בית הדין לעבודה בבאר שבע פסק לסמנכ"ל שיווק את הפיצוי הגבוה לאחר שהוכח כי פיטוריו נעשו תוך הפרת זכויותיו. מאחר שהתגלה כי בעליה של המעסיקה ניסה לטשטש את אחריותו לפיטורים, הוחלט כי גם הוא יצטרך להשתתף בתשלום הפיצויים.
במשך שנתיים וחצי שימש התובע כסמנכ"ל שיווק בחברת הלוגיסטיקה "דקל ערובה למזרח התיכון" שבאשדוד, עד שפוטר על-ידי בעליה בהודעת סמס קצרה. בתביעה שהגיש נגדה ונגד הבעלים לפני כשנתיים, סיפר התובע כי פוטר לאחר שהגיש נגד הבעלים תלונה במשטרה על אלימות, שלאחריה הוצא נגדו צו הרחקה.
פוטרתם ללא שימוע?
עורך דין דיני עבודה
לטענתו, לפיטוריו המשפילים קדמה תקופה של התעמרות שכללה שינוי תנאי עבודה תוך הפרת חוזה העבודה וקיזוז לא חוקי של עמלות. התובע טען כי פיטוריו בעקבות התלונה הלגיטימית, מבלי לערוך לו שימוע, לא היו חוקיים, ולכן הוא זכאי, בין היתר, לפיצויי פיטורים והלנה, הפרשי שכר, פיצויים על פיטורים שלא כדין ודמי הודעה מוקדמת.
לנוכח העובדה שהמעסיקה המקורית פורקה ונרכשה לאחר מכן על ידי "החברה המערבית לשיווק ולוגיסטיקה", שהפלא ופלא – שייכת לאותם בעלים, הוא ביקש לצרף אותה לתביעה ולבצע "הרמת מסך" – כלומר, לחייב גם את הבעלים וגם את החברה החדשה בתשלום הפיצויים המגיעים לו.
מנגד, הבעלים והחברה החדשה טענו כי לתובע אין עילה נגדם כי בינם לבין התובע לא התקיימו מעולם יחסי עבודה. לגופו של עניין נטען כי התובע פוטר על רקע התנהלות לקויה.
עוד לטענת הנתבעים, מאחר שהמעסיקה הייתה חברה פרטית לא חלה עליהם חובת שימוע. בכל מקרה, התובע לא פוטר. המסרון נשלח אליו מתוך כעס רגעי, והנתבע מיד חזר בו והציע לתובע לשוב לעבודה אך הוא סירב.
להגן על העובדים
אב בית הדין, השופט יוחנן כהן, העדיף את גרסת התובע, שנתמכה בראיות המעידות על כך שפוטר במסרון, ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע.
השופט סבר כי תוכן המסרון לא היה בגדר פליטת פה בשעת כעס אלא פיטורים של ממש. בכל מקרה, לא הוכח שהוצעה לתובע הצעה אמיתית לחזור לעבודה לאחר מכן, ומשכך, הוא זכאי לפיצויי פיטורים, לתמורת הודעה מוקדמת ולפיצוי על עיכוב הפיצויים ללא סיבה מוצדקת.
בהקשר זה הדגיש השופט כי בניגוד לטענות הנתבעים, סכום הפיצוי יכלול את העמלה הקבועה שנקבעה בחוזה העבודה של התובע.
פיצוי נוסף שהתובע יקבל הוא על הפרת זכות השימוע שלו. השופט קבע כי זכות הטיעון המגולמת בחובת השימוע היא זכות יסוד, שכל מעסיקה, כולל חברה פרטית, חייבת לכבד. גם הגשת התלונה אינה גורעת מזכות התובע לשכנע את מעסיקיו שלא יפטרו אותו.
"החופש להעסיק עובדים אין משמעותו החופש לנצלם וראוי כי הנתבעים ייקחו זאת לתשומת ליבם... התנהגות הנתבעים חסרת תום לב, נוגדת את תקנת הציבור ובמקרים כגון אלה, זהו המקום שעל בית הדין להגן על העובד בהתאם לתכליתם של חוק המגן", כתב השופט כהן בפסק הדין.
לאחר מכן פנה השופט לבחון מי יחויב בתשלום הפיצויים, שהסתכמו ב-134,135 שקל לפני מע"מ, וכך הוא פסק: "... שוכנענו כי השימוש של הנתבע בזהותן המשפטית הנפרדת של שתי החברות נעשה בחוסר תום לב, ותוך ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, באופן שיש בו כדי לקפח את זכויות התובע כנושה ומצדיק את הרמת מסך ההתאגדות", פסק השופט. על כן, את הפיצויים, לרבות הוצאות משפט של 15,000 שקל יצטרכו לשלם כל שלושת הנתבעים, ביחד ולחוד.
- ב"כ התובע: עו"ד משה מאיר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד זיאד אלסאנע
* עורך דין שמעון בן-נעים עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.