מדינת ישראל נ' חדאד

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות – עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"); נהיגה כשברמזור אור אדום – עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות; והתנהגות הגורמת נזק לרכוש ולגוף – עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות; בעקבות מעורבותו בתאונה ביום 23.5.20.

תמצית כתב האישום והכרעת הדין

כעולה מכתב האישום, ביום 23.5.20, בסמוך לשעה 18:30, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג "יונדאי" (להלן: "רכב א'"), ברח' יוספטל בקריית אתא, מכיוון כללי צפון לדרום, והגיע לצומת עם רחוב איינשטיין, הצומת מרומזר (להלן: "הצומת"). באותה עת, מימין לשמאל בכיוון נסיעת הנאשם, נסע אופנוע מסוג "ימהה" (להלן: "רכב ב'"), נהוג על ידי XXX (להלן: "הנפגע" או "נהג רכב ב'") ברח' איינשטיין, מכיוון כללי מערב למזרח, וחצה את הצומת כשהרמזור בכיוון נסיעתו דולק בירוק.

הנאשם, כך על פי כתב האישום, נהג בקלות ראש, בכך שנכנס אל הצומת מבלי לציית לאור האדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, חסם את דרכו של רכב ב' וגרם להתנגשות בין הרכבים (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נהג רכב ב' נזקק לטיפול רפואי ממושך וניתוחים, לאחר שנחבל חבלות של ממש מסוג שברים מרובים בגוף – בחזה, באגן ובגפיים, וכן עבר ניתוח וקיבוע שבר, וכן כלי הרכב המעורבים בתאונה ניזוקו.

בהכרעת הדין מיום 15.4.20 הוריתי על זיכויו של הנאשם מהעבירה של נהיגה בקלות ראש, ותחת זאת הרשעתי אותו בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות, לצד עבירות של התנהגות הגורמת נזק לרכוש ולגוף ונהיגה כשברמזור אור אדום.

חוות דעת המומחה

באשר לסוגיה של נהיגת רכב הנאשם ורכבו של נהג רכב ב' ב"זמן בין ירוקים", הטענה עלתה מצד ב"כ הנאשם במסגרת שמיעת הראיות ובמסגרת סיכומי ההגנה.

בהכרעת הדין מיום 15.4.24 בתיק זה קבעתי (בסעיף 19 להכרעת הדין) באשר לסוגיה זו כי התקיימות התופעה במקרה הנדון לא הוכחה, שכן לא הובאו ראיות מספיקות לעניין זה.

בשלב הטיעונים לעונש חזר הסניגור וביקש להגיש חוות דעת בסוגיה זו. המאשימה התנגדה לכך וציינה כי הסוגיה הוכרעה.

אציין בעניין זה כי הסוגיה נדונה בהכרעת הדין, אך לא הובאו ראיות מספיקות על מנת שניתן יהיה מטעם זה לבסס קביעה חד משמעית בעניין. מאחר שסוגיה זו יש בה כדי להשפיע על רמת הענישה, אפשרתי הגשה של חוות הדעת בשלב הטיעונים לעונש.

יובהר, כי גם אם היה ניתן להכריע בסוגיה זו בשלב הכרעת הדין, לא היה מקום לזכות את הנאשם, אשר אין מחלוקת כי נסע באור אדום, אלא, כפי שנעשה בסופו של יום, להתייחס לסוגיה זו במסגרת הטיעונים לעונש.

אם כן, בדיון ביום 4.6.24 הגיש ב"כ הנאשם חוות דעת מומחה מטעמו לעניין העונש, לרבות דיסק וחוות דעת כתובה. בהחלטתי בדיון זה קבעתי כי חוות הדעת, לרבות דיסק ותמונות, הוגשו על תנאי וסומנו ה/1, וזאת בכפוף להודעת התביעה האם תבקש לחקור את המומחה מטעם ההגנה וזאת עד ליום 1.7.24.

המאשימה לא הודיעה על בקשתה לחקור את המומחה מטעם ההגנה ואף לא ביקשה לעשות כן במסגרת הטיעונים לעונש, ומשכך חוות הדעת צורפה לחומר הראיות בתיק.

חוות הדעת שהוגשה מטעמו של הנאשם (ה/1) עסקה בעיקר בסוגיה של "זמן בין ירוקים" ברמזור. בסיכום חוות הדעת נכתב כי רוכב האופנוע (הנפגע) הקטין במחדליו את הזמן בין ירוקים, העומד לרשות הנאשם על מנת לפנות את השטח הניגוד. לפי סע' י"א לחוות הדעת, תפקידו של הזמן בין ירוקים הינו לאפשר לנהג 1 (הנאשם) להספיק לעבור ולפנות את השטח הניגוד לפני שהרכב הראשון במופע של רכב 2 (הנפגע) יגיע וייכנס לשטח זה. לדברי עורך חוות הדעת, אם הרוכב (הנפגע) היה נוהג כנהג סביר, התאונה לא הייתה מתרחשת.

לאור חוות הדעת המקיפה שהגיש ב"כ הנאשם, ומשהמאשימה בחרה שלא לחקור את עורך חוות הדעת, הרי שחוות הדעת מלמדת כי קיימת אפשרות סבירה שגם נהג רכב ב' נסע באור אדום, ולמרות זאת לא הוגש כתב אישום נגדו.

תמצית טיעוני הצדדים והראיות לעונש

ביום 17.7.24 נשמעו הטיעונים לעונש בתיק. ב"כ המאשימה ציין כי המדובר בתיק תאונה בין רכבו של הנאשם לקטנוע שעליו רכב הנפגע, אשר גרמה לפציעות קשות לנפגע, שאף העיד בבית המשפט במהלך שמיעת הראיות. לדבריו, הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מקרות התאונה הם פגיעה במשתמשי הדרך, פגיעה בחוקי התעבורה ואי ציות לחוק. ב"כ המאשימה טען כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר בפועל ועד לשנת מאסר בפועל; פסילה בפועל שנעה בין 15 חודשים ועד 40 חודשים; פסילה ומאסר מותנים, קנס ופיצוי לנפגע. עוד הוא ציין כי הנאשם נוהג משנת 1992 ולחובתו 40 הרשעות קודמות, הכוללות הרשעות ב-9 עבירות מהירות ו-5 עבירות טלפון נייד ועבירות נוספות, וכן הרשעות פליליות, לרבות תקיפת בת זוג ותקיפת חסר ישע (גיליון הרשעות תעבורתי הוגש וסומן מ/1). בנסיבות אלה, ב"כ המאשימה עתר למקם את הנאשם במתחם הגבוה של הענישה ולהשית עליו 12 חודשי מאסר בפועל, 40 חודשי פסילה בפועל, מאסר ופסילה מותנים, קנס ופיצוי לנפגע.

ב"כ הנאשם ציין כי ב"כ המאשימה טען בהגינותו שהנאשם נוהג משנת 1992, פרק זמן לא מבוטל, ובמהלך תקופה ממושכת זו של עשרות שנים הוא צבר לחובתו 40 הרשעות תעבורה, והדגיש כי עבודתו של הנאשם בנהיגה וגם במסגרת עבודתו עם צה"ל. עוד הוא הוסיף כי רוב הרשעותיו הקודמות של הנאשם היו מסוג ברירת משפט וכי זו הפעם הראשונה שהנאשם הואשם בכך שגרם לתאונת דרכים. ב"כ הנאשם הפנה לחוות הדעת שהוגשה מטעמו (ה/1) וציין כי המאשימה בחרה שלא להציג חוות דעת נגדית ואף לא ביקשה לחקור את כותב חוות הדעת ובכך היא למעשה מסכימה לאמור בו. לדבריו, בעמ' 10 לחוות הדעת נקבע כי תוכנית הרמזורים שעליה הסתמך בוחן התנועה שייכת בכלל לצומת אחר, המרוחק 1,400 מטרים מהמקום שבו אירעה התאונה. לדבריו, לפי הסיכום בחוות הדעת, החלטת המאשימה שלא להגיש כתב אישום כנגד הנפגע גרמה נזק לנאשם, וכי הנפגע היה במקום האימפקט בשטח שהיה שייך רק לנאשם במסגרת "זמן בין ירוקים", אשר קבע משרד התחבורה לפינוי הצומת.

ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט לקבוע כי הייתה אכיפה בררנית ופגיעה בנאשם וכי יש לקחת נושא זה בחשבון לעניין העונש. כמו כן, הוא התייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם, שנוהג לפרנסתו ועובד עם הצבא מדי יום בגבול הצפון, וכן הדגיש את חלוף הזמן מיום התאונה, שבמהלך תקופה זו ואף לפני האירוע הנאשם לא היה מעורב בתאונת דרכים. ב"כ הנאשם הגיש אסופת פסיקה ועתר לגזור על הנאשם פסילה בפועל, שלא תעלה על שני חודשי הפסילה, שבהם היה נתון הנאשם, כשפסילה מינהלית זו תנוכה מסך ימי הפסילה.

מתחם העונש ההולם

העבירות שבהן הורשע הנאשם בתיק הנדון הן עבירות חמורות. נהיגה כשברמזור אור אדום, התנהגות הגורמת נזק ונהיגה בחוסר זהירות הן עבירות אשר גורמות סכנה ממשית לציבור המשתמשים בדרך. במקרה הנדון, הסכנה אף התממשה ונגרמה תאונת דרכים, שכתוצאה ממנה נגרמו לנפגע חבלות מסוג שברים מרובים בגוף – בחזה, באגן ובגפיים, וכן עבר ניתוח וקיבוע שבר, וכלי הרכב המעורבים בתאונה ניזוקו.

בנסיבות המקרה הנדון, תוך התחשבות בעבירות שבהן הורשע הנאשם בסופו של יום ובחוות הדעת שהוגשה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בעבירות שבהן הורשע הנאשם כולל רכיב פסילה בפועל, הנע בין 2 חודשים לבין 8 חודשים, לצד עונשים נלווים נוספים.

עוד יצוין כי המחוקק קבע בסעיף 38(2) לפקודת התעבורה עונש מינימום של פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים בגין עבירה של אי ציות לתמרור ולרמזור אדום, שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם או ניזוק רכוש. עם זאת, יש לציין כי על פי האמור בסיפא של הסעיף, "רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר".

ראו בעניין זה, למשל, עפ"ת (חי') 35680-03-17 אבו ראס נ' מדינת ישראל (9.4.2017), שם דובר על עבירות של אי ציות לתמרור עצור, נהיגה בקלות ראש והתנהגות שגרמה לנזק וחבלה לגוף ונגזרה על הנאשם פסילה בפועל בת 4 חודשים ועונשים נלווים, ובית המשפט המחוזי דחה את הערעור על פסק הדין. יצוין כי במקרה שלפנינו דובר על עבירות קלות יותר – נהיגה בחוסר זהירות ולא בקלות ראש, וכן גרימת נזק לרכוש בלבד.

ראו גם עפ"ת (ת"א) 44918-12-16 מדינת ישראל נ' גבאי (23.3.2017), שאליו גם הפנה ב"כ הנאשם, שם דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המדינה על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בית המשפט קמא. בית המשפט קמא קיבל את טענת המשיב שם להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית ועל כן ביטל את סעיף האישום בעבירה של נהיגה בקלות ראש, והרשיע את המשיב חלף זאת בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות, וזאת בדומה למקרה שלפנינו. בית המשפט קמא גזר על הנאשם פסילה על תנאי וקנס כספי, תוך התחשבות בגילו ובהיותו חייל בשירות סדיר, וכאמור, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור.

עוד ראו ת"ד (חד') 4624-09-20 מדינת ישראל נ' וירטהיים (14.7.2022), שם הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה דומה של נהיגה בחוסר זהירות, אך גם בעבירה של התנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש לגוף, ונגזרו עליו 4 חודשי פסילה בפועל ועונשים נלווים נוספים.

ראו גם ת"ד (חי') 3501-08-19 מדינת ישראל נ' גורל (10.3.2020), שם בית משפט זה זיכה את הנאשם מעבירה של נהיגה בקלות ראש והרשיעו בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות, לצד הרשעה בעבירות של נהיגה כשברמזור אור אדום והתנהגות הגורמת נזק לרכוש, וגזר עליו פסילה על תנאי וקנס כספי.

וכן ראו ת"ד (חי') 14215-11-16 מדינת ישראל נ' כץ (18.2.2019), שם הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה כשברמזור אור אדום, נהיגה רשלנית והתנהגות הגורמת נזק וחבלה לגוף, בית המשפט התחשב בשיקולים לקולא בעניינו של הנאשם ובקיומו של אשם תורם, והחליט לחרוג מפסילת המינימום הקבועה בפקודה ולגזור על הנאשם פסילה בפועל בת 45 ימים, פסילה מותנית וקנס כספי.

השיקולים לקביעת עונשו של הנאשם

בבואי לקבוע את עונשו של הנאשם, יש להעניק דגש מיוחד במקרה הנדון לחוות הדעת שהוגשה מטעמו של הנאשם (ה/1) באשר לסוגיה של "זמן בין ירוקים" ברמזור, כפי שפורט קודם לכן.

כאמור, התביעה לא הגישה חוות דעת משלה בעקבות זאת ואף לא ביקשה לחקור את עורך חוות הדעת של ההגנה, למרות שניתנה לה הזדמנות לעשות כן בטרם אקבל את חוות הדעת כמוצג לתיק. משכך, המאשימה לא סתרה את האמור בחוות הדעת ויש מקום לייחס לסוגיה זו משקל משמעותי לקולא בעת גזירת עונשו של הנאשם.

עיינתי גם בעברו התעבורתי של הנאשם (מ/1). הנאשם נוהג משנת 1992 (כ-32 שנה) ולחובתו 40 הרשעות קודמות, שרובן מסוג ברירת משפט ואינן כוללות הרשעות בעבירות דומות או חמורות אחרות.

התייחסתי גם לנסיבותיו האישיות של הנאשם, שנוהג לפרנסתו ואף עובד עם צה"ל בגבול הצפון, ועל כן זקוק לרישיון הנהיגה שלו לצורך פרנסתו.

באשר לטענת ב"כ המאשימה כי הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו ובחר לנהל משפט הוכחות בתיק, הרי שבסופו של יום הנאשם זוכה באחת העבירות החמורות שיוחסו לו בכתב האישום (נהיגה רשלנית) והורשע בעבירה קלה יותר של נהיגה בחוסר זהירות, כך שאין לייחס זאת לחובתו של הנאשם.

יתרה מכך, נתתי דעתי לחלוף הזמן, למעלה מ-4 שנים, מאז מועד ביצוע העבירות בתיק הנוכחי ועד היום, שבמהלכן לא צבר הנאשם לחובתו הרשעות בעבירות דומות או חמורות אחרות.

לאחר איזון בין השיקולים השונים, נוכח העבירות שבהן הורשע הנאשם ועברו התעבורתי מחד, ומאידך נוכח חוות הדעת שהוגשה בעניינו ולא נסתרה על ידי המאשימה; ותק נהיגתו והעדר עבר תעבורתי דומה או חמור אחר, חלוף הזמן ונסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שתוארו לעיל, אני סבורה כי יש לחרוג במקרה הנדון מפסילת המינימום הקבועה בפקודה ולגזור על הנאשם פסילה בפועל לתקופה קצרה יותר.

באשר למתחם העונש ההולם, לאור השיקולים שפורטו לעיל, לרבות הנסיבות לקולא בעניינו של הנאשם, מצאתי לגזור את עונשו של הנאשם ברף התחתון של המתחם וממילא לא נדרשתי לחרוג ממנו.

סוף דבר

אשר על כן, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

• אני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 2 חודשים בפועל, בניכוי פסילה מינהלית בת חודשיים שאותה ריצה הנאשם.

  למען הסר ספק, אני קובעת כי הפסילה בפועל בתיק זה הסתיימה.

   

• אני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים, וזאת על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור את אחת מהעבירות שבהן הורשע ו/או כל עבירה לפי התוספת הראשונה ו/או השנייה לפקודת התעבורה, ויורשע בגינן.

   

• אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 2,500 ש"ח. יש לשלם את חוב הקנס לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, מחלוף 3 ימים מרגע מתן גזר הדין ועד ליום 20/12/2024 וזאת באחת מהדרכים הבאות:

   

  • בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il (ניתן לשלם בפריסה של עד 18 תשלומים בהסדר קרדיט) או חפש בגוגל " תשלום גביית קנסות".

  • מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000 (ניתן לפנות לנציגים לקבלת מידע במספרים הללו).

  • במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

     

    זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 ימים מהיום.

    <#4#>

     

    ניתן והודע היום ט"ז אלול תשפ"ד, 19/09/2024 במעמד הנוכחים.

     

    כרמית פאר גינת, שופטת