ביה"ד לעבודה בת"א קיבל באחרונה תביעתו של מפעל לטיח דקורטיבי נגד עובד בכיר לשעבר, בה נטען כי האיש גנב נוסחאות לייצור הטיח המיוחד. צילומי האבטחה ותמלילי שיחות עם חוקרת פרטית לא הותירו מקום לספק.
הנתבע עבד במפעל במשך כ-12 שנה, תחילה כפועל ייצור, ובתפקידו האחרון כאחראי על המעבדה העוסקת בגווני המוצרים ובטיב הייצור. הוא היה אחד ממעטים שהייתה להם גישה לנוסחאות ששימשו בסיס לחומרים שהפעל מייצר ומשווק.
בתביעה שהגישה בשנת 2016 בביה"ד האזורי לעבודה בתל-אביב, החברה בעלת המפעל דרשה פיצויים וצווי מניעה שיאסרו עליו לעסוק בתחום, לאחר שלטענתה נעלם מהעבודה והחל בפעולות שונות להקמת מפעל מתחרה.
טענתה המרכזית הייתה כי הנתבע גזל ממנה סודות מסחריים על מנת לעשות בהם שימוש במפעל מתחרה, והכל בתכנון מדוקדק מראש.
החברה-התובעת טענה כי במהלך עשרים השנים מאז הוקם מפעלה, היא רכשה מחברה איטלקית נוסחאות ואף המציאה נוסחאות משלה, תוך השקעת סכומי עתק, ואלה המשמשות בסיס לייצור חומרי הציפוי שבהם היא משתמשת.
לשיטתה, כפי שהסביר מנהל המפעל, נוסחאות אלה הן בגדר "סוד מסחרי מוגן", והן למעשה הבסיס לכל מפעלה, כיוון שהן המאפשרות לה להתחרות בהצלחה במתחריה.
הנתבע טען מנגד כי מטרת התביעה היא למנוע ממנו להקים עסק עצמאי שעוסק בתחום שבו צבר ניסיון וידע רב לאחר כ-12 שנה של עבודה מאומצת אצל התובעת.
הוא הכחיש שנעשה שימוש בתרכובות על פי נוסחה שפיתח מנהל המפעל. ומכל מקום, לשיטתו, לא מדובר בנוסחאות יקרות ערך או במוצרים ייחודיים העונים על הגדרת "סוד מסחרי". כלומר, לטענתו, מדובר בידע כללי שהוא רכש במהלך העבודה והפך לחלק מכישוריו המקצועיים.
ניצל את מעמדו
אולם השופטת עידית איצקוביץ קבעה כי הנוסחאות עומדות במבחנים המשפטיים ואכן מהוות סודות מסחריים. כך, בין היתר, נפסק כי הנוסחאות הן מידע סודי שאינו נגיש לציבור, המקנות יתרון מסחרי לבעליהן ויצירתן הייתה כרוכה בהשקעה של זמן, ממון ומאמץ.
בעיקרו של דבר, השופטת קבעה כי "על פי הראיות שהוגשו הוכח מעשה גזל הסוד המסחרי על ידי הנתבע. הוא לא הגיע לפורמולות בעצמו, הוא לא ביצע כל תהליך של הִנדוּס חוזר וכדומה. כלומר היכולת התיאורטית לפתח פורמולות בהליך מעבדה אין בה כדי לסייע לנתבע בהגנתו".
בין היתר, השופטת השתכנעה כאמור לנוכח צילומי אבטחה שבהם הנתבע נראה מעתיק לדיסק און קי את הנוסחאות והמידע השייך לנתבעת. בעניין זה השופטת דחתה את הסברו של הנתבע כי בסך הכל ביצע גיבוי לבקשת המנהל.
בנוסף, מתמלילי שיחות שצירפה התובעת, ובהן שיחה בין הנתבע לבין חוקרת פרטית, הנתבע הודה בגזל סודות מסחריים וכוונה להשתמש בהם.
משכך, השופטת קבעה כי "הנתבע ניצל את מעמדו בתובעת כדי להתחרות באופן לא לגיטימי אתה, תוך הפרת חובת הנאמנות, חובת תום הלב וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, שהן התשתית ליחסי עבודה הוגנים".
בסיכומו של דבר, השופטת הוציאה צו המונע מהנתבע לייצר טיח דקורטיבי מכל סוג שהוא למשך שנתיים, עד פברואר 2018. בנוסף, השופטת חייבה את הנתבע לשלם לתובעת 85,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
יש לציין כי החברה תבעה סכום גבוה בהרבה (כשני מיליון שקל), אלא שלא הוכח כי נגרם לה נזק ממשי, והסכום נפסק כפיצוי ללא הוכחת נזק.
- ב"כ התובעת: עו"ד דרור נאור ועו"ד צבי הר נבו
- ב"כ הנתבע: עו"ד תום מדן
עו"ד ערן מרינברג
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.