ערעור על החלטת בית הדין לעררים בירושלים מיום 31.3.15.
רקע
1. המערער הינו אזרח ישראלי אשר עלה לישראל מאתיופיה בשנת 1995. בשנת 1997 עלתה לישראל רעייתו דאז של המערער, א', מלווה בבנם המשותף.
ביום 14.10.2009 שלחה א' מכתב למשרד הפנים בו היא מציינת לעניין הליכים המתנהלים בינה ובין המערער בבית המשפט לענייני משפחה, כי המערער נסע וחזר מאתיופיה מספר פעמים בשנה האחרונה והיא מצאה כשלושה שבועות קודם לכן בין מסמכיו, לאחר שחזר מאתיופיה, תעודת נישואין חדשה לפיה התחתן עם אשה אחרת באתיופיה. תעודת הנישואין שצורפה למכתב היתה עם המערערת.
2. ביום 24.8.10 פנתה אחותו של המערער הגב' א' ז' אל לשכת המשיב וביקשה להזמין את המערערת, שהינה על פי הפנייה חברת ילדות שגדלה איתה, לביקור בישראל. במכתב צויין כי המערערת רווקה. המשיב אישר את כניסת המערערת לישראל בכפוף להפקדת ערבות על סך 15,000 ₪. הערבות הופקדה אך המערערת לא נכנסה לישראל מסיבה שאינה ברורה.
3. ביום 6.11.12 הגיש המערער בקשה לזימון המערערת לישראל תוך שהוא מציין כי היא אשתו. לבקשה צורף תיעוד ולפיו עד ליום 20.9.12 היתה המערערת רווקה וביום זה נישאה למערער.
בעקבות ראיון שנערך למערער בלשכת המשיב וראיון שנערך למערערת בשגרירות ישראל באדיס אבבה, נשלח ביום 14.8.13 למערער מכתב סירוב לבקשה על ידי מרכזת אשרות ומעמד ברשות האוכלוסין וההגירה. במכתב נאמר כי מבחינת כלל החומר והראיונות שנערכו "הרושם שהתקבל הוא כי הקשר אינו בעל אופי זוגי כנה אלא לשם מימוש מטרות שונות של כל אחד מכם". על כן הבקשה נדחתה.
ערר שהגיש המערער ביום 25.8.13, נדחה בהחלטה מיום 29.10.13, על ידי ראש דסק דרום ברשות האוכלוסין וההגירה.
השגה שהגיש המערער לוועדת ההשגה לזרים נדחתה בהחלטה מיום 2.6.14.
4. ביולי 2014 הגיש המערער עתירה מנהלית (עת"מ 50178-06-14) כנגד החלטת ועדת ההשגה. ביום 15.9.14 נמחקה העתירה לאחר שהצדדים קיבלו את המלצת בית המשפט ולפיה: "יתאפשר לעותר להגיש בקשה חדשה ועדכנית הכוללת התייחסות למכלול הראיות הרלוונטיות הנוגעות להוכחת כנות הקשר בינו ובין המוזמנת בעת הזו וככל שניתן גם בתקופות שקדמו לה. זאת בהתאם לדרישות שבנוהל עצמו וכן לקשיים שהעלה המשיב...ההחלטה תתקבל בהתאם לכל הנהלים ושיקול דעתו של המשיב כאשר טענות שני הצדדים לגופו של עניין שמורות להם...".
בקשה חדשה כאמור אכן הוגשה ביום 14.10.14.
ביום 29.10.14 ולאחר ראיון נוסף שנערך למערער נדחתה הבקשה על ידי ראש דסק דרום של רשות האוכלוסין וההגירה תוך שנקבע כי המשיב לא שוכנע כי מדובר בקשר כנה ואמיתי.
5. ביום 17.11.14 הגישו המערערים ערר לבית הדין לעררים.
ביום 31.3.2015 ניתנה ההחלטה נשוא הערעור הנוכחי. בית הדין לעררים דוחה את הערר תוך שהוא מציין כי בחינת העובדות כפי שמשתקפות בהליכים שניהלו העוררים הן לפני פסק הדין בעתירה והן לאחריה מעלה כי העוררים מסרו למשיב פרטים כוזבים, באופן חוזר ונשנה, ובאופן אשר אינו מאפשר ליתן בהם אמון, ושומט את הקרקע תחת בקשתם והאפשרות לאשרה. על פי החלטת בית הדין פסק הדין בעתירה לא "מחק" את ההיסטוריה ויש לדחות את הטענה ולפיה היה על המשיב לבחון אך ורק את הראיות שהוצגו בפניו במסגרת הבקשה שהוגשה לאחר פסק הדין בעתירה. בנסיבות אלה, כך על פי ההחלטה, לא היה על המשיב לאפשר לעוררת להיכנס לישראל לצורך תחילת ההליך המדורג ובחינת הקשר הזוגי עם העורר בעודה מצויה בישראל ומכל מקום ההחלטה שלא לאפשר לה כניסה כאמור מצויה במתחם הסבירות.
עיקר טענות הצדדים
6. לטענת המערערים המשיב ובית הדין הסיקו בטעות וללא בדיקה מעמיקה קיומו של היעדר ניקיון כפיים בבקשה תוך הסתמכות על זוטות ומתן פרשנות שגויה לחלוטין להתנהלות הצדדים הנוגעים בדבר. על אף הנחיית בית המשפט המחוזי בעתירה המנהלית וההסכמה שהושגה באותו הליך, על אף שצורפו ראיות חדשות מרובות ומוצקות, בצורת תצהירים, התייצבות המערערים בפני קונסול ישראל באדיס אבבה, תמונות מטכס הנישואין וממקומות בלוי משותפים, אישור המלון בו שהו באדיס אבבה, על אף כל אלו חזר המשיב ודחה בלא כלום את הבקשה המעודכנת שהגישו המערערים. בכך מונע המשיב את זכותו הלגיטימית של המערער להתאחד עם אשתו עמה בחר לחיות את חייו, תוך פגיעה בזכות המערער לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לטענת המערערים לא היתה הצדקה לנקוט בצעד כה קיצוני של דחיית הבקשה על הסף בגלל זוטי דברים ופרשנות שגויה לדברים חסרי ערך וחשיבות כאשר בידי המערערים תעודת נישואין חוקית וכשרה.
לטענת המשיב דין הערעור להידחות על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים של המערערים הן בניהול ההליך בפני בית הדין והן בהתנהלות המערער אל מול הרשות עובר ובמהלך ההחלטה אותה הוא מבקש לתקוף. חוסר ניקיון הכפיים מתייחס להצגת המידע הכוזב, באופן חוזר ונשנה, כך לטענת המשיב, באופן שאינו מאפשר ליתן אמון במערערים ושומט את הקרקע תחת בקשתם. לגופו טוען המשיב כי יש לדחות את טענתם המשתמעת של המערערים ולפיה פסק הדין בעתירה "מחק" את ההיסטוריה וכי על המשיב לבחון אך ורק את הראיות שהוצגו בפניו במסגרת הבקשה שהוגשה לאחר פסק הדין. לטענת המשיב הנטל להוכיח את כנות קשר הנישואין היה ונותר על כתפי המערערים. החלטת המשיב התבססה על כלל נסיבות העניין, הן ממצאים שעלו טרם הגשת הבקשה האחרונה והן אלו שעלו לאחריה. לאור כלל הממצאים והסתירות, הרי שהתרשמות המשיב בדבר היעדר כנות הקשר בין המערערים הינה סבירה ומבוססת כדבעי.
הכרעה
7. בהתאם לחוק האזרחות, תשי"ב-1952 נישואין לאזרח/ית ישראלי/ת אינם מקנים אוטומטית לבן/בת הזוג הזר/ה אזרחות ישראלית. על פי סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952 "בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם ביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א) או הפטור מהם,יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א)". הענקת האזרחות במקרה זה נתונה לשיקול דעתו של שר הפנים (ר' בג"ץ 3648/97 ישראל סטמקה ואח' נ. שר הפנים ואח' פ"ד נג(2) 728, בעמ' 765).
8. "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (מס' 5.2.0008) של המשיב קובע כי ככלל במהלך בדיקת הבקשה יינתן למוזמן רישיון שהיה ועבודה מסוג ב/1 לתקופה של עד חצי שנה בכפוף להמצאת מסמכי הסף הנדרשים ולהיעדר מניעה אחרת כאשר במידת הצורך יוארך תוקף הרישיון עד לסיום הבדיקות (סעיף ב.4). "בתום הבדיקות, לאחר הגשת הבקשה ובמידה ויוחלט לאשרה, ניתן יהא להתחיל בהליך המדורג אשר במסגרתו יינתן למוזמן רישיון לישיבת ארעי (א/5) לתקופה של שנה וזאת למשך 4 שנים במצטבר, שבסיומן – בהיעדר מניעה – התאזרחות..." (סעיף ב.5).
על פי הנוהל יינתן רישיון שהיה ועבודה מסוג ב/1 לאחר המצאת כל המסמכים הנדרשים בהתאם לנוהל, ולאחר שנבדקו הראיות להוכחת מרכז חיים וכנות הקשר כמו גם היעדר מניעה פלילית וביטחונית.
כאשר מדובר בהזמנת בן זוג זר השוהה בחו"ל נקבע בנוהל כי "במידה ובמסגרת כנות הקשר נמצא כי לא הוצגו ראיות משכנעות להוכחת כנות הקשר או כי מדובר בנישואין פיקטיביים שנועדו לצורך הקניית מעמד בישראל, בסמכות מרכז אשרות בלשכה לסרב הבקשה..." (סעיף ד.5.ד.). במקרה של ספקות בנוגע לכנות הקשר, "ניתן על פי שיקול דעת מרכז אשרות בלשכה להעמיק את בדיקות כנות הקשר, בין היתר באמצעות עריכת ראיון (לישראלי בלשכה ולזר בנציגות הישראלית הרלוונטית)..." (סעיף ד.5.ה.). ככל שאושרה ההזמנה, תינתן אשרת ב/2 ל-30 יום כאשר במהלך ה-30 יום שלאחר כניסת המוזמן לישראל על המבקשים לפנות ללשכה לצורך תיאום המשך הטיפול בבקשתם למעמד.
להשלמת התמונה יצויין כי הוראת סעיף ד.3.ג. לנוהל קובעת כי במידה ולאחר 6 חודשים של שהות ב-ב/1 קיימת התרשמות לשלילה מכנות הקשר או קיומו של מרכז חיים בישראל, תסורב הבקשה. במקרה של חשש לכנות הקשר ניתן להאריך אשרת ב/1 לחצי שנה נוספת לשם בחינת כנות הקשר או להתנות אישור הבקשה בתחילת ההליך המדורג בהפקדת ערבות בנקאית בהתאם לנוהל ערבויות (ד.3.ג.).
9. הזכות של האזרח הישראלי לנישואין והקמת משפחה היא זכות יסוד (ר' פסק הדין בעניין סטמקה, לעיל, בעמ' 782). התנאי של "כנות הקשר" נועד להבטיח כי אכן מאחורי הבקשה בעניינו של בן הזוג הזר עומדת כוונה לחיי משפחה ולא תכלית זרה אחרת של הקניית מעמד לבן הזוג הזר. כאשר דוחה המשיב על הסף בקשה למתן מעמד לבן זוג זר לאחר שמוצגת בפניו תעודת נישואין, עליו "להיווכח בצורה ברורה, על פני הדברים כי מדובר בנישואין מזוייפים ופיקטיביים, שאין מאחוריהם דבר מלבד נסיון להשגת זכויות עבור העותרת" (ר' החלטת ועדת ההשגה מיום 2.6.14 בגלגולה הראשון של בקשת המערערים, פיסקה 20). בפרט הדברים אמורים כאשר מחד ניצבת הזכות לחיי משפחה של האזרח הישראלי, ומנגד נתונים למשיב אמצעים מתונים יותר מסילוק בקשה על הסף, בין בדרך של מתן אשרת שהייה זמנית ובחינת כנות הקשר לאורך זמן, כאשר מטבע הדברים קל יותר לעמוד על כנות הקשר עת שני בני הזוג מצויים במקום אחד (ר' פסק הדין בעניין סטמקה, לעיל, בעמ' 779), ובין בדרך של קביעת ערבויות.
10. בענייננו כאמור נדחתה הבקשה על הסף. עיון בנימוקים שניתנו הן על ידי המשיב והן בהחלטתו של בית הדין, כפי שיפורט להלן, מלמד כי הסתירות ואי ההתאמות עליהם עמדו בהחלטותיהם, ושהיוו בסיס להחלטה לדחות את בקשת המערערים על הסף, משקפות לאו דווקא בקשה שתכליתה הענקת מעמד לעוררת מטעמים זרים שאינם קיום חיי משפחה, אלא אולי יותר ניסיון להסתיר את העובדה שהמערער נישא למערערת לראשונה עת היה עוד נשוי לאישה אחרת בישראל. ואולם בכך, אין כדי להצדיק דחיית בקשת המערערים על הסף.
11. כמפורט בפתח החלטה זו, הועברה תעודת הנישואין הראשונה של המערערים לידי המשיב עוד בשנת 2009 לא על ידי המערער אלא על ידי אשתו דאז, אשר גילתה את התעודה עם שובו של המערער מאתיופיה ודיווחה על כך למשרד הפנים. המערער היה אז נתון בהליך גירושין מאשתו הראשונה ממנה התגרש סופית ב-2012. על פי החומר שבתיק החל הסכסוך בין בני הזוג כבר בשנת 2007.
האופן בו התגלתה התעודה ודרך העברתה למשיב, לא על ידי המערער במסגרת בקשה שהגיש, אלא על ידי אשתו לשעבר על מנת לפגוע בו, מלמד דווקא על אותנטיות הקשר למערערת. בפני המשיב עמדו גם עובר למתן החלטתו תמונות מטכס הנישואין של בני הזוג באותה שנה, תצהירים של אנשים שידעו אודות הנישואין, גרסאות בני הזוג וכניסות ויציאות של המערער מאתיופיה אותה שנה התואמות את מועד הטכס.
12. בהחלטתה הראשונה של ראש דסק דרום ברשות האוכלוסין וההגירה מיום 20.10.13 היא עומדת על הסתירה בין טענת המערערת כי בני הזוג נישאו בשנת 2012 והכירו בשנת 2010 כאשר בתיק מצויה תעודה המעידה על נישואיהם כבר בשנת 2009 ועוד עת היה המערער נשוי לאשתו הראשונה " – ביגמיה" (ההדגשה במקור – ש.ר.). יש באמור, כך על פי אותה החלטה, כדי להעיד על מרמה, תעודות לא אמינות וחוסר כנות.
מדובר אכן במצגים המעוררים קושי מצד המערערים. עם זאת, כעולה גם מאותה החלטה, חוסר הכנות עניינה הניסיון להסוות את העובדה שהמערערים נישאו כבר בשנת 2009 עת היה עוד המערער נשוי. יש בהם פחות כדי להעיד על מידת הכנות של הקשר בין בני הזוג.
13. בהחלטתה השנייה של ראש דסק דרום ברשות האוכלוסין וההגירה מיום 29.10.14, לאחר פסק הדין בעתירה המנהלית, היא שוב מצביעה על הסתירות שעניינן המועד בו מסרו המערערים בתחילה כי הכירו, השנה שבה נישאו לטענתם, והסתירה לתעודת הנישואין משנת 2009. על פי ההחלטה המערערת אף חזרה בה מדבריה כאשר הוצגה לה תעודת הנישואין משנת 2009. ואולם בכל האמור, עם כל הבעייתיות שבמצגים, יש כדי ללמד על ניסיונם של המערערים להסתיר את עובדת הנישואין כבר בשנת 2009. חיזוק לכך מצוי דוקא בעובדה שהמערערת בראיון שנתנה בשנת 2013 חזרה בה מעדותה משהוצגה בפניה תעודת הנישואין משנת 2009 ואמרה ש"אז בעלה לא היה חוקי בישראל" ובהמשך ציינה כי היה אותה עת נשוי פלוס שלושה ובתהליך גירושין.
14. בהחלטה משנת 2014 צויין כי בתצהיר אחותו של המערער, שניתן לאחר פסק הדין בעתירה, נטען כי בשנת 2009 היא הגיעה עם אחיה לביקור באתיופיה ובמהלך ביקור זה הוא התיידד עם המערערת בעוד שבדיקת המשיב העלתה כי באותה שנה הם נסעו בתאריכים שונים, מה גם שהמערער טען כי כבר בשנת 2008 הכיר את המערערת ובשנת 2009 הפך הקשר ביניהם לרציני.
בעקבות האמור בהחלטה בעניין זה, הגישה אחות המערער תצהיר נוסף עובר לדיון בבית הדין לעררים אשר בו ציינה כי נפלה טעות בעריכת התצהיר שכן נסעה אותה עת בעלה ולא עם אחיה, אשר נסע לאתיופיה מספר חודשים קודם לכן.
לעניין תיקון התצהיר ציין בית הדין לעררים כי גירסא זו "אינה אמינה כלל ועיקר, באשר היא מעקרת חלק זה של תצהירה מתוכן (שהרי – מטרת חלק זה של התצהיר היה לספר על נסיבות הכרות העורר והעוררת)" (סעיף 25ה להחלטה).
עוד מתייחס בית הדין בהחלטתו לכך שאחות המערער הגישה בקשה בשנת 2010 להזמנתה של המערערת לביקור בארץ כאשר בבקשה צויין כי המערערת היא רווקה, וכאשר המערער ציין בפני בית הדין בדיון בפניו כי עשתה כן מאחר ולא סיפר לה כי הוא והעוררת נישאו.
15. אכן קיימות אי התאמות וסתירות בגרסאות. יהא הטעם לכך אשר יהא, טעות משרדית בכל הנוגע לתצהיר האחות כפי שטען ב"כ המערערים בבית הדין, בלבול וחוסר יכולת לעשות סדר כרונולוגי בכל הנוגע לדברי המערער בבית הדין כי לא מסר לאחותו שנישא למערערת, כדברי בא כוחו בבית הדין, או טעם אחר, אינני סבורה, כפי שיפורט להלן, כי יש באי התאמות וסתירות אלו כדי להכריע את ליבת השאלה – האם הקשר בין המערערים הינו קשר כנה אם לאו.
בבקשה שהגישה אחות המערער להזמנת המערערת לביקור בשנת 2010 נרשם כי המערערת רווקה לאחר שסומן בתחילה כי היא נשואה ולאחר מכן נמתח קו מחיקה על אפשרות זו. מחיקה זו דווקא משתלבת עם ניסיון שני המערערים בשלב מאוחר יותר להסוות את עובדת הנישואין הראשונים בשל היות המערער נשוי אותה עת לאשה אחרת. עוד יצויין כי בקשה זו התקבלה בסופו של דבר על ידי המשיב, הופקד סך של 15,000 ₪ כנדרש על ידו אך מסיבה שלא נתחוורה עד תום המערערת לא נכנסה לישראל. כעולה מהתצהירים שהוגשו לאחר פסק הדין בעת"מ 50178-06-14 המערערת הייתה חברת ילדות של אחות המערער, כך גם עולה מהריאיון שנערך למערערת באדיס אבבה עוד בשנת 2013, ואין בהכרח ללמוד מאותה בקשה על ניסיון הונאה כלשהוא. דברי המערער בדיון בבית הדין כי האחות כך כתבה מאחר ולא ידעה על עובדת הנישואין אינה תואמת אף את האמור בתצהירים מטעמו שצורפו לערר במסגרתו התקיים הדיון ואינני סבורה כי יש מקום לייחס לדברים אלו שנאמרו בדיון משקל של ממש בבחינת כנות הקשר בינו לבין המערערת.
אכן בתצהיר הראשון של האחות שהוגש לאחר פסק הדין בעת"מ 50178-06-14 היא מפרטת את נסיבות ההתקרבות בין המערער למערערת והתיקון שנעשה בתצהיר המאוחר יותר למעשה מעקר לכאורה את תכלית התצהיר ואולם יצויין כי בכל התצהירים שהוגשו עולה כי האחות היתה חברת ילדות של המערערת, ובתצהירי המערערים שהוגשו במקביל צויין כי הם נפגשו בשנית ב-2008 וב-2009 התהדק הקשר.
16. השאלה בסופו של יום היא האם יש במכלול הראיות כדי לשכנע שאין המדובר בקשר כנה וכי אין מאחורי הנישואין דבר באופן המצדיק דחיית הבקשה על הסף. אינני סבורה כן.
לאחר שניתן פסק הדין בעת"מ 50178-06-14 פנו המערערים בשנית למשיב וצירפו לבקשתם שני תצהירים חדשים שנחתמו על ידם, ככל הנוגע למועד היכרותם ונישואיהם בשנת 2009. כן צורף תצהיר של חבר של המערער, מר פנטאהון באשה, אשר מציין בתצהיר כי ידוע לו על נישואי המערערים וכי בביקוריו באתיופיה בשנים 2010 ו-2011 פגש את המערערת ואף מסר לה מתנה מהמערער. צורף גם תצהיר נוסף של בת דודה של המערער בו היא מפרטת כי עובדת הנישואין ידועה לה, וכי בשנת 2013 פגשה את המערערת ומסרה לה מתנה מהמערער. צורפה קבלה על שהות משותפת של בני הזוג במלון באדיס אבבה עת נסע המערער לשם לאחר פסק הדין בעתירה לצורך טיפול בתצהיר עדכני של המערערת. צורפו תמונות של בני הזוג מטכס הנישואין הראשון וממקומות נוספים בהם שהו בני הזוג (התמונות הצבעוניות הוצגו במהלך הדיון בפני). עוד קודם לכן הגישו המערערים פלטי שיחות טלפון לחודשים ינואר-מרץ 2013 ומרץ עד מאי 2014 מהם עולה כי בחודשים האמורים התקיים קשר טלפוני כמעט יומיומי בין המערער למערערת. צורף תיעוד להעברות כספיות מהמערער למערערת בסוף שנת 2013.
17. בית הדין מציין בהחלטתו כי גם בקשתם העדכנית של המערערים מעוררת קושי לאור התצהיר של האחות, כאשר הוברר במסגרת הבקשה כי המערער לא ביקר את המערערת כבר שנתיים, שלא מטעמי היעדר יכולת כלכלית, כאשר צורף לעניין זה אישור רפואי הנכון רק לעת האחרונה וכאשר גם עתה לא צורפו ראיות חזקות לקשר בין בני הזוג.
ואולם, דומה כי בשלב זה של בקשה ראשונית לאשרת שהייה עבור בן זוג המתגורר בחו"ל לא ניתן לדרוש מהמערערים ראיות בעוצמה הנדרשת בהמשך. מהראיות הקיימות עתה עולה כי במהלך תקופה של 6 שנים, החל משנת 2009, קיים קשר בין המערערים. מראיונות שנערכו לבני הזוג אין מניע כלכלי או אחר שיסביר את ההליך הממושך בו נתונים המערערים. למערערת, שהינה בעלת השכלה על תיכונית, חנות בגדים באדיס אבבה. גם מצבו הכלכלי של המערער העוסק בנדל"ן והינו בעל משרד תווך ככל הנראה שפיר/איתן. קיימות לכל הפחות תקופות בהן קיים קשר טלפוני יומיומי בין המערערים. קיימות העברות כספיות. תעודת הנישואין משנת 2009 הועברה לידיעת המשיב לא על ידי המערער כי אם על ידי גרושתו.
18. אכן הטעמים להוצאת תעודת הנישואין השנייה לא התחוורו עד תום. לגרסת המערער ולפיה נדרש לעשות כן מאחר ונמסר לו בלשכת המשיב בראשון לציון שם הוא מתגורר כי הוא רשום באותה תעודה ראשונית כאזרח אתיופיה, אין תיעוד אצל המשיב. יתכן כי הוצאת התעודה הנוספת לאחר גירושיו של המערער קשורה בעיקר לעובדת היותו נשוי בעת שנישא לראשונה למערערת. כפי שציין בית הדין קיים גם שוני מתמיה בין התאריכים הנקובים על התעודות הרשמיות אשר לא הוסבר על ידי המערערים. ואולם יצויין כי שוני זה לא עמד ביסוד החלטות הסירוב של המשיב וגם בית הדין עצמו מציין בהמשך כי אין חולק שהמערערת נישאה למערער כבר בשנת 2009.
19. הזכות לחיי משפחה היא כאמור זכות יסוד של האזרח הישראלי, והמשמעות של דחיית הבקשה על הסף היא הרת גורל. יש לנקוט בה כאשר המשיב משוכנע כי אכן הקשר בין הצדדים אינו כנה. לא ברור בשלב זה אלו ראיות יכולים עתה המערערים להמציא אילו יגישו בקשתם בשלישית, כשהם "נושאים על גבם" את משא הסתירות והקשיים שעלו בבקשותיהם הקודמות וכאשר הם מתגוררים במקומות שונים. המערערת שהיתה בת 27 עת נישאה לראשונה למערער, היא עתה בת 33 וגם לעניין זה יש ליתן משקל בנסיבות לאור הנזק שעלול להיגרם להם כתוצאה מדחיית הבקשה בשלב זה.
ההחלטה המידתית בנסיבות היא בחינה מדוקדקת יותר של כנות הקשר בין המערערים כאשר הם שוהים יחדיו, בישראל, תוך הפקדת ערבויות שיבטיחו כי אם לא ישתכנע המשיב בהמשך בכנות הקשר תחזור המערערת למולדתה.
הערעור מתקבל.
בתוך 30 יום מהמצאת החלטה זו ימציא המשיב למערערת אשרת שהייה על פי שיקול דעתו, ויקבע ערבויות שימצא לנכון, ככל שימצא לנכון.
בנסיבות, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ג' תשרי תשע"ו, 16 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.
