1.בפנינו תביעתה של גברת שלומית עמרני (להלן: "התובעת") כנגד עמותת בני ציון, עמותה רשומה העוסקת במתן שירותי חינוך לילדי גנים ומעונות יום בחינוך החרדי במסגרת "החינוך העצמאי" (להלן: "העמותה") בגין זכויות להן היא זכאית, לטענתה, אגב יחסי העבודה בין הצדדים ובעקבות סיומם.
טענות התובעת
2.התובעת הועסקה בעמותה מיום 1.9.97 ועד 29.3.15 כסייעת בגן ילדים בחולון. במהלך תקופת העסקתה סבלה מאי סדרים וקיפוח בתשלום זכויותיה, זאת בניגוד לנהלי התשלום במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, בהם כלולה העמותה.
3.כפי שעולה מדו"ח המוסד לביטוח לאומי, ועל אף שהתובעת עבדה כל התקופה באותו גן ילדים, בין השנים 2003-2007 הועברה על ידי העמותה למעסיקה בשם מעיין רשת החינוך התורנית (להלן: "מעיין החינוך").
4.במהלך קיץ 2014, בעודה בהיריון מתקדם, פנתה התובעת לעמותה בדבר השוואת תנאים לעובדות משרד החינוך ובפרט לעניין הוצאתה לחופשה כפויה ללא תשלום בחודשי הקיץ מדי שנה. כתוצאה מפנייה זו שילם לה מנהל העמותה קצובת ביגוד וסכומים חלקיים עבור חודשי הקיץ, אך החל לנקום בה. כך, ומבלי שערך שימוע, שינה את מתכונת העבודה של התובעת לעובדת שעתית בשכר מינימום, דבר שפגע בשכרה ויצר הרעת תנאים מוחשית בתנאי עבודתה (בעודה בהיריון).
הרעת תנאים זו המשיכה עד יציאתה לחופשת לידה ביום 21.12.14.
5.ביום 28.4.15 פנה ב"כ התובעת לעמותה וביקש עבורה השוואת תנאים רטרואקטיבית. במכתב זה אף הודיע כי התובעת החליטה להישאר בביתה לצורך טיפול בבנה. העמותה השיבה לפנייה זו ביום 5.5.15 באמצעות מכתב עליו חתום עו"ד עדיאל גלס, בו דחתה את כל טענות התובעת.
6.בתאריך 7.5.15 שלח ב"כ התובעת מכתב נוסף, בו חזר על הטענות בשנית. לאחר פניה זו, ביום 14.6.15 הודיעה העמותה כי היא מוכנה לשלם פיצויים בסך 54,153 ₪, מהם יש להפחית 9,126 ₪ ששולמו על ידי מעיין החינוך, קרי 45,027 ₪.
7.בכל תקופת העסקתה קיבלה התובעת שכר מינימום ותנאים סוציאליים על פי הדין הכללי, למרות שהינה זכאית להשוואת תנאים לעובדי הוראה.
בנוסף, התובעת דורשת שכר עבור חודשי הקיץ בהם לא קיבלה שכר, חרף חובה המעוגנת בתקנות, בהוראה מפורשת בכתב ההתחייבות ובחוזה העבודה החדש; הפרשי פיצויי פיטורין (ופיצויי הלנה); הפרשי פנסיה וקרן השתלמות; פדיון חופשה; דמי הבראה; ביגוד; תוספת מעונות; ניכוי שלא כדין. עוד, מבקשת התובעת פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים (הרעת תנאים בזמן הריונה), אי עריכת שימוע ועוגמת נפש.
טענות העמותה
8.התובעת, עובדת בעייתית, שימשה סייעת בגן ילדים ושכרה שולם על פי דין. היא אינה עובדת הוראה ולכן לא זכאית להשוואת תנאים ותביעתה מנופחת ורצופה בהכפשות חסרות בסיס. התובעת בחרה מסיבותיה לסיים את עבודתה בעמותה וכעת היא מבקשת לגרוף לכיסה סכומי כסף מופקעים.
העמותה מפעילה את הגן כגוף קצה ואינה בעלת הרישיון של הגן.
9.התובעת עבדה כסייעת בגן ילדים מתאריך 1.9.97, אך לא באופן רציף, כאשר בשנת 2000 למשל עבדה עבור העמותה חודש אחד בלבד. בין התאריכים 1.11.03-31.1.07 עבדה באותו תפקיד תחת מעיין החינוך וקיבלה את מלוא הזכויות המגיעות לה. מעבר זה נעשה בהסכמת התובעת ובשל כך שהעמותה הייתה זכאית למימון מספר עובדים על ידי הרשות. בשנת 2007, מנהל כח האדם במעיין החינוך הודיע באופן חד צדדי שלא ניתן להעניק הטבה זו לסייעות ולכן העמותה שבה היא לשלם את שכרה של התובעת ישירות.
למעשה התובעת עבדה בעמותה 185 חודשים בלבד.
10.לאחר חופשת הלידה שלה, התובעת חזרה למספר ימים, יצאה לחופשת הפסח ולאחריה חדלה להתייצב לעבודתה באופן פתאומי. למעשה, התובעת התפטרה מעבודתה ללא הודעה מוקדמת.
11.התובעת מסתמכת על נספח טו לתצהירה, שהינו תחשיב כלשהו שבוצע במערכת אופק חדש. במסגרת תחשיב זה קבעה התובעת, ולא הצליחה להסביר מדוע, כי היא בדרגה 7. בנוסף, מחד טוענת התובעת כי יש להשוות תנאיה לעובדי הוראה, ומנגד מצרפת תחשיב סימולטור שכר של עובדי רשות מקומית.
12.העמותה פעלה ככל יכולתה לגיוס כספים ותקציבים ודאגה לתשלום שכרה של התובעת במשך שנים.
13.בסיום דבריה, טוענת העמותה כי השוואת התנאים אותה מבקשת התובעת תמוטט אותה לחלוטין, כמו גם מגוון רחב של עמותות שמפעילות גנים. העמותה מחזיקה גנים גירעוניים מתוך אידיאל ומטרה לחנך את ילדי ישראל, כאשר לרוב אין די בתקציב משרד החינוך לכסות את הגירעון ולכן פונה העמותה לגיוס תרומות.
ההליכים בתיק
14.דיון ההוכחות התקיים ביום 27.11.16. התובעת העידה מטעמה, הרב יוסף ורון (להלן: "מנהל העמותה") העיד מטעם העמותה והעיד גם הרב גיל דוד, מנכ"ל מרכז גני ילדים (להלן: "מג"י"), שזימונו התבקש על ידי ב"כ התובעת. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
15.נציין כבר עתה, כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, לאחר שמיעת עדויות הצדדים ומעיון בכתבי הטענות ובסיכומים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.
להלן נפרט את נימוקי הכרעתנו.
השאלות השנויות במחלוקת
16.על מנת ליצור סדר בטענות המונחות לפנינו, נגדיר את הסוגיות שבמחלוקת כדלקמן:
א)האם התובעת, כסייעת, זכאית להשוואת תנאים?
ב)האם העמותה הפרה את חוק עבודת נשים?
ג)זכאות התובעת לזכויות הכספיות.
המסגרת המשפטית
17.מכוח חוק לימוד חובה, תש"ט-1949, חלה חובת חינוך על כל ילד בישראל החל מגיל שלוש ועד היותו נער בן 17. המדינה אחראית למתן לימוד החובה, ועליה - ביחד עם הרשות המקומית, לקיים מוסדות חינוך לשם כך. בישראל כמה וכמה סוגים של מוסדות חינוך: מוסדות מוכרים ושאינם מוכרים, מוסדות רשמיים ולא רשמיים.
18. מוסדות מוכרים רשמיים שייכים למדינה וממומנים על ידה, ואילו מוסדות מוכרים לא רשמיים, דוגמת העמותה, הם בבעלות גופים פרטיים ואין, כנקודת מוצא, חובה על המדינה לשאת במימונם. חריג לאותה נקודת מוצא קבוע בסעיפים 3א(ט) ו-3א(י) לחוק יסודות התקציב כי תאגיד מרכז החינוך העצמאי ותאגיד מעיין החינוך זכאים לקבל מהמדינה תמיכה "למטרות חינוך בלבד" ו"על פי קריטריונים עניניים אחידים ושוויוניים כמו לכלל ילדי ישראל".
19. הורים רשאים לבחור אם ילדיהם ילמדו בחינוך הציבורי - במוסד חינוך מוכר ורשמי, או בחינוך "הפרטי" - במוסד חינוך מוכר שאינו רשמי. לשם כך נקבעו בחוק הוראות שונות שנועדו להבטיח כי במוסד המוכר והלא רשמי "יתקיימו תנאים נדרשים, הן באשר לעצם החזקתם של המוסדות והן באשר לתכניות הלימודים בהם". אחת ההוראות הרלוונטית לענייננו היא הוראת סעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953, אשר קובעת כי:
"השר רשאי לקבוע, בתקנות, סדרים ותנאים להכרזת מוסדות לא רשמיים מוסדות חינוך מוכרים, להנהגת תוכנית היסוד בהם, להנהלתם, לפיקוח עליהם ולתמיכת המדינה בתקציביהם, אם השר יחליט על התמיכה ובמידה שיחליט".
20.מכוח סמכות זו הותקנו תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ד-1953 (להלן: "תקנות מוסדות מוכרים"), בהן נקבעו קריטריונים להכרה במוסד חינוך, כמוסד מוכר שאינו רשמי. וכך בתקנה 3(א):
"מוסד חינוך לא יוכרז כמוסד מוכר אלא אם נתמלאו תנאים אלה:
(1)על המוסד ניתן רשיון לפי חוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969, או לפי פקודת החינוך, לפי הענין;
(1א)המוסד מקיים את תכנית היסוד לפי האמור בתקנה זו;
(2) הלימודים הנוספים על תכנית היסוד אושרו על ידי השר;
(2א)מספר התלמידים הצפוי בכל כיתה הוא לפי השיעור הנהוג במוסדות חינוך רשמיים;
(3)ימי הלימודים אינם יותר מ-260 לשנה ולא פחות מ-180 לשנה, ובלבד שבמוסדות שבהם מקבלים התלמידים שיכון וכלכלה נוסף על החינוך היסודי, יהיו ימי הלימוד כפי שיאשר השר;
(4)המוסד מקיים חופשות חגים כפי שאישר השר;
(5)השכלת המנהל וחבר המורים והעובדים במוסד היא לפי הנהוג במוסדות חינוך רשמיים;
(6)משכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים;
(7)תנאי השיכון, הציוד והתנאים הסניטאריים במוסד מניחים את דעת השר." (הדגשה הוספה - ת.ס.).
21.הקריטריון הרלוונטי לעניננו, ועל פירושו סבה המחלוקת, הוא זה הקבוע בתקנה 3(א)(6) ולפיו על מנת שמוסד רשמי יזכה ל"הכרה", נדרש כי "משכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים". לשלמות התמונה הנוגעת לתנאי האמור בתקנה 3(א)(6) נציין כי בשנת 2010 תוקנו התקנות באופן שהוספה תקנה (ד), בה נקבע כך:
"על אף האמור בתקנת משנה (א)(6), רשאי השר להכיר במוסד אף אם משכורות המורים והעובדים במוסד אינם לפי הכללים האמורים בה, אם המוסד מקיים תכנית הבראה שאושרה מראש ובכתב בידי משרד החינוך ושלדעת חשב המשרד התכנית מחייבת הפחתה בשכר העובדים, ובלבד שההפחתה תהיה מידתית ובהתאם לרכיבי השכר הקודם, וכן לפי נתוני העובדים והעסקתם קודם ההפחתה."
מעמדת היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה לבית הדין הארצי בע"ע 8582-02-13 רשות הגנים של אגודת ישראל - שמחה בוסי ואח', 13.10.16 (להלן: "עניין בוסי"), עולה כי התיקון האמור בא לעולם לאחר שתוכנית הבראה שגובשה לרשת הגנים בשיתוף עם משרד החינוך, נפסלה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (ס"ק 502/09 ארגון גננות חרדיות - רשת הגנים של אגודת ישראל, 22.3.09), מן הטעם שתנאי השכר שנקבעו בה, היו פחותים מתנאי השכר הנהוגים במוסדות רשמיים.
עניין בוסי
22.בעניין בוסי התעוררה השאלה האם התקנות מקימות למערערות, גננות של רשת הגנים, זכות תביעה עצמאית לתשלום שכרן לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים.
23.בית הדין האזורי, מותב בראשות חברתי השופטת נטע רות עב 5646/03 שמחה בוסי - הנהלת רשת אגודת ישראל, 26.2.09. , השיב על שאלה זו בחיוב וקבע:
"יישום הכללים שהתווה בית המשפט העליון בפסיקתו ביחס לתכליתו של חוק חינוך ממלכתי ולתכלית התקנות שהותקנו מכוחו ומכאן - אף ביחס לאופן שיש ליישמן - צריך להוביל למסקנה, לפיה הנתבעת מחויבת, בהתאם לתקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי, בהענקת תנאי שכר לעובדי הוראה במוסדותיה השווים לאלה המוענקים לעובדי הוראה במוסדות החינוך הרשמי וכי הפרה של תקנה זו מקימה עילת תביעה עצמאית לכל אחת מהתובעות".
וכך נימק בית הדין האזורי את מסקנתו:
"...בהבטחת רמתם של מוסדות מוכרים שאינם רשמיים - זאת, בין היתר, ע"י קביעת כללים המסדירים את תנאי ההעסקה של עובדי ההוראה המועסקים בהם - יש כדי לתרום להשגת היעדים שהוגדרו בחוק חינוך ממלכתי גם במוסדות המוכרים שאינם רשמים.
...לעובדי ההוראה המועסקים במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים ובכללם אף הנתבעת, יש אינטרס ישיר בהגנה על רמתם החינוכית והפדגוגית של המוסדות בהם הם מועסקים ועל יישום מיטבי של תכלית חוק חינוך ממלכתי במוסדות הללו.
מכאן - שככל שהנתבעת מפרה את הוראות התקנות, הרי שקמה לכל עובד ועובד עילת תביעה; קרי - זכות משפטית לדרוש את יישומם של הכללים הנהוגים ביחס לתנאי העסקה של עובדי ההוראה בחינוך הרשמי, כך שכללים אלה יחולו אף לגביהם."
מוסיף בית הדין האזורי ומציין שני שיקולים נוספים: הגברת יעילות אכיפת התקנה וקידום השוויון בין סוגי המוסדות המוכרים, הרשמיים והלא רשמיים:
"נוסיף, כי מסקנה זו היא המתבקשת אף נוכח שיקולי מדיניות שמטרתם להוביל לאכיפה יעילה של הוראות חוק חינוך ממלכתי והתקנות שהותקנו על פיו...
כן יאמר - כי אכיפה יעילה של הוראות חוק חינוך ממלכתי והתקנות שהותקנו על פיו - ובמיוחד נוכח חולשת מנגנוני האכיפה של המדינה - יש כדי לקדם את עקרון השוויון. שכן, אי עמידתה של הנתבעת, הנהנית מתמיכה ציבורית בדרישת התקנות - מקנה לה יתרון על פני מוסדות אחרים אשר עומדים בתנאי התקנות באופן המגביל, מטבע הדברים, את היקף פעילותם.
עוד יאמר - כי אי עמידתה של הנתבעת בדרישת התקנות - המחייבות הענקת תנאי שכר שווים לעובדיה כפי הנהוג במוסדות הרשמיים וזאת - כל עוד היא נהנית מתמיכה שמקורה מתקציב המדינה - יוצרת אפליה בינה לבין מוסדות אחרים שאינם נהנים מתקציב המדינה עקב אי עמידה בתנאים הללו."
24.על החלטת בית הדין האזורי הוגש ערעור. בית הדין הארצי, בדעת הרוב מפי כבוד השופטת רוזנפלד, דחה את הערעור וקבע כי אומנם התקנות לא מקימות עילת תביעה עצמאית ונפקות הפרתן היא במישור המנהלי, אך קיימת נפקות גם במישור יחסי עובד ומעביד שבין המוסד המוכר הלא רשמי לבין עובדיו:
"בעצם פנייתו של מוסד חינוך אל משרד החינוך, בבקשה להכיר בו כמוסד מוכר שאינו רשמי, וודאי בעצם קבלת הטבות על יסוד ההכרה שהתבקשה, טמונה התחייבות מפורשת וברורה של המוסד למילוי אחר תנאי ההכרה, ולענייננו, התחייבות למילוי התנאי בדבר תשלום משכורות העובדים על פי המקובל במוסדות החינוך הרשמיים. התחייבות כזו היא בבחינת מובן מאליו, באשר היא העומדת ביסוד ההכרה, ועליה לאמיתו של דבר מושתתת קבלת ההטבות הכספיות הכרוכות בהכרה. התחייבות זו של המוסד, אומנם ניתנת למשרד החינוך, אך היא משקפת באופן ברור התחייבות של המוסד כלפי כלל הציבור, שמשרד החינוך אינו אלא נאמן שלו, וממנו הוא שואב את כוחו."
מוסיפה השופטת רוזנפלד וקובעת כי:
"בנוסף, ככל שמדובר בעובדי המוסד המוכר שאינו רשמי, אצלם ודאי נמצאת הציפייה הסבירה והלגיטימית כי מעסיקם שהתחייב לכך, פועל על פי תנאי ההכרה בהם הוא מחויב, וממלא אחריהם."
ולבסוף:
"מכלל הניתוח שנערך אודות פעולתה של הרשת כגוף ציבורי ומחויבותה לתנאי בדבר תשלום משכורות העובדים כמקובל במשרד החינוך מחד, וציפייתם הסבירה והלגיטימית כי הרשת פועלת על פי תנאי ההכרה בה, מאידך, מתבקשת מסקנה אחת. המסקנה המתבקשת לדעתי היא, כי הדרישה שבסעיף 3(א)(6) לתקנות מוסדות מוכרים לתשלום שכר העובדים "לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים", מגלמת בחובה התחייבות של המוסד לשלם לעובדיו שכר לפי השיעורים והכללים הנהוגים במשרד החינוך. משכך, היא מהווה תנאי מכללא בהסכמי ההעסקה של העובדים."
לסיכום, עמדת הרוב בענין בוסי קבעה כי תקנה 3(א)(6) לתקנות צריכה להתפרש כמקנה לעובדי המוסד המוכר הלא רשמי את הזכאות לתנאי העבודה החלים במוסדות הרשמיים.
25.דעת המיעוט בעניין בוסי, מפי סגן הנשיאה כבוד השופט פליטמן (כתוארו אז) חלקה על המסקנה של דעת הרוב. בקליפת אגוז, סבר סגן הנשיאה כי אין לפרש את תקנה 3(א)(6) כקובעת זהות בין תנאי העבודה של עובדי המוסד המוכר הרשמי לבין תנאי העבודה של עובדי המוסד המוכר הלא רשמי.
26.רשת הגנים עתרה לבג"ץ כנגד ההכרעה בעניין בוסי (בג"ץ 8838/11 רשת גני הילדים של אגודת ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, 8.4.13). העתירה אמנם נדחתה, אך נימוקי הדחיה מעוררים לכאורה קושי באשר לנפקותו של פסק הדין בענין בוסי, ולפיכך נביא את פסק דינו של בג"צ כלשונו:
"לא ראינו הצדקה להתערבות של בג"ץ בעניין נשוא העתירה. בית הדין הארצי קבע, בין השאר, כחלק מהנמקותיו בדעת הרוב, כי התנאי בדבר תשלום משכורות כמקובל במוסדות החינוך הרשמיים הפך להיות תנאי מכללא בהסכמי העבודה עם עובדיו של מוסד החינוך המוכר שאינו רשמי (ראו פסקה 64 לפסק דינה של השופטת ר' רוזנפלד).
מבלי להיכנס לכל השאלות האחרות העשויות להתעורר, די בכך כדי שהעתירה תדחה מאותה קביעה עובדתית לגבי תוכן יחסי העבודה שבין העותרת לבין המשיבות 16-2, וזאת על-פי כללי ההתערבות המקובלים עלינו בכגון דא."
עיון בעמדת הרוב בענין בוסי מעלה כי הקביעה אודות הפיכת הוראות תקנה 3(א)(6) לתקנות לתנאי מכללא בחוזי העבודה של עובדי המוסד הלא רשמי והמוכר, היא קביעה משפטית נפרדת מהקביעה העובדתית לפיה הלכה למעשה באותו מקרה שילמה רשת הגנים את השכר לפי המקובל לגבי עובדי הוראה. קביעה משפטית זו לא בוטלה והיא עומדת על כנה ומחייבת.
מן הכלל אל הפרט
האם התובעת, כסייעת, זכאית להשוואת תנאים?
27.סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 (להלן: "חוק יסודות התקציב"), קובע כי מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים השייכים למגזר החרדי מקבלים מימון מלא, בדומה למוסדות חינוך מוכרים ורשמיים. תקנה 3(א)(6) לתקנות מוסדות מוכרים קובעת כי שכר המורים והעובדים יהיו לפי השיעורים הנהוגים במוסדות החינוך הרשמיים. חובה זו אף עוגנה בפסיקת בית הדין הארצי לאחרונה בעניין בוסי.
טענות התובעת
28.תקנה 3א לחוק יסודות התקציב אינה מבחינה במתן המימון בין אם מדובר בתקצוב ישיר או עקיף על ידי עמותת צינור. במקרה דנן, העמותה זכתה לתקצוב מאת משרד החינוך (באמצעות מג"י), המגלם את מכלול הזכויות להן הייתה זכאית התובעת, אך חלק גדול מכספים אלה לא הועבר לידה ונותר בכיס העמותה בניגוד לדין ובחוסר תום לב.
29.כנגד תקצוב זה, העמותה חתמה למג"י על כתב התחייבות ושיפוי מפורש, על פיו היא מתחייבת לשלם לעובדות את תנאי השכר והזכויות הנהוגים במשרד החינוך (להלן: "כתב ההתחייבות"). כתב ההתחייבות הוא מסמך מהותי אשר נוסח על ידי משרד האוצר (כגוף המממן) ומטרתו להבטיח כי התנאים אכן משולמים, כל זאת לאחר תוכנית הבראה שבוצעה בעניין וכמוסבר לעיל.
לעניין זה העיד הרב דוד כי התקצוב מיועד גם לסייעות (עמ' 16, ש' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 27.11.16) וכי החתימה על כתב ההתחייבות מהווה תנאי לתקצוב המוסד, ובכלל זה השוואת תנאי שכר והפרשות לקרן השתלמות ותשלום 12 חודשים בשנה. עוד ציין כי עובדי מנהל ומשק שנכתבו בסעיף 3 לכתב ההתחייבות מתייחס לסייעות קובע כי יש להשוות את תנאי שכר וההפרשות לקרן השתלמות כמו גם תשלום שכר 12 חודשים בשנה (עמ' 16, ש' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 27.11.16).
30.התנהגות העמותה לאחר פניית התובעת בבקשה להשוואת תנאים - אשר לראשונה, שילמה לתובעת שכר עבור חודשי הקיץ, 7-8/2014; קצובת ביגוד ב- 6/2014; ואף הכינה הסכם עבודה חדש המכיר בחלק מהותי מהזכויות שדורשת התובעת - כמוה כהודאה והכרה בחובתה לקיים את הכללים בהתאם לתקנות.
אין ליתן תוקף לעדות הכבושה של מנהל העמותה לפיה התקצוב התקבל עבור 10 חודשים שכן הוא עצמו מודה כי התקציב היה עבור שנה מלאה אף נפרש באופן שגוי, כך שהסייעות היו זכאיות לשכר במשך 12 חודשים לכל אורך התקופה. עוד, טענתו של מנהל העמותה כי שילם לתובעת את קצובת הביגוד מטוב ליבו היא טענה מגוכחת. לבסוף, אמירתו כי אינו מכיר את הסכם העבודה החדש היא טענה מביכה שכן לא סביר שמישהו זייף ו/או הוציא מסמך ללא אישור ממחשבי העמותה הנושא את לוגו העמותה וטענה כזו לא עלתה במסגרת כתבי בי-הדין שהוגשו.
טענות העמותה
31.תקנה 3 לתקנות מוסדות מוכרים קובעת כי מוסד חינוכי יוכרז כמוסד מוכר רק אם, בין היתר, ניתן לו רישיון לפי חוק הפיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969 או לפי פקודת החינוך. במקרה שלפנינו בעלת הרישיון היא מג"י, שאינה צד להליך זה. העמותה היא מוסד מתוקצב הדומה יותר למוסד פטור עליו לא חלות תקנות מוסדות מוכרים.
תמיכה לכך ניתן למצוא בפסק הדין שניתן בסע"ש 11696-02-14 חיים שמעון - "פאר יוסף" נוה יעקב, 6.11.16, שקבע כי התנאים לרישוי והכרה במוסד מוכר שאינו רשמי, הם תנאי כשירות ספציפיים למוסד מסוים. העמותה אינה מוסד מוכר למשרד החינוך ואינה בעלת הרישיון.
32.בעניין ע"ע 9701-02-16 רשת עמל 1 בע"מ - אלעביד נבילה ואח', אשר עדיין נדון בבית הדין הארצי, ממתין להכרעה, בין היתר, באשר לשאלת תחולת הפסיקה בעניין בוסי על עובדים שאינם עובדי הוראה. בפסק הדין של בית הדין האזורי בעניין זה (סע"ש 56977-01-14 נבילה אלעביד - רשת עמל 1 בע"מ, 31.12.15, להלן: "עניין נבילה") הושוו תנאי עבודתם של הסייעות לתנאי עובדי רשויות מקומיות, השוואה שכלל לא נתבקשה בעניין זה.
לטענת העמותה, בעניין נבילה קבע בית הדין כי רק מחמת היותו של המוסד החינוכי בעל הרישיון יש לשקול את השוואת התנאים לעובדי הרשויות המקומיות ולכן יש להבחין באופן ברור בין הנתבעת בעניין נבילה, שהייתה בעלת הרישיון, לעמותה דכאן שאינה מוסד מוכר למשרד החינוך ואינה בעלת הרישיון. זאת ועוד, בעניין נבילה קבע בית הדין השוואת תנאים לעובדי הרשויות המקומיות ובעניין דכאן מבקשת התובעת השוואת תנאים לעובדי הוראה ומצרפת לתביעתה תחשיבי אופק חדש להוכחת שכרה הקובע.
33.פסק הדין בעניין תע"א 7179/09 מרים מפעי - רשות הגנים שע"י אגודת ישראל, 28.5.13 (להלן: "עניין מפעי") מדגיש כי עניין בוסי התייחס למורים ועובדי הוראה ולא לעובדים האחרים שאינם עובדי הוראה ובמוסדות חינוך רשמיים אינם עובדי משרד החינוך.
34.לבסוף, עניין נבילה אינו מחיל השוואת תנאים רטרואקטיבית. מאחר שפסק הדין ניתן בתאריך 31.12.15 ונוכח פסיקות סותרות - בוודאי שהקביעה דשם אינה חלה על העמותה.
35.כתב ההתחייבות אינו עוסק כלל בהשוואת תנאים ויתרה מכך, לא חל במישור היחסים בין העמותה והתובעת אלא בין העמותה ומג"י בלבד. כתב ההתחייבות קובע כך:
"א.התאגיד שילם בקביעות בשנה שהסתיימה ביום 31 בדצמבר לכל עובדיו, כמתחייב מחוקי העבודה, מצווי ההרחבה, ומההסכמים הקיבוציים החלים עליו, לרבות תשלומים סוציאליים כנדרש.
ב.התאגיד שילם לעובדיו בשנה שהסתיימה ביום 31 בדצמבר לא פחות משכר מינימום כנדרש בהתאם להוראות חוק שכר המינימום, התשמ"ז-1987, וכן ביצע את ההפקדות הנדרשות לקרנות פנסיה ו/או קופות גמל ולקרנות השתלמות בהתאם לתנאי השכר של עובדי הוראה ועובדי מינהל ומשק כפי שפורסמו על ידי משרד החינוך, ואשר מופיעים באתר האינטרנט של משרד החינוך במועד מתן הצהרה זו".
כתב התחייבות זה מחייב לשלם לעובדי העמותה שכר מינימום והפרשות כדין. כל שאר ההיבטים הקבועים בו עוסקים בתנאי השכר של עובדי ההוראה שאינם ממין העניין.
36.לבסוף, השוואת התנאים תמוטט את העמותה לחלוטין ובכך את מטה לחמן של כל הסייעות העובדות עבור העמותה ומג"י. הגן בו עבדה התובעת הוא גן גרעוני ומדי חודש העמותה הייתה משלימה את התקציב באמצעות כספי תרומות על מנת לשלם את שכר העובדים. על כן, כל טענה להתעשרות העמותה על גבה של התובעת אל לה להתקבל.
דיון והכרעה
37.לאחר בחינת הדברים וכפי שנבאר להלן - אין לקבל את טענת העמותה כי יש לפרש את תקנה 3(א)(6) כחלה אך ורק על "עובדי הוראה" - כפי הגדרתם בחוק הפיקוח, כל שאינה חלה על סייעות לגננות.
38.לשון תקנה 3(א)(6) ברורה ועניינה השוואת תנאים הן בהתייחס למורים והן בהתייחס לעובדים. ונצטטה פעם נוספת:
"משכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים" (ההדגשה הוספו על ידי - ת.ס.)
לו כוונת התקנה הייתה לעובדי חינוך בלבד, לגישתנו לא הייתה מופיעה המילה "והעובדים". קבלת הפירוש לו טוענת העמותה תוביל לכך שלמילה "והעובדים" בנוסח התקנה לא תהיה כל משמעות.
39.זאת ועוד, התקנה נועדה להבטיח כי כח האדם במוסד החינוכי הלא רשמי לא ייפול ברמתו מכוח האדם במוסד החינוכי הרשמי. כח אדם זה מהווה את מכלול סגל העובדים במוסד. על כן, גם מבחינת תכלית התקנה אין מקום להבחין בין המורים לבין יתר העובדים.
40.בפסק הדין בעניין 8024-07-11 רבקה קראוט ואח' - רשת גני ילדים של אגודת ישראל ואח' מיום 2.5.13, שדן בסוגייה זהה, פסקה כבוד הנשיאה השופטת דיתה פרוז'ינין כי יש להחיל את האמור בעניין בוסי גם על סייעות. מסקנתה שם מפרשת את לשון תקנה 3(א)(6) כמתייחסת למורים ולעובדים ולא רק לעובדי הוראה. עוד מוסיפה הנשיאה כי עניין בוסי דן בעובדות המוסדות המוכרים שאינם רשמיים ואין בו אבחנה בין עובדי הוראה לעובדים אחרים.
41.בפסק הדין בעניין מפעי מיום 28.5.13, קבעה כבוד השופטת טרכטינגוט כך:
"ערים אנו לכך כי תקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי נוקטת במילים "המורים והעובדים במוסד", אך לטעמנו הכוונה במילה "עובדים" הינה לעובדי הוראה בלבד אשר הינם לאו דווקא מורים, לדוגמא גננות, עובדי הוראה בתפקידי ניהול, בתפקידי הדרכה ופיקוח, עובדי הוראה במסגרת החינוך המיוחד ועוד.
פרשנות זאת תואמת את התכלית לפיה נשאבה חבות המוסד המוכר כלפי משרד החינוך ליחסים שבין המוסד המוכר לבין עובדי ההוראה, שכן התחייבות המוסד המוכר למשרד החינוך הינה לשלם לעובדיו לפי השיעורים והכללים המקובלים במשרד החינוך.
התחייבות זאת נשענת מחד על ההטבות הכספיות שמקבל מוסד החינוך לשלם לעובדיו כמקובל במוסדות החינוך הרשמיים ומאידך בשמירה על תנאי שכר נאותים יש כדי להבטיח שעובדי הוראה בעלי כישורים נאותים לא ידירו רגליהם ממוסדות החינוך של הנתבעת ובכך תפגע רמתם של מוסדות אלה...
במוסד החינוך הרשמי מועסקים פרט לעובדי הוראה עובדים נוספים.
עובדים אלה לעיתים קרובות אינם נמנים על עובדי משרד החינוך. לא נטען ולא הוכח כי המוסד המוכר תוקצב על ידי משרד החינוך על מנת להשוות את תנאי שכרם של עובדים אלה".
42.לעומתה, בפסק הדין בעניין תע"א 12215/09 אסתר בנטל ואח' - רשת גני ילדים של אגודת ישראל, 12.10.14, סקר כבוד השופט איטח את ההלכות בסוגייה זו וקבע:
"לאור האמור נקבע בזאת כי הזכות להשוואה חלה גם על עובדים במוסד החינוכי שאינם מורים, ובכללן סייעות בגני הילדים".
43.בפסק הדין בעניין נבילה מיום 31.12.15, קבע כבוד השופט סופר כי:
"בניגוד לטענות הנתבעות לפיה עניין בוסי רלוונטי לעובדי הוראה בלבד, הרי שאין בפסק הדין כל סייג ביחס לעובדים שאינם עובדי הוראה, מה גם שלשון התקנות ברורה ואין בה כל הבחנה בין עובדי הוראה, לבין יתר העובדים במוסד החינוכי".
44.אשר לטענת העמותה כי מג"י, שאינה צד להליך, היא בעלת הרישיון ולכן היא עצמה איננה מוסד חינוכי מוכר שאינו רשמי, לטעמינו העמותה פעלה כגוף קצה, שלוחה של מג"י לעניין הפעלת הגן, ועל כן מדובר הלכה למעשה מבחינה פרקטית במוסד חינוכי מוכר שאינו רשמי על אף שהרישיון איננו על שמה.
45.לעניין טענת העמותה כי עניין נבילה אינו מחיל השוואת תנאים רטרואקטיבית, נקודת המוצא העקרונית היא שהלכה שיפוטית, אפילו חדשה, פועלת הן רטרוספקטיבית והן פרוספקטיבית. בנסיבות חריגות של הסתמכות על הלכה משפטית ישנה יתכן כי הלכה חדשה תחול באופן פרוספקטיבי בלבד. במקרה שלפנינו, לא עלה בידי העמותה להצביע על קיומה של "הלכה ישנה", שכן לא הייתה התייחסות של בית הדין הארצי לעניין ופסיקה של בתי הדין האזוריים אינה מחייבת האחד את השני, ומכל מקום לא הוכחו אותן נסיבות חריגות של הסתמכות על הלכה משפטית ישנה שעשויות להקים קביעה כי הלכה שנפסקה תחול פרוספקטיבית בלבד.
46.דעתנו, כאמור לעיל, היא כדעתם של כבוד השופטים סופר, איטח ופרוז'ינין. לפיכך, אנו קובעים כי השוואת התנאים חלה גם על עובדי המוסדות המוכרים הלא רשמיים שאינם עובדי הוראה וטענות התובעת מתקבלות לעניין זה.
הפרת חוק עבודת נשים
47.לטענת התובעת, היא זכאית לפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בסך 25,000 ₪ לאור הרעת התנאים שבוצעה לה בעודה בהיריון.
בפסיקה נקבע לא אחת כי בנסיבות בהן מעסיק רוצה לבצע שינוי משמעותי ו/או הרעת תנאים בתנאי העבודה, עליו לבצע לעובד שימוע כדין. העמותה לא פעלה כך ושינתה את תנאי עבודתה של התובעת באופן חד צדדי ובפתאומיות.
48.לטענת העמותה, בעבר הפעילה שעון נוכחות מכני, אך משגילתה כי העובדות מחתימות אחת עבור השנייה את שעון הנוכחות ו/או מתקנות את הדיווח בכתב יד ולשם ניהול נכון וצודק של מערך העובדות - בחרה להכניס שעון נוכחות ביומטרי, הדורש טביעת אצבע, כאשר הדרישה להחתמה בשעון החדש הייתה כלפי כל העובדות ולא כלפי התובעת בלבד. אין ולא היה כל קשר בין המהלכים שנעשו בעניין לבין הריונה של התובעת.
מחקירת התובעת עולה כי הייתה ממש בתחילת הריונה ואיש בעמותה לא ידע על הריונה כאשר בוצע השינוי בשעון הנוכחות. בנוסף, העמותה לא שינתה את תנאי העסקתה אלא אכפה את אמינות דיווח הנוכחות.
49.התובעת מתייחסת להפעלת שעון נוכחות ביומטרי כהרעת תנאים, אך לא היה כל קשר בין הפעלת שעון הנוכחות הביומטרי והריונה של התובעת. הפעלת השעון הביומטרי הינה דרישה לגיטימית של העמותה בראותה את התובעת מחסירה שוב ושוב מעבודתה, חותמת על שעות כאשר כלל אינה נוכחת בעבודה ועוד. העמותה לא שינתה את תנאי העסקתה של התובעת, אלא אכפה את אמינות דיווח הנוכחות והגעתה בזמנים עליהם שולם שכרה וללא כל קשר להריונה, שכלל לא ידעה עליו בשלב זה.
50.לעניין זה אנו מקבלים את גרסת העמותה. לא עלה בידי התובעת להוכיח כי השינוי באופן החתמת שעון הנוכחות נגע בכל צורה ואופן להיותה בהיריון. אשר לזכות לשימוע, אין מדובר לטעמינו בשינוי מהותי המצריך שימוע לעובד.
בהתאם, התביעה לפיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים - נדחית.
זכאות התובעת לזכויות הכספיות
השכר הקובע
51.בהתאם לסימולטור השכר (המבוסס על תנאי הסייעות ברשויות המקומיות) התובעת צריכה הייתה להשתכר כ- 6,050 ₪ לחודש ב- 7 השנים האחרונות, אך השתכרה הלכה למעשה 3,303 ₪ בלבד.
52.לטענת העמותה תוכנית אופק חדש כלל לא הופעלה בחינוך המוכר הלא רשמי ומדובר בתוכנית החלה על עובדי הוראה בלבד. לא ברור מהיכן שואבת התובעת את הטענה לקבל שכר בהתאם לתוכנית זו.
יתר על כן, במסגרת תחשיב זה שהגישה התובעת נקבע כי היא בדרגה 7, אך כשנשאלה על כך לא ידעה על פי מה נקבעה דרגה זו. יתרה מכך, הכפילה שכר זה במהלך כל התקופה כאשר זה השכר לו הייתה זכאית, בהתאם לתחשיב שלה, רק כשנה וחצי.
אם כך, גם אם ייקבע כי יש השוואת תנאים, התובעת לא הוכיחה לאילו תנאים יש להשוות את שכרה ונספח טו לתצהירה המציג תחשיב זה אינו מוכיח דבר.
53.מאחר שהעמותה לא הציגה בפנינו תחשיב נגדי ביחס לשכר ומשלא הוצגו ראיות לסתור - אנו מקבלים האמור בתחשיב התובעת כמפורט בכתב התביעה ונספחיו. יתר על כן, הקביעה לפיה יש להשוות את התנאים של הסייעות בגנים לפי התנאים של סייעות ברשויות המקומיות נקבעה כבר בפסיקה (פס"ד נבילה אל עביד).
הפרשי שכר
54.לטענת התובעת, השתכרה 3,303 ₪ שעה שהייתה צריכה להשתכר 6,050 ₪ (בהתאם לסימולטור השכר). בכפוף לתקופת ההתיישנות זכאית התובעת להפרשי שכר עבודה בסך 222,507 ₪. נוסף על כך, בחודש יוני 2014 ביצעה העמותה הפחתת שכר במפגע ובצורה בוטה והחלה לשלם לה שכר שעתי מינימום, שהפחיתה את שכרה החודשי בכ- 500 ₪ לחודש, קרי סך כולל של 2,500 ₪ נוספים.
55.העמותה טענה כי היות שהתובעת אינה זכאית להשוואת תנאים שכרה שולם לה כדין והיא אינה זכאית להפרשים כלשהם.
56.מקום בו קבענו כי התובעת זכאית להשוואת תנאים, אנו קובעים כי התובעת זכאית להפרשי השכר שנתבעו על ידה בסך 225,007 ₪.
שכר בחודשי הקיץ
57.לטענת התובעת, החובה לתשלום שכר עבור חודשי הקיץ מעוגנת בתקנות, בהוראה מפורשת בכתב ההתחייבות ובחוזה העבודה שהוציאה העמותה לאחר חשיפת הפרשה. מנהל העמותה אף אישר בעדותו כי קיבל תקציב עבור 12 חודשים בשנה אך הסביר כי התשלום חולק ל- 10 חודשים ולכן מפאת אי הבנה לא העביר לתובעת וליתר העובדות תשלומים בחודשי הקיץ.
התובעת לא קיבלה שכר עבור חודשי הקיץ, למעט קיץ 2014 ונשלחה לחתום אבטלה בתקופה זו. לפיכך, היא זכאית לתשלום בגין 12 חודשי קיץ, כאשר מסכום זה ינוכה סך שך 24,380 ₪ אשר שולמו לתובעת כדמי אבטלה, סך הכל 42,600 ₪.
58.לטענת העמותה התובעת קיבלה דמי אבטלה בחודשי הקיץ בהם לא עבדה בעמותה בסך כולל של 24,380 ₪ ועל כן היא אינה זכאית לפיצוי או השלמה כלשהי בגין חודשים אלה. אם ייקבע כי כתב ההתחייבות חל לעניין זה, העמותה חתמה עליו בשנת 2011, קרי התובעת תהא זכאית לכל היותר להפרש ביחס לשכרה לשנים 2012-2013 בלבד.
59.משקבענו כי התובעת זכאית להשוואת תנאים, יש להחיל על התובעת הוראה זו. תביעתה לשכר עבודה עבור חודשי הקיץ - מתקבלת.
הפרשות לקרן פנסיה
60.על העמותה היה להפריש לזכות התובעת לפנסיה כנדרש 6% ולפי שכר מלא. עיון בדו"ח חברת הביטוח מעלה כי העמותה הפרישה 5% משכר נמוך מהשכר אותו השתכרה, קרי מסך של 3,303 ₪ במקום מסכום של 6,050 ₪ (ההפרש הוא 2,747 ₪).
התובעת טוענת כי היא זכאית לתוספת הפרשת 6% מההפרש בין שכרה האמיתי לשכר ממנו הופרשו הסכומים במכפלת חודשי עבודתה בעמותה ולתוספת 1% בגין אחוז ההפרשה החסר מהשכר ממנו הופרש - סך הכל 16,025 ₪.
61.לטענת העמותה שיעור ההפרשות החל מתאריך 1.1.13 הוא 5% ורק בצו ההרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק 2016 נקבע כי מיום 1.7.16 יוגדלו דמי הגמולים ל- 5.75%.
62.נוכח הפער בין הסכומים שהופרשו והשכר ממנו הופרש, זכאית התובעת לפיצוי בסך 16,025 ₪ בהתאם לתביעתה.
קרן השתלמות
63.לטענת התובעת, היא הייתה זכאית להפרשה לקרן השתלמות בגובה 12.6%, מתוכם 8.4% הפרשות מעביד אך העמותה לא ביצעה הפרשות כדין. על כן, 8.4%*6,050*81 חודשי עבודה = 41,164 ₪.
64.לטענת העמותה אין לה כל חובה בדין להפריש לסייעת בגן ילדים קרן השתלמות.
65.נוכח השוואת התנאים, התובעת זכאית לקרן השתלמות בסך 41,164 ₪.
דמי חופשה וניכוי שכר שלא כדין בגין ימי מחלה/הפרשים
66.התובעת זכאית ל- 22 ימי חופשה בשנה. עיון בתלושי שכרה מעלה כי בניגוד לדין לא נערך רישום תקין ו/או צבירה של ימי החופשה והעמותה לא המציאה פנקס חופשה מסודר. לפיכך, בגין 4 שנות עבודתה האחרונות זכאית התובעת ל- 88 ימי חופשה בסך של 26,620 ₪.
עוד, התובעת, לגישתה, זכאית ל- 30 ימי מחלה בשנה בתשלום מלא. בהתאם לתלושי השכר המצויים בידיה, העמותה קיזזה לה ו/או לא שילמה לה בגין ימי מחלה כנדרש והיא זכאית ל- 2,385 ₪ שקוזזו לה לפי התלושים שבידה בתוספת 2,000 ₪ כאומדנה לתלושים החסרים וסך הכל 4,385 ₪.
67.לטענת העמותה בשנת 2014 החסירה התובעת בגין מחלה ו/או חופשה 66 ימים (נוסף על חופשות תשרי וניסן), בשנת 2013 החסירה התובעת בגין מחלה ו/או חופשה 28 ימים (נוסף על חופשות תשרי וניסן), בשנת 2012 החסירה התובעת בגין מחלה ו/או חופשה 15 ימים (נוסף על חופשות תשרי וניסן) מתוכם 11 ימי מחלה שהופחתו לה על פי הדין, בשנת 2011 החסירה התובעת בגין מחלה ו/או חופשה 22 ימים (נוסף על חופשות תשרי וניסן) מתוכן 20 ימי מחלה שהופחתו לה על פי הדין. על כן, יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובעת, ככל שייפסק, סך של 8,870 ₪. בנוסף, מדי חודש החסירה התובעת יום נוסף בתואנות שווא והעמותה שילמה לה בגין יום זה, סך הכל כ- 70 ימים שערכם 10,010 ₪ שיש לקזז מכל סכום שיפסק לטובתה ככל שיפסק.
תביעתה לפדיון חופשה נסתרת מהתלושים בהם מופיעים ימי החופשה שצברה התובעת, כאשר זכאותה מתמלאת מדי שנה עת היא יוצאת עם הילדים לחופשה בחגי תשרי, חנוכה וחגי ניסן.
68.הנטל להוכחת ימי החופשה והמחלה של עובד חל על מעסיקו. אומנם הוצגו בפנינו דו"חות נוכחות אך אלה אינם ברורים בלשון המעטה וקשה מאוד לשאוב מהם את המידע ההכרחי לקביעת חיסוריה של התובעת. מנגד, תלושי השכר של התובעת משנת 2009 מאוד מפורטים בהקשר לחיסוריה - חופשה ומחלה - והתובעת לא הציגה כל ראיה שיכולה לסתור את המצוין בהם.
משכך - אנו דוחים את תביעת התובעת לעניין ימי חופשה ומחלה. באותה נשימה אנו דוחים גם את טענת הקיזוז של העמותה בשל השוואת התנאים וכיוון שלא הוצגה כל ראיה אובייקטיבית התומכת בטענתה זו.
דמי הבראה
69.התובעת עתרה לתשלום דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתה, 11 ימים בכל שנה לפי תעריף של 427 ₪, כנהוג במגזר הציבורי, סך הכל 9,394 ₪. את קצובות ההבראה ששולמו בחודש דצמבר 2014 ובחודש נובמבר 2014, מבקשת התובעת כי בית הדין יזקוף עבור שנים קודמות.
70.לטענת הנתבעת, קצובת ההבראה הועברה לתובעת בכל השנים בהתאם לערך בשוק הפרטי.
71.התובעת יכולה לתבוע דמי הבראה לשנתיים האחרונות להעסקתה. אין היא יכולה לטעון כי דמי ההבראה ששולמו לה בשנים אלה נזקפים עבור שנים קודמות. תביעתה לעניין זה - נדחית.
קצובת ביגוד ותוספת מעונות
72.כעולה מתלושי שכרה, לא שולמה לתובעת תוספת ביגוד, למעט בחודש יוני 2014, והיא מעמידה תביעתה ברכיב זה על סך 9,416 ₪. בנוסף, לגישתה היא התובעת לתוספת מעונות בסך של כ- 500 ₪ בחודש (וסך הכל 40,000 ₪) אותה לא קיבלה בניגוד לדין.
73.לטענת העמותה שולמה לתובעת קצבת ביגוד פעם אחת כשהייתה אפשרות לכך וכמענק בלבד. אין בתשלום זה משום הודאה בדבר השוואת תנאים לעובדי הוראה. תוספת מעונות ודמי ביגוד משולמות לעובדות הוראה בלבד.
וכך העיד מנהל העמותה:
"ביגוד נתתי פעם אחת שהיה אפשרות לתת נתתי את זה בתור מענק".
(עמ' 47, ש' 25 לפרוטוקול הדיון מיום 27.11.16).
74.מקום בו נקבעה השוואת תנאים, התובעת זכאית לקצובת ביגוד ולתוספת מעונות בסך כולל של 49,416 ₪ כנתבע בכתב התביעה.
השלמת פיצויי פיטורים - נסיבות סיום העבודה
75.לטענת התובעת, בהתאם לתקופת עבודתה ולשכר שהייתה אמורה לקבל, זכאית התובעת להפרשי פיצויי פיטורים בסך 59,909 ₪ (לפי שכר של 6,050 ₪ במכפלת 211 חודשי עבודה) לאחר קיזוז הסכום ששולם לה בתוספת פיצויי הלנה מיום היווצרות העילה (28.4.15) ועד למועד התשלום בפועל.
בנוסף, מבקשת התובעת כי ייפסקו לטובתה פיצויי הלנה עבור הסכומים המופיעים בטופס 161 החל מיום היווצרות העילה ועד למועד מסירת מכתבי השחרור לקופות (25.8.15) או מועד ההמחאות (25.6.15, 15.7.15).
76.לטענת העמותה ובהתאם לדו"חות הנוכחות של התובעת, היא חזרה לעבודתה לאחר חופשת הלידה למספר ימים - ואז, מבלי להודיע לאיש, החליטה לחדול מלהגיע. גם בעדותה לא הצליחה התובעת להסביר מחדל זה. רק במכתבה מיום 28.4.15 נודע לעמותה כי התובעת התפטרה ורק כעת כי ההתפטרות הייתה לצורך טיפול בילד. היות שחזרה לעבודה לשלושה ימים ורק אז בחרה לעזוב, התובעת כלל לא הייתה זכאית לפיצויי פיטורים. בכל זאת ולפנים משורת הדין, בחרה העמותה לשלם לה פיצויים אלה. יחד עם זאת, הסכום שולם לה ביתר של 3,278 ₪ ויש לקזז סכום זה מכל סכום שייפסק לטובתה. בנוסף, מבקשת העמותה לקזז סך של 3,300 ₪ בגין היעדר הודעה מוקדמת.
77.בהתאם לדו"ח הנוכחות נראה כי התובעת אכן עזבה את מקום עבודתה. בעדותה טענה התובעת כי הודיעה לאחראית הישירה כי היא מתפטרת לצורך טיפול בילד. לאור סיבת ההתפטרות (טיפול בילד), אנו קובעים כי התובעת זכאית למלוא פיצויי פיטורים (לפי שכר קובע של 6,050 ₪) ואין לקזז דמי הודעה מוקדמת. כמו כן לא מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת בפיצוי הלנת פיצויי פיטורים.
סוף דבר:
78.התביעה כנגד העמותה - מתקבלת ברובה.
79.העמותה תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין סך כולל של 434,121 ₪, בהתאם לפירוט כדלקמן:
א.בגין הפרשי שכר, סך של 225,007 ₪.
ב.בגין שכר עבודה לחודשי הקיץ, סך של 42,600 ₪.
ג.בגין הפרשה לקרן הפנסיה, סך של 16,025 ₪.
ד.בגין קרן השתלמות, סך של 41,164 ₪.
ה.בגין קצובת ביגוד, סך של 9,416 ₪.
ו.בגין תוספת מעונות, סך של 40,000 ₪.
ז.בגין השלמת פיצויי פיטורים, סך של 59,909 ₪.
הסכומים שצויינו לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (8.9.2015) ועד למועד התשלום בפועל.
80.כמו כן הנתבעת תשא בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל עד התשלום המלא בפועל.
-
-
פסק הדין ניתן לערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ח, (15 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
נציג ציבור עובדים
מר שחר כהן
|
|
תומר סילורה - שופט
|
|
נציג ציבור מעסיקים
מר יצחק קוגמן
|