1.השאלה העומדת לפני הינה, האם לקבל את עמדת בעלי התפקיד, על פיה ניתן להכריז על החייבת כפושטת רגל ולקבוע בעניינה תכנית פירעון לצורך קבלת הפטר, אלא שההפטר לא יחול על חובותיה לחברות הסוללר מאחר שנוצרו, לטענת בעלי התפקיד, במרמה ולפיכך, אינם ברי הפטר.
2.ביום 20.1.19 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת,ילידת 1994 ,גרושה ואם לקטינה.
מצבת הנשיה המאושרת העומדת כנגד החייבת הינה בסך 86,724 ₪ בדין רגיל. כאשר החוב לחברות הסוללר,אותם מבוקש להחריג מההפטר, מהווה סכום ניכר ממצבת הנשיה כדלקמן:פרטנר- 29,777 ₪,פלפאון – 22,718 ₪,סלקום-15,864 ₪.
לטענת בעלי התפקיד, החייבת פעלה בחוסר תום לב עת רכשה מכשירים סלולריים בידיעה שאין ביכולתה לשאת בתשלומם. המנהל המיוחד הפנה לסתירה בין הגרסה שמסרה החיבת בתצהיר ההסתבכות לפיה בן זוגה לשעבר לחץ עליה לחתום על ייפויי כוח לרכישתם של המכשירים לבין הגרסה בחקירתה לפיה היא זו אשר רכשה אותם בפועל ללא מעורבות של בן זוגה. במהלך הדיון שהתקיים בעניין טען המנהל המיוחד כי ברי שרכישת מכשירים כה רבים לא הייתה לשימוש עצמי, אלא מתוך כוונה למכרם לאחרים וזאת ללא עמידה בדרישות החוק לעניין הפעלת עסק ולמרות שהחייבת ידעה כאמור כי לא תוכל לעמוד בחובותיה לחברות התקשורת מהם רכשה את המכשירים ,אשר לא ידעו על כוונתה העסקית כאמור.
החייבת התנגדה לעמדת בעלי התפקיד וטענה כי לא הייתה לה כוונה "לעקוץ" את חברות התקשורת.לטענת החייבת, חלק מהמכשירים נרכשו על ידה וחלק רכש בעלה לשעבר מחשבון הבנק שלה והיא הייתה מודעת לכך. לאחר שנקלעה לתקופה קשה מאחר שהוא לא היה בבית ואף לא היה לה קשר עם משפחתה,נאלצה למכור מטלטלין ובינהם את המכשירים על מנת לשרוד כלכלית ולא מתוך כוונת מרמה. ב"כ החייבת הפנה לפסיקה לעניין החרגת חובות שנוצרו במרמה מן ההפטר בצד האנטרס השיקומי של ההליך וטען כי מקרה זה אינו נכנס תחת החריג הקבוע בסעיף 69 לפקודה. החייבת הציעה לשלם 400 ₪ למשך 60 חודשים כתנאי להפטר בעניינה.
דיון
3.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת נסיבות המקרה שלפני ,שוכנעתי כי אין לקבל את עמדת בעלי התפקיד:
בהתאם לסעיף 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל צו ההפטר יפטור את החייב מכל חוב בר תביעה בפשיטת רגל למעט:
"חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור".
החרגת חובות מן ההפטר שניתן לחייב היא החריג לכלל שלפיו ההפטר חל ביחס לכלל חובות החייב. מדובר בחריג לכלל, הפוגע גם בעיקרון השוויון בין הנושים וגם בתכלית השיקומית של ההליך ועל כן, יש לבחון את התקיימות התנאים להחלתו של חריג זה בצורה דווקנית. בפסיקה נקבע כי רק במקרים מיוחדים בהם אין צידוק מוסרי וחברתי להפטרת החייב, יוחרג החוב. לפיכך ככל שמדובר בעבירות של רשלנות, אדישות וכיוב', לא יחול החריג והחייב יופטר גם מהם. לעומת זאת כאשר מדובר בחוב שמקורו בעבירות מוסריות חמורות שנעשו במזיד, כגון עבירות אלימות, מין, או מרמה חמורה, תגבר תקנת הציבור על המטרה השיקומית שביסוד הליך פשיטת הרגל . בע"א 3376/11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי וכן ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי נקבע בהקשר לחוסר תום לב בשלב שקדם להליך ואשר יש בו כדי למנוע הכרזה:
"בהקשר זה ניתן לבחון, בין היתר, את השאלה אם מדובר בעבירה פלילית אם לאו, את חומרת העבירה והיסוד הנפשי הנדרש בה, ואם הורשע החייב בעבירה כאמור... את השאלה אם מדובר באי-חוקיות קבועה או חד-פעמית באופייה; את מוסריותו של העסק ואת היקף הפעילות של החייב במסגרתו. כן ניתן לבחון את עוצמת הקשר בין אי-החוקיות של העסק ובין יצירת החובות. אין מדובר ברשימה סגורה של שיקולים". מדברים אלו, שנאמרו כאמור בהקשר של מניעה להכרזה,ניתן ללמוד גם על השאלות שיש לבחון בעת שיש להכריע האם התנהלות כלשהיא של חייב ביצירת החוב הינה כזו המונעת הפטרו מחוב זה מחמת יצירתו במרמה.
ככלל ניתן לסכם את בסיס ההלכה בקביעה כי רק כשמדובר בעבירות שחוסר המוסריות שדבקה בהן ביחס לנושה, הינו כה חמור, נדחקות התכליות העומדות ביסוד דיני פקודת פשיטת הרגל, ובכלל זה האינטרס של החייב בשיקומו.
בהתאם לאמור,עיון בפסיקה ביחס לעבירות מרמה מעלה, כי ככלל, חובות הוחרגו מההפטר שקיבל החייב מחמת מרמה במקרים שבהם הורשע החייב בביצוע עבירה פלילית שבגינה, או בקשר אליה נוצר החוב. כך לדוגמא, פש"ר 7217-09-15 פלאפון תקשורת נ' צדקה רועי , שם גנב החייב ממעבידו מכשירי סלולר רבים, הוא הורשע ולאחר מכן הוגשה כנגדו תביעה כספית בגין הנזקים שגרם. ביה"מ קבע כי מאחר שמדובר בחייב שהורשע בהליך פלילי ואף ריצה תקופת מאסר לא מבוטלת, בגין מעשים של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף, גניבה בידי עובד והפרת אמונים בתאגיד, הרי אין חולק שהחוב לנושה נוצר בחוסר תום לב מובהק בגין מעשי המרמה הפליליים שביצע החייב ולפיכך חוב זה יוחרג מההפטר.
אמנם הרשעה בפלילים אינה תנאי שנקבע בחוק על מנת להחיל את החריג לכלל ואולם, כאשר קיימת הרשעה, יש בה להוכיח את עצם ביצוע העבירה- שלב ראשון בהוכחת הטענה כי מדובר במרמה ואשר הנטל להוכחתה מוטל על בעלי התפקיד הטוענים כי יש להחיל את החריג וראה פש"ר (ת"א) 3203-09 יפעת דיין נ' אבי חן (הנושה) בעניין נטל השכנוע הכבד המוטל על מי שטוען שיש להחריג את החוב מחמת מרמה:
"יחד עם זאת, לא נקבע ואין מקום לקבוע, כי הרשעה בפלילים היא תנאי הכרחי להחרגת החוב מחמת מרמה לפי סעיף 69(א)(2) לפקודה. על מנת להיכנס לגדרי ההחרגה לפי סעיף 69(א)(2) דרושה הכרעת בית המשפט, בין במסגרת הליך הפש"ר ובין במסגרת הליך נפרד אחר, כי החוב הנדון נוצר במרמה (ראו ע"א (ת"א) 39442-10-12 פנינסולה פיננסים בע"מ נ' סדן [פורסם בנבו] ניתן ביום 4/2/14; פש"ר (ת"א) 1501-02 אגף מה"כ ומיסוי מקרקעין נ' כנ"ר, [פורסם בנבו] ניתן ביום 26/12/16). הנטל להוכיח שהתקיימו התנאים להחרגת החוב מחמת שנוצר במרמה לפי סעיף 69(א)(2) הוא על הנושה הטוען שיש להחריג את החוב שחב לו החייב מן ההפטר. כך בכלל, שכן לפי הפסיקה, נטל השכנוע הוא על הטוען למרמה; וכך על רקע תכלית הליך הפש"ר ומשזהו החריג לכלל ההפטר, בפרט. באשר לטיבו של נטל זה נקבע, כי דרושות ראיות כבדות משקל על מנת לעמוד בנטל מאזן ההסתברויות האזרחי. בע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי [פורסם בנבו] (כב' הש' דנציגר) נקבע, כי "כאשר אחד הצדדים להליך מעלה טענת מרמה או זיוף, מוטל עליו נטל השכנוע להוכחת טענתו, בין אם מדובר בתובע או בנתבע. הגם שהנטל הוא של מאזן הסתברות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, אשר לה גוון מעין פלילי, הם גבוהים יותר ועל בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות" (ניתן ביום 11/4/13, ס' 15 לפסק הדין. ראו גם ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 594 (1986)). (הדגשה שלי ר.א).
וראה גם דברי בית המשפט העליון ב- ע"א 2434/19 משה קיירה נ' יוחנן שלומי, (להלן: "עניין שלומי")
"כמו כן, ביסוסה של טענת מרמה מחייבת, בין היתר, הוכחת קיומה של כוונת מרמה (עיינו: ע"א 523/12 אסמאעיל נ' לשכת הסדר המקרקעין, [פורסם בנבו] פיסקה 6 לפסק דינו של השופט נ' הנדל (15.01.2014); ע"א 1206/16 חברת יהלומי סמואל – רוזנבאום (1992) בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, [פורסם בנבו] פיסקה 27 לפסק דינו של השופט ד' מינץ (09.10.2018)). בענייננו, דומני שאף אם נקבע כי משה פעל שלא כדין בעת שלא הזכיר את חובו ליוחנן במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ואף אם אי יידועו של יוחנן בדבר הליכי פשיטת הרגל הייתה חסרת תום לב (עיינו: פיסקאות 22-10 להחלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד) – אין בקביעות אלו כדי לבסס את המסקנה כי פעולותיו של משה נעשו במרמה, כמשמעה בפסיקה שכן חוסר תום לב איננו שקול בהכרח למרמה. לנוכח האמור, אני סבור כי על-אף התנהלותו הבעייתית של משה – עניינו איננו נמנה על המקרים שבהם ראוי להחריג את החוב מתחולת ההפטר שניתן לו (ההדגשה שלי- ר' א').
4.לאור האמור,על מנת לשכנע כי יש להחיל את החריג המונע הפטר מהחובות לחברות הסלולר,היה מוטל על בעלי התפקיד נטל כבד להוכחת עצם מעשה המרמה וכן כי נעשה מתוך כוונה וזאת באמצעות כמות ורף ראיות מחמיר,בעל גוון פלילי הנדרש לגבי טענת מרמה.
בשים לב לרף הגבוה כאמור ולראיות כבדות המשקל שיש להציג בכגון דא, לא שוכנעתי כי הוכח שהחובות דנא נוצרו במרמה. אין מחלוקת שבמקרה זה אין פסק דין פלילי, וגם לא אזרחי, הקובע ממצא, שלילי, כלשהו ביחס להתנהלות החייבת. אכן גרסאותיה של החייבת (תצהיר הסתבכות, חקירתה ותצהיר נוסף שהגישה) מעוררות תחושת חוסר נוחות, ברם אדישותה של החייבת, או ידיעתה בפועל כי גם בעלה לשעבר רוכש מכשירים באמצעות חשבון הבנק שלה וזאת גם אם לא בדקה ,או התעלמה, משאלת יכולתה לעמוד בתשלומים בגינם,אין בהם כשלעצמם די כדי לעמוד ברף הגבוה הנדרש לעבירת מרמה בעלת גוון פלילי.בעלי התפקיד לא סתרו את טענת החייבת כי המכשירים נמכרו על ידה מחמת מצוקה כלכלית. החייבת לא נחקרה לפני ולא עומתה עם מועדי המכירה ביחס למועדי הרכישה (אלו כלל לא הוצגו בפני) ולא הוכח כי מלכתחילה נרכשו המכשירים מתוך כוונה לרמות את חברות הסלולר,למכרם ולא לשלם תמורתם. כמצוטט לעיל, לא כל מקרה של חוסר תום לב שקול מידית למרמה. ההלכה הינה כי החריג יוחל רק במצב בו אדם בזדון ובכוונת מכוון מוליך שולל את הנושה. לא הוכח כי כזה הוא המקרה שלפניי.
גם העובדה שהנושים לא הזדעקו, ואף לא התייצבו לדיון בעניינה של החייבת, מלמדת כי אין המדובר במקרה השונה בצורה ניכרת ממקרים רבים אחרים שבהם אדם רוכש ציוד קצה ואינו משלם עבורו.
המדובר בחייבת צעירה, ילידת 1994 , שיצרה חובות אלה בשנת 2017, בהיותה כבת 23 בלבד (אם כי בתצהירה המשלים טענה כי אלה נוצרו חמש- שש שנים קודם להגשת הצהיר כלומר בין השנים 2015-2014). מאחר שלא הוכח ברף הנדרש כי היא (ולא בעלה לשעבר שלטענתה, ניצל את תמימותה),ביצעה בכוונה עבירת מרמה מודעת ומתוכננת,ולאור ההלכה הפסוקה,כפי שפורטה לעיל,אין מקום להחריג את החובות הנ"ל, לכשיינתן ההפטר.
5.במהלך הדיון שהתקיים בעניין זה,הועלתה ע"י ביה"מ ההצעה,כי על מנת להימנע ממתן הכרעה,יסכימו הצדדים על תכנית שיהיה בה לשקף את התנהלותה הנטענת של החייבת. משהצדדים לא הגיעו להסכמות וניתנה הכרעה כמפורט כאן,ישלהכריע בתכנית למתן ההפטר.
נסיבות חייה של החייבת משתקפות היטב מהדוח שהוגש, נסיבות שאף לא נעלמו מעיניו של המנהל המיוחד. מצבה הרפואי של החייבת שחלתה במחלת הסרטן והחלימה, תומך אף הוא במסקנה שיש לשקם את החייבת ולאפשר לה לפתוח דף חדש בחייה. המדובר באם חד הורית המתפרנסת מעבודה כסייעת בגן,תשלום מזונות ויתכן שאף מסיוע בשכ"ד. בהתאם לדו"ח שהוגש,צו התשלומים שהומלץ ע"י בעלי התפקיד עומד על 400 ₪ בלבד ולפיכך לא מצאתי להעלותו.
מאחר שהוכרע לעיל,כי אין לקבל את הטענה שיש להחריג את החובות מההפטר,ברי כי אין המדובר עוד בקניית סיכון מצד החייבת ולעובדה שהתנהלותה הייתה נגועה באדישות ובהתעלמות (אם כי לא כזו המגיעה לכדי מרמה), וכן כי מדובר בחובות חדשים יחסית,יש לתת ביטוי במשך התקופה שתיקבע ואשר תהיה ארוכה בנסיבות מזו שנותרה לה בהתאם לרפורמה. לפיכך אני קובעת כי תכנית הפירעון שתקבע לחייבת תעמוד על 60 תשלומים חודשיים שווים ושוטפים ע"ס 400 ₪.
אני מורה למנהל המיוחד להגיש תוך 7 ימים פסיקתא להכרזת החייבת כפושטת רגל ומתן תוקף של הפטר מותנה לתכנית הפירעון,כאמור.
עיון לעוד 10 ימים.
ניתנה היום, כ' אב תש"פ, 10 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.
