46,794 ₪ מקצבה שאמורה היתה להשתלם למבקשת (נספח לג' לסיכומי המבקשת) והיא אשר נשאה בחובו. אף מטעם זה יש משום חוסר תום לב בטענות המתנגדים (המועלות שנים לאחר מכן).

     

    ועוד יובהר כי על פי המסמכים שהוצגו, הכיר המל"ל במבקשת כידועתו בציבור של המנוח גם עבור התקופה בה שולמו על ידו מזונות הקטינה (וכאשר בפניו מלוא המסמכים הנוגעים למבקשת ולמנוח המתייחסים אף לאותן שנים).

     

36. אשר לטענת המתנגדים, כי מהלך אותה תקופה הצהירה המבקשת למל"ל כי הינה רווקה, ומשכך מנועה היא כיום לטעון כל טענה אחרת, הרי שכבר נפסק –

    "לצדדים היה נוח שלא להנשא ולהנות מזכויות אם חד-הורית. בבית משפט קמא העידו מספר עדים על כך שהצדדים חיו כבני זוג לכל דבר ועניין, לרבות אירועים משפחתיים.

    בתוך כך, אין לקבל הטענה כי בכך שהמשיבה הציגה עצמה כאם חד הורית, היא מנועה כיום מלטעון אחרת, ויש לדחותה."

    ע"מ (י-ם) 547/04 פלונית נ' אלמוני (פורסם בנבו, 29.3.05).

     

    ואף נפסק בהתייחס לדיווחי בני זוג לרשויות מיסוי מקרקעין ולבקשת מנוח לקצבת זקנה מהמל"ל אשר אינם עולים בקנה אחד עם הכרת אותם בני זוג כידועים בציבור-

    "לא נעלמו מעיניי אותם מסמכים חיצוניים, שבית משפט קמא סבר, כי הם ישפכו אור על קיום משק בית משותף ותפיסת הצדדים את הקשר, יחד עם זאת סבורני, כי אין בהצהרות האמורות, כדי לאיין את מעמדה של המערערת כידועה-בציבור, בעיקר שעה, שבית משפט קמא עצמו הצביע גם על קיומם של מסמכים המוכיחים אחרת, ושעה שהתמונה הכוללת ברורה."

    עמ"ש (חי') 4294-03-20 א.ב נ' עו"ד מנהל עיזבון המנוח ג.ד. ז"ל (פורסם בנבו, 29.11.20)

    משכך אין לראות בהצהרות המבקשת השתק שיפוטי.

     

37. לכל האמור לעיל, יש להוסיף מסמכים שהוצגו בפני אשר תומכים בקיומם של התנאים הנדרשים על פי סע' 55 לחוק הירושה (קיום חיי משפחה, משק בית משותף וכי איש מהצדדים אינו נשוי לאדם אחר) והיותה של המבקשת כידועתו בציבור של המנוח:-

    • הסכם חיים משותפים (מוצג ב') מיום 10.3.99 – אמנם המבקשת לא זכרה קיומו של הסכם זה, ברם יש הגיון בהסבר שניתן בסיכומיה כי אילו היה בידיה/היתה זוכרת דבר קיומו, הרי שהיתה מציגה אותו למל"ל עת ביקשה הכרתה שם, כידועתו בציבור של המנוח.

    • מכתב מאת המחלקה לשירותים חברתיים של עיריית --- אל המל"ל להכיר במבקשת כידועה בציבור (נספח לה' לסיכומי המבקשת).

    • רשימת מחזיקים לנכס וכן חוזי חברת חשמל עבור דירתו הקודמת של המנוח (ברחוב --- ) לפיהם משנת 2007 המנוח לא החזיק בדירה זו (נספחים לו' – לז' לסיכומי המבקשת).

    • מכתבים שונים הממוענים למנוח בכתובתה של המבקשת, וכן תביעה אשר הגיש המנוח לקצבת נכות תוך שהוא מציין ככתובתו את כתובת המבקשת (נספחים לח'–לט' לסיכומי המבקשת).

    • תמונות המציגות את המנוח עם המבקשת ובני משפחתה, ואת המבקשת עם המנוח ובני משפחתו (נספחים מ' ו- נח' לסיכומי המבקשת).

    • הודעת מקום העבודה של המנוח על כי משכורתו הופקדה לחשבון הבנק של המבקשת (נספח מב' – מג' לסיכומי המבקשת).

    • מסמכים רפואיים רבים, הן מבי"ח רמב"ם הן דוחות מאת המל"ל, בשנים 2008- 2009 בהם מוזכרת המבקשת כאשתו של המנוח / בת זוגו, מדווח כי מתגורר עם משפחתו, כי המבקשת מטפלת במנוח (רוחצת אותו, מחברת ומחליפה ציוד רפואי) (נספחים מד' עד נז' לסיכומי המבקשת).

       

      ולכל אלו – כאמור תצטרף הודאת המתנגדים כמפורט ברישת פסה"ד.

       

      סיכום:

38. מכל האמור לעיל, אני מוצאת כי יש לדחות הטענה בדבר קיומו של השתק שיפוטי.

    כפועל יוצא מקביעתי זו הרי שההתנגדות נדחית, ויש לקבל את הבקשה למתן צו ירושה אחר המנוח. ניתן להגיש צו ירושה לחתימתי.

     

39. לאור תוצאות ההליך, הנני מחייבת את המתנגדים בהוצאות המבקשת בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין לידיהם, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

     

40. המתנגדים יודיעו עמדתם, בתוך 10 ימים מיום קבלת פסק דין זה, בעניין תמ"ש 35674-06-19 (מינוי כונס נכסים לצורך רישום הדירה נשוא התיק ע"ש המבקשת).

    המזכירות תסגור התיקים שבכותרת, ותרשום תזכורת בתמ"ש 35674-06-19 ליום 20.1.21.

     

    ניתן היום, כ"א טבת תשפ"א, 05 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.