פלונית נ׳ צליל ברמה בע״מ

רקע

1. בפנינו תביעת התובעת, שעבדה כמטפלת במעון שהפעילה הנתבעת מיום 21.8.20 ועד לחודש יולי 2021, לתשלום פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה (בסך 15,000 ₪); פיטורים שלא כדין במהלך טיפולי פוריות (בסך 94,500 ₪); הפליה שלא כדין עקב טיפולי פוריות (בסך 50,000 ₪); פיטורים ללא מתן הודעה מוקדמת (בסך 4,200 ₪) ופיטורים ללא הליך שימוע (בסך 27,000 ₪).

    

2. עוד עולה מן העדויות והמסמכים שהוצגו בפנינו, אשר לא נסתרו על ידי הנתבעת, כי התובעת החלה בטיפולי פוריות בחודש מאי 2021. התובעת ילדה ביום 19.4.22.

    

3. השאלה העיקרית שעליה נסוב ההליך היתה אמיתות חתימת התובעת על מסמך שכותרתו "הסכם העסקה זמני מתאריך 21.8.20 עד לתאריך 21.7.21 עובד בשכר לפי שעות – שנערך ונחתם ב: בית שמש בתאריך 17.8.20" (להלן – "המסמך הראשון", נספח 3 לכתב ההגנה). עוד עלתה השאלה בנוגע למועד החתימה על מסמך שכותרתו "חוזה עבודה" ללא תאריך (להלן – "המסמך השני", נספח 2 לכתב ההגנה), אשר לגביו אין מחלוקת כי נחתם על ידי התובעת.

    

4. מטעם התביעה העידו התובעת ובעלה, מר פלוני, וכן הובאה חוות דעת גרפולוגית של הגב' שרון טסלר (להלן – "גב' טסלר"), אשר הנתבעת הודיעה כי אינה מבקשת לחקור אותה לגבי האמור בחוות הדעת. מטעם הנתבעת העיד מר אשר עזריאל מנכ"ל הנתבעת (להלן – "מר עזריאל"), אשר אף ייצג את הנתבעת בהליך, וכן הובאה חוות דעת גרפולוגית של הגב' מלי קדוש (להלן – "גב' קדוש"), אשר אף נחקרה לגביה.

    

    

   עיקר טענות הצדדים

5. התובעת טענה בין היתר, כי העובדה שהנתבעת בחרה שלא להביא לעדות את בעלת הנתבעת, הגב' שפרה עזריאל (אשתו של מר עזריאל), אשר חתומה על המסמך הראשון, ואף לא את הגב' יוכבד ציטרין, שהיתה המנהלת בפועל של הנתבעת מסוף שנת 2020, ושהחתימה את התובעת על המסמך השני, יוצרת הנחה לפיה אילו נשמעה עדותן, היה בכך כדי לתמוך בגרסת התובעת וכי הסיבה לאי הבאתן לעדות היא חשש הנתבעת מהעדתן. עוד לטענת התובעת, ויתור הנתבעת על חקירתה של הגב' טסלר משמעותה שהיא אינה חולקת על האמור בחוות דעתה. לטענת התובעת, די בכך כדי לקבל את תביעתה במלואה.

    

6. למען הזהירות הוסיפה התובעת וטענה לגופו של עניין, כי חתימתה על ההסכם הראשון הינה מזויפת, משהנתבעת אף לא המציאה את ההסכם המקורי בטענה שאף ייתכן שמסרה אותו לתובעת עצמה, וכפי שאף ניתן ללמוד מהתכתבויות הדוא"ל בין התובעת לבין הגב' ציטרין, שצורפו לתיק. לטענת התובעת, ההודעה לפיה תקופת העסקתה היא בת 11 חודשים בלבד עד לסיום שנה"ל תשפ"א (עד ליום 20.7.21) ניתנה לה אך במסגרת המסמך השני, בסוף חודש יוני או חודש יולי 2021, סמוך למועד סיום העסקתה, ולא כטענת הנתבעת לפיה מסמך זה נמסר לה עוד בחודש אפריל 2021. בכל הנוגע לחתימתה על המסמך השני, טענה התובעת גם שהיא הוחתמה עליו בעת ששהתה עם כ- 10 פעוטות בפעילות מים ביום חם, וכי נמסר לה שמדובר במסמך "טכני" אשר ניתן לכל העובדים, ובנסיבות אלה אף לא חתמה עליו בגמירות דעת. התובעת הצביעה על פגמים רבים לטענתה הקיימים במסמך, לרבות העובדה שהוא אינו נושא תאריך; הוא הוכתר בכותרת של "חוזה עבודה", שעה שאין לו כל משמעות כזו; הוא כולל טעויות בתאריכים ובגוף המסמך וכי הוא אף לא נחתם על ידי הגב' ציטרין, חרף העובדה ששמה הופיע עליו.

   התובעת אף הוסיפה וטענה כנגד חוות הדעת של הגב' קדוש ופגמים שלטענתה התגלו בה במסגרת חקירתה הנגדית.

   עוד טענה התובעת, כי יש לדחות את טענות הנתבעת בנוגע להתנהגות לא נאותה שלה כלפי קטינים במעון, הן לאור הדברים שעלו בהליך, והן לאור "פתקונים" שהושארו לתובעת על ידי הגב' ציטרין (אחד מהם צורף כנספח 2 לתצהיר התובעת), ובהם שיבחה אותה על עבודתה.

    

7. הנתבעת טענה מנגד, בין היתר, כי התובעת חתמה על ההסכם (המסמך הראשון) בנוסח שעליו חותמים כל עובדי הנתבעת. לטענת הנתבעת לאור חוסר שביעות רצון מעבודת התובעת, כבר בחודש אפריל 2021 הודע לה כי לא תאריך את חוזה העבודה לאחר שיגיע לסיומו בחודש יולי. לטענת הנתבעת, מנהלת המעון בפועל הינה שכירה המחוייבת להנחיות הבעלות ואינה בקיאה בפרטים, ואף היתה חדשה, ולכן כל נסיונות התובעת לדקדק בהתכתבויות הינו מגוחך. בכל הנוגע לחוות הדעת הגרפולוגיות, לטענת הנתבעת, העובדה שחוות דעתה של הגב' קדוש, אשר ניתנה במענה לחוות דעתה של הגב' טסלר וסתרה את האמור בה, מהווה למעשה תחליף משמעותי ואף עדיף לחקירתה הנגדית של הגב' טסלר. בהמשך לכך מפרטת הנתבעת את התייחסותה לטענות התובעת בנוגע לפגמים שנפלו לטענתה בחוות דעתה של הגב' קדוש. עוד לטענת הנתבעת, קיימות סתירות בעדות התובעת, הן לעניין התלונות בנוגע להתנהגותה כלפי הילדים, והן לעניין זיכרון דברים מיום י"ד חשוון תש"פ בנוגע לרכישת דירה של התובעת ובעלה, אשר בדיעבד התברר שלא חתמה עליו, אלא בעלה, אולם לטענת הנתבעת יש בו כדי להעיד על יחסה של התובעת כלפי רשויות המדינה, שכן הוא כלל למעשה הודאה בהעלמת מיסים מרשויות המס, עת הוסכם בין הצדדים כי בחוזה שייחתם ייכתב סכום מכירה נמוך יותר לצורך קבלת פטור ממס שבח של המוכר (צורף בעמ' 36 ו- 41 לחוות הדעת הגרפולוגית השלמה של הגב' קדוש וסומן כמוצג נ'1 – להלן – "זיכרון הדברים").

    

   דיון והכרעה

    

8. כבר כעת מצאנו להבהיר כי לאחר בחינת כלל החומר שהונח בפנינו, ולאור התרשמותנו מן העדויות שהוצגו בפנינו, מצאנו לקבל את התביעה.

    

9. ראשית, מצאנו כי יש בעובדה שהנתבעת בחרה שלא להביא לעדות מטעמה את הגב' עזריאל, בעלת הנתבעת אשר כנראה חתמה על המסמך הראשון, ואת הגב' ציטרין, אשר היתה מנהלת המעון במשך רוב תקופת עבודתה של התובעת, כדי לתמוך בטענה לפיה אילו הנתבעת היתה מביאה אותן לעדות, עדותן היתה תומכת בטענות התובעת, הן לעניין חתימתה על המסמך הראשון, הן לעניין מועד החתימה על המסמך השני ונסיבותיה, וכן לגבי יתר טענות התובעת, לרבות ההערכה שקיבלה מהגב' ציטרין ולטענות הנתבעת בנוגע להתנהלותה כלפי הילדים במעון. יש לציין כי הנתבעת צירפה לכתב הגנתה מכתב מאת הגב' ציטרין, אולם מלבד העובדה שאין בו התייחסות למסמך הראשון, אף אין בו התייחסות למועד שבו נחתם המסמך השני ולנסיבותיו כפי שמתארת התובעת, זאת מעבר לעובדה שמכתב זה לא הוגש כתצהיר וכי הגב' ציטרין כאמור לא הובאה לעדות מטעם הנתבעת. הנתבעת לא התייחסה בסיכומיה בצורה עניינית לטענת התובעת בנוגע לעובדה שלא מצאה מקום להביא לעדות את הגב' עזריאלי והגב' ציטרין. בתשובתו של מר עזריאל לשאלת ב"כ התובע לסיבה שבעטיה לא הביא את הגב' ציטרין לעדות, ענה כי "לא ראיתי בזה צורך" (שו' 3 בעמ' 20 לפרו' הדיון מיום 19.2.24). דומה כי הנתבעת יצאה מנקודת הנחה שחוות הדעת הגרפולוגית בנוגע לאמיתות חתימת התובעת על המסמך הראשון היא חזות הכל, ומבלי שנתנה משקל לעובדה שחוות דעת גרפולוגית אינה מדע מדוייק, במיוחד כאשר אין בפנינו מסמך מקורי וכי, ככלל, בבוא בית הדין לקבוע אמיתותם של מסמכים, הוא נדרש גם ליתר נסיבות המקרה ולעדויות בנוגע לאותנטיות שלהם.

    

10. בכל הנוגע לטענות הנתבעת לגבי מהימנותה של התובעת כפי שנטען, בין היתר, בסיכומי הנתבעת - הסבריה של התובעת בנוגע לטענות שהועלו נגדה על ידי הוריה של אחת הילדות בגן, אשר חזרו בהם לאחר שהובהרו נסיבות המקרה, מקובלים עלינו (שו' 15 בעמ' 7 - – שו' 5 בעמ' 9 לפרו' הדיון מיום 19.2.24). לעניין זה נשוב ונבהיר כי הנתבעת רשאית היתה להביא מטעמה את הגב' ציטרין או כל גורם רלוונטי אחר, שנכח באירוע להצגת גרסה אחרת, אולם משבחרה לא לעשות כן, לא מצאנו מקום להטיל דופי בעדות התובעת לעניין זה. בכל הנוגע לחתימה על זיכרון הדברים, שהעלה חשד להתנהלות פלילית לכאורה, נציין כי חרף העובדה שהתובעת ובעלה הציגו גרסאות שונות לנסיבות חתימת שמה של התובעת על זיכרון הדברים, כחמש שנים טרם הדיון בתיק זה, היתה תמימות דעים ביניהם כי בעלה חתם על זיכרון הדברים במקומה. כמו-כן, וכפי שאף נכתב בזיכרון הדברים, המוכרת היא זו שהיתה אמורה להפיק טובת הנאה מרישום סכום עסקה נמוך יותר, ולא התובעת ובעלה, שזו להם דירתם הראשונה. עוד מצאנו לציין כי מעיון בהסכם המכר, אשר נחתם בעקבות זיכרון הדברים (צורף לחוות דעתה של הגב' קדוש בעמ' 38-40), עולה לכאורה כי בסופו של יום סכום המכירה האמיתי, שהופיע בזיכרון הדברים נכתב גם בהסכם, כך שדומה כי הכוונה להציג מצג שווא בפני רשויות המס, לא מומשה. בנסיבות אלה, לא מצאנו להטיל דופי בעדות התובעת, לכל הפחות בכל הנוגע לתביעתה בהליך זה.

     

11. מנגד יש לציין כי גם עדותו של מר עזריאל עשתה רושם אמין, אולם לאור העובדה שגם לפי דבריו, לא היה נוכח באף אחד מן האירועים הרלוונטיים לתיק, לא בעת החתימה הנטענת על המסמך הראשון (שו' 28-30 בעמ' 16 לפרו' הדיון מיום 19.2.24), לא בעת החתימה על המסמך השני ולא בעת ההתרחשויות שאירעו במעון, הרי שלא מצאנו מקום ליתן לעדותו משקל בכל הנוגע לשאלות הרלוונטיות בתיק, ובוודאי לא משקל שווה לזה שניתן לעדותה של התובעת.

     

12. בכל הנוגע לחוות הדעת הגרפולוגיות שהגישו שני הצדדים, נבהיר כי מצאנו לקבל את טענת הנתבעת לפיה לאור העובדה שחוות הדעת מטעמה התייחסה במפורט לחוות הדעת שהגישה התובעת, יש לבחון את מהימנות חוות הדעת של הגב' קדוש, שהגישה הנתבעת, וכי אין בוויתור הנתבעת על חקירתה של הגב' טסלר, שנתנה את חוות מטעם התובעת, כהסכמה לאמור בה.

     

13. נציין כי הגב' קדוש עשתה רושם מהימן ומקצועי בעדותה, אולם אין בכך כדי להפוך את חוות דעתה למחייבת, במיוחד לאור העובדה שלא הוגש בהליך המסמך המקורי שנמצא בבסיס המחלוקת, אשר – כאמור - לטענת הנתבעת אינה יודעת מה נעשה עימו. לעניין זה יצויין כי אף הגב' קדוש עצמה אמרה בעדותה כי –

     

    "ת. כמובן שהבדיקה המיטבית היא בדיקה של מסמך מקור, באין מסמך מקור אפשר לבחון את כל מאפייני כתב היד חוץ משלושה שזה לחץ הכתב, דפוס הלחץ, ואיכות הקו. אם המסמך המקורי היה עומד בפניי יכולתי לעשות לו בדיקות מיקרוסקופיות, לזהות נקודות עצירה של הכותבת. אני רוצה להוסיף שיש פסיקה של כב' השופטת רחל ערקובי, שהיא פסקה שבאין מסמך מקורי אפשר להגיש חוות דעת המבוססת על צילום, ואבהיר שגם בשורה התחתונה לא נתתי את הדרגה הגבוהה ביותר אלא הורדתי דרגה כיוון שלא בחנתי את המקור. (הדגשה לא במקור, ע.ר.)

    .......

    ת. .... אני כתבתי שאכן צריך מקור ואכן יש בעיה לבחון את נושא הלחץ אבל מכל הממצאים שהיו לי הם איפשרו לי להגיע למסקנה שהגעתי אליה." (שו' 31 בעמ' 15 – שו' 10 בעמ' 16 לפרו' הדיון מיום 19.2.24).

     

14. כעת, נתייחס למספר נקודות בולטות בחוות דעתה של הגב' קדוש, אשר לגביהן מצאנו לקבל את טענת התובעת לפיה הגב' קדוש לא נתנה להן מענה נדרש -

     

    תמונת החתימה -

    חרף טענתה של הגב' קדוש לפיה תמונת החתימה דומה, הרי שמעיון בכלל החתימות הידועות שהוגשו במסגרת חוות הדעת, הרי שלמעט דוגמא אחת שבה שתי אותיות בשמה הפרטי של התובעת כתובות כשהן קרובות מאוד, אין אף חתימה שבה שמה הפרטי של התובעת כתוב בצורה מסורבלת כמו בחתימה שבמחלוקת.

     

    קו הקישוט -

    בכל החתימות הידועות אין קו קישוט בשמה הפרטי של התובעת. הגב' קדוש הפנתה לקו קישוט המופיע מתחת לשמה הפרטי של התובעת בחתימה ידועה 10, אלא שחתימה זו היתה החתימה בזיכרון הדברים, אשר כאמור אין מחלוקת כי לא נחתם על ידי התובעת, אלא ע"י בעלה. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי קו הקישוט בשמה הפרטי של התובעת דומה, כפי שנקבע בחוות דעתה של הגב' קדוש, אלא להיפך.

     

    עיצוב האותיות

    במבחן זה מתייחסת הגב' קדוש לדמיון הקיים בין האות ד' במילה "פלונית" בחתימה שבמחלוקת לבין "חתימה ידועה 10" ו"חתימה ידועה 13א'-ב'" (כפי שכתוב בחוות הדעת וכפי שטענה הגב' קדוש גם בחקירתה שו' 23-30 בעמ' 14 לפרו' הדיון מיום 19.2.24). אלא שכאמור, כיום אין חולק כי חתימות אלה אינן חתימותיה של התובעת, אלא חתימותיו של בעלה על זיכרון הדברים. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי עיצוב האותיות דומה, כפי שנקבע בחוות הדעת.

     

    איכות הקו

    בהתאם לחוות דעתה של הגב' קדוש "אחד הסימנים הבולטים ביותר בזיוף זה ירידה באיכות הקו". אולם, כפי שהובהר בחוות דעתה ובמסגרת חקירתה הנגדית (כמצוטט בסעיף 13 לעיל), לאור העובדה שמדובר בצילום של החוזה החתום, איכות הקו לא נבדקה.

     

    עוד נבהיר כי אם נדקדק במבחן בעניין "כתיבה ביחס לקו השורה" ובמבחן בעניין ה"רווחים בין האותיות" בהם השתמשה הגב' קדוש, דומה כי נמצא גם בהם כשלים בחוות דעתה, אולם לאור העובדה שכשלים אלה אינם מובהקים כמו אלה שהתייחסנו אליהם, בחרנו שלא לדון בהם.

     

15. לאור הכשלים שמצאנו בלא פחות מארבעה מבחנים מתוך שבעת המבחנים, שאליהם התייחסה הגב' קדוש בחוות דעתה, אנו סבורים כי גם חוות דעת זו אינה תומכת בטענת הנתבעת לפיה התובעת חתמה על המסמך הראשון.

     

16. עוד מצאנו להוסיף בעניין זה, כי – כפי שיובהר בהמשך – אילו המסמך הראשון אכן היה נחתם על ידי התובעת, מצופה היה כי יוזכר במסגרת המסמך השני, אך לא כך היה.

     

17. לאור האמור לעיל, מצאנו לדחות את טענת הנתבעת לפיה התובעת חתמה על המסמך הראשון.

     

18. המסמך השני, שכאמור הוכתר בכותרת "חוזה עבודה" נחתם בין מנהלת המעון, הגב' ציטרין (חרף טענת הנתבעת שאין לה סמכויות בנתבעת) לבין התובעת. גוף ה"חוזה" כולל שני משפטים בלבד – "ביום 21/08/21 (כך במקור, ע.ר.) התחילה לעבוד במוסדותינו בתפקיד מטפלת בבוגרים. במידה ושני הצדדים יהיו שבעי רצון מהתנהלות העבודה – המשך העסקה האמור יימשך עד לתאריך 20/07/21 – סיום שנת הלימודים תשפ"א". בסוף האמור מופיעים שמותיהן של התובעת ושל הגב' ציטרין וחתימתה של התובעת בלבד.

     

19. התכתבויות הדוא"ל בין התובעת לבין הגב' ציטרין, אשר צורפו לתיק כנספח 2 לכתב התביעה, מתחילות ביום 2.8.21 בפנייה של התובעת לגב' ציטרין כלהלן –

     

    "ליוכי שלום וברכה

    רציתי לדעת לגבי שנה הבאה אם אני מקבלת קבוצה ואם אני ממשיכה לעבוד כרגיל, במידה ולא אני רוצה לקבל למייל הזה מכתב שבו כתוב על פיטורי, ואם איני מקבלת כזה מכתב בהקדם האפשרי , מצידי אני מתייצבת ביום הראשון לתחילת שנה בקבוצת הבוגרים, כפי שאני אמורה להמשיך, כעובדת קבועה, לפי שהתחלתי את העבודה על בסיס עובדת קבועה .

    והדף שחתמתי עליו, אז כשהגעת אלי בשיא הלחץ, כשאני בפעילות מים עם הילדים בחצר, וביקשת ממני שאני יחתום עליו, שאלתי אותך מה זה ואמרת לי זה שום דבר אני מחתימה את כולם על הדף הזה ואני מרוב לחץ שלחצת עלי שאני יחתום חתמתי בלי הרבה התעמקות וזאת , כדי להכשיל אותי שאני יחתום בהיסח הדעת בלי עיון, דבר שלא יפה וראוי לעשות, וחוץ מזה שלא החתמת אף אחת חוץ ממני )מצורף הדף המקורי בלי התאריך), כך שגם אם יש צילום לדף, המקור אצלי ואין אפשרות לשינוי .

    בזאת אני מזכירה כי לפי האישורים שהבאתי על טיפול פוריות, אני צריכה לקבל את כל השעות המגיעות לי בתלוש השכר הקרוב .

    מחכה לתשובה מיידית במייל

    פלונית"

20. במענה לפנייתה של התובעת, ענתה הגב' ציטרין –

     

    "פלונית יקרה .

    צר לי שזה הולך בכזו דרך, ללא הבנה .

    אני לא רוצה לרשום לך במייל, לא יודעת מי קורא וכמה הנושא רגיש.

    ניסיתי לתפוס אותך בטלפון ללא הצלחה. אנסה שוב פעם מחר בבוקר .

    לגבי השעות שמגיע לך - מחכה ממך לאישורים מיוחדים כפי שדבירנו .

    לילה טוב .

    אוהבת אותך מאד יוכי"

     

21. בתשובה לכך ענתה התובעת –

    "ליוכי צהריים טובים

    גם לי צר שככה הדברים מתנהלים, לאחר שהשקעתי בשנה זו את כל הלב והנשמה לילדים ולמקום, כואב לי מאוד שעובדת שעזבתם אותה שלא מפרגנת לי מלכלכת מאוד, ואתם עומדים בלחצים שלה ופועלים נגדי.

    לא הגיוני שחודש לפני סוף שנה את מחתימה אותי על מכתב שכביכול הגעתי כעובדת זמנית, כדי לשרת את האינטרסים שלכם.

    הכאב לב והצער זה תגמול להשקעה שלי???

    כפי שרשמתי לך במייל הקודם מבחינתי בתחילת השנה אני מתייצבת בקבוצה הקבועה שלי."

     

22. לאחר שהגב' ציטרין ביקשה מהתובעת להתקשר "לטובתך" ולאחר שהתובעת כתבה לה שיפגשו למחרת בשעה שמונה עם תחילת שנת הלימודים, ענתה לה הגב' ציטרין – "את יכולה לבוא בשמחה. רק יהיה לך מאוד מאוד לא נעים".

     

23. בהמשך ההתכתבות ביניהן, לאור טענת התובעת לפיה ככל שהנתבעת מבקשת לסיים את העסקתה, עליה לעשות זאת בצורה "מקובלת ואנושית", ענתה הגב' ציטרין, בין היתר, כי נוהלו עם התובעת שיחות לגבי המשך עבודתה וכי "ולכן מחודש אפריל סוכם כי את עובדת עד סוף השנה בלבד." (הדגשה לא במקור, ע.ר.). חרף טענת הנתבעת כי הגב' ציטרין אינה בעלת סמכויות בנתבעת, הרי שאין להפחית מחשיבות תפקידה כמנהלת המעון, אשר חזקה כי היא מודעת היטב למצבת כח האדם שלרשותה ולתקופות ההעסקה של העובדות. בנקודה זו נבקש לציין כי לטענתו של מר עזריאלי במסגרת חקירתו הנגדית "זה לא הסכם. זה מראש לא נועד להיות הסכם. את הנוסח מי שכתבה היתה המנהלת ולא אנחנו, אנחנו ביקשנו מהמנהלת ביום 28/4/21 שבו אנו מבקשים מהמנהלת להחתים אותה על מסמך שהיא יודעת, זה היה לשון המייל שהיא יודעת שאנחנו לא מתכוונים לחדש איתה את חוזה העסקה בסיום השנה... לא אני כתבתי את הדבר הזה. זה מה שעשתה המנהלת" (שו' 26-31 בעמ' 18 לפרו' הדיון מיום 19.2.24)". חרף טענתו של מר עזריאל לפיה קיימת התכתבות דוא"ל מיום 28.4.21 עם הגב' ציטרין שבה נתבקשה הגב' ציטרין להודיע לתובעת כי אין כוונה להאריך את חוזה העסקתה (הנתבעת חזרה על טענתה זו גם במסגרת סעיף 20 לסיכומיה), התכתבות כזו לא הוגשה. כאן המקום גם לחזור ולהבהיר את שנכתב מוקדם יותר לעיל, לפיו העובדה שהמסמך השני אינו כולל התייחסות כלשהי למסמך הראשון ומוכתר כ"חוזה עבודה" בפני עצמו, מחזקת את המסקנה לפיה התובעת לא חתמה על המסמך הראשון.

     

24. עוד מצאנו לקבל את טענת התובעת בנוגע לנסיבות שבהן חתמה על המסמך השני, בעת שהשגיחה על הילדים שהיו בפעילות מים ביום חם, וכאשר הגב' ציטרין מפצירה בה לחתום בטענה כי מדובר במסמך "שגרתי" שעליו חותמות כל עובדות המעון (סעיף 9 לתצהיר התובעת). גם בעניין זה נציין כי הנתבעת לא מצאה מקום להביא לעדות מטעמה את הגב' ציטרין, ומשכך חזקה כי עדותה של הגב' ציטרין היתה עומדת בניגוד לאינטרס הנתבעת ותומכת בטענת התובעת.

     

25. לאור האמור, וכפי שעולה מן ההתכתבויות שחלקן צוטט לעיל, אשר לא מצאנו לפקפק באותנטיות האמור בהן, עולה כי התובעת טענה שמלכתחילה ראתה עצמה עובדת לתקופה שאינה מוגבלת, וכי חתימתה על המסמך השני לא היתה בגמירות הדעת הנדרשת כדי לקבוע שהאמור בו בנוגע למועד סיום העסקתה (ככל שאכן ניתן ללמוד זאת ממנו), מוסכם עליה. בנסיבות אלה ולאור האמור בסעיף 9 לתצהיר התובעת, אשר לגביו אף לא נחקרה בחקירתה הנגדית, מצאנו לקבוע כי חתימת התובעת על המסמך השני אינה תקפה ואינה מבטאת את הסכמתה לכתוב בו, ובהתאם לכך איננו נותנים משקל לאמור בו בכל הנוגע להסכמת התובעת לסיום העסקתה ביום 20.7.21 או כל מועד אחר.

     

26. בנוסף, לאור העובדה שהנתבעת לא הציגה ראיה כלשהי לטענתה בנוגע לתלונות שלכאורה התקבלו בנוגע לתפקוד התובעת, ולא הביאה לעדות גורם רלוונטי כלשהו שיכול להעיד על נושא זה מ"מקור ראשון", מצאנו לקבל את טענת התובעת לעניין זה, לפיה בסופו של דבר התלונה היחידה שהועלתה נגדה בוטלה אף היא, לאחר שהוריה של הילדה חזרו בהם מן התלונה, שמלכתחילה לא היה בה ממש. עוד מצאנו לציין כי, ככל שהיו לנתבעת טענות מבוססות בנוגע לתלונות בדבר התנהלות התובעת כלפי הילדים במעון, חזקה שהיתה פועלת בהתאם להוראות כל דין בעניין זה, לרבות הגשת תלונה למשטרה בעת הצורך.

     

27. עוד עולה מן האמור, שהתובעת עדכנה את הגב' ציטרין בנוגע לטיפולי הפוריות שעברה באותה תקופה, שהחלו לכל המאוחר בחודש מאי 2021, בזמן אמת ובכל מקרה טרם סיום העסקתה.

     

28. לאור כל האמור לעיל, מצאנו לקבוע כלהלן –

     

    • התובעת לא חתמה על המסמך הראשון (המסמך הנושא את הכותרת "הסכם העסקה זמני מתאריך 21.8.20 עד לתאריך 21.7.21 עובד בשכר לפי שעות"), ואף ספק אם היתה מודעת לקיומו טרם הגשת כתב ההגנה בתיק זה. בהתאם לכך, מצאנו כי התובעת התקבלה לעבודה אצל הנתבעת לתקופה שאינה קצובה בזמן. עוד בהתאם לכך, מצאנו כי התובעת לא קיבלה הודעה על תנאי העסקה בהתאם לחוק חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002. בנסיבות אלה, ולאור קביעתנו כי החתימה על המסמך הראשון אינה חתימת התובעת, מצאנו לחייב את הנתבעת במלוא הפיצוי הקבוע בחוק בסך של 15,000 ₪.

       

    • לאור קביעתנו לפיה בתחילת העסקתה לא חתמה התובעת על הסכם העסקה קצוב בזמן, ובוודאי לא כזה שנקצב לתקופת העסקה קצרה משניים עשר חודשים, ולאור העובדה שהגב' ציטרין עודכנה בנוגע לטיפולי הפוריות של התובעת טרם סיום העסקתה, וכי עבודתה של התובעת הופסקה מבלי שהנתבעת פנתה לקבלת היתר לפיטורים בהתאם להוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, אנו קובעים כי התובעת פוטרה בניגוד לאמור בסעיף 9(ה) לחוק זה. לצורך חישוב הפיצוי המגיע לתובעת בהתאם לסעיף 13א(ב) לחוק, לאור ממוצע משכורותיה בתקופת העסקתה (8/20-7/21), אנו מעמידים את המשכורת הקובעת על סך של 3,537 ₪ לחודש (ולא על 4,500 ₪ כפי שנתבע). בנסיבות אלה, בהתאם לפסק הדין שניתן בתיק ע"ע (ארצי) 1906-10-18 לין ביכלר משאבי אנוש בע"מ נ' פטמה גאבר (מיום 16.5.19) התובעת זכאית עקרונית לפיצוי בגובה 150% ממשכורתה הקובעת בגין התקופה שמיום סיום העסקתה (20.7.21) ועד ליום הלידה (19.4.22) ולמשך 60 ימים שלאחר תקופת הלידה וההורות. לאור העובדה שמעדות התובעת עלה גם, כי לאחר פיטוריה מהנתבעת וטרם הלידה עבדה במעון אחר (שו' 9-11 בעמ' 9 לפרו' הדיון מיום 19.2.24), מצאנו להעמיד את הפיצוי ברכיב זה על 100%. בהתאם לכך, מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין 11 חודשים בסך כולל של 38,907 ₪.

       

    • לאור העובדה שהנתבעת הודיעה למעשה לתובעת על פיטוריה בחודש יוני 2021, במהלך טיפולי הפוריות, ובסמוך למועד תחילתם (מאי 2021) שלהן היתה הנתבעת מודעת ב"זמן אמת", ומשקבענו כי התובעת הוכיחה שלא היתה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטוריה, ולאור העובדה שהנתבעת לא הוכיחה כי לא פיטרה את התובעת בניגוד לאמור בסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 מצאנו לקבוע כי התובעת פוטרה גם בניגוד להוראות החוק האמור. בנסיבות אלה, ולאור כלל נסיבותיו של התיק, מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצוי התובעת בסך 25,000 ₪ בהתאם לסעיף 10(א)(1) לחוק בגין הפרתו.

       

    • לאור האמור לעיל, לא מצאנו כי התקיים לתובעת שימוע טרם ההחלטה על סיום העסקתה, ובוודאי לא שימוע כדין. במסגרת זו גם לא נוכל להתעלם מן האופן בו התבטאה מנהלת המעון, הגב' ציטרין, עת כתבה לתובעת כי - "את יכולה לבוא בשמחה. רק יהיה לך מאוד מאוד לא נעים". בנסיבות אלה, ולאור תקופת העסקתה של התובעת אצל הנתבעת במועד סיום העסקתה, מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצוי התובעת בסך של 10,000 ₪ בגין פיטורים ללא הליך שימוע.

       

    • לאור העובדה שבמסגרת המסמך השני, אשר מצאנו כי נמסר לתובעת בסוף חודש יוני 2021, או בסמוך אליו, כחודש לפני סיום העסקתה, נכתב כי סיום העסקתה הינו ביום 20.7.21, וחרף העובדה כי קבענו שהתובעת לא נתנה הסכמה לסיום העסקתה, מצאנו לקבוע כי הנתבעת מילאה את חובתה בכל הנוגע למתן הודעה מוקדמת לפיטורים בהתאם לחוק חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001, שכן במועד מתן המסמך התובעת עבדה כעובדת בשכר כעשרה חודשים (מסוף חודש אוגוסט 2020). בהתאם לכך, תביעת התובעת לקבלת פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, נדחית.

       

      סוף דבר

29. לאור כל האמור, התביעה מתקבלת כמפורט בסעיף 28א'-ד' לעיל ונדחית ברכיב בגין פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת. הסכומים המפורטים בסעיפים 28א'-ד' כאמור ישולמו לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעת, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד תשלומם המלא בפועל.

     

30. בנוסף, הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך של 15,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לנתבעת, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד לתשלומן המלא בפועל.

     

31. על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצד המבקש לערער. 

     

     

    ניתן היום, י"ז סיוון תשפ"ד, (23 יוני 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

     

    מר בועז סנדרוב נציג ציבור (עובדים)		עמי רוטמן, שופט		גב' לאה בר אילן נציגת ציבור (מעסיקים)