כ.ג. נ' ע.ג.

לפני הצורך להכריע בשתי בקשות- בקשת האם למתן הוראות בעניין רישום הקטינים למסגרות חינוכיות ובקשת האב למתן צו עשה להשבת קטינים ולמנוע שינוי במקום מגוריהם.

החלטה זו ניתנת לאחר שניסיונותיו הרבים של ביהמ"ש לדבר על לב הצדדים (בשיח שהתקיים מחוץ לפרוטוקול) ולהביאם להסכמה זמנית, על מנת שהקטינים יוכלו להתחיל את שנת הלימודים היום, כפי יתר ילדי ישראל, לא צלחו.

בנסיבות אלה ולאחר שבחנתי את כל אשר מונח לפני, לרבות כתבי הטענות, תסקיר עו"ס סדרי דין, סיכום וועדת ההשגה במשרד החינוך מיום 3.8.2023 בעניינה של הקטינה ג', עדויות הצדדים, טענות באות כוחם ועמדת האפוטרופא לדין שמיניתי לקטינים, מצאתי לקבל בקשת האם ולדחות בקשת האב.

ואלה נימוקיי:

1. עניינם של הצדדים מוכר היטב לביהמ"ש, זאת בשעה שהתקיימו ארבעה דיונים בעניינם של הקטינים ודיונים נוספים בצווי הגנה וכן לאחר שהוגשו לתיק כ- 14 תסקירים/דיווחים מטעם שירותי הרווחה.

    

2. ביום 11.7.2023 התקיים דיון (בתלה"מ 37897-10-21) במעמד הצדדים, עו"ס סדרי דין ורכזת עירונית לסדרי דין, בבקשת האב להוצאת המפגשים מ"מרכז הקשר" ובבקשת העו"ס להורות על עריכת אבחון פסיכיאטרי לאב בטרם תינתן הוראה להרחבת המפגשים וקיומם שלא תחת פיקוח.

    

3. במועד זה ולשאלת ביהמ"ש השיבה האם כי היא עתידה לעזוב את המקלט לנשים נפגעות אלימות בחודש אוגוסט, בו שהתה עם הקטינים החל מחודש 11.2022 (עמ' 19, ש' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 11.7.2023).

    

4. בתום הדיון הצהירה ב"כ האב כי עם יציאתה של האם מהמקלט, דירת הצדדים תהיה פנויה וכי אין מניעה שהיא תעבור לגור בה. כך הודיעה כי האב מתנגד למעבר של הקטינים למקום מגורים אחר (שם, עמ' 23, ש' 22 – 23).

    

5. ביום 26.7.2023 הגישה האם תובענה להעתקת מקום מגורי הקטינים למושב פ', וזאת בד בבד עם הבקשה דנן למתן הוראות בעניין רישום הקטינים למסגרות חינוכיות בעיר א' הסמוכה למושב.

    

6. ביום 10.8.2023 הגיש האב בקשה למתן צו עשה להשבת קטינים לעיר ב' ולמניעת שינוי מקום מגוריהם, תוך שהוא מתנגד לכל מעבר של הקטינים לכל מקום אחר, פרט לעיר ב' וביקש להורות כי הקטינים ימשיכו להתחנך במוסדות החינוך שבהם התחנכו עד לחודש 11.2022, בטרם המעבר למקלט לנשים נפגעות אלימות.

    

7. בבקשתו, טען האב כי ביום 8.8.2023 נודע לו במפתיע ע"י עו"ס סדרי דין כי האם והקטינים עזבו את המקלט וכי העו"ס עתידה להגיש תסקיר בעניין עתירת האם להעתקת מקום מגורי הקטינים.

    

8. ביום 13.8.2023 הוגש תסקיר עו"ס סדרי דין, בו תמכה העו"ס הן בעתירת האם להעתקת מקום מגורי הקטינים והן בבקשתה לרישומם של הקטינים הקטין א' והקטינה ב' למסגרות חינוכיות התואמות את אורח חיי הצדדים (ברוח חב"ד) ולרישומה של הקטינה לגן שפתי (במסגרת חינוך מיוחד) התואם את צרכיה, והציעה שתי חלופות לגן- אחת השייכת לרשת של "אגודת ישאל" והשנייה במסגרת ממלכתית דתית.

    

9. עו"ס סדרי דין האריכה ופירטה את חוסר שיתוף הפעולה מצדו של האב, שבא לידי ביטוי גם בביטול מפגש עם הקטינים ב"מרכז הקשר", ללא הודעה מוקדמת, כאשר הקטינים ממתינים לו במפח נפש וכן את נתקי התקשורת עמו, כאשר אינו זמין בטלפון, או בתכתובות דוא"ל ועוד.

    

10. עוד ציינה העו"ס כי האב מרבה להערים קשיים ומחבל בקידום תהליכים בתחום החינוך והבריאות של ילדיו, כאשר בשל צרכיהם המורכבים, הם זקוקים לשילוב והשמה במסגרות חינוך מיוחדות המותאמות לצרכיהם, אך למרות זאת האב מביע התנגדות לרוב האבחונים וההשמות הנדרשות.

     

11. לתסקיר העו"ס (ובעניינה של הקטינה ג') צורף מכתבה של יו"ר וועדת ההשגה במשרד החינוך, בו נכתב כי באופן עקרוני יש ממש בערעור שהוגש ע"י האם על החלטת וועדת זכאות ואפיון מיום 24.5.2023, בה ביקשה האם לשבץ הקטינה בגן חינוך מיוחד והאב ביקש מתן סיוע לקטינה במסגרת גן רגיל.

     

    במכתב יו"ר הוועדה צוין כי התקבלו מסמכים מקלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק שמהם עולה כי הקטינה זקוקה להמשך טיפולים פרא רפואיים הן בשפה והן בריפוי בעיסוק וזאת בנוסף לסיוע רגשי ולימודי בשל פערים בכל התחומים.

     

    עוד נכתב כי האם התייצבה לדיון בוועדת ההשגה במשרד החינוך (בירושלים), בעוד האב לא התייצב ואף לא נכנס לדיון באמצעות מערכת מקוונת, על אף שאפשרות זו הוצעה לו מבעוד מועד.

    כך הודגש כי ניסיונות רבים להשיג את האב באמצעות הטלפון, הן ממספר רשמי של המשרד והן באמצעות טלפון פרטי, לא צלחו.

     

12. לנוכח היעדרותו של האב, מנועה הייתה הוועדה מלקבל החלטה, מבלי לשמוע את האב או לחילופין לקבל את אישור בית המשפט לקבל החלטה שלא בנוכחות האב ומשכך ביקשה יו"ר הוועדה הוראות מבית המשפט.

     

13. ביום 31.8.2023 קיימתי דיון במעמד הצדדים והאפוטרופא לדין שמונתה לייצג את הקטינים ובו שמעתי באריכות ובקשב רב את דברי כל הנוכחים.

     

14. ברקע הדברים, החלטתי מיום 11.7.2023, בה הוריתי (לאחר קיום דיון במעמד הצדדים ועו"ס סדרי דין) כי בטרם יתברר מצבו הנפשי של האב באמצעות עריכת אבחון פסיכיאטרי, לא ניתן להורות על קיום מפגשים בינו לקטינים שלא תחת פיקוח.

    בהחלטתי זו הבהרתי כי ממילא עסקינן בתקופת ביניים שבה לא ניתן לקיים מפגשים שלא תחת פיקוח, שכן באותה העת שהו הקטינים עם אימם במקלט לנשים נפגעות אלימות.

    לנוכח האמור, עוד באותו היום ניתנה החלטה למינוי מומחית מטעם ביהמ"ש, לצורך עריכת האבחון.

     

15. אלא שבפועל בדיון אתמול התברר כי האב ערך את האבחון רק ביום 13.8.2023 וזאת בחלוף למעלה מחודש ימים ממועד החלטתי, באופן שאינו מאפשר לביהמ"ש להתבונן בעת הזאת בתמונה הרחבה ותוך שאין בפני אינדיקציות לחיוב או לשלילת עמדת עו"ס סדרי דין ביחס למצבו הנפשי הלא יציב של האב (ראו החלטתי מיום 11.7.2023).

     

16. הנה כי כן, אין מחלוקת כי בעת הזאת, הקטינים מתגוררים בדרך קבע במחיצת האם ופגשו את האב עד לאחרונה במרכז הקשר הסמוך למקום מגוריהם במקלט.

     

    במאמר מוסגר אציין כי ביום 27.8.2023 הורתה סגנית הנשיא כב' השופטת רותם קודלר עיאש על הקפאת המפגשים של האב עם הקטינים במרכז הקשר, לנוכח דיווחים שהתקבלו (במסגרת עדכון דחוף והמלצת עו"ס סדרי דין מאותו יום) וזאת עד לקבלת תוצאות האבחון, ע"פ החלטתי מיום 11.7.2023.

     

17. כאמור, האב מתנגד למעבר הקטינים למושב פ' וכן לרישומם של הקטינים למסגרות חינוכיות מחוץ לעיר ב', זאת הגם שהללו תואמים את השקפת עולמם של הצדדים ועומדים בגדרי הסטטוס קוו על פיו נהגו הצדדים בענייני חינוך בזמן החיים המשותפים (מסגרות ברוח חב"ד לקטינים הקטין א' והקטינה ב' וגן חינוך מיוחד במסגרת דתית/חרדית).

     

18. לדבריו, התנגדותו לרישום הקטינים למסגרת חינוכית בעיר א' (המרוחקת כ 20 ק"מ וכ- 25 דקות נסיעה בלבד מהעיר ב') נובעת משתי עילות עיקריות, האחת ביטחונית, שכן בתקופות של הסלמה ביטחונית, העיר א' מצויה בסכנה גבוהה יותר מהעיר ב', והשנייה, כי הדבר ייפגע לטענתו בקשר שלו עם הקטינים.

19. באת כוח האב הוסיפה וטענה כי הלכה למעשה מדובר במתן פרס לאם, אשר פעלה בהיחבא, העתיקה מקום מגורי הקטינים ללא ידיעת האב ובכך היא מחבלת בקשר שלו עם ילדיו.

     

20. אדגיש כי לא מצאתי ממש בטענות האב.

    לעניין העילה הביטחונית ומשבית המשפט יושב בתוך עמו, וכאשר לא הונחה בפני כל אינדיקציה לפיה בעתות חירום קיים הבדל משמעותי (אם בכלל) בין מסגרת חינוכית הממוקמת בעיר ב', לבין זו הממוקמת בעיר א', במיוחד כאשר כל מוסדות החינוך בישראל כפופים להוראות פיקוד העורף ונדרשים לקיים אחר כל הנחיותיו, בשגרה ובחירום, סבורני כי מדובר בטענה שנטענה מן השפה ולחוץ וללא כל ראיה ומשכך לא מצאתי לקבלה.

     

21. לעניין הטענה בדבר המרחק ממקום מגורי האב, לא מצאתי כי מרחק זה עלול לפגוע בקשר שבין האב לקטינים, זאת במיוחד בשעה שטרם ניתנו הוראות לקיום מפגשים שלא תחת פיקוח (ובמיוחד כאשר טרם הונח בפני אבחון פסיכיאטרי שיכול ללמד על מצבו הנפשי של האב).

     

22. גם לכשיתקיימו מפגשים בין האב לקטינים מחוץ למרכז הקשר, אינני סבור כי זמן הנסיעה הכרוך בנסיעה בין הערים ב' לא' (הדומה לנסיעה בין שתי שכונות בערים גדולות) הינו בלתי סביר ושיש בו כדי לפגוע ביכולתו של האב לקיים קשר רציף ותקין עם ילדיו, אשר על כן אין במרחק זה כשלעצמו הצדקה למנוע רישום הקטינים למסגרות חינוך בעיר א', זאת במיוחד בעת שגורמי המקצוע והאפוטרופא לדין תומכים בכך.

     

23. הדבר מקבל משנה תוקף עת העברת הקטינים למסגרות חינוכיות בעיר א' הינה הלכה למעשה צמצום המרחק ומשך זמן הנסיעה למקום המפגש בין האב לקטינים (אשר היה עד לאחרונה ב"מרכז הקשר" במטה יהודה) וכפועל יוצא מכך, מדובר בהטבה ובשיפור במצב, תוך שצמצום המרחק, מאפשר קיום מפגשים משמעותיים יותר של עם האב ילדיו, גם לכשיוצאו המפגשים ממרכז הקשר.

     

24. כך או כך, גם אם תהיה בעתיד הכבדה כלשהי על האב (לכשיוחלט על קיום מפגשים שלא תחת פיקוח), הרי שניתן יהיה לרפא הכבדה זו באמצעות הוראה לחלוקת נטל הנסיעות בין ההורים.

     

25. לנוכח ההיכרות עם הצדדים והתנהלותם אגב ההליך המשפטי, סבורני כי יש ממש בטענות האם לפיהן לא ניתן להשיב הקטינים למסגרת החינוכית בה התחנכו, כאשר האב פירט בפני הצוות החינוכי את כל טענותיו כלפי האם, תוך שהוא חושף פרטים אישיים אודות המשפחה והקטינים, באופן שפוגע בפרטיות האם ובפרטיות הקטינים ומשכך, הרי שגם אם הייתה האם מתגוררת בעיר ב', דומה כי לא היה מנוס מהחלפת מסגרת חינוכית ומשכך הזעזוע הקיים בהחלפת מסגרת חינוכית, יהיה מנת חלקם של הקטינים בין אם יגורו בעיר ב', כפי רצונו של האב, ובין אם לאו.

     

26. בל נשכח כי מעבר של אישה עם ילדים למקלט לנפגעות אלימות אינו עניין שבשגרה ובנסיבות אלה, כבר מצאתי כי מעברה של האם לא היה מניפולטיבי ונבע מחשש ממשי (ראו: החלטתי מיום 16.11.2022 בתלה"מ 37897-10-21) ומשכך די בכך על מנת שלא לחייב האם והקטינים לשוב ולהתגורר באותה סביבת מגורים (ובוודאי שלא בדירה המשותפת, כפי דרישת האב) בה מרגישה האם מאוימת ותחת עינו הפקוחה של האב (ראו דברי האם בעמ' 4, ש' 25 – 26 לפרוטוקול מיום 31.8.2023).

     

27. כך ובהמשך לאמור לעיל, לא מצאתי כי האם פעלה בחוסר תום לב בעת עזיבתה את המקלט, שכן כבר ביום 11.7.2023 הודיעה על המועד הצפוי לעזיבתה את המקלט- בחודש 8.2023 וזמן קצר לאחר מכן הגישה את התובענה והבקשה המונחת להכרעתי כעת.

     

28. בנסיבות אלה ולנוכח הכלל הידוע לפיו, ככלל, יאמץ ביהמ"ש את המלצת המומחים שמונו על ידו "אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטיה מאותה המלצה" (רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2) 331, 332) בשעה שעמדת עו"ס סדרי דין מוצאת גיבוי במכתב יו"ר וועדת ההשגה ובעמדת האפוטרופא לדין, ובמיוחד בעת הזאת, כשקיים צורך ליתן הוראות מידיות אודות שילוב הקטינים במסגרות חינוכיות מצאתי לקבל עמדת האם וליתן תוקף של החלטה לכל המלצות עו"ס סדרי דין בתסקירה מיום 13.8.2023, זאת בין היתר כך שהקטין א' והקטינה ב' ישולבו לאלתר במסגרות חינוכיות ברשת חב"ד בעיר א' והקטינה ג' תשולב בגן חינוך מיוחד המותאם לצרכיה במסגרת ממלכתית דתית בעיר א', וזאת כמובן בכפוף לכך שוועדת ההשגה תמצא להורות על כך.

     

29. לנוכח עמדות הצדדים בדיון ובשעה שעמדת האם בעניין העדיפות שיש למסגרת ממלכתית דתית על פני מסגרת של "אגודת ישראל" לא נסתרה (ראו: עמ' 5, ש' 5 – 7 לפרוטוקול מיום 31.8.2023) והאב לא הביע התנגדות לכך (שם, עמ' 7, ש' 25 – 27), אם וככל שיוחלט על ידי הוועדה על השמתה של הקטינה ג' בגן חינוך מיוחד, הרי שיש לעשות כן במסגרת ממלכתית דתית, כאמור.

     

30. למען הסר ספק ולנוכח האמור לעיל, אני מתיר לוועדת ההשגה לקבל החלטה בערעורה של האם, אף ללא עמדת האב, זאת לנוכח הימנעותו מלשתף פעולה בזמן אמת עם וועדת ההשגה.

     

31. אדגיש כי בקשותיו של האב לפסילת עו"ס סדרי דין ופסילת חוו"ד הדעת שטרם הוגשה, לנוכח העברת מידע מעו"ס סדרי דין, וכן בקשתו לזימונה של עו"ס סדרי דין לחקירה, יתבררו לגופן לכשייקבע התיק לשמיעת ראיות, אך לא מצאתי כי בקשותיו כשלעצמן מצדיקות עיכוב החלטתי בעניין רישום הקטינים למסגרות חינוכיות, זאת לנוכח הדחיפות הכרוכה בה.

     

32. לעניין בקשת האב- לא מצאתי להיעתר לבקשתו למנוע מהאם והקטינים להתגורר במושב פ' ולהורות על השבת הקטינים להתגורר בעיר ב', וזאת תוך שימת לב לאמור לעיל.

     

33. לכל הפחות בעת הזאת, ומבלי שיהיה בכך כדי לקבוע מסמרות להמשך, האם הצליחה ללמד, ולו באופן זמני, כי המעבר למושב נועד על מנת שלא להשאיר את הקטינים במסגרת בה היא חשה מאוימת ותוך שנשקלה טובת הקטינים. אילו רצתה האם לנתק את הקטינים מהאב, כפי טענתו, יכלה לעשות כן, תוך שהיא ממשיכה להתגורר בקרבת המקלט, במרחק רב יותר מבית האב.

     

34. מצאתי, לעת עתה, כי המעבר למגורים במושב פ', נעשה תוך התבוננות מחושבת והתייחסות גם לטובת הקטינים, הן ביחס למציאת מקום עבודה ראוי לאם (בשונה מהעיר ב') והן ביצירת סביבת מגורים תומכת לקטינים, לכל הפחות, לתקופת הביניים, שעד לסיום בירור ההליך.

     

35. לנוכח האמור, מצאתי לדחות בקשת האב למתן צו עשה להשבת הקטינים לעיר ב'.

     

36. אדגיש כי אין בהחלטתי זו כדי להתיר מעבר של קבע של הקטינים למושב פ' וכי הדבר יתברר בהמשך ההליך (שטרם הוגש בעניינו כתב הגנה וזה נקבע לקדם משפט ראשון ליום 15.1.2024).

     

37. לסיום, אדגיש כי לא מצאתי להיעתר לבקשת ב"כ האב (אשר הועלתה בדיון בטרם ניתנה ההחלטה) להורות על עיכוב ביצוע החלטתי זו, זאת במיוחד משמצאתי כי עיכוב ביצוע ההחלטה אפילו לימים ספורים, יגביר עוד יותר את הנזק וחוסר הוודאות של הקטינים, אשר מייחלים להכרעה שיפוטית, על מנת להתחיל את חוק לימודיהם יחד עם שאר ילדי ישראל.

     

38. לנוכח מסקנותיי, האב יישא בהוצאות בסכום של 2,500 ₪ שישולמו לטבת האם בתוך 30 יום, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

     

39. המכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים, לעו"ס סדרי דין ולאפוטרופא לדין.

     

40. ההחלטה מותרת בפרסום בהשמטת פרטים מזהים ושמות הצדדים.

     

    ניתנה היום, ט"ו אלול תשפ"ג, 01 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.

     

    אריאל ממן, שופט