החלפת השרביט באופן מסודר מבלי לפגוע בתפקוד השוטף 'עקב על הקרקע'.
אני אדבר מחר עם פלונית ואקבע איתה פגישה, לאחר מכן אנחנו נדבר על המשך הדרך ונסגור את כול הפרטים הקטנים והחשובים.
שמחת אותי מאוד - תודה!
אני מבקש לשמור על כול העניין בסודיות מוחלטת, איני רוצה לפגוע בפלונית ."
מסמך זה גם תומך בגרסת הנתבעת לפיה ביקשה להמשיך ולהעסיק את התובעת בחברה, בתפקיד שונה מזה בו הועסקה עד לפיטוריה וכי לא ביקשה לפטר את התובעת, אם כי צפתה שהתובעת תבקש לעזוב לאור השינוי הצפוי בתפקידה.
15.גם על פי עדותה של התובעת (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 12-14), השיחה במסגרתה הציע לה מר חכם לעבור לתפקיד אחר התקיימה בתחילת חודש אוקטובר 2009, סמוך לתכתובת שהוחלפה בין מר חכם לגב' שולץ. למרות זאת, הסיכום בדבר סיום יחסי העבודה בין הצדדים התבצע ביום 15.10.09, כמפורט במכתב הפיטורים הנושא תאריך זה, ואף מכתב זה נכתב כשבועיים לאחר המועד המופיע על גבו. לוח הזמנים הנ"ל אינו תומך בגרסת התובעת לפיה פוטרה ביום 15.10.09 והוא מתיישב יותר עם גרסה חלופית (שאינה גרסתה הפורמלית של הנתבעת), לפיה הנתבעת לא התכוונה לפטר את התובעת אלא רק להעבירה לתפקיד אחר, מתאים יותר, וכי כתיבת מכתב הפיטורים היתה לבקשת התובעת (ר' עדות מר חכם בעמוד 21 לפרוטוקול, שורות 22-31).
16.כבר בשלב זה נציין כי במועד ההודעה על הפסקת העבודה, התובעת טרם השלימה שישה חודשי עבודה בנתבעת ותקופת ההודעה המוקדמת לה היתה זכאית על פי חוק היתה בת חמישה ימים בלבד. אם הנתבעת היתה פועלת רק על פי הוראות החוק, מועד ניתוק יחסי העבודה היה עוד במהלך חודש אוקטובר 2009. בפועל, ניתנה לתובעת הודעה מוקדמת של למעלה מחודש, עד ליום 17.11.09.
17.מכאן נשוב לדיון בשאלות העיקריות העומדות לדיון. מהראיות עולה כי בתקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת, היא עברה שתי סדרות של טיפולי פוריות. ביחס לטיפול שבוצע באביב 2009 (מאי- יוני 2009), כבר ציינו לעיל כי זה אינו רלוונטי להכרעה, מאחר שהתובעת לא הציגה אישור רפואי בנוגע אליו, עד לאחר הגשת התביעה והתובעת אף לא מסרה לנתבעת שהיא עוברת טיפולים.
עוד עולה מהאישורים הרפואיים שהתובעת הציגה, כי ביום 15.11.09, ביומיים האחרונים של תקופת ההודעה המוקדמת, היא עברה טיפול נוסף (נספח 7 לתצהיר התובעת ור' גם נספח 8 לתצהירה, שאינו נושא תאריך).
18.הנתבעת הדגישה כי התובעת לא הציגה בפניה כל אישור רפואי, אלא שבשיחה בה נאמר לה שייתכן שתועבר מתפקידה, התובעת מסרה באופן כללי שהיא מתעתדת לעבור טיפולי פוריות.
19.ביחס לשאלה העובדתית, מתי התובעת הודיעה לנתבעת שהיא עומדת לעבור טיפולי פוריות, עדות התובעת היתה מתחמקת ופתלתלה. באופן תמוה, התובעת זכרה את הימים בהם הגיעה ל"התלמדות", עובר לתחילת עבודתה, אך לא זכרה אירוע שחל מספר חודשים לאחר מכן, ואשר משמעותי הרבה יותר לתביעה. כך, למשל, השיבה כאשר נשאלה מתי העבירה לנתבעת את האישורים הרפואיים בנודע לטיפול מיום 15.11.09 (עמוד 13 לפרוטוקול שורה 32 עד עמוד 14 שורה 13):
"ש.את המסמך הזה (הכוונה למסמך מיום 15.11.09- נספח 7 לתצהיר התובעת, סומן ת/1 – ד.ו.) העברת אחרי שסיימת את העבודה?
ת.כן. בעצם לא, ב- 17 סיימתי את העבודה.
ש.העברת אותו אחרי שנאמר לך שלא תעבדי יותר?
ת.כן.
ש.היה לך מסמך שצירפת שהיית ב- 19.10.09 אצל הרופא שלך.
ת.זה על יוני, סליחה, נכון הוא סיכם לי את הטיפול ההוא.
ש.ב-19.10 את ידעת שלא תמשיכי לעבוד?
ת.לא, רגע כן, יכול להיות. ז"א אם הייתי יודעת לשים את התאריך, זה היה פותר לי הרבה בעיות. מה שאני יודעת זה כשאני באתי לשי ואמרתי לו שאני עומדת לעבור טיפולים, אז באותו רגע הוא הציע לי תפקיד אחר, אני לא רוצה להתבלבל בסדר הדברים וליפול ברשת של תאריכים. באותו מפגש עם שי, הוא הציע לי תפקיד אחר, עזבתי את הדלת והוא ביקש שאקרא לעובדת האחרת והציע לה. אחרי זה היה את כל העניין הזה, שבעצם היה לי את התור לרופא, שי קיבל את ההודעה בעצם לפני שאני נפגשתי עם הרופא שלי ושי הציע לי תפקיד אחר.
ש.ב-19.10 פנית לרופא שלך, באותו יום שפנית אליו, את כבר ידעת שלא תמשיכי לעבוד?
ת.אני חושבת שלא, אני לא בטוחה. זה על הגבול."
כאמור, עדות התובעת בנושא שהוא מרכזי לתביעתה לא היתה משכנעת ועולה מעדותה שהתובעת היתה מעוניינת להשיב את התשובה העובדתית שתתמוך בגרסתה.
בנוסף, רק בחקירתה הנגדית התובעת מסרה שעוד בשיחה עם מר חכם בתחילת חודש אוקטובר, היא הציעה שתציג אישור רפואי, אך זה מסר לה כי אין כל צורך בכך (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 26-31). מאחר שמדובר בטענה מהותית שהועלתה לראשונה במועד ישיבת ההוכחות, ולאור התרשמותנו הבלתי אמצעית מעדות התובעת, מצאנו לדחות גרסתה בנושא.
20.זאת ועוד – בסופו של יום, אין חולק שהתובעת עברה טיפול ביום 15.11.09 והדברים עולים מהתיעוד הרפואי שהוצג במסגרת ההליך. יחד עם זאת, רק בשלב מאד מתקדם בהליך, בחקירתה הנגדית של התובעת, היא הפנתה לראשונה למסמך ת/1 (נספח 7 לתצהירה) וטענה כי זהו המסמך שהציגה לנתבעת בזמן אמת. משנשאלה לגבי פרטים בנוגע להעברת המסמך לנתבעת, עדותה של התובעת היתה מגומגמת ולא משכנעת (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 7-22, ההדגשות הוספו – ד.ו.):
"ש.את יכולה להראות לי איזה מסמך הראית לשי או למעסיק שלך?
ת.מתי?
ש.מתי שאת רוצה.
ת.(התובעת מעיינת בנספחים לתצהירה) אני מראה לך את המסמך האחרון מהתצהיר גילוי מסמכים, מסמך מיום 15.11.09.
המסמך מוגש ומסומן ת/1.
ש.מתי הבאת את זה למעסיק?
ת.באותו יום שקיבלתי את זה, אני מניחה שפיקססתי את זה.
ש.מניחה?
ת.לא מניחה, זה מה שהיה. קיבלתי את הימים האלה, הם לא מחלקים ימי מחלה.
ש.במסמך הזה כתוב שעשית שאיבת זקיקים. תתארי לי מתי הלכת לשלוח את הפקס?
ת.יש לי בבית פקס.
ש.הלכת הביתה לפקסס?
ת.או אני או בעלי. אני לא זוכרת.
ש.יש לך אישור מסירה של הפקס?
ת.אין לי. אני לא שומרת אישורי מסירה של פקסים."
21.התנהלות התובעת מעוררת תמיהות. התובעת נמנעה מלצרף את המסמך ת/1 לכתב התביעה המקורי והוא אף לא הוצג על ידה לאחר שהתקיים הדיון המוקדם הראשון, אף שמעדותה בחקירה הנגדית עולה שמדובר במסמך מרכזי ומהותי לצורך בירור תביעתה.
לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת, לפיה להוציא הודעה כללית של התובעת לפיה בדעתה להתחיל בטיפולי פוריות, התובעת לא מסרה לנתבעת כל מסמך רפואי בעניין (ר' סעיפים 17, 25 לתצהיר שי חכם), אלא סמוך מאד לניתוק יחסי העבודה.
22.למרות עדותה הלא משכנעת של התובעת, בסופו של יום, במשכורת חודש נובמבר, הנתבעת שילמה לתובעת דמי מחלה בגין שני ימים. בהעדר הסבר אחר וכאשר אורך ההיעדרות לפי ת/1 (שלושה ימים), תואם לשני ימי המחלה שהנתבעת שילמה, המסקנה המתבקשת היא שגורם מוסמך בנתבעת קיבל את המסמך והורה על תשלום דמי מחלה לתובעת.
הדעת נותנת שאם היה אישור רפואי אחר שהוצג לנתבעת, חזקה שהוא היה מוצג, באשר הוא הועבר לנתבעת ואמור להיות ברשותה.
23.בשקילת כלל הראיות בנושא, אף שגרסת התובעת בעניין האישור הרפואי שהמציאה לנתבעת הועלתה רק בשלב מתקדם, בנסיבות בהן שולמו לה דמי מחלה, אנו קובעות כי הוכח שהתובעת אכן העבירה אישור רפואי בנוגע לטיפול שעברה ביום 15.11.09.
כיוון שעל פי הראיות, עד לאותו מועד התובעת לא המציאה אישור כלשהו בדבר טיפולי הפוריות שעברה, ההגנה הקבועה בסעיף 9 לחוק עבודת נשים קמה ביום 15.11.09, שלושה ימים לפני ניתוק יחסי עובד מעביד, בתקופת ההודעה המוקדמת.
בשלב זה, התובעת השלימה תקופת עבודה של ששה חודשים.
24.בע"ע (ארצי) 363/07 ארביב – פואמיקס בע"מ, 26.5.10, נקבע כי "מועד סיום יחסי העבודה הוא המועד שעד אליו יש למנות את תקופת עבודתה של העובדת שהיא בהיריון, לעניין החובה לבקש היתר לפיטוריה, לפי ס' 9(א) לחוק עבודת נשים". כלומר, גם בתקופה ההודעה המוקדמת, התובעת היתה מוגנת על פי סעיף 9(ה) לחוק.
בנסיבות אלה, נוכח קביעותינו העובדתיות, לפיהן התובעת פוטרה, כי האישור הרפואי ת/1 הוצג לנתבעת עובר לניתוק יחסי העבודה וכאשר אין חולק כי לא התבקש ולא ניתן היתר לפיטורי התובעת, נראה כי פיטוריה של התובעת נעשו בניגוד להוראות חוק עבודת נשים.
למרות האמור לעיל, איננו סבורות כי בנסיבות המיוחדות שהובאו בפנינו, יש מקום לפסיקת פיצויים בשיעורים שנתבעו.
25.בע"ע (ארצי) 1353/02 אפלבוים – הולצמן, פד"ע לט 495 (2003), נקבע כי עובדת היות העובדת בהריון היתה חלק בלתי נפרד משיקולי המעביד בפיטוריה. באותו מקרה (ובשונה מענייננו), העובדת פוטרה על אתר, מספר ימים בטרם השלימה שישה חודשי עבודה, על מנת להתחמק מתחולת החוק. בעניין ארביב, העובדת ביקשה להמשיך ולעבוד בנתבעת עד ללידה והמעביד סירב לכך ונקבע עובדתית שהיה קשר סיבתי בין ההיריון ובין הפיטורים.
כפי שציינו לעיל, הנסיבות שבפנינו שונות. שוכנענו כי התובעת פוטרה בשל שיקולים ענייניים וללא קשר לעובדה שעברה טיפולי פוריות. בנוסף, לתובעת ניתנה תקופת הודעה מוקדמת ארוכה מזו שהגיע לה על פי דין. עניין זה יש לזקוף לזכות הנתבעת. לו ביקשה הנתבעת להתחמק מתחולת חוק עבודת נשים, היתה מסרבת להעניק לתובעת תקופת הודעה מוקדמת ארוכה מזו שהקנה לה החוק וכך, התובעת לא היתה נכנסת תחת הגנת החוק.
כמו כן, הודעת הפיטורים ניתנה לתובעת טרם שחלפו ששה חודשים מתחילת עבודתה והתקופה המוגנת החלה רק בשלושת הימים האחרונים בתקופת ההודעה המוקדמת המוגדלת שניתנה לתובעת.
לאמור לעיל נוסיף את סימני השאלה שהעלנו לעיל ביחס לשני הנושאים המרכזיים לעילת התביעה על פי סעיף 9 לחוק: נסיבות סיום העבודה והמועד שבו התובעת הציגה לנתבעת את האישור הרפואי (ת/1).
26.נוכח כל הנסיבות המתוארות לעיל, אנו סבורות כי אין מקום לפסוק לזכות התובעת פיצוי עונשי מלא כנתבע על ידה ובראות עינינו מתקיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים פסיקת פיצוי מופחת בגין פיטורי התובעת בהתאם להוראות סעיף 13 א(ב)(1) לחוק:
"מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; לענין חישוב השכר לפי סעיף קטן זה, יחולו הוראות סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ותקנות לפי סעיף 13 לחוק האמור."
בשקילת מכלול הנסיבות המיוחדות למקרה שהובא בפנינו, בשים לב לכך שההיעדרות שבה מדובר ואשר בעטיה התובעת הפכה לעובדת מוגנת על פי הוראות חוק עבודת נשים, היא בשלושת הימים האחרונים של תקופת ההודעה המוקדמת המוארכת שנמסרה לה, למעלה משיעור הזכאות על פי החוק, וכאשר נוכח הנסיבות המיוחדות שהוכחו בפנינו, ספק בעינינו אם כאשר המחוקק קבע את תחולת ההגנה על עובדות ועובדים העוברים טיפולי פוריות, צפה או התכוון להגנה גם בנסיבות אלה, אנו סבורות שהתקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים פסיקת פיצוי הנמוך מהשיעור שנקבע בחוק.
בהקשר זה נשוב ונדגיש כי אין מדובר בפיטורים בגלל טיפולי הפוריות. נהפוך הוא - מהראיות עולה כי הפיטורים היו מסיבות ענייניות הקשורות לעבודה ולא מסיבות הקשורות לטיפולי הפוריות.
לאחר ששקלנו את כלל הנסיבות, אנו פוסקות לזכות התובעת פיצויים בשיעור של 70% מהשכר לו היתה זכאית בתקופה המוגנת בת 150 הימים, שהחלה ביום 15.11.09, הוא המועד המאוחר ביותר שבו עברה טיפולי פוריות, בתוך תקופת יחסי העבודה.
27.לא מצאנו כי הנסיבות שנפרשו לפנינו מצדיקות פסיקת פיצויים בגין אי עריכת שימוע או עגמת נפש.
ביחס לפיצויים בגין אי עריכת שימוע, אנו מקבלים את טענות הנתבעת, לפיהם מדובר בהרחבת חזית ועילה בנושא זה אינה נכללת במסגרת כתב התביעה המתוקן.
אשר לעגמת נפש, לאור הנסיבות העובדתיות שתוארו לעיל בהרחבה, אנו סבורים כי אין זה המקרה המצדיק חריגה מכלל לפיו פיצויים בגין עגמת נפש ייפסקו במקרים חריגים בלבד.
שכר בגין תקופת התלמדות
28.לטענת התובעת, היא החלה את עבודתה בנתבעת ביום 24.4.09, ובכלל זה עברה שני ימי התלמדות וכן השתתפה בישיבת צוות שהתקיימה ביום 27.4.09, אך לא קיבלה שכר או תלוש בגין חודש אפריל 2009.
הנתבעת לא התייחסה לעניין זה מפורשות בתצהירה ועדותו של שי חכם בנושא לא היתה ברורה ואף ממנה עולה כי התובעת עברה הכשרה כלשהיא עם כניסתה לתפקיד (עמוד 22 לפרוטוקול שורות 22-29):
"ש.כשאתם מכניסים מישהו לתפקיד חדש אתם מבקשים לערוך לו חפיפה?
ת.זו שאלה כללית, זה תלוי בתפקיד, יש תיקי חפיפה והגדרות תפקיד. בד"כ מי שעושה את ההכשרה זו אמא שלי ואני.
ש.האם פלונית עברה הכשרה?
ת.כן עם אמא שלי ואיתי, והיא סיפרה לי שהיא סיימה עם המעסיק הקודם שלה בטונים צורמים וגם אצלו היא עבדה תקופה קצרה, ולכן היא מבקשת להגיע ולהתרשם מהמשרד בישיבת צוות, והזמנו אותה להתרשם ולאחר מכן סימנו על תחילת עבודה. אני לא זוכר אם היא עברה חפיפה."
29.מעדות התובעת עולה כי החלה לעבוד בפועל אצל הנתבעת, ביום 14.5.09 (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 12-13). התובעת גם אישרה שזהו התאריך הנקוב בתלושי השכר וגם בחוזה (עמוד 8, שורה 29 ואילך). הדברים גם מתיישבים עם נוסח חוזה עבודה, לא חתום שצורף כנספח ב' לכתב התביעה המקורי.
עם זאת משאין חולק כי התובעת אכן הגיעה לנתבעת לימי היכרות או כטענת התובעת התלמדות, יש לראות בתובעת כמי שזכאית לשכר בגין תקופה זו.
30.במכתב שהתובעת שלחה סמוך לסיום עבודתה (נוסחו הובא לעיל בסעיף 2יא לפסק הדין), התובעת טענה שהיא הגיעה לשתי פגישות בנתבעת: האחת לצורך חפיפה והשנייה לצורך קיום ישיבה בינה ובין הסוקרות (ישיבת צוות), בסך הכל – שמונה שעות עבודה (ר' גם בעדותה בעמוד עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 9-18).
כיוון שהנתבעת לא התייחסה לנושא זה בתצהירה במפורש ומשאין חולק כי התובעת הגיעה בפועל לנתבעת עובר לתחילת מועד עבודתה הפורמלי, אנו מקבלות את התביעה ברכיב זה ופסקים לזכות התובעת שכר בגין שמונה שעות עבודה בחודש אפריל 2009, בסך 301 ₪ (186 /7,000 ש"ח ₪ X 8).
31.התביעה לפיצויי בסך 5,000 ₪ בגין אי מתן תלוש שכר בגין חדש אפריל 09, נדחית מאחר שרק בפסק הדין נקבעה זכאותה של התובעת לשכר וספק רב בעינינו אם תיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, נועד למקרים מעין אלה.
פדיון חופשה
32.התובעת עתרה לפדיון חופשה של יום אחד, ובעניין זה נטען כי נפדו לזכותה 3.73 ימי חופשה למרות שבמצבת ימי החופשה אשר פורטה בתלושי שכרה, נצברו לזכותה 4.73 ימי חופשה במועד סיום עבודתה (סעיף 29 לתצהיר התובעת).
מאחר שהנתבעת לא השיבה לטענות התובעת, המושתתות על רישומי הנתבעת בתלושי השכר שנמסרו לתובעת (ע"ע (ארצי) 42463-09-11 גד גולן (יואב ברמץ) - נגריית שירן בע"מ, 18.3.13), התביעה ברכיב זה מתקבלת, על פי החישוב המפורט להלן: 318 ₪ = 22/ 7,000 ₪.
שעות נוספות
33.מהראיות עולה שהתובעת הועסקה במתכונת הבאה:
ארבעה ימים בשבוע (א' – ה') התובעת עבדה בשעות 8:00-16:00 (8 שעות ביום), מתוכם ביום אחד התובעת עבדה בשעות 8:00-19:00 (11 שעות ביום).
אחת לחודש התובעת עבדה בימי ו' בשעות 8:00-13:00 (5 שעות ביום; סעיף 9.1 לכתב התביעה המתוקן, ר' תחשיב - נספח 10 לתצהיר התובעת, המתיישב עם עדות התובעת בבית הדין, בעמוד 10 לפרוטוקול, שורות 25-28).
הצדדים אינם חלוקים בנושא מתכונת העבודה, ונתונים אלה אף מתיישבים עם טיוטת הסכם העבודה שצירפה התובעת לכתב התביעה המקורי.
34.לא מצאנו ממש בטענות ההגנה של הנתבעת (סעיפים 61-63 לכתב ההגנה המתוקן; סעיפים 120-126 לסיכומי הנתבעת), לפיהן התובעת הועסקה במשרת אמון. בנושא זה כבר נפסק:
"המדיניות המנחה בפסיקה פרשה את הסעיפים החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה בצמצום, כך שפחות עובדים יוצאו מתחולתו של החוק ויותר עובדים ייהנו מההגנות שהחוק מעניק (ע"ע (ארצי) 300271/98 טפקו–יצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע"מ - טל, פד"ע לה 703 (2000)).
בית הדין הארצי שב וחזר על הלכה זו בע"ע (ארצי) 188/06 בוג'ו - קל בניין בע"מ, (28.11.10).
עוד נפסק כי -
"... הפסיקה הדגישה כי מדובר ביכולתו ובאפשרותו של המעסיק לפקח, ולא אם היה פיקוח בפועל. החריג שבסעיף 30(א)(6) לחוק נועד לחול במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד 'אינם מאפשרים כל פיקוח'. יתרה מזו, עבודה מחוץ למפעל או למשרד אינה מונעת לכשעצמה פיקוח על שעות העבודה של העובד (דב"ע לג/4 – 3 אברהם רון – המועצה המקומית מצפה רמון, פד"ע ד' ע' 386)." (ע"ע (ארצי) 570/06 עו"ד עמוס אגרון - עו"ד זיווה כץ, (14.10.07); פסקה 8 לפסק הדין).
גם לא נוכל לקבל את הטענה לפיה בפועל, התובעת לא ביצעה עבודה בשעות נוספות. ערות אנו לכך כי לעיתים יצאה התובעת מעבודתה מוקדם מהרגיל מסיבות אישיות, לדוגמה במקרה בו בתה חלתה (ר' עדות התובעת בעמוד 10 לפרוטוקול שורות 17-28). עם זאת, מקובלת עלינו גרסת התובעת לפיה אם נעדרה או יצאה מוקדם מעבודתה, הדבר נעשה באישורו של מר חכם. מכל מקום, אין כל ראיה לכך שהתובעת חרגה מהמסגרת הכללית של שעות העבודה, שכוללת מעצם הגדרתה עבודה בשעות נוספות.
35.לאור האמור יש לקבוע כי מידי חודש בחודשו עבדה התובעת במסגרת שעות נוספות וכי היא זכאית להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, בהתאם לחישוב הבא:
במשך שלושה שבועות בחודש, התובעת עבדה חמישה ימי עבודה בשבוע, מתוכם ביום אחד עבדה שעתיים נוספות בתעריף 125%. כלומר בגין שישה חודשי עבודה, התובעת זכאית להפרשי השכר הבאים:
(186/ 7,000 ₪) X125%X 2 (שעתיים נוספות)X 6 חודשים X3 שבועות בחודש = 1,693.55 ₪.
במשך שבוע אחד בחודש, התובעת עבדה גם בימי שישי (כלומר, ששה ימים בשבוע). באותו שבוע, יש לחשב את תמורת העבודה בשעות נוספות החל מהשעה התשיעית, (כלומר שעתיים בתעריף 125% ושעה נוספת בתעריף 150%). בגין שבועות אלה, התובעת זכאית להפרשי שכר הבאים:
(186/ 7,000 ₪) X125%X 2 (שעתיים נוספות)X 6 חודשים = 564.52 ₪; ועוד –
(186/ 7,000 ₪) X150%X 6 חודשים = 338.71 ₪.
בנוסף, בשבוע בו התובעת עבדה בימי שישי (חמש שעות, שבוע אחד בכל אחד מששת חודשי העבודה), התובעת עבדה עוד חמש שעות נוספות שבועיות, בשיעור של 125% ועל כן היא זכאית גם להפרשי השכר הבאים:
(186/ 7,000 ₪) X125%X 5 (שעתיים נוספות)X 6 חודשים = 1,411.29 ₪.
בסך הכל, התובעת זכאית להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, בסך 4,008 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה המזכה (מיום 15.8.09) ועד למועד התשלום בפועל (ר' ע"ע (ארצי) 51884-09-11 נוי טבך - אוניברסיטת חיפה, פסקה 66 לפסק הדין).
ביטוח פנסיוני
36.לטענת התובעת, עם קליטתה לעבודה בנתבעת, היא היתה מבוטחת פעילה בקרן פנסיה ולמרות זאת בוטחה כעובדת חדשה שאין לה רצף ביטוחי.
לטענת הנתבעת, היא לא ידעה על כך שהתובעת היתה מבוטחת פעילה בקרן פנסיה והודעה בעניין נמסרה לה רק לאחר סיום עבודתה של התובעת, כך שיש לראות בתובעת כמי שויתרה על רכיב זה.
37.במסגרת ראיותיה, התובעת הציגה אישורים לפיהם ביטחה את עצמה (נספח 9 לתצהיר התובעת) בנסיבות אלה, משהוצגה ראיה התומכת בגרסת התובעת, השאלה אם התובעת הציגה את האישור המתאים בזמן אמת מתייתרת, באשר לדעתנו, גם אם הוצג אישור מאוחר, הוא מקנה לעובד זכאות להפרשים. לפיכך, התביעה ברכיב זה מתקבלת ועל הנתבעת לשלם לתובעת את חלק המעסיק בגין התקופה שלא בוטחה בה, היינו 697.2 ₪ כנתבע על ידה.
ניכויים מהשכר
38.בחודש אוקטובר 2009 נוכה משכר התובעת סך של 819 ₪ בגין "מפרעה", בעקבות "חוסר בקופה קטנה". בחודש נובמבר 2009 נוכו משכרה של התובעת 43 ₪ בגין שימוש בטלפון (נספח 1 לתצהיר התובעת).
לטענת התובעת, לא היתה הצדקה לנכות משכרה רכיבים אלה, מאחר שלא היתה אחראית על החסר בקופה ומשום שבחודש נובמבר החזירה את מכשיר הטלפון הנייד שהועמד לרשותה (סעיפים 30-31 לתצהיר התובעת).
39.לטענת הנתבעת, מתוקף תפקידה של התובעת הופקדו באחריותה כספים שנועדו לצורך ביצוע עבודתה (רכישות של לקוח סמוי). התובעת חויבה ב"חוסרים" מוכחים בקופה (סעיפים 51-53 לתצהיר מר חכם). לתמיכה בטענות אלה הוצג מסמך מיום 15.10.09 על גביו אישרה התובעת כי קיבלה לרשותה סך של 1,000 ₪ לצורך רכישות "לקוח סמוי" וכי היא מתחייבת להחזירם במוצרים ובתווי קנייה (נספח 5 לתצהיר חכם).
הנתבעת צירפה לכתב ההגנה דו"ח הנוגע לכספי "קופה קטנה", בו פורטו שמות העובדות ששימשו כ"לקוח סמוי", פורטו בכתב יד "החוסרים" בקופה, וכן מופיעות חתימות הנחזות להיות כחתימות חלק מעובדות הנתבעת. מאחר שלא הובהר האם אכן כטענת הנתבעת, התובעת היא שגרמה ל"חוסרים" שנמצאו בקופה, ואף המסמך שצורף לתצהירו של מר חכם אינו מהווה ראיה מספקת לצורך הניכויים משכר התובעת, אנו קובעות כי על הנתבעת להשיב לתובעת את הסכום שנוכה משכרה בסך 819 ₪.
40.אשר לניכוי בגין שימוש בטלפון, מאחר שהנושא לא נזכר בתצהירי הנתבעת, מצאנו לפסוק סכום זה לזכות התובעת.
41.לא מצאנו להיעתר לתביעה ל"גילום מס", הן משום שהתובעת לא כימתה את תביעתה ברכיב זה והן מאחר שאין בידינו כל נתון לגבי שיעור המס בו התובעת חייבת בגין הרכיבים בהם התביעה התקבלה.
42.סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
א.פיצויים בגין פיטורים שלא כדין (ללא היתר, בניגוד להוראת סעיף 9(ה)(1) לחוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954), בסך 24,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.12 (עם הגשת כתב התביעה המתוקן) ועד התשלום בפועל;
ב.פדיון חופשה בסך 318 ₪;
ג.חלק המעסיק בפנסיה, בסך 697.2 ₪;
ד.החזר ניכויים מהשכר בסך 862 ₪;
ה.שכר בגין שעות התלמדות בסך 301 ₪.
כל הסכומים המפורטים בס"ק ב'- ה' לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.09 ועד התשלום בפועל.
ו.שכר בגין עבודה בשעות נוספות, בסך 4,008 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.8.09 ועד למועד התשלום בפועל.
בנסיבות המקרה ונוכח הפער בין סכום התביעה המקורי (מעל 100,000 ₪) ובין תוצאת פסק הדין, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ו' שבט תשע"ה, (26 ינואר 2015), בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
עליזה מעין, נציגת ציבור, (מעסיקים)
|
|
דגית ויסמן, שופטת
|