מזונות אישה שאינה חיה עם בעלה

לפני בית הדין מונח ערעור האישה נגד החלטת בית הדין האזורי מיום י"ז באייר תשע"ו (25/05/16).

הדיון בבית הדין האזורי התקיים בתביעת המזונות שהגישה האישה נגד בעלה. הדיון התקיים בהתאם להחלטת בית הדין הגדול מיום ז' בניסן תשע"ו (15.4.2016), ובה נקבע כי הסמכות לדון במזונות האשה מוקנית לבית הדין.

בית הדין הגדול בהחלטתו הנ"ל, קיבל את הערעור וקבע בפס"ד ארוך ומנומק כי יש לבית הדין הרבני בישראל סמכות לדון בתביעת המזונות שהגישה האשה נגד הבעל. בהחלטתו הורה בית הדין הגדול לבית הדין האזורי לדון ולהכריע בתביעת המזונות לגופה וכן לשקול את אפשרות הדיון בתביעת הגירושין. בית הדין האזורי אכן קיים דיון בתביעת המזונות וכן שקל את האפשרות לדון בתביעת הגירושין. בית הדין האזורי ציין כי דן בסוגיות הנ"ל מההיבט ההלכתי ולא מההיבט החוקי. בית הדין האזורי הכריע כי על פי ההלכה והדין האישי לא מגיע לאשה במקרה זה מזונות מהבעל. כמו כן קבע כי בנסיבות מקרה זה, אין לבית הדין הסמכות לכפות את הבעל לקיים דיון בישראל בתביעת הגירושין והדיון בתביעה זו יתקיים במקום מגורי הצדדים בחו"ל.

נצטט את החלקים העיקריים מהכרעת בית הדין האזורי בהחלטתו:

א.       ביחס לחובת הבעל בתשלום מזונות אשתו, בנסיבות הנוכחיות כאשר הצדדים בפירוד ממושך, האשה תובעת להתגרש ושוללת כל אפשרות לחזרה לשלום בית, וגם הבעל מבקש להתגרש בהסכם גירושין או לאחר הכרעה שיפוטית בתביעות ההדדיות, האשה אינה זכאית למזונות עבורה, ולכן אין לעכב את יציאת הבעל מהארץ בגין תביעת המזונות שהגישה.

ב.       ביחס לקיום דיון בתביעת גירושין במקום המרוחק ממקום מגורי הצדדים, בניגוד לכללי הסמכות המקומית המקובלים, יש להבחין בין שני סוגי מקרים. באותן נסיבות שבית הדין נוכח שהאשה עגונה, כגון כשבפני בית הדין בעל שנטש את אשתו ועבר להתגורר במקום אחר ומעגן את אשתו, וכיוצא בזה, בית הדין חייב לקיים דיון ולעשות כל אשר ביכולתו להביא להסרת העיגון, ואין לו להימנע מהדיון עקב טענת סמכות מקומית. ובמקרים חריגים, הדיון יוכל להתקיים במעמד הנתבע בלבד, וזאת על פי פסיקת הרשב"ש בתשובה סי' מו.

אולם זוג המתגורר במדינה אחרת והנתבע אינו אזרח ישראלי, והזוג נקלעו למשבר בנישואין המחייב דיון משפטי בטענות ההדדיות, כגון הנידון שבפנינו, על פי ההלכה על הצדדים לנהל את התביעות ביניהם בבית הדין שבמקום מגוריהם. בטרם התבררה תביעת הגירושין, אין יסוד לקבוע שהאישה עגונה, ואין הצדקה לעיכוב יציאת הבעל מהארץ מחשש עיגון.

טענה בעלמא המייחסת לבעל כוונה לעגן את אשתו, אינה יכולה להתקבל, ובנסיבות אלו אין מקום ליישם את פסיקת הרשב"ש. גם בנידון זה, לא מצאנו יסוד לטענה המייחסת לבעל כוונה לעגן את אשתו.

בית הדין האזורי אף הוסיף כי אין מקום לדיון במזונות משום שבית הדין בישראל אינו יכול להיות ה"פורום הנאות", זאת עקב אי הנגישות לעדים וראיות וכן לקביעת רמת החיים וכדומה.

האישה, באמצעות ב"כ מערערת על אי חיוב הבעל במזונות ועל עניין הסמכות לתביעת הגירושין.

טענות ב"כ המערערת

1. 1. מאחר שהבעל הוא זה שעזב את הבית אין כל סיבה לפטור אותו מחיוב המזונות לאשתו. העובדה שלא גרה האישה עם בעלה היא בשל עזיבת הבעל.
2. 2. לדעת ב"כ המערערת אין כל סיבה מדוע לא יהיה בית הדין בישראל ל"פורום הנאות". בעידן היום ניתן בהחלט לנהל דיון ענייני מכל מקום בעולם ואף לעמוד על רמת החיים.
3. 3. בעת הדיון לא נשמעה מפי ב"כ המערערת טיעונים כנגד חלק ההחלטה של בית הדין האזורי בעניין חוסר הסמכות ההלכתית לדון בישראל בתביעת הגירושין. בכתב הערעור העלה ב"כ המערערת את הטענה כי מה שכתב בית הדין קמא בהחלטתו כי רק במקרה שהתבררו הדברים או שנראה בעליל – כגון בבעל שברח מן הבית – שכוונת הבעל לעגן את אשתו ניתן שלא להתחשב בכללי הסמכות בקשר למקום הדיון, ובית הדין קמא כתב כי אין זה המקרה שלפנינו בו לא הוכח כלל כוונת עיגון מצד הבעל. על כך טען ב"כ המערערת, שיואיל בית הדין לדון ולברר את התביעה וממילא ייווכח כי יש כאן עיגון.

תגובות ב"כ המשיב

1. 1. הבעל לא "עזב" את הבית. האישה "העזיבה" אותו בכך שהחליפה מנעול ומנעה את חזרתו הביתה לאחר שיצא לכמה ימים בעצת הדוד של האישה. גם חולק עובדתית על זמן היציאה של הבעל מהבית.
2. 2. האשה פתחה לראשונה תיק תביעת מזונות בבית המשפט.
3. 3. האישה למעשה כולאת את הבעל בישראל ומונעת ממנו לעבוד ולהשתכר ובכך לא יכול לשלם מזונות. אם היו דנים בחו"ל בבית המשפט היה הכול מתברר והבעל היה יכול שלם כל מה שיושת עליו על פי החוק והמשפט. כאשר במצב הנוכחי האישה לא מאפשרת לבעל לעבוד ולהרוויח, יש לדחות את תביעת המזונות.