סע"ש 22657-04-16

1.התביעה שלפנינו הוגשה ביום 12.4.2016 לצד בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני וצו עשה זמני כנגד הנתבע – מר הוד סלאמה (להלן – הנתבע או הוד), עובד לשעבר של התובעת. בית הדין התבקש להורות לנתבע להימנע מלעסוק בייצור, שיווק, הפצה, מכירה, פרסום, ייעוץ ובכל עיסוק אחר הקשור במישרין או בעקיפין לטיח דקורטיבי. זאת במיוחד לגבי סוג הטיח הדקורטיבי שהתובעת משווקת ועוסקת בו.

2.ביום 18.4.16 נקבע דיון בבקשה במעמד שני הצדדים.

ב"כ הצדדים הגישו הודעה מוסכמת שלפיה יינתנו צווים ארעיים בהיקף המבוקש בבקשה, מבלי להודות או להסכים עם האמור בבקשה ובתביעה, וכן שהדיון בבקשה לצו זמני יידחה למועד מוסכם.

3.דיון שני התקיים ביום 27.6.16 ובסופו הסכימו ב"כ הצדדים לאיחוד הדיון בבקשה עם הדיון בתיק העיקרי תוך זירוז ההליכים, כאשר הצווים הזמניים שניתנו בהסכמה יעמדו בתוקפם עד למתן פסק דין בתיק.

4.טענות התובעת

התובעת היא חברה המייצרת ומשווקת טיח דקורטיבי, צבעים, שליכט צבעוני וציפויים חיצוניים ופנימיים לבתי מגורים ומבנים שונים (להלן ייקראו אלה למען הנוחות - הטיח הדקורטיבי). הטיח הדקורטיבי הוא ציפוי ייחודי במבחר טקסטורות וגוונים, המכיל חומרים המגנים על הקירות בדרך יעילה. רשימת החומרים שהתובעת מייצרת צורפה לתיק תחת השם: "מוצרי דקוליין".

מפעל הנתבעת הוקם לפני כעשרים שנה, הוא נמצא בעמק חפר ומעסיק כ-60 עובדים. במפעל נעשה שימוש באמצעי ייצור מהמתקדמים בעולם, כולל מכונות ומוצרים שהם ייחודיים לתובעת, תוכננו על ידה ויוצרו על פי הוראותיה בלבד.

התובעת הצהירה באמצעות מנהלה מר דניאל מינץ (להלן - מר מינץ) כי לפני כ-20 שנים רכשה נוסחאות אשר שימשו בסיס לייצור חומרי הציפוי ואת רשות השימוש בהן מחברה איטלקית, והחלה את פעילותה על בסיס נוסחאות אלה. לאחר שרכשה ניסיון שיפרה התובעת את הנוסחאות והתאימה אותן לאקלים הישראלי. לאחר מכן פיתחה עיצובים ייחודים, המציאה נוסחאות משלה ופיתחה כלים הנדסיים שייעלו משמעותית את ייצור החומרים, תוך השקעת אלפי שעות עבודה בניסיונות ופיתוח. בפועל מייצרת היום התובעת את כל החומרים המשמשים אותה בעצמה, על פי נוסחאות שהמציא מר מינץ במהלך 17 השנים האחרונות.

התובעת השקיעה סכומי עתק בהמצאת הנוסחאות, הן בגדר "סוד מסחרי" מוגן, הן לב העיסוק שלה והבסיס לכל מפעלה. הנוסחאות הללו מאפשרות לתובעת לייצר ולשווק את מוצריה ולהתחרות בהצלחה רבה בכל מתחריה. באמצעותן רכשה קהל לקוחות וביססה את המוניטין רב השנים שלה. הנוסחאות מופצות רק בין עובדיה הבכירים של התובעת הזקוקים לנוסחאות לצורך ביצוע עבודתם. עובדים אלה נהנים מאמון והם יודעים היטב כי הנוסחאות מהוות סוד מסחרי, ומהו הנזק שייגרם לתובעת אם הן תדלופנה אל מחוץ לשליטתה.

הנתבע החל את עבודתו אצל התובעת בשנת 2003. הוא עבד אצלה עד 2005, אז עזב כדי ללמוד בירדן וביום 1.7.2006 חזר. לאחר 4 שנות עבודה כפועל ייצור, שבהן רכש את אמון התובעת, עבר לתפקיד במעבדה. לפני כ-4 שנים מונה לאחראי על המעבדה העוסקת בגווני המוצרים וביקורת טיב הייצור. הנתבע היה אחד משלושת האנשים שידעו את קוד הכניסה למפעל והוא ריכז במחשב התובעת שהיה ברשותו את כל נוסחאות ייצור החומרים.

לטענת התובעת סמוך להגשת כתב התביעה התגלה שהנתבע גזל את סודותיה המסחריים בתכנון מדוקדק מראש, מתוך כוונה להקים עסק משלו, להתחרות בתובעת ולהשתמש בקניין שעליו עמלה שנים רבות.

חששות התובעת התעוררו עת פנה הנתבע למנהלים שלו בבקשה לקנות מערבל ישן שלא היה בשימוש, לדבריו עבור קרוב משפחה שלו. התובעת היא זו אשר תכננה מערבלים מסוג זה ואלה יוצרו על פי תכנונה. מר מינץ סירב למכור את המערבל. זמן קצר לאחר מכן הודיע הנתבע כי הוא מחפש מקום עבודה אחר.

ביום 25.11.15 נעלם הנתבע מהעבודה, ללא הודעה או בקשה. מעקב באמצעות "איתורן" הראה כי הוא נמצא במושב חצב שבו נמצא עסק של מכירת ציוד משומש לתעשייה, כמו מערבלים, משאבות ועוד. למחרת נשאל הנתבע היכן היה והשיב שהייתה לו בעיה רפואית דחופה.

בחודש דצמבר 2015 גנב הנתבע מהמעבדה משקל מיוחד המשמש לשקילה ולכיול. כשהתגלתה הגניבה, השיב כי המשקל בתיקון בחברת ניוטק – אך מבירור שערכה התובעת עלה כי המשקל לא הגיע כלל לתיקון שם.

נוכח החשדות פנה מר מינץ לחוקר פרטי, מומחה סייבר, על מנת שיערוך בדיקה במחשב התובעת אשר נמצא בשימוש הנתבע. מהבדיקה עלה שהוא העתיק וגנב באופן סדרתי את הנוסחאות השייכות לה.

זמן קצר לפני התפטרות הנתבע ותפיסתו על ידי המשטרה, מסר מנהל התובעת לנתבע דיסק און קי המכיל נוסחאות חדשות ואמר לו שאלה הוזמנו מד"ר לכימיה אשר פיתח אותן, וכן שאלה נוסחאות חדשניות, אשר באמצעותן תיצור התובעת מוצרים מתקדמים יותר.

הנתבע התבקש לשמור קובץ זה במחשב התובעת הנמצא בשימושו ולאחר מכן להחזיר את הדיסק און קי, הואיל והחומר השמור בו סודי ביותר. נוסחאות אלה נמצאו בדיסק און קי שבאמצעותו העתיק הנתבע ממחשב התובעת את כל אשר היה בו.

כמו כן במצלמות הווידאו שהותקנו במפעל בחדר המעבדה שבו עבד הנתבע, רואים אותו מעתיק נוסחאות ממחשב התובעת לדיסק און קי שלו. בנוסף, הנתבע גנב סכין ערבול השייך לתובעת וייחודית לה. הנתבע אף גנב מחשב נייד (לפטופ) השייך לתובעת שבו היו מרוכזות תוכנות הגיוון של הטיח הדקורטיבי (סרטי הווידאו של המצלמה שהותקנה במפעל התובעת הראו את הנתבע כשהוא גונב את המחשב האמור).

ביום 17.2.16, יומיים לפני סיום העבודה של הנתבע, נצפה הנתבע במצלמת אבטחה של המפעל כשהוא לוקח מתוך המפעל ארגז ובתוכו מספר קלסרים המכילים הנוסחאות וחומר סודי השייך לתובעת. בעקבות זאת נעצר הנתבע על ידי משטרת ישראל. הוא נחקר מספר ימים שבמהלכם שהה במעצר ומתנהלת כנגדו חקירה פלילית (יצוין כבר עתה כי עד למועד הדיון בתיק לא נמסר מה תוצאת החקירה הפלילית, לא התקבלה הודעה על סגירת התיק וגם לא הוגש כתב אישום נגד הנתבע).

התובעת צרפה כחלק מראיותיה תמלילים של שיחות שניהל הנתבע עם חוקרת פרטית שהציגה את עצמה כ"נטלי" (להלן – החוקרת "נטלי") שבהן אמר הנתבע במפורש שגנב את הנוסחאות של התובעת, וכי בכוונתו לגזול לקוחות כדי לפתוח עסק מתחרה.

התובעת אף פנתה לחוקר סייבר בשם מר רן לוינסון (להלן – מר לוינסון), מומחה למחשבים וראיות דיגיטליות, אשר בדק את המחשב של התובעת שהיה בחזקתו ובשימושו של הנתבע ואשר בו אוחסנו הנוסחאות והמידע הסודי. בבדיקה עלה שהנתבע מחק קבצים ממחשב התובעת שהיה בשימושו, והעתיק קבצים לדיסק און קי הפרטי שלו.

נוכח כל האמור טוענת התובעת שהנתבע גזל סודות מסחריים ופגע בקניינה כדי לעשות בהם שימוש במפעל שיקים ויתחרה בתובעת. התובעת מעריכה את הנזק שנגרם וייגרם לה עקב מעשי הנתבע בסך של 2 מיליון ₪. על כן ביקשה התובעת מבית הדין ליתן צו מניעה קבוע וכן פיצוי בגין הנזק אשר נגרם לה.

5. טענות הנתבע

הנתבע טען בכתב ההגנה כי מטרת התביעה היא למנוע ממנו להקים עסק עצמאי שעוסק באותו תחום עיסוק (ייצור ושיווק טיח דקורטיבי) שבו צבר ניסיון וידע רב לאחר שנים של עבודה מאומצת אצל התובעת, בזמן שאין לו למעשה כל ניסיון וידע מקצועי בתחומים אחרים.

הנתבע עבד אצל התובעת, כאמור בכתב התביעה, משנת 2003 עד 2005 ולאחר מכן מיולי 2006 עד לחודש פברואר 2016, סה"כ למעלה מ-12 שנים. במשך כל שנות עבודתו שירת הנתבע את התובעת נאמנה ומילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר אך התובעת פגעה בו במכוון והעסיקה אותו בתנאי עבודה ירודים ופוגעניים ביחס למעמדו. בסיום העסקתו השתכר סך של 10,000 ₪ לחודש בלבד.

במהלך 6-7 השנים האחרונות לעבודתו שימש הנתבע אחראי/מנהל המעבדה שבה נרקחו פורמולות שעברו תהליך בקרה על ידו. הנתבע הכחיש שנעשה שימוש בתרכובות על פי נוסחה שפיתח מר מינץ. אין מדובר בפורמולות "סודיות" או "ייחודיות" אלא בהרכב חומרים קבוע (או כמעט קבוע) שקיים אצל כל היצרנים בארץ (לפחות 15 להערכת הנתבע) כאשר ההבדלים בין היצרנים מתמצים במינונים. התרכובות היו משתנות/מתפתחות כל העת בהתאם לדרך העבודה.

הנתבע החל להבין שהוא לא מתוגמל כראוי לניסיונו וכישוריו ולפיכך האמין כי הוא יכול להמשיך בדרך עצמאית. מעולם לא היה בכוונת הנתבע לעשות שימוש בפורמולות כלשהן השייכות לכאורה לתובעת במסגרת העסק אשר הוא עומל על הקמתו.

לאחר שהוברר לתובעת כי הנתבע לא מעוניין להישאר אצלה, היא בחרה באופן מכוון ושיטתי לפגוע בו, במטרה להרתיע אותו ולסכל את אפשרותו להתפתח באופן עצמאי. בכך פועלת התובעת באופן אלים, פסול ואסור בכדי לבסס מעמדה כמונופול בתחום העיסוק שלה.

לגרסת הנתבע אין מדובר כלל בנוסחאות יקרות ערך או מוצרים ייחודיים אשר הומצאו על ידי התובעת העונים על הגדרת "סוד מסחרי". היא לא טרחה להשתמש באמצעים סבירים על מנת להגן על קניינה הנטען, ולראיה לא החתימה את הנתבע או את יתר עובדיה על הסכם סודיות או תניית אי תחרות אחרת. למעשה הנתבע מעולם לא הוחתם על הסכם כלשהו. המדובר בידע כללי שהנתבע רכש במהלך עבודתו והפך לחלק מכישוריו המקצועיים. הנתבע לא הפר כל התחייבות לתובעת.

אשר לרכישת המערבל הישן טען הנתבע כי הוא עזב את העבודה מוקדם באותו יום באישורו של מר מינץ לצורך "סידורים", ולא אמר כי הרגיש לא טוב כטענת התובעת.

לגבי השימוש שעשתה התובעת ב"איתורן" ציין כי זוהי עזות מצח, עבריינות וחוצפה של מנהלי התובעת אשר ביצעו מעקב איתורן אחר הרכב "ללמדנו לאיזו בור תחתית מוכנים מנהלי התובעת לרדת".

אשר לגניבת המשקל – לגרסת הנתבע המשקל אכן נשלח לתיקון והוחזר לאחר מספר ימים בטענה שלא ניתן לתקנו.

לגבי "גניבת נוסחאות" באמצעות דיסק און קי, הבהיר הנתבע כי בעקבות קריסת מערכות המחשב אצל התובעת בשנת 2014, אשר בעקבותיה נדרש שחזור נתונים מקיף, הורה מר מינץ לנתבע לבצע גיבוי של המערכת בדיסק און קי באופן סדיר ומתמיד – וכך עשה פעמים רבות החל מסוף שנת 2014.

בנוגע ל"סכין ערבול" – המדובר בסכין ששימש את הנתבע בעבודתו אשר מעולם לא הוצא על ידו משטח המפעל וודאי שלא נגנבה על ידו. ממילא שוויה זניח ביותר ואין מדובר במוצר ייחודי או נדיר אלא בכלי עבודה אלמנטרי בתחום הצבעות וייצור צבעים.

גם את הגניבה הנטענת של מחשב הלפטופ מכחיש הנתבע.

הנתבע מודה שלקח קלסר אחד או שניים בשגגה, עת אסף את חפציו במהלך יום העבודה באופן גלוי.

בהתייחס לשיחה המוקלטת בין הנתבע לחוקרת "נטלי" - לדברי הנתבע "הכל נאמר בניסיון להרשים בחורה יפה כאשר לאמיתו של דבר כאמור כלל אין פורמולה של ד"ר נעלם לכימיה ולא ידוע לנתבע על כל טכנולוגיה חדשה ומהפכנית שעליה שילם כביכול מר מינץ 40 אלף דולר...".

הנתבע הפנה לפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה ושל בית המשפט העליון שלפיה לא תהיה הגבלה של חופש העיסוק רק לשם מניעת תחרות. לשיטתו אין מדובר בהפרת חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן – חוק עוולות מסחריות), ואין כל זכאות לפיצוי לתובעת. עוד הוסיף כי לא ברורה דרישת התובעת לתשלום שני מיליון ₪, שכן היא לא הוכיחה כל פגיעה ממשית אשר נגרמה או יכולה להיגרם באופן המנוגד לדין, ולא טרחה לצרף ראיות לתביעה ולסכום שבו נקבה באופן חסר בסיס עובדתי וחסר תום לב.

על כן ביקש הנתבע לדחות את תביעת התובעת על כל רכיביה.

6.ראיות שנשמעו

מטעם התובעת העידו:

• מר מינץ אשר הגיש שני תצהירים שבהם פירט את התפתחות המפעל, השימוש בפורמולות לייצור טיח דקורטיבי המשמשות לדעתו "סוד מסחרי" וגזילתן על ידי הנתבע בחוסר תום לב.

   

• איתי גל (להלן – מר גל) ספק של חומרי גלם לתובעת, שהצהיר כי הנתבע פנה אליו כאשר היה עובד של התובעת, לצורך רכישת חומרים עבור העסק שלו. לפי עדותו הוא אמר לנתבע כי קודם עליו להתפטר, אבל בכל זאת שלח לו הצעת מחיר (ראו ע' 8 לפרוטוקול הדיון). מר גל הסביר כי היה מוצר ספציפי שהוא הפסיק לשווק, והתובעת לא רצתה את המוצר החילופי. כשהוא אמר לנתבע שאת אותו מוצר הוא לא יכול למכור לו, הוא ביקש ש"יעשה מאמץ", והתעקש על אותם מוצרים בדיוק שהוא משווק לתובעת. בסופו של דבר מר גל לא סיפק חומרים לנתבע.

   

• מר רן לוינסון, מומחה חקירות סייבר וראיות דיגיטליות שהגיש חוות דעת לעניין העתקת קבצים ממחשב התובעת להתקן נייד של הנתבע.

   

• מר שמואל קמחי (להלן – מר קמחי) עובד של התובעת שלגביו טען הנתבע כי הוא מסר לו (למר קמחי) את המשקל שנמסר לתיקון. מר קמחי הכחיש את אמירת הנתבע.

   

  כן הוגשו מטעם התובעת הקלטות ותמלילים של שיחות שנוהלו בין הנתבע לבין החוקרת "נטלי". מדובר בשיחות ארוכות שנוהלו בשפה ערבית. נטלי לא הוזמנה להעיד אך הנתבע אישר את נכונות התמלילים, ועל כן אנו מקבלים אותם כראיה.

   

  מטעם הנתבע הוגש תצהיר הנתבע, שנחקר בדיון על תצהירו.

  כן הוגשה מטעם הנתבע חוות דעת מומחה "בעניין טיח אקרילי דקורטיבי", ד"ר סטיב דרן. ב"כ התובעת ביקש לפסול את חוות הדעת, והמומחה ד"ר דרן לא נחקר בדיון.

   

  לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות בתיק, בשלב הסיכומים, ביקש ב"כ התובעת להגיש ראיות נוספות: אישור מרשם החברות ודו"ח חוקר לגבי מצבה הכלכלי של חברה שהוזכרה על ידי הנתבע בעדותו כספקית של חומרים שבמחלוקת. ביום 2.11.16 החליטה אם בית הדין לקבל את הדוחות מרשם החברות, אך יתר הבקשה נדחתה.

   

  לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים התיק הועבר אלינו להכרעה.

   

   

  7.פגיעה בחופש העיסוק – המסגרת הנורמטיבית

   

  סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר מהו "סוד מסחרי", כדלקמן:

  "'סוד מסחרי', 'סוד' – מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

  ככלל, רצונו של מעסיק למנוע מעובדים להתחרות בו אינו בגדר "אינטרס לגיטימי" המצדיק הגבלת חופש העיסוק שלהם וכבר נפסק כי "אי תחרות כשלעצמה" נוגדת את תקנת הציבור. עם זאת נפסק כי האינטרס ה"קנייני" או "מעין קנייני" של המעסיק במידע סודי, לרבות רשימת הלקוחות, או האינטרס הנגזר מחובת תום הלב שחבים עובדים כלפי מעסיקיהם – כל אלה עולים כדי "אינטרס לגיטימי" שיש בו להצדיק הגבלת עיסוקו של עובד (ראו ע"ע 27122-12-13 צעצועי דורון - יעקב פרנציס, 15.1.2017 וההפניות שם, וראו למשל גם ע"א 6601/96 AES System Inc. נ' משה סער (פד"ע נד (3) 850).

   

  בפסיקה נקבעו מספר מבחנים לצורך הקביעה האם מידע מסוים מהווה סוד מסחרי: המידע צריך להקנות יתרון מסחרי לבעליו (ת"א 184/93 זנלכל בע"מ נ' פרי טעים בע"מ ואח', פ"מ נ"ה (1) 313); המידע צריך להיות סודי ולא נגיש לציבור או מידע שיצירתו וגיבושו כרוכים בהשקעה של זמן, ממון ומאמץ (ת"א 2056/06 במברגר רוזנהיים בע"מ נ' שליט כהן יורם 26.6.12); יש להביא בחשבון את המאמץ והזמן של התובע שהושקעו במשיכת הלקוחות ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי (ע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ - פודליין בע"מ, פד"ע לח 72).

  ככל שמדובר בידע כללי ובמיומנות מקצועית שנרכשו במהלך העבודה מחייב אינטרס הציבור כי באלה יוכל העובד להשתמש גם אצל מעסיק אחד או כעצמאי. לא כן לגבי סודות מסחריים מיוחדים האופייניים לעסק ספציפי, אשר השימוש בהם על ידי העובד עשוי לגרום נזק למעסיק. לגבי אלה האחרונים, וזה כולל גם קשרים עם ספקים ולקוחות, זכאי המעביד להגנה (דב"ע נב/3-269 טוני טועמה - טכנו גומי ליסיצקי בע"מ ואח' פד"ע כה (1) 227 להלן – עניין טוני טועמה).

  עוד נפסק כי החובה לשמור על סודות עסקיים של המעסיק, לא לנצלם לצרכי העובד הוא או לצרכי זולתו ולא לגלותם, אינו מותנה בקיום הוראה מפורשת בחוזה העבודה (בג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח' פ"ד מז (4) 702).

   

  כמו כן יש להבחין בין מקרה שבו מבקש עובד לעזוב את מעסיקו ולעבוד אצל מעסיק אחר לבין מקרה שבו מבקש עובד לנצל את הידע המסחרי שרכש אצל מעסיקתו על מנת להקים עסק מתחרה, שאז מדובר בנסיבות חמורות יותר (עניין טוני טועמה, ע"ע 292/99 עמיחי ואח' - חברת יוסי גולדהמר בע"מ ואח', פד"ע לה' 204).

   

  עם זאת, הלכה היא כי "סוד מסחרי אינו מילת קסם" וכי לא יוגבל חופש העיסוק של העובד אלא בהתקיים נסיבות חריגות. בע"ע 164/99 דן פרומר - רדגארד בע"מ פד"ע לד 294 (להלן – הלכת צ'ק פוינט) נקבע כי בטרם יגביל בית הדין את עיסוקו של העובד עליו לבחון אם מתקיימות הנסיבות שלהלן:

   

  "(א)סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם...

  (ב)הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת; זאת, כתמורה עבור ההשקעה של המעסיק בהכשרתו. ברי, שאם העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה.

  (ג)תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעביד.

  (ד)חובת תום-הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום-לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום-לב. דוגמה להפרת חובת האמון היא התקשרות עובד בזמן עבודתו עם אנשים אחרים כדי להעתיק את תהליך הייצור של מעסיקו (ע"א 2600/90 עלית חברה ישראלית לתעשיית שוקולד וסוכריות בע"מ ואח' נ' סרנגה ואח').

  ...

   

  בהלכת צ'ק פוינט נקבע:

  "סוד מסחרי" אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".

   

  עוד נקבע בהלכת צ'ק פוינט כי:

   

  "הכלל הבסיסי הוא, כי הידע והניסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב "למחוק" מזיכרונו את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו הקודמת; זאת, כל עוד העובד לא עושה שימוש ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם.

  ...

  וכך עולה אף מסעיף 7(א) לחוק עוולות מסחריות, שזו לשונו:

  7. (א) לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה:

  (1)הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים;

  (2)השימוש בסוד המסחרי מוצדק בשל תקנת הציבור.

  מכל האמור לעיל עולה, כי ככלל ידע, ניסיון והכישורים של אדם, אינם נופלים בגדר "סוד מסחרי".

   

   

   

  8.האם קיים "סוד מסחרי" שנגזל על ידי הנתבע

   

  אין חולק שהנתבע לא חתום על הסכם עבודה עם התובעת, וכן שלא הוסכם על הגבלת חופש העיסוק שלו. כמו כן הנתבע לא קיבל על כך "תמורה מיוחדת" או "הכשרה מיוחדת". הנתבע היה עובד ותיק, מנוסה ולכאורה נאמן של התובעת שהתקדם מתפקיד פועל ייצור פשוט לתפקיד "מנהל מעבדה".

  על פני הדברים אין כל מניעה שהנתבע יעזוב את העבודה אצל התובעת כדי להתחרות בה אך זאת כל עוד מדובר בתחרות לגיטימית ולא בחוסר תום לב ותוך גזל סודות מסחריים, כפי שטוענת התובעת.

   

  ההכרעה העיקרית לפנינו נוגעת לנוסחאות המשמשות לייצור המוצרים שהתובעת משווקת – הטיח הדקורטיבי, קרי, האם הן בגדר "סוד מסחרי" שהנתבע גזל או ניסה לגזול.

   

  כאמור, בפסיקה נקבעו מספר מבחנים לצורך הקביעה כי מידע מסוים הוא סוד מסחרי: המידע צריך להקנות יתרון מסחרי לבעליו; המידע צריך להיות סודי ולא נגיש לציבור; המידע צריך להיות כזה שיצירתו וגיבושו היו כרוכים בהשקעה של זמן, ממון ומאמץ; כמו כן יש להביא בחשבון את החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי.

   

  מר מינץ הצהיר, והצהרתו אמינה עלינו, שהתובעת רכשה בתחילת דרכה נוסחאות אשר שימשו בסיס לייצור חומרי הציפוי ואת הרשות להשתמש בהן מחברה איטלקית. עם הזמן שיפרה התובעת את הנוסחאות ובהמשך פיתחה עיצובים ייחודיים והמציאה כלים הנדסיים. כאמור כיום התובעת מייצרת היום את כל החומרים בעצמה לפי נוסחאות שהמציא מר מינץ (סעיפים 14-15 לתצהירו של מר מינץ).

  מר מינץ חזר על כך בחקירתו:

  "תתאר את פיתוח החומרים הנוסחאות והשימוש בהם?

  ת.לפי 18 שנה קנינו ידע בהרבה מאוד כסף, הידע לא התאים לישראל, שינינו בלי סוף במשך השנים, כדי להתאים לאקלים הישראלי, ולדרישות השוק, כל פיתוח וכל חומר לקח כמה שנים עד שהגענו למצב שהנוסחא היום עובדת, יש אחריות של 7 שנים, כל פיתוח עלה מעל מיליון ₪. כל פעם זה לווה בפיצוי ללקוחות.

  ש.תסביר את המשמעות הכספית של שימוש בנוסחאות?

  ת.אם הנתבע משתמש בנוסחאות שלי, ובמוניטין שלי, הוא יכול להביא לקריסת החברה, ערבים ישראלים הם 95% מהלקוחות, הם קבלנים. הוא הבטיח מחירים נמוכים וזה יביא לקריסה של החברה. הוא הצהיר שזה חומר של המבקשת, במחירים נמוכים כי הוא לא השקיע כלום בזה. בשנה ראשונה זה יהיה 5 מיליון ₪.

  ש.תאר את האפשרות לעשות שימוש בנוסחאות ואת האפשרות הגילוי של השימוש?

  ת.כשיש טכנולוגיה, קל מאוד לשנות מינונים שונים – אי אפשר יהיה לגלות שזה חומר שלנו, זה שינויים מאוד קלים".

   

  (ראו ע' 3 לפרוטוקול הדיון, ש' 15-26).

   

  ב"כ הנתבע טען בסיכומיו כי מר מינץ לא הוכיח את הרכישה הנטענת של הנוסחאות מהחברה האיטלקית. כנגד טענה זו העלתה המבקשת התנגדות ל"שינוי חזית".

  נציין כי מר מינץ נחקר על כך בחקירתו בדיון, נשאל מדוע הוא לא הביא את הסכם הרכישה, והשיב:

  "ש.למה לא הבאת את הסכם הרכישה?

  ת.זה היה על שמי הפרטי, עוסק מורשה, לא היה בתוקף, אחרי שנתיים פתחנו את החברה, החברה לא נעלמת, עד היום יש את הפחים שלה.

  ש.אם יש סיבה שלא הבאת את הסכם הרכישה של הנוסחאות לפה?

  ת.לא היה נדרש, הוא השתמש בנוסחאות שלנו. זה לא העניין שאני קניתי משהו לפני 18 שנה. אני יכול לעשות בקשה ולנסות לאתר.

  ש.כרגע אין לך חוזה עם החברה האיטלקית?

  ת.איפה יש את זה מלפני 18 שנים. אולי אפשר לאתר את זה.

  ש.יש הסכם שמרשה לתובעת לשימושך בלבד?

  ת.זה הסכם שלי איתו. אני נסעתי ללמוד כמה חודשים, הוא בא אלינו להפעיל את המפעל איתנו. זה היה הסכם איתי באופן אישי".

  (ע' 3-4 לפרוטוקול הדיון)

   

  אין לקבל את טענת הנתבע בדבר לגיטימיות השימוש בפורמולות על ידי התובעת. לפי עדותו של מר מינץ מדובר היה בהליך ממושך כשעיקר התרומה של התובעת נגע לפיתוח הנוסחה והתאמתה לתנאים בישראל, בעיקר מזג האוויר. זאת בנוסף לפיתוח הכלים ההנדסיים הנטען על ידי התובעת.

   

  יש להבחין בין "סוד מסחרי" לבין קניין רוחני ודיני פטנטים. ייתכן שלא מדובר ב"המצאה", ודאי לא בהמצאה הרשומה כדין. עם זאת, אין טענה שהנתבע הגיע ל"נוסחה" באמצעים אישיים שלו ופיתוח שלו, אלא שמדובר ב"גזל" ועל כך נדון בהמשך.

   

  מר גל, שהוא ספק של מוצרי גלם לתובעת, הסביר בעדותו את הרכב השוק בנוגע למוצר "טיח דקורטיבי". כך הסביר:

  "יש בארץ 3 שחקנים גדולים שמייצרים טיח, הגדול זה נירלט, מס' 2-3 דקוליין וטמבור, חברת נדיר וכמה קטנים יותר, באופן עקרוני תהליכי פיתוח הם ארוכים וקשים, עד שמתחילים לייצר מוצר שהשוק מרוצה ממנו. בטמבור זה היה בולט. לקח להם הרבה זמן. הייתה ממש אבולוציה. עד שיתייצבו. מפעלים קטנים שהתחילו, היה הרבה מהפך נפש עד שיתייצבו". (ע' 8 ש' 1-4)

   

  הנתבע פירט בתצהירו שאין מדובר בפורמולות סודיות או ייחודיות אלא בהרכב חומרים קבוע (או כמעט קבוע) אצל כל היצרנים בארץ, כאשר ההבדלים בין היצרנים מתמצים במינונים: לא היו מרכיבים את התרכובות על פי נוסחה כזו או אחרת, אלא היה תמיד מדובר בתהליך מתמשך של ניסוי וטעייה, כאשר התרכובות היו משתנות/מתפתחות כל העת בהתאם לדרך העבודה כאמור (סעיף 5 לתצהיר הנתבע). ואולם בה בעת מצהיר הנתבע כי "אין בדעתי לעשות שימוש בפורמולות כלשהן של התובעת במסגרת העסק שאני עומל על הקמתו ואשר הליך זה מעכב את פתיחתו..." (סעיף 3 לאותו תצהיר).

  כאשר נשאל הנתבע בחקירתו בדיון כיצד הוא מתכוון להקים את העסק ועם איזה מוצרים, הוא השיב שיש בכוונתו לרכוש בתחילה מוצר מוזל מחברות שמכינות ומוכרות גם בשטחים וגם בארץ ולשווקו לטייחים, ללקוחות פרטים. בהמשך הוא מתכוון לייצר בעצמו ולשפר את המוצר (ע' 13, ש' 17-20).

  אם זו כוונת הנתבע הרי שלכאורה אין סכסוך, כי התובעת גם היא מסכימה שאין מניעה שהנתבע ישווק מוצרים שהוא רוכש מספקים. אלא שהבקשה מתייחסת לפורמולות לייצור טיח דקורטיבי, שלגביהן הועלתה טענת סוד מסחרי. אלא – וכאן נקדים את המאוחר – שהתנהגות הנתבע לא מתיישבת עם הצהרתו.

   

   

  9.התנהגות הנתבע טרם התפטרותו

   

  ברי כי אין כל מניעה שעובד שצבר ידע וניסיון במסגרת עבודתו, כמו הנתבע, שאף לא הוגבל דרך הסכם מיוחד (או יתר התנאים שנקבעו בפסיקה) יפתח עסק משלו, המתחרה עם מעסיקו. אולם הליך זה (במהלך יחסי עובד-מעסיק וגם לאחריהם) יש לבצע בתום לב, תוך שמירה על חובת אמון מוגברת בין הצדדים ליחסי העבודה.

   

  למעבדה שניהל הנתבע היה קוד כניסה, שהיה ידוע לנתבע מתוקף תפקידו. כפי שהעיד מר מינץ: הקוד מיועד "לגנבים מבחוץ" (ע' 7 ש' 1-7 לפרוטוקול הדיון).

   

  הנתבע נתפס בשקר יותר מפעם אחת, ונפרט:

   

  • הנתבע ביקש לרכוש מערבל ישן של התובעת, וסיפר שמדובר ברכישה עבור קרוב משפחה, ושהוא אמור להרוויח מההפרש שבין עלות הרכישה למחיר המכירה. זאת, כאשר הכוונה האמיתית הייתה לרכישה עבור העסק הפרטי שהתכוון להקים.

     

  • הנתבע נסע למושב חצב כדי לרכוש מערבל. לגרסת התובעת הוא טען שנעדר מסיבות רפואיות, כאשר לגרסת הנתבע הוא הודיע שיש לו "סידורים". בין כך ובין כך אין חולק שהנתבע עשה זאת מבלי לגלות את הסיבה האמתית להיעדרותו.

    ב"כ הנתבע כינה את השימוש במכשיר "איתורן" לצורך גילוי מקום הנסיעה כפעולה "חוצפנית" של התובעת. לדעתנו יש בטענה זו מן האבסורד. הנתבע נסע לשם ברכב של התובעת שהועמד לרשותו. התובעת ללא ספק זכאית לדעת היכן נמצא הרכב שבבעלותה.

     

  • הנתבע נצפה עת לקח מהמפעל סכין ערבול. אין כל חשיבות בשאלה האם מדובר בסכין ייחודית, כטענת התובעת, או שמא בעלת ערך נמוך שניתן לרכוש אצל כל ספק. מדובר ברכוש של התובעת ולקיחתו ללא רשות מחזקת את הראיות לגבי התנהגותו בחוסר תום לב של הנתבע.

     

  • אשר לגניבת המשקל - הנתבע הצהיר שמסר את המשקל למר קמחי לצורך תיקון, אלא שמר קמחי הכחיש זאת. כן הוגש אישור מהמעבדה הרלוונטית שלפיו המשקל לא היה בטיפול במועד הנטען. ב"כ הנתבע ניסה לטעון שמר קמחי אינו אמין מאחר שבחקירתו הנגדית עלה כי פוטר מעבודה קודמת בבנק עקב מעילה. אולם, עדותו של מר קמחי מחוזקת על ידי האישור מטעם חברת ניוטק איילון, התומך בה כ"ראיה נסיבתית".

     

  • אשר לטענה בדבר גניבת מחשב נייד על ידי הנתבע - התובעת טוענת כי המחשב הנייד שבו נשמרו נוסחאות הגיוון של הטיח הדקורטיבי, אשר נמצא במעבדה, נעלם. מר מינץ הצהיר כי בבדיקת סרטי הווידאו שצולמו על ידי מצלמות האבטחה שהותקנו במפעל נראה הנתבע כשהוא גונב את המחשב, ומכניס אותו לשקית שהוא לקח מהמפעל. הסרטים נלקחו על ידי משטרת ישראל, במסגרת החקירה הפלילית.

    הנתבע מכחיש שלקח את המחשב.

    משהצילומים המוכיחים את הגניבה לא הוצגו לפנינו, לא ניתן לקבוע כי המחשב אכן נגנב על ידי הנתבע.

     

  • ביום 17.2.16, יומיים לפני סיום העבודה של הנתבע, הוא נצפה במצלמות האבטחה של המפעל כשהוא לוקח אתו לרכבו ארגז ובתוכו מספר קלסרים השייכים לתובעת, עם פורמולות של חומרים. מיד לאחר מכן הזמין מר מינץ משטרה, שהגיעה למקום, לקחה את הקלסרים והנתבע נעצר, לצורכי חקירה, במשך 5 ימים. הצילומים המראים את הנתבע נוטל את הקלסרים ואת הקלסרים עצמם הוגשו לבית הדין.

    הנתבע ניסה להסביר את לקיחת הקלסרים (עובדה שלא יכול היה להכחיש, נוכח הצילומים ותפיסת הקלסרים) בכך שמדובר בטעות, עת לקח את הדברים מן המפעל, לדבריו: "אספתי את חפציי מהארון שלי דברים שהצטברו שם במשך שנים. זה היה יום אחרון לעבודתי עם הרכב ויום למחרת הייתי חייב למסור אותם" (ע' 22, 14-16). בהמשך מתאר הנתבע שלקח דברים מבלי שבדק והוסיף "בסופו של דבר מה שגיליתי שלמר מינץ יש מפתח נוסף של הרכב ופתח את הרכב לפני שזימן משטרה. אני לא יודע ולא שולל אם הוציא או הכניס דברים שלא שייכים אלי..." (ע' 22, ש' 19-23).

    כך, שלמרות ההתנצלות הראשונית, שבה הודה הנתבע כי לקח קלסרים אבל עשה זאת בטעות, התפתחה גרסה מאוחרת שלפיה הקלסרים "הושתלו" כראיה מפלילה על ידי מר מינץ, שהיה לו מפתח נוסף של הרכב.

    נוכח התנהלות הנתבע אנו מתקשים לקבל את ההסבר שהוא מציע.

     

    10.העתקת הנוסחאות להתקן הנייד של הנתבע

     

    מר מינץ התייחס בתצהירו לכך שהנתבע נצפה במצלמת האבטחה כשהוא מוציא דיסק און קי מארנקו, מכניס אותו למחשב שהיה בשימושו, מעתיק ממנו את כל הנוסחאות והמידע השייך לתובעת, ולאחר מכן מחזיר אותו לארנק.

    עוד הצהיר מר מינץ כי גם בטלפון הסלולארי של הנתבע, שנתפס על ידי המשטרה, נמצאו פורמולות סודיות של התובעת שהוא צילם ללא רשות.

    הנתבע הסביר זאת בכך שמר מינץ ביקש ממנו לעשות גיבוי של החומר אשר נשמר במחשב, והוא עשה זאת בדיסק און קי שנמצא ברשותו.

     

    גרסת הנתבע מעוררת מספר תהיות – ראשית, מר מינץ הכחיש את הבקשה הנטענת, והוסיף כי אילו היה צורך בגיבוי, הוא היה עושה זאת על גבי דיסק קשיח ולא בהתקן נייד. שנית – לא מובן מדוע ההתקן השייך לתובעת, ואשר היה אמור לעמוד לשימושה, ולכל הפחות לרשותו של מנהלה מר מינץ, הוכנס לארנק של הנתבע.

     

    סתירה נוספת בגרסת הנתבע היא בין טענתו בדבר הצורך לשמור את הנוסחאות ולעשות גיבוי, לבין טענתו שלמעשה אין צורך להשתמש בפורמולות קבועות, אלא מדובר בעבודה על פי ניסוי וטעיה.

    מכל האמור עולה שנדרשו אמצעי הזהירות כמו גם צורך בגיבוי ואלה מעידים שאכן מדובר ב"סוד מסחרי" כטענת התובעת.

     

    11.ממצאי חקירת הסייבר

     

    מר לוינסון, אשר בדק את המחשב ששימש את הנתבע בעבודה, הגיש את חוות דעתו לתיק בית הדין (נספח 6 לכתב התביעה). בחוות הדעת היסודית והמנומקת, שאישר מר לוינסון בחקירתו, הוא הגיע למסקנה שלפיה:

    "היות ובמקרים שהצגתי לעיל בסמוך ליצירתה ובסמוך למחיקתה על ידי מר סלמה של תיקייה "סודי" נעשה שימוש בהחסן זכרון נייד, מסקנתי היא כי הוכח מעל לכל ספק סביר כי תיקיית "סודי" ששמה מעיד על עצמו, שימשה את מר סלמה כמחסן איסוף קבצים זמני עד לשעת כושר בה העתיק את אלפי הקבצים, הנוסחאות הסודיות ואת יתר החומרים הרגישים להחסן זכרון נייד לצורך גניבתם והוצאתם מהארגון".

     

    מיותר לציין כי לא היה כל קושי בהעתקת תיקיות נוספות מהמחשב להחסן זיכרון נייד וכך אני סבור שנעשה בתאריך זה לגבי תיקיות נוספות כגון PHONE HOOD.

    אשר לקובץ המנוטר:

    היות וכתובת ה-IP ממנה נפתח קבץ הניטור אינה של חברת דקוליין וכן מחשב הנוסחאות מריץ מערכת הפעלה שונה מזו של המחשב ממנו נפתח הקובץ מסקנתי כי הקובץ נפתח שלא ממשרדי דקוליין, ודאי שלא ממחשב הנוסחאות.

     

    פרטי המנוי של חברת פרטנר אשר עשה שימוש בכתובת ה-IP 31.154.41.13 במועדים הנקובים ניתנים לחשיפה רק באמצעות צו שיפוטי, לפיכך אני ממליץ לפנות לגורמי האכיפה או לבית המשפט ע"מ לקבל צו המורה על חשיפת העומד מאחורי כתובת ה-IP ממנה נפתח הקובץ נשוא חוות דעתי".

    -ההדגשות במקור-

     

    12.תמלילי השיחות

     

    כאמור, לתיק בית הדין הוגשו תמלילים ארוכים של שיחות שנוהלו בין הנתבע לבין החוקרת "נטלי". השיחות נוהלו בשפה הערבית וההקלטות הוגשו לבית הדין. הנתבע אינו חולק כלל על תוכן השיחות, אך מציע להן הסבר משלו.

     

    מקריאת התמליל אין ספק שהחוקרת מנסה למשוך את הנתבע בלשונו ולהביא אותו לחשוף מידע לגבי תכניותיו העתידיות, והיא אכן הצליחה.

     

    בין היתר אמר לה הנתבע:

    (מתוך ההקלטה מיום 19.1.2016, קטעים מעמודים 27-38)

     

    נ.אני דוחף את עצמי... אני רוצה לראות את מה שיש בפנים כדי שאני אעשה את זה בעצמי כלומר היו מגיעים אלינו טכנאים של המכונות מבחוץ... הייתי נדבק אליהם כמו קרציה... הוא היה הולך מפה, הייתי מפרק את המכונה ומתקין אותה מחדש והתכנות שלהם והחומרים האלה, לאט לאט דחפתי את עצמי להכל ...כלומר הגעתי למצב שאפשר להגיד ככה...אני שולט בכל המחלקות, הכל...

    ח. אז למה אתה רוצה לעזוב?

    נ.ביננו, ביננו, ביננו 

    ח.ברור.

    נ.הולך לעשות עסק דומה לבד?

    ח.בשבילך?

    נ. בשבילי.

    ח.כדאי 

    נ.זהו

    ח.בכלל אצל הערבים

    נ.כמה אפשר לעבוד שכיר.

    .......................

    ח. עוד תחנה בדרך אבל לקח לך הרבה זמן אבל סבבה.

    נ.אבל בניתי, בניתי תשתית טובה אצלי.

    ח.לקחת ידע? 

    נ.ידע עד הסוף. אני לא רוצה להגיד אני אבל במה שאני יודע חוץ ממנו הוא בעצמו, אין לי מתחרה בשוק.

    .......................

    ח.ומה עם העסק שלך כבר התחלת?

    נ. התחלתי.

    ח.יופי.

    נ.אני בונה מכונות, הזמנתי חומרי גלם, הזמנתי כל מה שצריך, שכירות אני לא משלם השטח שייך לנו על הכביש הראשי.

    ח.אשתך עובדת?

    נ.משרה חלקית בינתיים, אבל  נעסיק אותה כשנתחיל.

    ח.נכון,  זה עסק משפחתי.

    נ.בדיוק. שלחתי אותה ללמוד ניהול משרדי, למדה מזכירות  ניהול מערכות וכל הדברים האלה.

    .........................

    ח.כן אבל לפני ההתחלה אתה צריך שיהיה לך גם מאגר לקוחות.

    נ.  בדיוק. מאגר הלקוחות הם הטייחים. אצלנו בקלנסווה כמו בעראבה...

    ח.לא חסר.

    נ.לא חסר טייחים, כלומר מכיוון שאני שנים נמצא בתחום רובם מתקשרים אלי כשצריכים משהו.

    ח.מכירים אותך ישירות.

    נ.  בדיוק. לא מכירים את דקוליין מכירים אותי. כלומר יש כבר

    בסיס רק תתחיל.

    ח.אז באים אתך.

    נ.  רק תתחיל. באים אתי.

    ח. יופי, יופי, מצויין.

    נ.את הדבר הזה הוא לא יודע ואני לא הולך לספר לו.

     

    (מתוך ההקלטה מיום 21.1.2016, קטעים מעמודים 57-61)

     

    ח.מה הסיפור של הטכנולוגיה החדשה הזאת?

    נ.איזה?

    ח.סיפר לי יש איזה שהוא דוקטור עשה לו טכנולוגיה חדשה...

    נ.הוא עשה טכנולוגיה חדשה, עשה פיתוח לעוד 6, 7 מוצרים חדשים אשר הכניס אליהם סוג של תוספים הנותנים לשליכט כמו שתגידי תכונה שיש בה ואקס נגד מים 

    ח. מבריק

    נ.לא הברק היא המטרה... המטרה היא דחיית המים והרטיבות ומעלה את הגמישות של המוצר הוא עושה את המוצר בואי נגיד זה היה ברמה של 3 עושה אותו ברמה 6 רק תוסף אחד

    ח.אוקי...

    נ.עכשיו הטכנולוגיה החדשה הזו שהוא מדבר עליה. לטענתו שילם לדוקטור 40 אלף ודולר והגיע לפיתוח של המוצר.

    ח.סיפר לי זה עלה לי הרבה כסף.

    נ.כן (מחייך).

    ח.למה אתה מחייך?

    נ.מחייך כי הוא בא ונתן לי דיסק און קי יומיים לפני שהגשתי לו את ההודעה.

    ח.או קיי.

    נ.הביא לי דיסק און קי ואמר לי כי יש פה חומר חשוב ויקר תוריד אותו אצלך למחשב של העבודה ותחזיר לי את הדיסק און קי כדי שאני אחזיר אותו לכספת... אסור שזה יצא... עכשיו בינתיים הוא מדבר אתי ואני מחייך... אומר לו אם היית יודע מה יש לי בראש, בערבית אני אומר לו אם היית יודע מה יש לי בראש אני האחרון שהיית נותן לו את זה... אמר לי מה... אמרתי לו לא... כל הכבוד איך הגעת לזה... (צוחק) על זה אני צודק.

    ח.בעצם לקחת את זה.

    נ. מה אני צריך לחשוב פעמיים.

    ח.לקחת אותה.

    נ.בוודאי.

    ח.ברור.

    נ. ברור.

    ח.יופי.

    נ.לפני שהורדתי אותה למחשב הוצאתי כבר את הדיסק און קי שלי, הורדתי אותה עליו, ואחרי זה על שלו. ועל המחשב והחזרתי לו את זה... חד...

    ח.יופי. כל הכבוד.

    נ.אני הולך לעבוד בטכנולוגיה שלו לפניו.

    ח.או קי... זה כבר טוב... הוא לא יבוא אליך בטענות אתה לקחת את הלקוחות שלי.

    נ. לקוחות הוא לא יבוא בטענות... הוא יבוא בטענות לגבי גניבת מוצר... או כמו שתגידי סודות מוצר...

    .............................................

    ח.ואם הוא יגיד לך לקחת את הנוסחאות שלי.

    נ.אין בעיה. משנה נוסחה... משנה אחוזים... משנה שמות של חומרי גלם משתמש בה עצמה ומשנה לה את השם.. הוא יכול להוכיח? לא... מהמוצר עצמו שהוא יקח אותו וינתח אותו הוא לא יכול".

     

     

    באמירות אלה יש הודאה ברורה בדבר גזל סודות מסחריים, כולל אלה שכביכול נרכשו לאחרונה על ידי התובעת, והנתבע מתכוון להשתמש - וליהנות מפירות הגניבה - לפני התובעת.

     

    ההסבר שניתן על ידי הנתבע לגבי אותן אמירות שללא ספק מפלילות אותו הוא כדלקמן:

    "מה שהיה שם דני רצה להונות אותי עם הנוסחאות וכל הענין הזה בשביל להגיע לסיטואציה הזאת שאחר כך יביא את המדובבת. בכוונה בחר באישה יפה שמתלבשת טוב והביא אותה אלי וכל מה שאמרתי לה אמרתי רק כדי להרשים בחורה יפה והרגשתי שהיא זורמת בכיוון ואפילו הזמינה אותי אליה הביתה. ומה שיש בתמלילים אמרתי את הכל ומה שיש שם יש טעויות כתיב והגייה אבל זה דברים שאני כן אמרתי.

    ש.את כל זה אמרת כדי להרשים בחורה?

    ת.כן.

    ש.למה אתה צריך להרשים אותה?

    ת.בחורה ערביה יפה מתלבשת טוב שמספרת שהיתה באוסטריה כמה שנים ולא מכירה אף אחד וצריכה מישהו שיתלווה אליה. גם אתה היית מתפתה.

    ש.למה זה מרשים בחורה יפה שגנבת נוסחאות?

    ת.אני לא גנבתי נוסחאות. כל אחד מספר ורסיה שונה וזה על הצלחות שלו או דברים שיכול לעשות או על תכניות שלו לעתיד על מנת להרשים מישהו.

    ש.כשאתה רוצה להרשים מישהי אתה אומר שגנבת וזה כדי להראות הצלחה?

    ת.לא אמרתי שגנבתי. אמרתי לה שיש לי איקס ואי זד".

    (ראו ע' 19 לפרוטוקול הדיון).

     

    קשה להבין כיצד הנתבע מנסה "להרשים בחורה יפה" על ידי הצגת מעשי רמיה וגניבה. אבל גם לו היינו מקבלים את ההסבר ממילא יש בו כדי להוכיח מספר דברים: א. שאמירת אמת אינה נר לרגליו של התובע; ב. שאכן קיימות פורמולות סודיות שבהן השתמש הנתבע בעבודה; ג. שהנתבע האמין שמר מינץ העביר לו פורמולות סודיות חדשות שהוא רכש למפעל; ד. שבניגוד לאמירות הנתבע במהלך הדיון על ההעסקה הפוגענית, הוא העריך אז את מנהלי התובעת והמליץ למדובבת שאותה ניסה להרשים לעבוד אצלה.

     

    אפשר יהיה לציין ראיות נוספות שהובאו על ידי התובעת – כנגד העדות היחידה והלא אמינה (צר לנו לציין זאת) של הנתבע, אך נראה שאין צורך בכך.

    די בדרך שבה גזל הנתבע פורמולות של התובעת כדי ללמד על כך שמדובר בסוד מסחרי, שנשמר על ידי התובעת כסוד, אשר רק למספר מצומצם של אנשים - ביניהם הנתבע - הייתה גישה אליו, וכן שאותם סודות אמורים להעניק יתרון עסקי למשתמש.

     

    13.חוות הדעת מטעם הנתבע

     

    הנתבע הגיש חוות דעת מומחה, ד"ר סטיב דרן, בעניין טיח אקרילי דקורטיבי. ב"כ התובעת ביקש לפסול את חוות הדעת ובסופו של דבר המומחה לא נחקר.

     

    נתייחס בקצרה לחוות הדעת, שגם לוּ היינו מקבלים אותה, לא היה בה כדי לסייע לנתבע בטענותיו. נסביר מדוע.

    השאלה שעליה עונה המומחה ד"ר דרן היא האם ניתן בעזרת מבחנים כימיים להבדיל בין המרכיבים השונים בטיח האקרילי דקורטיבי (שליכט). כב' המומחה השיב כך בחוות הדעת:

    "1.התבקשתי לחוות דעתי המקצועית בשאלה האם כאשר מצויה בפני נוסחה המפרטת הרכב ומינונים של חומרים המרכיבים טיח אקרילי דקורטיבי כלשהו ומנגד מצויה לפניי דוגמא של טיח אקרילי דקורטיבי אשר הרכב ומינון החומרים שבו מתיימר להיות זהה למפורט בנוסחה ניתן לדעת האם יש זהות והתאמה עם ודאות מדעית בין הנוסחה לבין דוגמת הטיח האקרילי הדקורטיבי?

     

    תשובתי היא כי הדבר אפשרי וניתן לדעת האם יש זהות והתאמה מדעית בין הרכב החומרים בנוסחה לבין הדוגמא המצויה לפני.

     

    2.כמו כן התבקשתי לחוות דעת בשאלה האם כאשר מצויה בידי דוגמא של טיח דקורטיבי אקרילי האם ניתן בבדיקות מעבדה לגלות את הרכב החומרים ומינונם באותה דוגמת טיח דקורטיבי אקרילי?

     

    גם לענין זה תשובתי היא כי הדבר אפשרי וניתן בבדיקות מעבדה לגלות הרכב החומרים ומינונם.

     

    בנוסף נתבקשתי על ידי עו"ד תום מדן להראות תיאורטית כיצד ניתן להציג ולבדל שתי דוגמאות טיח אקרילי דקורטיבי על ידי ניתוחים כימיים או פיזיים.

    לעניות דעתי המקצועית אם ניתן למצוא שני מאפיינים רלוונטיים שיוכחו כשונים אזי המסקנה תהיה כי מדובר בשני חומרים שונים. להלן מספר בדיקות פיזיים (כך במקור) וכימיות העשויות לשמש להבחין, ובין אם לאו, בין שני חומרי טיח שונים".

     

     

    לדעתנו האמור בחוות הדעת אינו רלוונטי להכרעה בסוגיה שלפנינו. לנתבע אין כל הכשרה בתחום הכימיה או בדיקות המעבדה.

    תפקידו במעבדה היה לבדוק את המוצר הסופי. לגרסתו הוא עבד עם מר מינץ על ניסויים, הם היו ממשיכים בניסוי וטעייה עד שמגיעים למוצר שניתן למכור אותו בשוק. לדברי הנתבע הוא היה: "בודק גוונים, תרכובות, מנהל צוות של המעבדה גם לגבי דוגמאות פיתוח גוונים ודוגמאות. הייתי אחראי על מערכת הסינון של מוצקים ושפכים תעשייתיים של התובעת על ידי הפרדה ובדיקה של השפכים עצמם לפני שמשחררים את המים לשפכים המועצתיים. ועוד מלא תפקידים" (עמ' 14, ש' 24-30).

     

    על פי הראיות שהוגשו הוכח מעשה גזל הסוד המסחרי על ידי הנתבע. הוא לא הגיע לפורמולות בעצמו, הוא לא ביצע כל תהליך של הִנדוּס חוזר וכדומה. כלומר היכולת התיאורטית לפתח פורמולות בהליך מעבדה אין בה כדי לסייע לנתבע בהגנתו.

     

    14.מסקנות לעניין גזל סוד מסחרי של התובעת – צו מניעה קבוע

     

    התובעת הוכיחה שהנתבע גנב סודות מסחריים שלה, שבהם התכוון להשתמש לצורך הקמת עסק שלו. מעשיו מהווים גזל סוד מסחרי - עוולה על פי סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות.

    ב"כ התובעת טען בסיכומיו לעוולות אחרות, לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), חוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007, וחוק המחשבים, התשנ"ה-1995. עם זאת עילות תביעה אלה אינן בסמכותו של בית דין זה, בהתאם לסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה,התשכ"ט-1969, ואף לא היוו חלק מעילות התביעה בכתב התביעה.

     

    לנתבע לא עומדת הגנה לפי סעיף 7(א) לחוק עוולות מסחריות, אשר קובע:

     לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה:

    (1)ידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים.

     

    הידע אכן הגיע לנתבע דרך עבודתו הרגילה, אבל לא הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים, שהרי אם לא כן לא היה צריך לגזול את הסודות כפי שעשה. הנתבע ניצל את מעמדו בתובעת כדי להתחרות באופן לא לגיטימי אתה, תוך הפרת חובת הנאמנות, חובת תום הלב וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, שהן התשתית ליחסי עבודה הוגנים (ראו: בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע נ' בית הדין הארצי, פ"ד לה(1) 828; דב"ע נה/3-145 מדינת ישראל, משרד השיכון - יעקב בוכריס, פד"ע לו 1; דב"ע נג/3-17 טוני טועמה - טכנו גומי ליסיצקי בע"מ ואח', פד"ע כה 227; בג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז (4) 702; עס"ק 400024/98 הסתדרות העובדים החדשה - צים חברת השייט הישראלית בע"מ, פד"ע לו 97; מנחם גולדברג, "תום לב במשפט העבודה" בתוך ספר בר ניב (הוצאת רמות, תשמ"ז) עמ' 139; אלישבע ברק "עיקרון תום הלב במשפט העבודה" בתוך: ספר ברנזון (חלק שני, הוצאת נבו, תש"ס) עמ' 499; רות בן ישראל, דיני עבודה (כרך ב', בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ב עמ' 541).

    על כן קמה הצדקה למתן צו מניעה קבוע כמבוקש על ידי התובעת בנוגע לשימוש בסודות שנגזלו על ידי הנתבע.

    בסיכומיה צמצמה התובעת את הדרישה לייצור טיח דקורטיבי, עת מסכימה שיתאפשר לנתבע לרכוש חומרים מיצרנים אחרים ולשווקם תחת מותג פרטי שלו.

    אין לנו ספק כי בשיווק חומרים אין כל פגיעה בקניינה או בסודות מסחריים של התובעת וזו תחרות הוגנת. מכאן שהסעד האופרטיבי בפסק הדין צריך למנוע מהנתבע לייצר טיח דקורטיבי מכל סוג שהוא, ובמיוחד בכל הקשור לסוג הטיח הדקורטיבי שמשווקת ועוסקת בו התובעת, על פי רשימת "מוצרי דקוליין" אשר הנוסחאות לו מהוות קנין רוחני וסוד מסחרי מוגנים שלה.

    התובעת מבקשת שהצו שיינתן יהיה "אבסולוטי", קרי, ללא הגבלה של זמן או אזור גיאוגרפי. לגבי האזור בארץ אנו מקבלים את עמדת התובעת שלפיה שוק המוצרים נוגע לכל המדינה ואין הגבלה לאזור ספציפי. ברם, איסור ללא הגבלת זמן יהיה לא מידתי ולא סביר.

    אי לכך אנו קובעים שההגבלה האמורה תימשך שנתיים החל ממועד סיום העבודה של הנתבע.

     

    15.התביעה לפיצוי כספי

     

    התובעת ביקשה לחייב את הנתבע בגין הנזקים אשר נגרמו וייגרמו לה ,על פי הערכתה במועד הגשת כתב התביעה, בסך 2,000,000 ₪. נאמר כי המידע והסודות המסחריים של התובעת חשופים לשימוש אפשרי שיוכל לעשות בו הנתבע, להעבירו לכל צד ג', והנזק הצפוי גבוה עשרות מונים מהסכום שנתבע. עוד נאמר שהתובעת השקיעה עשרות מיליוני ₪ במפעל שהקימה ובעסק לתפארת שבנתה, אשר עלול להינזק באופן בלתי הפיך כתוצאה ממעשיו ופעולותיו של הנתבע.

    עם זאת התובעת לא הציגה ראיות לגבי נזק ממשי שנגרם לה. יתכן שהדבר נובע משום שהנתבע לא הצליח להתחיל את פעילותו, מאחר שמיד לאחר הגשת הבקשה לבית הדין ניתן צו מניעה בהסכמה.

    ואולם, קיימת אפשרות של פיצוי ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות קובע:

    פיצוי בלא הוכחת נזק

     

    13. (א)בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.

     

    (ב)לעניין סעיף זה יראו עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת.

    (ג) ...

     

    סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 קובע:

    13.גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין.

     

    הנתבע הפר את חוזה העבודה עם התובעת בשל תחרות בלתי הוגנת בה, וכן הפר את חובת הנאמנות וחובת תום הלב – המחייבות את שני הצדדים לחוזה.

    נזכיר כי אין מדובר בתחרות שבמסגרתה עבר הנתבע למעסיק אחר לצורך קידום מקצועי, אלא מדובר בעוד שעזב על מנת להקים עסק מתחרה חדש בהסתמך רק, או בעיקר, בידע, בניסיון ובמידע סודי שגזל מהתובעת, ואף הצהיר כי בכוונתו לגזול את לקוחותיה.

    על פי העובדות שנקבעו בענייננו מדובר במסכת עובדתית אחת. על כן אנו רואים לנכון, בהתאם לקווים המנחים שנקבעו בפסיקה, לחייב את הנתבע בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך 85,000 ₪.

     

    17.לסיכום

     

    נוכח האמור לעיל, אנו נותנים צו קבוע המונע מהנתבע לייצר טיח דקורטיבי מכל סוג שהוא, ובמיוחד סוג הטיח הדקורטיבי שהתובעת משווקת ועוסקת בו, על פי רשימת "מוצרי דקוליין". זאת, תוך שנתיים מסיום העבודה של הנתבע, קרי, עד ליום 19.2.18.

     

    אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת סך של 85,000 ₪ בגין פיצוי ללא הוכחת נזק. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית אם לא ישולם תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

    כמו כן על הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

     

    18.לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

     

    ניתן היום, ‏29 ינואר 2017,‏ ב' שבט תשע"ז,ב' שבט תשע"זבהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    מר יוסף לוין, נציג עובדים		עידית איצקוביץ, שופטת אב"ד		מר זהר זלמן אקשטין, נציג מעסיקים