רוזין סוכנות לביטוח (1997) בע"מ נ' אהרון טל

בפנינו תביעה ותביעה שכנגד המתייחסות לתקופת העבודה של הנתבע והתובע שכנגד בתובעת ובנתבעת שכנגד החל משנת 1998 ועד לסיומה ביום 31.12.13 (להלן - העובד ולהלן - החברה בהתאמה).

רקע כללי

1. החברה הינה סוכנות לביטוח העוסקת בביטוחים מסוגים שונים, לרבות ביטוחי דירות, עסקים, כלי רכב, ביטוחים פנסיוניים, ביטוחי בריאות וסיעוד ועוד.

    

2. העובד החל לעבוד בחברה כמנהל יחידת מכירות בסניף חדרה ולאחר מכן עבר לתפקיד מנהל היחידה לביטוח אלמנטרי בסניף החברה ברחוב ויצמן בכפר סבא. בחודש אוגוסט 2011 או בסמוך לכך מוזגה כל הפעילות של החברה למשרד הראשי בכפר סבא והעובד עבר לעבוד במשרד הראשי. במסגרת תפקידו נדרש העובד לנהל צוות עובדים, לבצע מכירות של פוליסות, וכן לגייס עובדים חדשים ולהדריך אותם בעבודה.

3. ביום 21.11.13 הודיע מנהל החברה לעובד כי הוא מוזמן לשימוע ביום 25.11.13 לפני פיטורים. השימוע נערך בסופו של יום ביום 28.11.13 ולעובד ניתנה הודעה בעל פה על הפסקת עבודתו. ביום 2.12.13 נמסרה לעובד הודעה בכתב ביחס להפסקת עבודתו שבה נכתב כי החל ממועד ההודעה בעל פה נכנסה לתוקפה תקופת ההודעה המוקדמת. תקופה שבמהלכה נדרש העובד להגיע לעבודה באופן סדיר, כך שיום העבודה האחרון אמור היה להיות 31.12.13.

    

4. לטענת החברה, במהלך תקופת ההודעה המוקדמת עסק העובד "באופן שיטתי ומקיף בגניבת המידע העסקי של התובעת [החברה] המצוי במאגרי המידע ובמחשבי התובעת". לפי טענתה, העובד סרק את החומר העסקי של החברה והעביר אותו למחשבו הפרטי, וכי על מנת להסתיר את "הגניבה" הוא מחק מהמחשב שלה כל ראיה שתאפשר את גילוי הדבר. מעשיו של העובד נחשפו בעקבות ההתחקות אחר פרט שהעובד לא היה מודע לו.

    

5. אין חולק כי ביום 5.9.97, עובר לתחילת העסקתו, העובד חתם על כתב התחייבות לשמירת סודיות. לטענת החברה העובד הפר כתב התחייבות זה על אף שהיה מודע לסודיות המידע שיגיע אליו הקשור לפעילות העסקית של החברה, לקשרים עם הלקוחות ולפעילות השיווקית.

    

6. לטענת החברה, מעשיו של העובד התגלו לה רק לאחר שהעובד עזב את עבודתו ולכן היא שילמה לו את מלוא פיצויי הפיטורים בסך של 240,470 ₪ קודם שידעה על המעשים שהיא מייחסת לו. לפי טענתה, לו הייתה יודעת על מעשים אלה לא הייתה משלמת לעובד ולו שקל אחד כפיצויי פיטורים.

    

7. אשר לתוכן המידע שנטל העובד, לטענת החברה, שלא כדין נטען - כי מדובר במידע הנוגע לחידושי הפוליסות של לקוחות החברה, שמות המבוטחים, תקופת הביטוח, עובדות היותו של הלקוח לקוח חוזר, שם חברת הביטוח המבטחת, סוג הביטוח, הפרמיה, תוכן הפוליסות, דו"חות תפוקה פנימיים של החברה, הוראות תשלום של מבוטחים, מספר כרטיסי אשראי של מבוטחים, אישורים על הנחות בדבר היעדר תביעות, טפסי הצעת ביטוח בריאות וביטוח סיעודי, פוליסות ביטוחי חיים וביטוח משכנתאות. לטענת הנתבעת, מדובר במידע שנצבר במשך עשרות שנים וכי לאחר שהמידע זה נלקח ממנה - אין באפשרותה לדעת כיצד הוא הגיע למתחרים ומהו תוכן המידע שדלף למתחריה.

    

8. ביום 23.1.14 שלח ב"כ החברה מכתב לעובד שבו נכתב כך:

   "לפני ימים מספר התגלה לתדהמת מרשתנו כי ביצעת מעשה של גניבה ממעביד, דבר המהווה עבירה לכאורה לפי סעיף 391 לחוק העונשין [שעניינו גניבה ממעביד]... בעודך עובד של מרשתנו הוצאת מידע סודי של מרשתנו מהמחשב של מרשתנו והעברת אותו למייל הפרטי שלך.

   המידע שהוצאת ממרשתנו נוגע וקשור למידע סודי ביחס לקוחות מרשתנו.

   בין השאר העברת למייל שלך מידע ביחס לחידושי פוליסות של לקוחות מרשתנו, שמות המבוטחים, תקופת הביטוחים, הועדת הלקוח חוזר או אחר, שם חברת הביטוח המבטחת, סוג הביטוח, הפרמיה וכיוצא בזה.

   כמו כן העברת מהמייל של מרשתנו למייל שלך דוחות תפוקה פנימיים, הוראות תשלום של מבוטחים, כרטיסי אשראי של מבוטחים, פוליסות ביטוח, אישורי הנחת היעדר תביעות, טופסי הצעת ביטוח בריאות וביטוח סיעודי, פוליסת ביטוח חיים וביטוח משכנתאות ועוד.

   עצם הוצאת המידע הסודי, שהינו בבעלות של מרשתנו למייל הפרטי שלך היא גניבה.

   עשית שימוש במידע של מרשתנו לצרכיך הפרטיים... מאחר ועובדת הגניבה נחשפה רק לאחר שעזבת את עבודתך, יש לראות את התשלום שבוצע כעשיית עושר שלא במשפט, ועליך להשיב למרשתנו את הסכום הנ"ל [סכום פיצויי הפיטורים] לאלתר.

   החשד של מרשתי הוא כי הוספת חטא על פשע והעברת את מאגר המידע של מרשתנו כולו או חלקו לגורמים אחרים על מנת שייעשה בו שימוש.

   אשר על כן הנך נדרש להשיב למרשתנו את הסך של 240,470 ₪ כאמור לעיל, וכן סך של 500,000 ₪ כפיצוי על מעשה הגניבה והמעילה באמון....".

    

9. העובד הכחיש את הטענות המיוחסות לו במכתבו מיום 29.1.14 אולם לטענת החברה היו בידה ראיות למעשה הגניבה. החברה הסבירה כי היא איננה עותרת למתן צו להשבת החומר שנלקח ממנה שלא כדין מאחר ומדובר בצו חסר משמעות מרגע שהמידע הועבר למחשב האישי של העובד.

    

10. יצוין כי במכתב התשובה של העובד נכתב, בין היתר, כי במהלך תקופת העבודה העובד צירף מספר רב של מבוטחים שהיו קרובי משפחתו למצבת המבוטחים של החברה ומשכך - לאחר עזיבתו פנו אליו באופן יזום בני משפחה וחברים קרובים על מנת לסייע להם בחידוש הפוליסה וכי לא ידוע לו על מקרה של עזיבת מבוטח טרם לחידוש הפוליסה. עוד נטען כי בסופו של יום העובד עשה שימוש בנתונים אשר היו בשליטתו או בנתונים שהיו נחלת הכלל. שכן מדובר בקרובי משפחה וחברים. כן נטען כי העובד לא עשה שימוש בדו"חות פנימיים ובהוראות תשלום בכרטיסי אשראי או בכל חומר אחר שאליו נחשף במסגרת עבודתו בחברה וכי אין לו עניין לפגוע בחברה שממנה התפרנס במשך שנים ארוכות ושאותה שירת בנאמנות מוחלטת.

     

11. על רקע טענותיה לעיל, עתרה החברה להשבת הסכום ששולם לעובד כפיצויי פיטורים; לתשלום פיצוי בסך של 500,000 ₪ שהוא הסכום המינימלי המוערך על ידי החברה כנזק שגרם לה התובע בגין מעשה הגניבה וכן, לתשלום פיצוי לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט – 1999 (להלן – חוק עוולות מסחריות) בסך של 100,000 ₪.

12. העובד הגיש כתב תביעה שכנגד במסגרתו טען כי החברה הפרה את הסכם העבודה וביטחה אותו בביטוח פנסיוני שהסב לו נזק, תוך חריגה מהסכם ההעסקה שבין הצדדים. על פי גרסת התובע, הנזק שנגרם לו בגין אי תשלום ההפרשות לקופות הגמל בהתאם למתחייב מהסכם העבודה - עמד על סך של 784,500 ₪. העובד תמך את תביעתו בחוות דעת מומחה שנערכה על ידי רו"ח גולן שי-כהן.

     

13. החברה טענה כי דין התביעה של העובד, ככל שהיא מתייחסת לתקופה שלפני שנת 1995 להידחות בשל התיישנות. עוד היא טענה כי תביעת העובד לתשלום הפרשים ותשלומים שונים נסמכת על הסכם עבודה מיום 1.7.98, הסכם אשר תוקפו פג במועד שבו העובד סיים לעבוד בתפקידו בניהול הסניף בחדרה והחל לעבוד בתפקיד אחר ובתנאים חדשים בסניף כפר סבא במהלך שנת 2000. עוד היא טענה, כי העובד לא העלה במהלך 13 השנים שלאחר מכן כל טענה ביחס לקיפוח זכויותיו, למרות שהיה אמון על תחום הביטוח וכי העובד הסכים לתנאי ההעסקה החדשים. לחילופין נטען - כי אין יסוד לסכומים שנתבעו, היות והסתבר בדיעבד שהחלטת העובד שהביאה לשינוי בהסדר הביטוח הייתה נכונה. זאת מאחר והתוצאות של החיסכון בקופת הגמל מול הפוליסה שבה היה מבוטח בעבר מסוג "עדיף" בחברת "כלל" היו טובות יותר כאשר מניתוח שעשה האקטואר (מר ליאור וייסברג) לבקשת החברה, עולה - כי החיסכון בקופת הגמל הסתכם במ-288,376 ₪ לעומת סכום של 226,777 ₪ שניתן היה לחסוך ב"כלל". אשר לטענות שלפיהן החברה לא העבירה את מלוא ההפרשות לקופת הגמל נטען - כי מיד לאחר שהעובד עדכן בעניין זה את החברה ולאחר שנודע לחברה כי הבנק לא ביצע את העברת הסכומים לקופות הגמל כנדרש היא טיפלה בכך ודאגה להעביר את מלוא הסכומים לקופת הגמל ב"אקסלנס".

     

14. בנוסף עתר העובד לתשלום סכומים נוספים בגין חלף הודעה מוקדמת, ימי חופשה שלא שולמו לו במלואם ופיצוי בשל עוגמת נפש על התנהלות החברה.

     

15. התביעה שכנגד הוגשה הן כלפי החברה והן כלפי הבעלים והמנהל מר ראובן רוזין.

     

    הכרעה

16. נקדים ונציין כי לאחר ששמענו את סיכומי הצדדים ובחנו את החומר המצוי בתיק, הגענו למסקנה כי דין התביעה שכנגד להידחות וכי דין תביעתה של החברה להתקבל בחלקה וזאת מהטעמים שיפורטו להלן:

     

17. אשר להתנהלות העובד ייאמר - כי במהלך חקירתו הנגדית העובד אישר שהוא חתם על הסכם הסודיות ועוד הוא העיד כי במסגרת החומר שהוא העביר ממחשבי החברה לתיבת הדואר הפרטית שלו הוא העביר גם נתונים של כרטיסי אשראי של מבוטחים מסוימים שבהם הוא טיפל בחברה, נתונים אודות מצבם הבריאותי ופרטים על סוגי הביטוח שהיו להם (עמוד 26 לפרוטוקול שורות 7-11). בנוסף הוא העיד כי הוא העביר לכתובת המייל הפרטית שלו גם מספרי טלפון וכתובות של מבוטחים רבים שהיו בחברה אולם לדבריו מדובר בפרטים הנוגעים למספר מצומצם של אנשים מתוך אלפים שבהם הוא טיפל במסגרת עבודתו בחברה. עם זאת, מהמשך חקירתו של העובד עולה כי אין מדובר במספר מצומצם אלא בכמות נכבדה של פרטים המתייחסים ללקוחות רבים (ר' עמוד 29 ו-30 לפרוטוקול). עוד העיד העובד, בחקירתו הנגדית, כי הוא העביר לכתובת המייל הפרטית שלו פרטים הנוגעים למחלות של מבוטחים, כפי שפורט בנספח א' לתצהיר מר רוזין, פרטים על ביטוחים המתייחסים לעסקים או לבתים פרטיים של מבוטחי החברה, העתקים של פוליסות ביטוח שונות, לרבות פוליסות ביטוח בריאות.

     

18. במהלך חקירתו הנגדית, העובד אף התבקש להשיב לשאלה האם בדק האם כל הקבצים אשר נטען כי הוא העביר לכתובת המייל הפרטית שלו (כפי שפורטו בתצהיר החברה) אכן הועברו, ועל כך הוא השיב כי הוא לא ערך בדיקה שכזו וזאת לדבריו - מאחר והוא מחק את כל החומר שאותו העביר ולא ניתן היה לשחזר אותו. לדבריו, הוא מחק את כל הנתונים יום או יומיים לאחר שהועברו ומאוחר יותר, משניסה לפעול לשחזור החומר, לא עלה בידו לעשות כן.

     

19. העובד התבקש ליתן הסבר לפשר העברת הנתונים כאמור כאשר לדבריו, הדבר נעשה על מנת לאפשר לו להתגונן מפני טענות של החברה בדבר ירידה בתפוקות. העובד הודה כי הוא לא קיבל אישור מהלקוחות להעביר לתיבת המייל שלו נתונים הקשורים ללקוחות ובכלל כך מספרים של כרטיסי אשראי או נתונים נוספים, לרבות נתונים הנוגעים לרכושם או לבעיות בריאות שמהם הם סובלים. זאת גם בהתייחס ללקוחות שלא היה בינו לבינם שום קשר משפחתי או אחר. העובד אף הודה כי הוא העביר דו"ח תפוקות המתייחס לכמות רבה של מבוטחים, כ-350 מבוטחים.

     

20. עולה אפוא מהאמור כי אכן העובד הפר את הסכם העבודה בצורה חמורה, באופן שעשוי היה לגרום לנזקים קשים לחברה, לא רק בהיבט של "גזילת לקוחות" אלא גם בהיבטים נוספים, לרבות פגיעה בתדמית החברה. כמו כן, עולה כי העובד אף הפר חובות שהיו לו כלפי לקוחות החברה לאחר שהעביר לכתובת המייל הפרטית שלו נתונים אישיים, לרבות נתונים על מצב בריאות ומספרי כרטיסי אשראי של הלקוחות בלא לקבל את הסכמתם.

     

21. יחד עם זאת, החברה לא הביאה ולו ראשית ראיה לנזק שנגרם לה בפועל בגין התנהלות העובד. החברה לא הציגה דוחות כספיים או ראיות המלמדות על מעבר לקוחות או על נזק כלכלי ממשי שנגרם לה בשל התנהלות העובד. לא למותר לציין כי החברה גם לא ניסתה לנקוט בהליכים משפטיים, לרבות הגשת בקשות למתן צווים זמניים, אשר מטרתם למנוע עשיית שימוש בחומר שהעביר העובד לכתובת המייל הפרטית שלו.

     

22. על רקע כל זאת, מסקנתנו היא - כי יש לדחות את התביעה לתשלום פיצוי בסך של 500,000 ₪, משלא הונחה ולו ראשית ראייה לנזק שנגרם לחברה בגין ההתנהלות הלא תקינה של העובד. הרושם שמתקבל הוא כי מכתב החברה אכן עשה את שלו וכי העובד לא עשה שימוש בנתונים לצרכיו הפרטיים, לא העביר אותם לצדדים שלישיים ולא גרם לחברה נזקים כספיים. ודאי שלא הוכח היקף הנזק הנטען בכתב התביעה או נזק קרוב לו.

     

23. אשר לתביעה להשבת פיצויי הפיטורים - הרי שהחברה לא השכילה להצביע על עילה משפטית שמכוחה ניתן לחייב את העובד בהשבת פיצויי הפיטורים. בהקשר זה יש לציין כי אין מדובר בפיצויים ששולמו לעובד מכוח הסכם שבין הצדדים, כפי שהיה למשל ב- ע"ע (ארצי) 57033-11-13‏ ‏ ישראל כפרי נ' שניב תעשיות נייר (10.11.16), אלא בפיצויים ששולמו לעובד מכוח חוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963. משכך, ניתן לשלול פיצויים אלה, כולם או בחלקם, אך ורק על יסוד עילה שבחוק, קרי בנסיבות שבהן קיים קשר סיבתי בין מעשה הפיטורים לבין המעשה שבעטיו מבוקשת שלילת הפיצויים ולא בגין מעשה אשר אין לו כל קשר להחלטה להביא לפיטורי העובד. דהיינו - שעה שמדובר במעשה שהתגלה לאחר שהחברה גמלה בליבה לפטר את העובד ואף הודיעה לו על פיטוריו. למותר לציין כי התרופה שעומדת למעסיק במקרה זה היא הגשת תביעה לתשלום פיצוי ממוני בגין הנזקים שנגרמו לה בשל מעשי העובד ובנוסף גם לתשלום פיצוי בגין נזק לא ממוני או פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לעילות הקבועות בחוק או בפסיקה. זאת, שעה שבמקרה דנן הדרישה של החברה לתשלום פיצוי כאמור הושתתה אך ורק על חוק עוולות מסחריות.

     

24. אשר לתביעה לתשלום פיצוי לפי חוק עוולות מסחריות - הרי שמקובלת עלינו הטענה כי הפרטים הנוגעים לשמות הלקוחות, לסוגי הביטוח שלהם, לפוליסות שלפיהן הם מבוטחים, למצבם הבריאותי, לפרטי כרטיסי אשראי ונתונים נוספים, כמפורט לעיל, אכן מהווים מידע סודי של החברה אשר החברה אף מחויבת לשמור אותו בסודיות מלאה גם מטעמים של הגנת הפרטיות (ראה לעניין זה ס' 8 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 שכותרתו – "רישום מאגר מידע והשימוש בו"). משכך ולאור קביעתנו שהעברת המידע למייל הפרטי של העובד מהווה הפרה של חובת הסודיות, הרי שיש לקבל את התביעה לתשלום פיצוי בגין הפרה זו. בנסיבות העניין ולאור חומרת המעשים של העובד, יש לחייב אותו בפיצוי המרבי בסך של 100,000 ₪ בהתאם לסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999.

     

25. אשר לתביעה שכנגד הרי שיש לדחותה במלואה. שכן, עולה מן הראיות כי השינוי בהסדר הביטוח הפנסיוני של העובד נערך עוד בשנת 2000, כאשר לאורך השנים העובד היה מודע לשינוי ומכאן שהוא הסכים לו. מה גם שמדובר בעובד המצוי היטב בתחום שידע לעמוד על זכויותיו. מעבר לכך, העובד אף לא הוכיח את היקף הנזק שנגרם לו. חוות דעת המומחה מטעמו לא עמדה בחקירה נגדית. לעומת זאת, לא עלה בידי העובד לסתור את האמור בחוות הדעת המומחה מטעם החברה, מר וייסברג, אשר לא נחקר אודותיה בחקירה נגדית.

     

    סוף דבר

26. לאור האמור, תביעת החברה מתקבלת בחלקה במובן זה שעל העובד מר אהרון טל לשלם לחברה פיצוי לא ממוני לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות בסך של 100,000 ₪. יתר רכיבי התביעה של החברה נדחים.

27. התביעה שכנגד נדחית במלואה.

28. לאור התוצאה אליה הגענו אנו מחייבים את העובד בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט לחברה בסך של 10,000 ₪.

    ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ח, (11 דצמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

    מר יצחק סרי, נציג ציבור מעסיקים		נטע רות, שופטת