סע"ש 37263-07-13

האם התובעת פוטרה בניגוד לדין ובניגוד לחוק עבודת נשים ולחוק שוויון הזדמנויות בעבודה? זוהי השאלה בה עלינו להכריע בתיק זה.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1. התובעת עבדה אצל הנתבעת מיום 10.02.11 ועד לפיטוריה במועד השנוי במחלוקת בין הצדדים, כפי שיפורט בהמשך, ולטענתה, נדרשה בשלהי חודש פברואר 2013 לעבור בדיקת פוליגרף באופן מידי, וסירבה בנימוק כי היא בעיצומם של טיפולי פוריות וחוששת כי הטיפול ההורמונלי עלול להשפיע על תוצאות הבדיקה.

2. בתגובה לסירובה סולקה לטענתה ממשרדי הנתבעת בבושת פנים ובגסות. ניסיונותיה, באמצעות בא כוחה, להגיע בדרכי שלום להסדר כלשהו בנוגע לאופן סיום יחסי העבודה, לא נשאו פרי, חרף העובדה, שלבקשת ב"כ הנתבעת, הועברו אליה האישורים הרפואיים המעידים על היותה בטיפולי פוריות.

   ביום 02.04.13, בעודה ממתינה לתשובת הנתבעת ביחס להצעת הפשרה שהועברה אליה, קיבלה ביום 02.04.13, באמצעות בא כוחה, מכתב פיטורים רטרואקטיבי הנושא תאריך 27.03.13 ובו צוין כי מועד סיום יחסי העבודה הוא 27.03.13 (להלן – מכתב הפיטורים).

3. לטענתה, פיטוריה נבעו מחמת טיפולי הפוריות שעברה ובמהלך התקופה המוגנת בה אסור לפטרה, והכל בניגוד לחוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 (להלן – חוק עבודת נשים) ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן – חוק שוויון הזדמנויות). עוד הוסיפה כי פוטרה בניגוד לדין שכן לא נערך לה שימוע כדין ולא שולמו לה דמי הודעה מוקדמת, כמתחייב. בנוסף, פיצויי הפיטורים שולמו לה בחסר ולאחר שהולנו שלא כדין.

4. הנתבעת הקדימה וטענה כי במועד פיטוריה של התובעת כלל לא ידעה שהאחרונה נמצאת בטיפולי פוריות, שכן האישורים הרפואיים המעדים על כך הומצאו לה לראשונה רק לאחר פיטוריה, במהלך המו"מ שהתנהל בין ב"כ הצדדים בניסיון ליישב את הסכסוך בדרכי שלום.

5. הנתבעת הוסיפה כי הרקע לפיטורי התובעת הוא סירובה לעבור בדיקת פוליגרף, בניגוד להתחייבות החוזית שנטלה על עצמה בהסכם העבודה; דרישה שבאה על רקע גניבת בסיס הנתונים של החברה מספר חודשים קודם לכן וחשד כי חלק מעובדי הנתבעת מעורבים בכך.

6. עוד הוסיפה כי התובעת לא נתנה כל סיבה לסירובה ולכן, על רקע הירידה בביצועיה בחודשי העבודה האחרונים, תוך שינוי התנהלותה המקצועית והאישית במקום העבודה, ביחד עם חשש ממשי בדבר גניבת מידע וסירובה הבלתי מוסבר לעבור את הבדיקה, פוטרה.

7. ביום 25.02.13 התקיימה שיחה בין ב"כ התובעת לבין מנכ"ל הנתבעת, מר מיכאל פרס, וסוכם בין הצדדים כי התובעת תפוטר וישולמו לה פיצויי פיטורים, חרף סירובה לעבור בדיקת פוליגרף בניגוד להסכם ההעסקה. לטענת הנתבעת, גם בשיחה זו לא חשף ב"כ התובעת כי מרשתו עוברת טיפולי פוריות.

8. בשיחה שנערכה לאחר מכן בין ב"כ הצדדים, הודיע ב"כ התובעת לראשונה כי התובעת עוברת טיפולי פוריות וסוכם כי הוא יעלה על הכתב את סיכום השיחה עם ב"כ הנתבעת ואכן ביום 06.03.13 כך עשה (נספח ג/1 לתצהירי הנתבעת).

9. מפאת חשיבותו לענייננו, נביא את ההסכמות עליהן סוכם בין הצדדים:

   • התובעת תציג אישורים על כך שעברה ועודנה עוברת טיפולי פוריות;

     • התובעת תעביר מכתב התפטרות, בכפוף לכך שתקבל מכתב פיטורים, וזאת על מנת להבטיח שלא תהיה לה תביעה בגין פיטוריה בעת שהיא בטיפולי פוריות;

     • התובעת תקבל את כל הכספים המגיעים לה בגין תקופת עבודתה וכתוצאה מסיומם, ובכלל זה: פדיון חופשה, דמי מחלה, דמי הבראה, הפרשות לקרן פנסיה, שכר עבודה עד למועד מכתב הפיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.

     • התובעת תקבל פיצוי נוסף בסך 5,000 ₪ בגין עגמת נפש והוצאות משפט;

10. בתגובה לכך, וכתנאי להסכמת הנתבעת, דרשה באת כוחה מב"כ התובעת כי ימציא לעיונה אישורים רפואיים המעידים כי התובעת אכן עוברת טיפולי פוריות ואלה הועברו אליה ביום 14.03.13 (נספח ג/2 לתצהירי הנתבעת).

11. כשבועיים לאחר מכן, ומשלא התקבלה תשובת ב"כ הנתבעת, ביום 27.03.13 שלח ב"כ התובעת לחברתו מכתב (נספח ג/3 לתצהירי הנתבעת), ובו טען כי מרשתו טרם נתבקשה לחזור לעבודה ולחילופין לא זומנה לשימוע. בתגובה, ומשהמכתב הנ"ל התפרש על ידה כהתנהלות ב"חוסר תום לב וניסיון להכין בסיס לתביעה עתידית" (סעיף 28 לכתב ההגנה), הוציאה הנתבעת ביום 02.04.13 מכתב פיטורים והודעה כי היא מסרבת לשלם את הפיצוי הנדרש (נספח ו' לכתב ההגנה).

12. מכתב הפיטורים הנ"ל, אשר נשלח לב"כ התובעת בדוא"ל ביום 02.04.13, נשא תאריך 27.03.13 ובו נאמר כי יחסי העבודה הסתיימו באותו יום ממש. זמן מה לאחר מכן, שחררה הנתבעת לתובעת את פיצויי הפיטורים שנצברו לטובתה בקרן.

13. לסיכום, טענה הנתבעת כי פיטורי התובעת נעשו ללא כל קשר לעובדת היותה בטיפולי פוריות, שכן הנתבעת כלל לא ידעה על כך, אלא לראשונה במו"מ שהתנהל בין ב"כ הצדדים; פיטורי התובעת נעשו בהסכמתה, עת הייתה מיוצגת; מועד סיום יחסי העבודה חל ביום 25.02.13 עת סוכם הנושא עם בא כוחה, ולחילופין, לכל המאוחר ביום 28.02.13 עת סוכם על כך בשנית; עד ליום 27.03.13 שולם לתובעת תשלום מלא ולפיכך, היא אינה זכאית לדמי הודעה מוקדמת וכן בגין התקופה שמיום 18.02.13, בו סירבה לעבור את בדיקת הפוליגרף; התובעת לא הייתה זכאית, בהתאם להסכם העבודה עמה, לפיצויי פיטורים ואלה שולמו לבסוף חרף קיומה של מחלוקת כנה ביחס לעצם זכאותה לקבלם. מכאן, שאין לפסוק פיצויי הלנה בגין הסכום ששולם; שכרה הקובע של התובעת עמד על 5,500 ₪ והיתרה שולמה בגין בונוסים, שלא שולמו בקביעות, אלא בהתאם להצלחה במכירות. לפיכך, אין לקחתם בחשבון לצורך חישוב זכאותה של התובעת.

14. ביום 24.02.16, לאחר שכל הניסיונות להשיב את הצדדים לפתרון מוסכם, כשלו, העידו בפנינו התובעת ומר מיכאל פרס.

     

    דיון והכרעה

15. נקדים אחרית לראשית ונציין כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ושבנו ובחנו את הראיות שהוצגו בפנינו כמו גם את העדויות ששמענו, הגענו לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, והכל כמפורט להלן.

16. תחילה נדון האם התובעת פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים ולחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לאחר מכן, נדון האם בנסיבות העניין פוטרה בניגוד לדין גם בשל היעדר שימוע והאם היא זכאית לדמי הודעה מוקדמת, לפיצוי בגין נזק לא ממוני ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, כנתבע על ידה.

     

    הפרת חוק עבודת נשים

17. אנו מקבלים את טענת התובעת כי פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים ודוחים את טענתה כי פוטרה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ולהלן נימוקינו.

18. מהראיות שצורפו לכתבי הטענות ולתצהירי הצדדים, עולה כי הנתבעת אכן לא ידעה בזמנים הרלוונטיים להשעייתה של התובעת מהעבודה כי התובעת הייתה בטיפולי פוריות וההחלטה להניע את הליך הפיטורים נבעה בשל סירובה הבלתי מוסבר של התובעת לעבור בדיקת פוליגרף, על אף שבהסכם העבודה התחייבה לעשות כן, ולא מחמת הטיפולים. ובמה דברים אמורים?

19. הנתבעת למדה לראשונה על כך שהתובעת עוברת טיפולי פוריות במסגרת המו"מ שהתנהל בין ב"כ הצדדים, לאחר שהושעתה מהעבודה. בהתאם, גם האישור הרפואי על אודות הטיפולים הנ"ל הועבר לב"כ הנתבעת בשלב מאוחר יותר, לאחר שבמכתבו מיום 06.03.13, כתב אליה, בין היתר:

    " [...] מרשתי – גב' ס.נ.  תציג אישורים על כך שעברה ועודנה עוברת טיפולי פוריות.

    מרשתי תמסור למעביד מכתב התפטרות, בכפוף לכך שהיא תקבל מכתב פיטורים. זאת, על מנת להבטיח שלא תהיה למרשתי תביעה בגין פיטוריה בעת שהיא בטיפולי פוריות [...]".

     

20. בעדותה בפנינו, אישרה התובעת כי אכן לא סיפרה למעסיק על אודות הטיפולים:

    "עו"ד מדליה:בוקר טוב . כשעבדת במקסי , בחברה , האם שיתפת את המנהלים האחראים עליך שאת עוברת טיפולי פוריות ? 

    העדה , גב' נ. :זה עניין פרטי שלי.

    [...]

    עו"ד מדליה:כשיצאת לטיפולים ונעדרת מהעבודה , איך הסברת את ההיעדרויות ? 

    העדה , גב' נ. :הטיפולים תמיד התקיימו מוקדם בבוקר ולכן תמיד הייתי מגיעה בזמן , לפעמים אפילו לפני הזמן.

    ש:אבל לקחת ימי מחלה?

    ת:רק כשהייתי חולה.

    ש:לקחת ימי מחלה לאחר הטיפולים?

    כב' הש' שגב:את מתכוונת בהקשר לטיפולים . 

    עו"ד מדליה:לא , לאחר הטיפולים [...]"

21. (עמ' 7 לפרוטוקול מול שורה 21 ואילך).

     

22. עלינו לבחון אפוא מתי, ביחס למועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, נודע לנתבעת כי התובעת עוברת טיפולי פוריות ומתי הועברו אליה האישורים הרלוונטיים. חשיבות מועד הידיעה והמצאת האישורים הרפואיים הכרחי לאור האמור בסעיף 9(ה)(3) חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן – "חוק עבודת נשים"), הקובע כי האיסור הקבוע בסעיף (ה)(1) על פיטורי אישה העוברת טיפולי פוריות, יחולו גם על עובדת שלא נעדרה מעבודה בתקופת הטיפולים, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר מועד תחילת טיפולי הפוריות, כפי שאישר הרופא המטפל בכתב, ובלבד שהעובדת הודיעה למעסיק על הטיפולים לא יאוחר משלושה ימי עבודה ממועד מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים, ואם לא ניתנה הודעה מוקדמת לפיטורים – ממועד הפיטורים, ומסרו למעסיק אישור רופא כאמור בתוך 14 ימים מאותו מועד, לפי העניין.

23. במקרה דנן, אין חולק, כי אישור בנוגע לטיפולי הפוריות הועברו לב"כ הנתבעת ע"י ב"כ התובעת במכתבו אליה בדוא"ל מיום 14.03.13 (נספח ג'2 לתצהירי הנתבעת).

     

    מועד סיום יחסי העבודה

24. הנתבעת טענה כי יחסי העבודה הסתיימו ביום 25.02.13, הוא המועד בו סוכם הנושא עם ב"כ התובעת, ולכל המאוחר ביום 28.02.13, אז סוכם העניין בשנית. אין בידינו לקבל טענה זו, ונסביר.

25. אין חולק, כי ב"כ הצדדים ניהלו ביניהם מו"מ, אשר בסופו של דבר לא הבשיל לכדי הסכם מחייב. כל אותה עת, ולמעשה, עד אשר התקבל מכתב הפיטורים אצל ב"כ התובעת ביום 02.04.13, יחסי העבודה בין הצדדים נמשכו, והראיה לכך היא כי הנתבעת המשיכה לשלם לתובעת את שכרה.

26. מכאן, גם אין בידינו לקבל את החלטת הנתבעת לציין מועד רטרואקטיבי לסיום יחסי העבודה. כאמור, רק משיצא מכתב פיטורים, יש לראות את הנתבעת כמפוטרת, ואין בהסכמות שניתנו במהלך מו"מ, ושלא השתכללו לכדי הסכם מחייב, כדי לקבוע אחרת. הסכמות אלה נעלמו כלא היו עם כישלונו של המו"מ, שכן הם נעדרו מסוימות וגמירות דעת הנדרשות לצורך כריתתו של הסכם מחייב.

27. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי מועד הפיטורים הוא 02.04.13, ומכאן שההודעה על אודות היותה של התובעת בטיפולי פוריות והעברת האישורים הרפואיים לב"כ הנתבעת, נעשו בתוך המועד הקבוע בסעיף 9(ה)(3), המאפשר מסירת הודעה כאמור עד 3 ימי עבודה לאחר מועד הפיטורים.

28. המסקנה המתבקשת היא אפוא כי התובעת פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים ולפיכך זכאית היא לפיצוי.

29. בכתב התביעה מטעמה, דרשה התובעת פיצוי בהתאם לסעיף 13 א (א) (1). לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות בתיק זה, הגענו לכלל מסקנה כי פיצוי בגובה שלוש משכורות חודשיות הנו פיצוי ראוי.

     

    חוק שוויון הזדמנויות

30. באשר לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן – "חוק שוויון הזדמנויות"), הגענו לכלל מסקנה כי הנתבעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה והוכיחה כי המניע להשעיית התובעת, שהוביל עם כישלונו של המו"מ לפיטוריה, לא היה עובדת היותה של התובעת בטיפולי פוריות, שהרי כלל לא ידעה על כך בזמן אמת. הסיבה לכך היתה סירובה הבלתי מנומק שלא לעבור בדיקת פוליגרף, חרף התחייבותה החוזית לעשות כן.

31. ודוק. קבענו כי התובעת פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים, שכן הדרישות הקבועות בו הנן טכניות במהותן ועל המעסיק לעמוד בתנאים ובמועדים שנקבעו בו. כך, לדוגמא, המועדים הקבועים בסעיף 9(ה)(3), שהנתבעת חדלה מלעמוד בהם. לא זה המצב בנוגע לחוק שוויון הזדמנויות, שם על המעסיק, בהתאם להוראות סעיף 9(א)(2), להוכיח כי הפיטורים היו מחמת התנהגותה של התובעת או התנהלותה בעבודה.

32. במקרה דנן, עדותה של התובעת מחזקת את טענת הנתבעת ואת הראיות שהציגה (ההתכתבויות בין ב"כ הצדדים), כי בזמנים הרלוונטיים להחלטה על השעייתה של התובעת מהעבודה, הנתבעת כלל לא ידעה שהתובעת עוברת טיפולי פוריות וכי סירובה הבלתי מוסבר להיבדק במכונת פוליגרף, חרף התחייבותה החוזית, היה העילה להשעייתה ולרצון לפטרה.

33. אכן, כדברי התובעת בעדותה בפנינו, מדובר בעניין פרטי לחלוטין, וכל עוד התובעת אינה מבקשת לייחס את היעדרויותיה בשל הטיפולים לימי מחלה, לא חלה עליה חובה ליידע את מעסיקה. אלא, שיש לכך מחיר. היא לא תוכל לטעון כי המניע לפיטוריה היה אותו עניין שהקפידה לשמור בסוד מפני מעסיקיה.

34. נעיר, כי מהאופן בו נוהל המו"מ בין ב"כ הצדדים, כפי שהדבר השתקף בתכתובות הדוא"ל שהוחלפו ביניהם, ניתן ללמוד כי התובעת ובא כוחה ידעו כי הפיטורים לא היו מחמת העובדה שהיא עוברת טיפולי פוריות, שאם לא כן, לא ברור מדוע טענה זו לא עלתה מיד בפנייתו הראשונה של בא כוחה לנתבעת, טענה שכיום מהווה את האבן הראשה של התובענה. בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, נסיים בתשובתה של התובעת לשאלת בית הדין. תשובה זו, כך דומה, ממצה את העניין:

    "[...] אני לא יודעת מה מבחינת החברה הייתה הסיבה לפיטורים".

    (עמ' 16 לפרוטוקול מול שורה 1).

35. לפיכך, אנו דוחים את הטענה כי התובעת פוטרה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

     

    היעדר שימוע, הודעה מוקדמת והשלמת פיצויי פיטורים

36. כאמור לעיל, קבענו כי מועד מסירת מכתב הפיטורים לב"כ התובעת, 02.04.13, מהווה את מועד סיום יחסי העבודה.

37. לאור האמור לעיל, ממועד זה היתה התובעת זכאית להודעה מוקדמת בת חודש, ולחילופין, משהנתבעת בחרה לסיים את יחסי העבודה לאלתר, לדמי הודעה מוקדמת.

38. מקובלת עלינו טענת התובעת כי פיטוריה נעשו ללא שימוע, וזאת בניגוד לחובת השימוע הקיימת בדין (ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל פד"ע לח 455 (2003); ע"ע (ארצי) 415/06 דני מלכה נ' שופרסל בע"מ (15.7.07); ע"ע (ארצי) 109/08 מרכז החינוך העצמאי לתלמוד תורה נ' עובדיה בינון (21.8.08)).

39. נוסיף, כי דווקא בנסיבות המקרה דנן, עת הופנו כנגד התובעת חשדות חמורים בדבר גניבת רשימת לקוחות ומעילה באמון לכאורה, גדלה חשיבותו של הליך שימוע מסודר שבעתיים, וזאת על מנת שהתבעת תוכל לממש את זכותה האלמנטרית להתגונן בפני טענות אלה. נדגיש את המובן מאליו, זכותה של התובעת להליך הוגן ולכך שטענותיה תשמענה בטרם תתקבל החלטה על פיטוריה על רקע החשדות והטענות שהופנו כלפיה, אינה מתאיינת רק משום שנוהל מו"מ, שלא צלח.

40. לפיכך, מרגע שהמו"מ לא הבשיל לכדי הסכמות מחייבות, הייתה הנתבעת צריכה לשוב למסלול הפיטורים הרגיל, היינו, זימון התובעת לשימוע לפני פיטורים.

41. משלא נערך לתובעת שימוע, זכאית היא לפיצוי כספי בשל כך. בשים לב לתקופת עבודתה של התובעת (כשנתיים ימים), אנו פוסקים לטובתה פיצוי בגין 2 משכורות חודשיות.

     

    שכרה הקובע של התובעת

42. לטענת התובעת, יש לראות בבונוסים שקיבלה חלק משכרה הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים. הנתבעת התנגדה וטענה כי מדובר בבונוסים שהתובעת קיבלה בהתאם להצלחה במכירות ועל כן, בהתאם לתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים וההתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן – תקנות פיצויי פיטורים), אין מדובר ברכיב שיש לקחת בחשבון.

43. הצדק עם הנתבעת. בעדותה בפנינו העידה התובעת:

    "עו"ד מדליה:[...] את קיבלת משכורות בסיס ובונוסים . על מה קיבלת בונוסים?

    העדה , גב' נ. : על עבודה טובה . 

    ש:על עבודה טובה ? מה הכוונה עבודה טובה?

    ת:כשאת מניבה רווח לחברה."

    (עמ' 16 לפרוטוקול, מול שורה 3 ואילך).

     

44. זאת ועוד. מעיון בתלושי השכר של התובעת עולה, כי תשלום הבונוס, אכן השתנה מחודש לחודש ולא היה תשלום בסכום קבוע, דבר המלמד, בהיעדר ראיה לסתור, כי מדובר בסכום משתנה שהשתלם על בסיס הצלחתה של התובעת במכירות מידי חודש בחודשו.

45. לפיכך, ובהתאם לתקנה 1(א) לתקנות פיצויי פיטורים, התובעת אינה זכאית להכללת הבונוסים שקיבלה בחישוב שכרה הקובע.

46. התובעת עבדה מיום 10.02.11 ועד ליום 04.02.13 הוא מועד קבלת מכתב הפיטורים אצל בא כוחה, היינו, 23 חודשים בקירוב. לפיכך, בהכפלת שכרה החודשי הקובע בסך 5,500 ₪, היא זכאית לפיצויי פיטורים בסך 10,542 ₪.

47. טענת הנתבעת כי התובעת לא זכאית כלל לפיצויי פיטורים בשל סירובה לעבור בדיקת פוליגרף, אינה מקובלת עלינו, הגם שהתובעת התחייבה לכך בחוזה העבודה מטעמה וזאת מן הטעם, שספק אם מדובר מלכתחילה בתניה חוקית בחוזה העבודה. כאמור לעיל, משהתובעת לא תקפה את עצם חוקיותה של התניה, אלא רק טענה שסירבה בשל הטיפול ההורמונלי שנטלה באותה עת, אנו קובעים כי היא זכאית למלוא פיצויי הפיטורים.

48. נציין כי היינו מגיעים לאותה תוצאה גם בדרך אחרת. בהינתן העובדה, שאין עליה כיום חולק, כי בזמנים הרלוונטיים לבדיקת הפוליגרף, התובעת אכן הייתה בטיפולי פוריות, הכוללים טיפולים הורמונליים, ובהיעדר ראיה לסתור מטעם הנתבעת, אנו מקבלים את סירובה להיבדק מן הטעם שהטיפול היה עלול להשפיע על תוצאות הבדיקה ולכן, גם מן הטעם הזה, לא רשאית הנתבעת לשלול ממנה פיצויי פיטורים.

49. כאמור לעיל, שולמו לתובעת פיצויי פיטורים בסך כולל של 11,721 ₪ (7,680 ₪ + 4,041 ₪). לפיכך, אין הנתבעת חייבת לתובעת השלמה בגין רכיב זה.

50. באשר לתביעה לפסוק לזכותה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, מצאנו לדחותה, שכן לאור העובדה שהסכם העבודה כלל תניה המחייבת את העובדים לעבור בדיקת פוליגרף, ומשהתובעת לא תקפה את עצם חוקיותה של הדרישה הנ"ל וסירבה להיבדק מבלי לגלות לנתבעת מדוע, מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי מדובר במקרה של מחלוקת כנה בדבר עצם הזכאות לפיצויי פיטורים.

     

    פיצויי בגין עגמת נפש

51. כידוע, בתי הדין לעבודה פוסקים רכיב זה במשורה לעובד שפוטר והלכה היא כי רק לנוכח נסיבות חריגות, ייפסק פיצוי בגין עגמת נפש (ע"ע 360/99 אהרון כהן נ' מדינת ישראל, פד"ע לח, 1 ) אין זה המקרה שלפנינו, ונסביר.

52. אומנם, התובעת פוטרה ללא שנערך לה שימוע כדין, ואולם מצאנו כי המגעים שהתנהלו בין הצדדים ובאי כוחם במטרה להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית הדין, לרבות מתן פיצוי מסוים לתובעת, שבמהלך המו"מ הוכפל וגרם בסופו של דבר לכישלונו, מלמדים כי הנתבעת עשתה מאמץ כן לתקן את המחדל. בנסיבות אלה, אנו קובעים כי היא אינה זכאית לפיצוי בגין נזק לא ממוני.

     

    אחרית דבר

53. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

    • בגין הודעה מוקדמת – סך של 5,500 ₪;

      • בגין היעדר שימוע – סך של 11,000 ₪;

      • בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים – 16,500 ₪.

        שלושת הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד לתשלומם המלא בפועל.

         

54. לאור העובדה שהתביעה התקבלה בחלקה, אנו פוסקים לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.

     

    ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ז, (23 ינואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

    הרצל גבע נציג ציבור עובדים		אורן שגב, שופט