מבוא פסק דין זה עניינו כתב תביעה שהגיש מר יוסי גולדמן (להלן: "התובע") בחודש אפריל 2014, לאחר סיום עבודתו כסמנכ"ל השיווק בנתבעת 1. על פי התביעה עבד התובע בנתבעת 1 החל מיום 1/8/2011 וכלה ביום 14/2/2014 (שנתיים ו-6 חודשים). בתביעה ביקש התובע זכויות ובכלל זה פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, שכר עבודה חודש ינואר 2014 ופיצוי על אי הפרשה לקופות גמל. בראשית ההליך הוגשה התביעה כנגד הנתבעת 1 וכנגד הנתבע 2. ביום 10/2/15 ניתנה החלטה במסגרת תיק פר"ק 21396-02-15 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בה מינה בית המשפט מפרק זמני לנתבעת 1. בהחלטת בית הדין מיום 24/2/15 קבענו כי יש להעמיד ההליכים כנגד הנתבעת 1 בהתאם להוראות סעיף 267 לפקודת החברות (פרוטוקול מיום 24/2/15, עמ' 3). בישיבת ההוכחות מאותו היום (24/2/15), בעקבות עדותו של הנתבע, בה התגלה כי הנתבעת 3, רכשה בשלב מסוים את מניות הנתבעת 1, מצאנו להיעתר לבקשת התובע ולאפשר תיקון התביעה תוך צירוף הנתבעת 3 כנתבעת נוספת בתיק (פרוטוקול מיום 24/2/15, עמ' 15). את פסק הדין נפתח בהצגת הצדדים ומיד לאחר מכן בתיאור עובדות המקרה. בסיומו של השלב האמור, ניגש לבחינת עילות התביעה השונות בסדר הצגתן בהמשך פסק דין זה. הצדדים 1.הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ אשר עסקה במועדים הרלוונטיים לתביעה בהפעלה של מחסני ערובה ומרכזים לוגיסטיים בעיר אשדוד. 2.הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הינו מנכ"ל ובעלים של הנתבעת 1 כמו גם הבעלים של הנתבעת 3. 3.הנתבעת 3 הינה חברה בע"מ, בהתאם לפרוטוקול הדיון מיום 24/2/15 העיד הנתבע כי הנתבעת 3 רכשה את המניות בנתבעת 1 (פרוטוקול מיום 24/2/15, עמ' 14, ש' 14-28). 4.התובע שימש כסמנכ"ל השיווק של הנתבעת 1, החל מיום 1/8/11 ועד ליום 14/2/14. להלן עובדות הרקע: 5.ביום 1/8/11 נחתם הסכם העסקה בין התובע לבין הנתבעת 1. בהתאם להוראות ההסכם הוגדר תפקידו של התובע כסמנכ"ל השיווק של הנתבעת 1. עוד נקבע בהסכם כי בגין עבודתו ישולם לתובע שכר בסיס בסך 10,000 ₪ (ברוטו) בתוספת עמלה בשיעור 3%. בנוסף, סוכם כי התובע יקבל רכב ע"פ בחירתו וישולם לו סך של 2,800 ₪ + מע"מ כנגד הצגת חשבונית עבור הרכב, והתובע יקבל כרטיס תדלוק עבור הוצאות הדלק (הסכם העסקה מיום 1/8/11 צורף כנספח ב' לתצהיר התובע). 6.מי שהיו בעלי המניות בנתבעת 1 באותה העת (כניסתו של התובע לעבודה), הם: מר סימון גרינבאום וגב' נורית בן אהרון (ר' נספח ב' לתצהיר התובע). 7.מאוחר יותר, העביר מר גרינבאום את מניותיו בנתבעת 1 לנתבע (פרוטוקול מיום 24/11/15, עמ' 14, ש' 11-12).בהמשך, רכש הנתבע, באמצעות הנתבעת 3, את מניות גב' בן אהרון בנתבעת 1. כך, בשלב מסוים היו הנתבעים 2 ו-3 הבעלים של הנתבעת 1 (ר' פרוטוקול מיום 24/2/15, עמ' 13, ש' 26 – עמ' 14, ש' 28). ברם, גב' בן אהרון המשיכה עבודתה בנתבעת 1, גם אחרי מכירת מניותיה. מעדותו של הנתבע עלה, כי מניותיה של גב' בן אהרון נשארו בנאמנות אצל עורך דין (פרוטוקול מיום 11/10/15, עמ' 24, ש' 15-26). 8.ביום 10/2/14, שלח הנתבע – בתפקידו כמנכ"ל הנתבעת 1, מכתב לתובע ובו טען כי התובע נתבקש להציג מסמכים בכתב על הכשרתו והשתלמותו "בענף השיווק" על מנת להציגם בפני רשויות המס. עוד צויין במכתב, כי ככל שלא יציג התובע המסמכים אודות ההדרכות, לא יהיה זכאי לתשלום עמלות בגין חודש ינואר 2014 (ר' נספח ג' לתצהיר התובע). 9.בתגובה למכתבו של הנתבע, כתבה הגב' בן אהרון מכתב לתובע עם העתק לנתבע ולנתבעת 3, המכחיש את כל טענות הנתבע כנגד התובע (ר' נספח ד' לתצהיר התובע). 10.גם התובע השיב למכתבו של הנתבע, והכחיש את כל טענותיו, תוך שציין שכל מסמך שהתבקש להציג ע"י הנתבע, הוצג באופן מיידי. עוד ציין התובע שכל שינוי באשר הוא בהסכם העבודה הינו הפרה יסודית של ההסכם וביקש לקבל את תשלום העמלות בהתאם להוראות הסכם העבודה (נספח ה' לתצהיר התובע). התובע צירף המסמכים אשר נדרשו ע"י הנתבע, אודות ההדרכות שנעשו על ידי חברת "יש פילים ורודים" (ר' נספח ו' לתצהיר התובע). 11.במשכורת חודש ינואר 2014 קיזזה הנתבעת משכרו של התובע סך של 7,180 ₪ - "קיזוז בגין חוב" (ר' נספח ז' לתצהיר התובע). 12.ביום 10/2/14 הגישו התובע וגב' בן אהרון תלונה במשטרת אשדוד כנגד הנתבע, בגין אלימות פיזית (ר' נספח ח' לתצהיר התובע). 13.לאור התלונה אשר הוגשה למשטרה, הוצא כנגד הנתבע צו הרחקה מהתובע ומהגב' בן אהרון. 14.ביום 14/2/14 קיבל התובע מאת הנתבע מסרון טקסט ובו הודיע לו הנתבע כי התובע מפוטר מעבודתו, וזאת עקב התלונה שהוגשה למשטרה על ידי התובע (נספח ט' לתצהיר התובע). 15.ביום 18/2/14, קיבל התובע דואר אלקטרוני מאת מנהלת החשבונות של הנתבע, גב' שרית טובול, בו נכתב כי קיים סיכוי שהתובע לא יקבל את שכר חודש פברואר, לאור מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת 1 (נספח יא' לתצהיר התובע). 16.ביום 3/3/14 נשלח לתובע מכתב מאת הנתבע, הנושא כותרת "העסקתך בדקל ערובה למזרח התיכון בע"מ" (נספח יא' לתצהיר התובע). 17.לתצהירו צירף התובע מכתב שחרור כספי הפיצויים והתגמולים שהצטברו לתובע בקופת ביטוח המנהלים במגדל חברה לביטוח בע"מ מיום 24/8/14. כמו כן צירף התובע לתצהירו טופס 161 מיום 25/8/14, החתום ע"י הנתבעת 1 והנתבע, ובו נרשם סכום פיצויי הפיטורים בסך 30,422 ₪ (נספח יג' לתצהיר התובע). 18.להלן תמצית טענות התובע: א.פיטורי התובע נעשו בחופזה רבה, ללא כל סיבה מספקת, לאלתר ומבלי שנערך לו שימוע ואף ללא קבלת מכתב פיטורים. פיטוריו של התובע נעשו שלא כדין וזאת לאור העובדה כי הגיש תלונה במשטרה, תלונה מוצדקת, ומאחר וסיבה זו אינה סיבה המתירה את פיטוריו, מאחר ולמעשה התובע עמד על זכויותיו, פיטוריו נעשו שלא כדין. ב.בנסיבות פיטוריו, זכאי התובע לפיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ותמורת הודעה מוקדמת. ג.התובע זכאי לפדיון חופשה ולפדיון הבראה שלא שולמו לו. ד.רכיבי תביעה נוספים שנכללו במסגרת התובענה הם שכר עבודה בגין חודש ינואר 2014 בסך 7,180 ₪ ופיצויי הלנת שכר וכן פיצוי על אי הפרשה לקופת גמל בגין החודשים אוגוסט 2011 ועד יוני 2012 וכן מחודש דצמבר 2013 ועד פברואר 2014. לחלופין טען התובע, כי בהתאם לדוחות של חברת הביטוח, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 13,076 ₪ בגין אי הפרשת כספים לקרן (נספח יב' לתצהיר התובע). ה.בכתב התביעה הוסיף התובע וטען לקיומן של נסיבות בהן יש לייחס את חובות הנתבעת 1 לנתבעים 2 ו-3, שהיו מעורבים בניהול הנתבעת 1, מכאן העתירה להרמת מסך ההתאגדות וחיובם של הנתבעים כולם יחד ולחוד בחובות הנובעים מהעסקתו בנתבעת 1 (להלן: "הטענה להרמת מסך"). 19.להלן תמצית טענות הנתבעים: א.הנתבעים 2 ו-3 טענו כי כתב התביעה אינו מציג כל עילה כנגדם ו/או יריבות, בינם לבין התובע ועל כן, דין התביעה נגדם להידחות ו/או להימחק על הסף ו/או לגופה בשל חוסר עילה ו/או חוסר יריבות. ב.הסכם העבודה בין המעסיק לעובד, נחתם ע"י הנתבעת 1 בלבד.בין התובע לנתבעים 2 ו-3 לא התקיימו יחסי עובד מעסיק, ועל כל דין התביעה כנגדם להידחות על הסף. ג.ביום 14/2/14 הנתבעת 1 (באמצעות הנתבע כמנהל בחברה) פיטרה את התובע וזאת בעקבות התנהלותו הלקויה וחסרת תום הלב שכללה בין היתר סירוב לציית להוראות מנהל החברה – הנתבע; בין היתר סירב התובע לעבור לרכב דיזל ולחסוך בהוצאות הרכב; התובע המציא חשבוניות פיקטיביות שרשויות המס סירבו לקבל כהוצאה; התובע סירב להגביל את כרטיס הדלק הנטען של רכבו וגרם הוצאות מיותרות לנתבעת; לבסוף התובע הוסיף חטא על עוול, כאשר העליל על הנתבע והגיש כנגדו תלונת כזב למשטרה שהרחיקה אותו ממנהלו. פיטורי התובע נבעו מהתנהגותו וממעלליו כנגד הנתבעים 1-2 ותלונת השווא שהגיש במשטרה. ד.הנתבעת 1 טוענת כי שילמה לתובע את כל זכויותיו ולא החסירה דבר. ה.לטענת הנתבעים, אין חובת שימוע במקרה דנן, שכן התובע הוא שסרב לו כאשר לא המציא את המסמכים הנדרשים לצורך עריכת השימוע. ו.התובע פוטר וזכויותיו מוגנות ושמורות בפוליסת ביטוח מנהלים הכוללת פיצויי פיטורים ופנסיה שהנתבעת עשתה עבורו. ז.הנתבעים טוענים לקיזוז בגין נזקים שגרם התובע כדלקמן: 1.החזר זיכוי המע"מ בגין חשבוניות פיקטיביות שהגיש התובע לנתבעת 1 בגין לימודים בסדנת "יש פילים ורודים" בסך 10,304 ₪. 2.החזר בגין תשלום כפול של דמי הבראה והחופש ששולמו לתובע בניגוד להסכם העבודה בסך 11,870 ₪. 3.החזר הקנס שהוטל על הנתבעת 1 בגין הגשת חשבוניות פיקטיביות על ידי התובע בסך 50,000 ₪. ח.אין כל עילה להרמת מסך כנגד הנתבעים 2 ו-3. העדים 20.בישיבות ההוכחות שהתקיימו בפנינו בתאריכים 24/2/15 ו-11/10/15 העיד התובע עצמו ומטעם הנתבעים העיד הנתבע. נסיבות הפסקת העבודה – פיטורים או התפטרות? 21.המחלוקת המרכזית בין הצדדים היא בשאלה מה היו נסיבות סיום העבודה והאם התובע פוטר או התפטר. לטענת התובע, הוא פוטר בצורה משפילה באמצעות מסרון טקסט שנשלח אליו ביום 14/2/14 מאת הנתבע, וזאת אך ורק עקב התלונה שהוגשה על ידו למשטרה כנגד הנתבע. בניגוד גמור לטענת הנתבע בתצהירו לפיה, המסרון בדבר פיטוריו נועד רק לתקופת צו ההרחקה שהוצא כנגד הנתבע, הרי שעלה מחקירתו הנגדית של הנתבע כי פיטורי התובע נעשו לצמיתות (סעיפים 38-46 לסיכומי התובע). לטענת הנתבעים, המסרון שנשלח לתובע נשלח בלחץ ובכעס ובמיוחד לאחר שהתובע התלונן במשטרה כנגד הנתבע, תלונת שווא, בעקבותיה הנתבע נחקר והושפל בתחנת המשטרה. לאחר שנרגע, ביקש הנתבע מהתובע לחזור לעבודה אך התובע סרב. יש לראות בסירוב התובע לחזור לעבודה בגדר התפטרות, ועל כן התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים ופיצוי בגין אי עריכת שימוע (סעיף 10 לסיכומי הנתבעים). 22.על פי ההלכה הפסוקה, ניתוק יחסי עובד ומעביד נעשה, בדרך כלל, בדרך של התפטרות או בדרך של פיטורים. "השאלה אינה מי גרם לביטול החוזה, מי הפר את החוזה, אלא מי 'ביטל' את החוזה. עת מדובר בחוזה עבודה ועת ב'ביטול' חוזה מדובר ... יכול ו'הביטול' יהיה על ידי המעביד ואזי בפיטורים ידובר, ויכול ויהיה על ידי העובד, ואזי בהתפטרות ידובר. לענייננו המשותף לשניים – פיטורים והתפטרות – הוא בכוונה ברורה וחד משמעית להביא את היחסים החוזיים, יחסי עובד-מעביד לידי סיום. השוני בין השניים הוא בצד ליחסים החוזיים הפועל כך וזאת כוונתו: המעביד או העובד." (דב"ע שם/3-116 סלמה – מדינת ישראל, פד"ע יב 375, 383 (1981); עוד בעניין זה ר' דב"ע ל/3-18 בנצילוביץ – אתא חברה לטכסטיל בע"מ, פד"ע ב 41 (1970); דב"ע נא/3-1 מפעלי ים המלח בע"מ – שיינין, פד"ע כב 271 (1990); ע"ע (ארצי) 256/08 מחמוד בשיר קוקא – שוורץ, (13/2/11); סק"כ (ארצי) 11-09-722 מדינת ישראל – ההסתדרות הרפואית בישראל (4.9.11)). 23.נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאור כל חומר הראיות שהונח בפנינו, ולאחר ששמענו את העדויות והתרשמנו מהם – אנו מעדיפים את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים, ומסקנתנו היא שהתובע פוטר מעבודתו ביום 14/2/14. 24.את אשר אירע ביום 14/2/14, היום שבו שלח הנתבע לתובע מסרון ובו הודיע לו על פיטוריו, יש לבחון על רקע העובדות הבאות: א.התובע שימש כסמנכ"ל שיווק בנתבעת 1 והיה זכאי לשכר חודשי המורכב משכר בסיס בתוספת עמלות מכירה. התובע היה זכאי לתשלום עמלות בשיעור 3% מהמכירות שהיה מבצע (ר' הסכם העסקה – נספח ב' לתצהיר התובע). ב.מעדות התובע, שלא נסתרה, עולה כי החל מיום 5/12/13 החל הנתבע לפגוע בתנאי עבודתו. במהלך אותו היום (5/12/13), החליף הנתבע את כרטיס הדלק שהיה ברשות התובע והגביל אותו לסכום של 2,000 ₪ לחודש, כאשר הכרטיס הקודם היה ללא הגבלה; התובע התבקש ע"י הנתבע לשבת במקום אחר ולא במקום עבודתו הקבוע, כאשר במקומו של התובע ישבה הגב' פנינה, מזכירתו של הנתבע מעסק אחר שבבעלותו (חברת משה חברון בע"מ). בהמשך עם קבלת משכורת חודש ינואר 2014, נכנס הנתבע למשרדו של התובע וציין בפניו כי עד שלא יציג מסמכים אודות ההדרכות שנעשו ע"י חברת "יש פילים וורודים", לא יהיה זכאי לתשלום עמלות בגין חודש ינואר 2014 (סעיפים 17-21 לתצהיר התובע). ג.גרסתו זו של התובע נתמכת בראיות בכתב, בדמות מכתב שנשלח ע"י הנתבע לתובע ביום 10/2/14 (נספח ג' לתצהיר התובע). במכתב זה נטען כי התובע התבקש להציג מסמכים בכתב על הכשרתו והשתלמותו "בענף השיווק" על מנת להציגם בפני רשויות המס. עוד צויין במכתב, כי ככל שלא יציג התובע המסמכים אודות ההדרכות, לא יהיה זכאי לתשלום עמלות בגין חודש ינואר 2014. ד.במשכורת חודש ינואר 2014, קיזזה הנתבעת 1 משכרו של התובע סך של 7,180 ₪, בשל "קיזוז בגין חוב" (נספח ז' לתצהיר התובע). ה.בתגובה למכתבו של הנתבע, כתבה גב' בן אהרון מכתב תשובה המכחיש את כל טענות הנתבע כנגד התובע (נספח ד' לתצהיר התובע).גם התובע השיב למכתבו של הנתבע והכחיש את כל טענותיו של הנתבע כלפיו. התובע ציין במכתבו שכל מסמך שהתבקש להציג ע"י הנתבע, הוצג באופן מיידי ואף צירף לתצהירו המסמכים אודות ההדרכות שנעשו ע"י חברת "יש פילים ורודים", אשר נדרשו ע"י הנתבע. בהמשך המכתב דרש התובע את תשלום העמלות, בהתאם להוראות הסכם העבודה (נספח ה' לתצהיר התובע). (ו)ביום 10/2/14 הגישו התובע וגב' בן אהרון תלונה כנגד הנתבע, בגין אלימות פיזית שנקט נגדם (נספח ח' לתצהיר התובע). (ז)בעקבות תלונת התובע והגב' בן אהרון נחקר הנתבע במשטרה תחת אזהרה והוצא נגדו צו הרחקה מהתובע ומגב' בן אהרון, למשך 15 ימים. 25.אין חולק על כך כי ביום 14/2/14 קיבל התובע מסרון מאת הנתבע ובו הודיע לו על פיטוריו מעבודתו, זאת עקב התלונה שהוגשה ע"י התובע למשטרה, וכך כתב הנתבע לתובע: "לאור תלונתך עלי במשטרה וההשפלה שחויתי בחקירה ובחדר הצילומים שהוכרחתי להצטלם עם מספר וגם הטבעת אצבעותיי בצבע כמו פושע בטענה שאין להם עלי מידע במאגר המשטרתי.מזה תבין שלא היה נגדי מעולם איש שהתלונן עלי בעסקים כל חייברור לך שאינך יכול להמשיך בדקל אפילו יום אחד החל מיום ראשון הקרוב.ודע לך בעבור פגיעתך בי אישית וכמעסיקך שהתפרנסת ממני ובעבור הרפש שזרקת עליי אני אגיב נגדך בדרכים חוקיותכי גם אתה לא טלית שכולה תכלת."(ר' נספח ט' לתצהיר התובע, הדגשה שלי, י.כ.). 26.יצויין כי טענת הנתבעים לפיה התובע פוטר ב"עידנא דריתחא" (ר' סעיף 10 לסיכומי הנתבעים), לא פורטה בכתב ההגנה המקורי ואף לא בכתב ההגנה המתוקן. לפיכך טענה זו דינה להידחות, משהיא מהווה הרחבת חזית. 27.למעלה מן הדרוש נציין, כי אין המדובר בפיטורים ב"עידנא דריתחא", ואף אין המדובר בהתפטרות התובע כנטען בסיכומי הנתבעים. להלן נפרט מסקנתנו. 28.לגבי סיום יחסי עבודה בעידנא דריתחא, נפסק כי "הכלל הוא אפוא, שהשאלה אם הפיטורים או ההתפטרות, היא בעידנא דריתחא, תבחן גם לאור השאלה האם הודיע הצד הפועל על חזרתו מדבריו תוך זמן קצר" (דב"ע לה/3-41 היגר – שוורץ, פד"ע ז' 24, 28 בפסקה 7). 29.הראיות שהוצגו בפני בית הדין תומכות בגרסת התובע בדבר פיטוריו לצמיתות ושלא ב"עידנא דריתחא", כמו כן הראיות תומכות בגרסת התובע כי לא הוצעה לו כל הצעה אמיתית לחזור לעבוד בנתבעת 1, כעובד מן המניין. 30.התנהלות הנתבע מלמדת שהנתבע דבק בפיטוריו של התובע, לאורך כל הדרך. ראשית, ביום 18/2/14, מספר ימים לאחר פיטורי התובע, קיבל התובע דואר אלקטרוני מאת מנהלת החשבונות של הנתבע – גב' שרית טובול, ובו התבשר כי קיים סיכוי כי לא יקבל את שכר חודש פברואר, לאור מצבה הקשה של הנתבעת 1. וכך כותבת הגב' טובול לתובע:"משה ביקש ממני להגיד לך, שלא בטוח שתקבל משכורת פברואר עקב המצב הכספי.לא שילמנו שלושה חודשים ביטוח לעובדים,ועדיין לא שילמנו ב"ל ומ"ה לחודש ינואר."(ר' נספח יא' לתצהיר התובע). עינינו הרואות, הנתבע לא רק שלא חזר בו ממעשה הפיטורים אלא בחלוף מספר ימים ממועד הפיטורים, ביקש ממנהלת החשבונות להודיע לתובע כי יש סיכוי שלא יקבל את שכר עבודתו לחודש פברואר עקב מצבה הכלכלי של הנתבעת 1. 31.למעלה מכך, בתאריך 3/3/14, התקבל בדואר רשום ובדואר אלקטרוני של התובע, מכתב מאת הנתבע, ומפאת חשיבות המכתב, להלן תוכנו: "1.נאמר לי בשיחה בעל פה עם גבי בן אהרון המועסק בחברה כמשווק ראשי, לאחר הודעתי אליך באס.אם.אס בתאריך 14/02/2014 בעקבות תלונתך המחפירה במשטרה שאני כמעסיקך כביכול תקפתי אותך, ונאלצתי לעבור חקירה משפילה בתחנה על כל השלכותיה כפושע מן השורה. הודעתי לך מיד לאחר מכן שאין ולא יכול להיות מצב שתמשיך להיות מועסק בחברה שאני בעליה, ומתוך שיחה שניהל איתך מר גבי בן אהרון ביקשת להמשיך להיות סוכן כמשווק עצמאי עבור חברת דקל בתמורה לאחוזי עמלות בלבד. 2.מאחר ועברו ה-15 יום שהמשטרה אסרה עליי ועלייך להיות במגע וכל קשר, הנך מוזמן להגיע למשרדי החברה באשדוד תוך תיאום עם שרית טובול, על מנת לעשות הסכם מתן שרות שיווק לחברת דקל.כמובן אם השיחה בינך לבין גבי בן אהרון אכן התקיימה ונכונה, ואם לא אין צורך שתגיע. 3.עפ"י המידע שמסר לי גבי בן אהרון בראשית העסקתך בחברת דקל משולמים העמלות אך ורק לאחר שהלקוחות שאתה שידכת לחברת דקל פרעו את החשבונות. 4.אני מבקש ממך להפסיק להתחזות כסמנכ"ל של דקל בפני הלקוחות בלא שקיבלת כל סמכות לזה אי פעם, ואין אף פרוטוקול המאשר זאת."(ר' נספח יא' לתצהיר התובע, ההדגשה שלי, י.כ.).32.מעיון במכתב מיום 3/3/14 עולה כי הנתבע לא חזר בו מפיטורי התובע ואף לא ציין כי הפיטורים נעשו ב"עידנא דריתחא" (ראה סעיף 1 למכתב מיום 3/3/14). אנו סבורים שלא היתה כאן חזרה של הנתבע מפיטורי התובע, ואף לא היתה כאן הצעה לתובע לחזור לעבודה. 33.משמיעת עדותו של הנתבע, עולה באופן ברור כי הגרסה לפיה פיטורי התובע נועדו רק לתקופת צו ההרחקה שהוצא ע"י המשטרה, הינה גרסה בדיעבד, לאחר מעשה, בניסיון להצדיק את פיטוריו של התובע מעכשיו לעכשיו ואת התנהלותו הנחפזת של הנתבע. וכך העיד הנתבע בעת חקירתו הנגדית בפנינו: "ש.מפנה לסעיף 18 לתצהירך הראשון, אתה אומר ששלחת הודעת טקסט לתובע שהוא מסיים את עבודתו רק בתקופת ההרחקה?ת.כן, עובדה שכתבתי לו לחזור. ש.אתה יכול להראות לי את הודעת הטקסט?ת.יש לך ביד, תראה לי. מה אני צריך לענות. ש.אני מפנה אותך לנספח ט' לתצהיר הראשון של התובע, בנספח יש את הודעת הטקסט האם זאת הודעת הטקסט?ת.כן. ש.אתה יכול להראות לי איפה כתוב שהוא עוזב את העבודה לתקופת ההרחקה?ת.לא כתוב." (פרוטוקול מיום 11/10/15, עמ' 24, ש' 27 – עמ' 25 ש' 5, הדגשה שלי, י.כ.). 34.עדותו של התובע באשר לאופן פיטוריו מהעבודה, להבדיל מעדותו הבלתי עקבית של הנתבע, נתמכה במסמכים אותנטיים שהוצאו בזמן אמת ולא בדיעבד, ובפרט לאור האמור במסרון מיום 14/2/14, אשר אינו משתמע לשני פנים. 35.התובע טען כי מעולם לא ערך שיחה עם מר גבי בן אהרון וטען כי מעולם לא הציע להמשיך את ההתקשרות כקבלן עצמאי בנתבעת 1.מנגד, הנתבעים לא הזמינו את מר גבי בן אהרון כעד מטעמם, על מנת לאשש טענתם זו. 36.אנו סבורים שלא היתה כאן הצעה אמיתית של הנתבע לתובע לחזור לעבודה. הנתבע המשיך לדבוק במעשה הפיטורים כעולה ממכתבו מיום 3/3/14, וההצעה לתובע לחזור ולהיות מועסק כפרילנסר ולא כעובד מן המניין מצביעה על כך כי לנתבע לא היתה כוונה אמיתית לחזור בו ממעשה הפיטורים. וכך העיד הנתבע בנושא זה: "ש.נכון שגם במכתב שרצית להחזיר את התובע היא לא כעובד?ת.לא באותה מתכונת.ש.מה המתכונת הקודמת שהיתה לו?ת.תנאים שונים מבלי שיגיש חשבוניות פיקטיביות. ש.אני מפנה שוב למכתב לסעיף 1 "מתוך..." את זה אתה כתבת?ת.כן. כן. ש.אתה בעצם אומר לתובע לחזור ולהיות מועסק כפרילנסר ולא כעובד מן המניין?ת.כן. ש.ולא כעובד מן המניין?ת.כן."(פרוטוקול מיום 11/10/15, עמ' 26, ש'' 3-12, הדגשה שלי, י.כ.). 37.גרסת הנתבע בדבר השתהותו בנוגע להצעה להחזיר את התובע לעבודה, מפאת צו ההרחקה שהוצא נגדו למשך 15 ימים, קרסה בעת חקירתו הנגדית. וכך עולים הדברים מעדותו של הנתבע בפנינו: "ש.המכתב הוא מה-3/3, מתי פיטרת אותו?ת.תסתכל, אני לא זוכר. ש.אני אומר לך שזה ב-10/2?ת.יכול להיות. ש.זאת אומרת שה15 יום עברו ב-25/2?ת.בסדר.ש.אז למה לא הזמנת אותו אז?ת.כב' השופט (מניד את הראש ומרים ידיים) אם תתן לי שניה אחת להסביר מה זה עסק, יש 25 עובדים, לשלם משכורות, יש סחורה של 50,000 ₪ במחסנים."(פרוטוקול מיום 11/10/15, עמ' 25, ש' 24-33). 38.במכלול העובדות הרלוונטיות, יש ליתן את הדעת גם לשאלת הרצון – קרי, לאיזה צד היה רצון לסיים את ההתקשרות. 39.מעיון במסרון ששלח הנתבע ביום 14/2/14 וכן מעיון במכתב ששלח הנתבע ביום 3/3/14, עולה באופן ברור כי לנתבע היתה מוטיבציה לסיום ההתקשרות, נוכח העובדה שנחקר במשטרה והוצא נגדו צו הרחקה, ובנסיבות אלה כתב במסרון "...ברור לך שאינך יכול להמשיך בדקל אפילו יום אחד החל מיום ראשון הקרוב." 40.כללו של דבר – שוכנענו כי ביום 14/2/14, בעקבות תלונה שהגיש התובע כנגד הנתבע במשטרה, אשר הביאה לחקירתו של הנתבע במשטרה ואף להוצאת צו הרחקה נגדו, גמלה בליבו של הנתבע ההחלטה לפטר את התובע והוא אכן פיטר את התובע כעולה באופן ברור ומפורש מהמסרון ששלח לתובע (נספח ט' לתצהיר התובע). הנתבע לא חזר בו ממעשה הפיטורים אין המדובר בפיטורים ב"עידנא דריתחא" ואף אין המדובר בהתפטרות התובע. 41.משהגענו למסקנה כי התובע פוטר, הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. 42.התובע טען כי שכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים עומד על סך של 18,269 ₪. התובע מסתמך על הסכם העבודה אשר קבע כי שכר עבודתו ישולם לו על בסיס שכר בסיס בסך 10,000 ₪ ברוטו בתוספת עמלה בשיעור 3%. 43.מנגד טענו הנתבעים כי השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הוא שכר הבסיס בסך 10,000 ₪ ברוטו, כפי שהפרישה הנתבעת לקופת ביטוח המנהלים והוא אף קיבל אישור לפרוע את הזכויות שצבר בקופה. 44.מעיון בהסכם העבודה עולה כי השכר הקובע לצורך הפרשות לביטוח מנהלים וכן לצורך תשלום זכויות סוציאליות מבוסס על שכר הבסיס ברוטו אשר נקבע על סך 10,000 ₪. 45.אין חולק, כי הנתבעות לא כללו את תוספת העמלה בשיעור 3%, בחישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע. כפי שפורט לעיל, התובע צירף לתצהירו מכתב שחרור כספי הפיצויים והתגמולים שנצברו בקופת ביטוח המנהלים במגדל חברה לביטוח מיום 24/8/14. בנוסף, צירף התובע לתצהירו טופס 161 מיום 25/8/14, החתום על ידי הנתבעת 1 ועל ידי הנתבע, בו נרשם סכום פיצויי הפיטורים הפטור ממס בסך 30,422 ₪ (נספח יג' לתצהיר התובע). 46.במהלך הדיון בפנינו טען התובע כי יש לכלול את תוספת העמלה, בחישוב פיצויי הפיטורים. 47.סבורים אנו, כי דין טענתו של התובע להתקבל. על מעמדה של "תוספת" המשתלמת בחלק מהפדיון עמד בית הדין הארצי בפסק דין עובדיה סימן (ע"ע 300048/98 עובדיה סימן – הסתור בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (62), 31) והדברים שנאמרו שם יפים לענייננו. מפסק דין זה עולה, כי תוספת המשתלמת בחלק מהפדיון הינה חלק מהשכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים. זאת, לאור הוראתה של תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד – 1964, ולפיה: "היה שכר עבודתו של עובד, כולו או מקצתו, משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר החודשים שקדמו לפיטורים." לגבי מאפייני העמלה בפסיקת בית הדין הארצי נקבע כי יש להכלילה בחישוב פיצויי הפיטורים (ראה דב"ע לד/3-68 ארגמן מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ – ישעיהו קורניצקי, פד"ע ו, 103; דב"ע מט/3-141 סלים בלבול – מפעלי מאיר בע"מ, פד"ע כא, 439). 48.המסקנה המתבקשת היא, כי יש לכלול את תוספת העמלה בחישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע. יובהר, שטענתם של הנתבעים כי אין לכלול את תוספת העמלה בחישוב פיצויי הפיטורים לאור ההסכמה שמצאה ביטויה בחוזה העבודה, לפיה ההפרשות לביטוח מנהלים יהיו אך ורק משכר הבסיס- דינה להידחות, שכן עסקינן בזכויות מכוח משפט העבודה המגן, שעליהן, ככלל, לא ניתן להתנות. 49.כללו של דבר, שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים על בסיס השכר הממוצע של 12 החודשים שקדמו לפיטורים, עמד על סך של 18,269 ₪ (ברוטו) לחודש. להלן חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע:18,269 ₪ x 30 חודשים ÷ 12 = 45,672 ₪. התובע זכאי לשחרר כספי הפיצויים הצבורים לזכותו בקופת ביטוח המנהלים במגדל חברה לביטוח בע"מ. 50.התובע תבע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים (סעיפים 47 – 48 לכתב התביעה). מעיון בכתב ההגנה עולה כי הנתבעים לא טענו כל טענת הגנה של ממש כנגד התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בנסיבות העניין, כאשר לדעתנו, התובע היה זכאי לקבל את פיצויי הפיטורים נוכח המסרון הברור שנשלח אליו ביום 14/12/14, יש לקבל את התביעה ברכיב זה ואין לומר כי הייתה מחלוקת כנה בדבר הזכאות לפיצויי הפיטורים. הנתבעים טענו טענות המהוות הרחבת חזית, ושינו את גירסתם, באופן שאינו מהווה מחלוקת כנה. עם זאת, בשים לב לעובדה כי פיצויי הלנה הם פיצויי עונשיים היכולים להגיע לסכומים משמעותיים, וכן בהתחשב בשיעורי הריבית הנוהגים במשק, אנו פוסקים כי פיצויי ההלנה יופחתו לסכום של 10,000 ₪. 51.באשר לתביעה להודעה מוקדמת – כפי שקבענו התובע פוטר מעכשיו לעכשיו, מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת כדין. יש לכלול את תוספת העמלה בחישוב דמי ההודעה המוקדמת המגיעים לתובע. 52.בפסיקת בית הדין הארצי נקבע כי יש לכלול עמלות שקיבל עובד בחישוב דמי ההודעה המוקדמת, להם הוא זכאי (דב"ע נז/3-165 יורם שפיר – חברת מ.א.ש סוכנויות בע"מ, עבודה ארצי, כרך לא (4), 74). 53.על כן, התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת בסך של 18,269 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14/2/14 ועד למועד התשלום המלא בפועל. פיצויים בגין פיטורים שלא כדין 54.לטענת התובע, הוא פוטר מעבודתו מבלי שנערך לו שימוע כדין, בחופזה רבה ולמעשה בשל העובדה כי הגיש תלונה במשטרה כנגד הנתבע. 55.לטענת הנתבעים, ככל שייקבע שהתובע פוטר, אין חובת שימוע היות ומדובר בחברה פרטית והתובע הוא שגרם לפיטוריו לאחר הגשת תלונה על ידו למשטרה כנגד הנתבע. כמו כן, טוענים הנתבעים כי בהסכם העבודה של התובע לא נקבעה חובת שימוע. 56.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו כי התובע זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בשל פיטוריו לאלתר, תוך הפרת זכות השימוע. כידוע זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשונות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה (ע"ע 1027/01) ד"ר גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, [פורסם בנבו] ניתן ביום 7.1.2003). מעסיק העומד לקבל החלטה הפוגעת בעובד, חייב לתת לו הזדמנות להשמיע את טענותיו (ע"ע 1403/01 סוהייר סרוג'י – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו]). המעסיק חייב ליתן הודעה מראש לעובד על כוונתו שלא להאריך את ההתקשרות עמו, לפרט את הטעמים העומדים ביסוד אותה כוונה, וליתן לו הזדמנות הולמת לנסות ולהעביר את רוע הגזירה (ע"ע 1027/01 הנ"ל). נוסיף כי חובת מתן שימוע לעובד חלה גם על המעסיק הפרטי (ע"ע 415/06 דני מלכה – שופרסל בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 15/7/07 ע"ע 300353/98 יוסף הרמן – סונול ישראל בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 29/12/02; ע"ע 93/07 גיורא ארבל – נ.א.ס.ס, [פורסם בנבו] ניתן ביום 19/11/08). חובת השימוע המוטלת על המעסיק הפרטי בהליכי פיטורים, נגזרת מחובות תום הלב הכלליות החלות על הצדדים ליחסי העבודה, במשך קיומו של הסכם העבודה ובסיומו. הנה כי כן, אין ממש בטענת הנתבעים כי אין חובת שימוע כאשר מדובר בחברה פרטית, ועל כן דין טענה זו להידחות. כמו כן יש לדחות את טענת הנתבעים ולפיה, בהסכם העבודה של התובע לא נקבעה חובת שימוע. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית, ואין היא קשורה לשאלה האם קיים חוזה אשר קובע זכות שימוע. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מהן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להם, ומשכך גם טענה זו חסרת כל יסוד ויש לדחותה. 57.מעשיי הנתבע מצביעים על פיטורי התובע לאלתר ומבלי שנערך לו שימוע. עצם העובדה שהתובע הגיש תלונה כנגד הנתבע למשטרת ישראל, בעקבותיה הנתבע נחקר במשטרה ואף הוצא נגדו צו הרחקה, אין בה לגרוע מזכותו של התובע, בזמן אמת ועובר להחלטה על פיטוריו, לנסות להעביר את רוע הגזירה ולשכנע את המעסיק שלא יפטרו. זאת לא נעשה. קל וחומר בשים לב למסקנה אליה הגענו כי התובע פוטר מעבודתו מעכשיו לעכשיו ולא מתן זכות טיעון. בנסיבות העניין, בשים לב לתקופת העבודה של התובע, על הנתבעים לשלם לתובע ברכיב זה פיצויים בסך של 2 משכורות בסכום כולל של 36,538 ₪. שכר עבודה עבור חודש 1/2014 ופיצויי הלנת שכר 58.התובע מפנה לתלוש שכר של חודש 1/2014 בו קיזזה הנתבעת משכרו סך של 7,180 ₪ בגין קיזוז חוב (נספח ז' לתצהיר התובע). התובע עותר לתשלום השכר אשר קוזז וכן חיוב הנתבעים בפיצויי הלנת שכר. מאידך, הנתבעים הכחישו התביעה ברכיב זה בצורה כללית, מבלי לפרט כל טענת הגנה לגופו של עניין (ר' סעיף 43 לכתב ההגנה). 59.מעיון בתלוש שכר חודש 1/2014, עולה כי אכן קיזזה הנתבעת 1 משכרו של התובע בחודש זה סך של 7,180 ₪. 60.מחומר הראיות שהוגש לבית הדין עולה כי הנתבע סירב לשלם לתובע את העמלות להן היה זכאי עבור חודש 1/2014, וזאת באמתלה כי ביקש מהתובע להציג מסמכים בכתב על הכשרתו והשתלמותו בחברת "יש פילים ורודים" והתובע לא הציג בפניו מסמכים אלה. במכתב ששלח הנתבע לתובע ביום 10/2/14 ציין, כי ככל שהתובע לא יציג המסמכים אודות ההדרכות, לא יהיה זכאי לתשלום עמלות בגין חודש 1/2014. מאידך, התובע השיב למכתבו של הנתבע והכחיש את כל טענותיו, תוך שציין כי כל מסמך שהתבקש להציג על ידי הנתבע, הוצג באופן מיידי. עוד ציין התובע במכתבו שמדובר בהפרה יסודית של הסכם העבודה, הקובע כי התובע זכאי לתשלום עמלות, ויש לראות בפעולות הנתבע כהפרת הוראות הסכם העבודה (נספח ה' לתצהיר התובע). התובע צירף לתצהירו המסמכים אשר נדרשו על ידי הנתבע המצביעים על ההדרכות שנעשו על ידי חב' "יש פילים ורודים" (נספח ו' לתצהיר התובע). 61.טענותיו של התובע כמפורט לעיל, קיבלו חיזוק בחקירתו הנגדית של הנתבע, אשר העיד בפנינו כדלקמן: "ש.כשאמרת לתובע שהוא צריך להפסיק את זה והוא צריך לעשות סידור אחר, על מה אנחנו מדברים, למה מגיע לתובע את הכסף הזה?ת.הוא פשוט טען שהוא לומד קורסים בהשתלמות בשיווק מסחרי כלשהו...ש.והוא ענה לך?ת.לא....ש.וגם ב-10/2 ענה לך התובע במכתב שצורף לתצהירו, בדיוק הסביר מה ומי.ת.כן. ש.אתה אמרת קודם שהוא לא ענה לך?ת.הוא לא ענה לי כפי שאני ביקשתי ממנו."(ראה פרוטוקול מיום 11/10/15, עמ' 23, ש' 9-24). 62.כללו של דבר, הנתבעים קיזזו משכר חודש ינואר 2014 סך של 7,180 ₪, מבלי שנתנו כל נימוק המניח את הדעת לזכאותם לקיזוז שכזה. לפיכך מצאנו לחייב את הנתבעים לשלם לתובע את שכר העבודה שקוזז בסך 7,180 ₪. 63.בנוסף, התובע הגיש תביעה לפיצויי הלנת שכר (סעיף 60 ו-66 לכתב התביעה). 64.סעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, קובע כדלקמן: "בית דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטענות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו." 65.לפיכך, מעסיק המבקש שלא יוטלו עליו פיצויי הלנת שכר כאמור, או שפיצוי זה יופחת, נדרש להוכיח כי השכר נשוא המחלוקת, לא שולם מאחת הסיבות המנויות בסעיף זה. בהתאם לכך, "תנאי מוקדם להפחתת פיצויי הלנה ולבחינת השיקולים המצדיקים זאת, הוא בקשה מפורשת ומנומקת של המעביד לעשות כן. בהעדר בקשת המעביד להפחתת פיצויי הלנה וטעמיו לכך, לא יפחית בית הדין פיצויי הלנה מיוזמתו..." (ע"ע (ארצי) 1529/04 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ – מועצה מקומית יאנוח ג'ת, ניתן ביום 8/11/05, לא פורסם). 66.עיון בכתב ההגנה מלמד כי הנתבעים לא טענו כל טענת הגנה לעניין זה (ר' סעיף 43 לכתב ההגנה המתוקן), כך שבהתאם להלכה הפסוקה – בהעדר טענת הגנה, יש לחייבה בפיצויי הלנה (דב"ע (ארצי) לג3-65 יהודה פרחי – עדנה אשל, פד"ע ה' 113 וכן פסק הדין בעניין המועצה המקומית יאנוח ג'ת המוזכר לעיל). 67.מעבר לאמור, התנהגות הנתבעים הביאה אותנו למסקנה, כי יש לחייבם בתשלום פיצויי ההלנה. חיוב בפיצויי ההלנה מוצדק בנסיבות העניין, על מנת שישמש תמרור אזהרה בפני מעסיקים המעסיקים עובדים ולא משלמים להם את מלוא שכרם. החופש להעסיק עובדים אין משמעותו החופש לנצלם וראוי כי הנתבעים ייקחו זאת לתשומת ליבם. הנתבעים הפרו את הסכם העבודה, על פיו היה זכאי התובע לעמלות, והנתבעים עשו דין לעצמם והחליטו לעשות כעולה על רוחם, ולא טענו כל טענת הגנה המניחה את הדעת מדוע קיזזו משכרו של התובע סך של 7,180 ₪, כאילו היו גם השופטים וגם המוציאים לפועל. התנהגות הנתבעים חסרת תום לב, נוגדת את תקנת הציבור ובמקרים כגון אלה, זהו המקום שעל בית הדין להגן על העובד בהתאם לתכליתם של חוקי המגן. 68.על כן, הסך הנתבע בגין שכר 1/2014 – 7,180 ₪, יישא פיצויי הלנת שכר בשיעור 3%, לכל חודש, החל מיום 14/2/14 ועד למועד התשלום בפועל. התביעה לפדיון חופשה 69.התובע טען כי הוא זכאי לסך של 8.5 ימי חופשה בסכום של 5,176 ₪. 70.מנגד טענו הנתבעים כי זכות זו קיבל התובע בתוך שכרו על פי הסכם העבודה, כך שלא ניתן לשלם לתובע עבור אותה זכות פעמיים. 71.סעיף 10(ב)(1) לחוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית") קובע לעניין ערך יום חופשה כך: "לגבי עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו – שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד". שכרו של התובע היה בסכום חודשי של 10,000 ₪ (ברוטו). בנסיבות אלה שווי יום עבודתו של התובע הוא 400 ₪ (10,000/25). 72.הנתבעת לא הציגה בפנינו פנקס חופשה על מנת לסתור את טענות התובע. בנוסף, טענת הנתבע כי שכרו של התובע כולל על פי הסכם העבודה גם תשלום עבור פדיון חופשה, אינה מקבלת ביטוי בהסכם העבודה. עיון בהסכם העבודה מצביע על כך שאין כל יסוד לטענה זו. יתרה מזו, מדובר בטענה המנוגדת להוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, האוסרת תשלום שכר כולל. 73.על פי הוראות חוק חופשה שנתית ועפ"י ההלכה הפסוקה קיימת חובה על המעסיק לנהל פנקס חופשה, ומשהנתבעת לא עשתה כן על הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה בסך 3,400 ₪ (400 x8.5). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10/2/14 ועד למועד התשלום המלא בפועל. דמי הבראה 74.לטענת התובע לא קיבל דמי הבראה, עבור חצי שנת עבודתו האחרונה, על כן חייבים לו הנתבעים סך של 1,125 ₪ עבור 3 ימי הבראה. 75.מנגד, טענו הנתבעים, כי שילמו לתובע את מלוא דמי ההבראה, כמפורט בתלוש שכר חודש פברואר 2014. 76.מעיון בתלושי השכר שצורפו לתיק עולה כי בחודש נובמבר 2013 שולם לתובע עבור 6 ימי הבראה סך של 2,244 ₪. בנוסף, מעיון בתלוש שכר חודש פברואר 2014 עולה כי הנתבעת שילמה לתובע עבור דמי הבראה סך של 1,234 ₪. 77.בנסיבות אלה, ובהתחשב בתשלום דמי ההבראה בחודש פברואר 2014, לא נותרו הנתבעים חייבים לתובע תשלום בגין דמי הבראה ועל כן דין התביעה ברכיב זה להידחות. פיצוי על אי הפרשה לקופת גמל 78.התובע צירף לתצהירו את דוחות חברת הביטוח, מהם עולה כי הנתבעים לא הפרישו כספים לקרן הפנסיה בסך של 13,076 ₪ (נספח יב' לתצהיר התובע). מנגד, טענו הנתבעים כי הפרישו את כל זכויותיו של התובע על פי חוק ולפי משכורתו. 79.טענות התובע הנסמכות על דוחות חברת הביטוח לא נסתרו על ידי הנתבעים. הנתבעים יכלו לזמן נציג מטעם חברת הביטוח, או לחלופין להציג כל ראיה אחרת הסותרת את המסמכים שהציג התובע, אולם לא עשתה כן. 80.משלא נסתרה טענת התובע, אזי זכאי הוא לפיצוי בגין הכספים שלא הופרשו לקרן הפנסיה בסך של 13,076 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.2.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל. טענת הקיזוז 81.אמנם בכתב ההגנה טענו הנתבעים טענת קיזוז, כמפורט בסעיף 45 לכתב ההגנה המתוקן. ברם, במסגרת סיכומיהם, זנחו הנתבעים את טענת הקיזוז. בנסיבות אלה אין מקום לדון בטענת הקיזוז ודינה להידחות. 82.למעלה מן הדרוש, נציין, כי במסגרת ישיבת ההוכחות התברר כי אין כל יסוד לטענת לקיזוז. מחקירתו הנגדית של הנתבע מצאנו כי הנתבע הוא זה שלמעשה דיווח דיווחים כוזבים לרשות המיסים באמצעות חשבוניות פיקטיביות, וכתוצאה מכך גרם להשתת קנס כנגד הנתבעת 1 בסך של 300,000 ₪, כמפורט במסמכים שצורפו לתצהיר הנתבע. 83.טענת הקיזוז הנוספת הנוגעת להחזר בגין תשלום כפול של דמי הבראה וחופשה, נסמכת על טענת הנתבעים כי שכרו של התובע כלל בחובו תשלום עבור זכויות סוציאליות. טענה זו נדחתה על ידינו, כמפורט לעיל. כמו כן, עסקינן בזכויות מכוח משפט העבודה המגן, וטענה זו של הנתבעים, עומדת בסתירה לחוק הגנת השכר. 84.מכל המפורט לעיל, דין טענת הקיזוז – להידחות. הרמת מסךהמסגרת הנורמטיבית 85.עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של תאגיד, הוא כלל יסוד בדיני החברות ולפיו "חברה היא תאגיד הנפרד מבעל מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין" (ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין - ערב חדש עתונות - אילת בע"מ, מיום 17.12.02, להלן - פרשת זילברשטיין). לצד עקרון זה, התפתחה תחילה בפסיקה ולאחר מכן עוגנה בחוק, הדוקטרינה של הרמת מסך ההתאגדות, המאפשרת לבית המשפט להתעלם מן ההפרדה שבין בעלי המניות לבין התאגיד, וליצור, במקרים חריגים וכאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת, יריבות ישירה בין נושי התאגיד לבין בעלי מניותיו (ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353, 361-362, להלן – פרשת מוברמן). 86.בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, נקבעו המקרים בהם רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות, בזו הלשון: "(א)(1)בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:(א)באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;(ב)באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.(2)לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.(ב)בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.(ג)בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)." 87.בהתאם להוראות החוק, הרמת מסך תיעשה במקרים שבהם נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות אדם או לקפח נושה, או במקרים בהם נעשה מעשה שפוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה. עוד נקבע כי במסגרת השיקולים אם להרים את מסך ההתאגדות, על בית המשפט ליתן דעתו בין היתר, לשאלה האם יכולה החברה לפרוע את חובותיה. 88.בתחום משפט העבודה, ניתן מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי מדובר בנושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה: "לא ניתן להתייחס להעסקת עובדים כאל רכישת ציוד או התקשרות עם ספק או קבלן חיצוני. העסקת עובדים יוצרת קירבה מיוחדת בין המעסיק לעובד. קירבה זו מקורה ביחסים החוזיים ובדרישת תום הלב הנובעת מהם. קירבה זו מקורה גם - ואולי בעיקר - ביחסי התלות הכלכלית של העובד במעסיק. קירבה זו יוצרת אחריות מוגברת וחובת אימון מיוחדת ביחסי המעסיק עם עובדיו וכלפיהם. אחריות המעסיק אמורה לבוא לידי ביטוי בניהול ענייני העסק לא רק מנקודת המבט של האינטרסים שלו עצמו אלא גם תוך ראיית עניינם של העובדים התלויים בו. הקלות שבעלי עסקים מקימים מיזם עסקי ולימים סוגרים את עסקיהם תוך שהם מעמידים את עובדיהם - לעתים במפתיע - אל מול שוקת שבורה, היא בלתי נסבלת ובלתי ראויה. אחריות זו לא מן הראוי שתעצר למרגלות מסך ההתאגדות ובנסיבות המתאימות יצא בית הדין להגנת העובדים, ירים את מסך ההתאגדות ויחשוף את הגורם הכלכלי האמיתי המסתתר מאחורי המסך. אכן, סבור אני שבכל הנוגע לזכויות של עובדים, עקרונות תום הלב ותקנת הציבור מחייבים להגמיש את הדרכים להגיע אל המעסיק האמיתי, אל בעל השליטה, אל אותו גורם - כמו בענייננו - שבמהלך העסקים מפעיל למעשה את החברה, תוך שימוש לא מתאים ולא מסודר בחברת האם או בגופים כלכליים אחרים שלו." (פרשת זילברשטיין לעיל, פסקה 23, וראו גם ע"ע 129/10 אופיר זוננשיין – G.S.S. ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ ואח', מיום 1.11.11, להלן – פרשת זוננשיין). 89.בפסק הדין בעניין ע"ע 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב - ישראל שיינפלד, ניתן ביום 16.2.2012, התייחסה השופטת רוזנפלד, למקרה שבו ישנה הצדקה להרמת מסך, בשל חוסר תום לב. "חוסר תום לב מובהק, המצדיק הרמת מסך ההתאגדות, בין בתחום משפט העבודה ובין בכלל, טמון במקרה של הקמת חברות סדרתית. עומדת על כך חביב-סגל בספרה, בציינה מקרה זה כגובל בגניבה, ומקיים את יסודות התרמית, וכך בלשונה: ...."אין ספק שהרמת מסך בגין הקמת חברות סדרתית, אשר מטרתה להונות נושים, הינה שימוש ראוי ומוצדק בעיקרון של הרמת המסך. הנוהג של הקמת חברות סדרתית מקיים את מכלול תנאיו של סעיף 6(ג)(2) לחוק החברות. כמו כן, ברמה הנורמטיבית, עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת נועד לאפשר ליזמים ולבעלי עסקים להיכנס לסיכונים עסקיים ללא חשש מפני אחריות אישית. העיקרון לא נועד לעודד את יצירתם הסדרתית של חובות ללא כיסוי. לכן, כאשר מרים בית-המשפט את המסך, ומטיל אחריות אישית על מקים חברות סדרתי, הוא אינו מכרסם בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. אדרבא, בית-המשפט מעגן את אמינותה של הישות המשפטית, ומבטיח שזו לא תשמש לצורך קידומן של פעולות הגובלות בתרמית...." 90.עוד נקבע בפסיקה כי במקרה בו מוכחת התנהלות בה מוקם ומנוהל עסק הממשיך, ולו חלקית, את פעילות החברה, כך שהמהלך מרוקן למעשה את החברה מנכסיה קמה הצדקה להרמת מסך ההתאגדות (פרשת זוננשיין לעיל, בפסקה 9, והאסמכתאות שם). 91.האפשרות שניתנת לבית המשפט לבצע הרמת המסך, נובעת מעיקרון העל של תום לב. מעצם החובה לנהוג בתום לב ובהגינות, נדרש כי האישיות המשפטית הנפרדת של תאגיד לא תוכל לשמש ככסות לנהוג בדרך שאיננה תמת לב. 92.במשפט העברי מעוגן עיקרון תום הלב, במשפט שיש בו סיכום של התורה כולה על רגל אחת והוא "ואהבתך לרעך כמוך". מכוח עקרון זה המציב את הנורמה 'שמה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך', מושתתת חובת תום הלב על פני כלל העיסוקים של החברה האנושית, ובהפרתה של חובה זו יש את האפשרות הניתנת לבתי המשפט לסכל זאת, באמצעות הכלי של הרמת המסך. 93.לאור עקרונות אלו נפנה לבחון האם במקרה הנוכחי יש מקום להרים את המסך ולחייב גם את הנתבעת 3 ואת הנתבע בסכומים שנפסקו לטובת התובע. מהכלל אל הפרט 94.נקדים אחרית לראשית ונאמר כי אנו סבורים, שהרמת המסך מתיישבת בנסיבות המקרה עם הוראת סעיף 6 לחוק החברות, וכי נכון וצודק במקרה הנוכחי להרים את המסך ולחייב גם את הנתבעת 3 וגם את הנתבע בחיובי הנתבעת 1 על פי פסק הדין לזכות התובע. להלן נפרט את הטעמים שהביאונו למסקנה זו. 95.בחינה מדוקדקת של חומר הראיות מגלה, כי במהלך תקופת עבודתו של התובע, רכש הנתבע, באמצעות הנתבעת 3, את מניות מר גרינבאום ומניות גב' בן אהרון בנתבעת 1. כך, בשלב מסוים היו הנתבעים 2 ו-3 הבעלים של הנתבעת 1 (פרוטוקול מיום 24/2/15, עמ' 13, ש' 26 – עמ' 24, ש' 28). ברם, גב' בן אהרון המשיכה עבודתה בנתבעת 1, גם אחרי מכירת מניותיה לנתבעים 2 ו-3. משמיעת עדותו של הנתבע עלה, כי מניותיה של גב' בן אהרון נשארו בנאמנות אצל עורך דין. מר חברון העיד בחקירתו הנגדית כך: "ש.נכון שלגב' נורית בן אהרון, המניות שלה נשארו בנאמנות אצל עורך דין?ת.הם נשארו בנאמנות. יש הסכם שאין לה שום סמכות בניהול דקל כהוא זה. ש.מה נשאלת?ת.נכון שמניותיה נשארו בנאמנות....ש.אז למעשה כל המכירה היא למעשה ולא אמיתית, כל הקנייה של המניות?ת.אני לא צריך להרחיב, מה הסיפור?.המניות הועברו כדין".(ר' פרוטוקול מיום 11/10/15, עמ' 24, ש' 15-26). 96.המעבר בין החברות לא לווה בהליך מסודר של העברת התובע מחברה לחברה. משמע, לא נטען בפנינו ולא הוכח כי בזמן שהתחלפו החברות במקום העבודה, הוסדרו זכויותיו של התובע בפנינו בעת המעבר. ראה לעניין זה עדות הנתבע בפנינו: "ש.יש לך חוזה בין החברה המערבית לדקל שאומר שאין יחסי עובד ומעביד בין העובדים של דקל לבין החב' המערבית בזמן שהיא קנתה 50%?ת.לא כתוב בהסכם. לא כל דבר אמור להיות כתוב".פרוטוקול מיום 11/10/15, עמ' 21, ש' 20-22). 97.התנהלות זו – תחלופה של חברות בע"מ באותו מקום עבודה – תוך התעלמות מהסדרת זכויות העובדים בעקבות שינוי המעסיק הפורמאלי – יוצרת מסך של ערפל בזיהוי המעסיק ופוגעת ביכולתו של העובד לממש את זכויותיו בסיום תקופת העסקתו. מציאות זו מקבלת ביטוי בעדותו של הנתבע, אשר העיד כי בטרם הליך הפירוק של הנתבעת 1, החברה היתה בקשיים והוא נאלץ למכור את הנתבעת 1 לצד ג' (פרוטוקול מיום 11/10/15, עמ' 26, ש' 16-32). 98.עוד עולה מחומר הראיות כי החל מקניית מניותיה של הנתבעת 1, החל הנתבע לנהל את פעילותה (פרוטוקול מיום 11/10/15, עמ' 20, ש' 1-31). מעדותו של התובע עלה כי מזכירתו של הנתבע, הגב' פנינה, אשר משמשת כמזכירה בחברה אחרת שבבעלות הנתבע (חברת משה חברון בע"מ), עברה לעבוד בנתבעת 1, גירסה זו של התובע לא נסתרה בעת חקירתו הנגדית (ר' סעיף 17 לתצהיר התובע). 99.מעבר לאמור לעיל, הראיות שהונחו בפנינו מצביעות על כך שהיתה פעילות "משותפת" וכי הממונים על התובע היו הנתבע וגם הגב' בן אהרון (ראה לעניין זה ההתכתבויות בין גב' בן אהרון לנתבע – (נספח ד' לתצהיר התובע). הטעם לכך הוא הטשטוש המוחלט בנסיבותיו של מקרה זה של קו ההפרדה המבחין בין הנתבעת 1 לבין הנתבעת 3, באופן שלא אפשר לתובע להבין – גם אם נצא מנקודת הנחה כי הוחתם על הסכם עבודה מול הנתבעת 1 – כי מדובר בחברה שונה ונפרדת מהחברה מולה סיכם את תנאי עבודתו. 100.הנתבעים ניסו לטעון להפרדה מוחלטת בין הנתבעת 1 לנתבעת 3, אך הראיות שהוצגו בפנינו ופורטו לעיל מלמדות על טשטוש הזהויות ועל העדרה של הפרדה. הנתבעים טענו כי הנתבעת 1 והנתבעת 3 הן שני תאגידים שלא קשורים כלל זה לזה, אך עדותו של הנתבע בקשר לכך הייתה מגמתית ומתחמקת ואיננו נותנים בה אמון. 101.בנסיבות כאלה, הפסיקה הכירה בכך שיש לחייב את החברה שבאה במקומה של אחרת. "בהמשך להלכת רשף קבלנים, בנסיבות של זהות מוחלטת בין חברות לכאורה, כאשר קיים חשש ממשי לכאורה כי הקמת החברה האחרת נועדה להבריח נכסים או להעתיק פעילות מתוך מטרה להתחמק מתשלום חוב פסוק, מוצא אני כי יש לאפשר לראות ב'נועה' (החברה החדשה – ע.ר.) כגוף אחד עם החייבות..."ובהמשך הדברים נאמר:"דומה כי לנוהג הפכה התנהלות זו של רישום חברות חדשות מדי כמה שנים, לאותה מסגרת של פעילות עסקית, כאשר מטרת הקמת החברה החדשה הינה השתחררות מחיובים ומחויבויות והכשלת גביה ונשיה. יציבותם של אורגניים עסקיים, היא נדבך חיוני בבסיסה של כלכלה מודרנית, חזקה ויציבה. החלפת ישויות משפטיות פוגמת גם בבסיס היציבות והאימון במערכת המשפטית. שהרי מה טעם בטורח בניהולה של תובענה כאשר בסופה ימצא הזוכה בפני חברה ריקה כאשר מנגד ניצבת חברה זהה אשר לתוכה רוקנו נכסי הראשונה בדיוק על מנת לסכל את הוצאתה לפעול של אותה תובענה."(בר"ע 2417/05 גל יעד בע"מ נ' ט.א. מכונות מזון וקידוד בע"מ, מיום 1.9.05) 102.גם הלכות הרמת המסך מביאות אותנו לאותה מסקנה. הלכה פסוקה היא, כי ניתן להרים את מסך ההתאגדות על מנת "למנוע מבעלי מניות בחברה או מהחברה כתאגיד ניצול ההפרדה שביניהם להשגת מטרה לא כשרה, הכרוכה ממילא בפגיעת הזולת, בקיפוחו או בהסבת נזק לו, והן לשם "עשיית הצדק, והיושר ושמירה על טובת הציבור" (פרשת מוברמן לעיל, בעמ' 362). 103.באשר למקרים שבהם נעשה שימוש "באשכול חברות" על מנת להתחמק מתשלומים לעובדים, נקבע בפסק הדין בעניין עמיאל כהן (ע"ע 1359/00 עמיאל כהן - כימיקלים לישראל בע"מ, פד"ע לט 182, 190-191) כך: "הרמת המסך של אשכול חברות במקרים המתאימים תואמת את המגמה בפסיקת בית-דין זה וכן בפסיקת הבג"ץ, שהיא הטלת אחריות כלפי העובד על מי שזוכה מעבודתו ומי שיש לו יד בהעסקתו. הרמת המסך מחויבת כדי למנוע התחמקות המעסיק מאחריות כלפי עובדיו באמצעות הפעלה בחוסר תום-לב של אשכול חברות. על כך נאמר בפסק-הדין נעלי אלכסנדר'ס (דב"ע מו/3-150 אלכסנדר'ס תעשיות נעליים בע"מ – חלו [7], בעמ' 418.):"בא-כוח המערערות [אשכול החברות – ס' א'] טען, כי בפועל המערערת מס' 2 לא נמכרה, אלא המפעל ועובדיו הועברו ממנה אל המערערת מס' 1. טענה זו היא בגדר זריית חול בעיניים. הייתכן מצב בו, מר פרידמן שולט בשתי המערערות, מנהל את המפעל משך שנים רבות באמצעות שתיהן, במרוצת הזמן צוברות שתי החברות חובות כלפי עובדיהן, ואז הוא מחליט כי חברה אחת תקבל את הרכוש והמימון שהכניס השותף החדש, ואילו החברה האחרת תישאר בלי אמצעים כספיים, אך תהיה אחראית לזכויות העובדים? עובדים אינם צריכים להפסיד את זכויותיהם בגלל 'תרגילים' מסוג זה של בעל מפעל".נקבע כי שתי החברות היו מעבידות במאוחד של העובדים. 104.בעניין זה, בפסק הדין רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר, ניתן ביום 19.6.00, קובעת כב' השופטת (בדימוס) א' פרוקצ'יה, בזו הלשון: "עיון לגופם של המימצאים שנקבעו בידי בית-משפט קמא מצביע על כך שנמצאו מאפיינים עובדתיים רבים המצביעים על כך ששתי החברות – החברה החייבת והחברה המבקשת – התנהלו, לאמיתו של דבר, כגוף אחד, וההבחנה ביניהן הייתה מלאכותית ועקרה במציאות העסקית היומיומית. כך נמצא כי הבעלים והמנהל של שתי החברות ... נהג להקים כמה חברות שלא נמצא להן רציונל כלכלי אמיתי לבד מהרצון להיעזר במסגרתן המשפטית כדי לכלכל את תשלומי חובותיו לנושים. ומוסיף בית-המשפט וקובע: "ממסכת העובדות ניתן לומר כי מנהלן של שתי החברות הקים מספר חברות אשר פרטיהן דומים וכתובתן זהה, ואפשר שנהג כך על מנת שיוכל להתחמק מתשלום חובות לנושים וערבב נכסים בין החברות בכדי לכוון אותן לצרכיו. מצב מעין זה מצריך סטייה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת והרמת מסך ההתאגדות לשם הצצה אל עבר הישויות 'האמיתיות' הפועלות מאחוריו". ....לאור האמור, אין להתערב במסקנה כי החברה המבקשת והחברה החייבת הינן חברות קשורות אשר בנסיבות העניין ראוי להרים את המסך ולראותן כישות כלכלית-עסקית אחת." 105.במקרה הנוכחי, גם אם נצא מנקודת הנחה כי הנתבעת 1 הייתה הצד להסכם העבודה מול התובע, לא ניתן להתעלם מכך כי בשלב מסויים רכשו הנתבעים 2 ו-3 את מניותיה של הנתבעת 1 והפכו להיות הממונים על התובע והחלו לנהל את פעילות הנתבעת 1. הרי שיש בכך כדי ללמד על היותה של הנתבעת 3 "מעסיקה במשותף" יחד עם הנתבעת 1, ונוכח טשטוש קו ההפרדה ביניהן – אין בכך כדי לשלול את מעמדה העצמאי של הנתבעת 3 כמעסיקה. אחריותו האישית של הנתבע – הרמת מסך 106.עוד יש מקום לחשוף את הציר המרכזי שיזם ותכנן מהלך זה, אשר הותיר את הנתבעת 1 כחדלת פרעון, וכתוצאה מכך הביא לפירוק הנתבעת 1 – הוא הנתבע. 107.הניסיון להסתתר מאחורי מסך הנתבעת 1, אשר פורקה כאמור, הוא ניסיון שיש לסכלו על ידי הרמת המסך וחיוב הבעלים של שתי החברות (הנתבעת 1 והנתבעת 3) בתשלום פסק הדין, ועל ידי כך לסכל את תוכנית ההתחמקות מתשלום פסק הדין. 108.במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע, נמצאנו למדים כי הנתבע הודה כי מכר את הנתבעת 1 לצד ג', תוך ידיעה כי הנתבעת 1 נמצאת בקשיים כספיים, וכך העיד הנתבע: "ש.נכון שהחברה הייתה בקשיים (דקל) לפני שמכרת אותה?ת.מה זה שייך לעניין?ש.אני שואל שאלה?ת.היא צלעה. קשיים זו מילה רחבה מאוד. אני רוצה להתמקד. היא שרדה, זו המילה שמתאימה. ש.היא לא הייתה בחובות?ת.היא לא הייתה בחובות.ש.אז מה זה ההסכם של החברה המערבית עם דקל של הלוואה של 3 מיליון, למה היא צריכה את הכסף?ת.זה היה בכניסה לחברה החברה היתה צעירה מאוד ועשתה הרבה פיתוח והשקיעה המון במחסנים.ש.מתי מכרת את דקל?ת.בספטמבר 2014.ש.לחברת ג'קי בונד?ת.כן.ש.ג'קי בונד ידעה את מצבה של דקל?ת.זה לא שייך לעניין. הם ידעו את מצבה. הכל נמצא במסמכים.ש.אמרת שהם ידעו. למה הם תובעים אותך היום?ת.מכל מיני סיבות. זה לא לעניין.ש.אחת הסיבות זה בגלל מצבה של דקל לפני שמכרת שהסתרת פרטים?ת.זה לא לעניין. יש טענות שאני טוען מנגד....ש.האם הסיבה בגינה נתבעת על ידי חב' ג'קי בונד, היא בשל הסתרת פרטים בעת מכירת דקל?ת.לא.ש.אז מה הסיבה שהם תובעים אותך?ת.תשאלו אותו. מה אני הסניגור שלו.ש.לשאלת בית הדין – מה החברה התובעת טוענת כלפיך?ת.הם טוענים.ש.מה הם טוענים?ת.שלא הצגתי פרטים."(פרוטוקול מיום 11/10/15, עמ' 26, ש' 16 – עמ' 28 ש' 14). 109.זאת ועוד, הנתבע הודה בעת חקירתו הנגדית כי דיווח דיווחים כוזבים לרשויות המס (חשבוניות פיקטיביות) . בהתאם למסמכים שצורפו לתצהירו של הנתבע עולה, כי כתוצאה מהתנהלותו זו, נקלעה הנתבעת 1 לחובות גדולים (300,000 ₪) כלפי רשויות המס (ראה נספחים נ/3, נ/4 לתצהיר הנתבע). 110.בעניין שלפנינו, שוכנענו כי קיימת הצדקה להרמה של מסך ההתאגדות, ולחיובו של הנתבע – בעל המניות בנתבעת 1 ובנתבעת 3 – בחובותיה של הנתבעת 1 כלפי התובע. שוכנענו, על בסיס הראיות שהוצגו בפנינו וכפי שפורט לעיל, כי הנתבע יצר טשטוש בין הנתבעת 1 לנתבעת 3, תוך הפרדה מלאכותית (בכל הנוגע להעסקת התובע) בין פעילותן של שתי החברות, תוך הסתתרות "ברגע האמת" מאחורי הנתבעת 3 כגוף נפרד כביכול, ותוך התכחשות להעסקת התובע בנתבעת 3. בנסיבות המקרה, שוכנענו כי השימוש של הנתבע בזהותן המשפטית הנפרדת של שתי החברות נעשה בחוסר תום לב, ותוך ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, באופן שיש בו כדי לקפח את זכויות התובע כנושה ומצדיק את הרמת מסך ההתאגדות (ר' ע"ע (ארצי) 3903-05-11 פאולינה איפראימוב ואח' – ר.צ. פלסט בע"מ (פורסם בנבו) 4/12/14). סוף דבר 111.התביעה מתקבלת, כך שהסכומים שנפסקו לזכות התובע יחוייבו בהם הנתבעים כולם ביחד ולחוד. 112.על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, הסכומים כדלקמן: א.פיצויי פיטורים בסך 45,672 ₪ ב.פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך10,000 ₪ ג.דמי הודעה מוקדמת בסך 18,269 ₪ ד.פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך36,538 ₪ה.שכר עבודה חודש ינואר 2014 בסך7,180 ₪ ו.פדיון חופשה שנתית בסך3,400 ₪ ז.פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל בסך 13,076 ₪ כל הסכומים המפורטים לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14/2/14 עד למועד התשלום המלא בפועל, למעט סעיף 112(ה) לעיל, לגביו יישא הסכום פיצויי הלנת שכר בשיעור של 3% לכל חודש, החל מיום 14/2/14 ועד לתשלום המלא בפועל. 113.על הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 15,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. 114.זכות ערעור לבית הדין לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ו, (02 מאי 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. קלדנית: רות רחמים.
|
|
|
|
|
|
|
נציג ציבור עובדים
מר שלום שגב
|
|
יוחנן כהן, שופט
|
|
נציג ציבור מעסיקים
מר חיים נחשוני
|