- לפניי תביעה כספית של התובע כנגד הנתבעים לסך של 200,704 ₪.
- להלן בתמצית טענות כתב התביעה:
א. התובע הוא בנו של מר ע. מ.. (להלן: "ע."). הנתבע 1 הוא דוד של התובע ואחיו של ע.. הנתבע 2 הוא בנו של המנוח ס. מ.. ז"ל, שהיה אחיהם של ע. ושל הנתבע 1 (ע., הנתבע 1 וס. מ.. ז"ל ייקראו להלן: "שלושת האחים").
ב. הנתבע 1 הפר הסכם והתחייבות כלפי התובע. הנתבע 2 ערב לקיומה של ההתחייבות.
ג. המנוח מ. ס. מ.. ז"ל (להלן: "המנוח המוריש"), היה אביהם של שלושת האחים. המנוח המוריש היה בין היתר בעלים של 13 חלקות, שפרטיהן בסעיף 5 לכתב התביעה. עם מותו, חילקו שלושת האחים את המקרקעין ביניהם, בהנחה שאחיותיהם, כ. מ.. וא. מ.. ז"ל (להלן: "א."), בנותיו של המנוח המוריש, ויתרו על זכויותיהן בירושה. חלוקת המקרקעין מפורטת בסעיף 7 לכתב התביעה.
ד. לאחר שנים מיום פטירתו של המנוח המוריש, החליטו יורשיה של א. לתבוע את חלקה בירושת המנוח המוריש. לשם כך הם פעלו להוצאת צו ירושה למנוח המוריש, רשמו את זכויותיהם בכל המקרקעין והפכו להיות בעלים רשומים בכולם.
ה. שלושת האחים התנגדו לדרישת יורשיה של א. וטענו כי היא הסתלקה מעיזבונו של המנוח המוריש. התנהל הליך בבית המשפט המחוזי, אשר קיבל חלק מהטענות של האחים, אך קבע כי ליורשיה של א. מגיעות זכויות במקרקעין.
ו. לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי, הוגשה תביעת פירוק שיתוף בין כל בעלי הזכויות (שלושת האחים ויורשיה של א.).
ז. נציגי שלושת האחים - התובע (בנו של ע.), הנתבע 2 (בנו של ס. ז"ל) ובניו של הנתבע 1 - החליטו להגיע להסכמה עם יורשיה של א., שבמסגרתה הם ירכשו את כל זכויותיהם במקרקעין. המטרה הייתה לשמור על החלוקה בפועל, בשים לב לכך שבמהלך השנים כבר נבנו בחלקות בתים של צאצאי הצדדים.
ח. יורשיה של א. נחלקו ל- 3 קבוצות - בניו של המנוח ז. מ.. ז"ל (להלן: "ב. ז."), בניה של ופ. ע.י ז"ל (להלן: "ב. ע.י") ובניה של נ.ע. ז"ל (להלן: "ב.ע.").
ט. לאחר מו"מ ממושך הושגו הסכמות לרכישת חלקיהם של יורשי א. על ידי שלושת האחים. סוכם כי "ב. ע.י" ו- "ב.ע." יקבלו תמורת זכויותיהם סך כולל של 160,000 $ בעוד ש- "ב. ז." יקבלו תמורת זכויותיהם חלק מהמקרקעין המרוכז בחלקה אחת.
י. לאחר שנלקחה בחשבון חלוקת המקרקעין בין שלושת האחים, סוכם ביניהם כי יורשי ס. ז"ל ישלמו סך ב- ₪ השווה ל- 50,000 $, בעוד שע. והנתבע 1 ישלמו ביחד סך ב- ₪ השווה ל- 110,000 $ וכן יעבירו ל- "ב. ז." קרקע מהחלקים המוחזקים על ידם.
יא. בהמשך הנתבע 1 טען כי אין ברשותו כסף לתשלום חלקו. סוכם שהתובע ישלם ל- "ב. ז." 110,000 $ ואילו הנתבע 1 יעביר מקרקעין המצויים ברשותו.
יב. ביום 25/12/10 הגיעו כל הצדדים למשרדו על עו"ד מאזן דע. לשם חתימה על ההסכמים. באותה ישיבה הודיע הנתבע 1, כי ראשית הוא מבקש שייחתם הסכם המכירה בין "ב. ע.י" ו- "ב." לבין שלושת האחים ורק בשלב הבא ייחתם ההסכם בינו לבין "ב. ז.". התובע, כבנו ונציגו של ע., התנגד לכך, שכן באופן זה הוא אמור היה לשלם את מלוא הסכום 110,000 $, מבלי שיועברו לשלושת האחים זכויותיהם של "ב. ז.".
יג. על מנת לשכנע את התובע לחתום ולשלם 110,000 $, הנתבע 1 התחייב להשלים את התחייבותו ל- "ב. ז." והנתבע 2 חתם על ערבות, שאם הנתבע 1 לא יעמוד בהתחייבותו ל- "ב. ז.", הוא ישלם את החלק ששילם התובע עבור הנתבע 1 בסך של 55,000 $, עבור הזכויות שנתקבלו מ- "ב. ע.י" ומ- "ב.ע.".
יד. במהלך השנים שחלפו, הנתבע 1 לא עמד בהתחייבותו ל- "ב. ז." ואף לא שילם לתובע 55,000 $. כיום "ב. ז." מאיימים כי יגישו תביעת פירוק שיתוף, שתוצאתה עשויה להיות כי הם יקבלו זכויות במקרקעין שהתובע כבר שילם עליהן.
טו. הנתבע 1 קיבל זכויות במקרקעין מבלי ששילם עליהן, תוך הפרת התחייבות והתעשרות שלא כדין על חשבון התובע. התביעה הוגשה על סך של 200,704 ₪, שהם 55,000 $ בצירוף הפרשי שיערוך מיום 25/12/10.
- בכתב ההגנה נטען בתמצית כך:
א. מסמך ההתחייבות הנטען לא צורף לכתב התביעה. התביעה הוגשה כאמצעי לחץ בכדי למנוע הגשת תביעת פירוק שיתוף כנגד ע., שזוהי התביעה הנדרשת.
ב. התובע איננו בעל זכויות במקרקעין, אלא אביו.
ג. הנתבע 1 מעולם לא התחייב בהתחייבות כלשהיא כלפי התובע, לא הבטיח לו הבטחה ולא ביקש ממנו לשלם סכום כלשהוא. הנתבע 1 לא ביקש מהנתבע 2 לערוב לו כלפי התובע והנתבע 2 מעולם לא חתם על כל התחייבות ו/או ערבות כלפי התובע לכיסוי התחייבות של הנתבע 1.
ד. חלוקת המקרקעין בין שלושת האחים המתוארת בסעיף 7 לכתב התביעה אינה נכונה ויוצרת מצב לפיו לע. זכויות ב- 27 דונם, לנתבע 1 זכויות ב- 20.5 דונם ואילו לבני המנוח ס. ז"ל זכויות ב- 13.5 דונם בלבד. בנוסף, החלוקה מייעדת לע. חלקות המיועדות ברובן לבניה ולכן יקרות יותר משל האחרים.
ה. יש לבצע פירוק שיתוף של כל המקרקעין, איזון משאבים וחלוקה מחדש בין השותפים השונים.
ו. הנתבע 1 לא התחייב להעביר קרקע כלשהיא וגם אילו היה רוצה בכך, לא ניתן להעביר קרקע ל- "ב. ז." כיוון שע. והתובע בנו מסרבים לבצע פירוק שיתוף, כך שלא ניתן להעביר ל- "ב. ז." חלקים מרוכזים בחלקה אחת.
ז. אין התחייבות של הנתבע 1, אין ערבות של הנתבע 2 והתובע לא שילם 110,000 $.
- קדם המשפט כלל 5 דיונים. בדיון שהתקיים ביום 8/12/14 נשמעה עדותו של עו"ד מאזן דע., שהיה בא כוחם של שלושת האחים. עוד קודם לכן הוגשו לתיק תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים, אשר כללו את תצהיר התובע ואת תצהיר הנתבע 2 בלבד.
- לאחר שהצדדים לא קיבלו את הצעת בית המשפט לפשרה, נשמעו החקירות הנגדיות בדיון הוכחות מיום 8/6/15 ובהמשך לכך הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.
דיון והכרעה
כתב הערבות
- התביעה מתבססת על נספח א' לתצהירו של התובע, שהוא מסמך בכתב יד, הנושא את התאריך 4/1/11 (להלן: "כתב הערבות"). המסמך מהווה התחייבות חתומה של הנתבע 2. בתחתיתו מופיע אישור חתימה של עו"ד מאזן דע..
- עו"ד דע. ייצג את המעורבים ועדותו נשמעה במהלך קדם המשפט, לאחר שהצדדים הודיעו לו כי הם מוותרים על כל טענה לחיסיון (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 19). עו"ד דע. העיד כי כתב הערבות נכתב בכתב ידו (עמ' 13, ש' 9), נחתם על ידי הנתבע 2 ואושר בחתימתו (עמ' 13, ש' 15-14). לבקשת הצדדים עו"ד דע. הקריא את הכתוב במסמך לפרוטוקול:
"אני החתום מטה א. מ.. ת.ז ***, ערב כלפי ח. מ.. לכל התחייבות של ה"ה מ. מ.. בעניין רכישת זכויות ז. מ.. כמוסכם ביני לבין ח. ובין מ.. כאשר ירכוש מ. הזכויות של ז., הזכויות ירשמו על שמות הצדדים בהתאם להסכמים אשר כבר נחתמו עם יורשי נ.ע. ועם מ. ע.י ואח'. במידה ומ. לא יקיים האמור לעיל אני מתחייב לשלם לח. סך של 50,000 דולר של ארה"ב".
- עו"ד דע. הסביר בעדותו את משמעות המסמך:
"המשמעות היא שהנתבע 2 ערב כלפי התובע לכל התחייבות של מ. מ.. שהוא הבן של ח." (עמ' 13, ש' 16).
- הנתבע 2 אישר בעדותו כי אכן חתם על כתב הערבות (עמ' 22, ש' 32-31).
הטענה כי הנתבע 1 לא מחויב בהתחייבויות של בנו מ.
- כפי שפורט לעיל, הנתבעים טענו בכתב ההגנה שהנתבע 1 לא התחייב כלפי התובע לדבר והנתבע 2 לא ערב כלפי התובע להתחייבות כלשהי של הנתבע 1.
- בשים לב לתוכנו הברור של כתב הערבות, טענת הנתבעים למעשה, היא שההתחייבות כלפי התובע היא של מ. מ.. ולא של אביו ח. מ.., שהוא הנתבע 1. מדובר בטענה מובלעת, שכן היא לא נטענה באופן מפורש ובמלים אלו בכתב ההגנה מטעם הנתבעים.
- ההפרדה שאותה מבקשים הנתבעים ליצור בין הנתבע 1 לבין בנו נסתרה הן בעדות התובע, הן בעדותו של עו"ד דע. והן בעדותו של הנתבע 2 עצמו (כל ההדגשות בפסק הדין אינן במקור):
"מ. הבן של הנתבע 1 והוא פעל בשמו. כל הפעולה הזאת נעשתה על ידי הבנים. ס. נפטר ולא היה בחיים, עבד אל קאדר היה זקן וח. גם כן אדם מבוגר ומוגבל. הבנים ניהלו בפועל את המו"מ. היה צורך בכתב הערבות כי שניים שילמו וח. לא שילם" (עדות עו"ד דע., עמ' 13, ש' 19-17).
"ש. שאתה אומר הנתבע 1 התחייב, זה לא אישית התחייב ? ת. הבן שלו.
ש. שאתה אומר הנתבע 1 הכוונה לבן שלו ? ת. כן" (עדות התובע, עמ' 20, ש' 8-5).
"ת: כל ההסכמים האלה מה שנחתמים היה עו"ד מאזן דע., הוא העיד שהוא היה הולך אצלו הביתה ומחתים אותו, את הנתבע 1. הוא לא יכול לצאת מהבית אז כל הזמן היה הולך אליו ומחתים אותו.
ש. באותה ישיבה אתם קיבלתם הודעה מהנתבע 1 שיש לו בקשות מסוימות, איך הוא העביר לך את הבקשות האלה, מי אמר לך?
ת. מי שהיה מייצג אותו, הבן שלו מ." (עדות התובע, עמ' 20, ש' 24-17).
"ש. מי היה אמור לפי ההתחייבות הזו להעביר לב. ז. או לקיים ההתחייבות מול ב. ז.? ת. מ. היה נציג של הנתבע 1, כלומר הוא התחייב בשם אביו להעביר את הזכויות של ז. לשלושתנו" (עדות התובע, עמ' 21, ש' 8-6).
"ש. ומ. יכול להעביר קרקעות לז. ?
ת. לא. אבא שלו - הנתבע 1, יכול. מ. הוא הנציג של הנתבע 1.
ש. ההסכמה הזו שאתה מדבר עליה היתה בעל פה ולא בכתב? ההתחייבות של מ. ?
ת. אין התחייבות של מ..
ש. לא בכתב ולא בעל פה?
ת. בעל פה מ. דיבר עם הנתבע 2 ואמר לו 'אני אחראי שנעביר את הזכויות של ז.'" (עדות התובע, עמ' 21, ש' 24-19).
"ש. מ., בנו של הנתבע 1, אתה ראית בו בתור שלוח של הנתבע 1, כאילו ח. עצמו יושב? ת. כן.
ש. זאת אומרת שאתה בתור נציג של אבא שלך ומ. בתור נציג של אבא שלו והתובע בתור נציג של אביו המנוח ? ת. כן, בדיוק.
ש. ואתם הסכמתם לזה שהבנים למעשה באים במקום האבות שלהם ? ת. כן" (עדות הנתבע 2, עמ' 25, ש' 14-8).
- העדויות מדברות בעד עצמן - אין למעשה מחלוקת בין העדים כי הנתבע 1 פעל באמצעות בנו מ. מ.., כך שהתחייבויותיו של האחרון היו בשמו של הנתבע 1. עדותו המפורשת של הנתבע 2 סותרת בפועל את טענתו בסעיף 17 לתצהירו, כי דודו הנתבע 1 לא התחייב לדבר. למצער מדובר בטענה מיתממת, המתעלמת ממעורבותו העמוקה של הבן מ..
- למען הסר ספק וככל שהנתבע 1 היה מעונין לטעון אחרת, למצער היה עליו ועל בנו מ. מ.. להעיד כך. הנתבע 1 ובנו לא חתמו על תצהירי עדות ראשית ולא העידו במשפט זה.
אי העדתם של עדים רלוונטיים, אשר יש בעדותם כדי לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה כי דבריהם היו עלולים לערער את גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינם ולא עשה כן (ע"א 293/90 גרינהולץ ואח' נ' מרמלשטיין (פורסם בנבו - 28/12/94)). כך גם נאמר בע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651, בעמ' 658:
"אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד".
הדברים נכונים מקל וחומר כאשר בעל הדין עצמו ובנו נמנעים ממתן עדות. די בהימנעות זו בכדי לדחות את טענותיו של הנתבע 1, ובהן בין היתר טענתו המובלעת כי בנו לא ייצג אותו.
- מסקנתי היא שהנתבע 1 יוצג מול יתר הצדדים באמצעות בנו מ. מ... כל התחייבות שנטל על עצמו מ. הייתה בשם אביו וכמוה כהתחייבות של הנתבע 1 עצמו.
תוכן ההתחייבות של הנתבע 1
- התובע פירט בסעיפים 13 ו- 14 לתצהירו את ההסכמות שהושגו:
"הנני מצהיר עוד, שלאחר מו"מ ארוך הגיעו הצדדים להסכמה לפיה, ע., הנתבע 1 ויורשי ס. ירכשו את חלקיהם של יורשי א. בחלקים שווים. ב.ע. וב. ע.י יקבלו יחדיו תמורת זכויותיהם במקרקעין וכן בגין פיצוי עבור שימוש במקרקעין במשך שנים והוצאות משפט שנגרמו להם, את הסך בש"ח של 160,000 $, בעוד ב. ז. יקבלו תמורת זכויותיהם, מקרקעין מרוכזים בחלקה אחת.
בעקבות כל האמור, סוכם בינינו כי יורשי ס. ז"ל ישלמו סך בש"ח של 50,000 $ בלבד בעוד ע. והנתבע 1 ישלמו כל אחד מהם את הסך של 55,000 $ וכן יעבירו לב. ז. קרקע מהחלקים המוחזקים על ידם. פועל יוצא היה כי מלוא זכויות יורשי א. בכל החלקות שהחזיקו, יועברו לאחים, דהיינו ע., הנתבע 1 ויורשי ס. ז"ל.
הנתבע 1 טען כי אין ביכולתו לשלם את חלקו בסך בש"ח של 55,000 $ בכסף ועל כן סוכם כי תמורת הזכויות שירכוש מיורשי א., יעביר הוא בתמורה, ממקרקעין המצויים ברשותו, קרקע לב. ז. והתובע ישלם את מלוא הסכום של 110,000 $ בש"ח".
- עו"ד דע. העיד דברים דומים:
"את הכסף שילמו התובע והנתבע 2. ח. הנתבע 1 לא שילם את חלקו והיה סיכום שח. הנתבע 1 ירכוש בעתיד את חלקו של ז. שהוא הבן השלישי של א.. סוכם שהחלק שיירכש מז. יחולק גם כן בין שלושת האחים לפי אותו מפתח" (עמ' 13, ש' 8-6).
לשאלה מדוע בנו של הנתבע 1 לא חתם בעצמו על כתב הערבות השיב עו"ד דע. כי אין לו תשובה וכי "כך הם ראו לנכון לקדם את העניין" (עמ' 13, ש' 32-31).
- אף הנתבע 2, כאמור העד היחיד מטעם הנתבעים, מסר בעדותו דברים דומים:
"ש. זאת אומרת, אתה היית אמור לשלם שליש, התובע היה אמור לשלם שליש והנתבע 1 גם היה אמור לשלם שליש? ת. נכון" (עמ' 23, ש' 17-15).
"אני ערב שהבן של הנתבע 1 יתן לז. אדמה, זה ההסכם ביני לבין התובע ועל זה חתמתי ערבות" (עמ' 24, ש' 30-29).
"ש. האם מ. קיים ההתחייבות שלו ? ת. כן, הוא מוכן לקיים כל דקה.
ש. מ. קיים את ההתחייבות שלו? ת. הוא לא יכול לקיים את ההתחייבות שלו בלי שהתובע יחתום" (עמ' 28-24).
- הנתבע 1 ובנו מ. לא העידו כאמור בתיק זה ולא נתנו גרסה משלהם ביחס לתוכן התחייבויותיהם והדברים אומרים דרשני.
- מסקנתי היא שהנתבע 1, בעצמו ובאמצעות בנו מ. מ.., התחייב כי תמורת תשלום במזומן של התובע בסך של 110,000 $ וקבלת הזכויות מכוחו, הוא ירכוש בהמשך זכויות במקרקעין של "ב. ז." לטובת שלושת האחים.
התובע קיים את התחייבותו כלפי הנתבע 1
- התובע טוען בבסיס טיעוניו בתביעתו, שבמעמד הפגישה בין הצדדים במשרד עורכי הדין, הוא עצמו שילם במזומן סך בש"ח השווה ל- 110,000 $ ל- "ב. ע.י" ול- "ב.ע." בתמורה לזכויותיהם במקרקעין, שהועברו לשלושת האחים (עמ' 16, ש' 27-26 ; עמ' 17, ש' 7-5).
- התובע העיד כי שילם את הכסף בנוכחות הנתבע 2, מ. בנו של הנתבע 1, מקבלי התשלום ועורכי הדין של הצדדים (עמ' 17, ש' 16-13). בהמשך עדותו התובע הבהיר כי הכסף לא הועבר באמצעות עו"ד דע. ועל כן לא ידוע לו אם עורך הדין ערך קבלות ומכל מקום הנ"ל ערך את החוזים ולא היה עד ישיר לתשלום הכספים (עמ' 17, ש' 32-20).
- לתצהירו של התובע צורפו ארבעה הסכמים חתומים כדלקמן:
א. הסכם מיום 25/12/10 בין 11 בני משפחת ע.י לבין הנתבע 1. במסגרת ההסכם נמכרו לנתבע 1 זכויותיהם של המוכרים במקרקעין המפורטים בסעיף 2 של ההסכם, בתמורה לסך של 13,333 $.
ב. הסכם ללא ציון תאריך בין 7 בני משפחתע. לבין התובע. במסגרת ההסכם נמכרו לקונה זכויותיהם של המוכרים במקרקעין המפורטים בסעיף 2 של ההסכם, בתמורה לסך של 3,333 $.
ג. הסכם ללא ציון תאריך בין 7 בני משפחתע. לבין ע. (אביו של התובע). במסגרת ההסכם נמכרו לקונה זכויותיהם של המוכרים במקרקעין המפורטים בסעיף 2 של ההסכם, בתמורה לסך של 10,000 $.
ד. הסכם מיום 25/12/10 בין 11 בני משפחת ע.י לבין ע. (אביו של התובע). במסגרת ההסכם נמכרו לקונה זכויותיהם של המוכרים במקרקעין המפורטים בסעיף 2 של ההסכם בתמורה לסך של 10,000 $.
- סך התמורה הכללי של ארבעת החוזים מגיע ל- 36,666 $ בלבד, ואולם נדמה שאין חולק כי הסכומים ששולמו בפועל במסגרת רכישת הזכויות היו גבוהים הרבה יותר. העיד על כך התובע:
"ש. בהסכמים שאתה צירפת לתצהיר עדות ראשית שלך, מה הסכום שמגיע לכל קבוצת מוכרים, כפי שכתוב בהסכם ?
ת. לקחו כל אחד מהם 80,000 דולר. בהסכם אני לא יודע כמה רשום, אבל יש שכ"ט ויש דמי שימוש אדמה, זה חוץ מזה לקחו כסף מזומן ובשביל עו"ד אנו שילמנו את כל הכסף במזומן באותו היום.
ש. בהסכמים שצירפת לתצהיר עדות ראשית שלך, שח. הנתבע 1 צד להם, רשום שם שהתמורה ששולמה היא 13,333 דולר, זה הסכום האמיתי ששולם ?
ת. אמרתי לך ששילמנו את כל הכסף באותו החדר, עבור שלושה דברים, שכ"ט ודמי שימוש ועבור האדמה, שילמנו בסך הכל 160,000 דולר. אני שילמתי 110,000 דולר והנתבע 2 שילם עוד 50,000 דולר" (עמ' 18, ש' 18-11).
- כחיזוק לאמור יש לציין כי בכל ארבעת ההסכמים צוין כי ב"כ המוכרים, עו"ד גור בן ציון, ינכה מסכומי התמורה את שכר טרחתו בסך של 20,500 $. קשה להניח שסך זה נגבה מתוך סך תמורה של 36,666 $ בלבד.
- עו"ד מאזן דע. העיד כך (עמ' 13, ש' 5-3):
"במהלך חתימת ההסכמים בין שלושת האחים לשתי הבנות הכסף עבר דרכי ואני העברתי אותו לב"כ נ. וופ.. זה היה עורך דין גור בן ציון שייצג אותן במשפט עצמו, זה היה משהו בסביבות 80,000 דולר על כל העסקאות. יש לי קבלות במשרד. לא זוכר בדיוק".
אמנם עו"ד דע. סבר כי הכספים הועברו באמצעותו וכי הוצאו קבלות ואולם בנקודה זו הוא ציין כי אינו זוכר במדויק. הסך של 80,000 $, בשים לב לכך שבוצעו שתי עסקאות (אחת עם בני נ.ע. ושניה עם בני ופ. ע.י), מצטבר ל- 160,000 $ כפי טענת התובע.
- הנתבע 2 לא העיד באופן עקבי בנושא זה. תחילה טען כי סה"כ שולמו 80,000 $ בחלוקה שווה בינו לבין התובע (עמ' 23, ש' 4-3). בהמשך נזכר להוסיף 10,000 $ ששולמו על ידו עבור שכ"ט עו"ד לסך כולל של 50,000 $ (עמ' 23, ש' 25-18). תוך כך נשאל שוב כמה שילם התובע וטען כי לא היה עמו כאשר הוא שילם (עמ' 23, ש' 27). לבסוף עומת הנתבע 2 עם עדותו בקדם המשפט מיום 6/4/14 ולפיה התובע שילם סך של 110,000 $ (עמ' 9, ש' 3-2) ונאלץ להסכים:
"ש. זאת אומרת שאתה בסה"כ היית אמור לשלם מתוך ה-160,000$, 50,000$ ושילמת. מי שילם את היתר וכמה בדיוק?
ת. התובע שילם את היתר, האמת לא הייתי איתו ולא ראיתי כמה הוא שילם וכמה הוצאות.
ש. שילמתם ביחד 160,000$ ?
ת. כן. גם הנתבע 1 שילם לעוה"ד, אני לא יודע כמה.
ש. אתה ביום 6/4/14 בבית המשפט הזה הצהרת לפרוטוקול בעמ' 9, שו' 2 - 'התובע שהוא בן דוד שלי שילם 110,000$' - אז מה נכון?
ת. אני לא יכול להכחיש שאמרתי כך. אם הוא שילם, אז הוא שילם עבור האדמה שלו, הוא מחזיק בהרבה אדמה" (עמ' 24, ש' 12-4).
- אין ספק שהתובע יכול היה לבסס את עצם התשלום בעדויות נוספות של הקונים. עם זאת, בשים לב לעדויות המצטברות של שלושת העדים שהעידו בפניי, מסקנתי היא שאכן התובע שילם למוכרים, "בני ע.י" ו- "בניע.", סך כולל של 110,000 $ ובכך קיים את חלקו בהסכמות שבינו לבין הנתבעים.
הנתבע 1 לא קיים את התחייבותו
- למעשה אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע 1 ובנו מ. לא רכשו זכויות במקרקעין של "ב. ז." ולא העבירו אותן אל שלושת האחים. טענה אחרת לא נשמעה.
- התחייבותו של הנתבע 1 ניתנה בעל פה ומבלי שהוסכם על מועד הביצוע. סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, שכותרתו "מועד הקיום" קובע כך:
"חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש".
בהתאם לפסיקה, הצדדים יכולים לבקש ולשכנע את בית המשפט, כי בנסיבות נתונות, כמוכח מן הראיות ועל פי הקשרו של העניין, זמן פלוני הוא עדיין סביר אך לא כן זמן אלמוני (ראה למשל ע"א 192/80 מיכאל גדנסקי ואח' נ' מוגשם חברה למפעלי בנין בע"מ, פ"ד לו(3), 533 בעמ' 538).
- התובע נשאל מפורשות האם לטענתו הגיע המועד לקיום ההתחייבות (עמ'21, ש' 26-25):
"ש. האם הגיע הזמן לשיטתך שמ. או הנתבע 1 יעבירו זכויות לב. ז.?
ת. עבר הזמן, כבר 5 שנים".
- הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי הנתבע 1 לא התחייב להעביר קרקע כלשהיא ואולם כטענה חלופית טענו כי אפילו היה רוצה בכך, לא ניתן להעביר את הקרקע ל- "ב. ז.", מן הטעם שהתובע ואביו מסרבים לבצע פירוק שיתוף.
הנתבע 2 טען בסעיף 13 לתצהירו כי "כל התחייבות שהייתה, אם הייתה, אינה ניתנת ליישום כל עוד אין פירוק שיתוף במקרקעין". בעדותו טען הנתבע 2 שמ. מ.. מוכן לקיים את ההתחייבות, אך אינו יכול לעשות כן ללא חתימתו של התובע (עמ' 25, ש' 30-29), כשהכוונה ככל הנראה להסכמה לביצוע פירוק שיתוף.
התובע אישר שלא בוצע פירוק שיתוף למקרקעין (עמ' 21, ש' 31-30) ונשאל כיצד ניתן לקיים את ההתחייבות במצב זה (עמ' 21, ש' 32 - עמ' 22, ש' 7):
"ש. אז מה אתה מבקש שמ. או הנתבע 1 יעשו בנסיבות אלה ?
ת. שישלמו כסף לבן אדם - לז. או שיתנו לו אדמה מהחלק שלהם.
ש. איך יתנו לו אם אין פירוק שיתוף ?
ת. יכולים להחזיר לי את האדמה ששילמתי ונגמר העניין. שירשמו את הזכויות על שמי ובזה ייגמר העניין. לחילופין, שישלמו לי את הכסף שלי.
ש. אז אם אתה אומר שיחזירו לך את הכסף, אז אתה לא רוצה את ההתחייבות שיעבירו אדמות לב. ז. ?
ת. לא אכפת לי כסף או אדמות, העיקר שהזכויות של ז. יעברו אלי".
דעתי היא שיש לדחות את טענת הנתבעים בעניין זה. ראשית, כפי שקבעתי לעיל, הנתבע 1 ובנו מ. התחייבו לרכוש את זכויותיהם במקרקעין של "ב. ז." ולהעבירן לבעלותם של שלושת האחים. ככל שקיום ההתחייבות לא אפשרי באמצעות העברת מקרקעין משלהם, הרי שפתוחה להם הדרך לקנות את הזכויות בכסף. שנית, הטענה בדבר המגבלה בהיעדר פירוק שיתוף נטענה בכלליות וללא שום פירוט. לא נטען שקוים מו"מ עם "ב. ז." ולא נמסרו פרטים ממנו, כגון מה שטח המקרקעין שהנתבע 1 עמד להעביר והיכן הם ממוקמים. שלישית, התחייבותו של הנתבע 1 ניתנה כאשר המצב המשפטי היה ידוע ולא הותנתה מראש בפירוק שיתוף. רביעית, מכירת הזכויות במקרקעין אפשרית ללא פירוק שיתוף, בדומה להסדר בהסכמים שנחתמו עם "ב. ע.י" ו- "ב.ע." (נספחי ג' לתצהיר התובע).
- מסקנתי היא שהנתבע 1 לא קיים את התחייבותו כלפי התובע, שהוא נציג אביו ע.. מאז מתן ההתחייבות חלף די והותר זמן לביצועה, כ- 5 שנים שמתוכן במשך כמעט 3 שנים נוהל משפט זה, ואין שום ראיה לכך שהנתבע 1 פעל במשהו בכדי לרכוש את זכויותיהם של "ב. ז.", בין בכסף ובין בחילופי זכויות במקרקעין.
טענות נוספות של הנתבעים
- הנתבעים העלו בכתב ההגנה טענות נוספות, אשר לא מצאתי בהן ממש כפי שיפורט להלן.
- הטענה כי התובע איננו בעל הזכויות במקרקעין אלא אביו - כפי שכבר פורט לעיל, כל המעורבים התייחסו לשלושת הבנים - התובע, מ. מ.. והנתבע 2 - כנציגיהם לכל דבר ועניין של שלושת האחים. מעבר לנדרש, כתב הערבות נחתם כלפי התובע ואף לא נסתרה עדותו כי הוא עצמו שילם את הסך של 110,000 $ ולא אביו ומכאן תביעתו הכספית.
- הטענה כי חלוקת המקרקעין בין שלושת האחים איננה נכונה ומאוזנת וכי יש לבצע פירוק שיתוף של כל המקרקעין, איזון משאבים וחלוקה מחדש.
הנתבע 2 שב וטען בעדותו כי היה מקום לחלק את התשלום עבור רכישת הזכויות לפי חלקו של כל אחד משלושת האחים במקרקעין (עמ' 23, ש' 11-9 ; עמ' 23, ש' 26 - עמ' 24 ש' 3 ; עמ' 24, ש' 21-17).
לא מצאתי כי טענה זו רלוונטית להליך שבפניי, שאינו עוסק כלל בפירוק שיתוף, מה גם ששותפים לו שלושה בעלי דין בלבד מתוך עשרות בעלי הזכויות במקרקעין (כעולה מתדפיסי המידע מלשכת רישום המקרקעין שצורפו כנספח ד' לתצהיר התובע). עניינה של התובענה שבפניי הוא בהסכמות שבין הצדדים ובהתחייבות הנתבע 1, שנקבעו לפי חלוקה שווה בין שלושת האחים ולא לפי אחוזי ההחזקה במקרקעין. הנתבע 2 עצמו העיד כי סוכם על תשלום בחלקים שווים בין שלושת האחים (עמ' 23, ש' 17-15).
מעבר לנדרש, אחוזי ההחזקה בפועל שנויים במחלוקת בין הצדדים ולא הוכחו, שהרי התובע העיד כי חלוקת המקרקעין בין שלושת האחים בטאבו זהה כיום (עמ' 19, ש' 26-22). אם לא די בכך, טענות הנתבע 2 כי שילם פחות מהתובע לפי יחס ההחזקה במקרקעין לא התאימו לחישוב המתמטי והוא התקשה להסביר את הפערים (עמ' 24, ש' 27-22).
מובן כי אין באמור כדי למנוע בעתיד הגשת תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין על ידי מי מהמעורבים.
סיכום חבותו של הנתבע 1 כלפי התובע
- הנתבע 1 הפר את התחייבותו, שתמורת תשלום במזומן של התובע בסך של 110,000 $ וקבלת הזכויות מכוחו, הוא ירכוש בהמשך זכויות במקרקעין של "ב. ז." ויעבירן לשלושת האחים.
- התובע קיים את התחייבותו ואילו הנתבע 1 לא קיים אותה, על אף שיכול היה לעשות כן ועל אף שחלף פרק זמן ניכר של כ- 5 שנים. תוצאת הדברים היא שהנתבע 1 התעשר על חשבונו של התובע, שכן קיבל זכויות במקרקעין שהתובע שילם בעבורן.
- הנתבע 1 ובנו מ. מ.. בחרו שלא להעיד במשפט זה. עובדה זו מחזקת את גרסת התובע ומחלישה באופן ניכר את גרסת הנתבעים.
- הנתבע 1 חב לתובע סך של 55,000 $ בגין הפרת התחייבותו החוזית ומכוח עילה לפי חוק עשית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979.
סיכום חבותו של הנתבע 2 כלפי התובע
- כעולה מהנוסח המפורש של כתב הערבות, הנתבע 2 התחייב לשלם לתובע סך של 50,000 $, אם מ. מ.., כאמור בנו ונציגו של הנתבע 1, לא יקיים את התחייבותו.
- הנתבע 2 אישר שנכח בעת חתימת ההסכמים (עמ' 23, ש' 2-1) ואין ספק שהיה מודע לתוכנו של הסיכום בין שלושת האחים. הנתבע 2 לא כפר למעשה בעצם ערבותו:
"אני ערב שהבן של הנתבע 1 ייתן לז. אדמה, זה ההסכם ביני לבין התובע ועל זה חתמתי ערבות" (עמ' 24, ש' 30-29).
"ש: בעקבות החתימה שלך על מסמך הערבות, שילם התובע 110,000 $ ?
ת: כן" (עמ' 26, ש' 7-6).
- התובע טען בסעיף 18 לתצהירו, כי הנתבע 2 היה אמור לחתום על ערבות בסך של 55,000 $ וכי הופתע בדיעבד לגלות שחתם על ערבות בסך של 50,000 $ בלבד. אין בטענה זו כדי לשנות את הכתוב באופן מפורש בכתב הערבות.
- הנתבע 2 חב לתובע סך של 50,000 $ מכוח ערבותו והתחייבותו המפורשות בכתב הערבות.
סיכום
- דינה של תביעת התובע כנגד הנתבעים להתקבל.
- כתב התביעה הוגש לסך של 200,704 ₪, המהווים 55,000 $ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום חתימת ההסכמים 25/12/10 ועד ליום הגשת כתב התביעה.
- על הנתבעים 2-1, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. סך של 182,458 ₪ (לפי 50,000 $ במונחי כתב התביעה) בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום מתן פסק הדין.
ב. שכר טרחת ב"כ התובע בשיעור של 15% בתוספת מע"מ.
ג. אגרת התביעה על שתי מחציותיה.
- בנוסף, על הנתבע 1 לשלם לתובע את יתרת סכום התביעה 18,246 ₪ (לפי 5,000 $ במונחי כתב התביעה) בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום מתן פסק הדין ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% ומע"מ.
- סכומי פסק הדין ישולמו בתוך 30 יום מהיום.
ניתן היום, ו' טבת תשע"ו, 18 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.