פורמוזה קרייצר נ' ב.

טענות התובעת

1. התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעת והעמידה אותה לצרכי אגרה על סכום של מיליון ש"ח.

2. עיקר טענת התובעת היא שהנתבעת ניצלה את מצוקתה של התובעת בעת שהאחרונה פנתה אליה ל"קבלת טיפול" לאור משבר שחוותה בחייה, בין היתר בשל התדרדרות במצבה הכלכלי ובמצבה האישי – על רקע גירושיה.

   אגב "הטיפול" כאמור, שכנעה הנתבעת את התובעת – כך לגרסת התובעת - להעביר לידי הנתבעת סכומי כסף נכבדים כהלוואה וכסיוע כלכלי.

   סכומים אלה הצטברו על פי כתב התביעה לכדי סכום של 515,950 ש"ח ואת השבתו דורשת התובעת במסגרת התביעה דנן.

   בנוסף טענה התובעת לנזקים בלתי ממוניים, שנגרמו לה לטענתה, בשל מעשיה של הנתבעת, אשר גרמו לה לעגמת נפש וסבל, לפגיעה בקשריה עם בני משפחתה ומכריה ולנזקים נוספים בהיבט התעסוקתי.

   נזקים אלה העריכה התובעת בסכום של 500,000 ש"ח.

   נוסף על כך טענה התובעת כי הנתבעת גרמה לה למכור נכסי מקרקעין שהיו בבעלותה בניגוד לרצונה. בשל כך נגרם לתובעת, לשיטתה, הפסד בסכום של 500,000 ש"ח בשיעור עליית ערכם של נכסי המקרקעין אלמלא הייתה מוכרת את נכסי המקרקעין בהשפעת הנתבעת.

    

3. בכתב התביעה תיארה התובעת את מהלך חייה ועיסוקיה בעבר בתחום האופנה, אשר הביאוה להצלחה ושגשוג כלכלי. אלא שמשבר אישי אליו נקלעה אילץ אותה להידרש לתמיכה נפשית.

   על פי כתב התביעה בחודש נובמבר 2007 נפגשו התובעת ובת דודתה עם הנתבעת שהציגה עצמה כעוסקת במיסטיקה ומטפלת באנשים שונים בין היתר באמצעות שימוש בספר "הזוהר".

   לגרסת התובעת מיד בתחילת הפגישה זיהתה הנתבעת את מצוקתה וחולשתה של התובעת והחלה לברר מהו הרכוש שנותר בבעלותה בתום הליך הגירושין מבעלה.

   נטען כי הנתבעת ביצעה מניפולציה רגשית על התובעת באמצעות שימוש באמצעי הפחדה כגון סכנה הצפויה לילדי התובעת. כל זאת על מנת להגביר את חרדותיה תוך שימוש באמירות מהתחום הרוחני והדתי שנועדו לבסס את אמון התובעת שהייתה מצויה בהליך של חזרה בתשובה בנתבעת.

   לטענת התובעת, בשל חששה מאסון שצפוי לבני משפחתה נאלצה להסכים לדרישות הנתבעת לשלם באופן מידי עבור "טיפול" שעלותו 10,000 ₪. סכום ששולם באמצעות 5 שיקים בסכום של 2,000 ש"ח במהלך חודשים נובמבר 2007 – מרץ 2008 ב -11 לכל חודש.

    

4. לגרסת התובעת בכתב התביעה ניסתה הנתבעת להפעיל מניפולציה דומה גם על אחותה של התובעת, רינה, באמצעות דבריה אודות סכנה הנשקפת לילדיה של רינה, אם לא תעבור טיפול אצל הנתבעת. לאחר דין ודברים הסכימה רינה לשלם לנתבעת סכום של 5,000 ש"ח עבור טיפול כאשר מלכתחילה דרשה הנתבעת סכום של 35,000 ₪. מאוחר יותר התחרטה רינה והודיעה כי אינה מעוניינת בטיפול ודרשה מהנתבעת להשיב את כספה. הנתבעת טענה בפני רינה כי אין באפשרותה להשיב את התמורה שכן כבר תרמה את הסכום לתלמידי ישיבות על מנת שיברכו את ילדיה של רינה.

   בעקבות עימות שנוצר בין הנתבעת לבין רינה ביקשה הנתבעת מהתובעת שלא לספר לרינה על הטיפול שאותו עוברת התובעת אצל הנתבעת.

    

5. לטענת התובעת ניסתה הנתבעת לשכנע גם את בתה של התובעת לעבור טיפול דומה ללא הצלחה בשל סירוב מצד בתה של התובעת.

    

6. לגרסת התובעת, אחת לכמה חודשים נהגה הנתבעת להזמין את התובעת לטיפול בתואנה שאסון צפוי לבני משפחת התובעת.

   בגין טיפולים אלה שילמה התובעת לנתבעת סכום מצטבר של 38,000 ש"ח בשיקים שנמסרו לנתבעת בין החודשים פברואר – דצמבר 2008.

   לטענת התובעת העלילה הנתבעת עלילות שונות על פיהן בני משפחת התובעת מעוניינים לפגוע בתובעת וזאת במטרה להחלישה ולהמשיך לנצלה לצורך הוצאת כספים במרמה.

    

7. התובעת תיארה בכתב תביעתה מסכת אירועים ארוכה שנפרשה על פני מס' שנים במהלכן, לטענת התובעת, הוציאה ממנה הנתבעת כספים בטענות שונות. בין היתר טענה הנתבעת בפני התובעת כי מצבה הכלכלי קשה ומסיבה זו היא ביקשה הלוואות בסכומים שונים מהתובעת. כן ביקשה שהתובעת תעביר תשלום לחברת "אפריקה ישראל" כתשלום עבור דירה שרכשה הנתבעת. עוד נטען כי על מנת שיהיו בידי התובעת מקורות לתשלום הכספים שכנעה הנתבעת את התובעת למכור קרקע ובית שהיו בבעלותה.

    

8. לטענת התובעת, בשל הכספים הרבים שהעבירה לידי הנתבעת ומכירת נכסיה, התדרדר מצבה הכלכלי. כאשר הבינה שהנתבעת לא תשיב לה את הכספים שהעבירה לידיה, קיימו התובעת והנתבעת פגישה עם יועצת עסקית שייעצה לתובעת לקבל לידיה חלק מחנות שהייתה בבעלות הנתבעת בנס ציונה.

    

9. התובעת שילמה עבור ה"מוניטין" של החנות סכום של 40,000 ש"ח וזאת במטרה למכור ביגוד למגזר החרדי. אלא שלטענת התובעת בחלוף 7 חודשים ומשלא הצליחה לעמוד בתשלומי השכירות התברר לה שהמצגים שהציגה הנתבעת באשר לשווי המוניטין של החנות שהוערך על ידי הנתבעת בסכום של מיליון ש"ח היו מצגים כוזבים.

10. התובעת טוענת שהנתבעת שכנעה אותה להעביר לה כספים שישמשו כביטחונות לחשבונות בנק שפתחה הנתבעת תוך הבטחה להשיב את הביטחונות לידי התובעת.

    כן טענה, שהנתבעת שכנעה אותה להעביר לידיה כספים שקיבלה התובעת כדמי מזונות עבור ילדיה בעקבות גירושין. עוד נטען שהנתבעת הצליחה לשכנע את התובעת להקים מפעל לבגדים יחד עם בועז, אחיו של בעלה לשעבר ואף שכנעה את בועז לתת הלוואה לתובעת בסכום של 100,000 ש"ח ומתוך סכום זה ביקשה הנתבעת הלוואה מהתובעת בסכום של 20,000 ש"ח.

    הנתבעת אף דרשה להיות שותפה ב"מפעל" אלא שהתובעת סירבה לדרישתה זו. נטען כי הנתבעת המשיכה לדרוש כספים מהתובעת עד שנת 2013. בכך הקשתה הנתבעת על ניסיונות התובעת לחזור להשתקם כלכלית בין היתר באמצעות המפעל שהקימה עם בועז.

    בחלוף 8 חודשים מהקמת המפעל החליט בועז לעזוב את השותפות והתובעת נאלצה למכור את ביתה ביהוד לצורך תשלום חובות השותפות לבנק.

     

11. בשנת 2012 פנתה הנתבעת ל"רב יוסף" על מנת שיעזור לה לקבל ארכה להשבת הכספים לתובעת. בעקבות פניה זו התקיימה פגישה בין התובעת לנתבעת בצפת. בפגישה זו הודתה הנתבעת בחוב לתובעת אך טענה כי החוב עומד על סכום של 300,000 ש"ח בעוד התובעת טענה שהחוב הכולל הוא בסכום של 600,000 ש"ח.

     

12. חרף הבטחות מצד הנתבעת היא לא פעלה להשבת הכספים לתובעת. מתוך הסכום הכולל שהעבירה לה התובעת, השיבה הנתבעת לתובעת, על פי כתב התביעה סכום של 82,800 ש"ח בלבד מתוך סכום של 515,950 ₪.

    משכך, עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בסכום של 433,150 ש"ח המהווה את יתרת החוב.

     

13. נוסף על הנזק הממוני, הוגשה התביעה גם בגין נזקים בלתי ממוניים.

    בתוך כך טענה התובעת לעגמת נפש שנגרמה לה בשל מצב הנפשי במהלך 7 שנים בהן הייתה תחת השפעתה של הנתבעת.

    כן טענה לאובדן אמון עם בני משפחתה וחבריה בשל מעשי הנתבעת לאורך השנים. עוד טענה כי נפגעו כישוריה התעסוקתיים ולכן היא אינה יכולה לעסוק בתחום האופנה כפי שעשתה עובר להיכרותה עם הנתבעת. כיום היא מועסקת כסייעת בגן ילדים. בגין ראש נזק זה תבעה התובעת סכום נוסף של 500,000 ש"ח.

     

14. בנוסף טענה כי בעקבות מכירת בית מגוריה וקרקע שהייתה בבעלות בשל לחצים מצד הנתבעת, נגרם לתובעת הפסד של 500,000 ש"ח שנובע מהעלייה המשוערת בשווי נכסי המקרקעין שמכרה למקרה בו היו נשארים נכסים אלה בבעלות התובעת.

     

15. התביעה מבוססת על עילות נזיקיות (רשלנות, גזל ומרמה) וכן על עילות חוזיות שכן לטענת התובעת, בין הצדדים נכרת חוזה לפיו בתמורה לתשלום מצד התובעת התחייבה הנתבעת להעניק לה "טיפול". מכאן שחלה על הנתבעת החובה לפעול בתום לב בין בשלב המו"מ ובין בשלב קיום החוזה.

    משום שחובה זו הופרה על ידי הנתבעת זכאית התובעת לטענתה לתרופות בגין ההפרה. עוד טענה התובעת כי התקיימו יסודות הטעייה, עושק, כפייה ולכן זכאית התובעת לבטל את החוזה שנכרת בין הצדדים.

     

16. כאמור התובעת העמידה את התביעה על סכום נמוך משיעור הנזקים שפורטו בכתב התביעה וזאת לצרכי אגרה כך שהתביעה המונחת בפניי היא בסכום של מיליון ש"ח.

     

    טענות הנתבעת

     

17. התיישנות - הנתבעת טענה כי על סכומים ששולמו על פי גרסת התובעת קודם ליום 16.3.2009 חלה התיישנות זאת נוכח מועד הגשת התביעה וחלוף 7 שנים. בנוסף טענה כי אם לא תתקבל טענת התיישנות הרי שיש לדחות את התביעה בשל השיהוי הניכר בהגשתה שכן היא עוסקת ברובה באירועים שהתרחשו בשנים 2007-2008 והתובעת בעצמה מודה שהנתבעת השיבה חלק מהסכומים לידי התובעת אולם בשל הזמן הרב שחלף אין באפשרות הנתבעת להציג ראיות לסכומים נוספים שהשיבה לתובעת.

     

18. הנתבעת טוענת כי היא עוסקת בנומרולוגיה ובתקשור וכן מייעצת לאנשים שונים החפצים בעצותיה.

     

19. הנתבעת אישרה בעדותה שהתובעת הגיעה אליה בשל מצוקתה והיא מצאה אצל הנתבעת משענת בעקבות הליך גירושין ועקב התנכרות מצד בני משפחתה.

    הנתבעת מכחישה את הסכומים שלטענת התובעת היא נאלצה לשלם עבור הטיפול וטוענת כי מדובר בסכומים קטנים יותר אף שאין בידי הנתבעת אסמכתאות להוכחת הסכומים ששולמו בפועל.

    עוד נטען על ידי הנתבעת כי השיקים שצורפו לכתב התביעה אינם מהווים תשלום עבור טיפול אלא נמסרו לנתבעת על ידי התובעת על מנת שתפרע את השיקים ותעביר את תמורתם לבן זוגה של התובעת באותם ימים או לידי התובעת בעצמה.

     

20. הנתבעת אישרה שהתובעת העבירה לה סכומי כסף לצורך תשלום עבור דירה שרכשה הנתבעת אך טענה כי מדובר ב"מתנה" מצד התובעת לאור קשרי הידידות שנרקמו ביניהן וכי אין שחר לטענות בדבר השפעה בלתי הוגנת, מעשי כישוף ומעשי מרמה מצד הנתבעת כפי שטענה התובעת.

    לטענת הנתבעת היא אכן הסכימה להשיב לתובעת את הסכומים שהעבירה לה שעל פי חישוביה הסתכמו לסכום של 120,000 ש"ח אך זאת רק משום רצון טוב ולא מכוח התחייבות או מאחר שמדובר ב"הלוואה" כפי שנטען.

    לטענת הנתבעת, למיטב זיכרונה התובעת לא העבירה לידיה תשלום כלשהו לאחר שנת 2008.

     

21. לגרסת הנתבעת, מצבה הכלכלי של התובעת הייתה איתן בתקופה בה העבירה את הכספים במתנה לנתבעת והיא אף תרמה סכומי כסף משמעותיים למוסד לנערות חוסות בירושלים וכן תרמה לרב אבוחצירא.

    פזרנותה היא שהביאה להתדרדרות במצבה הכלכלי ולא כפי שעולה מטענותיה כלפי הנתבעת.

     

22. הנתבעת אישרה שהעבירה לתובעת חנות שהייתה בבעלותה בנס ציונה אלא שבניגוד לטענת התובעת לפיה החנות הועברה בשל אי יכולת הנתבעת לעמוד בפירעון החוב, נטען על ידי הנתבעת, כי הסכימה להעביר את החנות לתובעת לאור בקשת התובעת ועל מנת לגמול לה על הכספים שניתנו לה במתנה במהלך השנים.

    כן ציינה הנתבעת כי לאחר העברת החנות הבהירה התובעת לנתבעת כי היא רואה בכך גמול על המתנות שנתנה לנתבעת במהלך השנים וכי אינה רואה בה בעלת חוב כלפיה. עוד טענה הנתבעת כי הפסקת הפעילות בחנות בחלוף כשנה נבעה מכשלים ניהוליים של התובעת.

     

23. לטענת הנתבעת, רק ביוזמת אחות התובעת החליטה התובעת לדרוש את השבת הכספים מהנתבעת ובמסגרת זו טענה כי הנתבעת חייבת לה סכום של 120,000 ש"ח אותו דרשה לקבל ב – 48 תשלומים בסכום של 2,500 ש"ח כ"א.

    דרישה זו של התובעת הועלתה על הכתב ונשלחה לנתבעת.

    לטענת הנתבעת היא שילמה חלק מהתשלומים לתובעת ואף סייעה לה ברכישת מזון אך התשלומים נעשו כמחווה של רצון טוב ולא כהודאה בקיומו של חוב. עוד נטען כי התובעת בעצמה הודתה כי גם לשיטתה החוב לא עלה על סכום של 120,000 ש"ח ולא כפי שנטען בכתב התביעה.

     

24. לטענת הנתבעת אין כל בסיס לטענות בדבר נזקים ממוניים ובלתי ממוניים שגרמה הנתבעת לתובעת שכן התובעת בעצמה מודה שהגיעה אל הנתבעת בעת שהייתה במצוקה כלכלית ובמצב נפשי ירוד. לכן לא ניתן לייחס לנתבעת את ההתדרדרות הכלכלית של התובעת או את ההתדרדרות במצבה הנפשי.

     

25. הנתבעת הכחישה את טענות התובעת בדבר לחצים שהופעלו על התובעת למכירת בית המגורים וקרקע שהיו בבעלותה. כן נטען כי אין לנתבעת ידיעה בנוגע לשיחות שקיימה התובעת עם יועצת עסקית בנוגע להעברת החנות שבבעלות הנתבעת לתובעת.

     

26. מההיבט המשפטי נטען על ידי הנתבעת כי כל הכספים הוענקו על ידי התובעת כמתנה לנתבעת. לכן היא אינה יכולה לחזור בה ולבקש לאחר מכן את השבת המתנה. הנתבעת מכחישה את קיומן של יסודות העוולות הנזיקיות או יסודות העילות החוזיות המפורטות בכתב התביעה.

    כן טענה הנתבעת כי כל טענותיה של התובעת בנוגע למצב הרפואי והנפשי לא נתמכו בחוות דעת כלשהי ומשכך לא הוכחו.

     

27. עוד נטען כי ככל שתתקבל תביעת התובעת או חלקה הרי שעומדת לנתבעת זכות קיזוז בגין הסכומים ששילמה לתובעת במהלך השנים.

     

    טענות התובעת תשובה

     

28. התובעת הכחישה את טענות ההגנה שהציגה הנתבעת בכתב ההגנה ובתוך כך טענה כי אין בסיס לטענות הנתבעת בדבר העברת הכספים כ"מתנה" לנתבעת שאף אינן עולות בקנה אחד עם הגיון הדברים. התובעת חזרה על טענותיה כי הייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצד הנתבעת ולכן נענתה לבקשותיה להעבירה לידיה סכומי כסף נכבדים בניגוד לרצונה.

     

29. עוד נטען כי הנתבעת הודתה בכתב ההגנה בחוב של 120,000 ש"ח.

    בהתבסס על הודאה זו ניתנה לחייבה בסכום זה. בעניין זה טענה כי העובדה שהתובעת אישרה קיומו של חוב בסכום של 120,000 ש"ח אינה מלמדת שהתובעת ויתרה לנתבעת על יתרת החוב. עוד נטען כי בחודש ינואר 2014 הודיעה התובעת לנתבעת בפגישה שהתקיימה ביניהן שהחוב עומד על סכום של כ – 500,000 ש"ח.

     

30. בנוגע לטענת ההתיישנות טענה התובעת כי עילת התביעה קמה ממועד הפרת ההסכם בין הצדדים. לפיכך יש למנות את תקופת ההתיישנות החל משנת 2012 שאז סירבה הנתבעת לדרישותיה של התובעת להשבת הכספים שקיבלה לידיה. כן נטען כי נעלמו מעיני התובעת עובדות מהותיות בשל מצגי שווא שהציגה הנתבעת כלפי התובעת בדבר כוונתה להשיב את הכספים ולפיכך בנסיבות אלו מרוץ ההתיישנות הושהה.

    טענה נוספת היא שהנתבעת הודתה בחוב גם בשנת 2012 וגם בשנת 2014 משכך יש למנות את מרוץ ההתיישנות החל ממועד ההודאה.

     

    דיון והכרעה

     

    הלוואה או מתנה

     

31. בין הצדדים אין מחלוקת על עצם העברת הכספים מהתובעת לנתבעת ולהיפך אם כי קיימת מחלוקת בדבר הסכומים שהועברו ואליה אדרש בהמשך הדיון. תחילה יש להכריע בשאלה העיקרית - מהו דינם של הכספים שהעבירה התובעת לנתבעת. האם עסקינן בהלוואה / סיוע כספי שהתחייבה הנתבעת להשיב כפי שטוענת התובעת או שמא מדובר בכספים שהוענקו כמתנה לנתבעת ועל כן היא אינה נדרשת להשיבם.

     

32. יש לציין כי בין התובעת לנתבעת לא נערך מסמך כלשהו בקשר עם העברות הכספים ממנו ניתן ללמוד אודות כוונת הצדדים.

    התובעת הציגה אסמכתאות רבות (צילומי שיקים, מסמכי בנק בדבר העברות בנקאיות) שמהם ניתן ללמוד על העברות כספים שנעשו מהתובעת לטובת הנתבעת, אך אין באלו כדי לקבוע מה הייתה מהות העברת הכספים.

33. משכך על מנת לקבוע מהי כוונת הצדדים יש לבחון את העדויות שנשמעו בבית המשפט וכן לבחון את הנסיבות השונות בעטיין העבירה התובעת לידי הנתבעת סכומי כסף נכבדים במהלך השנים.

    כבר עתה אציין כי נוכח נסיבות המקרה כפי שעלו מהעדויות והראיות שהוצגו לבית המשפט העדפתי את גרסתה של התובעת לפיה עסקינן בכספים שניתנו לנתבעת כסיוע כספי או כהלוואות מתוך כוונה שיוחזרו לתובעת בבוא העת, ולא בכספים שהוענקו במתנה כפי שעולה מגרסת הנתבעת.

     

34. התובעת העידה כי מתוך כלל הכספים שהעבירה לנתבעת קיבלה על דרך השבה סכום של 82,800 ש"ח בתשלומים עיתיים שאינם קבועים שבגינם ניהלה רישום ומעקב על מנת שתוכל בבוא העת להעיד בנוגע לגובה החוב שנפרע על ידי הנתבעת.

    גם על פי טענות הנתבעת עולה כי מעת לעת השיבה הנתבעת לתובעת סכומי כסף לאור דרישות התובעת. אף שנטען על ידי הנתבעת שהדבר נעשה כמחווה של רצון טוב ולא מתוך התחייבות להשבת הכספים הרי שהתנהלות זו של התובעת והנתבעת מלמדת על מערכת יחסים הדומה יותר למלווה ולווה ולא למערכת יחסים של נותן ומקבל מתנה.

     

35. עסקינן בסכומי כסף נכבדים וחריגים שאינם עולים בקנה אחד עם הטענה כי מדובר ב"מתנות". זאת גם אם אקבל את טענות הנתבעת כי בין התובעת לנתבעת היו קשרי ידידות קרובים או את טענתה כי לכל היותר נותר חוב של 120,000 ש"ח בלבד.

    הנטל להוכיח שעסקינן ב"מתנות" מוטל על הנתבעת שכן עסקינן בטענה מסוג "הודאה והדחה". הנתבעת מאשרת קבלת הסיוע הכספי אך טוענת שאינה נדרשת להשיב לתובעת דבר מאחר ומדובר בסכומי מתנה. לא נוכחתי בקיומה של ראיה ברורה ממנה ניתן ללמוד כי כוונת התובעת הייתה להעניק לנתבעת סכומי כסף אלו כמתנה כמשמעותה בחוק המתנה, תשכ"ח - 1968.

     

36. מערכת היחסים בין התובעת לנתבעת הייתה מערכת של מטפלת ומטופלת. הנתבעת אישרה שהתובעת נזקקה לתמיכה נפשית ונעזרה בשירותי הנתבעת בין היתר בשירותי ייעוץ שונים.

    בנסיבות אלו ברור כי אין מדובר במערכת יחסים המבוססת רק על קשרי חברות אלא עסקינן במערכת יחסים מיוחדת בה מתקיימים יחסי תלות של התובעת בנתבעת. לכן קשה יותר לקבל את גרסתה של הנתבעת לפיה מערכת יחסים שהחלה על בסיס של מטפלת ומטופלת שינתה פניה למערכת יחסים על רקע חברי במנותק מהקשר הטיפולי, שבעקבותיה החליטה התובעת להעניק לנתבעת מתנות בסכומי כסף משמעותיים מעת לעת.

    אוסיף ואציין כי ראוי היה שבמערכת יחסים ייחודית מעין זו שבה שימשה הנתבעת כמטפלת היו מוצבים סייגים על ידי הנתבעת בכך שכלל לא הייתה מקבלת כספים כלשהם מהנתבעת ובוודאי שלא בהיקפים נרחבים למעט התשלום עבור הטיפול עצמו. זאת בשל החשש הסביר שהתובעת נענתה לדרישות הנתבעת רק מחמת התלות והאמון שפיתחה בה כמטפלת אשר היוותה עבורה תמיכה על רקע מצוקותיה השונות.

    מתשובת הנתבעת בחקירתה הנגדית עולה כי למרות שהבעייתיות בקבלת הלוואה הייתה ידועה ונהירה לה בשל תפקידה כמטפלת, היא בכל זאת הסכימה לקבל הלוואות מהתובעת שכן הנתבעת נדרשה לסיוע כספי על רקע רכישת דירה ותירצה זאת בכך שלא הייתה מודעת לכללי האתיקה בתחילת דרכה המקצועית (עמ' 57 ש' 23-30).

     

37. עובר להגשת התביעה דנן הוגשה על ידי התובעת באמצעות באי כוחה תלונה למשטרת ישראל בשל המעשים השונים המיוחסים לנתבעת לרבות קבלת כספים במרמה מהתובעת תוך ניצול מצבה הנפשי והתלות בנתבעת.

    במסגרת חקירתה במשטרת ישראל אישרה הנתבעת כי היא קיבלה כספים מהתובעת ואף אישרה באחת החקירות כי הסכום הכולל שקיבלה מהתובעת עומד על סכום של 515,950 ש"ח (מוצג ת/1) כמו כן לא הכחישה הנתבעת בחקירותיה במשטרה את קיומו של חוב כלפי התובעת אף שחלקה על סכום החוב שנותר לשיטת התובעת. אמנם בחקירתה הנגדית טענה שלא דיברה אמת במהלך חקירתה במשטרה וזאת בשל לחץ פסול שהופעל עליה מצד החוקרת במשטרת ישראל אלא שאין כל הוכחה לכך שאכן הופעל לחץ כלשהו על הנתבעת במהלך חקירותיה במשטרה וגם אם לא ניתן לחייב את הנתבעת בסכום החוב המדויק רק על פי הודאתה במשטרה הרי שניתן ללמוד מתשובותיה בחקירה במשטרה כי היא מודעת לקיומו של חוב ולכך שהיא נדרשת לפרוע חוב זה.

     

38. גם בחקירתה הנגדית אישרה הנתבעת את קיומו של החוב וטענה כי עד כה השיבה לתובעת סכום של 360,000 ש"ח שחלקו הוחזר בתשלומים במזומן וחלקו באמצעות קיזוז עלות סחורה שהייתה בחנות של הנתבעת (עמ' 61, ש' 11-22).

     

39. במאמר מוסגר אעיר כי גם אילו היו מתקבלות טענות הנתבעת כי כלל הכספים שהעבירה התובעת לידי הנתבעת במהלך השנים ובמקביל להליך הטיפול הן בגדר "מתנה" הרי שאין בכך די כדי לקבוע שהתובעת אינה רשאית לדרוש השבת הכספים לידיה .

     

    בעניין זה אפנה לפסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי  בת"א (ת"א) 2114-08‏ ‏ פנינה שפיגל נ' ריקי שחם-רביצקי, 6.10.2015 בו קיים בית המשפט דיון בין היתר בשאלת ביטול הענקות שניתנו תחת השפעה בלתי הוגנת.

    על פסק הדין הוגש אמנם ערעור לבית המשפט העליון שהסתיים בפשרה תוך שמירת טענות הצדדים וכפירתם בעובדות ובממצאי פסק הדין אך הדיון המשפטי שקיים בית המשפט המחוזי יפה גם למקרה שבפניי.

     

40. לסיכום פרק זה ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים מכאן ומכאן , תצהיריהן וראיותיהן , שוכנעתי לאור נסיבות העניין ,להעדיף את גרסתה של התובעת על גרסת פני הנתבעת.

     דהיינו, שוכנעתי שחלק מהכספים שהועברו על ידי התובעת לנתבעת במהלך השנים היו כספים שניתנו כהלוואה לנתבעת במטרה שיושבו לתובעת ולא כספים שניתנו כ"מתנה" ללא כוונה להחזירם.

     

41. נוכח מסקנותיי אלו הרי שיש לדחות את טענת הנתבעת בדבר התיישנות התביעה ולקבל את טענות התובעת בעניין זה שכן משנקבע שאין מדובר במתנה אלא בכספים שהועברו כהלוואה וסיוע כספי לנתבעת אזי המועד שבו קמה עילת התביעה הוא המועד שבו נדרשה הנתבעת להשיב את הכספים. משלא נקבע מועד מפורש ובשים לב להודאות הנתבעת בקיומו של חוב גם בשנת 2014 הרי שעילת התביעה שהוגשה בשנת 2016 לא התיישנה.

     

    גובה החוב

     

42. משנמצא שהתובעת העבירה כספים לנתבעת מעת לעת כהלוואה, יש לבחון כעת מהי יתרת ההלוואה שלא נפרעה.

    זאת באמצעות בחינת העברות הכספים שביצעה התובעת לנתבעת וסכומן של אותן העברות כספים. בנוסף יש לבחון את טענות הנתבעת לקיזוז חלק מהחוב בין אם בטענה לפירעון חלק מסכום ההלוואה ובין בטענה כי ניתנה תמורה אחרת כנגד הכספים שגם אותה יש לקזז מיתרת החוב.

     

43. על פי כתב התביעה בכל תקופת מערכת היחסים שבין התובעת לנתבעת הועבר לנתבעת סכום של 515,950 ש"ח על ידי התובעת. כמו כן במהלך תקופה זו על פי גרסת התובעת השיבה הנתבעת סכום של 82,800 ש"ח ולכן יתרת החוב על פי כתב התביעה היא 433,150 ש"ח.

     

44. בסיום של ישיבת ההוכחות ניתן פסק דין חלקי כנגד הנתבעת המחייב אותה בסכום של 90,000 ש"ח וזאת בהתבסס על הודאת ל הנתבעת כי אכן התחייבה להשיב לתובעת סכום של 120,000 ש"ח שמהווה את יתרת החוב לשיטתה , כאשר מתוך סכום זה על בסיס טענות הנתבעת הופחת סכום של 30,000 ש"ח ששילמה הנתבעת לתובעת.

    בהקשר זה יודגש כי בפסק הדין החלקי נקבע כי הסכום הסופי ששילמה הנתבעת על חשבון החוב יקבע במסגרת פסק הדין.

    בסיכומי הנתבעת הודתה הנתבעת כי בפועל שילמה 4 תשלומים בני 2,500 ש"ח כ"א .לכן מודה הנתבעת בקיומו של חוב בסכום של 110,000 ש"ח, דהיינו נוסף על 90,000 ש"ח שנפסקו לזכות התובעת בפסק הדין החלקי יש לפסוק לזכותה סכום נוסף של 20,000 ש"ח רק על בסיס הודאת הנתבעת בגובה החוב.

     

    הסכם משנת 2014 לסילוק חוב הנתבעת

     

45. דיון זה עוסק במסמך שנערך בין התובעת לנתבעת בשנת 2014 ונכתב על ידי התובעת ומהווה לטענת הנתבעת הסכמה של התובעת לסילוק סופי ומוחלט של חוב הנתבעת לתובעת תמורת תשלום בסך של 120,000 ש"ח ב – 48 תשלומים של 2,500 ש"ח כ"א. השאלה היא שמא יש להעדיף את גרסת התובעת לעניין משמעות מסמך זה לפיה היא הוחתמה על המסמך על ידי הנתבעת תוך ניצול מצבה הנפשי והכלכלי הירוד, שכן באותה עת הייתה התובעת חסרת כל ורק מסיבה זו נאלצה לחתום על המסמך על מנת לקבל מהנתבעת תשלומים זעומים על חשבון החוב לצורך קיום בסיסי ביותר.

     

46. על פי לשון המסמך ותוכנו מתעורר קושי לקבוע אילו מהגרסאות שבפניי עדיפה שכן מדובר במסמך לקוני וקצר וזוהי לשונו:

     

    "בס"ד

    ש. ב. (שם הנתבעת – ההוספה שלי כ.ל)

    חוזה – עו"ד

    2,500 ש"ח כל חודש למשך תקופה של 4 שנים.

    2.5 או 3.5 (המספר אינו ברור – כ.ל) חשמל אוכל.

    כרטיס אשראי - סה"כ 120,000.

    2,500 ש"ח.בסיס.

    שכ"ד – 2,500 ש"ח.

    ובנוסף – לעתיד לבוא חשבון פתוח עם בורא עולם"

    יצוין כי על המסמך חתומה התובעת בלבד.

     

47. ויודגש בהחלט לא נסתר מעיניי, כי המסמך אינו כולל אזכור לכך שהתובעת מוותרת על יתרת החוב בתמורה לתשלום של 120,000 ש"ח וכן אין כל התייחסות ליתרת החוב.

    המסמך אינו כולל תנאים כלשהם ואף נראה כי הוא כולל חלקים שכלל אינם רלוונטיים למהות המסמך.

    לא ברור מהמסמך מדוע נקבו הצדדים דווקא בסכום של 120,000 ש"ח.

    על המסמך מוזכר שמה של הנתבעת בלבד ולא צוין שמה של התובעת ואילו מנגד התובעת חתמה על המסמך ואילו חתימתה של הנתבעת נעדרת מהמסמך.

    כמו כן מעיון במסמך לא ניתן ללמוד על זהות עורך המסמך.

    ניתן לייחס את האופן שבו נערך המסמך לכך שהתובעת והנתבעת אינן בעלות ידע בעריכת מסמכים משפטיים אולם מאחר שהנתבעת מבקשת להסתמך על מסמך זה כראיה לוויתור של התובעת על החוב הרי שאת היעדר הבהירות של המסמך יש לייחס לחובתה של הנתבעת שכן יכולה הייתה לעגן הסכמה זו באופן מפורש בכדי לשמור על זכויותיה.

    בעניין זה לא ניתן לשלול אפשרות שהתובעת חתמה על מסמך שמהווה הסכמה מצדה לפירעון חלק מהחוב בפריסה ל – 48 תשלומים על מנת להקל על הנתבעת מבלי שהדבר יהווה מחילה על יתרת החוב.

    לאור החסרים כאמור המשקל שיינתן לראיה זו הוא נמוך בהיעדר אפשרות לקבוע ממצאים על פיה. מסקנתי היא כי מצב דברים זה פוגם בגרסת הנתבעת שמבקשת להסתמך על המסמך כראיה להסכמה אודות סכום חוב מופחת בהרבה מהסכומים שקיבלה בפועל מהתובעת.

     

48. אדגיש כי גם על פי תצהירה של הנתבעת באשר לנסיבות החתימה על המסמך אין מדובר במחילה על חוב מצד התובעת אלא בדרישה של התובעת לפרוע את מלוא החוב בהתאם לתחשיב שערכה התובעת שנכון לאותו מועד מדובר היה בסכום של 120,000 ש"ח אלא שבהיעדר ראיות נוספות לא ניתן לקבוע כיצד נערך התחשיב ומהם רכיבי החוב. לכן ככל שהמסמך שנחתם אינו מציג את מלוא החוב ובדיעבד התברר כי יתרת החוב שונה אין מקום לדחות את תביעת התובעת על יתרת חוב בהתבסס על הסכם שנחתם ביחס לחלק מהחוב.

    הנתבעת אף מצהירה כי כלל לא חלקה על דרישת התובעת כאשר נטען בפני הנתבעת כי החוב מסתכם בסכום של 120,000 ש"ח. מכאן עולה שהנתבעת סמכה על התובעת וכלל לא ערכה בדיקה ביחס לנכונות דרישתה של התובעת ולכן אינה יכולה להוכיח שהחוב נכון למועד חתימת ההסכם אכן היה בסך 120,000 ש"ח ולא יותר מכך.

     

49. מסקנתי עד כאן היא כי אין לראות במסמך שנערך בין התובעת לבין הנתבעת בשנת 2014 ואשר צורף כראיה על ידי הנתבעת כמסמך המהווה ויתור של התובעת על מלוא החוב של הנתבעת בתמורה לתשלום של 120,000 ש"ח בלבד.

     

    "תשלומים עבור טיפולים" (נספחים א' - ג', ו', ח', יא', יג', יד', יז', יט' - כב', כו', כח', כט', לא' - לה')

     

50. כחלק מהסכום המהווה את סכום התביעה כללה התובעת גם תשלומים שלטענת התובעת שילמה לנתבעת בעבור "טיפולים" שהעניקה לה הנתבעת. לעניין זה יש לזכור שההיכרות בין התובעת לנתבעת מבוססת מלכתחילה על מערכת היחסים של מטפלת ומטופלת.

    על פי עדות התובעת היא שילמה לנתבעת סה"כ 10,000 ש"ח עבור סדרת הטיפולים הראשונה ולאחר מכן סכום נוסף של 38,000 ש"ח עבור סדרת הטיפולים הנוספת. כל זאת בין התאריכים 11.11.2007 ועד ליום 25.12.2008.

     

51. לאחר שבחנתי את טענות התובעת מצאתי כי יש לדחות דרישתה להשבת הסכום ששילמה עבור טיפולים. זאת בהיעדר טענה שהתובעת לא קיבלה תמורה עבור התשלומים ששילמה לנתבעת לצורך קבלת הטיפולים.

     

52. אמנם התובעת ציינה בכתב התביעה את כל הסכומים שלטענתה העבירה לנתבעת במהלך שנות היכרותן תוך דרישה להשבה מלאה של סכומים אלו אלא שיש להבחין בין טענותיה השונות. אין דומה טענה להשבת תשלום עבור טיפול לטענה בדבר אי פירעון הלוואה שניתנה כסיוע כספי.

     

53. אמנם, גרסת התובעת מבוססת על הטענה ששזורה לאורך כתב התביעה והיא שהתובעת הייתה מצויה תחת שליטתה המנטלית המוחלטת של הנתבעת הן בטענות למעשה כישוף והן בטענות לניצול מצוקה נפשית. אלא שטענות אלו לא הוכחו ברמה הנדרשת, לא כל שכן לא נתמכו בחוות דעת מומחה מקצועי כנדרש. גם בסיכומי התובעת נעשתה הפניה כללית בלבד בעניין זה לעדותה של התובעת עצמה והעדים מטעמה – ברם, חלק מהעדויות הן עדויות שמועה בלבד או התרשמות כללית של העדים בדבר הקשר שבין התובעת לנתבעת אך לא מצאתי כי די בכך כדי לבסס טענות חמורות של ניצול מצוקתה הנפשית של התובעת על ידי הנתבעת.

     

    לתיק בית המשפט הוגשה חוות דעת מומחה של פסיכיאטר מומחה שטיפל בתובעת מס' שנים לאחר שהתרחשו האירועים נשוא התביעה שלפניי והעברות הכספים בין התובעת לנתבעת בה ניתנה התייחסות למצבה הנפשי של התובעת והקשר עם הנתבעת אולם מדובר בחוות דעת שנערכה על פי התרשמות המומחה מדברי התובעת והוא אף לא התייצב לחקירה על חוות דעתו. לא ניתן להתרשם עד כמה ערך בדיקה לתובעת או שמא רשם דברים מפיה או צד שלישי שהכיר את התובעת.

     

54. מסקנה -אין מקום לחייב את הנתבעת להשיב לידי התובעת תשלום ששילמה התובעת עבור טיפול שניתן לה ואיני נדרשת להכריע במסגרת התביעה שבפניי בשאלות הנוגעות לסוג הטיפול שהעניקה הנתבעת, הסמכתה של הנתבעת להעניק טיפולים מסוג זה, עלות הטיפול או בכל שאלה אחרת הנוגעת לגופו של הטיפול.

     

    רכישת מוניטין על ידי התובעת של חנות שהייתה בבעלות הנתבעת בנס ציונה (נספח כד')

     

55. לטענת התובעת היא נאלצה לרכוש מהנתבעת מוניטין של חנות בגדים שניהלה הנתבעת בתמורה לסכום של 40,000 ש"ח. זאת על בסיס מצגים שונים לפיהם מחזור פעילות החנות עומד על סכום של 980,000 ש"ח. אלא שבדיעבד התברר מצג זה כמצג שווא.

    במסגרת תצהירה, טענה התובעת שרכישת מוניטין החנות נעשתה לאחר פגישה שקיימה התובעת עם יועצת עסקית שנתנה המלצתה לביצוע הרכישה. המלצתה של היועצת העסקית התבססה על כך שקיים סיכוי נמוך שהנתבעת תצליח להשיב לתובעת את הכספים שהייתה חייבת באותו מועד לתובעת. לכן הוצגה האפשרות שהתובעת תרכוש את המוניטין של החנות מהנתבעת ותפעיל במקום חנות למכירת בגדים.

     

56. התובעת הפעילה במקום חנות במשך 7 חודשים ולטענתה בשל אי עמידתה בתשלום דמי השכירות נאלצה להפסיק את הפעילות בחנות.

     

57. התובעת לא הפנתה לאסמכתאות בדבר רכישת מוניטין החנות, ביצוע התשלום וכן לא הוצגו ראיות בנוגע לפעילות החנות במהלך 7 החודשים עד לסגירתה.

    מנגד אישרה הנתבעת בתצהירה קבלת סכום של 40,000 ש"ח באמצעות העברה בנקאית כמצוין בנספח כד' לתצהיר התובעת שבעניינו טענה התובעת שמדובר על כספים שקיבלה התובעת עבור מזונות לילדיה.

    גרסת הנתבעת לפיה נספח כד' מציג את העברת התמורה בגין מוניטין החנות לא נסתרה ומאחר שהתובעת לא הציגה אסמכתא לתשלום בגין החנות ולא מסרה פרטים בתצהירה על המועד שבו שילמה עבור המוניטין אזי אין כל מניעה כי המקור לתשלום התמורה בגין המוניטין הוא מכספים שקיבלה התובעת עבור מזונות ילדיה.

     

58. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לא מצאתי כי קמה עילת להשבת הכספים שכן התובעת והנתבעת הגיעו להסכמה לרכישת מוניטין החנות שכלל לא נטען שבוטלה על ידי מי מהצדדים. כמו כן לא הוכחה הפרה של ההסכמה מצד הנתבעת שמקימה זכות לתובעת לבטל את ההסכמה ולדרוש השבה.

    התובעת רכשה את המוניטין בהתבסס על חוות דעת מקצועית של יועצת עסקית מטעמה. אשר על כן, הטענות למצגי שווא בדבר מחזור הפעילות של החנות הן לכל היותר בגדר טענה לטעות בכדאיות העסקה.

    אין בפניי ראיה כלשהי לכך שהסכום ששילמה התובעת עבור המוניטין הוא בלתי סביר ביחס לזכויות שקיבלה התובעת בתמורה לתשלום זה.

     

59. העובדה שהתובעת התקשרה התקשרות עסקית עם הנתבעת במקביל לטיפול שהעניקה הנתבעת לתובעת אין בה כשלעצמה ראיה לכך שעסקינן בעסקה בלתי לגיטימית, גם אם ניתן לראות בכך חשש להתנהלות לא אתית מצד הנתבעת.

     

    תשלומים עבור דירה שרכשה הנתבעת (נספחים ד', ה', טז')

     

60. על פי כתב התביעה העבירה התובעת סכום של 50,000 ש"ח לחברת אפריקה ישראל בע"מ ביום 7.2.2008 וזאת כחלק מהתשלומים שנדרשה הנתבעת לשלם עבור דירה שנרכשה על ידה. תשלום נוסף הועבר ע"י התובעת לחברת אפריקה ישראל בסכום של 20,000 ש"ח ביום 16.4.2008 גם הוא במסגרת תשלומים שנדרשה הנתבעת לשלם במסגרת רכישת הדירה.

     

61. הנתבעת אישרה שקיבלה לידיה סכומים אלו ואף אישרה סכום העברה נוסף בסך של 10,000 ש"ח (נספח ד' לכתב התביעה ותצהיר התובעת) שניתן לה על ידי הנתבעת בקשר עם הדירה שרכשה מחברת אפריקה ישראל אך טענה כי בין כלל הכספים שהעבירה לה התובעת ניתנה גם תמורה זו כמתנה על ידי התובעת או שהתובעת מחלה לנתבעת על חובה ולכן אין לחייבה להשיב לתובעת דבר.

     

62. כאמור, טענות הנתבעת במחלוקת שבינה לבין התובעת בנוגע לתכלית העברת הכספים ובין היתר טענותיה שהכספים התקבלו כמתנה או הטענה שהתובעת מחלה לנתבעת על חובה נדחו.

    משאין מחלוקת בנוגע להעברת סכומים אלו (התובעת הציגה אישורי העברות בנקאית), אני קובעת שהנתבעת נדרשת להשיב לתובעת סכום של 80,000 ש"ח שהועבר לה כסיוע על ידי התובעת לצורך עמידתה בתשלומים עבור רכישת דירתה מחברת אפריקה ישראל.

    העברות נוספות בגינן נחקרה התובעת (נספחים טו', יח')

     

63. באשר להעברות נוספות שביצעה התובעת לנתבעת, הוצגו אסמכתאות רבות שצורפו לתצהיר התובעת בין באמצעות המחאות שנמסרו לנתבעת ובין באמצעות העברות בנקאיות שהתבצעו.

     

64. על מרבית הראיות המעידות על העברות הכספים לא נחקרה התובעת ולכן אני קובעת כי גרסתה של התובעת בנוגע להעברת הכספים בפועל לא נסתרה.

     

    התובעת כן נחקרה בנוגע לנספחים טו' ו – יח' לתצהיר התובעת בטענה כי מדובר במסמכים זהים. לכן נטען שהתובעת לא הוכיחה את טענותיה ביחס להעברת סכומים אלה ולמעשה דרשה השבה של סכום אחר מהסכום שהועבר בפועל.

    נספח טו' כולל אישור שנשלח לתובעת מבנק לאומי ביום 30.6.2008 בנוגע להעברת פיקדונות בין חשבונות שבוצעה ביום 2.6.2008 (במסמך צוינה העברה פיקדון בסכום של 50,000 ש"ח ופיקדון נוסף בסכום של 99,980 ש"ח).

    כמו כן צורף דף חשבון שבו מוצגת הפקדה לפיקדון בסכום של 50,000 ש"ח שנעשתה ביום 31.3.2008.

    נספח יח' – מציג אף הוא את אישור העברת הפיקדונות שנשלח לתובעת ביום 30.6.2008 ודף החשבון שבו מוצגת הפקדה לפיקדון בסך של 50,000 ש"ח בדומה למסמכים שצורפו לנספח טו' וכן צורף דף חשבון המציג הפקדת סכום של 99,980 ש"ח לפיקדון שבוצעה ביום 28.5.2008.

     

65. על פי כתב התביעה בסעיף 44 נטען על ידי התובעת שלאחר מכירת קרקע בעין הים בשנת 2008 קיבלה לידיה תמורה בסכום של 200,000 דולר ארה"ב .

    לאחר מכן בעקבות לחצים מצד הנתבעת העבירה אליה סכומי כסף רבים מתוך התמורה שקיבלה שמסתכמים לכדי 122,950 ש"ח ב – 5 העברות שונות שביצעה התובעת.

    נספח טו' המציג העברה בנקאית בסכום של 50,000 ש"ח צורף כאסמכתא לאחת מההעברות שביצעה התובעת.

    למעט טענה כללית של התובעת לא נטען דבר לגבי נסיבות העברת סכום זה. בסעיפים 55-56 לכתב התביעה תיארה התובעת דרישה של הנתבעת להעברת סכום של 100,000 ש"ח שישמשו כביטחונות עבור הנתבעת בפני הבנק. בעקבות דרישה זו ביצעה העברה בנקאית בסכום זה מחשבון התובעת לחשבון אחר שפתחה התובעת על פי דרישת הנתבעת.

     

66. הנתבעת בכתב ההגנה הכחישה את טענות התובעת בנוגע לביצוע העברות אלו. בתצהירה נטען כי סכום של 50,000 ש"ח המצוין בנספח טו' הועבר לידי הנתבעת לצורך רכישת ריהוט וציוד לביתה של התובעת.

     

67. לאחר שבחנתי את גרסאות התובעת והנתבעת והראיות שהוצגו אני קובעת שהתובעת הוכיחה כי סכום של 100,000 ש"ח אכן עבר לנתבעת וזאת מהטעם שבניגוד לסכום שהוצג בנספח ט"ו בסך 50,000 ש"ח לגביו נטען מפורשות בתצהיר כי לא התקבל הרי שלגבי הסכום של 100,000 ש"ח לא העידה באופן מפורש הנתבעת כי הוא לא התקבל לידיה (סעיף 14 לתצהיר הנתבעת).

     

68. תוצאה עד כאן - טענות התובעת מתקבלות באופן חלקי להשבת סכום של 100,000 ש"ח (נספח יח').

     

    שיקים ע"ס 12,950 ש"ח שאינם לפקודת הנתבעת (נספחים ז' ו – כ"ג)

     

69. לטענת התובעת בעקבות לחצים מצד הנתבעת ובקשתה לקבלת הלוואה מסרה לידי הנתבעת שיק פתוח ומבלי שמילאה את פרטי השיק.

    על גבי השיק בסכום של 10,000 ש"ח שצורף כאסמכתא רשום שמו של מוטב אחר שאינו הנתבעת (נספח ז').

    כן הוצג שיק נוסף על סך 2,950 ש"ח שגם על גביו נרשם מוטב אחר שאינו הנתבעת במסגרת טענה כללית של התובעת באשר לסכומים שונים שהועברו לנתבעת.

     

70. הנתבעת הכחישה את טענות התובעת וטענה כי לא קיבלה את תמורת השיקים לידיה.

     

71. למרות הכחשת הנתבעת באשר לטענה כי קיבלה תמורה כלשהי מהתובעת בקשר עם השיקים שהציגה התובעת לא הוכיחה התובעת את נסיבות מתן ההלוואות הנטענות וזאת כאשר אין פרטים על גבי השיקים המלמדים כי ניתנו בפועל לנתבעת.

     

72. לאור האמור לעיל טענות התובעת בעניין זה נדחות.

     

     

    העברות נוספות בשיקים לפקודת הנתבעת (נספחים ט', י', י"ב, כ"ז, ל', ל"ו)

     

73. התובעת הציגה שיקים נוספים בסכום כולל של 175,000 ש"ח שנמשכו מחשבון התובעת לפקודת הנתבעת ושעל פי גרסת התובעת נמסרו לנתבעת כהלוואות על פי דרישותיה.

     

74. הנתבעת הכחישה את קבלת הסכומים הנ"ל כהכחשה גורפת.

    בתצהירה טענה הנתבעת כי מרבית הסכומים הקטנים כלשונה המפורטים בנספחי התביעה לא הגיעו לידיה (סעיף 12) אך לא פירטה לאלו סכומים התייחסה מתוך הנספחים שצורפו.

    בהמשך תצהירה (סעיף 13) טענה לגבי חלק מהסכומים המפורטים בכתב התביעה שכלל לא התקבלו לידיה. בין היתר התייחסה לנספח כז' (שיק על סך של 20,000 ש"ח משוך מחשבונה של התובעת לפקודת הנתבעת).

75. התובעת לא נחקרה על תצהירה בנוגע לסכומים אלו שהועברו לנתבעת ומנגד הנתבעת הכחישה הכחשה כללית ביחס לאחד מהשיקים. בנסיבות אלו אני קובעת שהתובעת הוכיחה את עילת התביעה בנוגע לסכום של 175,000 ש"ח שהועבר לנתבעת ועל כן אני מחייבת את הנתבעת בסכום זה.

     

    העברה בנקאית בסכום של 10,000 ש"ח (נספח כ"ה)

     

76. במסגרת תצהירה טענה התובעת לסכומים שונים שהועברו לנתבעת מבלי שפירטה את נסיבות העברת הסכומים. בתוך כך הפנתה לדף חשבון המציג העברה בנקאית בסכום של 10,000 ש"ח שלא ניתן ללמוד ממנה את פרטי המוטב שקיבל את הסכום באמצעות ההעברה שבוצעה מחשבונה של התובעת.

     

77. הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה ובתצהירה את קבלת הסכום הנטען.

     

78. לאור האופן הכללי שבו הוצגה טענת התובעת בעניין זה ובהיעדר אסמכתא מפורשת שממנה ניתן ללמוד כי הנתבעת אכן קיבלה לידיה או לחשבונה או לזכותה את הסכום הנטען בשים לב להכחשה של הנתבעת הריני קובעת שהתובעת לא הוכיחה טענה זו.

    נזקים בלתי ממוניים

     

79. התובעת עתרה לפיצוי בסכום של 500,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה בפן הנפשי. בתוך כך טענה לעגמת נפש וסבל בשל התנהגות הנתבעת שהחדירה בתובעת פחדים וגרמה לה לחוסר יציבות נפשית תוך התעללות כוחנית והתעללות נפשית.

    כן נטען כי נגרמו לתובעת נזקים במישור המשפחתי בעקבות מעשי הנתבעת שהביאו לכך שבני משפחה של התובעת אינם סומכים עליה וילדיה מאוכזבים ממנה ואף אינם מוכנים לחיות עמה בשל מצבה הכלכלי הירוד.

    עוד נטען כי התובעת איבדה קשר עם חבריה ומכריה בשל אובדן האמון בסובבים אותה ובקושי רב היא מתגברת על הנזקים שנגרמו לה על ידי הנתבעת.

    לסיכום טענה כי גם במישור התעסוקתי חוותה התובעת משברים וזאת כאשר בעבר הייתה בעלת עסקים ופעילות מסחרית ענפה וכיום היא מועסקת כסייעת בגן ילדים.

     

80. התובעת הציגה כאמור חוות דעת שנועדה להוכיח את מצבה הנפשי אך המומחה שהגיש את חוות הדעת לא התייצב להיחקר על חוות דעתו. כמו כן העידו מכריה של התובעת אודות הקשר עם הנתבעת. חרף הראיות והעדויות שתיארו מצוקה שבה הייתה שרויה התובעת בשל משברים שונים שעברה בחייה (קריסה כלכלית והליכי גירושין), לא מצאתי שהתובעת הצליחה להוכיח קשר סיבתי בין מצבה הנפשי או הכלכלי לבין פעולות ומעשים מצד הנתבעת להבדיל מנסיבות חייה בתקופה זו.

    התובעת העלתה טענות קשות וחמורות כנגד הנתבעת שאף הוגשה בנוגע אליהן תלונה למשטרת ישראל אך לא עמדה בנטל הדרוש להוכחתן. מכאן שאין מקום לפסיקת פיצויים בגין נזקים בלתי ממוניים בשל הנסיבות שתוארו בכתב התביעה לאור הראיות שהוצגו לבית המשפט.

     

    סיכום

81. בשים לב להכרעתי אני סבורה כי לא נדרש לקיים דיון בכל עילות התביעה השונות שהעלתה התובעת בכתב התביעה בין אם עסקינן בעילות חוזיות ובין אם עסקינן בעילות נזיקיות .זאת מאחר שדחיית חלק מרכיבי התביעה נעשתה מחמת היעדר ראיות מספקות וברורות להעברת הכספים או מחמת שלא קמה עילה להשבת הכספים (תשלום עבור טיפולים ורכישת מוניטין החנות).

     

82. ביום 6.6.2018 חויבה הנתבעת במסגרת פסק דין חלקי בסכום של 90,000 ש"ח ובתשלום הוצאות התובעת בסכום של 15,795 ש"ח ומכאן שהסכומים שייפסקו לזכות התובעת במסגרת פסק דין יתווספו לפסק הדין החלקי.

     

83. סכומם הכולל של רכיבי התביעה שנדחו במסגרת פסק דין זה הוא 160,950 ש"ח.

84. לשם הנוחות אסכם את הסכומים שמצאתי כי בגינם יש לחייב את הנתבעת בהתאם לטענות התובעת שהתקבלו במסגרת פסק דין זה.

    תשלום בסכום של 80,000 ש"ח בגין העברות שנעשו לטובת רכישת דירה על ידי הנתבעת.

    תשלום בגין העברה בנקאית בסכום של 100,000 ש"ח (נספח י"ח).

    העברות באמצעות שיקים (נספחים ט', י', י"ב, כ"ז, ל', ל"ו – בסכום כולל של 175,000 ש"ח.

    הסכום הכולל שמצאתי לחייב את הנתבעת הוא 355,000 ש"ח ובהפחתת הסכום שנפסק בפסק הדין החלקי (90,000 ש"ח) ובקיזוז סך התשלומים ששילמה הנתבעת לתובעת על פי כתב התביעה (82,800 ש"ח) הרי שעל הנתבעת לשלם לתובעת סכום נוסף של 182,200 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה.

     

85. כמו כן ובנוסף מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובעת בסכום של 31,941 ש"ח וזאת בנוסף להוצאות שכבר נפסקו במסגרת פסק הדין החלקי. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה ממועד מתן פסק הדין.

    כן תישא הנתבעת בהשבת מחצית מסכום אגרת בית המשפט ששילמה התובעת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד בו נשאה בתשלום התובעת ועד לפירעון בפועל.

    המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום אל באי כח הצדדים

     

     

     

    ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ט, 02 יוני 2019, בהעדר הצדדים.