1.תביעה זו לידתה בניתוק מערכות יחסים מעורבות, הן מערכת זוגית והן מערכת יחסי עובד ומעביד בין התובעת לנתבע ב- 1/11.
התובעת הועסקה ע"י הנתבע כמטפלת בילדיו הקטינים, לאחר פטירת אשתו המנוחה ,ובסמוך לאחר תחילת עבודתה נוצרה מערכת זוגית אישית בין השניים הגם שלא התגוררו בדירה אחת ולא ניהלו משק בית משותף.
לאחר סיומה של המערכת הזוגית נותקו אף יחסי עובד ומעביד באופן מידי והתובעת פוטרה באופן מידי ע"י הנתבע.
2.בין הצדדים נחתם הסכם ביום 9.2.11 בו התחייב הנתבע כלפי התובעת לשלם עבורה את החוב לביטוח הלאומי לכל תקופת העסקתה, לשלם לה את שכר החודשים ינואר ופברואר 2011 וכן לשלם לה פיצויים והבראה לתקופת העסקתה בסך של 56,000 ₪ ב- 18 תשלומים, כאשר כל תשלום הוא בסך של 3,000 ₪ החל מחודש 3/11.
כמו כן התחייב הנתבע לשלם את ההלוואה לרכב עד סופה.
כמו כן הוסכם כי רק לאחר שימולאו כל התנאים המפורטים בהסכם בשלמותם תחתום התובעת על העדר תביעות כלפי הנתבע.
3.הנתבע שילם חלק קטן מהקבוע בהסכם, היינו את משכורת ינואר ופברואר 2011 וכן את התשלום הראשון בסך 3000 מהחוב של 56,000 ₪ ולאחר מכן חדל לשלם את התשלומים שהתחייב להם.
לאור האמור הגישה התובעת תביעה לאכיפת ההסכם וכן לפסק-דין אשר יורה לתובע לשלם את יתרת פיצויי הפיטורים ודמי ההבראה וכן ביקשה כי ביה"ד יפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מלאים על יתרת הסכום של פיצויי הפיטורים שלא שולמה.
4.למרות שכתב התביעה נמסר לנתבע, לא הוגש כתב הגנה ועל כן ביום 23.10.11 ניתן כנגד הנתבע פס"ד בהעדר הגנה.
לאחר שנמסר לו פסק הדין הוגשה ביום 27.12.11 הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק-דין, ולאחר שהוגשו תשובות לבקשה נתן ביה"ד החלטה ביום 24.5.12 על ביטול פסק-הדין ועל מנת לאפשר לנתבע גישה לערכאות ואת יומו בבית-הדין.
למרות החלטה הנ"ל הנתבע נמנע שוב מהגשת כתב הגנה ובעקבות כך ביום 30.10.12 הוגשה בקשה ע"י התובעת למתן פסק-דין ולאחר שבית-הדין אפשר לנתבע להשיב לבקשה זו ולהגיש כתב הגנה, ומשזה לא הוגש, ניתן פסק-דין נוסף כנגדו, ביום 2.1.13.
4 חודשים לאחר מתן פסה"ד רק ביום 13.5.13 ,הנתבע שוב הגיש בקשה לביטול פסק-הדין כנגדו, ונימק את מחדלו באי הגשת כתב הגנה בכך שאחות בא כוחו חלתה בסרטן והיא סמוכה על מיטתה.
גם לבקשה זו נעתר ביה"ד ברחמיו וביטל את פסה"ד ביום 16.7.13 בכפוף לתשלום הוצאות ורק ביום 21.10.13 לראשונה הוגש כתב הגנה ע"י הנתבע.
התנהלות הנתבע הקלוקלת והרשלנית, ואולי אף המכוונת, לא הסתיימה בכך, שכן הנתבע למרות החלטות ביה"ד לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וביקש מספר פעמים לדחות את דיון ההוכחות, הכל על מנת שלא לקיים דיון ענייני בתיק ובנימוקים הקשורים לכאורה בכוח עליון של מצבי בריאות שונים.
לכן בשים לב לדפוס ההתנהגות הקבוע של הנתבע, ולאחר שנדחה מועד ההוכחות פעמיים, לרבות מתן ארכה להגשת תצהירי הנתבע, לא הגיש הנתבע את תצהיריו ובקשת הדחייה של דיון ההוכחות נדחתה ע"י ראש מותב זה.
בבוקר דיון ההוכחות התייצב הנתבע יחד עם באת כוחו מבלי שהגיש תצהיר מטעמו והתנהל דיון הוכחות.
התובעת נחקרה על תצהירה ומאחר והנתבע לא הגיש תצהיר בחר ב"כ התובעת שלא לחקור את הנתבע, הגם שניתן היה להתייחס לעובדות שהעלה הנתבע בכתב ההגנה.
5.ואלו הן העובדות הרלבנטיות להכרעתנו זו כפי שהן עלו מכתבי הטענות, התצהירים המסמכים והעדויות:
א.התובעת עבדה אצל הנתבע מסוף חודש אוגוסט 1999 עד ליום 27.1.11.
התובעת שימשה מטפלת בילדיו הקטינים וניהלה את משק הבית וזאת לאחר פטירת אשת הנתבע המנוחה.
ב. אין חולק כי התובעת בכל תקופת העבודה עבדה חמישה ימים בשבוע החל מהשעה 12.30 כאשר הצדדים חלוקים על היקף העבודה ועל גובה השכר. עלה מהראיות ומהעדויות כי התובעת השתכרה 3,000 ₪ לחודש כפי עדותה ואין בידינו לקבל טענת הנתבע למחלוקת באשר לגובה השכר ולאופי עבודתה.
ג.בסמוך לאחר תחילת עבודתה נוצרה בין התובעת לנתבע מערכת יחסים זוגית, אך הם לא התגוררו יחד בדירה ולא ניהלו משק בית משותף והיו ביניהם הסדרים כספיים נוספים לתמורה שקיבלה התובעת בגין עבודתה.
ד.הקשר הזוגי בין התובעת לנתבע הסתיים ביום 27.1.11 בשל טענתה כי ניהל מערכות יחסים נוספת עם נשים.
לאור הסכסוך האישי בין השניים בשל סיום מערכת היחסים הזוגית, הודיע הנתבע לתובעת על הפסקת עבודתה והטיפול בילדים באופן מיידי.
בין הצדדים התנהלו התכתבויות, חיכוכים ומריבות מיד לאחר הניתוק הזוגי והפיטורים, אולם בסופו של יום ב- 9.2.11 נחתם הסכם בכתב יד שנערך ע"י הצדדים עצמם, בהסכם זה התחייב הנתבע לשלם את חובו למוסד לביטוח לאומי בכל הקשור לתקופת העסקתה כמפורט לעיל וכן התחייב לשלם לה את שכרה לחודשים ינואר-פברואר (להלן: "ההסכם").
בסעיף 3 להסכם הוסכם כי התובעת זכאית לפיצויים והבראה בסך כולל של 56,000 ₪ שישולמו ב- 18 תשלומים בסך 3,000 ₪ כל תשלום החל מ- 3/11. כמו כן הגיעו הצדדים להסכמות באשר לרכב שניתן לה ע"י הנתבע המשמש אותה אולם רשום על שם הנתבע.
הנתבע אף התחייב להעביר על שמה את הרכב לאחר שיסיים לשלם את התשלומים של ההלוואה על הרכב.
התובעת והנתבע חתמו על ההסכם ואין חולק כי תוכנו הוסכם ע"י שני הצדדים במועד החתימה.
ה.הנתבע שילם עפ"י ההסכם את השכר עבור חודשים ינואר-פברואר, כל תשלום בסך 3,000 ₪. כמו כן שילם את התשלום הראשון עבור פיצויי הפיטורים ודמי ההבראה בסך 3,000 ₪ ולאחר מכן חדל לשלם את התשלומים.
ו.ביום 21.6.11 שוגר מכתב לב"כ הנתבע בו הוא נדרש לשלם את החוב כאמור בהסכם, אך עד סיום שמיעת הראיות בתיק הנתבע לא שילם על חשבון ההסכם דבר וטען רק טענות להעדר חוב באופן כללי וכי ההסכם נחתם מתוך לחץ של התובעת למרות שלטענתו הוא אינו חב דבר לתובעת.
ז.עלה מהראיות כי הנתבע שילם למוסד לביטוח לאומי עבור התובעת עפ"י שכר חודשי של 1,400 ₪ ולא של 3,000 ₪ .
ח.התובעת הגישה לבימ"ש השלום בנתניה בקשה לצו הצהרתי שהיא הבעלים החוקי של המכונית לאור ההסכם שנחתם בין הצדדים (ה"פ 4311-06-11) ומנגד הנתבע הגיש בקשה לביטול ההסכם עליו חתם עם התובעת לבימ"ש השלום בנתניה ביום 15.12.11, וטען כי ההסכם נחתם תחת לחץ ואיומים מצידה של התובעת.
ט.בתיקים שניהלו הצדדים בבימ"ש השלום בנתניה הסכימו הצדדים כי ביהמ"ש יפסוק בתיק בהתבסס על כל החומר שהוגש לתיק ללא שמיעת עדויות וניתן פס"ד ביום ה- 21.5.12 ע"י השופט עוז ניר נאוי.
בפסה"ד נבחנה השאלה המרכזית האם ההסכם שנחתם ע"י הצדדים, נחתם תחת כפיה כטענת הנתבע והאם יש להורות על ביטולו.
השופט בפסק דינו כתב כי הצדדים אינם חלוקים על תוכנו ופרשנותו של ההסכם ובחן את טענת הנתבע לביטול ההסכם בשל לחץ ואיומים בהתבסס על תמליל שיחה שנערך בין שניהם.
השופט התרשם מהתמלולים כי לא היה מדובר בלחץ ואיומים אלא שיחה אמוציונלית אשר בסופה הנתבע הוא זה שיזם את ההסכם.
נקבע בפסק-הדין כי הנתבע הציג תמליל חלקי של השיחה אשר נסתר ע"י תמליל שהוצג ע"י התובעת ודי בהתנהלות זו לדחיית תובענת הנתבע. לכן קבע השופט כי יסודו של ההסכם לא היה בכפיה ודחה את התביעה של הנתבע.
מעבר לשאלה עובדתית זו אף קבע השופט כי הנתבע לא עמד בדרישות הוראות החוק החוזי לביטול חוזה עקב כפיה תוך הזמן הסביר .
השופט קיבל את תביעת התובעת באופן מלא וקבע כי התובעת הינה הבעלים החוקי של הרכב ועל הנתבע להעביר לבעלותה את הרכב.
6.ייאמר על ידינו בראשיתה של הכרעה זו כי דין תביעת התובעת להתקבל וכי התובעת זכאית למלוא התשלום לו התחייב הנתבע בהסכם מיום 9.2.11, היינו תשלום פיצויי פיטורים והבראה בסך כולל של 56,000 ₪ ואין כל בסיס ,לא עובדתי ולא משפטי, בטענות הנתבע, המקנות לו אפשרות להעלות טענה לביטול ההסכם והסכומים שנקבעו בו.
להלן נדון ונתייחס לטענות המשפטיות העיקריות העומדות בפנינו אשר הביאו אותנו למסקנה כמפורט לעיל.
7.הנתבע טען בכתב ההגנה כי כלל אינו חב את הסך של 56,000 ₪ לתובעת מאחר שההסכם נחתם בכפיה ולכן יש להביא לבטלותו. בנוסף טען כי בכל מקרה התובעת אינה זכאית לסכום פיצויי הפיטורים כפי שנקבע בהסכם מאחר ששכרה עמד על 1,400 ₪ ולא 3,000 ₪ , ובשל התנהלותה במהלך השנים בהן עבדה והאופן שבו לטענתו רדתה בילדיו, היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים כלל עפ"י סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים.
הנתבע בפועל בטענותיו בכתב ההגנה מבקש לקבוע את זכויותיה של התובעת בהתעלם מההסכם מה- 9.2.11, הן באשר לעצם ההסתמכות לקיום ההסכם והן באשר לסכומים שנקבעו בהסכם ונתבעים כעת ע"י התובעת.
8.הטענה לבטלות ההסכם
הנתבע חוזר בטענותיו בפני ביה"ד על אותם טענות אותם טען בביהמ"ש השלום בנתניה בתביעתו לביטול ההסכם.
לכן בשים לב לכך שהתנהל הליך אשר בחן את טענות בטלות ההסכם וכן ניתן בו פס"ד, טענה התובעת להשתק עילה והשתק פלוגתא.
הנתבע טען כנגד טענות אלה כי קביעות ביהמ"ש השלום בכל הקשור להסכם אינן יכולות לקבוע מסמרות בכל הקשור לחלקים בהסכם המתייחסים להסכם העבודה שבין התובעת לנתבע ולכן בשל סמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה על ביה"ד לבחון מחדש בהתבסס על הראיות שבפניו האם יש לבטל את ההסכם או לא.
לאחר שבחנו את המסמכים וכתבי הטענות שהוגשו בביהמ"ש השלום בנתניה ושעמדו בפני כב' השופט עוז ניר נאוי, וכן בשים לב לטענות הנתבע באשר לחתימה בכפיה על ההסכם וכן התנהלות התובעת כלפי ילדיו, טענות שנטענו באותה הלשון גם בבימ"ש השלום בנתניה וגם בפנינו, אנו קובעות כי יש לקבל את טענת התובעת כי מדובר בהשתק עילה ובהשתק פלוגתא. פסק דינו של השופט נאוי והכרעותיו הן באשר לדחיית הבקשה לביטול ההסכם והן באשר למערכת היחסים של התובעת עם ילדיו של הנתבע, הינן קביעות והכרעות בפלוגתאות אשר עומדות אף בפנינו.
הכללים בדבר מעשה בית-דין נדונו בהרחבה בפסקי דין רבים והדוקטרינה של מעשה בית דין מושתת על עיקרון סופיות הדיון.
השתק עילה מקים מחסום דיוני בפני כל תביעה נוספת בשל אותה עילה ועל מנת להוכיח השתק עילה יש להוכיח זהות בין בעלי הדין.
במקרה זה ,אין חולק, כי הצדדים בתיק זה הינם אותם צדדים בתיק שהתנהל בבימ"ש בנתניה ועילת התביעה בביהמ"ש השלום בנתניה כפי שפורטה בכתב התביעה ,הינה ביטול ההסכם בטענה שנחתם תחת לחץ ואיומים מצד התובעת. כך גם בתיק זה מבקש הנתבע כי יקבע שההסכם שנחתם בינו לבין התובעת בכל הקשור לסכומים שנקבעו בסעיף 3 לעניין פיצויי פיטורים והבראה בטל מאותה עילה.
לכן הפלוגתא העולה בנוגע לבטלות ההסכם להתנהלות התובעת עם ילדיו של הנתבע כטענתו והטענה לאיומים במסגרת השיחות שנוהלו טרם חתימה על ההסכם, נדונו והוכרעו ע"י השופט נאוי.
בשים לב לכך כי אותה פלוגתא הוכרעה ע"י השופט נאוי ונדונו בפניו אותן טענות עובדתיות ומשפטיות, לרבות אותן ראיות (תמלולי שיחות), אזי קביעות השופט נאוי בפסק דינו מקימות מחסום לנתבע לשוב ולהתדיין בשאלה זו בפנינו.
זוהי משמעותה המשפטית של טענת השתק פלוגתא ונכונה טענת התובעת כי ההתדיינות בנושא זה הוכרעה ע"י בימ"ש השלום בנתניה בכל הקשור לתקפותו של ההסכם ואי בטלותו.
טענת הנתבע כי השופט נאוי הכריע רק בכל הקשור לרכב ומאחר והמחלוקת בתיק זה היא בשאלות בתחום יחסי העבודה, ולכן על בית הדין להתעלם מהכרעת השופט נאוי ולבחון מחד את כל הראיות באותן שאלות משפטיות דינה להידחות.
אין כל הבדל בין תקפות סעיף 3 להסכם ,נשוא תביעת אכיפה זו של התובעת לבין סעיף 4 להסכם , נשוא תביעת התובעת בבימ"ש השלום ,באשר לקביעה זו.
אמנם ההסכמה בסעיף 3 נוגעת ליחסי עבודה בין הצדדים ולכן קמה לתובעת זכות לאכוף את ביצוע ההסכם בביה"ד לעבודה, אך אין בכך דבר כדי לאיין את קביעות ביהמ"ש השלום בנתניה באותן עילות שלהם טען הנתבע לצורך ביטול ההסכם.
לכן אנו קובעות כי כל טענות הנתבע לעניין בטלות ההסכם, דינן להדחות בשל השתק עילה והשתק פלוגתא.
9.בנוסף על כל קביעותינו דלעיל, בניגוד להליך שהתקיים בבימ"ש השלום בנתניה, מותב זה שמע את עדות התובעת והיא נחקרה על תצהירה ותמלולי השיחות ובעצם בחקירתה ניסה הנתבע לטעון ולהוכיח כי יש להפוך את פסק דינו של השופט נאוי.
ברם, עדותה של התובעת הייתה אמינה בעינינו ורק חיזקה את האמור בתמלולים שהוגשו. מנגד הנתבע בחר לא להגיש תצהיר מטעמו ולא נשמעה עדותו, על כן במכלול שקילת העדות המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים ואמינות התובעת , אנו מקבלות את גרסת התובעת במלואה.
אין בידינו לקבל את טענת הנתבע התוקף בסיכומיו את העובדה כי ב"כ התובעת בחר שלא לחקור אותו בדיון ההוכחות. הנתבע בחר שלא להגיש תצהיר והתובעת הייתה רשאית לאור זאת לוותר על חקירת הנתבע ואין להעמיד זאת לרועץ כנגדה.
עלה מהעדויות ומהתמלולים, כי אכן השיחה בין שניים אלה הייתה טעונה רגשית, אך לא ניתן ללמוד מהראיות והעדות כל כפיה או לחץ של התובעת על הנתבע, למעט תחושה סובייקטיבית של הנתבע והרצון לסיים את ההתקשרות עם התובעת מהר ככל הניתן.
לכן אף לגופן של ראיות שהוצגו בפנינו ובנוסף לקביעתנו בדבר השתק עילה והשתק פלוגתא, התובעת הוכיחה את מלוא טענותיה כי ההסכם נחתם מרצון חופשי של הנתבע וללא כל כפיה או לחץ והוא נתן הסכמה מלאה לשלם לה את זכויותיה עבור כל שנות עבודתה.
10.בחינת זכויות התובעת
בהתאם להסכם ,הנתבע הסכים לשלם לנתבעת סכום כולל של 56,000 ₪ עבור פיצויי פיטורים והבראה.
הנתבע ניסה לטעון כנגד סכום זה והחישוב המוטעה בעת החתימה על ההסכם. התובע טען כי יש להתבסס על התשלום שביצע למוסד לביטוח לאומי בו נקבע בסיס שכר של 1,400 ₪, ולא 3,000 ₪.
אין בידינו לקבל טענה זו של הנתבע. הנתבע לא טען כי שילם 1,400 ₪ מידי חודש לתובעת ועלה מהתמלולים מפיו של הנתבע כי שילם לתובעת מדי חודש שכר של 3,000 ₪ נטו.
יתרה מכך, הנתבע לא יוצא כנגד סעיף 2 להסכם שם הוצהר על תשלום שכרה לחודשים ינואר-פברואר 2011 כאשר בתמלול הוא מאשר שעבור כל חודש הוא משלם לה 3,000 ₪ נטו.
די בראיות אלה כדי לאשר כי הזכויות המגיעות לתובעת צריכות להתבסס על שכר נטו של 3,000 ₪.
לכן לאחר שקבענו כי ההסכם תקף, זכאית התובעת לסכום שהוסכם בסעיף 3 להסכם בסך כולל של 56,000 ₪, בניכוי 3,000 ₪ ששולמו ב- 3/11.
זאת ועוד, אין חולק כי מאז מרץ 2011, הנתבע לא שילם כל סכום שהוא לתובעת ולכן עליו לשלם לתובעת את הפרש הסכום שהתחייב אליו, סך של 53,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ה- 9.2.11 ועד לתשלום המלא בפועל, בסכום אחד ולא בתשלומים.
לא יעלה על הדעת כי הנתבע יחתום על הסכם, יפר אותו, לאחר מכן יטען לביטולו, יתעלם מפס"ד המכיר בתקיפות ההסכם, ולא ישלם במשך שלוש שנים בהם מתנהל תיק זה ולו שקל אחד לתובעת.
לכן גם אם קבענו כי סעיף 3 להסכם תקף, משלא מילא הנתבע אחר האמור בהסכם ולמרות שאין כל סנקציה בהסכם, מן ההיגיון הוא כי הסכום שלא שולם ישולם בתשלום אחד ולא בתשלומים.
11.התובעת טענה כי היא זכאית במקרה זה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים שכן חלק ניכר מהסכום היה עבור פיצויי הפיטורים, ומאחר והנתבע לא שילם את הסכום לא עפ"י דין ולא במועד.
ראשית ייאמר, כפי שקבענו, השכר הקובע לתשלום זכויות של התובעת עומד על סך של 3,000 ₪.
בהסכם שנחתם בין הצדדים אין הפרדה בין סכום פיצויי הפיטורים לסכום דמי ההבראה, אך מחישוב של תקופת העסקה בכפולה לשכר הקובע, התובעת זכאית עבור תקופת העסקתה לפיצויי פיטורים בסך של 34,500 ₪.
הנתבע אכן עשה הכל על מנת שלא לשלם לתובעת פיצויי פיטורים למרות שהודה בזכאותה לכך הן בתמלול והן בהסכם שחתם עליו.
לא ניתן לקבל את טענת ההגנה של הנתבע כי התובעת אינה זכאית לפיצויים בשל התנהלותה כלפי ילדיו, שכן זאת לא הייתה הסיבה שבגינה פוטרה התובעת.
הנתבע אף מנסה לטעון כי אין לפסוק כנגדו פיצויי הלנה מאחר והוא העלה טענות לאי זכאות לפיצויי פיטורים בשל התנהלות התובעת כלפי ילדיו, לכאורה, בטענה של ויכוח של ממש בנסיבות העניין.
אין בידינו לקבל טענה זו. התרשמנו שהנתבע עשה הכל על מנת שלא לשלם לתובעת פיצויי פיטורים למרות שהתחייב על כך בהסכם ולמרות שבדין הגיע לתובעת פיצויי פיטורים מאחר שפוטרה בנסיבות הקשורות לסיום היחסים הזוגיים.
לכן בהתנהלות זו של הנתבע כמו גם בהימשכות ההליכים בתיק יש כדי טעם לחייב את הנתבע בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
אין בידינו לקבל את טענת התובעת כי היא זכאית לפיצויי הלנה מלאים כקבוע בחוק שכן מדובר בפיצויים דרקונים אשר לא נועדו למקרה זה.
מאידך, יש לטעמנו לפסוק פיצויי הלנה קצובים.
לכן בנוסף על הסכום שעל הנתבע לשלם לתובעת, כפי הקבוע בהסכם וכפי שקבענו לעיל, הנתבע ישלם לתובעת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך קצוב של 25,000 ₪.
12.הוצאות
לא נחזור על כל האמור בפסק-דין זה באשר להתנהלות הנתבע החל מחתימה על ההסכם ב- 2/11 ועד למועד סיום ההוכחות.
הנתבע נקט כל הליך ושיטה שיכול היה לנקוט , על מנת שלא לשלם לתובעת את זכויותיה, הגיש בקשות רבות לדחיית דיון, לא קיים החלטות של ביה"ד, ואף לא שילם את הסכום שאינו שנוי במחלוקת בגין ההבראה.
יתרה מכך, הנתבע פעל בכל הליך אפשרי והתעלם באופן מפורש מקביעת ביהמ"ש השלום לנתניה באשר לתקפות ההסכם.
הנתבע בחר לנהל הליך זה עד תומו כאשר לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, ולביה"ד הגיש ראיות חלקיות במסגרת כתב ההגנה.
ניהול ההליך כפי שנוהל ע"י הנתבע מחייב פסיקת הוצאות לדוגמה כנגדו ועל כן הנתבע ישלם לתובעת הוצאות ריאליות על ניהול הליך זה בסך של 15,000 ₪.
13.סוף דבר
לאור כל קביעותינו וקבלת התביעה במלואה, הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים בתוך 30 יום מהמצאת פסק-הדין לנתבע:
א.סך של 53,000 ₪ יתרת הסכום שלא שולמה עפ"י האמור בסעיף 3 להסכם.
ב.סך של 25,000 ₪ פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
ג.סך של 15,000 ₪ הוצאות משפט.
ד.ככל שהנתבע לא ישלם את הסכום הנקוב בסעיף א' לעיל בתוך 30 יום מהמצאת פסק-הדין, ישא חלקו של הסכום בסך של 34,500 ₪ פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מלאים מיום מתן פסק-הדין ועד לתשלום בפועל.
כל צד רשאי להגיש ערעור על פסק-דין זה לביה"ד הארצי לעבודה בתוך 30 יום מהמצאתו.
ניתן היום, י"ח אב תשע"ה, (03 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
רחל הרצוג, נ.צ. עובדים
|
|
אורנית אגסי,שופטת
|