עובדת שהועסקה כסייעת בגן חרדי מטעם עמותת "בני ציון" טענה שתנאי העסקתה לא הושוו לתנאים המקובלים במשרד החינוך שלא כחוק. המעסיקה סברה שכמוסד לא רשמי היא לא צריכה להשוות את התנאים, אך היא טעתה.
בית הדין לעבודה בתל אביב באחרונה קיבל את חלק הארי של תביעת סייעת בגן ילדים חרדי בחולון, וחייב את המעסיקה לשלם לה כ-245 אלף שקל. השופט תומר סילורה הסביר כי השוואת התנאים "נועדה להבטיח כי כח האדם במוסד החינוכי הלא רשמי לא ייפול ברמתו מכוח האדם במוסד החינוכי הרשמי".
התובעת הועסקה כסייעת בין השנים 1997-2015 בעמותת "בני ציון" המעניקה שירותי חינוך לגנים חרדיים.
לדבריה, במשך כל התקופה האמורה, היא קיבלה שכר נמוך ביחס לשכר שהייתה זכאית לקבל בהתאם לחוק, ובעוד שעובדי הוראה במוסדות רשמיים מקבלים שכר במהלך חופשת הקיץ, היא אולצה לצאת לחופשה ללא תשלום.
התובעת סיפרה כי ביקשה להתאים את תנאי העסקתה לאלה המקובלים במוסדות החינוך הרשמיים, אולם סורבה. כמו כן, לטענתה מתכונת השכר שלה שונתה באופן פתאומי לשכר שעתי – דבר שלטענתה פגע בשכרה ונחשב להרעה בתנאים, בייחוד לאור העובדה שהייתה בהיריון באותה העת.
זמן קצר לאחר ששבה מחופשת הלידה, התובעת עזבה את מקום העבודה לטובת הטיפול בבנה וקיבלה פיצויי פיטורים בסך 54,153 שקלים.
בתביעה שהגישה בספטמבר 2015, היא ביקשה להורות למעסיקה לשלם לה את מלוא התנאים שהייתה זכאית לקבל בזמן שעבדה אצלה, בהתאמה לתנאי ההעסקה במוסדות החינוך הרשמיים, וביניהם: הפרשי פיצויי פיטורין, פנסיה, קרן השתלמות, דמי ביגוד ועוד. בנוסף, היא ביקשה 25 אלף שקל כפיצוי עבור ההרעה בתנאים בזמן שהייתה בהריון.
אלא שהמעסיקה עמדה על כך שהתובעת לא הייתה זכאית להשוואת התנאים, בין היתר משום שסייעות לא נחשבות לעובדות הוראה, ומכל מקום, לטענתה, היא שילמה לה את מלוא זכויותיה.
החוק ברור
השופט סילורה הסביר תחילה כי אף שהמוסד בו עבדה התובעת לא נחשב לרשמי, הוא מקבל מימון ממשרד החינוך, והדין הקיים בעניין השוואת השכר הוא ברור, וחל הן על שכרם של עובדי הוראה והן על שכרם של עובדים אחרים במוסדות החינוך המתוקצבים.
משנקבע כי התובעת הייתה זכאית להשוואת התנאים, השופט התרשם כי בעוד ששכרה עמד על 3,300 שקלים בממוצע, הוא צריך היה להיות 6,050 שקלים.
מכאן, הוא פנה לבחון מהם הרכיבים בגינם היא זכאית לתוספת תשלום ומהם הרכיבים שכלל לא שולמו לה. בהקשר זה, נקבע כי התובעת זכאית למלוא השכר עבור חודשי הקיץ, דמי ביגוד וכן לקרן השתלמות. כמו כן, היא זכאית לתוספת תשלום לפנסיה ולפיצויי הפיטורים שקיבלה.
בהמשך, השופט סילורה לא שוכנע כי מתכונת ההעסקה של התובעת שונתה לרעה עם חזרתה מחופשת הלידה, ולכן דרישתה לפיצוי ברכיב זה נדחתה.
בסופו של דבר, המעסיקה חויבה לשלם לתובעת 434,121 שקלים בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקלים.
עו"ד אורנה שמריהו
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.