אחרת של בית המשפט
החלטה
עניין ההחלטה הוא קביעת סמכות הדיון של בית הדין לדון בתביעות הכרוכות לתביעת הגירושין של הבעל, וקביעת אופן ניהול המשך ההליך.
רקע
הצדדים נישאו בשנת 2008 ולהם ארבעה ילדים משותפים. הצדדים גרים בנפרד כחצי שנה.
ההליכים בבית הדין
ביום י"ז באב תשע"ז (9.8.2017) הגיש הבעל לבית הדין תביעת גירושין לה כרך את ענייני מזונות האישה והילדים, משמורת הילדים, חינוכם, חלוקת רכוש וכל הקשור והנובע מהגירושין לרבות כתובה. קודם להגשת התביעות, הגיש הבעל בקשה לישוב סכסוך בבית המשפט לענייני משפחה. תביעות הבעל בבית הדין הוגשו בתום תקופת עיכוב ההליכים האמורה בחוק הסדר התדיינויות.
ביום ה' בתשרי תשע"ח (25.9.2017) הגישה האישה לבית הדין תביעת שלום בית.
במהלך פגרת בית הדין התגלתה מחלוקת בין הצדדים ביחס למסגרות החינוך לילדי הצדדים. הוצא צו תסקיר, ומפאת הדחיפות למתן החלטה, עוד לפני תחילת שנת הלימודים, התקיים דיון בפגרה, ביום ט' באלול תשע"ז (31.8.17). הדיון התנהל בפני דיין תורן, בהחלטה שניתנה לאחר הדיון נאמר ביחס לסמכות בית הדין:
אין בהחלטה משום קביעת סמכות בית הדין, לאישה שמורה זכות הטענה בעניין הסמכות במועד שנקבע לתביעת הגירושין, ובית הדין ידון בשאלת הסמכות, אם תתעורר.
בית הדין נזהר מלקבוע סמכות ללא מתן אפשרות לקיום דיון מסודר בעניין הסמכות. בית הדין נזהר מ"חטיפת" סמכות. יובהר שבעת מתן ההחלטה האמורה עדיין לא הוגשו כל תביעות לבית המשפט.
ביום ה' בתשרי תשע"ח (25.9.2017), הגישה האישה לבית המשפט תביעה לחיוב הבעל במזונות אישה וילדים.
ביום ד' במרחשוון תשע"ח (24.10.2017) הגיש הבעל לבית הדין בקשה לקביעת סמכות שיפוט של בית הדין.
עם קבלת הבקשה החליט בית הדין ביום ד' במרחשוון תשע"ח (24.10.2017):
מבוקשת תגובת ב"כ האישה בתוך ארבעה־עשר ימים.
לאחר קבלת תגובת ב"כ האישה יחליט בית הדין בעניין הסמכות. במידת הצורך יתקיים דיון בעניין.
תגובת ב"כ האישה התקבלה בבית הדין ביום י"ח במרחשוון תשע"ח (7.11.2017). לאחר העיון בתגובת ב"כ האישה התברר שלאישה טענות בגין כנות תביעת הגירושין, כנות הכריכה וטענות על כך שהכריכה לא נעשתה כדין. בתגובה לא הוזכר דבר החלטת בית המשפט (שתובא להלן) בעניין הסמכות. מאחר שטענות נגד כנות התביעה יכולות להיבחן בדיון במעמד הצדדים, החליט בית הדין לקיים דיון בשאלת הסמכות, וכדלקמן:
הוגשה תגובת ב"כ האישה לבקשת הבעל לקביעת סמכות בית הדין לדון בנושאים הכרוכים לתביעת הגירושין.
עיון בבקשה ובתגובה מעלה צורך לקיום דיון בשאלת הסמכות וכן לבחון את כנות התביעה.
הדיון בשאלת הסמכות יתקיים במועד הדיון הקבוע לתביעת הגירושין.
בעקבות ההחלטה התקיים דיון בעניין הסמכות. הדיון התקיים ביום י"ב בכסלו תשע"ח (30.11.17) במסגרת הדיון הראשון שבתביעת הגירושין. הדיון בשאלת הסמכות היה לאחר שמיעת תביעת הגירושין, תוך בחינת כנות התביעה ושאר הטענות בעניין הסמכות.
בדיון נשמעו טענות ב"כ האישה לחוסר הסמכות המבוססות על כך שהבעל לא המציא את כתבי התביעה לאישה וכן על כך שתביעת הגירושין אינה כנה היות שהבעל לא באמת מעוניין להתגרש אלא נתון ללחצי בני משפחתו הדורשים שיתגרש. הושמעה הקלטה של שיחה בין הבעל לאישה שממנה עולה שהבעל לא מעוניין בגירושין. כאמור, בתגובת ב"כ האישה בעניין הסמכות נטען גם שהכריכה לא נעשתה בכנות ולא נעשתה כדין ושהבעל העלים מידע.
דיון
לאחר בחינת טענות ב"כ האישה, בכתב ובעל פה, אין בית הדין מוצא ממש בטענות שנגד הסמכות, וכפי שיתבאר:
כנות תביעת הגירושין
לבעל טענות קשות נגד האישה: הבעל מתלונן על אלימות פיזית ומילולית מצד האישה כלפיו. הבעל טוען על חוסר יכולת מצד האישה לקיום יחסי אישות מלאים, ולסירוב האישה לחיות עימו. הבעל טוען על בעיות נפשיות הקיימות אצל האישה.
טענות אלה אם אכן יתבררו כנכונות ודאי מצביעות על כנות ברצון להתגרש. אכן הבעל נשמע מוקלט בהקלטה שבה הוא מדבר בצורה נעימה עם האישה, אך תוכן השיחה מלמד שהבעל אומר לאישה שהיא זו שרוצה בגירושין. אין ללמוד מכאן שהבעל לא רוצה להתגרש. ייתכן שכדי להגיע לגירושין בהסכמה, הבעל ניסה לדבר אל ליבה של האישה באופן שבו דיבר בהקלטה, אך אין בדבריו כדי לשלול את כנות תביעתו, שעה שהבעל עומד בבית הדין, תובע בפה מלא גירושין ומביע סלידה מהאישה, וכל בקשתו להתגרש ממנה בהקדם. בית הדין מצא כנות בתביעת הבעל.
בעניין המצאת כתב התביעה
ברור שהאישה קיבלה את כתבי התביעה עוד לפני שפנתה בתביעה לבית המשפט. בית הדין לא מצא פגם בהתנהגות התובע בעניין המצאת כתבי התביעה. לבטח אין לראות חוסר כנות בתביעת הגירושין, מאחר שהתביעה הומצאה לאישה
כנות הכריכה והיותה 'כדין'
הכריכה נעשתה בכנות כדי לסיים את כל ההליכים תחת קורת גג אחת. הכריכה נעשתה כדין, כשכל הפגמים שעליהם הצביעה ב"כ האישה בתגובתה בעניין הסמכות ניתנים לתיקון ולהשלמה ואינם מגדירים את הכריכה ככריכה שאינה כדין.
שאר טענות ב"כ האישה, בתגובתה בעניין הסמכות, לא הוכחו. אומנם עולה הצורך לברר את הטענות, אך לא די בטענות בלבד כדי לקבוע שהכריכה לא נעשתה כדין.
כריכת האב את המזונות לתביעה בביה"ד למרות הסבירות שבבית המשפט יוטלו חלקם על האם – ראיה לכנותו
כיום קיים מבחן נוסף המאמת את כנות הכריכה של הבעל. זאת בהתאם למצב המשפטי הקיים כיום, וכדלקמן: פסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 1709/15, 919/15 קבעה שבמשמורת משותפת חיובי האב במזונות הקטינים שמעל גיל שש מוקטנים כשקיימת יכולת לאם לשאת בנטל הוצאות הקטינים.
זאת לעומת פסקים שניתנו לאחרונה בבתי הדין בעניין חיוב האב במזונות הילדים במשמורת משותפת, שבהם לא הוקטן חיוב האב למרות קיום משמורת משותפת – ראה פסק הדין של בית הדין בבאר שבע בתיק תיק 147728/12.
כתוצאה של כך נראה שקיימת כיום מגמה לפיה אימהות הן שמבקשות לדון במזונות הילדים בבית הדין, בעוד אבות מבקשים לדון בבית המשפט – ראה לדוגמה תיק 1140139/9, בבית הדין בתל אביב.
בנדון דנן שניים מארבעת ילדי הצדדים הם מעל גיל שש ובפועל מתקיימת משמורת משותפת, כשהמלצת התסקיר האחרון היא שיש לקבוע משמורת משותפת. אם הבעל – האב היה מחפש עדיפות משפטית, מצופה היה ממנו שהיה מעדיף, במצב הנתון, לדון בנושא מזונות הילדים בבית המשפט, לאור פסיקת בית המשפט העליון האחרונה בעניין חיובי מזונות במשמורת משותפת. מכאן שפניית הבעל לבית הדין לא באה בשל עדיפות משפטית העומדת לו בבית הדין, אלא מרצון כן של הבעל לסיים את כל הסכסוך תחת קורת גג אחת ולמנוע הליכים כפולים ומיותרים בערכאות מקבילות.
בהתאם ל'מבחן המשולש' לא נמצא כל פגם בהתנהלות הבעל. כאמור, תביעת הגירושין היא כנה והכריכה כנה ונעשתה כדין. בהתאם ל'מבחן הזמן' הרי שהבעל קדם ותבע בבית הדין את כל תביעותיו.
המסקנה המתבקשת בהתאם למבחן המשולש ולמבחן הזמן היא שלבית הדין הסמכות לדון בכל הנושאים שנכרכו לתביעת הגירושין של הבעל. המסקנה ודאי נכונה וסופית ביחס לנושאים שבהם האישה כלל לא תבעה בבית המשפט כל תביעה עד היום. כך לגבי נושאי משמורת הילדים, חינוכם וחלוקת הרכוש.
לכן הסמכות לדון בנושאים אלה נתונה לבית הדין.
כמו כן יש לקבוע שלבית הדין הסמכות לדון בעניין מזונות האישה למרות הגשת תביעת האישה לבית המשפט בעניין מזונות האישה, שכן הבעל הקדים וכרך כדין את עניין מזונות האישה במסגרת תביעת הגירושין עוד לפני שהאישה פנתה לבית המשפט ולכן הסמכות לדון במזונות האישה נתונה אף היא לבית הדין.
החלטת בית המשפט המנוגדת לאמור
ביחס לסמכות בית הדין לדון בעניין מזונות הילדים, אין די באמור כדי לקבוע את סמכות בית הדין. שכן במהלך הדיון בבית הדין, הציג ב"כ הבעל החלטה של בית המשפט לענייני משפחה, של השופטת מירב אליהו, מיום י"ז במרחשוון תשע"ח (6.11.17) שבה נאמר:
- על הפרק סוגיית פסיקת מזונות הקטינים.
הוגשה בקשת המבקשת למתן פסק דין בהעדר הגנה ומנגד בקשת המשיב להארכת מועד להגשת כתב הגנה והארכת מועד להגשת תשובה לבקשה למזונות זמניים.
עוד הגישה המבקשת בקשה לסילוק על הסף בנוגע לבקשה להארכת מועד, מן הטעמים, בין היתר, כי הבקשה נעדרת תצהיר האיש והיות בקשה שכזו מונה 159 עמודים.
עוד הוגשה היום בקשה להבהרה על ידי האישה ובקשת האיש למתן החלטה בהעדר תגובת האישה (הגם שהוגשה הבהרת האישה היום).
- לאחר שנדרשתי לבקשה לתגובות – הבקשה למתן ארכה מתקבלת באופן חלקי בלבד.
- הוגשה תביעת האישה למזונות הקטינים בבימ"ש לענייני משפחה.
כידוע, והלכה זו לא נשתנתה מימים ימימה, כי הסמכות לדון במזונות הקטינים נתונה מאז ומעולם לביהמ"ש לענייני משפחה ולא ניתן לכרוך את תביעת מזונות הקטינים בתביעת הגירושין בבית הדין הרבני (ראה לעניין זה פסיקתו האחרונה והעדכנית של כב' השופט שוחט הסוקרת את ההלכה – רמ"ש 32498-06-17 53387-05-17 ע' מ' נגד נ' מ'; דנג"ץ 6454/14 פלונית נגד פלוני).
- לא זו אף זו. פרוטוקול הדיון וההחלטה מבית הדין הרבני מיום 31.8.2017 אשר צורף לבקשת האיש (נספח ז) מלמד כי בית הדין הרבני עצמו הבהיר באופן ברור כדלקמן:
בית הדין: הדיון נקבע לפני דיין תורן בשל הדחיפות שבעניין. אין בקיום הדיון או במתן החלטה קביעה בעניין הסמכות של בית הדין, כשלכל צד תישמר הזכות להעלות טענות בעניין הסמכות במועד [...]
(אב"ד – הרב מאיר פרימן)
ההחלטה ניתנה בסוגיית רישום הקטינים למוסדות החינוך.
הנה כי כן, אף בית הדין עצמו הבהיר לצדדים את הברור מאליו שאינו נדרש להבהרה.
קביעת הדיון בבית הדין הרבני ליום 30.11.2017, בכל הכבוד הראוי, אינו מלמד כי הסמכות היא היא לבית הדין, מה גם המדובר במזונות קטינים הסמוכים לפרנסתם על שולחן הוריהם ואין מקום להותירם זמן נוסף ללא מזונות.
- לפיכך – ובסוגיית מזונות הקטינים, טענת האיש כי על בית הדין הרבני להחליט בנידון – נדחית.
בית המשפט מוסמך גם מוסמך לדון במזונות הקטינים וכך אף ייעשה בהסתמך על ההלכה הידועה (כמפורט בסעיף 3 לעיל).
בהחלטה האמורה (להלן: החלטת בית המשפט) נקבעה סמכות בית המשפט לדון במזונות הילדים.
טעם מיוחד לעיסוקו של ביה"ד בסוגיית הסמכות למרות החלטת ביהמ"ש ולהחלטתו בניגוד אליה
לכאורה מפאת עיקרון כיבוד הערכאות היה צריך בית הדין להימנע מלעסוק בעניין מזונות הילדים. שכן עיקרון כיבוד הערכאות הוא עיקרון־על בהתנהלות ובהתנהגות בית הדין. אומנם בנדון דנן, לאחר בחינת החלטת בית המשפט האמורה, מתברר שהנידון הוא חריג. לכן יש לחרוג מהעיקרון החשוב של כיבוד הערכאות. זאת בהתאם לאמור בבג"ץ 'פלמן' 8497/00 (להלן: בג"ץ פלמן) שבו נקבע:
עם זאת, מן הטעמים שפורטו, אין לקבוע כי בהכרח הערכאה השנייה תיסוג מפני הכרעתה של הערכאה שהקדימה להחליט בשאלת הסמכות. בשל עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, אני סבורה כי רק במקרים חריגים, ובהתקיים 'טעם מיוחד' שיצדיק זאת, תחליט הערכאה השנייה בשאלת סמכותה לדון בסוגיה שנתבעה בפניה, על אף שהערכאה האחרת כבר החליטה כי בסמכותה לדון באותה הסוגיה ממש.
בהמשך אותה החלטה ניתנו דוגמאות ל'טעם המיוחד' שבהתקיימו תחליט הערכאה השנייה בסמכות, למרות החלטת הערכאה הראשונה:
מה יהווה 'טעם מיוחד' ובאלו נסיבות ניתן לקבוע 'טעם מיוחד' כאמור [...]
במקרה כזה, מתעורר חשש כי היה 'מחטף' סמכויות, בניגוד למתחייב מן הכבוד ההדדי בין הערכאות. בנסיבות כאלה, עשוי להתקיים 'טעם מיוחד' שיצדיק דיון של הערכאה השנייה בשאלת סמכותה להיזקק לתביעה [...]
מקרה אחר בו יתקיים 'טעם מיוחד' כאמור, הוא כאשר ברור וגלוי על פני הדברים, כי הכרעתה של הערכאה הראשונה לעניין סמכותה לוקה בחוסר חוקיות או בפגם חמור אחר היורד לשורש הסמכות, שבעטים הכרעתה בטלה. כך למשל, כאשר ההכרעה לעניין הסמכות ניתנה תוך חריגה ברורה מכללי הצדק הטבעי, מן הסוג המביא לבטלותה של ההכרעה [...]
רק במקרים חריגים ומצומצמים כגון אלה, מתקיים 'טעם מיוחד' המצדיק כי הערכאה השנייה תיזקק לטענות הנוגעות לסמכותה לדון בתביעה שבפניה, על אף קיומה של הכרעה סותרת בנוגע לסמכות [...]
בנדון דנן בית הדין החליט עוד ביום ט' באלול תשע"ז (31.8.17) שבית הדין ידון בשאלת הסמכות במועד שנקבע לדיון בתביעת הגירושין ושלאישה שמורה הזכות להעלות טענותיה בעניין הסמכות במועד הדיון. בהחלטה נוספת מיום ד' במרחשוון תשע"ח (24.10.17) חזר בית הדין על הקביעה שבית הדין יחליט בעניין הסמכות ואף יקבע מועד לדיון בסמכות במידת הצורך, כפי שאכן קרה בסופו של דבר.
בית המשפט התעלם מהחלטות ברורות של בית הדין בעניין סמכות בית הדין לדון בשאלת הסמכות. יש לראות את החלטת בית המשפט כהחלטה שהתקבלה מתוך אי ציות לעיקרון כיבוד הערכאות. מתעורר חשש כי היה כאן 'מחטף' סמכויות, בניגוד למתחייב מן הכבוד ההדדי בין הערכאות – סיבה שיש בה משום 'טעם מיוחד' שבית הדין יזקק לדון בסמכותו, למרות החלטת בית המשפט, זאת בהתאם לאמור בבג"ץ 'פלמן'.
בנוסף לכך, החלטת בית המשפט לוקה בחוסר חוקיות ובפגם חמור היורד לשורש הסמכות. בהחלטת בית המשפט נאמר שלא ניתן לכרוך את מזונות הילדים לתביעת גירושין בבית הדין. האמור סותר את המפורש בסעיף 3 לחוק נישואין וגירושין תשי"ג – 1953, שבו נאמר:
(שיפוט אגב גירושין)
הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האישה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג.
לבטח מכוונת החלטת בית המשפט לפסיקת בית המשפט העליון, בבר"ע 120/69 (רות שרגאי ואח' נ' יהודה שרגאי, פ"ד כג (2), 171, להלן: הלכת שרגאי) אשר צמצמה את ההבנה הפשוטה שבסעיף האמור, והבחינה בין התביעה של ההורה להשבת הוצאותיו למזונות הילדים, שהיא בסמכות בית הדין, לבין אפשרות התביעה העצמאית של הילדים למזונות שהיא בסמכות הבלעדית של בית המשפט. אמנם גם בהלכת שרגאי האמורה, אין ולא יכולה להיות, פרשנות המבטלת לחלוטין את אפשרות הדיון במזונות הילדים בבית הדין במסגרת תביעה כרוכה, כמפורש בסעיף 3 לחוק נישואין וגירושין. קביעה גורפת כמו הקביעה שבהחלטת בית המשפט לפיה לא ניתן כלל לכרוך את מזונות הילדים בבית דין היא קביעה הלוקה בחוסר חוקיות, שכן ברור שניתן, לפחות, לכרוך בתביעת גירושין בבית הדין את עניין השבת ההוצאות שהוצאו או שיוצאו בגין מזונות הילדים.
הלכת שרגאי צמצמה את יכולת הכריכה בתביעה ישירה של הילד או של הורה כאפוטרופוס בשם הילד, אך לא ביטלה את סמכות בית הדין לעסוק בדין ודברים שבין ההורים בעניין החזר הוצאות שהוצאו או שיוצאו עבור הילדים. על כן הקביעה הגורפת שבהחלטת בית המשפט, לפיה לבית הדין אין כלל סמכות בעניין מזונות ילדים, לוקה בחוסר חוקיות. מה גם שבעיון בהחלטת בית המשפט, שהוצגה בבית הדין, עולה שהצדדים בתיק בבית המשפט הם הצדדים עצמם, ולא ילדי הצדדים. ילדי הצדדים כלל לא הוזכרו כצדדים בהחלטת בית המשפט. משכך הגבלת סמכות בית הדין הנלמדת מהלכת שרגאי לא נאמרה בנדון דנן, שכן בית המשפט עסק ביחס שבין הצדדים עצמם, נושא שניתן לכרכו בתביעת גירושין בבית הדין. בית המשפט לא עסק, בהחלטתו, בתביעת הילדים באמצעות אמם האפוטרופסית.
זאת ועוד, לאחרונה הועמדה שאלת תוקפה של הלכת שרגאי בבחינה מחודשת. זאת בעקבות שורה של החלטות חדשות של בית המשפט העליון. רבים רואים רוח חדשה בפסיקת בית המשפט העליון בנדון. פסקי דין רבים, הן בבתי הדין והן בבתי המשפט, נכתבו בעניין, ומהם אפשר ללמוד שבהתאם לפסיקה חדשה של בית המשפט העליון התבטלה הלכת שרגאי. נקבע שחזרה הפרשנות הפשוטה שנהגה בשנים שקדמו להלכת שרגאי, לפיה ניתן לכרוך בבית הדין גם את נושא מזונות הילד באופן ישיר, גם כשהילד הוא התובע. כפי המשתמע מקריאה פשוטה של סעיף 3 לחוק נישואין וגירושין.
להלן רשימת החלטות שמהן עולה העיקרון האמור, ושבהן סקירה מקיפה על החלטות בית המשפט העליון האחרונות:
החלטת בית הדין הרבני האזורי חיפה בתיק 1066696/8 (לפני כבוד הדיינים: הרב דניאל אדרי – אב"ד, הרב בן ציון הכהן רבין, הרב אלעד עלי).
החלטת בית הדין הרבני האזורי תל אביב יפו בתיק 1045103/2 (לפני ככוד הדיין: הרב שלמה שטסמן – אב"ד).
החלטת בית הדין הרבני האזורי טבריה בתיק 1013958/10 (בפני כבוד הדיינים: הרב חיים בזק – אב"ד הרב שלמה שושן הרב ינון בוארון).
החלטת בית הדין הרבני בחיפה בתיק 1048776/4 (בפני כבוד הדיין: הרב יצחק אושינסקי – אב"ד).
וראה גם בהכרעת בית הדין הרבני הגדול בתיק 936295/1.
בנוסף לכך, נצטט מהחלטת בית הדין הרבני בנתניה בתיק 833573/3 (לפני כבוד הדיין: הרב חיים ו' וידאל) שבה קבע בית הדין קיום 'טעם מיוחד' בהתאם לבג"ץ פלמן ביחס להחלטת בית המשפט לענייני משפחה בעניין סמכות. וכך נכתב שם ביחס לשינוי הגישה בעניין כריכת מזונות ילדים:
גם בתי המשפט, בחלקם, אימצו גישה זו –
ראה האמור בהרחבה בתמ"ש 58482-07-15 (בית המשפט לענייני משפחה ירושלים, כב' השופט ערן שילה, לא פורסם), שם צוטט מרמ"ש (מחוזי חיפה, כב' השופט ג'יוסי) 4566-12-14 (ד' נגד א' (26.7.15)):
יחד עם זאת ובהתייחס לפסק הדין בבג"ץ הנ"ל, סבורני כי יש בדברי כב' הנשיא (בדימוס) השופט א' גרוניס בדנג"ץ 6454/14 פלונית נ' פלוני ובית הדין הרבני (23.12.14) הסיר את אותה אי־בהירות בנושא שהתעורר בעקבות בג"ץ 5933/14 והבהיר כי ניתן לכרוך בתביעת גירושין את סוגיית מזונות הילדים כפי שנפסק עוד בעבר, אולם כריכה זו אינה מונעת הגשת תביעת מזונות עצמאית על ידי הקטין לבית המשפט לענייני משפחה.
כן ראה האמור בתמ"ש 34853-04-15 (בית המשפט לענייני משפחה ירושלים, כב' השופטת אירית בן דור ליבל, לא פורסם):
אשר לטענתה כי לא ניתן לכרוך מזונות קטינים, אכן אין חולק כי זו הייתה ההלכה עד לא מכבר.
ואולם כפי שנכתב בהחלטות רבות שיצאו מלפני בתי המשפט למשפחה, במספר פסקי דין שניתנו לאחרונה ציין בית המשפט העליון כי ניתן לכרוך מזונות קטינים. בפרט לא ניתן להתעלם מהעובדה, שבפסק דין מיום 11.9.14 קבע בית המשפט העליון – בהרכב שלושה – כי "כבר נפסק כי מזונות קטינים הוא עניין הניתן לכריכה" (בג"ץ 5933/14 פלונית נ' פלוני (11.9.14)), ועל יסוד הכרעה זו גם דחה את העתירה שלפניו. אין אחידות אצל שופטי בתי המשפט למשפחה בפרשנות פסיקה זו של בית המשפט העליון. כפי שהפנו הצדדים בטיעוניהם, ניתן למצוא שופטים המפרשים את החלטות בית המשפט העליון כשינוי ההלכה, ויש הסבורים כי אין אלה אלא אמרות אגב בפסק דין אשר אין בכוחן לשנות הלכה משכבר הימים. אינני קובעת כי משמעות פסיקה זו היא בהכרח שינוי ההלכה, וייתכן כי ההלכה לא השתנתה. ברם, דומני כי כמו לבתי המשפט גם לבתי הדין הרבניים הכוח והסמכות לפרש פסיקה זו ולקבוע אם יש בה לשנות הלכה שמכבר הימים, אם לאו. סבורני כי אין לבית משפט זה עדיפות נורמטיבית על הכרעות בתי הדין הרבניים באופן שמאפשר לבית המשפט להתעלם מהחלטותיהם.
(ור' עוד בהחלטת אב"ד חיפה – הגר"י אושינסקי בתיק 1048776/4, י"ג בכסלו התשע"ו – 25.11.2015.)
יפים לענייננו הם דבריו של ד"ר א' מעוז במאמרו "'כרוך' זה הכרוך על עקבנו – על הכריכה בתביעת הגירושין" (עיוני משפט כרך יד עמוד 113):
כריכת מזונותיהם של הילדים בתביעת הגירושין בין ההורים לא רק שהיא מוכתבת על ידי לשונו של סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, אלא אף רצויה, ברוב המקרים, לגופה.
ושם (עמוד 114):
מכל הטעמים האמורים, לא מצאנו לא הצדקה פורמאלית, אף לא עניינית לצמצום סמכותם של בתי הדין הרבניים בעניין מזונות הילדים.
מהאמור עולה שאי אפשר עוד להיאחז בהלכת שרגאי העתיקה, כדי לשלול את סמכות בית הדין לדון במזונות הילדים. אומנם בהחלטת בית המשפט הובאה הפניה להחלטה של השופט שאול שוחט, אך אפשר לקבוע באופן ברור שדבריו אינם מוסכמים ושנויים הם במחלוקת. גם דיינים וגם שופטים סבורים אחרת, ועוד לא נאמרה המילה האחרונה.
בהעדר הכרעה ברורה קיים קושי לסתור את סמכות בית הדין. הדבר מהווה פגיעה בכללי הצדק הטבעי – סיבה המהווה 'טעם מיוחד' לקביעת סמכות בית הדין למרות החלטת בית המשפט.
פגם נוסף בהחלטת בית המשפט הוא חוסר הנמקה מספקת.
על כן הסמכות לדון בעניין מזונות הילדים נתונה אף היא לבית הדין.
הוראות והחלטות דיוניות
לצורך קביעת מזונות זמניים, מורה בית הדין לצדדים להגיש לבית הדין בכתב, בתוך עשרה ימים את עיקר טענותיהם ביחס לחיובי מזונות הילדים. במועד הדיון שייקבע להמשך בירור תביעת הגירושין יידון נושא המזונות הקבועים.
ביחס לתביעת הגירושין של הבעל, ושלום הבית של האישה: המזכירות תקבע מועד לחקירות הצדדים ולהבאת הוכחות.
התקבל תסקיר משירותי הרווחה מיום ט' במרחשוון תשע"ח (29.10.17). במהלך הדיון הצדדים ביקשו להגיב בכתב על המלצות התסקיר. על כן, על הצדדים להגיב על המלצות התסקיר, תוך עשרה ימים. החלטת בית הדין בעניין התסקיר תינתן לאחר קבלת עמדות הצדדים.
ביחס לטענות בעניין חלוקת הרכוש וטיעונים להטלת עיקולים על נכסים של צד ג': טענות הצדדים ישמעו במועד הדיון האמור.
הרב מאיר פרימן – אב"ד
אני מצטרף לאמור.
הרב מאיר קאהן
מצטרף למסקנות.
הרב יצחק רפפורט
הכרעה
לאור האמור מחליט בית הדין:
- הסמכות לדון בכל הנושאים שנכרכו לתביעת הגירושין של הבעל, נתונה לבית הדין. בכלל זאת: ענייני מזונות האישה והילדים, משמורת הילדים, חינוכם, חלוקת רכוש, הקשור והנובע מהגירושין לרבות כתובה.
- על הצדדים להגיב להמלצות התסקיר מיום ט' במרחשוון תשע"ח (29.10.17) בתוך עשרה ימים.
- על הצדדים להגיש לבית הדין בכתב את עמדתם ביחס למזונות הילדים הזמניים בתוך עשרה ימים.
- המזכירות תקבע מועד לדיון לחקירות הצדדים ולהבאת הוכחות, בתביעת הגירושין של הבעל ובתביעת שלום הבית של האישה.
- במועד הדיון תבחן שאלת החיוב הקבוע במזונות הילדים. וכמו כן ישמעו טענות הצדדים בתביעה הרכושית ובכלל זה טיעונים להטלת עיקולים על נכסים של צד ג'.
- ניתן לפרסם את ההחלטה לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתן ביום כ"ה בכסלו התשע"ח (13.12.2017).
הרב מאיר פרימן – אב"ד הרב מאיר קאהן הרב יצחק רפפורט