לאורך שנים אלמן ניהל מערכת יחסים עם המטפלת של ילדיו. כשהקשר הסתיים, הוא פיטר אותה וניסה להתחמק מלשלם לה את זכויותיה. ביה"ד לעבודה שם לזה סוף.
לאחר שאשתו נפטרה, העסיק האיש מטפלת שניהלה גם את משק הבית. עם הזמן נוצרה ביניהם גם מערכת יחסים זוגית, אך הם לא עברו להתגורר יחד. כמעט 12 שנה נמשך אורח חיים זה עד שבתחילת 2011 הם הסתכסכו והפסיקו להיות זוג.
לייעוץ בחוקי העבודה:
עו"ד דיני עבודה
לאור הסכסוך האישי וסיום הקשר, האיש גם פיטר את המטפלת. מיד לאחר מכן התלקחו בין השניים מריבות וויכוחים, שבסופם הם חתמו על הסכם, בו האיש התחייב לשלם את חובו לביטוח לאומי בכל הקשור לתקופת העסקתה וכן להעביר על שמה רכב שנתן לה.
עוד סוכם כי האישה זכאית לפיצויים והבראה בסך 56,000 שקל. בפועל, האיש שילם לה רק 3,000 שקל.
האישה הגישה בבימ"ש השלום בנתניה בקשה שיצהיר כי היא הבעלים החוקי של המכונית לנוכח ההסכם, ואילו האיש הגיש בקשה לביטול ההסכם בטענה שחתם עליו תחת לחץ ואיומים.
השופט עוז ניר נאוי הכריע לטובת האישה וקבע שהיא הבעלים החוקי של הרכב, לאחר שהתרשם כי לא היה מדובר בלחץ ואיומים אלא בשיחה אמוציונלית.
בנוסף, הגישה האישה בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב תביעה לאכיפת ההסכם וכן לפיצויי פיטורים ודמי הבראה, וזכויות נוספות.
הנתבע חזר וטען גם בבית הדין כי ההסכם בטל מאחר שנחתם בכפייה, בעקבות לחץ ואיומים. לשיטתו, קביעות בימ"ש השלום אינן יכולות לקבוע מסמרות בכל מה שקשור לחלקים בהסכם המתייחסים להסכם העבודה, בשל סמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה.
התובעת טענה שההסכם נחתם מרצון חופשי של הנתבע וללא כל כפיה או לחץ. לדבריה, הנתבע הסכים לשלם לה את כל זכויותיה עבור שנות עבודתה.
לא יעלה על הדעת
השופטת אורנית אגסי קיבלה את התביעה. ראשית, השופטת הבהירה כי טענות הנתבע נדונו והוכרעו על ידי בימ"ש השלום, ולכן הנתבע "מושתק" מלטעון אותן, כלומר חסום מלקיים התדיינות נוספת בעניין.
אמנם הסעיפים שבתחום יחסי העבודה מקנים לתובעת זכות לאכוף אותם רק בבית הדין לעבודה, כך שבית הדין הוא שידון בהם, אך אי אפשר להתעלם מקביעותיו של בית המשפט בנוגע לתקפות ההסכם, הסבירה השופטת.
גם לגופו של העניין, השופטת קיבלה את גרסת התובעת שנראתה לה אמינה ונתמכה בתמלול של שיחת טלפון שלה עם הנתבע, שבה ניכר כי היא לא לחצה או כפתה עליו דבר.
הנתבע נקט בכל דרך על מנת שלא לשלם לתובעת את זכויותיה. הוא התחמק מדיונים או ביקש לדחות אותם בתירוצים שונים, ואף התעלם באופן מפורש מקביעת בית המשפט.
"לא יעלה על הדעת כי הנתבע יחתום על הסכם, יפר אותו, לאחר מכן יטען לביטולו, יתעלם מפס"ד המכיר בתקיפות ההסכם, ולא ישלם במשך שלוש שנים בהם מתנהל תיק זה ולו שקל אחד לתובעת", סיכמה השופטת.
לכן, בסיכומו של דבר, נקבע שהנתבע ישלם לתובעת 53,000 שקל (יתרת הסכום שלא שולמה על פי ההסכם) וכן פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 25,000 שקל, והוצאות משפט בסך 15,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד דני רונן
- ב"כ הנתבע: עו"ד דן פוקס
* עו"ד מוטי בר לב ממשרד מ.בר-לב ושות' עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.