לקה בפוסט טראומה בגלל אסון המסוקים – יזכה להכרה כנכה צה"ל?

חייל שפינה גופות מהאסון ב-1997 פיתח סכיזופרניה, לגביה הוכר בביטוח הלאומי. נדחתה טענת קצין התגמולים שהדבר מונע ממנו את הזכות להכרה במשרד הביטחון בשל פוסט טראומה

חייל שהיה מעורב בפינוי הרוגים מאסון המסוקים לקה בפוסט טראומה. מצבו הנפשי הלך והידרדר, על רקע התאבדות אחיו באמצעות נשקו האישי, והתפרצה אצלו גם סכיזופרניה. בשל הסכיזופרניה הוא הוכר כנכה בביטוח הלאומי, כשלטענת קצין התגמולים – בחירתו במסלול זה מונעת ממנו הכרה על הפוסט טראומה במשרד הביטחון. ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) שליד בית משפט השלום בראשון לציון, בראשות השופטת רבקה ארד, סברה אחרת.

המערער שירת בצה"ל כלוחם בחיל ההנדסה. במסגרת שירותו הוא הגיע לסייע בפינוי ההרוגים באסון המסוקים שהתרחש באפריל 1997, בו התנגשו שני מסוקי יסעור מעל עמק החולה. באסון נהרגו 73 החיילים שהיו במסוקים.

בעקבות המראות הקשים אליהם נחשף ומותם של שני אנשים קרובים ללבו – חברו, באסון המסוקים; ואחיו, שהתאבד באמצעות נשקו האישי של המערער – הוא לקה בהפרעת פוסט טראומה. מצבו הנפשי הלך והחמיר, ובשילוב עם שימוש בקנאביס להרגעה עצמית התפרצה אצלו גם מחלת הסכיזופרניה.

החל מספטמבר 2005 מוכר האיש כבעל 50% נכות בביטוח הלאומי, בשל הסכיזופרניה. לאחר מספר שנים הוא פנה לקצין התגמולים על מנת שיכיר בפוסט טראומה שלו כנכות בצה"ל, אלא שהוא נדחה. לעמדת קצין התגמולים, ברגע שבחר לקבל תגמולים מהביטוח הלאומי בגין פגיעתו הנפשית, הוא "ננעל" במסלול זה ואינו רשאי לשנות את בחירתו להכרה במשרד הביטחון.

מנגד טען המערער כי הפוסט טראומה והסכיזופרניה הן שתי מחלות שונות שבגינן הוא זכאי להכרה ולתגמולים, וממילא הוא רשאי לבחור היכן לקבל הכרה עבור כל אחת מהן.

הוועדה הרפואית תכריע

השופטת ארד הדגישה שאין מחלוקת בין הצדדים על כך שהן הפוסט טראומה והן הסכיזופרניה קשורות סיבתית לשירותו הצבאי של המערער. המחלוקת נוגעת לשאלה האם הוא זכאי לשתי הכרות נפרדות: עבור הסכיזופרניה בביטוח הלאומי, ועבור הפוסט טראומה במשרד הביטחון.

הרקע למחלוקת נבע מהשאלה האם, ברמה העובדתית, שתי מחלות הנפש של המערער "חופפות" האחת לשנייה ברמה כזו או אחרת, כך שמתן פיצוי הן בביטוח הלאומי והן במשרד הביטחון יהווה כפל פיצוי אסור. ואולם "כאשר כתוצאה מאותו אירוע נגרמו לנכה שתי פגימות נפרדות ומובחנות אשר הפיצוי בגינן אינו עבור אותו נזק", חידדה השופטת, "אין לפנינו כפל פיצוי ואין הנכה נדרש לבצע בחירה".

לצורך המחשת הנקודה נתנה השופטת דוגמה שלפיה חייל נפגע שתי פגיעות: האחת אורתופדית והשנייה נפשית. במקרה כזה, לדבריה, אין ספק שמדובר בשתי פגיעות נפרדות המזכות בשתי הכרות שונות. מכאן שלכאורה, גם אצל המערער מדובר בשתי מחלות נפרדות – האחת פוסט טראומה והאחרת סכיזופרניה, כך שקצין התגמולים מלכתחילה לא היה רשאי לסלק על הסף את תביעתו להכרה עבור הפוסט טראומה.

אלא שברמה האופרטיבית קבעה השופטת כי התוצאה הרצויה במקרה זה היא להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית, כגורם הרפואי המוסמך, על מנת שזו תבחן האם מדובר בשתי מחלות נפרדות המזכות בשתי הכרות שונות, או שמא במחלה נפשית אחת הכוללת "שני" ענפים.

קצין התגמולים חויב לשלם למערער הוצאות בסך 6,000 שקל.

• ב"כ המערער: עו"ד ארז יער
• ב"כ המשיב: עו"ד אלון לוי ליטן (פרקליטות מחוז מרכז – אזרחי)

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.