פלוני נ' קצין התגמולים - משרד הבטחון - אגף השיקום

ערעור על החלטת המשיב מיום 4.7.2023, בה נדחתה תביעתו של המערער להכרה בזכות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים) בגין PTSD ממנה סובל המערער. לשיטת המשיב בהחלטתו, מאחר שהמערער מוכר במוסד לביטוח לאומי בגין מחלת הסכיזופרניה, חלפו 3 שנים מהכרתו בביטוח הלאומי בגין מחלת הסכיזופרניה וכי מדובר במאורע אחד, יש לראות את המערער כמי שבחר בזכויות על פי סעיף 36א לחוק הנכים.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. המערער שירת כלוחם בחיל ההנדסה ובמסגרת שירותו הגיע לסייע בפינוי ההרוגים באסון המסוקים בו התנגשו 2 מסוקי יסעור של חיל האוויר מעל עמק החולה ביום 4.2.1997. באסון נהרגו 73 החיילים שהיו במסוקים.

2. אין מחלוקת כי המערער מוכר בביטוח הלאומי בגין מחלת הסכיזופרניה בשיעור 50% לצמיתות החל מיום 1.9.2005.

3. ביום 5.2.2017 הגיש המערער תביעת הכרה למשיב בגין PTSD. בהחלטה מיום 31.10.2022 (נספח ה' לכתב הערעור) המשיב דחה את תביעת המערער מהטעם של בחירה בזכויות: "מאחר והוכרת בביטוח לאומי משנת 2005 בגין אותו מאורע בגינו פנית למשרדנו, ע"פ הוראת חוק הנכים, לא ניתן להכיר באגף שיקום במשרד הביטחון למי ששולמו לו פיצויים לפי חוק הביטוח הלאומי ועברו מעל 3 שנים. על פי החוק במקרה זה יש לראותך כמי שבחר בזכויות על פי חוק הביטוח הלאומי". באותה החלטה ציין המשיב כי בחן את עניינו של המערער גם לפי סעיף 18(ו) לחוק הנכים אולם לפי חוות דעתו של דר' רוזיצקי מיום 2.10.2022, המערער נמצא כשיר לטפל בענייניו בעת הרלוונטית ולכן לא ניתן לקבל את בקשתו.

4. בהמשך לכך, ב"כ המערער פנה אל גורמי המשיב ובעקבות כך ניתנה ההחלטה מיום 4.7.2023, היא ההחלטה נושא הערעור, בה קבע המשיב:

   "המומחה הרפואי, קובע כי (המערער) סובל מ-PTSD וסכיזופרניה שהתפתחה בעקבותיה, הוא קובע כדלקמן:

   '(המערער) פיתח הפרעת PTSD שהלכה והתעצמה לאחר סיום השרות הצבאי, המצוקה הנפשית הכוללת גלישות פסיכוטיות פוסט טראומתיות בשילוב של שימוש בקנאביס להרגעה עצמית הביאו להופעת מחלת הסכיזופרניה, כלומר מחלת הסכיזופרניה היא תולדה של האירועים הטראומתיים בשירות', ודר' רוזיצקי מציין כי לא ניתן להפריד בין מחלת הסכיזופרניה והפרעת ה-ptsd.

   מאחר ו(המערער) מוכר בבטל"א בגין מחלת סכיזופרניה, מדובר במאורע אחד ומאחר וחלפו שלוש שנים מהכרתו בביטוח לאומי יש לראותו כמי שבחר בזכויות".

    

5. המערער סומך עמדתו על חוות הדעת הרפואית מיום 4.2.2019 שמסר המומחה מטעם המשיב – דר' אהוד רוזיצקי. לשיטת המערער, עמדתו הרפואית של דר' רוזיצקי היא הכרה מלאה בקשר של גרימה בין שתי ההפרעות מהן סובל המערער – PTSD וסכיזופרניה – לבין אסון המסוקים אליו נחשף המערער בשירותו הצבאי. המערער טוען כי כיוון שמדובר בשתי מחלות שונות, פגימות נפרדות, סוגיית הבחירה בזכויות, שעניינה רצונו של המחוקק למנוע כפל תשלום בגין אותה מחלה או פגימה, כלל אינה רלוונטית.

   המערער טוען כי קביעת המשיב לפיה לא ניתן להפריד בין המחלות בהיבט התפקודי אינה נכונה עובדתית וגם אם כן, היא שאלה שמסורה לוועדה הרפואית ולא לשאלת עצם ההכרה בזכות. בהקשר זה מפנה המערער לתקנה 8(ב) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), התש"ל-1969.

    

   המערער מפנה בנוסף לתפיסת ההפעלה של המשיב שעניינה "מסלול ירוק מבצעי חבלה נפשית" מחודש אוקטובר 2021 בה הכיר המשיב בכך שהלוקים בתסמונת פוסט טראומטית מועדים יותר לחוות אירועי חיים קשים ואף חשופים יותר להתפתחות מחלות נוספות. המערער לומד מכך שטענת המשיב בהליך זה כי כיוון שתסמונת הפוסט טראומה ומחלת הסכיזופרניה בהן לקה המערער נגרמו כתוצאה מאסון המסוקים, מדובר במאורע אחד, אינה מתיישבת עם תפיסת ההפעלה האמורה.

    

6. המשיב מצדו מחזיק בעמדה לפיה כיוון שהמערער בחר לפני 20 שנה לקבל תגמולים מהביטוח הלאומי בגין פגימה נפשית, יש לראות בו כמי שבחר את זכויותיו, ואין הוא רשאי לשנות את הבחירה.

   המשיב טוען כי עמדת המערער מרוקנת את לשון החוק מתוכן ויוצרת הפרדה מלאכותית בין PTSD לסכיזופרניה, שכן אמנם בעניינו של המערער קיימות 2 אבחנות רפואיות, אך שתיהן נובעות מאותו אירוע וקשורות אחת בשנייה ולכן לא ניתן להפריד ביניהן.

    

   בכתב התשובה (סעיף 20) טוען המשיב כי הוא רואה "מאורע אחד" כשילוב בין האירוע לבין סוג הפגימה. המשיב סבור כי בפגימות נפש אין הכרח כי תתקיים חפיפה מלאה בין סעיפי הליקוי שקבע קצין התגמולים לבין סעיף הליקוי שנקבע בביטוח הלאומי, ודי בכך שמומחה המשיב קבע שהפרעת הפוסט טראומה והפרעת הסכיזופרניה חד הן ונובעת מאותו אירוע (אסון המסוקים) כדי להגדיר האירוע כ"מאורע אחד". המשיב טען: "בנסיבות המתוארות ולאור חוו"ד דר' רוזיצקי ברור כי ללא הנכות הנפשית (והיינו הך אם מסווגים אותה כפוסט טראומה או סכיזופרניה) שנגרמה בשל אסון המסוקים – המערער לא היה עובר את הרף המזכה בתגמולים בביטוח הלאומי (40% ובלבד שקיים סעיף ליקוי שדרגתו מעל 25%, ו-60% ככל שאין סעיף כאמור); אשר על כן המשיב טוען כי עסקינן במאורע אחד ועל המערער היה לבחור בזכויות כפי שעשה בפועל אל מול המוסד לביטוח לאומי".

    

   כלומר, המשיב טוען ש"מאורע אחד" הוא שילוב בין האירוע שגרם לפגימה לבין סוג הפגימה. לשיטתו, כיוון ששתי ההפרעות מהן סובל המערער הן תולדה של אותו אירוע – אסון המסוקים – וכיוון שעל פי חוות דעתו של דר' רוזיצקי שתי ההפרעות, מחלות מהן סובל המערער לא ניתנות להפרדה, כיוון שהמערער הגיש תביעתו למוסד לביטוח לאומי ובחר בזכויות שם, אין החוק מאפשר לו לפצל בין הפרעותיו הנפשיות באופן שאחת תיתבע במוסד לביטוח לאומי והשניה, אשר קשורה בטבורה להפרעה הראשונה, תיתבע אצל קצין התגמולים.

    

   לעמדת המשיב, קבלת טענות המערער משמעה כפל תגמולים, מצב אותו המחוקק ביקש למנוע.

    

7. לאחר שהוגשו נימוקי הערעור וכתב התשובה, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כי לא יישמעו ראיות וכי יוגשו סיכומים בכתב. אלה הוגשו ולאחר מכן התקיים דיון במהלכו השלימו הצדדים טיעון ונמסרה הצעה לסיום ההליך. ההצעה לא התקבלה ומשכך הגיעה העת להכריע במחלוקת.

    

   דיון והכרעה

8. נכות מוכרת על פי חוק הנכים היא חבלה, מחלה או החמרה אשר אירעו "בתקופת שירותו ועקב שירותו" של החייל (סעיף 1 לחוק הנכים). דהיינו, תנאי ראשון להכרה הוא כי החבלה, המחלה או ההחמרה נגרמו בזמן השירות ותנאי שני הוא כי זו נגרמה עקב השירות, תנאי הדורש קשר סיבתי בינה לבין השירות הצבאי. בענייננו, אין מחלוקת כי הן ההפרעה הבתר חבלתית והן מחלת הסכיזופרניה בהן לוקה המערער עונות על מבחנים אלה וקשורות לשירות הצבאי בקשר סיבתי. הצדדים חלוקים בשאלת הבחירה בזכויות.

9. סעיף 36א לחוק הנכים קובע:

   "נכה שבידו הברירה לפי סעיף 323 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי), יחולו עליו הוראות אלה:

   (1) בחר בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי, לא יחולו עליו הוראות חוק זה; בלי לגרוע מהוראות סעיפים 32 ו-32א, יראו נכה כמי שבחר בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי לעניין פסקה זו, אם לא הגיש תביעה לפי חוק זה בתוך שלוש שנים מיום שהגיש תביעה לפי חוק הביטוח הלאומי...".

    

   סעיף 323(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, קובע:

   "(ג) הזכאי עקב מאורע אחד לגמלה לפי פרק ט' ולתגמול או לקצבה לפי אחד החוקים המפורטים להלן, הברירה בידו לבחור באחד מהם:

   (1) חוק הנכים".

    

10. שתי הוראות החוק נוקטות בלשון "ברירה" שעל הנכה לבצע מקום שקיימת לו זכאות הן לגמלה על פי חוק הביטוח הלאומי והן לתגמול או קצבה לפי חוק הנכים, ובלבד ששתי זכאויות אלו באו לנכה "עקב מאורע אחד".

    הרציונל העומד בבסיס הוראות חוק אלו, המעניקות לנכה את הזכות לבחור בין תגמולים לפי חוק הנכים ובין קצבאות לפי חוק הביטוח הלאומי, הוא מניעת כפל פיצוי בגין אותו נזק (ראו ע"א 3449/90 קצין התגמולים נ' איבגאנה, פ"ד מז(2) 84, להלן: עניין איבגאנה, וכן רע"א 3323/98 זקן נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(5) 577).

     

11. על הוראות אלו המערער אינו חולק. המערער אף אינו חולק על כך שבגין מחלת הסכיזופרניה בה לקה הוא מקבל את זכויותיו מן המוסד לביטוח לאומי וכי בעניין מחלה זו הוא נחשב כמי שבחר בזכויות. טענתו היא כי עת נבחנת תביעתו להכרה בזכות בגין ההפרעה הבתר חבלתית בה לקה, אשר המשיב מאשר כי נגרמה עקב השירות, עסקינן בזכות נפרדת מהזכות בגינה הוא מקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי ולכן אין מדובר בבחירה בזכויות.

    המשיב למעשה מסכים לרבות מטענות המערער. עמדות הצדדים מתפצלות בכל הנוגע למשמעותן של שתי הפגימות בהן לקה המערער. המשיב לומד מחוות דעתו של דר' רוזיצקי כי שתי הפגימות חופפות, בבחינת היינו הך, לא ניתן להפריד ביניהן ולכן המערער, אשר מקבל גימלה מהמוסד לביטוח לאומי, נחשב כמי שבחר בזכויות.

     

12. לאחר שבחנו ושקלנו את טענות הצדדים, אנו סבורים כי בנסיבות הספציפיות של המקרה הנדון יש לקבל את הערעור במובן זה שעניינו של המערער יוחזר אל המשיב, הכל כפי שנבאר להלן.

13. כאמור, הרציונל העומד בבסיס הוראות החוק הנזכרות לעיל הקובעות חובת בחירה הוא הרצון למנוע מהנכה לקבל כפל גמלאות בגין אותו נזק. נקבע כי אין מניעה שהנכה יתבע במקביל מכוח שתי עילות שהחוק מקנה לו, אך אין הוא רשאי לממש את זכאותו אלא על פי מקור דין אחד. מעת שגבה כספים (פיצוי או תגמול) או קיבל טובת הנאה אחרת מאחד המקורות, מופסקת זכותו להמשיך בהליך להוכחת זכאותו כנגד האחר (ראו עניין איבגאנה).

14. עניינן של הוראות חוק אלו, אשר אינן מאפשרות לנכה לתבוע הן את קצין התגמולים והן את המוסד לביטוח לאומי, נכנסות לפעולה כאשר הזכאויות על פי שני החוקים באו לנכה "עקב מאורע אחד", כלשון סעיף 323(ג)(1) לחוק הביטוח הלאומי.

15. נשאלת השאלה, מהו "מאורע אחד".

     

    בע"א 4074-08-07 (מחוזי מרכז-לוד) גרוס נ' קצין התגמולים (16.4.2008) (להלן: עניין גרוס) נדונה השאלה האם נכה הסובל ממחלת נפש שמקורה במצב נפשי שאינו קשור בשירות הצבאי ואשר החמירה עקב השירות הצבאי, רשאי לעניין ההחמרה לבחור בין גמלה לפי חוק הנכים לבין גמלה לפי חוק הביטוח הלאומי. בית המשפט נדרש תחילה לשאלה מהי הנכות עליה חלה חובת הבחירה שבידי הנכה וקבע כי חובת הנכה לבחור במסלול אחד קמה מקום שיש לו "נכות מזכה" על פי שני מסלולים מקבילים. דהיינו, לצד הפרשנות המילולית, חובת הבחירה קמה כאשר הכללים המשפטיים הרלוונטיים מובילים למסקנה כי לנכה קיימת "נכות מזכה" לפי שני החוקים הרלוונטיים:

    "המונח "מאורע" מבחינה מילולית, לפי הגדרתו המילונית הוא: "מקרה, דבר שאירע, מעשה שהיה". (ר' מילון אבן שושן הוצאת עם עובד, בע"מ 2004). תכליתו של סעיף 36א בחוק הנכים לחייב נכה לבחור במסלול אחד לקבלת גימלה או קיצבה, כאשר לנכה "נכות מזכה" על פי שני מסלולים מקבילים. אין כל צורך בהסדרת "מסלולים" כאשר הזכאות בגין מצב או פגיעה אינה מזכה על פי שני המסלולים אלא על פי אחד מהם בלבד.

    בחוק הביטוח הלאומי, משתמש המחוקק בתיבה "נכות" (ר' למשל פרק ה' שעניינו ביטוח נפגעי עבודה סימן ה', ו'). הוא גם מבחין לצורך קביעת נכות בין נכות הנובעת ממום או פגם כתוצאה מלידה או מחלה לבין נכות הנובעת מתאונת עבודה (ר' למשל סעיף 120 בחוק הביטוח הלאומי).

    לטעמנו, אילו ביקש המחוקק להחיל את סעיף 323(ג) במקרה של פגימה אחת או נכות שהיא מכלול, היה נוקט לשון אחרת, כפי שאכן עשה, כאמור, בסעיפים אחרים בחוק הביטוח הלאומי, ולא היה נוקט לשון "מאורע".

    נראה לנו שלשון החוק מתיישבת יותר עם פרשנות המונח "מאורע" כאירוע להבדיל מפגימה. תכלית החוק באה סיפוקה בזכות הנכה לבחור בין שני המסלולים לפי שני החוקים שבהם אנו עוסקים בכל הנוגע לפגימה שמזכה על פי שניהם" (ההדגשות אינן במקור).

    מכח האמור נפסק בעניין גרוס כי הנכה זכאי להכרה בזכות על פי חוק הנכים בגין ההחמרה במחלתו (החמרה שנגרמה עקב השירות), היא הפגימה המזכה על פי שני המסלולים ואשר לגביה עליו לבצע בחירה, כאשר ימשיך לקבל גימלה מהביטוח הלאומי בגין מחלתו שאינה קשורה בשירות.

     

    בע"א (מחוזי ת"א) 85/85 בוארון נ' קצין התגמולים, פ"מ תשמ"ז(3) 836, נקבע ביחס לביטוי "מאורע אחד" שבחוק הביטוח הלאומי (בנוסח קודם של סעיף 323 בחוק הביטוח הלאומי – סעיף 145) כי "מאורע" הוא הנכות שעברה את סף המינימום הקבוע בחוק המזכה בתשלום:

    "לדידי המאורע הוא הנכות בדרגה שעברה את סף המינימום עפ"י החוק כדי לזכות בתשלום, שאם לא כן אי אפשר יהיה להגיע למכנה משותף בין ה"מאורעות" בשורת החוקים המנויים בסעיף 145. זאת ועוד הזכאות לגימלה, או תגמול, או קיצבה לפי החוקים אינה עקב רדיפות, חבלה וכיו"ב אירועים שמתרחשים במקום מסויים ובענין מסויים, אלא הזכאות היא בשל הנכות - הפגימה, בין שהיא במהותה עקב חבלה, מחלה או החמרת מחלה (בהגדרות השונות של "נכות" או "נכה" בחוקים השונים) ובלבד שעברה בדרגתה סף מינימום (25% בחוק נכי רדיפות הנאצים, 10% בחוק הנכים וכיו"ב). המאורע הוא לעיתים תנאי שתוכר נכות, אולם התנאי לתשלום הוא הנכות והוא "המאורע" המזכה".

     

    עוד לעניין "מאורע אחד" ובחירה בזכויות ראו למשל ע"א 3175/90 מזרחי נ' קצין התגמולים, פ"ד מו(4) 94 (1992) שם נקבעו נכויות בשני המסלולים (ביטוח לאומי וחוק הנכים) בגין אותם ליקויים בריאותיים. הנכה החל לקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי ונקבע כי בכך בחר בזכויות. ניתן ללמוד כי כיוון שמדובר בנכויות שנקבעו בגין אותם ליקויים בריאותיים, מדובר בזכאויות כפולות בגין מאורע אחד והבחירה בוצעה.

     

16. הפרשנות הלשונית-מילולית של המונח "מאורע אחד" שבחוק הביטוח הלאומי עניינה בהתרחשות, מקרה, אירוע כלשהו שהתרחש במציאות (ראו גם עניין גרוס). בהיבט התכליתי יש להביא בחשבון את מטרתו הסוציאלית של חוק הנכים, המבטא את אחריות החברה והמדינה כלפי חייליה, וכן את ההלכה הפסוקה המורה לקרוא, להבין ולפרש את חוקי התגמולים ברוחב לב (עא 192/85 קצין התגמולים נ' הכט, פ"ד מד(3) 646, 655 (1990), ראו גם רעא 252/09 אונגר נ' קצין התגמולים (8.8.2010)), כמו גם מטרתם הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי ושאר חוקי התגמולים המנויים בו. לצד זאת יש ליתן את הדעת גם לתכלית ההוראות הנוגעות לבחירה בזכויות אשר מטרתן למנוע פיצוי כפול בגין אותו הנזק ובשים לב למגבלות התקציביות של הקופה הציבורית.

17. לאחר שנתנו דעתנו לאמור, מקובלת עלינו עמדת המשיב כי הפרשנות המתאימה למונח "מאורע אחד" היא שילוב בין האירוע לבין סוג הפגימה. בהינתן תכליות החקיקה עליהן עמדנו לעיל, הפרשנות המתאימה למונח "מאורע אחד" היא פרשנות המשלבת בין "אירוע" שהתרחש במציאות (אשר כשלעצמו אינו יוצר זכאות/זכות) לבין סוג הפגימה שנגרמה לחייל בגופו או בנפשו כתוצאה מאותו אירוע. בהתאם לכך, חובת הבחירה מוטלת על הנכה כאשר כתוצאה מאירוע נגרמה לו פגימה אחת מובחנת המקימה בידו שתי זכויות בהתאם להוראות חוקי התגמולים השונים. כאשר לנכה שתי זכאויות אשר נולדו לו כתוצאה מ"מאורע אחד", שהוא הפגימה המזכה על פי שני החוקים, ככל שהנכה יקבל קצבה או גמלה מכוח שני החוקים בגין אותה פגימה מזכה, נמצא הנכה במצב של כפל פיצוי, מצב אותו באות הוראות חוק אלה למנוע. ואולם, כאשר כתוצאה מאותו אירוע נגרמו לנכה שתי פגימות נפרדות ומובחנות אשר הפיצוי בגינן אינו עבור אותו נזק, אין לפנינו כפל פיצוי ואין הנכה נדרש לבצע בחירה.

    במילים אחרות, בהינתן התכליות השונות שבבסיס הוראות החוק – התכלית הסוציאלית מחד והתכלית של מניעת כפל פיצוי מאידך - "מאורע אחד" הוא שילוב בין האירוע שהתרחש במציאות לבין הפגימה שהתרחשה בגופו או בנפשו של החייל בשל אותו אירוע, פגימה המזכה בתגמולים. לעיתים אירוע אחד יוביל לשתי פגימות אך בכך אין די כדי לקבוע שלפנינו "מאורע אחד". על מנת לקבוע האם לפנינו "מאורע אחד" או שני מאורעות נפרדים, יש לבצע בחינה מעמיקה אודות טיבן ומשמעותן של הפגימות בהיבט הרפואי. מקום שאותו אירוע יוביל לשתי פגימות אשר רפואית יוגדרו כנפרדות, לפנינו מאורעות שונים ונפרדים. מקום שאותו אירוע יוביל לשתי פגימות אשר רפואית יוגדרו כפגימה אחת, לפנינו "מאורע אחד" במובן סעיף 323 לחוק הביטוח הלאומי והנכה מנוע מלגבות פיצוי בגינו על פי שני החוקים.

    לצורך הקביעה האם מדובר באותה פגימה שהיא בבחינת "מאורע אחד" או שתי פגימות נפרדות, המבחן צריך להתמקד בהיבט המהותי רפואי של הפגימות, המתייחס למצבו הספציפי ולנכותו הספציפית של הנכה הספציפי, האם מדובר בפגימות ונכויות נפרדות, אם לאו. מקום בו המבחן המהותי מוביל למסקנה כי מדובר בפגימות שונות, נפרדות, אין לפנינו "מאורע אחד" ולכן אין הנכה נמצא במצב של "ברירה" (כלשון סעיף 36א לחוק הנכים) בין תגמולים על פי שני החוקים, אין הנכה בגדר "זכאי עקב מאורע אחד" (כלשון סעיף 323(ג) לחוק הביטוח הלאומי) על פי שני חוקים ולכן אין הוא נדרש "לבחור בזכויות".

     

    לעיתים התשובה למבחן זה פשוטה. למשל, כאשר באותו אירוע החייל נפצע פציעה אורתופדית ברגלו וכן כתוצאה מאותו אירוע התפתחה פגיעה נפשית. במקרה זה, פשיטא שעסקינן בשתי פגימות נפרדות שאינן בבחינת "מאורע אחד". אולם, לעיתים, בדומה לענייננו, מדובר בשתי מחלות מתחום הנפש, אשר לצורך הכרעה בשאלה אם מדובר בפגימות נפרדות או בפגימה אחת שהיא בבחינת "מאורע אחד" יש צורך במבחנים רפואיים מהותיים, המביאים בחשבון, למשל, את מועד פריצת המחלות השונות, הגורמים הרפואיים לפריצתן והתפתחותן אצל הנכה, הסימפטומים המאפיינים את המחלות השונות ומידת החפיפה ביניהם, ההשלכות התפקודיות וההגבלות של המחלות על הנכה ומידת החפיפה ביניהן, או כל מבחן רפואי מקובל הנוגע למחלות בהן לקה הנכה ואשר עומדות לבדיקה. בדיקות אלה, אמורות להתבצע על ידי הגורם הרפואי המוסמך לבצען – הוועדה הרפואית של המשיב, על פי כללי וכלי העבודה של הוועדה הרפואית.

     

18. בענייננו, המומחה מטעם המשיב, דר' רוזיצקי, קבע בחוות דעתו, אשר המערער אינו חולק עליה, כי בעקבות חשיפתו של המערער למראות הקשים של אסון המסוקים, עת לקח חלק בפינוי גופות החיילים ואף איבד חבר באסון זה, ובסמיכות לכך חווה אירוע קשה נוסף בו אחיו לקח את נשקו האישי של המערער והתאבד באמצעותו, המערער לקה בהפרעת PTSD. מצבו הנפשי של המערער (באותה עת – PTSD) החמיר לאורך זמן ובשילוב עם שימוש בקנאביס להרגעה עצמית אלה הובילו לפריצת מחלת הסכיזופרניה.

    המומחה כתב: "(המערער) סובל מהפרעת PTSD וממחלת סכיזופרניה. הפרעת ה-PTSD הופיעה בעקבות חשיפה ומעורבות של (המערער) באירוע קשה וטראומטי ביותר של אסון המסוקים בשנת 1997 במהלכו (המערער) נדרש במסגרת תפקידו הצבאי לפנות גופות חיילים שרופות מהשטח הבוער. אירוע זה נעשה עוצמתי יותר בהשפעתו ולאור סמיכות לאירוע קשה אחר שפקד את (המערער) – אחיו לקח את נשקו האישי והתאבד באמצעותו. לאור כל זאת (המערער) פיתח הפרעת PTSD שהלכה והתעצמה לאחר סיום השירות הצבאי. המצוקה הנפשית הכוללת, גלישות פסיכוטיות פוסט-טראומטיות בשילוב של שימוש בקנאביס להרגעה עצמית הביאו להופעת מחלה סכיזופרנית המלווה באישפוזים פסיכיאטריים רבים. אני סבור כי במקרה זה לא ניתן להפריד בין מחלת הסכיזופרניה לבין הפרעת ה-PTSD וקיים קשר של גרימה והחמרה משמעותי ביניהם(ן). לאור זאת אני ממליץ להכיר בקשר גרימה מלא וישיר בין אבחנות של הפרעת PTSD, מחלת סכיזופרניה לבין אירוע אסון המסוקים בעת השירות הצבאי הסדיר".

     

    על פי הסדר הכרונולוגי של הדברים, בעקבות החלק שלקח המערער בפינוי גופות הנספים באסון המסוקים והמראות הקשים אליהם נחשף, כמו גם התאבדות אחיו באמצעות נשקו האישי של המערער, אירועים טראומתיים ללא ספק, פיתח המערער הפרעת PTSD. לאחר מכן וכתוצאה ממצבו הנפשי האמור, בשילוב עם שימוש בקנאביס להרגעה עצמית, התפתחה אצל המערער מחלת הסכיזופרניה. הצדדים מסכימים כי בגין מחלת הסכיזופרניה, אשר גם היא קשורה בשירות, המערער מוכר במוסד לביטוח לאומי ומקבל בגינה קיצבה. בכך למעשה "בחר בזכויות" בגין מחלה זו. לעומת זאת, בגין ההפרעה הפוסט טראומטית, אשר פרצה קודם לכן ובאופן ישיר כתוצאה מטראומת אסון המסוקים, הגיש המערער תביעה זו, ואין חולק שהמערער אינו מקבל בגינה קיצבה מהביטוח הלאומי.

     

19. הנה כי כן, אין מחלוקת כי המערער סובל משתי מחלות בתחום הנפש – PTSD וסכיזופרניה. הצדדים בסיכומיהם אף מסכימים כי סכיזופרניה היא בגדר "מחלה" ו-PTSD היא "חבלה", כהגדרת מונחים אלה בחוק הנכים.

     

    ללא ספק, מדובר באבחנות רפואיות שונות, נפרדות, האחת "מחלה" והאחרת "חבלה", שעשויות להתבטא באופנים שונים. הגורם להפרעה פוסט טראומטית הוא אירוע טראומטי אליו נחשף האדם, כאשר אדם הלוקה בהפרעה זו פגיע יותר לפתח סכיזופרניה, אשר גורמיה בדרך כלל ביולוגיים וסביבתיים ולעיתים רבות אינם ידועים.

     

    דר' רוזיצקי קבע ביחס למערער כי בעקבות אסון המסוקים פיתח הפרעה פוסט טראומטית אשר החמירה וכתוצאה מכך ובצירוף השימוש שהמערער עשה בקנאביס לצורך הרגעה עצמית, הובילו להתפרצות מחלת הסכיזופרניה בשלב מאוחר יותר. דהיינו, בנסיבותיו הספציפיות של המערער, הסכיזופרניה התפרצה כתוצאה מהפרעת הפוסט טראומה בשילוב עם שימוש בסמים, ובהקשר זה קבע המומחה כי "לא ניתן להפריד בין מחלת הסכיזופרניה לבין הפרעת ה-PTSD וקיים קשר של גרימה והחמרה משמעותי ביניהם(ן)". לאור כך גם קבע המומחה כי הוא ממליץ להכיר בקשר של גרימה מלא וישיר בין הפרעת PTSD ומחלת הסכיזופרניה לבין אירוע אסון המסוקים אליו נחשף המערער בשירותו הצבאי. זו הקביעה, שעניינה אופן התפתחות המחלות הנפשיות של המערער והקשר הסיבתי-הרפואי בינן לבין שירותו הצבאי של המערער. אין בחוות הדעת כל התייחסות להשלכות התפקודיות של כל אחת מהמחלות על המערער המצדיקה את האופן בו בחר המשיב להתנסח בסיכומיו כי המחלות "חד הן" או שהן "היינו הך".

     

20. השלב המתאים לבחינת מצבו התפקודי של המערער ושאלת דרגת הנכות המתאימה להפרעה הפוסט טראומטית (בגינה הגיש תביעתו למשיב) בהתחשב במצבו הנפשי הכולל של המערער מסורים לוועדה הרפואית, לאחר שהמשיב קבע קשר סיבתי של גרימה בין החבלה לשירות. במסגרת זו וכאמור, הוועדה הרפואית תבחן את כל ההיבטים הרפואיים הדרושים לצורך הקביעה האם מדובר בפגימות נפרדות, או פגימה אחת כוללת שהיא בבחינת "מאורע אחד". בנסיבות אלו, איננו סבורים כי ראוי היה לדחות את תביעתו של המערער על הסף, ללא בחינה רפואית מעמיקה על ידי הוועדה הרפואית.

     

21. נציין כי הפרשנות שהמשיב מציע בהליך זה למונח "מאורע אחד" מלמדת כי גם לשיטתו, כאשר מדובר בפגימות שונות שנגרמו מאותו אירוע במציאות (דוגמת אסון המסוקים) אין מניעה להכרה בכל אחת מהן על פי מסלול חוקי אחר. רק כאשר קיימת חפיפה בין אותן פגימות עד שהן בבחינת "היינו הך" כלשון המשיב, מדובר במאורע אחד. אלא שהמשיב לא הניח מסד רפואי מספק לצורך קביעתו זו שכן לא השלים את ההליך ולא ביצע את הבדיקה הרפואית המתאימה לצורך הקביעה כי מדובר בפגימות חופפות שהן בבחינת "היינו הך".

     

    לשון אחר, הנחת המשיב בסיכומיו כי מדובר במצב נפשי "חופף" (סעיף 17 לסיכומים) או כי "הפגיעה הנפשית איננה ניתנת להפרדה" (סעיף 22 לסיכומים), מקדימה את זמנה שכן ההשלכות הרפואיות-התפקדויות של מצבו הנפשי של המערער הנובע מההפרעה הפוסט טראומטית טרם נבדקו, בדיקה שנעשית בשלב קביעת גובה הנכות על ידי הוועדה הרפואית, ולא בשלב ההכרה בזכות.

     

    ודוק. הצדדים מסכימים כי הנכות שנקבעה למערער על ידי המוסד לביטוח לאומי נקבעה בגין מחלת הסכיזופרניה. אין טענה בפי מי מהצדדים כי הנכות שנקבעה בביטוח הלאומי משקפת את מצבו הנפשי הכולל של המערער, וממילא הדבר לא הוכח.

     

22. לפיכך, אנו מתקשים לקבל את טענת המשיב כי לאור חוות הדעת של דר' רוזיצקי המערער לא היה עובר את הרף המזכה בתגמולים. לעת הזו, מדובר בקביעה מרחיקת לכת שאינה מתחייבת מחוות הדעת, אשר, כאמור, עסקה בשאלת הקשר הסיבתי שבין PTSD לבין השירות ולא בשאלת הנכות המתאימה למערער בגין PTSD, קביעה המסורה לוועדה הרפואית. לכן וכאמור, טענת המשיב בעניין זה מקדימה את זמנה.

     

23. נעיר בנוסף כי בהליכים אחרים שניהל המשיב בשאלה זו, הוצגה עמדה שעניינה בגובה אחוזי הנכות שנקבעו בגין הפגימה המוכרת ורק לאחר מכן נבחנה השאלה האם היא מקימה זכאות לגמלה בהתאם להוראות החוק שעניינן בחירה בזכויות, עמדה שעל פני הדברים מתיישבת עם הוראות החוק. ואולם, בהליך זה, המשיב שלל את עצם ההכרה על הסף כבר בשלב בחינת הקשר הסיבתי, הגם שהכיר בקיומו של הקשר הסיבתי. כלומר, בשלב הראשון של ההכרה, בו נבחנת שאלת הקשר הסיבתי, ולמרות שהמומחה מטעם המשיב מצא קשר סיבתי רפואי בין הפרעת הפוסט טראומה לבין השירות, דחה המשיב את תביעת המערער להכרה בזכות, מהטעם של בחירה בזכויות, בה בעת שטרם נקבע כי למערער התגבשה "זכאות" על פי החוק, ובוודאי כזו המזכה בגמלה על פיו וכי מדובר בזכאות כפולה על פי שתי הוראות החוק, שרק היא מחייבת אותו לבצע בחירה.

     

    בהקשר זה גם נציין כי מצופה שהמשיב יאחז במדיניות עקרונית אחידה לעניין השאלה מהו "מאורע אחד" המחייב את הנכה לבחור בזכויות, מדיניות אותה יישם בכל מקרה על פי נסיבותיו הפרטניות.

     

24. אנו ערים לכך שהמקרה הנדון מעלה שאלות לא פשוטות ואיננו מקרה "קל", בין היתר, כיוון שהזכויות הנדונות בו עניינן בחבלה ומחלה שתיהן מתחום הנפש, אשר מקורן הראשוני באסון המסוקים (בצירוף גורמים נוספים כמפורט בחוות דעתו של דר' רוזיצקי). לעיתים רבות, האבחנות הרפואיות בתחום הנפש, כמו גם ההשלכות התפקודיות שלהן על הנכה, מורכבות וסבוכות. דווקא בשל כך, מצופה כי המשיב יבצע בחינה מעמיקה של הדברים, באופן שאכן ניתן יהיה לקבוע, ככל הניתן, מהי השלכתה של המחלה על הנכה, ולא ידחה את תביעתו על הסף. מצופה היה כי המשיב ישלים את בירור תביעתו של המערער ויקבע מהי השלכתה התפקודית של הפגימה עליו ותקבע הזכאות באופן מלא ושלם. רק אז, ובמקרה הצורך, להידרש לשאלת הבחירה בזכויות.

     

25. אם לא די בכל אלה, נשוב ונזכיר מושכלות יסוד בהליכים לפי חוק הנכים, חוק סוציאלי אותו יש לקרוא, להבין ולפרש ברוחב לב וכל ספק שקיים, ככל שקיים, יש לפרשו לטובת המערער (ראו, כאמור, עניין הכט ועניין אונגר).

     

26. לאור כל אלה, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שתביעת המערער להכרה בזכות בגין הפרעה פוסט טראומטית מתקבלת. עניינו של המערער יובא לפני הוועדה הרפואית, כמקובל ובהתאם לאמור מעלה. אז עשויה להתעורר שאלת הבחירה בזכויות, בהתאם למהותה של הנכות שתקבע ומידת החפיפה שלה, אם בכלל, לנכות שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי אשר בגינה המערער מקבל תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי בגין מחלת הסכיזופרניה.

     

    המשיב יישא בהוצאות המערער בגין הליך זה בסך של 6,000 ₪.

     

    אנו מאחלים למערער בריאות טובה.

     

     

    ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"ד, 01 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.

     

    _______________________ __________________________________________

    השופטת רבקה ארד, פרופ' יעקב יהב,  דר' איריס חזן,

    יו"ר הוועדה חבר חברה