בנק לאומי לישראל בעמ נ' פ' ואח'

ב"כ הנושה: עו"ד רונית אדהאן

ב"כ המשיבה: עו"ד צבי מרגליות, עו"ד בני לוריא

ב"כ הממונה על חדלות פירעון: עו"ד תהילה ביטון-שמש

כללי

1. ביום 25.11.20 ניתן צו לפתיחה בהליכים בעניינו של היחיד וזאת לבקשת הנושה.

    

2. לפניי בקשה מטעם הנאמן לביטול הענקה ללא תמורה של בית מגורים המצוי ברחוב ---------. על פי האמור בבקשה, היחיד העביר את הבית על שם המשיבה, שהיא אשתו, במסגרת הסכם ממון שנחתם ביניהם ביום 12.7.20 ואושר על ידי בית משפט למשפחה ביום 11.11.20, מועד שחל לאחר הגשת הבקשה למתן צו לפתיחה בהליכים על ידי הנושה וימים ספורים לפני הדיון בה, אשר נדחה לבקשת היחיד עצמו.

   בבקשה לביטול ההענקה נטען, כי היחיד והמשיבה ערכו את ההסכם ומיהרו לאשרו בבית משפט למשפחה מתוך כוונה לנסות ולהבריח נכס יקר ערך מנושיו של היחיד.

    

3. הנושה והממונה תומכים בבקשת הנאמן.

    

4. היחיד והמשיבה מתנגדים לבקשה לבטל את ההענקה.

   בתגובת המשיבה נטען כי מדובר בדירה שנקנתה חלף דירת מגורים שקיבלה המשיבה מהוריה עוד טרם נישואיה ליחיד. המשיבה טענה כי הוריה הנחו אותה מפורשות שלא לאפשר ליחיד כל זכויות באותה דירה. נטען כי ביום 23.7.98, טרם נישואיהם של בני הזוג, נערך ביניהם הסכם ממון שבמסגרתו הוסכם כי הדירה שקיבלה המשיבה מהוריה וכל מה שיירכש מתמורתה יוחרגו מהרכוש המשותף. עוד נטען כי ביום 13.11.17, לאחר שיחסיהם של בני הזוג עלו על שרטון, ומתוך רצון לשקם את היחסים, הסכימה היחידה למען שלום בית ולמען ילדיהם המשותפים, לרשום את הדירה שנקנתה מתמורת מכירת הדירה שקיבלה מהוריה, על שמו של היחיד, תוך התחייבות של היחיד לערוך צוואה שבה יוריש את הדירה לארבעת ילדיהם המשותפים ולילדיה של המשיבה מנישואין קודמים בחלקים שווים, וכן בתנאי שהיחיד יתחייב לקחת חלק בטיפול זוגי, להתנתק מגורמים עברייניים ולא להסתבך בפלילים. עוד נטען, כי במסגרת הסכם המתנה שנערך בין המשיבה ליחיד נקבע שאם היחיד לא יעמוד בהתחייבויותיו, המתנה תתבטל והדירה תחזור לבעלות המשיבה. המשיבה הוסיפה וטענה כי היחיד לא עמד בהתחייבויותיו והמשיך בפעילות פלילית ואף נעצר ביום 5.2.19. המשיבה טענה כי מיד עם מעצרו הודיעה לו כי הוא מתבקש להחזיר את הדירה על שמה וכי ביום 13.3.19 הועברה הדירה בחזרה על שם המשיבה. בהמשך, בעקבות ייעוץ משפטי שקיבלו, חתמו בני הזוג ביום 12.7.20 על הסכם ממון נוסף, שבמסגרתו נקבע כי הדירה שייכת למשיבה. ב"כ המשיבה מבקשים להתבסס על הוראות סעיף 96 לפקודת פשיטת רגל (נוסח חדש), תש"מ-1980 ובמסגרת סיכומיהם בדיון טענו אף כי חוזה המתנה בטל מעיקרו מאחר והוא נגוע בעושק, טעות והטעייה. המשיבה תמכה את תגובתה בתצהיר מטעמה ובהסכמי ממון, הסכם המתנה וצוואת היחיד.

    

5. בתגובתו של היחיד הוא טען כי טרם נישואיהם חתמו בני הזוג על הסכם ממון ראשון הקובע הפרדה רכושית מלאה ברכוש הקיים והפרדת חובות וכן קובע כי אם תימכר הדירה, כספי התמורה יוחרגו מהרכוש המשותף. עוד נטען בתגובה כי בשנת 2008 חתמו בני הזוג על הסכם ממון שני שקיבל תוקף של פסק דין וגם בו הפרדה רכושית מלאה וכי לאחר שהיחיד השתחרר מהכלא בחודש יולי 2020 חתמו בני הזוג על הסכם ממון נוסף, שלישי במספר, שקיבל תוקף של פסק דין ובו הועתקו כלשונן ההסכמות הרכושיות מהסכמי הממון שקדמו לו. היחיד טען כי הסכמי הממון השני והשלישי נערכו בשל קיומן של נסיבות חדשות שהזמן גרמן, אך מהותם של כל ההסכמים היא הפרדה רכושית מלאה והפרדת החובות בין בני הזוג. היחיד טען עוד כי הענקת הבית בחזרה למשיבה, נעשתה ביום 13.3.19 שהוא היום הקובע ביחס להעברת הבעלות, וכי אין להתחשב במועד של הסכם הממון שנעשה בהמשך רק לאחר שאמה של המשיבה הפעילה עליה לחץ לחתום על הסכם כזה, שתכליתו היתה להסדיר את שובו של היחיד לביתו לאחר שחרורו ממאסר. היחיד הוסיף וטען כי ההחלטה להעביר את הדירה על שמו בשנת 2017, התקבלה על רקע האווירה הקשה ששררה בין בני הזוג לאחר שהתגלה כי אביה המנוח של המשיבה נישל את היחיד מכל נגיעה לרכוש שהוריש בעיזבונו, וכי היחיד חשש כי אם חלילה יקרה למשיבה דבר מה, בנותיה מנישואין קודמים ינכסו לעצמן את הבית ויוציאו אותו מביתו. לפיכך הסכימה המשיבה, בתנאים מסוימים, שהדירה תעמוד לטובת כל בני המשפחה באופן כזה שתהיה על שם היחיד אך לאחר אריכות ימיו או אם היחיד לא יעמוד בתנאים בסיסיים, הדירה תחזור לרשות המשיבה. היחיד הודה כי לא עמד בתנאים שנקבעו הסכם המתנה ועל כן הסכם המתנה ניתן לביטול.

   היחיד לא צירף דבר לתגובתו ואף לא תמך אותה בתצהיר.

    

   דיון והכרעה

6. מהחומרים הכלולים בבקשה ומתוך הדיון בבקשה עולה כי בעת עריכת הסכם המתנה בשנת 2017, שבו הועברה הדירה לבעלות היחיד, היחיד היה חדל פירעון.

   לא אוכל לקבל את טענותיה של המשיבה שלפיהן לא ידעה על חובותיו הרבים של היחיד בעת שהעניקה לו את הדירה במתנה. מדובר בבני זוג שהתגוררו באותו הבית, וביחיד שהוכרז כחייב מוגבל באמצעים עוד בשנת 2004. המשיבה ידעה על הסתבכויותיו הקודמות של היחיד ואף קיבלה לידיה חלק מהמסמכים שהומצאו ליחיד על ידי לשכת ההוצאה לפועל. בנסיבות אלו נדרשת תשתית ראייתית איתנה יותר מאשר עדותה של המשיבה, שלא עוררה אמון רב באופן כללי, וביחס לענין זה בפרט.

   בקשתם של היחיד והמשיבה להסתמך על שני הסכמי הממון הראשונים כדי לבסס את המסקנה כי כוונתם של היחיד והמשיבה לאורך כל שנות נישואיהם הייתה ליצור הפרדה רכושית מלאה, נסתרת מתוך הסכם המתנה עצמו, המשתף את היחיד בחלק מן הרכוש שהובא על ידי המשיבה לקשר הנישואין.

   אכן, טענתם של המשיבה והיחיד כי אין היגיון רב בהעברת הדירה על שמו של היחיד, בשעה שהוא חב בחובות רבים, היא טענה שיש מידה מסוימת של הגיון לצידה, ואולם השתלשלות העניינים ביחס לנשוא הליך זה, מלמדת כי לא תמיד היגיון הוא שהנחה את מעשיהם של הצדדים.

    

7. הטעמים שהציגה המשיבה בתצהירה לעריכת הסכם המתנה – הבטחת זכות המגורים של היחיד בדירה אם חלילה תלך לעולמה בטרם עת - מעוררים תהיות שונות. והרי לבני הזוג יש ארבעה ילדים משותפים הנמנים על יורשיה על פי דין של המשיבה, לו חלילה היה מתרחש אסון מעין זה. בנסיבות אלה מובן כי באופן טבעי ואף בהעדר כל צוואה, כל הילדים לרבות הילדים המשותפים היו זכאים לרשת את חלקם בדירה. משעה שמדובר בקטינים, החשש כי היחיד ינושל מהאפשרות להמשיך ולהתגורר בדירה, לא היה חשש מבוסס, ומכל מקום ניתן היה לפתור אותו באמצעות מכשיר משפטי פשוט יותר, כגון עריכת צוואה של המשיבה שבו היתה נכללת הוראה מתאימה בדבר המשך מגוריו של היחיד.

    

8. זאת ועוד, טענותיה של המשיבה ביחס לתוקפו של הסכם המתנה הן טענות משתנות. בעוד שבתצהירה ובתגובה שהגישה לבקשה לביטול הענקה, טענה כי חתמה על ההסכם מתוך רצון כן ואמיתי להפיס את דעתו של היחיד, למען שלום הבית ועל מנת שיהווה תמריץ עבור היחיד לשוב לדרך הישר; מנגד, בסיכומים מפי באי כוחה נטען כי ההסכם בטל בשל כך שהוא נגוע בעושק, בטעות ובהטעיה (עמ' 14 שורות 1-3), טענות שאינן עולות בקנה אחד עם דברי היחיד, ואף לא עם תצהירה של המשיבה.

    

9. מכל מקום, הסיבה בשלה העבירה המשיבה את הדירה ליחיד בשנת 2017 אינה רלבנטית לענין והיא נעדרת כל נפקות לעניין סעיף 220 לחוק.

    

10. המתנה שנתנה המשיבה ליחיד היא עסקה במקרקעין שהושלמה ברישום. גם התנאי המתלה בהסכם המתנה הוא למעשה עסקה במקרקעין, ואולם משעה שזו לא הובאה לידיעת כולי עלמא ולא עוגנה ברישום בדרך של הערת אזהרה, היא נעדרת נפקות קניינית. כך למשל, אם בשנת 2018 היחיד היה נוטל הלוואה והיתה נרשמת משכנתא על הדירה, או שהיחיד היה מוכר את הדירה לצד שלישי, מובן כי המשיבה לא הייתה יכולה להישמע בשנת 2019 בטענה כי למעשה אין ליחיד זכויות בנכס וכי מדובר בעסקאות חסרות תוקף, שכן הנחת היסוד היא שהרישום משקף את מצב הזכויות. באותה מידה היחידה לא יכולה להישמע כעת בטענה כי עם מעצרו של היחיד בשנת 2019 פקעו זכויותיו בדירה וכי זכותה החוזית לתבוע את הדירה גוברת על זכותם של נושי היחיד להיפרע מחובותיהם באמצעותה.

     

11. משעה שעסקת המתנה שנערכה בין היחיד למשיבה הושלמה ברישום אצל רשם המקרקעין, ומשעה שלא נרשמה כל הערת אזהרה במרשם המקרקעין המלמדת כי הבעלות איננה מלאה או כי היא מותנית או מוגבלת, לא ניתן היה לבטלה אלא בדרך של העברת הרישום בחזרה. את זאת עשו היחיד והמשיבה בשתי דרכים: גם בדרך של העברת הרישום בלשכת רישום המקרקעין וגם בדרך של חתימת הסכם ממון. כפי שיפורט להלן, שתי הדרכים שבהן פעלו היחיד והמשיבה מלמדות על חוסר תום לב בניסיון להבריח את הנכס מפני נושיו של היחיד.

    מובן כי עם מעצר היחיד, שהיה עורך דין במקצועו והואשם בהברחת סמים לבית המעצר, המשמעות הכלכלית הרת האסון של ההתרחשויות היתה ברורה גם ליחיד וגם למשיבה. תיאור הדרך הבהולה שבה מיהרה המשיבה לבצע את העברת הדירה על שמה, כמו גם העובדה שאיש מהם לא צירף כראייה את הסכם ההענקה שנערך בשנת 2019 והתצהירים שהוגשו לרשם המקרקעין לצורך העברת הרישום, ולצד זאת ההתרשמות מעדותה של המשיבה, מבססים את המסקנה כי לא מעצרו של היחיד היה העילה לניסיון של המשיבה לבטל את הסכם המתנה, כי אם החשש שהדירה תעוקל ותמומש על ידי נושיו של היחיד.

    בנוסף, החתימה על הסכם הממון השלישי בשנת 2020, שכלל לא ברור מדוע הוא נדרש, והנסיבות שבהן פעלו היחיד והמשיבה לאשרו בבית המשפט לענייני משפחה, מחזקות את ההתרשמות מכך שתכלית העברת רישום הדירה על שם היחידה היתה רצון להבריח את הנכס מפני הנושים: ההסכם נושא תאריך מחודש יולי 2020, ואולם איש מהצדדים לא פנה לבית המשפט בבקשה לאשרו. לאחר שהוגשה הבקשה לפתיחה בהליכים ונקבע בה דיון, היחיד ביקש לדחות את הדיון ומיהר לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לאשר את ההסכם, והכל מבלי לגלות לבית משפט לענייני משפחה את דבר קיומה של בקשה התלויה ועומדת למתן צו לפתיחה בהליכים נגדו. התנהלות זו כשלעצמה יש בה כדי ללמד על הכוונה של היחיד והמשיבה לעשות כל שניתן כדי להבריח את הנכס מפני נושיו, והיחיד, שלא הגיש תצהיר מטעמו, לא הביא כל ראייה לסתור מסקנה מתבקשת זו.

     

12. בסופו של יום מצאתי כי מתקיימים כל התנאים הקבועים בסעיף 220 לחוק והמצדיקים את ביטול הענקה:

     

    • היחיד היה חדל פירעון גם בשנת 2017 וגם בשנת 2019, כשהעביר את הדירה על שם המשיבה.

       

    • הענקת הדירה למשיבה בשנת 2019 בוצעה ללא תמורה.

       

      ג.ההענקה בוצעה בתוך ארבע שנים שקדמו למועד הפתיחה בהליכים ואף בתוך שנתיים לפני מועד זה.

       

13. למעלה מן הדורש יש להוסיף כי בנסיבות המקרה דנן, ולנוכח התנהלותם של היחיד והמשיבה בהעברת הדירה על שמה של המשיבה בשנת 2019 ובהליכים לאישור הסכם הממון בשנת 2020, ניתן לקבוע כי מתקיימות גם הנסיבות המצדיקות את ביטול ההענקה לפי סעיף 221 לחוק.

     

14. טענת המשיבה שלפיה סעיף 96(ג)(3) לפקודת פשיטת רגל (נוסח חדש), תש"ם – 1980 אינו מאפשר את ביטול ההענקה היא טענה שיש לדחותה, שכן הוראת חיקוק זו בוטלה עם חקיקתו של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, אשר לא כלל הוראה דומה בפרק המתייחס לביטול עסקאות הגורעות מקופת הנשייה.

     

15. לנוכח האמור לעיל, אני מורה על ביטול הפעולה של הענקת הדירה המצויה ברחוב -------- למשיבה ומורה על העברת רישום הבעלות בדירה על שמו של היחיד.

     

16. המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

     

    ניתנה היום, י"ד טבת תשפ"ב, 18 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.