ביה"ד האזורי לעבודה בת"א קיבל את תביעת העובדת שפוטרה ב-2013, באופן רטרואקטיבי וללא שימוע. אמנם השופט השתכנע שהמעסיקה לא ידעה על טיפולי הפוריות, אולם התנהלותה הייתה בעייתית ביותר.
העובדת-התובעת החלה לעבוד בחברת "מקסי אף איקס סרוויס" בפברואר 2011. כשנתיים לאחר מכן, לטענתה, החברה דרשה ממנה לעבור בדיקת פוליגרף באופן מיידי, אולם היא סירבה בנימוק שהיא בעיצומם של טיפולי פוריות וחששה כי הטיפול ההורמונלי עלול להשפיע על תוצאות הבדיקה.
לגרסתה, בתגובה לכך החברה סילקה אותה ממשרדיה בבושת פנים ולאחר מכן לא צלחו ניסיונותיה להגיע להסדר כלשהו של סיום יחסי העבודה, למרות העובדה שהעבירה, לבקשת החברה, אישורים רפואיים על טיפולי פוריות.
לאחר מכן, לדבריה, בחודש אפריל 2013, בעודה ממתינה לתשובה ביחס להצעת פשרה שהעבירה לחברה, היא קיבלה מכתב פיטורים רוטרואקטיבי מתאריך מוקדם יותר בו צוין שהיא מפוטרת באותו יום.
בתביעה שהוגשה בביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב, התובעת טענה כי פיטוריה נבעו מהעובדה שהייתה בטיפולי פוריות, בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
בנוסף היא טענה כי לא נערך לה שימוע כדין ולא שולמו לה דמי הודעה מוקדמת, ואף פיצויי הפיטורים שולמו בחוסר גדול.
החברה-הנתבעת טענה כי במועד הפיטורים היא כלל לא ידעה שהתובעת נמצאת בטיפולי פוריות, שכן האישורים הרפואיים הומצאו לה רק לאחר מכן, במהלך מו"מ שהתנהל בין הצדדים בניסיון ליישב את הסכסוך בדרכי שלום.
לטענת הנתבעת, הרקע לפיטורי התובעת היה סירובה (ללא כל נימוק) לעבור בדיקת פוליגרף, בניגוד להתחייבות חוזית שבהסכם העבודה – דרישה שבאה על רקע חשד למעורבות עובדים בגניבת רשימת לקוחות ובסיס נתונים.
ספק אם הדרישה חוקית
על סמך עדויות הצדדים ומועדי מסירת המסמכים הרפואיים, השופט אורן שגב השתכנע כי הנתבעת אכן גילתה לראשונה שהתובעת עוברת טיפולי פוריות רק במסגרת המו"מ, לאחר שכבר הושעתה מהעבודה, וכי היא פוטרה בשל סירובה לעבור בדיקת פוליגרף. לפיכך, השופט דחה את הטענה כי התובעת פוטרה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
עם זאת, השופט קיבל את הטענה שלפיה התובעת פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים. בהקשר זה השופט דחה את גישת הנתבעת והבהיר כי מרגע שהמו"מ להפסקת העבודה נכשל, הרי שהוא "נעלם כלא היה".
"מכאן, גם אין בידינו לקבל את החלטת הנתבעת לציין מועד רטרואקטיבי לסיום יחסי העבודה. כאמור, רק משיצא מכתב פיטורים, יש לראות את הנתבעת כמפוטרת", קבע השופט.
משכך נקבע כי הודעת התובעת על טיפולי פוריות והעברת האישורים הרפואיים נעשו בתוך המועד הקבוע בחוק, המאפשר מסירת הודעה שכזאת עד 3 ימי עבודה לאחר מועד הפיטורים.
כמו כן, השופט ביקר את הנתבעת על כך שפיטרה את התובעת ללא שימוע, במיוחד לנוכח חשדות חמורים כגון גניבה ומעילה באמון לכאורה. לפי השופט, מרגע שהמו"מ לא צלח, הנתבעת הייתה צריכה לשוב ל"מסלול הפיטורים הרגיל" ולזמן את התובעת לשימוע.
בתוך כך השופט דחה טענה נוספת שהעלתה הנתבעת ולפיה התובעת לא זכאית כלל לפיצויי פיטורים בשל סירובה לעבור בדיקת פוליגרף, וציין כי ספק אם מלכתחילה מדובר בסעיף חוקי בחוזה עבודה.
ובכל מקרה, השופט קיבל את סירובה של התובעת להיבדק בטענה שהטיפול ההורמונלי היה עלול להשפיע על תוצאות הבדיקה.
בסיכומו של דבר, הנתבעת חויבה לשלם פיצויים בסך 33,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אפרים פרומוביץ
- ב"כ הנתבעת: עו"ד הדס גבע-מדליה
עו"ד אלעד פורט
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.