שלג נ' מדינת ישראל

1.המערער מתגורר ביישוב עלמה שבגליל. הוריו המנוחים היו בעלי הזכויות במשק 41 שביישוב. מעת שנפטר אביו ניהל המערער את המשק, ובכלל זה את לול התרנגולות שבו. בין המערער לאחיו התנהלו הליכים משפטיים סביב מכסת הביצים של המשק, שהסתיימו בפסק דין בו נקבע כי המערער מחזיק במשק, והוא בעל הזכויות באמצעי הייצור החקלאיים ובכללם הלול ומכסת הביצים והפטם (עמ"ש (מחוזי נצרת) 21685-06-11 – פסק דין זה יכונה להלן פסק הדין). צדדים להליכים אלה היו גם רשות מקרקעי ישראל, מושב עלמה והמועצה לענף הלול. לאחר פסק הדין פעל המערער ליישמו, ובכלל זה לרישום אמצעי הייצור שבמשק על שמו בספרי האגודה (המושב).

2.בשנת 2023 שלל המשיב את זכויותיו של המערער לסובסידיה בגין מכסת הביצים, סובסידיה הניתנת לחקלאים על פי חוק הגליל, התשמ"ח-1988 (להלן חוק הגליל או החוק). לטענת המערער, הוא לא קיבל על כך הודעה כדין. בחודש יולי 2024 הוא פנה למשיב וביקש לדעת מדוע נשללו ממנו כספי הסובסידיה. ביום 13.8.2024 הוא קיבל לראשונה, כך המערער, מכתב מאת המשיב, שבו הוסבר לו כי הסובסידיה נשללה משום שהמערער אינו רשום כבעלים של המשק.

3.על החלטה זו הגיש המערער ערעור, על פי זכות הערעור הניתנת לו בחוק הגליל. הוא טוען כי הוא מחזיק בלול ובעל הזכויות באמצעי הייצור שבמשק, ובכך הוא מקיים אחר התנאים לקבלת הסובסידיה על פי חוק הגליל. הוא נסמך בטענה זו על פסק הדין הנ"ל, שהכיר בזכויותיו אלה.

4.ביקשתי את תשובת המשיב, וזה ביקש לסלק את הערעור על הסף, משום הגשתו באיחור. בתשובה לבקשה לסילוק על הסף הסביר המערער מדוע ערעורו הוגש במועד, ולחילופין ביקש להאריך את המועד להגשת הערעור במועד שהוגש. נוכח ההסבר שניתן הצעתי למשיב כי ישקול בחיוב הסכמה להארכת המועד, ובמענה לפנייתי הותיר המשיב את השאלה לשיקול דעתי. בנסיבות אלה, ומתוך הנחה לחומרה כי הערעור לא הוגש במועד שהמשיב סבור כי היה צריך שיוגש, מצאתי להאריך את המועד להגשת הערעור.

5.בכל הנוגע לערעור גופו טוען המשיב, כי על פי חוק הגליל – סובסידיה ניתנת למי שרשום כבעל משק, משמע נחלה, והמערער איננו כזה. הוא טוען כי פסק הדין בעמ"ש הנ"ל אינו עשוי לסייע, שכן גם אם בית המשפט שם קבע כי יש לרשום את מכסת הביצים על שם המערער, אין הדבר אומר כי המערער עומד בתנאי של בעלות במשק, תנאי שנקבע בחוק הגליל. התשלומים הניתנים על פי חוק הגליל לא ניתנים לכלל בעלי המכסות, כי אם מהווים תנאי אחד מתוך התנאים המזכים בתשלום הסובסידיה.

דיון והכרעה

6.בשנת 2017 תוקן חוק הגליל (תיקון מס' 12). דברי ההסבר לתיקון מציינים את מטרת החוק, והיא "פיתוח הגליל, בין היתר באמצעות הקצאת תקציבים לשם פיתוחו בתחומים שונים, ובכלל זה ההתיישבות, החינוך, הבריאות והתעשייה". במסגרת התיקון הוחלף סעיף 2 לחוק, על מנת להקנות "עדיפות למשק הלול והפטם ביישובי מרום הגליל, אשר מתבטאת, בין היתר במתן סובסידיה בייצור לבעלי מכסה בענף הלול..., כדי לעודד ולחזק את החקלאים ובני משפחותיהם באזור קו העימות ולסייע בצמצום פערים בין הפריפריה למרכז הארץ." (הצעות חוק הכנסת – 681, 24.1.2017).

7.זה הוא הרקע לתיקון החוק. עתה לחוק גופו (לאחר תיקונו), וסעיף 1 שבו מגדיר כך:

בעל מכסה – (1) בעל מכסת הטלה;

"בעל מכסת הטלה" – בעל מכסה אישית לייצור ביצי מאכל לשיווק לפי חוק המועצה לענף הלול.

סעיף 2 לחוק קובע, בחלקים הרלוונטיים לנו, כלהלן:

(א)הממשלה תשקוד על פיתוח הגליל ויישובו ובמסגרת תקציבי הפיתוח העומדים לרשותה, היא תקצה משאבים לפיתוחו.

(ב)לגליל תינתן עדיפות בפעולות משרדי הממשלה, לרבות בפיתוח ההתיישבות, החקלאות, החינוך, הבריאות, התיירות, התעשייה, התחבורה, התקשורת, הקליטה והעלייה.

(ג)לבעל מכסה במרום הגליל תינתן סובסידיה בעבור ייצור ביצים או פטימים, לפי העניין...

ד)...

(ה)לא תינתן סובסידיה כאמור בסעיף קטן (ד) אלא בהתקיים כל אלה:

(1)בעל המכסה מתגורר מגורי קבע במרום הגליל ומייצר שם את הביצים או הפטימים, לפי העניין;

(2)אם הוא בעל מכסת הטלה – הוא מייצר את הביצים במשקו, במשק אחר ביישוב שבו מצוי משקו או במתחם שאינו במשקו של בעל מכסה אחר בתחום אותו יישוב;

8.אלו הן הוראות החוק הנוגעות לענייננו והרקע לחקיקתן, ובתמצית – על מנת להגשים את מטרת החוק, משמע פיתוח הגליל, יוקצו תקציבים בתחומים שונים, ובתוך כך ניתנת עדיפות למשקי הלול והפטם ביישובי הגליל, המתבטאת בין היתר במתן סובסידיה לבעלי מכסה בענף הלול. לבעלות במכסה נוספות שתי דרישות, והן נקבעו בסעיף קטן 2(ה):

(1)מקום המגורים: על בעל המכסה להתגורר מגורים של קבע בגליל;

(2)מקום הייצור: על בעל המכסה לייצר את הביצים באחת משלוש החלופות:

א.במשק שלו;

ב.במשק אחר ביישוב שבו מצוי המשק שלו;

ג.במתחם שאינו המשק של בעל מכסה אחר בתחום אותו יישוב;

9.לשיטת המשיב, סעיף קטן 2(ה) לחוק קובע, כי מתן הסובסידיה מותנה בהיות המערער בעל משק. לפי הבנתו את התיבה ("בעל משק") – משמעה כי על המשיב להיות בעליה של נחלה. הואיל והמערער איננו בעל נחלה, הרי שאין הוא זכאי לסובסידיה.

10.המערער טוען, בתורו, כי הוא עומד בדרישות שנקבעו בסעיף 2(ה) הנ"ל. בטיעונו הוא מבקש להישען על פסק הדין הנזכר מעלה, שניתן בהליך שבינו לבין אחיו. הוא טוען, כי הוא הוכר כמחזיק במשק, בהליך שהיו שותפים לו גם המוסדות המדינתיים הנוגעים בדבר, ולכן הדבר מחייב גם אותם. על מנת להבין את טענת המערער, אקדים בתמצית את הרקע לפסק הדין, ואת אשר נפסק בו.

11.כעולה מפסק הדין, הוריו של המערער התגוררו במושב עלמה. הם היו בעלי הזכויות במשק. הם מינו את אחיו של המערער ורעייתו ל"בנים ממשיכים" במשק. אחי המערער ואשתו בנו בנחלה את ביתם. המערער המשיך להתגורר בבית הוריו. לאחר שנפטר האב נמסר ניהול לול התרנגולות למערער, וניתן בידו לבנות דיר ולעבד את מטעי המשק. בשנת 1998 ערכו המערער ואחיו הסכם, עליו חתמה גם אִימם, ובו ויתר אחי המערער על זכויותיו כבן ממשיך, והמערער התחייב לעזוב את בית ההורים. ההסכם גם הסדיר את חלוקת אמצעי הייצור בין האחים, ובתוך כך נקבע כי הזכויות בלול ובשני מטעים יעברו למערער. אלא שבהמשך נתגלע סכסוך בין האחים, ואחי המערער כפר בתוקפו של ההסכם, וטען לזכויות מלאות במכסות הביצים, בשל בעלותו ובעלות אשתו במשק כבנים ממשיכים. הסכסוך הגיע עדי בית המשפט לענייני משפחה, ואחר כך לבית משפט זה בערעור.

בית משפט שלערעור דחה את טענת אחי המערער כאילו ההסכם עליו חתמו האחים ואימם אינו תקף. הוא הכיר בתוקפו של ההסכם ביחסים שבין האחים, גם אם אין הוא מחייב את המוסדות המיישבים. בתוך כך הוכרה ההתחייבות של אחי המערער להעביר למערער את מכסת הביצים.

לאחר הכרה זו בתוקף ההסכם מסכם בית המשפט המחוזי (ע' 11 לפסק הדין, שורה 1) לאמור:

"...ניסים (המערער – א.א.) חי ומתגורר במושב עלמה בתחומי המושב, ואף אם אינו בעל נחלה, אין בכך כדי לשלול את הגדרת המחזיק הקבועה בחוק הגליל. עצם זכויותיו על פי ההסכם הן אשר מקנות לו זכויות לאמצעי ייצור חקלאיים כגון השטח של שמונת הדונמים שההסכם מקנה לו כמטע לעיבודו. ברור אם כן, שלא נוכל לקבוע, בניגוד להסכם בין הצדדים, כי ניסים אינו יכול לקבל את מכסת הביצים לרשותו, ובכך לסטות מכוונת המחוקק" (ההדגשות אינן במקור).

12.המערער טוען כי הוא מחזיק במשק, כך הוא הוכר בפסק הדין הנ"ל, והוא בעל זכויות לאמצעי ייצור חקלאיים, לרבות מכסת הביצים והפטם. לאחר פסק הדין נרשם בספרי האגודה (המושב) כי המערער הוא בעל מכסת הביצים והפטם, ובעל זכויות השימוש והחזקה בלול ובשטחיו. בהסתמך על כך בנה המערער בית במושב, והרחיב את פעילותו החקלאית. הוא רכש מכסות ביצים נוספות, והשקיע כספים רבים במבנה הלול.

13.נוכח כל אלה, עם מי הדין, עם המשיב או עם המערער?

כפי שראינו, סעיף 2(ה) לחוק קובע שני תנאים לבעל מכסה על מנת שיזכה בסובסידיה. התנאי האחד – מגורים של קבע בגליל, ובכך עומד המערער. אנו נותרים עם התנאי השני, זה הנוגע למקום ייצור הביצים, וכאן נחלקו הצדדים. ראינו את שלוש החלופות שנקבעו בחוק אודות ייצור הביצים. החלופה הראשונה – ייצור הביצים במשק של היצרן, בעל המכסה. המשיב טוען, כאמור, כי המערער איננו בעל נחלה, ולכן איננו בעל משק, ומכאן שאין הוא מקיים אחר החלופה הראשונה. בטענה זו אינני משוכנע. על מנת להכריע במחלוקת עלינו לתיבה פירוש מתאים לתיבה "משקו" שבסעיף 2(ה). המחוקק לא נקט לשון "נחלה". הוא גם לא נקט לשון "בעל נחלה". אפשר שבהקשר של החוק בו עסקינן, משק איננו בהכרח נחלה (לפי המשמעות הרגילה, זו הנגזרת מן הזכויות על פי "ההסכם המשולש" ועוד כיו"ב). לשון הוראת החוק בהחלט עשויה להכיל פירוש, לפיו הסובסידיה תינתן למי מייצר ביצים במשק שהוא "שלו", שלא במובן של בעלות בנחלה במובנה הנפוץ דווקא. כפי שיכולנו לראות, המערער מחזיק בלול ובשטחי מטע נרחבים בתוך נחלת אחיו. לשון החוק סובלת לטעמי את הפירוש, לפיו את הלול ושאר מטעים ושטחים שבהם מחזיק המערער, ניתן לראות כ"משקו". לצד המובן הלשוני של התיבה, נראה כי גם המשיב לא יחלוק על כך שהפירוש עשוי להתיישב עם תכלית החוק, כפי שהובאה לעיל. החוק נועד לחזק את הגליל, ובתוך כך את ההתיישבות ואת החקלאות. המערער איננו יזם חיצוני שאיננו מתגורר במקום כי אם מבקש לעשות בעסקי הביצים. הוא מתגורר במקום יחד עם משפחתו, בבית שהוא בנה בנחלה שהותירו אחריהם הוריו. ובאותו יישוב הוא מייצר את הביצים, בתוך מה שניתן לראות כמשק שלו. בכך מתגשמת תכלית החקיקה, המבקשת לתמוך בתושב של הגליל, המייצר את הביצים לפי מכסה שבבעלותו, במשק שלו.

14.לכך אוסיף, כי אפילו נניח, לשם הדיון, כי כוונת המחוקק בתיבה "משקו" היתה "נחלתו" במובן שטוען לה המשיב, עדיין ניתן לראות את המערער כמי שעונה לדרישת החלופה הראשונה. דבריי מכוונים לכך, שהמחוקק לא התנה את מתן הסובסידיה בהיות בעל המכסה בעליה של נחלה. אפשר בהחלט, כי ההחזקה במשק עשויה לענות על דרישת המחוקק בחלופה הראשונה. וכזכור, המערער הוכר, בפסק הדין הנ"ל, כ"מחזיק" במשק, בנחלה.

אגב דברים אלה אעיר, כי החזקה זו אליה כיוונתי היא מעבר להחזקתו של מי שקיבל רשות לעשות שימוש בחלק מן הנחלה, כגון מקרה שבו בעל נחלה משכיר חלק מן הנחלה לאדם אחר (בעל מכסה) על מנת שינהל בו לול. יאלו אמרנו כך, אזי לא היינו מותירים משמעות של ממש לשאר החלופות שאותן קבע המחוקק אודות מקום הייצור של הביצים (סעיף 2(ה) בו עסקינן). החזקתו של המערער היא הרבה מעבר למתן הרשאה שכזו למי שאין לו כל קשר לאותו מקום הייצור של הביצים. הוא בעל הזכויות בלולו (בו השקיע מאות אלפי שקלים), ובעל זכויות במטעים בשטחים נוספים בתוככי הנחלה, נחלה שבתוכה הוא בנה את ביתו ושם הוא מתגורר עם בני משפחתו.

15.סיכומם של דברים, המערער עומד בתנאים שנקבעו בסעיף 2(ה) לחוק הגליל, ולכן עומדת לו זכות לקבלת הסובסידיה הקבועה באותו חוק. הערעור מתקבל אפוא, בהתאם.

המשיב ישלם למערער אגרת משפט ששולמה בערעור, וכן שכר טרחת עורכי דין בסך של 10,000 ₪ ומע"מ.

ניתן היום, כ"ו שבט תשפ"ה, 24 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.