סע"ש 31500-11-12 רו"ח יעקב (קובי) נבון ואח' נגד

פסק דין

1. לפנינו תביעה ותביעה שכנגד.

            התובעים הגישו נגד הנתבע תביעה לצו מניעה קבוע – לחייב את הנתבע להימנע ממסירת כל מידע שהגיע לידיו במהלך עבודתו אצל התובעים לרבות ובייחוד בכל הנוגע לתיק גומא אגייאר; בנוסף, עתרו התובעים לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק בסך כולל של 300,000 ₪.

            לטענת התובעים הנתבע אשר עבד כמתמחה במשרד רואי החשבון של התובעים, הפר את חובת תום הלב, האמון וההגינות ואף הפר את התחייבותו לשמירת סודיות ומניעת ניגוד עניינים, כאשר העביר אימיילים מתיבת הדואר האלקטרונית של משרד התובעים, הנוגעים לעניינים שונים הקשורים לתיק אגייאר, לצדדים שלישיים.

עוד נטען, כי לאחר סיום עבודתו, הפר התחייבויותיו לשמירת סודיות ומניעת ניגוד עניינים בכך שביום 3/10/12, חתם על תצהיר בפני עו"ד מאיר הלר מירושלים, ובו פירט אירועים שונים שהתרחשו, לטענתו, במהלך טיפולו בתיקו של אגייאר, זאת תוך הפרת התחייבויותיו בחוזה ההעסקה, ומבלי לקבל את אישור התובעים לפעולה זאת. התובעים טוענים כי במעשיו המתוארים לעיל והכוללים בין היתר גילוי מידע שהיה אסור על הנתבע לגלותו, לקיחת תכתובות מיילים וחשיפתם בפני צדדים שלישיים ובחתימתו על תצהירו, עוול הנתבע כלפי התובעים בעוולת הבאות:

הוצאת לשון הרע – שכן יש בדברים שנכתבו על ידי הנתבע בתצהירו, לרבות וביחוד סעיף 17 לו, משום הוצאת לשון הרע על התובעים;

פגיעה בפרטיות – שכן בניגוד להוראות חוק הגנת הפרטיות אשר קובע כי הפרה של חובת סודיות שנקבעה בהסכם מפורש ומשתמע הינה עוולה של פגיעה בפרטיות;

תיאור כוזב וגזל סוד מסחרי – הנתבע חשף מידע ולמעשה פרסם מידע אשר הוא יודע או שהיה עליו לדעת שהוא אינו נכון. כמו כן הנתבע עשה שימוש במידע אשר הינו בגדר סוד מסחרי ללא הסכמת התובעים בניגוד מוחלט להוראות חוק העוולות המסחריות ולהתחייבויות החוזיות שבינו לבין התובעים ולחובת האמון מכללא הקיימת במשרתו של הנתבע כמתמחה.

רשלנות – התרשלותו של הנתבע, שכן מתמחה סביר במשרד רואי חשבון, על אחת כמה וכמה כאשר הוא חתום על הצהרה למניעת ניגוד עניינים ושמירה על סודיות, מתרשל התרשלות חמורה כאשר הוא פועל כפי שפעל הנתבע.

שקר במפגיע – מעשיו של הנתבע מהווים שקר במפגיע, שכן מדובר בהודעה כוזבת בזדון.

הפרת התחייבות חוזית – הנתבע הפר את התחייבותו החוזית לשמור על סודיות המידע שהגיע לידיעתו במהלך עבודתו אצל התובעים.

הנתבע מצידו הגיש נגד התובעים תביעה שכנגד, ובה טען כי התובעים התרשלו כלפיו והתנהגו בחוסר זהירות בכך שלמרות שידעו שאין צו שיפוטי המסמיך מאן דהוא לעשות פעולות כלשהן בנכסי אגייאר, הורו לו להמשיך בשיתוף פעולה עם עורך דין לירז, הגם שהיה מדובר בפעולות שהיה צורך בצו שיפוטי לעשות כן, ובכך ביקשו מהנתבע לבצע פעולות בלתי חוקיות.

כתוצאה ממעשיהם ו/או מחדליהם של התובעים נגרמו לנתבע הנזקים כדלקמן:

הנתבע נאלץ להתפטר ממקום עבודתו כתוצאה מרשלנותם, מעשיהם ומחדליהם של התובעים, ובשל כך לא יכול היה לסיים את לימודי ראיית החשבון ולגשת למבחני המועצה ובכך נגרם לו אובדן הכנסה לתקופה בת 24 חודשים ובסך 360,000 ₪; בגין התנהלות התובעים נגרמה לתובע עוגמת נפש וסבל רב כתוצאה מהליכים משפטיים שמתנהלים נגדו ומסע ההשמצה של התובעים כלפיו, ולפיכך על התובעים לפצותו בסך 200,000 ₪ בגין עוגמת נפש; התובעים פרסמו לשון הרע כנגד הנתבע ובכך עוולו כלפיו בגין פרסום לשון הרע והוא עותר לפיצוי בסך 100,000 ₪; הנתבע הפסיק את לימודי שנת ההשלמה במכללה למנהל וכתוצאה מכך הפסיד את שכר הלימוד ששילם בסך 24,000 ₪; כתוצאה מהתנהלות התובעים נאלץ הנתבע להתפטר מעבודתו, דבר שהוביל להפסקת התמחותו וכתוצאה ישירה נמנעה ממנו היכולת לגשת למבחני מועצת רואי החשבון במועד בו היה צריך לגשת, ובגין נזק זה הוא זכאי לפיצוי בסך 16,000 ₪.

התביעה שכנגד הועמדה על סך כולל של 700,000 ₪.

2. בטרם הגשת התביעה העיקרית, הגישו התובעים בקשה למתן צו מניעה זמני המופנה אל הנתבע והמורה לו להימנע מכל גילוי של מידע שהגיע לידיעתו במהלך עבודתו אצל המבקשים, כל זאת עד להכרעה בתביעה העיקרית. הבקשה הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובהחלטת כב' השופט משה יועד הכהן מיום 27/11/12, הועברה הבקשה לצו מניעה זמני לדיון בפני בית דין זה וזאת בשל העדר סמכות עניינית.

            במסגרת הדיון בבקשה לצו מניעה זמני, אשר התקיים במעמד הצדדים ביום 5/12/12, ניתן צו מניעה זמני שיאסור על הנתבע לעשות כל שימוש במידע או בחומר הקשור לתובעים כמבוקש בצו המניעה הזמני, למעט התצהיר שניתן בבית המשפט המחוזי על נספחיו, וכן ניתן צו מניעה על רשימת מסמכים אשר פורטה בסעיף 3(ב-ז) להחלטה הנ"ל.

3. בדיוני ההוכחות שהתקיימו לפנינו העידו מטעם התובעים - רו"ח צבי וייספלד. מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו ומר דוד אבן.

4. תחילה נדון בתביעת התובעים ולאחר מכן נדון בתביעה שכנגד.

תביעת התובעים

5. נפרט להלן את התשתית העובדתית הרלוונטית, את טענות הצדדים, את המסגרת הנורמטיבית ולסיום את הכרעתנו.

העובדות הרלוונטיות לענייננו

6. התובעים 1 ו-2 הינם רואי חשבון. התובעת 3 הינה שותפות המוחזקת על ידי התובעים 1 ו-2. התובעת 4 הינה חברה המנהלת את משרד רואי החשבון של התובעים, הנמצא ברח' יגאל אלון 53 תל אביב.

7. הנתבע הועסק כמתמחה במשרד התובעים מיום 28/6/11 ועד ליום 13/8/12.

8. בתחילת העבודה חתמו הצדדים על חוזה העסקה של הנתבע אצל התובעים (נספח א' לכתב התביעה ונספח א' לתצהירו של רו"ח צבי וייספלד).

9. במסגרת הסכם ההעסקה חתם התובע על התחייבות לשמירת סודיות, בנוסח הבא:

"אני הח"מ חינה יאיר, שכתובתי: ______, המועסק/ת _________

            (להלן – "הפירמה") בתפקיד: מתמחה רו"ח, מצהיר/ה בזה ומתחייב/ת כלפי הפירמה כדלקמן:

1. לשמור בסודיות מוחלטת כל מידע ודבר שיובא לידיעתי, בין בכתב ובין בעל פה, תוך כדי מילוי תפקידי ותוך כדי מתן שירות מקצועי ללקוחות הפירמה.
2. לא לגלות ואפילו לא להראות לכל אדם ו/או גוף כלשהוא (פרט לבעלי; שותפי; מנהלי ועובדי הפירמה או לפי הוראותיהם), כל מידע כאמור, לרבות מסמך; תעודה; רשימה ו/או העתק ממנה בכל צורה שהיא, שיש בה כדי לגלות מידע כנ"ל.
3. לא להעתיק ו/או להרשות לאחרים, או לגרום לאחר לבצע העתקה; צילום; תדפיס וכל צורת העתקה אחרת זולת אם הם מורשים לכך.
4. להקפיד ולשמור את המידע תוך נקיטת כל אמצעי הזהירות הנדרשים על מנת להבטיח שהוא לא יגיע לידי מי שאינו רשאי לקבלו.
5. לא לעשות שימוש במידע ו/או במסמך ללא לרשות מפורשת של השותף המנהל של הפירמה, בין בעצמו ובין באמצעות אחרים, ולא למסור ו/או להעביר כל מידע ו/או מסמך לצד שלישי כלשהוא ללא רשות מפורשת של השותף המנהל של הפירמה.
6. דווח לפירמה בכל מקרה בו קיים חשש לניגוד עניינים מסוג כלשהו לרבות קרבה מסוג כלשהו לחברה המבוקרת, למוסד הנבדק ו/או לעובד בגוף ו/או לתלמיד ו/או מקבל שרות מהגוף בין העובד לבין גוף אותו מבקר המשרד במסגרת ביקורת תמיכות מרכזית.
7. הצהרתי זו היא בנוסף להוראות החוק המחייבות אדם לשמור סודיות ובכל מקרה בו החוק מחייב מסירת ידיעה, התחייבותי זו לא תחול."

            (ההדגשה שלי – י.כ.).

בנוסף התובע חתם על התחייבות על אי פעולה במצב של ניגוד עניינים, כדלקמן:

"1.       הנני הח"מ מתחייב/ת כי אמנע בכל תקופת עבודתי במשרד מלהמצא במצב של ניגוד עניינים וכי אדאג לסיום כל עניין המעמיד אותי במצב של ניגוד עניינים וכי אודיע לכם על כל מצב או פניה אשר עלולה להתפרש כניגוד עניינים בכל הקשור לעבודתי ועבודות המשרד וכי אפעל בהתאם להוראות המשרד בכל מצב אשר עלול להתפרש ככזה.

            לעניין הצהרה זו מצב של ניגוד עניינים יחשב:

1.1        השקעה, בניירות ערך סחירים בבורסה, של לקוחות המבוקרים על ידי המשרד (ביקורת כמשמעותה בחוק רואה חשבון) ולרבות השקעה בחברות אם נסחרות כאשר החברות הבנות מבוקרות על ידי המשרד.

1.2        קשר ישיר או עקיף ללקוח המשרד המבוקר על ידי באופן ישיר.

1.3        קשר ישיר או עקיף לגוף מבוקר על ידי המשרד במסגרת שירותיו למשרדי ממשלה שונים ולרבות לרשם העמותות.

2. כמו כן הנני מתחייב כי עם סיום עבודתי במשרד ובמשך שנה לאחר מכן להמנע מכל קשר עם גוף מבוקר כאמור בסעיף 1.3 (בין בפניה של הגוף ובין בפניה שלי)."

(הדגשה שלי, י.כ.).

10. משרד התובעים טיפל בעניינים פיננסיים של מר גומא אגייאר (להלן: "אגייאר"), אשר למרבה הצער נעלם במהלך הפלגה בפלורידה בליל ה-19/6/2012.

            ב"כ של אגייאר טרם היעלמותו היה עו"ד יעקב לירז, אשר לאחר העלמותו של מר אגייאר, מונה כמייצגו בישראל של הנאמן על נכסי אגייאר, אשר מונה על ידי בית המשפט בפלורידה ארה"ב (סעיף 15 לתצהיר הנתבע בתביעה שכנגד ונספחים 16 ו-17 לתצהיר הנתבע בתביעה העיקרית).

11. במסגרת עבודתו והתמחותו של הנתבע אצל התובעים, עסק הנתבע בעניינים מעניינים שונים הקשורים לתיק של מר אגייאר והוא נחשף למידע אודות נכסיו של מר אגייאר בארץ, לרבות דירות השייכות לו. הנתבע אף החזיק בהעתק מפתחות של דירות אלה.

12. במהלך עבודתו, העביר הנתבע מסמכים וביניהם אי-מיילים מתיבת הדואר האלקטרוני של התובעים, וזאת שלא בידיעת או הסכמת התובעים; מסמכים אלה הועברו למר דוד אבן (ראו לעניין זה עדות התובע בסעד הזמני, פרוטוקול מיום 5/12/12, עמ' 7, ש' 15-19, כמו כן עדות התובע בהליך העיקרי, פרוטוקול מיום 13/1/15, עמ' 89, ש' 9-25; עמ' 90 ש' 13-14).

13. ביום 14/8/12, מסר הנתבע לתובעים הודעה על סיום עבודתו, כאשר בהודעה זו לא פירט את הנסיבות שגרמו לעזיבתו.

            באותו היום (14/8/12), השיבו התובעים למכתב בדבר הפסקת עבודתו של הנתבע וציינו כי המכתב הגיע לאחר שיום קודם לכן התפרץ הנתבע ועזב במפגיע את המשרד ללא ביצוע המטלות שנדרשו ממנו. בהמשך המכתב, ביקשו התובעים להפנות תשומת ליבו של הנתבע להחזיר למשרד כל רכוש ו/או ציוד ו/או חומר אחר, מסמכים ו/או כל חומר במדיה מגנטית, קבצים וכדו', ככל שנמצאים ברשותו ואף הופנתה תשומת ליבו של הנתבע לחובת הסודיות ומניעת ניגוד העניינים, מכוח חתימתו על הסכם העבודה ונספחיו וגם מכוח הדין הכללי (נספח ו' לתצהיר רו"ח וייספלד).

14. לאחר סיום עבודתו, ביום 3/10/12, חתם הנתבע על תצהיר בפני עו"ד מאיר הלר מירושלים ובו פירט אירועים שונים שהתרחשו, לטענתו, במהלך טיפולו בתיקו של מר אגייאר ומגעיו עם עו"ד לירז (נספח ג' לתצהיר רו"ח וייספלד).

טענות הצדדים

15. בכתב תביעתם טוענים התובעים, כי הנתבע, אשר שימש כמתמחה לראיית חשבון במשרדם, הפר את חובת תום הלב, האמון, ההגינות והסודיות כלפי התובעים, שעה שהעביר למר דוד אבן מסמכים – מיילים מתיבת הדואר האלקטרוני של משרד התובעים, הנוגעים לעניינים שונים הקשורים לתיקו של מר אגייאר, וזאת ללא רשות התובעים.

            עוד נטען, כי לאחר סיום עבודתו, הפר הנתבע את התחייבויותיו לשמירת סודיות ומניעת ניגוד עניינים, בכך שביום 3/10/12, חתם על תצהיר בפני עו"ד מאיר הלר מירושלים, ובו פירט אירועים שונים שהתרחשו, לגרסתו, במהלך טיפולו בתיקו של אגייאר, זאת תוך הפרת התחייבותו בחוזה ההעסקה, ומבלי לקבל את אישור התובעים לפעולה זאת. בסעיף 17 לתצהיר שחתם התובע בפני עו"ד הלר, ציין את הדברים הבאים: "ראיתי כי מצופה ממני לבצע פעולות שלא עולות בקנה אחד עם מצפוני ולהבנתי גם לא עם החוק". לטענת התובעים, יש בדברים שנכתבו על ידי הנתבע בתצהירו, לרבות ובייחוד סעיף 17 לו, משום הוצאת לשון הרע על התובעים.

            התובעים טוענים כי מעשיו המתוארים לעיל והכוללים בין היתר גילוי מידע שהיה אסור על הנתבע לגלותו, לקיחת תכתובות מיילים וחשיפתם בפני צדדים שלישיים ובחתימתו על תצהירו כאמור, יש בהם כדי להוות הפרה בוטה של חוזה העבודה וכן הפרה בוטה של חובת תום הלב, האמון וההגינות.

16. מנגד טען הנתבע כי דין התביעה שהוגשה נגדו להידחות על הסף וזאת מאחר ואין בהעברת מידע של לקוח לידי הלקוח בבחינת גזל סוד מסחרי, המיילים אינם סוד מסחרי, אין בבקשת הלקוח ליתן תצהיר בגין מידע זה לטובת בית המשפט בבחינת פרסום, מתן התצהיר לבית המשפט אינו פרסום והינו מוגן מכוח לשון הרע, ואין בגילוי האמת על ידי הנתבע בבחינת הוצאת לשון הרע.

            עוד הוסיף וטען הנתבע כי מתוך האחריות הכבדה המוטלת על מתמחה בראיית חשבון בביקורת בתיקי הלקוחות, מחוייב הוא להעביר ללקוחות כל מידע אשר נוגע להתנהלות בתיקם. הנתבע קיבל הנחייה מאת התובעים ביחס למי הוא הלקוח ומול מי הוא אמור להתנהל, התובעים הציגו בפני הנתבע את מר דוד אבן שהינו הלקוח, ושמולו צריך הנתבע להתנהל בכל הקשור לקבלת מידע, מסמכים, אישורים וכל מידע אחר הנחוץ לו לביצוע הבדיקה בנכסים של מר אגייאר.

            במסגרת עבודתו בתיק אגייאר נחשף הנתבע למידע אשר גילויו ללקוח היה מחויב, וכך עשה הנתבע, ולמרבה המזל המידע שמסר ללקוח, סיכל ניסיון לכאורה להשתלט על נכסי אגייאר ללא הכשר משפטי לכך.

המסגרת הנורמטיבית

17. חובת תום הלב נדונה בהרחבה בהלכת גירית, שם נפסק:

            "יחסי עובד-ומעביד הם יחסי קרובים ומתמשכים. הם דורשים תום לב ונאמנות מוגברים. תום הלב הוא כזה בו כל צד לא רק דואג לאינטרסים של עצמו, אלא גם נמנע מלפגוע באינטרסים של זולתו...".

18. עוד נפסק בהלכת גירית, כי חובות אלה משתרעות הן על תקופת העבודה והן על התקופה שלאחר סיומה. יפים לענייננו דברי בית הדין הארצי:

"בית דין זה ובית המשפט העליון בהלכתו הפסוקה, כמו גם מלומדי משפט בכתביהם עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו. חובת הנאמנות, חובת תום הלב, וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, מהוות את התשתית ליחסי העבודה הוגנים. העובד והמעביד אינם יריבים הניצבים משני עברי המתרחס וחובתם ההדדית היא שלא להימצא בניגוד אינטרסים".

            (ע"ע (ארצי) 189/03 גירית בע"מ – אביב (פורסם בנבו), 18/12/03).

            בעניין זפרן (ע"ע (ארצי) 1828-10-11 זפרן – האקדמיה לאומנות ולעיצוב בצלאל (פורסם בנבו), מיום 28/11/12), חזר בית הדין הארצי והדגיש את חשיבותן של חובות הנאמנות ותום הלב ביחסי עובד ומעביד:

            "ההתקשרות בין עובד למעביד והיחסים ביניהם, מעצם טיבם וטבעם, הם בעלי אופי מיוחד, בהיותם חוזה יחס מתמשך. בהתאם, ומכוח יחסי האמון Fiduciary Relationship ולאור עקרון תקנת הציבור, חלות על העובד ועל המעסיק, במהלך יחסי העבודה ובסיומם, חובות מוגברות של תום לב, אמון, גילוי, והגינות. חובות אלה, הן 'חובות עצמאיות שקיומן אינו תלוי בתניה חוזית מפורשת בין הצדדים', המשליכות על זכויותיהם של העובד והמעסיק כאחד".

19. בדב"ע מב/3-74 ורדי – עיריית נתניה, פד"ע יד 59, נקבעו הדברים הבאים:

            "יחסי עובד-מעביד מחייבות את העובד לנהוג בדרך המתחשבת עם האמון המתחייב מתפקידו, ואת המעביד – בדרך העולה מתוך הדאגה לרווחת העובד... וחובת ההגינות... שני אלה הם אף מעבר לחובת 'קיום בתום לב' שמסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973".

20. חובת הנאמנות ושמירת הסודיות חלים על עובד אף מקום בו אין מדובר בסוד מסחרי כהגדרתו בחוק, על העובד להימנע משימוש במידע שאינו מגיע לכדי "סוד מסחרי", אך מהווה "מידע קונפידנציאלי" של המעסיק:

            "מעבר לחובה שלא לחשוף סוד מסחרי, מוטלת על העובד חובת אמון כלפי מעבידו, מכוח חובת האמון מנוע העובד מלחשוף כל מידע קונפידנציאלי שנמסר לו במסגרת עבודתו, אף אם אין המידע בגדר סוד מסחרי... מחובת האמון נגזרות חובות רבות, אשר רובן מתייחסות לתקופת קיומם של יחסי עובד מעביד ולאופן ביצוע העבודה על ידי העובד, כגון: האיסור על שידול לקוחות המעביד לעבור לעבוד עם העובד לאחר שיעזוב את מקום העבודה, עוד בתקופת עבודתו אצל המעביד, או איסור על ניגוד עניינים. חובת האמון אינה מוגבלת רק לתקופת העבודה אצל המעביד. ענייננו הוא דווקא בחובות הנגזרות מיחסי האמון לאחר שהסתיימו יחסי העבודה... מקום שבו העובד עושה שימוש בסוד מסחרי של המעביד או במידע קונפידנציאלי אחר, בין בתקופת עבודתו אצל המעביד ובין לאחר שהסתיימו יחסי עובד-מעביד, עשויה לקום למעביד זכות תביעה שעיקרה הפרת חובת האמון האמורה. הגבלה זו של העובד חלה ללא צורך באיסור הסכמי מפורש על תחרות או בסעיף שמירת סודיות..." (ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ – כרמקס בע"מ, פ"ד נא (3) 421, 442 – 439; ע"א 3156/98 בן ישי – ויינגרטן, פ"ד נה (1) 939, 956 (1999)).

21. זאת ועוד, משפט העבודה מכיר בערך החוקתי-אובייקטיבי לקניין של המעסיק ברכושו במקום העבודה (להלן: "זכות הקניין").

            כנגזרת מכך, מוכרת זכותו של המעסיק לנהל את מפעלו (להלן: "הפררוגטיבה הניהולית"). בה במידה מכיר משפט העבודה בערך החוקתי-אובייקטיבי של חופש העיסוק של המעסיק הכולל את "הזכות ליהנות מחופש עיצוב החוזה והתנאים שעל פיהם ובמסגרתם יתנהל המפעל" (רות בן ישראל, דיני עבודה, כרך א', עמ' 247-249).

            זכויות הקניין וחופש העיסוק של המעסיק, כמו גם האוטונומיה שלו לנהל את מפעלו כרצונו במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלו וחוזה העבודה בין הצדדים, חלים על השימוש שעושה העובד במחשב ככלי עבודה, לרבות אמצעי התקשורת הטכנולוגיים שבו, על מכלול יישומיהם, לרבות האינטרנט ותכתובות האי-מייל.

            הכרה בזכויותיו הקנייניות של המעסיק מעוגנות בהסכם הקיבוצי הכללי מיום 25/6/08 בין ההסתדרות ללשכת התאום, במסגרתו נקבעו עקרונות וכללי ההתנהגות בשימוש שעושה העובד במחשב המעסיק במקום העבודה, כחלק בלתי נפרד מביצוע העבודה ולצרכיה. במסגרת ההסכם נקבע כי "המחשב במקום העבודה הוא בבעלות המעסיק וחלק מזכות הקניין שלו המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו" (סעיף המבוא בהסכם הקיבוצי), וכי "הצדדים מכירים בזכות הקניין של המעסיק בעסקו כולל זכותו לניהול העסק" (סעיף 2.א. רישא להסכם הקיבוצי). אי לכך, ולאור זכות הקניין של המעסיק והפרורגטיבה הניהולית שלו ברכושו, שמורה למעסיק הזכות להגדיר לעובד את המותר והאסור בשימוש ברכוש מקום העבודה, במסמכים ובכלי העבודה העומדים לרשותו.

            לפי שנקבע בהסכם הקיבוצי, העובד אינו רשאי לעשות שימוש במסמכים מהמחשב בלא רשותו, המפורשת או המשתמעת של המעסיק; "שימוש העובד במחשב לצרכי העבודה יהיה לצרכי העסק, בהתאם לדין ולהוראות החלות על משתמשי המחשב בעסק, בהגינות ובתום לב" (סעיף 2.ב. להסכם הקיבוצי); ו"שימוש עובד במחשב המעסיק יהיה בהגינות, בסבירות ובתום לב, והכל בהתאם להוראות הדין ולאמור בהסכם זה" (סעיף 2.ג. להסכם הקיבוצי).

(ראה לעניין זה פסק דינה של כב' הנשיאה (בדימוס) השופטת נילי ארד בע"ע (ארצי) 8/90 טלי איסקוב – מדינת ישראל ואח', (פורסם בנבו)).

מן הכלל אל הפרט

22. נקדים אחרית לראשית; הראיות בתיק זה חשפו תמונה עגומה הראויה לגינוי, לפיה נמצא בסיס איתן לטענות התובעים כי הנתבע, ששימש כמתמחה במשרד רואי החשבון של התובעים, חבר לצד מעוניין, בסכסוך בין פלגים שונים במשפחת אגייאר, וזאת על מנת לשרת את האינטרס של אותו צד – מר דוד אבן. הנתבע בחר שלא לפעול באופן גלוי אלא מאחורי גבם של התובעים ותוך מעילה חמורה באמונם, כאשר הנתבע אינו מתייעץ או שואל לדעתם של התובעים, תוך שהוא נוטל לעצמו חירות לפעול כפי שפעל, וזאת תוך הפרת התחייבויותיו החוזיות לשמירת סודיות ומניעת ניגוד עניינים.

            הנתבע הפר את חובת תום הלב, האמון וההגינות כלפי התובעים, כאשר חשף מסמכים פנימיים של משרד רואי החשבון בפני מר דוד אבן, חתם על תצהיר בהיותו במצב של ניגוד עניינים, תוך הפרה בוטה של חובת תום הלב והאמון ואף תוך הפרה בוטה של התחייבותו לשמירה על סודיות והתחייבותו על אי פעולה במצב של ניגוד עניינים. להלן נפרט מסקנתנו.

23. הנתבע ניסה להתגונן כנגד טענת התובעים, בטענות שאינן "מחזיקות מים". הגנתו של הנתבע היא שהוא היה במצב שהתובעים העמידו אותו, דהיינו הוא יודע שזוממים לבצע עבירה מסוג פשע, והוא הצליח למנוע את ביצוע העבירה, באמצעות העברת המידע למר דוד אבן, אשר לטענתו מנע את ביצוע אותן פעולות.

24. משמיעת עדותו של הנתבע התרשמנו, שלא יכולה להיות כל הצדקה להתנהגותו של הנתבע. עדותו של הנתבע הייתה מביכה, הנתבע גילה חוסר הבנה מוחלט למעמדו כמתמחה, לתפקידו, למצב הדברים כלפי המציאות בכלל וכלפי המציאות המקצועית והמשפטית שבה הוא נמצא, בפרט. במסגרת עדותו בפנינו, נמנע הנתבע מלהשיב על שאלות שנשאל וכאשר השיב עליהן היה הדבר לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים לקבל ממנו תשובות ענייניות.

25. טענתו של הנתבע הייתה כי הוא נחשף לאינפורמציה חמורה, עד כדי כך שלא היה מנוס, מבחינתו, אלא לדווח עליה ללקוח המשרד – מר דוד אבן.

            במסגרת עדותו מנה הנתבע מספר סעיפי חוק שונים, ובפרט סעיף 262 לחוק העונשין. כאשר נשאל הנתבע אודות משמעותם של אותם סעיפים, ובפרט לגבי משמעותו של סעיף 262 לחוק העונשין, גילה הנתבע בורות מוחלטת, ולא ידע להסביר כיצד סעיף 262 לחוק העונשין קשור לסיטואציה אליה נקלע, ואף לא הבין מה משמעות המונח "פשע" המפורט בסעיף 262 הנ"ל (עדות התובע, עמ' 77-82 לפרוטוקול מיום 13/1/15).

26. איננו נכנסים לשאלה מה דינה של עבירה עתידית, אשר לטענת הנתבע יסודותיה התגלו בפניו, כפי שניסה לטעון בהגנתו, משום שאנו סבורים שגם ההנחה כי הנתבע האמין שחובה עליו לגלות את אשר נודע לו, לא תציל אותו מן הקביעה לחובתו, וזאת בשים לב להתחייבותו המוחלטת והחד משמעית לשמירה על סודיות ומניעת ניגוד עניינים.

27. למעלה מן הצורך, גם אם נניח שהנתבע היה במצב שבו הוא חשב שעומדת להתבצע עבירה מסוג פשע, כטענתו, גם אז התנהגותו בלתי סבירה בעליל. הנתבע סבר שעו"ד לירז ביקש להחליף את המנעולים בדירות אגייאר שלא כדין, אולם הוא לא שיתף את התובעים ולא התייעץ עימם בנושא זה. הנתבע החליט על דעת עצמו לפעול כפי שפעל, ללא כל הסבר המניח את הדעת. בל נשכח, כי המדובר במתמחה במשרד רואי חשבון, אשר עליו לסור למרותו של מאמנו–מעסיקו.

הנתבע כמתמחה איננו אמור להיות מודע למכלול השיקולים ולתמונה המלאה, ומשמיעת עדותו למדנו כי פרטים רבים וחשובים לא היו ידועים לנתבע, וזאת בשל העובדה כי הוא היה מתמחה בלבד ולא אחד מהשותפים במשרד רואי החשבון.

כך למשל, הנתבע טען כי הלקוח של המשרד הינו מר דוד אבן, בעוד שמשמיעת העדויות ומעיון בראיות התגלה לנו כי הלקוח של המשרד היה והינו מר גומא אגייאר. אף אליבא דגירסת התובע בעדותו, עלה כי מר גומא אגייאר הינו הלקוח (פרוטוקול מיום 13/1/15, עמ' 118, ש' 29-30). הנתבע גם לא היה ער לכך שמר אגייאר – הלקוח, ביקש בכתב לצמצם עד למאוד את מעורבותו של מר דוד אבן בענייניו. כאשר נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית האם ידע בזמן אמת שבחודש 3/12 התקיימה פגישה בין גומא אגייאר, ג'יימי אגייאר, עו"ד יעקב לירז ורו"ח צביקה וייספלד בירושלים, ובפגישה זו ביקש מר אגייאר לצמצם עד למאוד את מעורבותו של מר דוד אבן בענייניו, השיב הנתבע בשלילה (פרוטוקול מיום 13/1/15, עמ' 115, ש' 5-18).

            מביך וצורם היה לשמוע את תשובתו של הנתבע בכל הנוגע לשאלה, האם היה פועל אחרת אילו היה יודע כי מר אגייאר ביקש לצמצם עד מאוד את סמכויותיו של מר דוד אבן; תשובתו של הנתבע הייתה כי היה פועל באותו אופן (עמ' 115 לפרוטוקול מיום 13/1/15, ש' 21-28).

28. אם אכן כטענת הנתבע הוא נקלע למצב שבאמת הוא חושב כי עומדת להתבצע במקום מסוים עבירה מסוג פשע, גם אז התנהגותו היא בלתי סבירה, שכן הנתבע לא פנה למשטרה למנוע את הפשע. גם אם הנתבע חשב כי עו"ד לירז פועל שלא כדין בפועלו להחלפת המנעולים בנכסיו של אגייאר, היה עליו לפנות למעסיקו ולשאול האם מעשיו של עו"ד לירז תקינים, האם יש לשתף פעולה עם עו"ד לירז, אולם הנתבע החליט לעשות דין לעצמו, ולהפר את התחייבויותיו החוזיות כלפי התובעים, וזאת שלא בתום לב ותוך הפרת יחסי האמון בינו לבין מעסיקו.

29. הנתבע הודה במסגרת עדותו בסעד הזמני שהוא מסר למר דוד אבן מסמכים-אי-מיילים, שהוצאו ממחשב הפירמה של התובעים, ללא ידיעת התובעים (פרוטוקול מיום 5/12/12, עמ' 7, ש' 15-19).

בישיבת ההוכחות מיום 13/1/15, העיד הנתבע כי העברת המסמכים בוצעה תוך כדי עבודתו וללא ידיעת התובעים.

            "עו"ד איתן פלג: לא זכור לך... כאשר היית בירושלים עם לירז, עם עו"ד לירז. באותו יום גם נפגשת עם אבן?

            יאיר חינה: כן...

            עו"ד איתן פלג: ...ועד שבועיים לפני ה-3 באוקטובר, אתה פגשת במר אבן?

            יאיר חינה: כן, פגשתי במר אבן.

            עו"ד איתן פלג: ביוזמת מי?

            יאיר חינה: ביוזמה שלי.

            עו"ד איתן פלג: ביוזמה שלך. מדוע נפגשת עם... וזה היה תוך כדי עבודתך או לאחר מכן?

            יאיר חינה: זה היה תוך כדי עבודתי.

            עו"ד איתן פלג: כלומר, בין ה-25 ביולי עד ה-14 באוגוסט?

            יאיר חינה: כן.

...

            עו"ד איתן פלג: בידיעת צביקה ויספלד?

            יאיר חינה: לא.

...

            עו"ד איתן פלג: לשם מה?

            יאיר חינה: למסור לו את המסמכים שקשורים לתלונה של המשטרה.

            ...

            עו"ד איתן פלג: מסמכים שיש לך מאיפה?

            יאיר חינה: ממקום העבודה."

            (פרוטוקול מיום 13/1/15, עמ' 88 ש' 32 – עמ' 90 ש' 19, הדגשה שלי, י.כ.).

30. עדותו של הנתבע הייתה עדות מתחמקת ובלתי קוהרנטית, כאשר בית הדין נאלץ להתערב מספר רב של פעמים בעת עדותו של הנתבע, וזאת על מנת שהנתבע יואיל בטובו להשיב לשאלות. הנתבע התחמק באופן סיסתמטי מלהשיב לשאלות, כך למשל כאשר נשאל האם הוא ידע על הסכסוכים הקיימים בין פלגים שונים בעניינו של אגייאר, התחמק ממתן תשובה עניינית, ורק לאחר התערבויות חוזרות ונשנות מצדו של בית הדין ולחץ החקירה, אישר הנתבע כי בפגישה שהתקיימה ב-25/7/12 ידע אודות המחלוקות בין עו"ד לירז לבין מר אבן (עמ' 105 לפרוטוקול מיום 13/1/15, ש' 29-31).

            כאשר נשאל הנתבע כיצד היה פועל במקרה תיאורטי דומה, של אדם אשר עקבותיו נעלמו וקיימות מחלוקות בין יורשיו, לא השיב הנתבע לשאלות (ראה עדות התובע עמ' 107- 110 לפרוטוקול מיום 13/1/15). רק לאחר חקירה נגדית ממושכת ובקשתו של בית הדין כי ישיב לשאלה, בסופו של דבר יצא שהתשובה העניינית היחידה שהנתבע נתן היא שצריך לפנות ליעוץ משפטי (עמ' 109 לפרוטוקול מיום 13/1/15, ש' 25).

31. קיים פרדוקס בגירסתו של התובע, שכן כאשר נדרש להשיב כיצד היה פועל במקרה דומה, השיב: "אין לי מה לעשות. אני עלה תאנה, אני כולה מתמחה. מה אתה רוצה שאני אעשה?" (עמ' 107, ש' 30-31). אלא מאי? שבמקרה דנן, התנהג הנתבע לא כמתמחה, אלא כבעלים של משרד רואי החשבון, כאשר החליט לפעול על דעת עצמו מבלי לשתף את התובעים, מבלי לקבל יעוץ משפטי, מבלי לפנות בתלונה למשטרה וכו'.

32. מהעובדות שנפרשו בפנינו עולה כי הנתבע אשר שימש כמתמחה קיבל הוראה מרו"ח צביקה ויספלד – התובע 2, להתלוות לעו"ד יעקב לירז, הא ותו לא. ביום 25/7/12 כותב רו"ח וייספלד אי-מייל לנתבע כדלקמן: "תעמוד בקשר דחוף עם עו"ד יעקב לירז – יתכן ותצטרך לעלות איתו היום לירושלים לצורך בדיקת נכסים והחלפת מנעולים..." (נספח 24 לתצהיר הנתבע).

32. ביום 25/7/12 בשעה 08:01, כותב הנתבע אי-מייל למר דוד אבן כדלקמן: "דוד אני מצטער שאני מעיר אותך, קובי ביקש ממני להיות בדרך לירושלים להיפגש עם יעקב לירז, הם בדרך אליכם, תעדכן את עורכי דין שיהיו איתך במידה וצריך". משמיעת העדויות למדנו כי הנתבע הודיע למר אבן, ערב קודם לכן, על כוונותיו של עו"ד לירז, והנתבע אישר בעדותו שהוא לא כיתב את המעסיק במייל זה. עוד הוסיף הנתבע, כי עשה זאת במודע (פרוטוקול מיום 13/1/15, עמ' 123, ש' 28-31). בהמשך עדותו עולה כי הנתבע ידע גם ידע על ניגוד העניינים, תוך שהוא אומר כי מר אבן "נאבק פה על העור שלו". בתשובה לשאלה מה הכוונה על העור שלו, השיב הנתבע כי אבן נאבק על המינוי שלו מול המינוי של עו"ד לירז (פרוטוקול מיום 13/1/15, עמ' 126, ש' 6-10).

            מעיון במוצג ת/3, אי-מייל ששלח מר דוד אבן למר קובי נבון – התובע 1, כותב מר אבן: "אני צריך לעשות את עבודתי מנקודת מבט של אלן ושלי". אלן אגייאר הינה אמו של גומא אגייאר ומר אבן הינו בן זוגה של אלן. ממסמך זה נלמד כי הכוונה בהתבטאות של הנתבע לפיה "אבן נאבק על העור שלו", היא שגם הנתבע וגם מר אבן פעלו יחדיו כדי להגן על האינטרס של מר אבן כבן זוגה של אלן אגייאר. משכך, טענת הנתבע לפיה אבן נלחם מול עו"ד לירז על המינוי שלו, רחוקה מלתאר את המציאות לאשורה.

33. עו"ד לירז שימש כעורך דינו של גומא אגייאר, ולאחר היעלמותו, מונה כמייצגו בישראל של הנאמן על נכסי אגייאר, אשר מונה על ידי בית המשפט בפלורידה ארה"ב. במובן זה, עו"ד לירז בא בנעליו של גומא אגייאר, ואילו מר אבן פעל להגן על אינטרס צר שלו מול חלקים אחרים במשפחת אגייאר. לשון אחר, מר אבן גייס את הנתבע לשרת את האינטרס האישי שלו מול חלקים אחרים במשפחת אגייאר, במצב דברים זה, אסור היה לנתבע לחבור למר אבן ולפעול בניגוד עניינים, הוא התחייב לכך במסגרת הסכם העסקתו, והדבר אף נובע מחובת האמון והנאמנות שלו כעובד.

למעלה מן הדרוש נציין, כי פרשנותו של הנתבע לכך שעו"ד לירז פעל בניגוד לחוק בעת שהחליף את המנעולים בנכסיו של אגייאר, אין לה אחיזה במציאות. הפעולה שביצע עו"ד לירז להחלפת המנעולים, הינה פעולה שהיא יותר מסבירה, שכן הנאמן על נכסיו של הנעדר שיודע שיש מחלוקות בין בני משפחתו בקשר לנכסיו, פעל באחריות בעת שהחליף את המנעולים כדי לשמור על הנכסים מפני פעולות של השתלטות על הנכסים, ואנו סבורים כי אילולא היה פועל כך, היה עו"ד לירז מתרשל בתפקידו.

34. כפי שהתגלה לבית הדין, נכסיו של הנעדר אגייאר היו ממונפים בסכומים גבוהים מאוד והיה צריך לדאוג לתשלומם השוטף של המשכנתאות ומשרד התובעים פעל בעניין זה על פי הנחיות שקיבלו מעו"ד לירז ומהנאמן בארה"ב. הנתבע אישר במסגרת עדותו כי עו"ד לירז ומשרד התובעים הם אלה שדאגו לשלם את המשכנתאות השוטפות על נכסיו של אגייאר. בד בבד, הנתבע לא ידע להסביר מה ההבדל, היינו - מדוע עו"ד לירז יכול לשלם את המשכנתאות השוטפות על נכסיו של אגייאר, אבל לא יכול להחליף מנעולים בנכסים אלה (פרוטוקול מיום 13/1/15,עמ' 121, ש' 16-32).

35. הנתבע ניסה לטעון שהייתה החלטה של בית משפט שמנעה את פעולתו של עו"ד לירז להחלפת המנעולים, אולם במהלך חקירתו הנגדית נמצא שההחלטה היתה החלטה טכנית שמבקשת תגובה למשהו שאינו מהותי; וכך עולים הדברים מעדותו של הנתבע:

"עו"ד איתן פלג: איזה, תראה לי החלטה. תראה לי החלטה שהחלפת המנעולים ב-25 ביולי הייתה בניגוד להחלטה. תראה לי את ההחלטה.

יאיר חינה: החלפת...

עו"ד איתן פלג: תראה לי.

יאיר חינה: לא יצא, אבל היו צריכים להוציא צו.

עו"ד איתן פלג: אתה עכשיו אמרת לפעול בניגוד להחלטה.

יאיר חינה: להחלטה. בניגוד להחלטה.

...

עו"ד איתן פלג: כן, או.קיי 23?

יאיר חינה: תגובת המבקש, תוך 7 ימים.

...

עו"ד איתן פלג: אז נו?

יאיר חינה: הנה.

עו"ד איתן פלג: מה הבקשה דחופה, סליחה... של אלן אגייאר?

יאיר חינה: שהיא מבקשת בקשה להצטרף להליך."

(פרוטוקול מיום 13/1/15, עמ' 100, ש' 29 – עמ' 102, ש' 6; הדגשה שלי, י.כ.).

36. עדותו של מר דוד אבן – בישיבת קדם המשפט אשר התקיימה ביום 25/6/13, טען ב"כ הנתבע כי הוא מבקש להגיש הודעת צד ג' כנגד מר דוד אבן (פרוטוקול מיום 25/6/13, עמ' 11, ש' 15). סופו של יום, במקום צירופו של מר אבן כצד ג', הוא הפך להיות עד מטעם הנתבע ובכך הכניס אותו הנתבע לאותה חזית מול התובעים.

37. עדותו של מר אבן חיזקה את מסקנתנו כי הנתבע ביחד עם מר אבן עשו יד אחת, כדי לשרת את האינטרס הצר של מר אבן שהוא בן זוגה של אמו של גומא אגייאר.

            עדותו של מר אבן הייתה עדות מיתממת, כאשר מר אבן ניסה להרחיק את עצמו מכל שאלה הנוגעת לסוגיית ניגוד העניינים.

כך למשל, כאשר נשאל מר אבן לגבי חילוקי הדיעות עם הפלג השני במשפחת אגייאר, השיב כדלקמן:

"עו"ד איתן פלג: מתי החלו חילוקי הדיעות בין גורמים שונים במשפחת אגייאר לאחר שגומא נעלם?

דוד אבן: אני לא קשור לזה.

עו"ד איתן פלג: מה זאת אומרת אתה לא קשור לזה? אתה לא יודע שהיו חילוקי דיעות?

דוד אבן: אני לא יודע... היו חילוקי דיעות, זה לא ענייני, זה של משפחת אגייאר, מה זה קשור אלי?"

(פרוטוקול מיום 13/1/15, עמ' 132, ש' 31 – עמ' 133, ש' 4; הדגשה שלי, י.כ.).

38. לא ניתן לנתק את עדותו של מר אבן ממוצג ת/3 שהוא המייל ששלח מר אבן לקובי נבון – התובע 1, לאחר היעלמותו של גומא אגייאר, ובו הוא אומר בהאי לישנא שהוא חייב לשמור על האינטרסים שלו ושל בת זוגו אלן אגייאר, אמו של גומא. מסמך זה מצביע על חוסר תום ליבו של מר אבן אשר חזר והעיד בפנינו שהוא לא היה מודע לחילוקי הדיעות עם הפלג השני במשפחת אגייאר.

39. רק לאחר מספר רב של שאלות ולחץ החקירה, העיד מר אבן, כי ידע על חילוקי הדיעות, לאחר היעלמותו של גומא אגייאר (פרוטוקול מיום 13/1/15, עמ' 133, ש' 16-19). התנהגותו זו של מר אבן וניסיונו להרחיק את עצמו מ"חילוקי הדיעות", נעשתה כטקטיקה אשר מטרתה להגן על הנתבע וזאת משום שמר אבן הבין היטב שהנתבע פעל במצב של ניגוד עניינים. כמו כן, מר אבן רצה לעזור לנתבע, מהטעם שהנתבע עזר לו כאשר העביר לו מסמכים ואף חתם על תצהיר המשרת את האינטרס שלו ושל בת זוגו.

40. גירסתו של מר אבן הייתה רצופת סתירות ולא עקבית, כך כאשר טען מחד שלא ידע ולא היה זה מעניינו לדעת על חילוקי הדיעות במשפחת אגייאר, ומאידך העיד בפנינו:

"עו"ד איתן פלג: ... אתה אומר שאתה לא קשור לזה אבל באופן טבעי אתה בן זוגה של אלן אז אתה תמכת בה כמובן?

דוד אבן: ודאי. אתה לא תומך באשתך?

עו"ד איתן פלג: כלומר, לאחר שגומא נעלם אתה היית... בצד אחד של המתרס בסכסוך בתוך משפחת אגייאר.

דוד אבן: בוודאי.

עו"ד איתן פלג: בוודאי. תגיד אפרופו, למה אמרת בהתחלה ש... אתה לא יודע כלום וזה לא נוגע אליך?

דוד אבן: לא חשבתי שזה רלוונטי לדיון הזה...".

(פרוטוקול מיום 13/1/15, עמ' 133, ש' 29 – עמ' 134, ש' 6. הדגשה שלי, י.כ.).

41. כאשר נדרש מר אבן להשיב לשאלה האם ביקש מהנתבע לחתום על התצהיר, העיד בפנינו שהוא לא זוכר. בשונה מגירסתו של מר אבן, העיד בפנינו הנתבע שאכן מר אבן ביקש ממנו לחתום על תצהיר.

42. בהמשך עדותו מציין מר אבן, כי לאחר היעלמותו של גומא אגייאר, החל לקבל מהנתבע "מידעים מתוך המשרד כל הזמן" (פרוטוקול מיום 13/1/15, עמ' 134, ש' 11-13).

43. גירסתו המתממת של מר אבן, באה לידי ביטוי גם בנוגע לסוגיית פריצת הדירות. מר אבן טען שהוא כביכול שמע שפורצים לדירות ולכן הוא פנה למשטרה וניסה לצייר את האירוע כהפתעה מוחלטת. אלא מאי? משמיעת העדויות למדנו שמר אבן ידע מראש שמדובר בפעולה שעו"ד לירז עומד לבצע, שכן, הנתבע דיווח לו ערב קודם לכן על כוונותיו של עו"ד לירז, וזאת ניתן ללמוד גם מהודעת המייל ששלח הנתבע למר אבן ביום 25/7/12, בשעה 08:01 (נספח 25 לתצהיר הנתבע).

            אמנם, הוגשה תלונה למשטרה על ידי מר אבן, אך העובדות מצביעות על כך שאיש לא נחקר בתלונה הנ"ל; אפילו הנתבע לא הוזמן למשטרה כדי להיחקר, וזאת תוך שימת דגש שהעובדות היו בידיעתו של הנתבע, ולא בידיעתו של מר אבן. מר אבן אפילו לא לקח את הנתבע עימו כדי שימסור עדות במשטרה (פרוטוקול מיום 13/1/15, עמ' 139, ש' 18-32).

            כאשר נשאל מר אבן מדוע חשב שהחלפת המנעולים על ידי עו"ד לירז, הינה פעולה אסורה, השיב מר אבן כי "מדובר בפריצה" (עמ' 141 לפרוטוקול מיום 13/1/15, ש' 27).

44. עדותו של מר אבן סתרה את גירסתו של הנתבע בכל הנוגע לשאלה מי היה הלקוח של משרד רואי החשבון של התובעים. מחד טען הנתבע כי הלקוח של המשרד הינו החברה – JGM, תוך שציין הדברים הבאים: "...כידוע להגדרת לקוח יש שני כובעים. אחד זה חברה ואחד מי ששולט בחברה. גומא אגייאר שולט בחברה" (פרוטוקול מיום 13/1/15, עמ' 118, ש' 29-39). מנגד, העיד מר אבן כי הלקוח הוא "עובדי החברה". תמוה בעינינו כיצד חברת JGM, שאין לה בכלל נכסים, אלא היא רק מנהלת את הנכסים ומתחזקת אותם, יש לה מעמד של לקוח המשרד. בעניין זה אנו מעדיפים לבכר את גירסת התובעים לפיה, הלקוח היה מר גומא אגייאר, בעל הנכסים.

45. הדיון הרלבנטי לענייננו, הינו המענה לשאלה הבאה: האם העברת המסמכים הפנימיים של משרד רואי החשבון ובפרט האי-מיילים שהוצאו ממחשב התובעים למר דוד אבן, ואף החתימה על התצהיר לאחר סיום עבודתו, נעשו בחוסר תום לב, תוך הפרת חובת האמון וההגינות ותוך הפרת התחייבותו של הנתבע לשמירת סודיות ומניעת ניגוד עניינים. במובחן מן השאלה, אותה הציב הנתבע, והיא, האם הייתה עליו חובת דיווח על פי חוק.

46. גם אם הייתה על הנתבע החובה לדווח על מעשיו של עו"ד לירז למר אבן, הרי שעדיין היה הנתבע כפוף להתחייבותו המפורשת לשמירת סודיות ומניעת ניגוד עניינים: "לא לגלות ואפילו לא להראות לכל אדם ו/או גוף כלשהו (פרט לבעלי; שותפי; מנהלי ועובדי הפירמה או לפי הוראותיהם), כל מידע כאמור, לרבות מסמך; תעודה; רשימה ו/או העתק ממנה בכל צורה שהיא, שיש בה כדי לגלות מידע כנ"ל...

לא לעשות שימוש במידע ו/או במסמך ללא רשות מפורשת של השותף המנהל של הפירמה בין בעצמו ובין באמצעות אחרים, ולא למסור ו/או להעביר כל מידע ו/או מסמך לצד שלישי כלשהו ללא רשות מפורשת של השותף המנהל של הפירמה... דיווח לפירמה בכל מקרה בו קיים חשש לניגוד עניינים כלשהו...".

47. מתוך התחייבותו המפורשת והחד משמעית כאמור, היה על הנתבע לפעול בהגינות ובתום לב כלפי מעסיקו, גם כאשר הוא ממלא את תפקידו על פי חוקים וכללים אחרים ונוספים.

48. מצאנו, כי ההגבלות המפורטות לעיל בהתחייבויות הנתבע לשמירה על סודיות ומניעת ניגוד עניינים הופרו על ידו באופן גס.

49. יתרה מזו, חובת תום הלב בה מחוייב העובד כלפי מעסיקו, אינה תלויית התחייבות מיוחדת, חובה זו נובעת מחוזה העבודה בין הצדדים (ראו הילכת "גירית"). חובה זו, חולשת על הכל, ומחייבת את העובד.

            על אחת כמה וכמה כאשר אנו מדברים על מעסיק שהינו משרד רואי חשבון, שבו הדיסקרטיות, הסודיות והשמירה על מניעת ניגוד עניינים, היא אבן יסוד. לא יכולה להיות התנהגות חמורה יותר ובוטה יותר מהתנהגות הנתבע, אשר השתמש במידע פנימי ובמסמכים שהגיעו לידיו במסגרת עבודתו כמתמחה, וזאת על מנת לשרת אינטרס צר של צד הנמצא במחלוקת עם צד אחר, כאשר שני הצדדים הניצים הללו, טוענים לזכויות נוגדות בנכסים של הלקוח של הפירמה.

50. גם אם לא הוכח כי הנתבע עשה שימוש ב"סוד מסחרי" כהגדרתו בפסיקה, מעצם עבודתו ותפקידו כמתמחה במשרד רואי חשבון, הרי שהיה בידיו מידע פנימי, שלא היה חשוף בפני גורמים חיצוניים, אשר הנתבע החליט על דעת עצמו בלבד להעבירו לצד מעונין בסכסוך על נכסי אגייאר, וזאת מאחורי גבם של התובעים ומבלי לבקש את אישורם או את דעתם לפעולותיו.

            ודוק: גם שימוש במידע שאינו מגיע לכדי "סוד מסחרי", אך מהווה "מידע קונפידנציאלי" של המעסיק – עשוי להיחשב, במקרים המתאימים, כהפרה של חובות האמון ותום הלב (ראה פסק דינו של כב' הש' רבינוביץ בעניין ע"ע (ארצי) 15/99 דיירקס מערכות רפואיות בע"מ ואח' – אבנר ספקטור, פורסם בנבו, ניתן ביום 21/4/05).

            יש לתת משקל הולם לשיקולים של אמון, הגינות ותום לב. הפרת חובות אלו על ידי הנתבע, יש בהן משום פגיעה ממשית באינטרס הציבורי ובתקנות הציבור שאין להתירן. באשר, תקנת הציבור היא שלא יהפוך העובד ל"סוס טרויאני", אשר בא בחצריו של מעסיקו כדי לשרת אינטרסים של אחרים.

            הנתבע הפר את חובת תום הלב החלה עליו כעובד של התובעים, עת שימש כ"סוס טרויאני" במשרד התובעים, שעה שחבר למר אבן, העביר לו מסמכים במהלך עבודתו, ואף העביר לו מידע אשר פורט במסגרת תצהירו בהיותו במצב של ניגוד עניינים, לאחר סיום עבודתו, וזאת ללא כל הסכמה או אישור מצד התובעים לכך.

51. באשר להפרת חובת האמון, נבהיר כי מידע קונפידנציאלי הוגדר בעניין "ורגוס" כשלב ביניים – שאינו בגדר סוד מסחרי, אך גם אינו מידע החשוף לעיני כל. המבחנים אשר נקבעו לקביעת מידע כקונפידנציאלי, מורכבים מאיכותו של המידע, הבנת הצדדים וציפיית המעסיק כי מידע זה יישאר בתוך החברה, מידע המוגדר כקניינו של המעסיק. בעניין זה, הפנינו להסכם הקיבוצי הכללי מיום 25/6/08 בין ההסתדרות ללשכת התיאום המכיר בערך החוקתי-אובייקטיבי לקניין של המעסיק ברכושו במקום העבודה, ובפרט בכל הקשור למחשב המעסיק כאשר נקבע בהסכם כי מסמכים ובפרט אי-מיילים הינם קניינו של המעסיק ולכן שימוש העובד במחשב המעסיק ובמסמכים פנימיים שיש במחשב צריך להיות בהגינות, בסבירות ובתום לב והכל בהתאם לרשותו המפורשת או המשתמעת של המעסיק. במקרה דנן הנתבע פגע בזכותו האלמנטרית של המעסיק, כאשר לא דרש כל אישור או הסכמה להעברת אי-מיילים אשר הוצאו מהמחשב של המעסיק, והועברו למר אבן.

            מעיון באותם מסמכים אשר הוגשו לתיק בית הדין, אין ספק כי מדובר במידע פנימי של משרד רואי חשבון (התכתבויות אי-מייל פנימיות, מידע על רכושו של מר אגייאר וכו'), היינו מידע שאינו פתוח לעיני כל ואין כל ספק כי יש לראות במידע זה כמידע קונפידנציאלי.

הסעדים

התביעה לצו מניעה קבוע

52. התובעים הוכיחו הפרה חוזית של כתב ההתחייבות עליו חתם הנתבע, לשמירה על סודיות ומניעת ניגוד עניינים, ושוכנענו שיש ליתן לכתב ההתחייבות תוקף.

53. באשר לסעד הנובע מכך, אנו קובעים כי נסיבות המקרה מצדיקות לחייב את הנתבע למלא אחר ההתחייבויות שלקח על עצמו, ולכן ניתן צו האוסר על הנתבע למסור כל מידע שהגיע לידיו במהלך עבודתו אצל התובעים לרבות ובייחוד בכל הנוגע לתיק גומא אגייאר.

פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב והאמון והפרת התחייבויות לשמירה על סודיות ומניעת ניגוד עניינים

54. התובעים עתרו לפיצוי בסך 300,000 ₪ בגין רכיבים שונים כגון: פגיעה בפרטיות, תיאור כוזב וגזל סוד מסחרי, רשלנות, שקר במפגיע והפרת התחייבות חוזית (לעניין התביעה לפיצוי בגין זאת לשון הרע נדון בהמשך ברכיב זה בנפרד). התובעים לא הציגו בפנינו נתונים בכל הנוגע לנזק שהנתבע גרם להם. בנסיבות אלה אין מקום לפסוק לתובעים את הפיצויים בשיעור הנתבע על ידם. עם זאת, כפי שנפרט להלן, מצאנו כי יש לפסוק לזכות התובעים סך של 50,000 ₪; זאת לאור קביעתנו כי הנתבע הפר את חובת הנאמנות וחובת תום הלב שהוא חב לתובעים, כמו גם את התחייבותו המפורשת בהסכם הסודיות ובהסכם למניעת ניגוד עניינים.

55. לעניין שיעור הסכום הנפסק בתביעות דומות לזו שלפנינו ר' המקרים הבאים:

א.        ע"ע (ארצי) 62/08 לבל – חברת הדקה ה-90 בע"מ, 27/12/09, שם חוייב העובד לפיצוי של 90,000 ₪ בגין הפרת חוזה עבודה, אולם נדחתה הטענה לגזל סוד מסחרי.

ב.         עב' 7883/01 צח אורני שרות מכירה ויצור מאזניים בע"מ ואח' – מיכאל וילקיסקי, 30/4/09, שם העובד חוייב לפיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב כלפי התובעים.

56. בפסיקתנו לקחנו בחשבון כי הנתבע הינו בחור צעיר אשר שימש כמתמחה, ועל כן פסקנו פיצוי שלוקח בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנתבע.

האם התובעים זכאים לפיצוי בגין הפרת איסור לשון הרע?

57. התובעים טענו בכתב התביעה כי הנתבע השמיץ אותם בדברים שנכתבו על ידו בתצהירו, ובפרט בסעיף 17 לתצהיר. אליבא דתובעים, יש בדברים שנכתבו על ידי הנתבע בתצהירו, לרבות ובייחוד סעיף 17 לו, משום הוצאת לשון הרע על התובעים.

58. מנגד, הכחיש הנתבע את טענות התובעים וטען כי הם אלה שהכפישו את שמו. עוד טען הנתבע כי אין בבקשת הלקוח ליתן תצהיר בגין מידע לטובת בית המשפט בבחינת פרסום; מתן התצהיר לבית המשפט אינו פרסום והינו מוגן מכוח לשון הרע, ואין בגילוי האמת על ידי הנתבע בבחינת הוצאת לשון הרע.

59. בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע) נקבעה ההגדרה הבאה:

            "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1)       להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)       לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)       לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

..."

בסעיף 2 לחוק לשון הרע הוגדר מהו "פרסום":

"(א)    פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

(ב)       רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:

(1)       אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

(2)       אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."

60. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו כי דין התביעה לפיצוי בגין הפרת איסור לשון הרע להידחות.

            התובעים טענו בסיכומיהם שהנתבע ציין במסגרת תצהירו שהתובעים הכריחו אותו או ביקשו ממנו לעשות מעשים פליליים או להיות מעורב במעשים פליליים. לא מצאנו כי יש בדברים שנכתבו בתצהיר התובע ובפרט בסעיף 17 לתצהיר כדי הוצאת "לשון הרע". התובע ציין בסעיף 17 לתצהירו: "ראיתי כי מצופה ממני לבצע פעולות שלא עולות בקנה אחד עם מצפוני ולהבנתי גם לא עם החוק". הלשון בה נקט התובע בתצהירו, אינה חד משמעית, כפי שנטען על ידי התובעים. למעלה מן הדרוש, אפילו היינו משתכנעים כי מדובר בפרסום אסור של לשון הרע, הדברים חוסים תחת ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע.

61. מכל האמור מתבקשת המסקנה, כי כלל אין מדובר ב"פרסום" כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע, שכן מדובר בתצהיר שניתן על ידי הנתבע ואשר היה אמור להיות מוגש במסגרת הליך משפטי. לפיכך, המדובר בפרסום מותר המוגן על פי חוק איסור לשון הרע, כאמור בסעיף 13(5) לחוק. בע"פ 364/73 שלמה זיידמן – מדינת ישראל, נקבע כי ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע משתרעת על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט, ועל כן אנו סבורים כי ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק, יפה לענייננו.

62. לסיכום האמור לעיל, התביעה לפיצויים בגין לשון הרע – נדחית.

התביעה שכנגד

63. כאמור, הנתבע הגיש תביעה שכנגד בסך 700,000 ₪, בגין נזקים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה ממעשיהם ו/או מחדליהם של התובעים.

64. בכתב התביעה שכנגד טוען הנתבע את אותן טענות הגנה שטען בתביעה העיקרית, קרי – התובעים התרשלו כלפיו והתנהגו בחוסר זהירות בכך שלמרות שידעו שאין צו שיפוטי המסמיך מאן דהוא לעשות פעולות כלשהן בנכסי אגייאר, הורו לו להמשיך בשיתוף פעולה עם עו"ד לירז, הגם שהיה צורך בצו שיפוטי לעשות כן, ובכך ביקשו מהנתבע לבצע פעולות בלתי חוקיות.

65. בשים לב לממצאים אליהם הגענו לעיל, בדבר הפרת חוזה והפרת חובת תום הלב והאמון שחב הנתבע לתובעים, מתבקשת מאליה המסקנה כי הנתבע איננו זכאי לפיצויים, כלשהם, מהתובעים; לא בגין "עוגמת נפש", לא בגין "הפסד שכר לימוד" ואף לא בגין "אובדן הכנסה".

            מכל מקום, אין חולק על כך שהנתבע התפטר מעבודתו ולא פוטר, ובנסיבות אלה, אין הוא זכאי לפיצוי בגין "אובדן הכנסה" או "הפסד שכר לימוד" וכו'.

66. באשר לתביעה לפיצוי בגין הפרת איסור לשון הרע –

            בכתב התביעה שכנגד תיאר הנתבע באופן כוללני את עילת התביעה ולא הבהיר מה הם האמירות המהוות לשון הרע. גם בתצהיר עדותו הראשית תיאר התובע באופן כוללני את טענותיו: "אטען כי בגין פרסום לשון הרע נפגע שמי ברבים, ולפיכך יש לחייב את הנתבעים במתן פיצוי, בסך של 100,000 ₪" (סעיף 65(ג) לתצהיר הנתבע בתביעה שכנגד).

67. בעניין אסולין קבע בית הדין הארצי בנוגע לתביעה לפי חוק איסור לשון הרע כך:

            "אין בידינו לקבל את טענת העובד כי כדי להקים את יסודות העוולה נדרש התובע לפרט רק את האמירות שנאמרו בפועל, והוא אינו נדרש לפרט את נסיבות הפרסום ועובדות נוספות – מועד הפרסום, מקום בו בוצע, המסגרת בה נאמרו האמירות, זהות המפרסם וכו'. כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב 'לשון הרע' אלא גם את מרכיב ה'פרסום' ואת 'העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים'. אכן, המרכיב העיקרי והחשוב ביותר הוא מרכיב 'לשון הרע', ובנוגע אליו נקבע, כאמור, כי יש לפרט במפורש בכתב התביעה את המילים שנכתבו או שנאמרו. אולם, אין בכך כדי לפטור את התובע מליתן פירוט גם של שני המרכיבים האחרים. הדברים אמורים במיוחד לגבי מרכיב ה'פרסום' ואת 'העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים'. אכן, המרכיב העיקרי והחשוב ביותר הוא מרכיב 'לשון הרע', ובנוגע אליו נקבע, כאמור, כי יש לפרט במפורש בכתב התביעה את המילים שנכתבו או שנאמרו. אולם, אין בכך כדי לפטור את התובע מליתן פירוט גם של שני המרכיבים האחרים. הדברים אמורים במיוחד לגבי מרכיב ה'פרסום' כן 'יסוד הכרחי בעוולה ובעבירה של לשון הרע הוא שלשון הרע פורסמה, ...לשון הרע חייבת לשאת ביטוי חיצוני היוצא מהנתבע או מהנאשם' (שנהר, ע' 85)".

(ההדגשות במקור – י.כ.).

(ע"ע (ארצי) 7192-02-13 די.אס.גרופ בע"מ – אסולין, (פורסם בנבו), 16/9/13).

            כלומר, על מנת לבסס עילת תביעה לפי חוק לשון הרע על הנתבע לפרט את האמירות שנאמרו בפועל, את נסיבות הפרסום, מקום הפרסום, למי נאמרו האמירות ובאיזה מועד ואין די בטענות סתמיות ולקוניות.

68. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי דין התביעה שכנגד לפצוי בגין הפרת איסור לשון הרע להידחות, כפי שיפורט להלן.

(א)       ראשית, הנתבע לא פירט בכתב התביעה שכנגד את האמירות המבססות לטענתו את עוולת לשון הרע ולכן נמנע מהתובעים להתייחס לטענות אלה במפורט בכתב ההגנה שכנגד והם הכחישו אותם בלבד. כמו כן, היעדר פירוט בכתב התביעה שכנגד אף מנע מהתובעים להתייחס לטענות לגופן במסגרת תצהירי העדות הראשית.

(ב)       שנית, הנתבע לא פירט את היסודות העובדתיים המבססים את עוולת לשון הרע.

69. בנסיבות העניין, משהנתבע לא פירט את היסודות העובדתיים המבססים את עוולת לשון הרע, דין התביעה שכנגד לפיצוי בגין הפרת איסור לשון הרע – להידחות.

70. סוף דבר

(א)       התביעה העיקרית מתקבלת כאמור בסעיף 54 לעיל, והנתבע ישלם לתובעים פיצויים בגין הפרת חובת הנאמנות וחובת תום הלב, כמו גם בגין הפרת התחייבותו בהסכם הסודיות ובהסכם למניעת ניגוד עניינים בסך 50,000 ₪.

            אם הסכום הנ"ל לא ישולם תוך 30 ימים, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

(ב)       בנוסף, ניתן בזה צו האוסר על הנתבע למסור כל מידע שהגיע לידיו במהלך עבודתו אצל התובעים, לרבות ובייחוד בכל הנוגע לתיק גומא אגייאר.

(ג)        התביעה שכנגד – נדחית.

(ד)       בשים לב לקבלתה העקרונית של התביעה ולדחיית התביעה שכנגד (שהתרשמנו כי הוגשה כ'תביעת משקל שכנגד'), החלטנו לחייב את הנתבע לשלם לתובעים, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין, הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

            לא ישולמו במועד, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

71. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ה, (29 מרץ 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

קלדנית: רות רחמים.