חברת ביטוח תבעה עובד שפוטר לאחר שגילתה כי גנב מידע לגבי היקף פעילותה ולקוחותיה. העובד חויב לפצות את החברה אפילו שמחק את המידע ולא עשה בו כל שימוש.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הכריע באחרונה בסכסוך שפרץ בין חברת הביטוח "רוזין" לבין עובד שפיטרה לפני כ-4 שנים, שלטענתה גנב ממנה מידע רגיש. השופטת נטע רות קבעה שהעובד פעל בניגוד לחוק עוולות מסחריות ולנוכח חומרת מעשיו פסקה לטובת החברה את הסכום המירבי הקבוע בחוק.
העובד החל לעבוד בחברה בשנת 1998, תחילה כמנהל מכירות ולאחר מכן כמנהל היחידה לביטוח אלמנטרי. מסיבה שאינה ידועה, בנובמבר 2013 הוחלט לפטרו.
בתביעה שהגישה נגדו החברה באפריל 2014 היא טענה כי לאחר שעזב התגלה לה שבתקופת ההודעה המוקדמת הוא העביר למחשבו האישי מידע עסקי רגיש שנגע לפעילותה ולקוחותיה.
החברה טענה כי במעשים אלה העובד הפר את התחייבותו בהסכם העבודה לשמור על סודותיה, וגרם לה לנזקים של כחצי מיליון שקל, ואולי אף יותר במידה שהמידע דלף לידיים זרות. עוד היא טענה כי לו הייתה "עולה" על מעשיו קודם לכן לא הייתה משלמת לו פיצויי פיטורים.
על כן, היא ביקשה להורות לו להשיב לה את פיצויי הפיטורים ולשלם לה פיצוי בגין הנזק שגרם לה עקב גניבת המידע, וכן לפצותה בהתאם לחוק עוולות מסחריות – ובסך הכל 840,470 שקלים.
בתשובה לתביעה העובד אמנם הודה בנטילת המידע אולם לטענתו, הוא מחק אותו אחרי יומיים ולא עשה בו כל שימוש. בנוסף, הוא הגיש תביעה נגדית על סך כ-780 אלף שקל, במסגרתה טען בין השאר שהחברה הפרה את הסכם העבודה בכך שביטחה אותו בביטוח פנסיוני שהסב לו נזק.
בתגובה לתביעה הנגדית, החברה טענה שהעובד היה מודע לתנאי הפנסיה שלו ומעולם לא העלה טענות בנושא.
אם הייתה מוכיחה נזק הייתה מקבלת יותר
השופטת רות דנה תחילה בתביעת החברה והגיעה למסקנה כי דינה להתקבל חלקית לאחר שמצאה כי החומרים שהעובד העביר למחשבו האישי כללו בין היתר מידע אישי של לקוחות החברה כגון מספרי כרטיסי אשראי, פירוט הפוליסות שלהם וכדומה.
בהקשר זה, השופטת קבעה כי מעבר לכך שהעובד הפר את הסכם העבודה באופן חמור, הוא הפר את חובותיו כלפי לקוחות החברה. ואולם, מאחר שהחברה לא הוכיחה את סכום הנזק הנטען, השופטת דחתה את דרישת הפיצוי ברכיב זה.
בנוסף, היא דחתה את דרישת החברה להשבת פיצויי הפיטורים. השופטת הדגישה כי מדובר בפיצויים ששולמו מכוח חוק וכי החברה הייתה זכאית להחזר לו הסיבה לפיטורים הייתה נעוצה בגניבת המידע. משהעובד העביר את המידע רק לאחר פיטוריו, הרי שאין קשר בין מעשיו לבין הפיטורים.
ואולם, תביעת החברה לפיצוי בהתאם לחוק עוולות מסחריות התקבלה לנוכח הקביעה כי מעשי העובד נחשבים להפרת הסכם העבודה וחובת הסודיות כלפי החברה. לנוכח חומרת מעשיו, נקבע כי הוא יישא בסכום המירבי הקבוע בחוק – 100 אלף שקל.
לעומת זאת, תביעת העובד נדחתה במלואה. השופטת רות מצאה כי למרות בקיאותו בתחום הביטוח, הוא נמנע במשך שנים מלהעלות טענות כלפי החברה בנושא הפנסיה כך שלמעשה הוא הסכים בשתיקתו לתנאיה.
לפיכך, העובד חויב לשלם לחברה 100 אלף שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקלים.
עו"ד רמה לשם
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.