בונפלד נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז תל אביב

לפניי בקשת היחיד לשינוי צו השיקום הכלכלי, אשר ניתן בעניינו במסגרת פסק-דינו של כבוד השופט ענר מיום 12/02/24 (להלן: "צו השיקום הכלכלי").

במסגרת בקשת היחיד לשינוי צו השיקום הכלכלי, אשר הוגשה מכוח סעיף 170 (ד) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק") מבקש היחיד, כי בית המשפט יורה על הקדמת כלל יתרת התשלומים שנותרו ליחיד לצורך קבלת הפטר בהתאם לצו השיקום הכלכלי.

הרקע לבקשה לשינוי צו השיקום הכלכלי

1. עניינו של ההליך דנן בבקשת יחיד לצו פתיחת הליכים שהוגשה על-ידי היחיד ביום 07/02/22. צו פתיחת ההליכים ניתן על-ידי הממונה ביום 16/03/22.

2. כפי שעולה מדו"ח ממצאי הבדיקה שהגיש הנאמן בהתאם לסעיף 153 לחוק (להלן: "דו"ח ממצאי הבדיקה"), נגד היחיד הוגשו לא פחות מ- 29 תביעות חוב בסך כולל של 8,491,420.77 ₪, כאשר הנאמן בדק את תביעות החוב ואישור מתוכן 27 תביעות חוב בסך של 5,437,389 ₪.

3. עוד מראשית הליך זה, אשר נדון לפני כבוד השופט ענר, נראה היה שעלו קשיים מהתנהלות היחיד.

4. ביום 14/05/23 הוגשה הצעת הממונה בהתאם לסעיף 154 לחוק (להלן: "הצעת הממונה") וזאת לאחר עיון בדו"ח ממצאי הבדיקה שהגיש הנאמן. הממונה סקר את התנהלותו של היחיד ועמד על כך שלמרות הצעת הנאמן במסגרת דו"ח ממצאי הבדיקה, לפיה יש מקום לקבוע ליחיד תוכנית שיקום כלכלית אשר תיפרס על פני תקופה של 60 חודשים ותכלול תשלום חודשי של 3,500 ₪ לחודש, הרי שהצעת הממונה היא שדין ההליך דנן לביטול.

5. במסגרת הצעתו עמד הממונה על כך שהיחיד מנהל אורך חיים שאינו תואם כלל את אורח החיים המצופה מאדם המצוי בהליכי חדלות פירעון וכי עסקינן ביחיד אשר לא הפנים את דרישות ההליך ואת ההתנהלות המצופה ממנו כאדם המצוי בהליכי חדלות פירעון. עוד ציין הממונה, כי היחיד אינו מתנהל בתום לב ובתוך כך צבר חוב פיגורים בהליך, לא הגיש דו"חות כלכליים כנדרש, ולא פעל להמצאת מסמכים אשר נדרשו ממנו על-ידי הנאמן. זאת ועוד, לפי הממונה, אורח החיים של היחיד גבוה פי שלושה מדמי המחייה שנקבעו על פי אמות המידה של הממונה לתא משפחתי הכולל זוג ושני ילדים. בצל האמור, עמד הממונה על כך שיש לבטל את ההליך.

6. ביום 18/05/23 הגיש היחיד את תגובתו להצעת הממונה ובמסגרתה דחה את הצעת הממונה ואת דו"ח ממצאי הבדיקה של הנאמן. במסגרת תגובתו עמד היחיד על כך שהיקף הפיגורים בתשלומים אינו כנטען בדו"ח ממצאי הבדיקה; כי הקפיד להגיש דו"חות כלכליים במועד; כי ההלוואות הנטענות אינן חדשות אלא הסדרי חוב ישנים או ארגון מחדש של חובות ישנים, ועוד. בנוגע להוצאות המחייה, ציין היחיד, כי פירט לפני הנאמן את מלוא ההוצאות והסביר את אורח חיי המשפחה ולא נשמעה כל טרוניה מצד הנאמן בנושא. עוד התנגד היחיד הן להצעת הממונה לביטול הליכים והן לעמדת הנאמן בדבר קביעת תוכנית שיקום כלכלית אשר תהא לתקופה של 60 חודשים ותכלול תשלום חודשי בסך 3,500 ₪.

7. ביום 28/05/23 הגיש הנאמן לבית המשפט סיכום, אשר לטענתו צורף על-ידו לדו"ח ממצאי הבדיקה אך לא הוגש לבית המשפט במסגרת הצעת הממונה. משכך, ולמען הסדר הטוב, ביקש הנאמן לצרף את הסיכום האמור לתיק בית המשפט (להלן: "סיכום הנאמן").

8. במסגרת סיכום הנאמן עמד הנאמן על כך שלמרות הסתבכותו הכלכלית של היחיד הוא ניהל אורח חיים ברמה גבוהה, "על גבול האוליגרכי", אשר כלל נסיעות לחו"ל, שיט ביאכטות, בגדי מעצבים יוקרתיים ושעוני יוקרה, תכשיטי יוקרה, נסיעה ברכבי פאר, מסעדות ועוד.

9. במסגרת כך עמד הנאמן בסיכומו על כך ש"הסתירה בין העסקים המדממים של החייב ובין אורח חייו היא ברורה וזועקת, ולא ניתן לשלול כי בעצם התנהלותו הפזרנית הביא החייב את עסקיו לכלל קריסה". עוד עמד הנאמן על כך שהתנהלות היחיד בתקופת יצירת החובות כללה עצימת עיניים וזלזול בנושים ובחובות. אגב כך ציין הנאמן, כי היחיד גלגל חובות ושרשר חברות. ביחס להליך חדלות הפירעון ציין הנאמן, כי היחיד ומשפחתו ממשיכים לנהל אורח חיים ברמה גבוהה באופן שלא רק שאינו תואם והולם את עצם הליך חדלות הפירעון בעניינו של היחיד, אלא אף אינו מתאים למסגרת ההכנסות המשפחתיות המדווחת.

10. בצל האמור לעיל ובצל נסיבות נוספות שפורטו בסיכום הנאמן, עמד הנאמן על כך שהמלצתו למתן צו שיקום כלכלי ליחיד מותנית בביצוע תוכנית תשלומים לפיה היחיד ישלם סך של 3,500 ₪ בחודש למשך 60 חודשים.

     

    דיון ראשון בעניינו של היחיד –  30/05/23

11. ביום 30/05/23 התקיים דיון ראשון בעניינו של היחיד לפני כבוד שופט ענר. במסגרת הדיון חזר הנאמן על האמור בדו"ח ממצאי הבדיקה ובהצעת הממונה. לעניין חובות הפיגורים ציין הנאמן, כי נכון לעתה אין חובות פיגורים. עם זאת, לא צורפו כל הדו"חות הנוגעים להכנסות והוצאות לרבות ביחס להלוואות שנִטלו על-ידי היחיד ו/או רעייתו. הנאמן חזר על כך שהיחיד ומשפחתו מנהלים אורח חיים שאינו תואם את אורח החיים המצופה מיחיד הנמצא בהליך חדלות פירעון.

12. כך לדוגמה, במסגרת חקירת היחיד שחלק ממנה צוטט על-ידי היחיד עצמו בסעיף 18 לתגובתו נראה, כי היחיד שוכר דירה בת 5 חדרים הכוללת 4 חדרי שינה וסלון בגודל של כ- 115 מ"ר. כאשר נשאל היחיד מדוע הוא שוכר דירה כה גדולה בעלות גבוהה השיב: "לפעמים הילד מגיע". בסופו של יום ובמסגרת הדיון שינה הנאמן את עמדתו והצטרף לעמדת הממונה לפיה דינו של ההליך לביטול.

13. במסגרת הדיון כפר היחיד בטענות הנאמן ובכלל זה כפר בטענות לאורח חיים ברמה גבוהה, לשיט ביאכטות ולנסיעה ברכבי פאר. כך, גם כפר היחיד בכך שברשותו שעוני או תכשיטי יוקרה. הוסיף היחיד וטען, כי דאג להגיש לנאמן דו"חות מפורטים "ברמת השקל" וכל כי מסמך שהיחיד נדרש להמציא – דאג להמציא.

14. בסופו של יום טען היחיד, כי יש מקום לקבוע לו תקופת תשלומים במסגרת צו שיקום כלכלי למשך 36 חודשים, כאשר התשלום החודשי יעמוד על סך של 2,200 ₪.

15. לדיון התייצב הנושה ג. שטיינברג ייבוא והפצה בע"מ (להלן: "הנושה"), אשר טען, כי בידו פסק דין חלוט נגד היחיד. לטענתו, היחיד אינו דובר אמת, היחיד חי ברמת חיים שאינה תואמת הליך חדלות פירעון וכי הוא תומך בעמדת הממונה והנאמן שדין ההליך לביטול.

16. הממונה עמד בדיון על כך שהיחיד לא הפנים את העובדה שהוא נמצא בהליך חדלות פירעון וכי אינו נוהג בצניעות ובמתינות המצופה מאדם המצוי בהליך חדלות פירעון. עוד עמד הממונה על כך שלא סביר שבמהלך הליך חדלות הפירעון נוטל התא המשפחתי הלוואות בסכומים של עשרות אלפי שקלים ולמעשה יוצר חובות חדשים בעוד הליך חדלות הפירעון תלוי ועומד. זאת ועוד, גם נסיבות הסתבכות היחיד, כעולה מתצהיר ההסתבכות, אינן נהירות וכי לא צורפו אסמכתאות נדרשות. על-כן, שב הממונה על כך שהמלצתו היא לביטול ההליך. עם זאת, לחלופין, הסכים הממונה לאפשר ליחיד הזדמנות נוספת לתקן את מחדליו ולהתאים את רמת חייו כך שתהא בהלימה להליך חדלות הפירעון בו מצוי היחיד, וזאת טרם קבלת החלטה בדבר ביטול ההליך.

17. ביום 06/06/23 ניתנה החלטת כבוד השופט ענר במסגרתה קבע כבוד השופט ענר, כי נוכח ממצאי הבדיקה, הצעת הממונה, תגובת היחיד ושמיעת טיעוני הצדדים לפניו בדיון – לא יהא צודק לבטל את ההליך בעניינו של היחיד, בשלב זה. לצד זאת, קבע כבוד השופט ענר, כי התיק אינו בשל למתן צו שיקום כלכלי וכי יש להאריך את תקופת הביניים במספר חודשים ולקבוע דיון בצו השיקום הכלכלי במועד נדחה.

     

    דיון בעניינו של היחיד וטענות הצדדים לקראתו – יום 02/01/24

18. לקראת הדיון השני בעניינו של היחיד שנקבע ליום 02/01/24 הגיש הנאמן ביום 01/01/24 הודעת עדכון (להלן: "הודעת הנאמן"). במסגרת הודעת הנאמן עמד הנאמן על כך, כי היחיד עומד בתנאי צו התשלומים למעט מספר תשלומים ששולמו באיחור.

19. עם זאת עמד הנאמן על כך שבמסגרת הדו"חות שהוגשו לו לאחר הדיון מיום 30/05/23 נראה, כי חל שינוי בסכומי ההכנסות וההוצאות כך שלכאורה נוצר מצג לפיו הדו"חות מאוזנים. אלא, כך לפי הנאמן, הדו"חות אינם נכונים ואינם משקפים באופן כן את הכנסות והוצאות משק הבית ועל-כן לא ניתן להסתמך עליהם. לטענת הנאמן, בדיקת הדו"חות מלמדת, כי היחיד לא שינה את אורח חייו "אלא פשוט 'למד' לא להצהיר על כל הכנסותיו והוצאותיו".

20. במסגרת כך עמד הנאמן על כך, שלאחר הדיון הקודם שונה שכר הדירה המוצהר כך שהוא הפך להיות 7,000 ₪ במקום 7,900 ₪; היחיד כבר לא הצהיר על תשלום דמי ועד בית / חברת ניהול; היחיד כבר לא הצהיר, לאחר הדיון הקודם, על תשלום ארנונה; הוצאות הכלכלה שעמדו על 4,850 ₪ לפני הדיון הקודם שונו כך שההוצאה לאותן 4 נפשות שגרות בבית היא לפתע רק 870 ₪ בחודש; כי בחודשים אוקטובר – נובמבר 2023 היחיד לא הצהיר על תשלום חשבון חשמל ועוד (ס' 9 – 12 להודעת הנאמן). הנאמן שב על כך, כי היחיד לא שינה את אורחות חייו אלא "למד לבצע את ההתאמות הנדרשות בדו"חות, והדברים ברורים"... (ס' 13 להודעת הנאמן).

21. עוד ציין הנאמן, כי היחיד מתגורר בשכירות בבית רחב ידיים, בדירה שעולה כ- 7,900 ₪ לחודש, כאשר לסכום זה מתווסף תשלום של 572 ₪ בגין ועד בית באופן כזה שרק עלות המגורים של היחיד ומשפחתו עומדת על 8,500 ₪. בנוסף לדמי השכירות, אשתו של היחיד מחזירה הלוואה בסכום של כ- 4,500 ₪ בחודש.

22. מהאמור עולה, כך לפי הנאמן, כי לתא המשפחתי ישנה הכנסה נוספת לא מדווחת, שכן רק עבור שכירות, ועד בית, החזר הלוואות ותשלום לממונה משלם התא המשפחתי סכום של כ- 15,100 ₪ בחודש. כל זאת, עוד לפני שנכללים תשלומים נדרשים לחשבונות שוטפים (חשמל, מים, טלפון, גז, ארנונה וכו'); לפני הוצאות חינוך, לפני מלוא הוצאות הכלכלה, ביגוד, ביטוחים, חינוך ועוד. (ס' 14 – 16 להודעת הנאמן).

23. ביום 02/01/24 הוגשה תגובת היחיד (להלן: "תגובת היחיד") במסגרתה עמד היחיד על כך שתקופת התשלומים בעניינו צריכה לעמוד על 36 חודשים, לכל היותר. במסגרת כך טען היחיד, כי הכנסתו היציבה והעדכנית היא 8,200 ₪, וזאת לאחר שפוטר מעבודתו ועבר לעבוד אצל מעסיק אחר. משכך, סך כל הכנסות משק הבית העדכניות של היחיד ורעייתו עומדות על 19,060 ₪ כולל קצבת ילדים. ליחיד ולרעייתו 2 ילדים תלויים כאשר אחד בן 13 והשני, בן 19, חייל בשירות חובה (ס' 13 – 17 לתגובת היחיד).

24. היחיד טען שבהתאם לאמות המידה שנקבעו על-ידי הממונה עליו לשלם לקופת הנשייה סך של 2,299 ₪ בלבד וזאת לתקופה של 36 חודשים כאשר אין בידי הנאמן ראיות מוחשיות אשר מצדיקות את הארכת תקופת התשלומים מעבר לתקופת ברירת המחדל (ס' 19 – 22 לתגובת היחיד).

25. היחיד אף מתייחס לטענות הנאמן ושב והבהיר, כי שיתף פעולה עם הנאמן, כי אין שינוי בגובה שכר הדירה אשר עומד על 7,900 ש"ח והסיבה שהצהיר כי שכר הדירה עומד על 7,000 ₪ נובעת מכך שבחודשים האחרונים בנו הבכור של היחיד עזר להוריו לשלם את יתרת שכר הדירה וכך גם לגבי ועד הבית. בנוגע לארנונה, בנו הבכיר של היחיד מסייע להוריו וממילא נוכח המלחמה חלק מהעיריות התירו דחייה בתשלומים. בנוגע לירידה בהוצאות הכלכלה השיב היחיד, כי הוצאות הכלכלה לא ירדו אלא שהורי רעיית היחיד מספקים ליחיד ומשפחתו מזון מבושל כדי שיוכלו להתרכז בעבודה ובהחזר החובות לנושי היחיד ולנושי רעיית היחיד [ס' 23 (א) – (ז) לתגובת היחיד].

26. עוד מציין היחיד, כי נוכח אישור תביעות החוב בעניינו של היחיד בסך העולה על 5,000,000 ₪, ממילא השתתפותו העצמית של היחיד בהחזר החוב "איננה בעלת משמעות כלכלית ואין לה כל ערך ממשי לנושים". על כן, כך לפי היחיד, גובה התשלום אינו בעל השפעה ממשית בשאלת הפטר היחיד מחובותיו.

27. ביום 02/01/24 התקיים דיון בעניינו של היחיד לפני כבוד השופט ענר. במסגרת הדיון חזר הנאמן על ממצאיו כעולה מהודעת העדכון מטעמו וכן שב והוסיף, כי עד למועד הדיון לא קיבל מסמכים שביקש. עוד ציין הנאמן, כי מדובר בחייב ששוכר דירה בעלות של 7,900 ₪ לחודש, כאשר עלות החזקת ועד הבית כ- 530 ₪ לחודש וכי מדובר בדירת רחבת ידיים הגדולה ממה שנדרש ליחיד. כל זאת, ודאי בראי חובותיו הגבוהים העומדים על למעלה מ- 5,000,000 ₪. הנאמן שב על עמדתו לפיה היחיד חי מהכנסה מדווחת שאינה מתיישבת עם ההוצאות המדווחות.

28. ב"כ היחיד עמד על כך שיש לאמץ את עמדת הנאמן במובן הזה שיש לקבוע ליחיד צו שיקום כלכלי. לעניין משך תקופת התשלומים וגובה התשלומים עמד ב"כ היחיד על כך שאין מקום לחרוג מברירת המחדל הקבועה בחוק והפנה לפסיקה בנושא.

29. ב"כ היחיד ציין בדיון, כי היחיד משתף פעולה ואין מסמך אחד שנדרש להמציא ולא המציא וממילא אין מקום לחרוג מתקופת התשלומים הקבועה בדין. ב"כ היחיד אף ציין והוסיף, כי מבלי לגרוע מהכחשת היחיד את גובה הוצאותיו כנטען על-ידי הנאמן הרי ממילא עניין זה אינו רלוונטי שכן גובה התשלום החודשי נקבע בהתאם לאמות המידה שקבע הממונה ועל בסיס הוראת סעיף 162 לחוק.

30. ב"כ הנושה, ג. שטיינברג יבוא והפצה בע"מ, עמד בדיון על כך שהוא מייצג נושה שגובה חובו כ- 70%, שתקופת ההליך בעניינו של היחיד נגזרת ממחדליו, וכי אין מקום לראות בתקופת ההליך משום זכות העומדת ליחיד. זאת ועוד, ב"כ הנושה עמד על כך שבדיון מיום 30/05/23 הממונה ציין כי התנהלות היחיד רק החמירה וכי נראה שהחייב מתמיד בהתנהלות בוטה ומפרה ביחס להוראות הדין ולהליך חדלות הפירעון בו הוא נמצא. עוד הלין ב"כ הנושה על כך שמעיון בדו"ח הנאמן הוא למד שהיחיד "השכיל" להתאים את הדו"חות שהגיש כך שיתאימו לצורכי הדיון בעניינו והכול כאשר ישנן הוצאות גבוהות של מדור וחוסר במידע נדרש בנוגע להכנסות.

31. במהלך הדיון היחיד נחקר באזהרה על-ידי הנאמן ובהמשך על-ידי ב"כ הממונה. הנאמן עמד על כך כי בעקבות החקירה רק התחזקה העמדה לפיה יש קושי עם ההצהרות של היחיד ביחס להכנסותיו. ב"כ הממונה סיכמה אף היא ועמדה על כך שעניינו של היחיד לא בשל למתן צו שיקום כלכלי ולחלופין יש מקום להתנות את כניסתו לתוקף של צו שיקום כלכלי בפרק זמן בו יבהיר היחיד לנאמן קשיים שהועלו לרבות המצאת מסמכים נדרשים.

32. ב"כ היחיד טען בסיכומיו, כי ישנו ניסיון לדרוס את הוראות הדין והפסיקה. לטענתו, ניתן היה לחקור את היחיד ולבקש לקבל תשובות מראש אך כך לא נעשה. ב"כ היחיד עמד על כך שאם הנאמן רוצה לחקור את מעסיקו של היחיד שיתכבד וייעשה כן אך אין בכך כדי ליתן ליחיד צו לשיקום כלכלי.

    פסק-הדין – צו לשיקום כלכלי

33. ביום 12/02/24 ניתן על-ידי כבוד השופט ענר צו השיקום הכלכלי בעניין היחיד. במסגרת צו השיקום הכלכלי אומנם קבע כבוד השופט ענר, כי לא הוכח שהיחיד הסתיר מידע מהותי או נהג שלא בתום לב בהליך. אך מנגד קבע, כי תקופת שלוש השנים הקבועה בחוק אינה מספקת בעניינו של היחיד.

34. משכך, ולאחר שכבוד השופט ענר הבהיר, כי לקח בחשבון את הארכת תקופת הביניים בצל דחיית הדיון בעניינו של היחיד, העמיד כבוד השופט ענר את תקופת התשלומים על 42 חודשים וקבע תשלום חודשי של 3,150 ₪. כל זאת, החל מחודש פברואר 2024 ואילך.

35. במסגרת נימוקיו להארכת תקופת התשלומים מעבר לתקופת ברירת המחדל הקבועה בחוק, עמד כבוד השופט ענר על כך שתקופה זו יוצרת איזון מתאים בין גובה הנשייה וזכויות הנושים לבין שיקולי שיקומו של היחיד.

     

    הבקשה לשינוי צו השיקום הכלכלי – הקדמת תשלומים

36. טרם חלפו להם חמישה חודשים ממועד מתן פסק-הדין לצו שיקום כלכלי וביום 02/07/24 הגיש היחיד בקשה לשינוי צו השיקום הכלכלי מכוח סעיף 170 (ד) לחוק. במסגרת כך ביקש היחיד, כי בית המשפט יורה על הקדמת כלל יתרת התשלומים שנותרו לצורך קבלת הפטר (להלן: "הבקשה להקדמת תשלום").

37. במסגרת הבקשה להקדמת תשלום ציין היחיד, כי הוא מקיים את הוראות צו השיקום הכלכלי ושילם חמישה תשלומים, כאשר נכון לסוף חודש יוני 2024 נותרו ליחיד לשלם לקופת הנשייה 37 תשלומים בסך כולל של 116,400 ₪.

38. לטענת היחיד, הורי רעייתו מבקשים להקל על היחיד הנשוי לבתם ולהביא את הליכי חדלות הפירעון לכדי מיצוי קודם תאריך הסיום הצפוי וזאת באמצעות העברת כלל התשלום שנותר.

39. היות שהמקור לתשלום חיצוני לקופת הנשייה והיות שיש בשינוי המבוקש משום תועלת לנושים וליחיד כאחד, נתבקש בית המשפט להורות על שינוי צו השיקום הכלכלי והקדמת התשלום כמבוקש. לבקשה להקדמת תשלום צורפו, בין היתר, תצהירים מטעם הורי אשתו של היחיד, ה"ה ליבשיץ', בדבר כך שהם מעבירים ליחיד את הסכום הנדרש לקבלת הפטר, וזאת במטרה להקל עליו ועל בתם. בהתאם להחלטתו מיום 10/07/24 של כבוד השופט ענר, צירף היחיד הבהרה באמצעות תצהיר מטעמו לפיה הכספים שמעבירים אליו הוריי רעייתו הם מתנה ואינם הלוואה.

40. ביום 23/07/24 הוגשה תגובת הנאמן לבקשה להקדמת תשלום. במסגרת תגובת הנאמן לבקשה עמד הנאמן על כך שנוכח העובדה שמקור התשלום אינו נכס מנכסי קופת הנשייה ונוכח המשקל שיש לתת לנסיבותיו של היחיד ולאפשרות השיקום הכלכלי שלו ושילובו מחדש במרקם החיים הכלכליים – הנאמן לא מתנגד לבקשה להקדמת תשלום. כל זאת, בכפוף לכך שכל נכס שיוקנה ליחיד במהלך תקופת התשלומים שנקבעה בצו השיקום הכלכלי ייכלל בנכסי קופת הנשייה ויוקנה לה, למעט נכסים המפורטים בסעיפים 164 (ב) ו- 217 לחוק.

41. ביום 28/07/24 הוגשה תגובת הממונה לבקשה להקדמת תשלום. במסגרת תגובת הממונה לבקשה סקר הממונה, בקצרה, את נסיבות מתן צו השיקום הכלכלי בעניינו של היחיד והטעמים לתקופת התשלומים שנקבעה.

42. הממונה דחה את עמדת הנאמן וסבר שאין מקום להיעתר לבקשה היחיד להקדמת תשלום. את עמדתו תמך הממונה בכך שהבקשה להקדמת תשלום הוגשה זמן קצר מאוד לאחר מתן צו השיקום הכלכלי (כחמישה חודשים) וכי אין בבקשת היחיד נימוק לנסיבות החדשות בגינן מוגשת הבקשה.

43. בהתאם להחלטתו מיום 04/08/24 של כבוד השופט ענר, הועברה הבקשה להקדמת תשלום והתייחסות הנאמן והממונה אליה לקבלת עמדת הנושים, וזאת בהתאם לסעיף 170 (ה) לחוק.

44. ביום 08/08/24 הוגשה עמדת הנושה, בנק ירושלים בע"מ, לפיה הוא אינו מתנגד לבקשה להקדמת תשלום. מנגד, ביום 01/09/24 הוגשו עמדות הנושים: עיריית חולון ועיריית ראשון לציון, אשר הביעו את התנגדות להקדמת התשלום והצטרפו לעמדת הממונה בהקשר זה, על נימוקיה.

45. ביום 04/09/24 הוגשה תשובת היחיד במסגרתה שב על טענתו, כי הקדמת התשלום אינה מיטיבה רק עימו אלא גם הנושים ואף עם בעלי התפקיד בהליך "שיזכו למגיע להם מוקדם מהצפוי בצורה משמעותית"; שלא נתבקשה כל הנחה או הטבה כספית; וכי גם הנאמן תומך בבקשה.

46. ביחס לעמדת הממונה אשר התנגד לבקשה טען היחיד, כי הממונה שגה בעמדתו לפיה הבקשה הוגשה זמן קצר לאחר צו השיקום וכי בהיעדר שינוי נסיבות אין להיעתר לה. כל זאת שכן, אליבא דְיחיד, הממונה שגה כאשר התבסס בעמדתו על הוראת סעיף 170 (א) לחוק בעוד הוא התבסס בבקשת להקדמת תשלום על סעיף 170 (ד) לחוק שאינו מתנה את שינוי הצו, לרבות הקדמת תשלום, בדבר – למעט הוכחת מקור הכספים ככאלו שאינם מגיעים לקופת הנשייה.

47. עוד ציין היחיד, כי מטרת החוק אינה להעניש את היחיד תוך הותרתו בהליך קשה, ארוך ומגביל אלא לאפשר ליחיד לשלם את צו התשלומים בתוך תקופה מקוצרת כל עוד היחיד יכול להעמיד את הסכומים ממקור חיצוני שאינו נכס מנכסי קופת הנשייה.

48. עוד ציין היחיד, כי רק 2 נושים מתוך 30 בחרו להצטרף לעמדת הממונה כאשר מנגד התקבלה הסכמת נושים רבים לקיצור תקופת התשלום. לטענת היחיד מרבית הנושים שהם בעלי רוב אחוזי הנשייה לא מסרו את עמדתם לבקשה ולכן היחיד טוען שיש לראותם כמי שהסכימו לבקשתו, ולמצער אינם מתנגדים לה.

     

    דיון והכרעה

49. סעיף 170 (א) ו- (ד) לחוק שעוסק בשינוי הצו לשיקום כלכלי קובע, כהאי לישנא:

     

    "(א) בית המשפט רשאי, לאחר ששקל את עמדת הנאמן והממונה בעניין, לשנות את הצו לשיקום כלכלי, אם השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות, ובכלל זה רשאי הוא –

     

    (1) לקצר את תקופת התשלומים אם מצא כי מתקיימות לגבי היחיד נסיבות אישיות מיוחדות כאמור בסעיף 163(ב);

     

    (2) להאריך את תקופת התשלומים לתקופה נוספת או לקבוע כי תקופת התשלומים לא תהיה קצובה בזמן, אם מצא כי מתקיימים התנאים בסעיף 163(ג) או (ד);

     

    (3) לתת ליחיד הפטר לאלתר אם מצא כי מתקיימים התנאים שבסעיף 167."

    ...

    (ד) יחיד שנקבעה לו תקופת תשלומים, לא ימירם בתשלום חד-פעמי או בתשלומים גבוהים יותר המשתלמים בתקופה הקצרה מתקופת התשלומים שנקבעה בצו לשיקום כלכלי, אלא בדרך של הגשת בקשה לשינוי הצו לבית המשפט; בית המשפט רשאי לאשר שינוי כאמור רק אם הוכח להנחת דעתו כי המקור לתשלום אינו מנכסי קופת הנשייה.

    (ה)בית המשפט והממונה יקבלו החלטה לפי סעיף זה לאחר שניתנה לנושים הזדמנות להשמיע את טענותיהם."

     

50. נפתח ונאמר, כי הטעמים בגינם יורה בית המשפט על שינוי צו השיקום הכלכלי ויורה על קיצור תקופת התשלומים נדונו בפסיקת בתי המשפט בתחום חדלות פירעון. כך, כבוד השופטת בן-ארי קבעה בעניין דקה, כי: "אף שלכאורה הקדמת התשלומים משרתת הן את האינטרס של החייב והן את האינטרס של הנושים, אין זכות מוקנית להקדמת תשלומים" (ההדגשות אינן במקור – ע"א) [עחדל"פ 2567-05-24 דקה נ' הממונה על חדלות פירעון (נבו 17/07/24)] (לעיל ולהלן: "עניין דקה).

51. זאת ועוד, בעניין בקבה דחה בית המשפט המחוזי, כבוד השופטת לושי-עבודי, ערעור על החלטת בית משפט השלום אשר דחה בקשה לקיצור תקופת התשלומים. בית המשפט המחוזי עמד על כך שלבית המשפט סמכות לשנות את צו השיקום הכלכלי, ובין היתר להקדים את התשלום מושא הצו אך זאת: "אם השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות לאחר שניתן הצו, ובכלל זה רשאי הוא לקצר את תקופת התשלומים אם מצא כי מתקיימות לגבי היחיד נסיבות אישיות מיוחדות כאמור בסעיף 163 (ב)" [עחדל"פ (מחוזי ת"א) 46695-12-22 בקבה נ' הממונה על חדלות פירעון, בפ' 13 (נבו 26/11/23)] (להלן: "עניין בקבה").

52. אשר לאמות המידה שעל בית המשפט לשוות לנגד עיניו בדונו בבקשת להקדמת תשלום, אימץ בית המשפט המחוזי בעניין בקבה את פסיקתו של כבוד השופט לבני בחדל"פ (שלום ראשל"צ) 31796-04-20 אברמוב נ' הממונה על חדלות פירעון – מחוז תל-אביב (נבו 28/04/22) (להלן: "עניין אברמוב").

53. בעניין אברמוב עמד בית המשפט על כך, שאומנם ניתן להבין את היתרון הגלום בקיצור תקופת התשלומים מבחינת האינטרס של היחיד להשלים את תקופת הפירעון בפרק זמן קצר וכן באינטרס של הנושים לקבל את חלקם תוך זמן קצר.

54. ברם, לצד זאת, כאשר מוגשת בקשה להקדמת תשלום, וזאת זמן קצר לאחר שניתן צו השיקום הכלכלי שבמסגרתו נדרש החייב לשלם חלק קטן יחסית מהחוב הכולל, הדבר מעורר קשיים לא מבוטלים. וכך נפסק בעניין אברמוב:

    "מצב שבו פרק זמן קצר יחסית לאחר קביעת תכנית פירעון – שלרוב אינה כוללת אלא פירעון של חלק מוגבל, לעיתים נמוך, מן החוב בתשלומים חודשיים – מבקש היחיד לפרוע את מלוא התשלום שנקבע בעניינו בבת אחת, עלול לייצר לעיתים תחושה לא נוחה מנקודת המבט של הנושים. אלה עשויים לתהות כיצד תשלום שכזה מתיישב עם טענת היחיד שנמסרה אך לא מכבר, כי אין בכוחו לשלם אלא סכום מדוד מדי חודש, שמא יכולתו הכלכלית גבוהה יותר מזו שהשתקפה בדיון בצו השיקום"..."האמצעים שעומדים בפני בית המשפט כדי לוודא שמקור התשלום אכן בצד שלישי הם, לרוב מוגבלים, שכן ברגיל היוזמה להקדמת תשלום מתעוררת רק לאחר מתן הצו לשיקום כלכלי, ומקור התשלום אינו נבחן על-ידי הנאמן בצורה מדוקדקת. העובדה שהתשלום מבוצע פעמים רבות על-ידי בן משפחה קרוב, עשויה אף היא לטשטש את קו הגבול שבין כספי היחיד עצמו לבין כספו של צד שלישי. זאת ועוד, אפילו הוכח שמקור התשלומים בצד שלישי, הרי שמעצם העובדה שצד שלישי משלם את סכום התשלומים שהתחייב היחיד, במקום היחיד, וזאת מבלי שנטען כי ליחיד אין יכולת לעמוד בחיובו, נובע, מניה וביה, כי בידי היחיד להוסיף סכום גבוה מזה שהתחייב בתכנית. ודוקו: אם למשל נקבע כי היחיד ישלם 50,000 ₪ ב-36 תשלומים, וצד ג' שילם בעבורו 50,000 ₪, משמעות הדבר היא שנותרה בידי היחיד היכולת לשלם 50,000 ₪ נוספים שהרי אלה לא הוצאו מכיסו. במצב שבו גובה החוב הכולל גבוה בהרבה מ-50,000 ש"ח, עשוי מתן הפטר בשעה שיש בידי היחיד לשלם סכום נוסף, לעורר תחושה לא נוחה" (ההדגשות אינן במקור – ע"א) (עניין אברמוב, בפ' 6 ו- 9).

     

55. זאת ועוד, בעניין אברמוב עמד בית המשפט על כך שחלק מתכלית תוכנית השיקום הכלכלי מקפלת בתוכה גם לימוד התנהלות כלכלית נכונה – מהי. כל זאת, כאשר צו השיקום הכלכלי מהווה הַדְמָיָה (=סימולציה) לחיי המעשה וניסיון למנוע יצירת חובות וכניסה מחודשת של היחיד להליך חדלות פירעון:

     

    "שיקומו של היחיד אין משמעותו רק פירעון חלק מהחוב שצבר, הא ותו לא. היחיד נדרש לשלם תשלום חודשי בהתאם ליכולתו, לאזן כראוי בין הכנסותיו והוצאותיו וללמוד התנהלות כלכלית נכונה מהי. במובן זה, צו השיקום הוא מעין סימולציה והכנה לחיי המעשה שיבואו לאחר מכן, וניסיון למנוע יצירת חובות וכניסה מחודשת של היחיד לחדלות פירעון לאחר תום ההליך. על רקע זה, קיימת חשיבות גם לממד הזמן, ולתהליך שעובר היחיד לאורך הדרך. תשלום המבוצע על-ידי צד שלישי בבת אחת עשוי להחמיץ חלק ניכר מיתרונות אלה, שכן הוא עלול להחליש מן האפשרות הניתנת ליחיד במסגרת ההליך לעבור תהליך, לסגל דפוסי התנהגות וליטול אחריות." (ההדגשות אינן במקור – ע"א) (עניין אברמוב, בפ' 11).

     

56. בעמדה זו גם אחז בית המשפט בעניין בקבה, עת פסק:

     

    "אורכה של תקופת הצו לשיקום כלכלי נקבעה כאמור בלשונו המפורשת של החוק וזו נמשכת שלוש שנים וכוללת שני משתנים הנקבעים על-ידי בית המשפט בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה"..."במהלך תקופה זו יוותר היחיד תחת מגבלות ההליך באופן שיאפשר לו להפנים את התנהלותו הכלכלית ולשפרה במטרה לתרום לשיקומו."..."מובן איפוא כי היעתרות לבקשה להקדמת התשלומים משמעותה שינוי הנוגע לתקופת הצו המהווה לכשעצמה חלק חשוב מהליך השיקום של היחיד. מצב זה בו היחיד השוהה בהליך למשך תקופה הקצרה אף משלוש שנים, בניגוד לעמדתו המפורשת של המחוקק בסעיף 163 לחוק, שעה שעצם התקופה עצמה מהווה חלק חשוב מהליך השיקום של היחיד שהוא כידוע אחד ממטרות החוק ושעה שלא חל כל שינוי של ממש בנסיבות חייו בתקופה שלאחר מתן הצו לשיקום כלכלי, עלול ליצור מצב בלתי רצוי ובלתי ראוי של "דלת מסתובבת". כך, היחיד נכנס להליך ותוך תקופה קצרה זוכה להפטר ויוצא לדרך חדשה מבלי שקיבל כלים להתמודד עם המצב הכלכלי אליו נקלע באופן שעשוי למנוע היווצרות מצב כזה בעתיד, זאת, אף לא למראית עין." (ההדגשות אינן במקור – ע"א) (עניין בקבה, בפ' 19 – 20)

57. אם כן, עיון בפסיקה מלמד, שבתי המשפט קבעו מספר תבחיני עזר שלאורם ועל בסיסם ניתן יהא להכריע ולקבוע האם יש מקום להקדמת תשלום בעניינו של יחיד, אם לאו ותבחינים אלו יעמוד לפנינו עת תתקבל החלטה בעניינו של היחיד דְכאן (עניין דקה, בפ' 16; עניין בקבה, בפ' 24; עניין אברמוב, בפ' 15).

     

    מן הכלל אל הפרט

58. יישומן של אמות המידה שנקבעו בפסיקה על המקרה דנן מלמד, כי קיים קושי ממשי עם בקשת היחיד להקדמת תשלום, ונעמוד על עיקר התבחינים הרלוונטיים למקרה זה, כדלקמן:

59. עיתוי הגשת הבקשה – אחד התבחינים המרכזיים, אשר שומה על בית המשפט לבחון עת הוא דן בבקשה להקדמת תשלום הוא עיתוי הגשת הבקשה. במסגרת תבחין זה נבחן פרק הזמן שחלף מאז ניתן צו השיקום הכלכלי בעניינו של היחיד אשר שיקלל את כל נתוניו של היחיד, נסיבותיו האישיות, יכולתו הכלכלית והתנהלותו בהליך, ועד מועד הגשת הבקשה להקדמת תשלום.

60. במקרה דנן, צו השיקום הכלכלי ניתן על-ידי בית המשפט ביום 12/02/24 ובתוך פחות מחמישה חודשים הוגשה הבקשה להקדמת התשלום למותב הקודם שדן בתיק, וזאת ביום 02/07/24. כך, שעסקינן בפרק זמן קצר מאוד שחלף למן מתן צו השיקום הכלכלי ועד למועד הגשת הבקשה להקדמת תשלום.

61. תקופת התשלומים במסגרת צו השיקום הכלכלי – כאמור לעיל, בתי המשפט עמדו על כך שתקופת התשלומים במסגרת צו השיקום הכלכלי נועדה, בין היתר, לאפשר ליחיד להפנים את התנהלותו הכלכלית ולשפרה, וזאת במטרה לתרום לשיקומו של היחיד ולאפשר לו להשתלב מחדש במרקם החיים הכלכליים [סעיף 1 (ג) לחוק].

62. תקופת התשלומים שנקבעה כברירת מחדל בסעיף 163 (א) לחוק, היא 36 חודשים. תקופה זו נועדה ליתן בידי היחיד כלים להתמודד וללמוד התנהלות כלכלית נכונה – מהי, וזאת תחת פיקוח בית המשפט, הנאמן, הממונה ולעיתים במסגרת של הכשרה להתנהלות כלכלית נכונה, אשר עוטפת את ההליך ומשלימה אותו [סעיף 161(ב)(5) לחוק].

63. במקרה דנן, בית המשפט מצא לנכון, במסגרת פסק-דינו החלוט, לקבוע תקופת תשלומים ארוכה בחצי שנה מתקופת ברירת המחדל והעמיד את תקופת התשלומים על פרק זמן של 42 חודשים. כל זאת, לאחר שבית המשפט הדגיש כי לקח בחשבון את הארכת תקופת הביניים.

64. הווה אומר, כי במקרה דנן, בית המשפט קבע שמתקיימים החריגים שמובילים להארכה משמעותית של תקופת התשלומים, וזאת בחצי שנה נוספת מעבר לתקופת ברירת המחדל. מנגד, במסגרת בקשת היחיד להקדמת תשלום, היחיד מבקש לקצר תקופת זו באופן קיצוני לצורך קבלת ההפטר. כלומר, לא רק לקצר את תקופת התשלומים כך שתהא במסגרת הזמנים של ברירת המחדל הקבועה בחוק (36 חודשים), אלא קיצור משמעותי וקיצוני של תקופת התשלומים כך שתעמוד על חודשים ספורים בלבד. בכך, יש כדי לאיין את הוראות החוק ותכליתו השיקומית.

65. עמד על כך בית המשפט בעניין דקה, עת קבע, כי: "למערער נקבעה תקופה ארוכה של תכנית תשלומים, והבקשה הוגשה פחות משנתיים ממועד מתן הצו לשיקום כלכלי. משך תקופת הצו לשיקום כלכלי קשור בטבורו לתכלית השיקומית של החוק" (ההדגשה אינה במקור – ע"א) (עניין דקה, בפ' 16).

66. היקף החובות ושיעור הפירעון – כפי שעמד על כך הממונה במסגרת הצעת הממונה שהוגשה בהליך, בבקשה למתן צו לפתיחת הליכים הצהיר יחיד על כך שחובותיו נאמדים על סך של 7,178,994 ₪; בפועל הוגשו נגד היחיד 30 תביעות חוב בסך כולל של 8,516,916 ₪, כאשר הנאמן בדק את תביעות החוב ואישר מתוכן תביעות חוב בסך כולל של 5,437,389 ₪.

67. והינה, במסגרת צו השיקום הכלכלי נדרש היחיד, במסגרת הליך של חדלות פירעון, להוסיף לקופת הנשייה סכום נמוך של כ- 132,300 ₪ שנפרס על פני 42 חודשים. מדובר בחלק נמוך יחסית של חוב משמעותי. בהקשר זה עמד בית המשפט בעניין אברמוב, על כך ש: "ככל ששיעור החוב הנפרע במסגרת התכנית גדול יותר, כך החשש להתנהלות מניפולטיבית פוחת והפגיעה באינטרס של הנושים עקב תשלום של רק חלק מהחוב, מצטמצם" [עניין אברמוב, בפ' 15 (ה)].

68. אלא, שבמקרה דנן – שָׁאנֵי. הפער בין גובה החוב אל מול סכום הפירעון הנמוך במסגרת צו השיקום הכלכלי הוא משמעותי. מכאן העובדה שלפתע - בתוך פרק זמן קצר יחסית למן צו השיקום הכלכלי – היחיד טוען שיש בידו לקבל כספים מצד שלישי כדי לסיים את ההליך בעניינו חיש-מהר, מעלה את החשש שמא כבר במעמד הדיון בצו השיקום הכלכלי היה בידי היחיד להעמיד סכום פירעון גבוה יותר במסגרת תוכנית השיקום הכלכלי. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח ביקורת חוזרת ונשנית של הנאמן, הממונה והנושה על כך שהיחיד חי ברמת חיים שאינה תואמת את הכנסותיו המדווחות ואת אורך החיים המצופה מאדם הנמצא בהליכי חדלות פירעון.

69. התנהלות היחיד מאז מתן צו פתיחת ההליכים – הדברים דלעיל מתכתבים כאמור עם התנהלות היחיד במהלך ההליך והטענות שהעלה כלפיו הנאמן פעם אחר פעם. מעבר לטענות הנאמן, כי היחיד צבר מחדלים רבים בהליך עלתה גם טענה מרכזית שעברה כחוט השני בטענות הנאמן, הממונה והנושה לפיה היחיד ומשפחתו ממשיכים לנהל – גם במהלך הליך חדלות הפירעון – אורח חיים ברמה גבוהה.

70. הנאמן וגם הממונה עמדו על כך שאורח החיים שניהל היחיד לא רק שאינו עומד בהלימה עם עצם הליך חדלות הפירעון, אלא גם אינו אינו מתיישב עם מסגרת ההכנסות המשפחתיות המדווחות. בהקשר זה יוטעם, כי לאחר הדיון הראשון שהתקיים בהליך לפני כבוד השופט ענר ביום 30/05/23 קבע כבוד השופט ענר, כי התיק אינו בשל למתן צו לשיקום כלכלי וכי יקבע דיון נוסף אשר עד אליו יקפיד היחיד לקיים את כל חובותיו בהליך. כן נקבע, כי היחיד יפעל "להתאים את רמת חייו והוצאותיו החודשיות למצבו המשפטי והכלכלי כמי שנמצא בהליכי חדלות פירעון" (החלטת כבוד השופט ענר מיום 06/06/23).

71. מכאן, שמכלול הנתונים הנוגעים לכך שבמסגרת ההליך נטען שוב ושוב נגד היחיד, כי רמת חייו אינה תואמת את הכנסותיו המדווחות והינה לפתע מספר חודשים ספורים לאחר צו השיקום הכלכלי, היחיד מצליח לגייס סכום כספי משמעותי מצד שלישי באופן שיוביל לקיצור תקופת התשלומים באופן דרמטי לצורך קבלת הפטר – אינו מקיים את התבחין המרכזי האמור לצורך קיצור תקופת התשלומים.

72. הצהרה במסגרת הדיון בצו השיקום אם בכוונת היחיד להגיש בקשה להקדמת תשלום – תבחין נוסף שהוצג בפסיקה ששומה על בתי המשפט לשוות לנגד עיניהם עת דנים הם בבקשה להקדמת תשלום נוגע להצהרת היחיד בדבר אפשרות להגשת בקשה להקדמת תשלום עובר או במהלך הדיון בצו השיקום הכלכלי.

73. בהקשר זה נקבע, כי: "הסמיכות היחסית שקיימת פעמים רבות, בין הדיון בצו השיקום לבין מועד הגשת הבקשות להקדמת תשלום מעלה את הסברה שלמצער בחלק מהמקרים, אפשרות הקדמת התשלום ידועה ליחיד או נשקלת על ידו עוד בעת הדיון, וחרף כך אינה מועלת אלא לאחריו. ברם, היות שהאפשרות של תשלום מלוא הסכום בבת אחת עשויה להיות רלוונטית לצו השיקום ולתוכנו, ולעיתים היא אף עשויה להצדיק מראש, קודם למתן צו השיקום, עריכת בירור נוסף, יש מקום כי היחיד יצהיר בדיון, עוד בטרם ניתן צו השיקום, אם קיימת כוונה להגיש בקשה להקדמת תשלום, כך שבית המשפט יביא נתון זה בחשבון בעת קביעת התכנית." (ההדגשות אינן במקור – ע"א) [עניין אברמוב, בפ' 15 (ד) ועניין דקה בפ' 16].

74. במקרה דנן קיימת סמיכות זמנים בין מועד מתן צו השיקום הכלכלי לבין בקשת היחיד להקדמת תשלום, ברם למרות זאת לא אותרה כל אינדיקציה או ביטוי שניתן על-ידי היחיד לכך שבכוונתו להגיש בקשה להקדמת תשלומים.

75. כך שסמיכות הזמנים האמורה לצד יתר התבחינים שפורטו לעיל, מובילה לכך שגם מטעם זה נראה שאין מקום להיעתר לבקשת היחיד להקדמת תשלום.

    לסיכום

76. לאחר שבחנתי את הוראות הדין וההלכה המנחה; לאחר שעיינתי בכלל כתבי הבי-דין בהליך דנן ובפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו; ולאחר ששבתי ובחנתי את בקשת היחיד להקדמת תשלום והתגובות לבקשה; הגעתי לכלל מסקנה, כי היחיד אינו עומד בתנאים המצדיקים את הקדמת התשלום בעניינו. כל שכן, בסמיכות כה רבה למועד מתן צו השיקום הכלכלי.

77. אשר על-כן, הבקשה להקדמת תשלום – נדחית.

     

    ניתנה היום, ט' חשוון תשפ"ה, 10 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.