אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני נ' גינדי החזקות דירות מפוארות 2006 בע"מ ואח'

פלוני נ' גינדי החזקות דירות מפוארות 2006 בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 22/10/2018 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
41481-09-14
02/10/2018
בפני השופטת:
אידית קליימן-בלק

- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד ליאור ששון ו/או עו"ד רפאל ציק
הנתבעות:
1. גינדי החזקות דירות מפוארות 2006 בע"מ
2. א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ

עו"ד עומר צ'פניק ואח'
פסק דין

 

 

צדדי ג' :  1) נתון תפעול ואחזקות מבנים באמצעות ב"כ עו"ד שי שירי

                2) דן צור ליאור וולף אדריכלי נוף בע"מ באמצעות ב"כ עו"ד יגאל ליטוין ואח'

 

רקע כללי

בפניי תביעה לנזקי גוף שנגרמו על פי הנטען לתובע יליד XX/X/1947 אשר נפגע ,לטענתו, בתאונת נפילה מיום 6/2/2012 שארעה בלובי של מגדל G ברחוב שדרות שאול המלך 1 פינת רחוב אבן גבירול בתל אביב (להלן: "הבניין"). במועד התאונה היה התובע בן 65 וכיום הינו בן 71.

 

על פי הנטען, התאונה ארעה עת התובע הגיע עם מכר שהתעניין ברכישת דירת מגורים בבניין במטרה להראות לו את הדירה. לובי הבניין בנוי ברובו מקירות זכוכית כאשר בהיקף הפנימי והחיצוני שלהם קיימת בריכת שיקוף דקורטיבית הן בתוך הלובי והן מחוצה לו, בצמוד לקירות.

בריכת השיקוף הפנימית הינה ברוחב של 60 ס"מ ובעומק של 35 ס"מ ומקיפה את כל קירות הלובי מבפנים למעט פתחי הכניסה ומלאה במים (להלן: "בריכת השיקוף"). בעת ששהה התובע בלובי הבניין, התקרב תוך כדי הליכה לקיר הזכוכית על מנת להניח את חפציו על פס אלומיניום אשר מהווה חלק מקיר הזכוכית, כאשר לפתע החליק ומעד לתוך בריכת השיקוף אותה חשב בטעות כהמשך של משטח הריצוף המיועד לדריכה. (להלן: "התאונה").

 

הנתבעת 1 (להלן: "גינדי") הינה הבעלים והמחזיקה של הבניין במועדים הרלוונטים לתאונה והחברה היזמית של הפרוייקט להקמת בניין המגורים ואילו הנתבעת 2 (להלן: "דורי") הייתה מבצעת הבניה בעת הקמתו של הבניין והמחזיקה בו בצוותא עם גינדי, בטרם הועברה ההחזקה בבניין לדייריו.

 

צד ג' 1 הינה חברה לניהול, תפעול והחזקת פרוייקטים, לרבות בבתים משותפים, ושימשה במועדים הרלוונטיים לתאונה כחברת הניהול של הבניין מטעם גינדי. (להלן: " חברת הניהול").

 

צד ג' 2 הינה חברה לאדריכלות נוף ומי שתכננה את סביבת הנוף של הבניין הכוללת את צידה החיצוני של בריכת השיקוף ובהתאם לבקשת אדריכל הפרוייקט מטעם גינדי, התבקשה לתכנן גם את החתך הפנימי של הלובי קרי בריכת השיקוף שבתוך בלובי, ובמסגרת זו הגישה את התוכנית ההנדסית של הלובי הכוללת, בין היתר, את תכנון בריכת השיקוף (להלן: " אדריכל הנוף").

 

הצדדים חלוקים ביניהם הן בסוגיית החבות והן בסוגיית הנזק. הנושאים ידונו להלן כסדרם;

 

סוגיית החבות

טענות הצדדים

 

לטענת התובע, התאונה ארעה בשל העובדה כי בריכת השיקוף המקיפה את לובי הבניין אינה מגודרת, אינה משולטת ולמי שמבקר בשטח הלובי קשה להבחין בה, שכן בהיעדר כל גידור בנקל ניתן לחשוב כי מדובר בהמשך טבעי של רצפה הלובי, בעוד שלמעשה מדובר בבריכת מים בעומק של כ- 35 ס"מ לתוכה מעד התובע. במצב דברים זה, כך לטענת התובע, מהווה בריכת השיקוף מפגע מסוכן ששומה היה על הנתבעות לצפותו ועל כן יש לקבוע כי הן התרשלו כלפי התובע שביקר בלובי הבניין.

 

מנגד, הנתבעות מכחישות את עצם קרות התאונה ולחילופין טוענות כי אף אם תתקבל טענתו אזי שמדובר בנפילה עצמית שנגרמה באשמו הבלעדי של התובע אשר לא שת ליבו היכן הולך, לא הבחין בבריכת השיקוף שהינה בצבע שונה מרצפת הלובי, התקרב לקיר הזכוכית ללא צורך רק בשביל להניח על פס האלומיניום חפצים הגם שהפס הנ"ל אינו מיועד לכך כלל ועיקר שהרי אינו משמש כמדף. עוד גורסות הנתבעות כי התאונה ארעה לאחר שהבניין קיבל טופס 4 וטופס 5 מעיריית תל אביב ועל כן מדובר בבריכת שיקוף דקורטיבית בהתאם לתוכנית אדריכלית שקיבלה את כל האישורים הנחוצים מגורמי התכנון, ומשכך אין מדובר במפגע כלשהו שיש לחוב בגינו ולא הוכחה התרשלות כלשהי של הנתבעות כלפי התובע.

 

לחילופין, ככל שתתקבל טענת התובע ויקבע כי הנתבעות התרשלו כלפיו, טוענות הנתבעות כי יש לחייב את צדדי ג' בכל חבות שתושת עליהן, הן במישור הנזיקי (צד ג' 1 כחברת הניהול אשר אמורה להתריע מפני כל מפגע במקום וצד ג' 2 כאדריכל הנוף אשר תכנן את בריכת השיקוף בלובי) והן על רקע התחייבות חוזית וסעיף שיפוי של צדדי ג' כלפי הנתבעות.

 

צדדי ג' שניהם גם יחד מצטרפים לטענת הנתבעות בחזית העיקרית מול התובע, ומכחישים קיומו של מפגע כלשהו בקשר ללובי בכלל ובריכת השיקוף בפרט בנימוק כי זו קיבלה את כל האישורים הנדרשים. באשר לחזית שבין שולחות ההודעה לצדדי ג', מכחישים צדדי ג' חבות כלשהי לפתחם, כל אחד מטעמיו הוא: צד ג' 1 טוען כי מטעם גינדי היה יועץ בטיחות שאמון על נושאי הבטיחות בבניין ובכל מקרה חברת הניהול אינה אחראית על העיצוב האדריכלי או התכנון ההנדסי של הבניין, אלא אך ורק על תפעול ותחזוקה שוטפת של המצב הקיים. צד ג' 2 גורס כי בריכת השיקוף לרבות מימדיה, החומרים מהם נבנתה, עוצבה ותוכננה על ידי אדריכלי עיצוב הפנים מטעם גינדי ועל פי תוכנית הנדסית מטעם גינדי וכל שהתבקש ממנו על ידי האדריכל הראשי של הפרוייקט הוא לכלול אותה בתוכנית ההנדסית של הלובי כהמשך טבעי של בריכת השיקוף החיצונית, אשר היא בלבד תוכננה על ידי אדריכל הנוף.

 

דיון והכרעה

א. המסגרת הנורמטיבית- עוולת הרשלנות

  1. הלכה פסוקה שנקבעה עוד בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש לז (1) 113, (להלן: " הלכת ועקנין") כי ביחסי השכנות בין בעלים או המחזיק במקרקעין לבין מוזמן/ בר רשות, המבקר במקרקעין, קיימת חובת זהירות וכי החזקה במקרקעין מטילה חובת זהירות כלפי המבקרים בו. עוד נקבע כי חובת זהירות נבחנת על פי מבחן הציפיות. מבחן זה מחייב את ההבחנה בין "סכנה רגילה" לבין "סכנה בלתי רגילה", שכן רק בגין זו האחרונה מוטלת חובת זהירות קונקרטית. בעניין יחסי השכנות: בעל מקרקעין- מוזמן ובר רשות ראה עמ' 124-125 להלכת ועקנין:

    "...אין הבעלים והמבקר זרים זה לזה. הבעלות במקרקעין יוצרת זיקה בין הבעלים לבין הסיכונים שנוצרו במקרקעין בתקופה שהמקרקעין היו בשליטתו; הבעלות במקרקעין יוצרת לעיתים אפשרות למנוע סיכונים גם לאחר שהשליטה נסתיימה. מכאן הצידוק שבהטלת חובת זהירות מושגית ביחסים שבין בעלים לבין מבקר במקרקעין. עם זאת, האחריות בגין נזק ספציפי תיקבע אך ורק לאחר שתוכר ותופר חובת זהירות קונקרטית. אכן, בעלים שלא יצר סיכון ושאין בכוחו למונעו אינו נושא באחריות בגין אותו סיכון, שכן לא הופרה חובת זהירות קונקרטית..."

  2. עוד נקבע בהלכת ועקנין כי לא כל נזק הצפוי מבחינה פיזית, הוא נזק שיש לצפותו במישור הנורמטיבי, שכן חיי היומיום מלאים בסיכונים ולא על כל סיכון, הנובע מפעילות אנושית שכיחה יש להטיל אחריות. הטלת אחריות רק בגין סיכון בלתי סביר, באה לאזן בין שני אינטרסים; חופש הפעולה והאינטרסים החברתיים או הכלכליים בפעילות יוצרת הסיכון מזה, והצורך להגן על הרכוש והגוף מזה. דהיינו, רק בגין סיכון בלתי סביר, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתרה, מוטלת אחריות. ראה בהלכת ועקנין עמ' 126 :

    " חיי היומיום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין, הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת, סיכונים אלו סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון..." (הדגשה אינה במקור- א.ב.(

  3. ראה גם ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל פ"ד מז(3) עמ' 345, שם החליק התובע על בוץ במהלך עבודתו בחפירת מסילת ברזל. כך ציין כב' השופט חשין בפסק דינו בעמ' 349 בלשון כללית:

    " אכן, סיכוני חיים ובריאות אורבים לפתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באופן תיאורטי), המשפט מטיל בגינו אחריות נורמטיבית..." (הדגשה אינה במקור- א.ב.(

  4. ראה גם ע"א 862/80 עירית חדרה נ' זוהר פ"ד לז(3) 757, ע"א 343/74 גרובנר נ' עיריית חיפה פ"ד ל(1) 141, וע"א 915/91 מ"י נ. לוי פ"ד מח (3) 45 . בפרט, באשר למקרי נפילה, נאמר בהלכת ועקנין כדלקמן:

    "...מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד ולהחליק. "נפילה" או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים...אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחיות עימם בחיי היומיום..." ..." (הדגשה אינה במקור- א.ב.(

  5. הלכה זו, שורשיה עוד בת.א. 277/59 (מחוזי ירושלים) פרלשטיין נ' מעלה החמישה פס"מ ל"ח 104,שם נפסק כי נפילה הינה תופעה רגילה ועצם העובדה שמוזמן נפל, אין בה כשלעצמה כדי להצביע על רשלנות של בעלי או מחזיקי המקום.

  6. בע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני מיום 15/7/2013 (להלן: "הלכת פלוני") הוצע מודל עדכני להלכת ועקנין בכל הנוגע לניתוח עוולת הרשלנות, כאשר עיקרו של מודל זה הוא:

    "...לבחון תחילה את ההתנהגות שגרמה לנזק, קרי, ההתרשלות עצמה, במסגרתה להפעיל את מבחן הציפיות, ורק לאחר מכן לבחון את קיומה של חובת הזהירות במובן של מסננת של שיקולי מדיניות השוללים את האחריות חרף קיומה של התרשלות..." (הלכת פלוני עמ' 11).

  7. וראה הדברים בעמ' 16-17 לפסק הדין:

    "... בעוד שעל פי המודל המסורתי סדר הדברים הוא תמיד "חובה תחילה", הרי שהמודל המוצע של "התרשלות תחילה", לא יחול בכל מקרה ומקרה, אך יחול במרבית המקרים הנידונים באופן שכיח בבתי המשפט והמשתייכים ל"ליבת דיני הנזיקין" (גלעד, גבולות האחריות עמ' 469). הכוונה לאותם נזקים פיזיים של ניזוקים ישירים המהווים את חלק הארי של תביעות הנזיקין הנידונות בבתי המשפט, שלגביהם כבר התפתחה מעין חזקת חובה בפסיקה. לכן, אין טעם לחזור ולהידרש מבראשית לשאלת חובת הזהירות של מעביד-עובד, רופא-חולה, מורה-תלמיד, נותן שירות-לקוח, בעלים ומחזיק במקרקעין וכיו"ב. במקרים מעין אלה, המהווים את מרבית תביעות הנזיקין המתנהלות בבתי המשפט, נתחיל בבחינת ההתרשלות, לאחר מכן בקשר הסיבתי, ובסוף הדרך נבחן אם קיימים שיקולי מדיניות בגינם יש לשלול את החובה (מה שחריג כשלעצמו בסיטואציות הנמצאות בליבת דיני הנזיקין)..." (הגדשה אינה במקור- א.ב.)

  8. לשון אחר, סדר הדברים בבואו של בית המשפט לבחון קיומה של עוולת רשלנות לפי המודל המוצע הוא "התרשלות תחילה ולאחר מכן החובה". (הלכת פלוני עמ' 12). וכלשונו של כב' השופט עמית בעמ' 16 לפסק הדין:

    "... על פי המודל המוצע, תרשים הזרימה הוא כלהלן: בחינת ההתרשלות (ההתנהגות העוולתית) – קשר סיבתי (הזיקה בין ההתנהגות העוולתית לבין הנזק) – שיקולי מדיניות (בהינתן התרשלות וקשר סיבתי האם רצוי לשלול את האחריות)..."

  9. בהמשך הניתוח, מזקק כב' השופט עמית ומגדיר מה ייראה כהתנהגות עוולתית= כהתנהגות היוצרת סיכון צפוי ובלתי סביר. מנגד, התנהגות היוצרת סיכון צפוי וסביר או סיכון לא צפוי ולא סביר, הינה התנהגות שאינה עוולתית. ראה סעיף 21 עמ' 17 להלכת פלוני.

    "...נסכם את הדברים בהצגת האפשרויות השונות:

    התנהגות היוצרת סיכון צפוי וסביר = התנהגות לא עוולתית.

    התנהגות היוצרת סיכון צפוי ולא סביר = התנהגות עוולתית.

    התנהגות היוצרת סיכון לא צפוי וסביר = התנהגות לא עוולתית.

    התנהגות היוצרת סיכון לא צפוי ולא סביר = התנהגות לא עוולתית.

    ובקיצור, נקודת המוצא היא כי התנהגות מסוימת תאופיין כעוולתית, כאשר היא יוצרת סיכון צפוי ובלתי סביר, ומכאן, שהנזק מושא התביעה צריך להיות התממשות של אותו סיכון..." (הדגשה אינה במקור- א.ב.)

  10. ומן הכלל אל הפרט; כפי שהצבענו לעיל, דומה שאין צורך להכביר מילים בקיומה של חובת זהירות במערכת היחסים שבין בעלים או מחזיק במקרקעין לבין מוזמן המבקר בשטחם. חובה זו כחובה מושגית נקבעה בפסיקה ענפה והינה בבחינת הלכה פסוקה שאינה צריכה ראיה מאחר ויחסי שכנות של בעל מקרקעין- בר רשות, נמצאים בליבת דיני הנזיקין.

  11. הוא הדין לגבי קיומה של חובת זהירות קונקרטית בין בעלי הדין מושא תביעה זו, שהרי אותו הרציונל חב לגביהם: גינדי ודורי, יזמית ומבצעת הבניה בפרוייקט ומי שהיו המחזיקות של כל שטחי הבניין, לרבות שטח הלובי במועד האירוע, חבות חובת זהירות כלפי הבאים בשעריו, לרבות התובע דנן.

  12. יחד עם זאת נקבע בפסיקה עליה הצבענו לעיל כי ככלל, נפילה, מעידה או החלקה הינם סיכון טבעי ורגיל בפעילות בני האדם ושכיחותו בלתי מבוטלת בשגרת היומיום, ועל כן לא כל נפילה או החלקה תקים חבות אוטומטית של בעלי המקרקעין בשטחו ארעה הנפילה/החלקה כלפי המבקר.

  13. משכך, השאלה הנשאלת אשר סביבה יסוב הדיון היא: האם בנסיבות המקרה דנן ועל בסיס המסכת הראייתית שנפרשה בפני בית המשפט, עמד התובע בנטל השכנוע להוכיח קיומו של סיכון צפוי ובלתי סביר אשר הוא בלבד מקים התנהגות עוולתית ביחס לנתבעות? בשאלה זו יעסוק הפרק הבא;

     

    ב. ניתוח עובדתי על בסיס המסכת הראייתית

  14. אקדים את המאוחר ואציין כי לאחר עיון מדוקדק בראיות שנפרשו בפניי, באתי לכלל דעה כי התובע צלח להרים את נטל השכנוע להוכיח כי התאונה אכן ארעה כמתואר על ידו וכי במקרה דנן התקיים סיכון צפוי ובלתי סביר, אשר שומה על הנתבעות לחוב בגינו. להלן אנמק טעמיי:

    • באשר לעצם קרות התאונה- התובע העיד על האירוע ואף זימן עד ראיה ניטרלי ובלתי מעוניין שחזה בתאונה והעיד מטעמו של התובע על אשר ארע (חקירתו של זיו אלול עמ' 14-17 לפרוטוקול). עדות התובע והעד מטעמו בנוגע לעצם קרות האירוע מהימנה עליי ולא עורערה בחקירתם בנגדית. במאמר מוסגר אציין כי העד לא טען בתצהירו או בחקירתו לקיומו של מפגע בלובי ועל כן תרומתו היא אך ורק כעד ראיה לעצם קרות התאונה ואינה מעלה ואינה מורידה בכל הנוגע לסוגיית ההתרשלות אשר תידון בהמשך.

      • היעדר גידור או שילוט אזהרה של תעלת המים הדקורטיבית- סיכון צפוי ובלתי סביר- התובע הגיש 11 תמונות מהלובי (ת/1-ת/11) אשר צולמו ב- 26/3/2012, כחודש וחצי לאחר התאונה, כפי שעולה מהתאריך הנקוב על גבי התמונות. במאמר מוסגר אציין כי בחקירתו טען תחילה כי הוא היה זה שצילם את התמונות ואולם בהמשך חזר בו וציין כי ככל הנראה גורם מטעמו צילם אותן שכן הוא היה עודנו מאושפז ומטופל רפואית בל הסיבוך שהחל במהלך האשפוז (עמ' 21 לפרוטוקול). מכל מקום, דומה כי אין חולק כי מצב הלובי כנשקף מהתמונות, משקף נכוחה את המצב שהיה במועד התאונה והוא: רצפה מצופה בפרקט בצבע עץ בהיר כאשר תעלת השיקוף כולה מרוצפת בצבע כהה מאד הנצפה כשחור כאשר בקרבת התעלה לא הוצב כל גידור או שילוט ועובדה זו למעשה כלל אינה שנויה במחלוקת. עוד עולה מהתמונות, בניגוד לטענת המהנדס מטעם התובע אשר טען כי רצפת הלובי כולה הייתה כהה, כי קו ההפרדה בין הפרקט לתעלה ניכר וניתן להבחנה. יחד עם זאת, מעיון בתמונות אכן ניתן להתרשם כי מבקר שאינו מכיר את המקום עלול להתקשות להבחין בתעלת המים והוא עשוי לסבור כי מדובר בהמשך ריצוף כהה המקיף את קירות הלובי. בניגוד לטענת הנתבעות, מהתמונות לא ניתן להבחין בזרימת מים בתעלה מה שעשוי היה להפנות את תשומת הלב לכך כי אין המדובר במשטח קשיח. מצב זה עלול לחשוף את המבקר לסיכון שהינו צפוי או שניתן לצפותו ואינו סביר בנסיבות, מה גם שבנקל ניתן היה למנוע חשיפה זו באמצעות שילוט מזהיר או גידור מתאים.

        אדרבא, מעדותו של יניב שקד, אשר משמש כנציג מטעם צד ג' 1 בבניין החל מ- 1/7/12, עולה כי כיום במקום מוצב שילוט המתריע מפני תעלת המים. ראה דבריו בעמ' 36 לפרוטוקול עת נשאל לגבי גידור ושילוט במועד האירוע השיב: " אני לא יודע להגיד אם היה. אני יודע כשאני הגעתי היה". ובהמשך חקירתו כאשר נשאל מה היה כתוב על השלט כאשר הגיע לעבוד בבניין, כחמישה חודשים לאחר התאונה, השיב: " זהירות מים או זהירות, משהו כזה".(עמ' 43 לפרוטוקול). דברים אלו עולים בקנה אחד אף עם ממצאיו של מומחה הבטיחות מטעם הנתבעות מעת ביקורו במקום לצרכי הכנת חוות הדעת, כאשר ציין כי: "מיד בכניסה ללובי ובצמוד לתעלה, מוצב שלט המתריע על קיומה". (סעיף 2.6 לחוות הדעת), וראה גם עדותו בעמ' 76 לפרוטוקול.

        בהקשר זה, אין לקבל את מסקנתו של המהנדס אופיר מטעם הנתבעות בסעיף 4.6 לחוות דעתו עת ביקש לחזק את מסקנתו בדבר היעדר הצורך בגידור סביב התעלה, בנימוק כי חוקי התו"ב אינם דורשים התקנות מעקה או מסעד שכן עומק התעלה הינו 40 ס"מ בעוד שדרישות החוק להתקנת מעקה כאמור הם לעומקים של 60 ס"מ ומעלה. ראשית, מסקנתי לעיל עוסקת בהיעדר גידור או שילוט סביב תעלת השיקוף ולא במעקה. שנית, מעקה נועד לצורך מאחז בהפרשי מפלסים המובילים ממקום למקום ואין זה רלוונטי לתעלת השיקוף דנן. אדרבא, על פי אותו הרציונל בדיוק, אין רלוונטיות לת"י ולתקנות תו"ב העוסקות בהפרשי מפלסי מדרך או מדרגות אליהן הפנה המהנדס מטעם התובע כפי שידון להלן.

        לסיום פרק זה: בין אם הנתבעות טרם הספיקו לגדר ולשלט את התעלה במועד האירוע מאחר והבניין היה בשלבי אכלוס, והגידור/שילוט הוצב במקום רק מאוחר יותר ובין אם הגידור לא היה מתוכנן אלא הוצב במקום בעקבות התאונה- בכל מקרה מדובר בהתרשלות של הנתבעות כבעלות ומחזיקות במקרקעין שיש לחוב בגינה.

      • אשם תורם מצד התובע- בד בבד עם המסקנה אליה הגעתי לעיל, התרשמתי כי גם לתובע יש תרומה בלתי מבוטלת לקרות התאונה; תרומה זו מתבטאת בעובדה כי פסע עד לקיר הבניין רק כדי להניח חפצים במקום שכלל אינו מיועד לכך (עמ' 16, 19 לפרוטוקול) ובעת שעשה כן, לא עצר לרגע ולא שם ליבו להפרדה שבין רצפת הפרקט הבהירה לאזור הכהה, אף אם לא הבחין באותו הרגע בכך כי מדובר בתעלת מים. גם על מוזמן או בר רשות המבקר במקרקעין בפעם הראשונה, מוטלת חובת זהירות לשים לב לסביבה בכלל והיכן שם פעמיו בפרט. במצב דברים זה הריני מעמידה את אשמו התורם בשיעור 20%.

         

        ג. עוולת הפרת חובה חקוקה- חוות הדעת של מומחי הצדדים בתחום הבטיחות ההנדסית-

  15. על פניו, ניתן היה לסיים את הדיון בסוגיית החבות כבר בנקודה זו ואולם מאחר והצדדים טרחו והגישו חוות דעת של מהנדסי בטיחות, אליהן צורפו תכניות ותשריטים של קומת הלובי, ורובו ככולו של הדיון בסוגיית החבות נסוב סביב חקירת מומחים אלו, לא ניתן "לצאת פטור בלא כלום" ועל כן הדיון להלן ייוחד לחוות הדעת ולעדויות המומחים (המהנדס צבי רון מטעם התובע והמהנדס דוד אופיר מטעם הנתבעות).

  16. בפתח הדיון אציין כי אף לא מי משני המומחים מטעם הצדדים, טרח לצרף לחוות דעתו תמונות שצילם מהלובי, בכלל זה תמונות של תעלת השיקוף בעת הביקור במקום. ראה עמ' 8 לפרוטוקול חקירת המהנדס רון וראה חוו"ד המהנדס דוד אופיר אשר מציין בסעיף 1.5.5 כי מצרף תמונות ואולם אלו לא צורפו. יחד עם זאת, לגבי התיאור ומימדיה של תעלת השיקוף אין בין המומחים פערים משמעותיים. עוד אין חולק בין הצדדים כי לבניין ניתנו טופס 4 (אישור להתחבר לתשתית חשמל ומים) וטופס 5 (אישור בטיחות על ידי הפיקוח של הרשות) עוד עובר לתאונה מושא תביעה זו.

  17. למקרא חוות דעתו של המהנדס צבי רון מטעם התובע עולה כי קביעותיו של המומחה- מלבד הטענה להיעדר גידור ושילוט כפי שנדונה לעיל ואשר עבורה אין כל צורך בהגשת חוות הנדסית כאמור- הינן קביעות שמטרתן לתמוך בטענת התובע לעוולת הפרת חובות חקוקה בתחום התכנון והבניה של הלובי ותעלת השיקוף, ובמה הדברים אמורים? מסקנות המומחה מטעם התובע מבוססות על שלוש טענות:

    • בריכת השיקוף בוצעה בניגוד להיתר של קומת הקרקע המשלבת "גינת נוי" בלובי. במקומה בוצעה תעלת מים המהווה מכשול בדרך ההליכה.

      • התעלה יצרה מדרג אנכי בעומק 35 ס"מ המהווה מכשול במישור ההליכה בניגוד לתקנה 3.1.2.7 לתקנות התכנון ובניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (להלן: " תקנות תו"ב") העוסקת בהפרשי גבהים מקומיים במפלס רצפה ובניגוד לת"י 1918.

      • ההפרש האנכי של עומק תעלת השיקוף מהווה מעין מדרגה בודדת שהינה בניגוד לתקנה 3.2.2.6(א) לתקנות תו"ב המחייב מינימום התקנת 3שלוש מדרגות ברצף ובניגוד לת"י 1918.

  18. לאחר שעיינתי בחוות הדעת ובחקירות המומחים באתי למסקנה כי לא ניתן לקבל מסקנותיו של המומחה מטעם התביעה ודינן להידחות. הנימוק למסקנתי ייעשה בהתאם לסדר בו פורטו שלוש הטענות לעיל:

    • בחקירתו של המהנדס רון אישר הלה כי אין הבדל תכנוני/הנדסי בין מה שכונה בתשריט "גינת נוי" לבין תעלת מים דקורטיבית או בריכת שיקוף וההגדרה הזו נקבעת בהתאם לניסוח של האדריכל ואין לה כל נפקות תכנונית מבחינת חוקי התו"ב (עמ' 10 לפרוטוקול). לשון אחר, שינוי הגדרה אדריכלית מ-"גינת נוי" ל-"בריכת שיקוף" אינה כרוכה בשינוי תכנוני או הנדסי מבחינת חוקי תו"ב ולכן אין לדבר במונחים של סטיה או שינוי מהיתר. אדרבא, המומחה מאשר כי ניתן לשלב בין בריכת נוי לגינת נוי ומבחינת חוקי התו"ב אין כל הבחנה ביניהן (עמ' 11 לפרוטוקול). על דברים אלו חזר גם המהנדס אופיר בעמ' 75 לפרוטוקול. יתרה מזאת, בכל התוכניות שהוגשו ואושרו מופיע המונח: " בריכת שיקוף" הן בצידו הפנימי של הלובי והן בצידו החיצוני. ראה תשריטים שצורפו למוצגי צד ג' 2 וכן תשריט של קומת קרקע שהוגש במעמד הדיון סומנו ג2(1), וכן ראה חקירתו של המהנדס אופיר בעמ' 84 לפרוטוקול. ראה גם עדותו של המהנדס אופיר בעמ' 56-57 לפרוטוקול שם מסביר כי בהיתר השני מוגדרת התעלה כתעלת מים וכי הדבר צויין בכל התוכניות והשרטוטים. זאת ועוד, לא עלתה כל דרישה מטעם רשויות לשנות את התכנון העיצובי של הבריכה המקיפה את המתאר ההיקפי הן הפנימי והן החיצוני של הלובי. יתרה מזאת, לבניין היה טופס 4 וטופס 5 (אכלוס ובטיחות) מטעם עיריית ת"א משנת 2011 עוד עובר לתאונה ואף המהנדס רון מאשר כי לא ניתן לקבל טופסי 4 ו- 5 למבנה שנבנה בניגוד להיתר (עמ' 11 לפרוטוקול). כפועל יוצא לא הופר דבר ביחס לתוכניות שהוגשו לעירייה או ביחס להיתר הבניה שניתנו ומשכך- אין עסקינן בהפרת חובה חקוקה מכל סוג שהוא. במאמר מוסגר יצויין כי בסיכומיו זנח התובע טענתו לעוולת הפרת חובה חקוקה שנטענה בכתב התביעה, ולא בכדי.

      • הפניה לת"י 1918- אינה רלוונטית. תקן זה עוסק בהנגשת מבנה עבור אנשים עם מוגבלויות, כאשר המטרה למנוע הפרשי גבהים או שינוי מפלסים לאדם בעל מוגבלות בניידות על מנת לאפשר "גישה חופשית ממכשולים". משכך, התקן כלל לא מכוון לאדם מסוגו של התובע וכידוע עוולת הפרת חובה חקוקה כוללת בחובה תנאי כי החובה תהא מופנית לטובת הניזוק הספציפי. אין זה המקרה שלפנינו. בנוסף, תעלת השיקוף היוצרת הפרש גובה בהתאם לנטען, אינה מהווה "מדרך" שכן אינה נמצאת בדרכו של איש. היא גודרת את קירות לובי הבניין מבפנים, אין כל צורך או אפשרות לעבור דרכה שכן היא אינה מובילה לשום מקום. על כן הפניה לת"י 1918 העוסק בגישה חופשית בשטח ציבורי, אינה רלוונטית למקרה דנן.

      • הוא הדין לגבי הפניה לתקנות העוסקות במדרגות- אין לראות בתעלת השיקוף כמדרגה כלל ועיקר. תעלה לחוד ומדרגה לחוד. מדרגה נועדה להוביל (בין אם בירידה ובין אם בעליה) ממקום למקום בעוד שתעלת השיקוף הדקורטיבית נועדה למטרות נוי ואינה מובילה לשום מקום וכלל לא נועדה למדרך אדם.

  19. לאור המקובץ לעיל ולאחר עיון מדוקדק בחוות הדעת של מומחי הבטיחות מטעם הצדדים ובעיקר בחקירתם, לא ניתן להימנע מההערה הבאה: שני הצדדים גם יחד האריכו שלא לצורך בחקירות המומחים כמו גם בהתנגדויות והערות הדדיות על כל צעד ושעל, בכלל זה: שאלות הנוגעות לתחום התכנון ההנדסי, שאלות סביב תשריטי הלובי וחתכי תוכניות מעל פני הקרקע ואף מתחתיה עת הרחיקו לכת (ועומק) כאשר שאלו על החתכים מתחת לפני הלובי, שאלות סביב התוכנית ההנדסית של תעלת המים הפנימית מול זו החיצונית והזוויות והשיפועים ביניהן, מדרגות ומדרכים באופן כללי, שאלות סביב תכנון מקום יבש מול רטוב, ועוד הפליגו כהנה וכהנה למחוזות רחוקים עד כדי כך שלא פעם היה צורך להתאמץ ולהזכיר לכל המעורבים בדבר על מה נסוב הדיון בתיק זה. התנהלות זו הייתה לטורח, מיותרת וגרמה להארכת הדיון תוך גזילת זמן שיפוטי יקר ערך. ראה הערות בית המשפט במהלך חקירתו הנגדית של המהנדס אופיר, בעמ' 70 ו- 77-79 לפרוטוקול. ביטוי אופרטיבי למסקנתי זו יינתן בסוף פסק הדין.

     

    הודעה כלפי צדדי ג' 1-2

  20. הודעה כלפי צד ג' 1- אקדים ואומר כבר עתה שדינה להידחות. החבות לשלט או לגדר את התעלה מוטלת לפתחן של הנתבעות כמי שהיו אמונות על תכנונה וכמי שהינן המחזיקות והבעלים של הבניין. צד ג' 1 בהיותו חברת ניהול אינה אמונה על נושאי הבטיחות בלובי שמקורן בתכנון אינהרנטי של הבניין. אדרבא, העד מטעמה העיד בתצהירו כי מטעם הנתבעות היה יועץ בטיחות אשר נושא הבטיחות היה באחריותו ותחת פיקוחו. עדות זו לא נסתרה ואותו יועץ בטיחות אינו בעל דין בהליך ואף לא זומן מטעם הנתבעות כדי להפריך טענה זו. לשולחות ההודעה הפתרונים באשר לסיבה לכך.

  21. זאת ועוד, בהיותה חברת תחזוקה וניקיון, אחריותה מוגבלת לעניינים השוטפים והנזילים שמתרחשים בבניין מהרגע בו קיבלה לידיה את ניהול הבניין כמות שנבנה, ואחריות זו אינה מתפרשת לאופן בו נבנה הבניין ביוזמת ותכנון הנתבעות או מי מטעמן וללא קשר לחברת הניהול. ראה בעניין זה סעיפים 3-4 לתצהירו של מר יניב שקד. אם לא די בכך, הנתבעות כלל לא טענו שהגורם ששילט את התעלה בסופו של יום בהתאם למצבה כיום, הינו צד ג' 1, מה שיכול והיה תומך בטענתה.

  22. גם בפן החוזי לא עמדו שולחות ההודעה בנטל הראייתי להוכיח כי חברת הניהול נטלה על עצמה התחייבות שהתאונה דנן הינה תוצאת הפרתה או כי נטלה על עצמה התחייבות לשפות את שולחות ההודעה בגין האירוע מושא תביעה זו. שולחות ההודעה צירפו לראיותיהן מוצג 6, אשר כותרתו: " כתב מינוי חברת ניהול". בסעיף 1 מוגדר צד ג' 1 כחברה "הממונה על ניהול ושירותי תחזוקה ברמה גבוהה בפרוייקט". ואולם הן לא צירפו לראיותיהן את אותו נספח ג' המוזכר בסעיף 3.3 לכתב המינוי המפנה "לנספח תכולת השירותים" אשר הוא הנספח המגדיר את השירותים אותם התחייב צד ג' 1 לספק לשולחות ההודעה. למותר לציין כי רק ביחס לשירותים אלו, עשוי צד ג' 1 לחוב כלפי שולחות ההודעה בחובת שיפוי. בהיעדר הנספח המגדיר את מהות השירותים בהם התחייבה חברת הניהול, ממילא לא הוכיחו שולחות ההודעה כי התקיימו תנאיו של סעיף 6.2 להסכם (סעיף השיפוי) שכן לא הוכח קשר סיבתי בין התאונה ונסיבותיה לבין "מעשה ו/או מחדל של חברת הניהול". די בעובדה זו כדי לשמוט הקרקע תחת כל הטענות שהעלו שולחות ההודעה כנגד צד ג ' 1. ודוק, נסיונן של שולחות ההודעה להטיל חסר זה לפתחו של צד ג ' 1 בעת חקירתו של מר שקד בעמ' 36 לפרוטוקול, אינה יכולה לסייע להן. נהפוך הוא. נטל הראיה להוכחת קיומו שיפוי חוזי במקרה דנן רובץ לפתחו של הצד שטוען לו.

     

  23. הודעה כלפי צד ג ' 2- אקדים ואומר כבר עתה שדינה להידחות משני טעמים: ראשית אין כל פגם הנדסי או אחר בתכנון התעלה כפי שנדון בהרחבה לעיל. שנית, מי שתכנן ועיצב את הלובי לרבות תעלת השיקוף מושא תביעה זו, הם גורמים מטעם הנתבעות ולא צד ג' 2. שלישית, שולחות ההודעה לא עמדו בנטל הראייתי להוכיח את טענתן כלפי צד ג ' 2. אדרבא, מחקירתו של העד מטעמן עלה ההיפך הגמור. בעניין זה די להפנות לחקירתו של המצהיר מטעם הנתבעות/שולחות ההודעה, מר ירון מיוסט אשר שימש כמהנדס ביצוע מטעם דורי במועדים הרלוונטים. העד אישר בהגינותו בחקירתו הנגדית בעמ' 90-92 לפרוטוקול כי אין לו ידיעה אישית לגבי זהות הקבלנים עימם התקשרה דורי לצורך הקמת הלובי, לא ידוע לו מי היה מעצב הפנים של הלובי מטעם דורי, ובהמשך ולאחר שהוצגה לו התוכנית החתומה על ידי האדריכל באוראין אישר כי כפי הנראה היה הוא המתכנן של הלובי (ראה עמ' 91 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו אישר כי מטעם שולחות ההודעה היה יועץ בריכות ואולם כל הגורמים הללו נפקדו מתובענה זו ללא הסבר. אם לא די בכך, בהמשך חקירתו הודה המצהיר מטעם שולחות ההודעה כי הוא אינו הגורם בעל הידיעה האישית להעיד מטעמן "מי עשה מה בפרוייקט" וכי הגורם המתאים הינו מנהל הפרוייקט לו היה כפוף, אשר "אחראי על כל האופרציה מאלף עד תו". (ראה עמ' 94-95 לפרוטוקול). וראה דברי העד בעמ' 97 לפרוטוקול: " אני לא יודע להגיד לך לגבי ממשק העבודה בין המתכננים. כאילו מה, איך זה, מה מתחיל קודם או מי עושה מה".

  24. עינינו הרואות אפוא כי העד שהובא מטעם שולחות ההודעה, אינו בעל ידיעה אישית בכל הנוגע לטענות שהעלו שולחות ההודעה בכתבי טענותיהן כנגד צד ג' 2 ועל כן אין בכוחה של עדותו כדי לבסס את טענותיהן של שולחות ההודעה כלפיו ובוודאי שלא כדי לסתור או לקעקע את האמור בתצהירו ובעדותו המפורטת של מר ליאור וולף, שהינו אדריכל הנוף של הפרוייקט ואחד מהבעלים של צד ג' 2 (סעיף 3 לתצהירו). כאמור, מעדותו של מר וולף הן בתצהיר עדותו הראשית והן בעת חקירתו הנגדית, עולה כי הלה לא היה מעורב כלל ועיקר בתכנון או עיצוב הלובי לרבות בריכת השיקוף אשר תוכננה על ידי האדריכל ומעצב הפנים מטעם שולחות ההודעה. כל חלקו התמצה בתכנון הבריכה החיצונית ללובי הגובלת בקו הלובי ועל כן התבקש לתכנן את החתך הפנימי הגיאוגרפי של הבריכה בחלק בו גולשים המים מתוך הבריכה הפנימית לחיצונית. ראה עמ' 103 לפרוטוקול. אין בין זה לבין הצבת מעקה או גידור אחר או שילוט אזהרה בסמוך לבריכת השיקוף הפנימית ולא כלום.

  25. מכאן באתי למסקנה כי דין ההודעה גם כלפי צד ג' 2 דינה להידחות, שכן לא הוכחה כל צורכה היריבות בין שולחות ההודעה לצד ג' 2 בקשר סיבתי לאירועים מושא תביעה זו, וזאת להבדיל מגורמים אחרים ששמם עלה במהלך החקירות, אשר היו האחראים על תכנון והקמת בריכת השיקוף ועל כן לא מן הנמנע כי הם אלו שהיו צריכים להורות על גידורה או שילוטה לצורך בטיחותם של באי הלובי.

     

    סוגיית הנזק

    טיב הפגיעה והנכות הרפואית:

  26. בעקבות התאונה במהלכה מעד התובע לתוך תעלת המים, נגרמה לתובע פריקה קדמית של מפרק כתף ימין עם שבר בעצם הגלנואיד. התובע עבר ניתוח ארטרוסקופיה ביום 13/2/12 לייצוב השבר ותיקון קרע בגידי כתף.

  27. מטעם התובע הוגשה חוות דעת אורטופדית מיום 13/3/2014 של דר' רק עופר אשר קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 25% בגין פריקת כתף, השבר בעצם הגלנואיד וקרעים בגידי הכתף.

  28. מטעם הנתבעים וצדדי ג' הוגשה חוות דעת אורטופדית מיום 21/6/15 של דר' ז'טלני אשר קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% בקשר סיבתי לתאונה.

  29. אין מחלוקת בין המומחים הרפואיים מטעם הצדדים כי יש לייחס 5% בגין מצב הכתף בשל עברו הרפואי שקדם לתאונה וללא קשר אליה.

  30. בשל הפערים בין המומחים מונה דר' פרי מומחה בתחום האורטופדי אשר קבע בחוות דעתו מיום 21/7/16 כי הנכות בגין קרע ב- R.C אותו מייחס המומחה לתאונה הינה בשיעור 12% ואילו בגין הנזק המפרקי שנגרם בשל פריקת הכתף עוד 3% נכות נוספת. סה"כ נכותו הרפואית בקשר סיבתי לתאונה הינה בשיעור 15%.

  31. בישיבת קדם המשפט מיום 28/6/17 הודיעו ב"כ הצדדים כי אין בכוונתם לזמן את המומחה מטעם בית המשפט לחקירה על חוות דעתו ומשכך הריני מאמצת את קביעתו ואת ממצאיו.

  32. אקדים את המאוחר ואציין כבר בשלב זה כי לנוכח המסקנות אליהן הגעתי כפי שיפורטו בהרחבה בפרקים הבאים, ממילא מתייתר הצורך לדון בסוגיית הנכות התפקודית והשלכתה הפוטנציאלית על ראשי הנזק של הפסדי שכר לעבר או לעתיד.

    עיסוקיו של התובע ונתוני השתכרותו עובר לתאונה ולאחריה

  33. לטענת התובע עובר לתאונה הוא עבד כיועץ פיננסי ויזם עסקי (עצמאי) בתחום הנדל"ן. בשנת 2010 השלים בניית חמש יחידות דיור ב****. באותה שנה רכש וילה ב***** למטרות שיפוץ, השבחה ומכירה ולטענתו העבודות על שיפוץ הנכס התעכבו מעבר לתכנון בשל פציעתו בתאונה והסתיימו בסוף שנת 2013. על פי הנטען, הנכס נמכר בשנת 2014 בהפסד של 735,000 ₪ סכום שהוכר על ידי רשות המיסים (מס שבח), אותו מייחס התובע לתאונה (סעיפים 17-19 לתצהיר עדותו הראשית).

  34. כיום התובע פנסיונר ומקבל קצבת זקנה מהמל"ל ופנסיה מחברת מגדל. (עמ' 23 לפרוטוקול).

  35. מדו"ח רציפות ביטוח שצירפו הנתבעות לתיק המוצגים (נספח 4) עולה כי התובע רשום כעצמאי החל משנת 2010 (מבלי שצויינו נתוני השכר בדו"ח עצמו).

  36. מחקירת התובע בבית המשפט בכל הנוגע לטענות שהעלה בנוגע להפסדי ההשתכרות עלו הפרטים הבאים: התובע אינו רשום כמתווך מוסמך, כמעט ולא עסק בתווך אלא "רק בין חברים", התובע נרשם כעצמאי בשנת 2010 ואולם סגר את העסק ברשויות מס הכנסה ומע"מ לא זכור לו מתי, עיקר ההכנסות שלו היו מעסקי הבניה וכדבריו: "מכרנו דירה אחת גדולה או שתים בשנת 2008 ורוב הכנסות היו מעסקי בניה או מכירת הדירות". בהמשך העיד התובע כי: "הכנסה מעבודה הייתה לי עד סוף שנת 2010 כאשר סיימתי לבנות את הבניין ברחוב *****". (ראה עמ' 21-22 לפרוטוקול). בהמשך החקירה כאשר עומת התובע עם נתוני השכר הנקובים בתקצירי שומה/דוחות מס הכנסה לשנים 2010-2015, מהם עולה כי לא נרשמו לזכותו כל הכנסות מיגיעה אישית לשנים הללו, קרי עובר לתאונה ולאחריה, השיב בזו הלשון: "הרבה שנים, חמש אולי שש שנים אין לי הכנסה מיגיעה אישית" (עמ' 23 לפרוטוקול).

  37. כאמור, התובע צירף לתצהירו תקצירי מס ליחיד ושומות מס הכנסה שלו ושל רעייתו. חלק מתקצירי השומה הוגשו בצורה מלאה (שנים 2008-2010, 2012-2013) וחלקם בצורה חלקית (שנת 2011). לשנים 2014-2015 הוגשו שומות מס הכנסה. מהנתונים עולה תמונת המצב אודות נתוני הכנסותיו של התובע עובר לתאונה ולאחריה, המוצגת בצורה מרוכזת בטבלת השכר כדלקמן:

    שנה

    הכנסה שנתית לפי שומת מס הכנסה

    הכנסה מיגיעה אישית

    הכנסה מרווחי/נכסי הון

    2008

    1,391,237 ₪.

    הכנסה משותפת לבני הזוג

    מעסק- אפס

     

    במלואה

    2009

    1,518,422 ₪.

    הכנסה משותפת לבני הזוג

    מעסק- אפס

    במלואה

    2010

    587,228 ₪.

    הכנסה משותפת לבני הזוג

    מעסק- אפס

    במלואה

    2011

    185,000 ₪.

    הכנסה על שם התובע בלבד

    לא ברור מה מקור ההכנסה: האם מיגיעה אישית אם לאו. לא הוגש תקציר שומה מלא

     

    2012

    200,000 ₪.

    הכנסה על שם התובע בלבד

    ממשכורת- אפס

    במלואה מדמי שכירות של דירה בבעלות התובע

    2013

    אין הכנסה על שם התובע, רק על שם אשתו

    ממשכורת- אפס

     

    -----

    2014

    אין הכנסה על שם התובע, רק על שם אשתו

    מעסק/משכורת- אפס

    ------

    2015

    אין הכנסה על שם התובע, רק על שם אשתו

    מעסק- אפס

    -----

     

    הפסד השתכרות לעתיד- נזק כללי

  38. מהנתונים שהוצגו בטבלא לעיל, ובהצטרף לחקירת התובע בבית המשפט, עולים הממצאים הבאים:

    • ביחס לשנים 2008-2010 שקדמו לתאונה, לא הוכיח התובע הכנסה כלשהי מיגיעה אישית כעצמאי, בין אם כיועץ פיננסי ובין אם כמתווך. ההכנסות בשנים הללו במלואן הינן מרווחי הון כפי שצויין בתקצירי השומות. ראה נתוני הטבלא לעיל הנתמכים בעדות התובע כאשר נשאל והשיב בנוגע למקורות ההכנסה בשנים הללו: " אני עסקתי ב******"(עמ' 22 לפרוטוקול).

      • באשר לשנת 2011, השנה הסמוכה שקדמה לתאונה, ובניגוד לתקצירי השומה לשלוש השנים הקודמות שצורפו במלואן, צירף התובע תקציר שומה חלקי ובו חסר העמוד המפרט את מרכיבי ההכנסה: האם מיגיעה אישית (עסק/ משכורת) או ממקור אחר. התובע לא הוכיח כי ההכנסה לאותה השנה כפי שצויין בטבלא לעיל הינה אכן הכנסה מיגיעה אישית, קרי מעבודה, להבדיל מהכנסה הונית. אדרבא, מתשובותיו כפי שצוטט לעיל, עולה כי אין המדובר בהכנסה מיגיעה אישית שהרי זו הופסקה לדבריו בשנת 2010 "ולפני הרבה שנים" לדבריו. אם לא די בכך, כאשר נשאל התובע מדוע בא כוחו הקודם לא צירף שומות מס הכנסה מלאות וסופיות לכל השנים הללו כפי שנתבקש במסגרת הליכי קדם המשפט השיב בזו הלשון: " יכול להיות שהוא החליט שלא מגיע לך לראות את זה. אני לא יודע מה היו שיקוליו". ובהמשך כאשר נשאל מדוע לא צורפו שומות מס הכנסה ודוחות רווח והפסד לשנים 2008-2010 השיב: " למה אתה חושב שצריך להיות מצורף?" (ראה עמ' 22 לפרוטוקול).

      • באשר לשנים 2012-2015- אין מחלוקת כי אין כל נתוני הכנסה שנרשמו על שמו של התובע. ראה נתוני טבלא לעיל בצירוף עדותו של התובע בעמ' 22-23 לפרוטוקול.

      • מסקנה: התובע לא הוכיח קיומה של הכנסה מיגיעה אישית, לא עובר לתאונה ולא לאחריה. אמנם, לטובת התובע נרשמו הכנסות הוניות לשנים שקדמו לתאונה ואולם אלו אינן מהוות אינדיקציה לכושר השתכרות מיגיעה אישית, אשר רק הוא עלול להיפגע כתוצאה מהנכות הרפואית שנגרמה בתאונה. אשר על כן, מאחר והתובע לא הוכיח קיומו של כושר השתכרות בין אם עובר לתאונה ובין אם אחריה, אשר עלול היה להיפגע כתוצאה מהנכות שנותרה בגין התאונה ובהצטרף לגילו של התובע (בן 71 כיום)- לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי כלשהו בגין הפסדי שכר לעתיד.

         

        הטענה להפסד בגין מכירת הנכס ב*****- האם הינו בבחינת "נזק מיוחד" בגין הפסד השתכרות לעבר?

  39. כאמור לעיל, התובע טוען לנזק מיוחד בסך 735,000 ₪ בגין הפסד על מכירת הנכס ב***** (להלן: "הנכס") בשנת 2014, כראש נזק של הפסד השתכרות לעבר. להוכחת טענתו זו הגיש נספח ז' למוצגיו, הכולל מכתב לרשויות מס שבח נתניה וכן הודעת שומה –מס שבח בקשר למכירת הנכס הקובע כי השבח על הנכס לאחר קיזוז הפסדים הינו: 737,773 – ₪ (להלן: " ההפסד").

  40. התובע מייחס את מלוא ההפסד הנ"ל לתאונה בנימוק כי בעקבות התאונה הוא לא יכול לפקח על ביצוע עבודות השיפוץ בנכס ועל כן העבודות הופסקו והוא נאלץ לשכור שירותיו של בעל מקצוע אחר, מה שגרם לכך כי התובע נאלץ לשאת בהוצאות נוספות להשבחת הנכס במאות אלפי שקלים ובנוסף הנכס נמכר באיחור בסכום נמוך יותר מהמצופה בשל העובדה כי בינתיים פרץ מבצע "צוק איתן" שהוביל להקפאת עסקאות בתחום הנדל"ן. (סעיף 19 לתצהירו). בחקירתו הוסיף וציין כי לא היה מוכר את הנכס "אם הבנק לא היה לוחץ אותי" (עמ' 25 לפרוטוקול).

  41. עם כל הכבוד, טענתו זו של התובע- המבקש לראות בהפסד הנטען כהפסד השתכרות לעבר שהינו כידוע ראש נזק מיוחד- דינה להידחות מניה וביה בשל כל אחד מהטעמים הבאים, לא כל שכן, בשל משקלם המצטבר:

    • ראש הנזק של הפסד השתכרות לעבר הינו ראש נזק ממוני בגין נזק גוף. בפסיקת פיצוי בגין נזקי גוף, אין עסקינן בהפסד בגין אובדן רווחים פוטנציאליים בגין השבחת נכס דלא ניידי, שהינו מטיבו וטבעו נזק כלכלי טהור.

      • היעדר קשר סיבתי הן עובדתי והן משפטי, בין הפגיעה בכתף והנכות שהותירה לבין הנזק הנטען: אובדן רווח צפוי על מכירת הנכס שנרכש לצורך השקעה ומימוש רווחים. במה הדברים אמורים? אילו התובע היה עובד פיזית ומבצע את עבודות שיפוץ הנכס בעצמו, ובשל פגיעתו בכתף היה נבצר ממנו להשלים את העבודה ואזי היה נדרש לשכור שירותיו של בעל מקצוע אחר שישלים את העבודה במקומו- או אז ניתן היה לראות בכך כהפסד שכר לעבר, שכן התמורה שאמור היה התובע לקבל בגין עבודתו בנכס בדמות חסכון בעלויות השיפוץ שהשקיע בנכס הינה כנגד היגיעה האישית שלו שנפגעה בתאונה וירדה לטמיון. לא זה המקרה שלפנינו; במקרה דנן לא הוברר כלל ועיקר מה הקשר הסיבתי בין הפגיעה בכתף שנגרמה לתובע לבין הצורך להחליף בעל מקצוע המשפץ ומהשביח את הנכס, כאשר לא התובע הוא בעל המקצוע שעובד על השבחת הנכס. על דרך קל וחומר, אין כל קשר סיבתי בין התאונה לבין הטענה לפיה הנכס נמכר בתקופת שפל בה היה שרוי שוק הנדל"ן, הנעוצה, כך על פי הנטען, במצב הביטחוני ששרר אותה עת בישראל. אדרבא, על פי גרסת התובע עצמו, עיתוי המכירה נעוץ בלחצי הבנק, מה שמשמיט מאליו את הקשר הסיבתי לתאונה.

      • היעדר תימוכין ראייתי כלשהו לטענות העובדתיות שהעלה התובע בתצהירו- כל הנטען על ידי התובע בסוגיה זו בפן העובדתי משולל כל ראיה להוכחת הדברים: כך למשל לא הוצגו הסכמים כלשהם בין הקבלן הקודם לזה שהחליפו בשנת 2013, אין נתונים לגבי המועדים הנטענים והקשר בינם לתאונה ולתקופת אי הכושר לאחריה, אין כל נתונים לגבי העלויות הנוספות שנדרש התובע להשקיע לדבריו בנכס בשל חילופי הגברא של בעל המקצוע והקשר בינם לבין פגיעתו של התובע בתאונה. אדרבא, כאשר נשאל התובע ע"י ב"כ הנתבעות מדוע התיעוד התומך בטענתו לנזק מיוחד זה (הוצאות המימון, הסכמי הרכישה וכו') לא צורף לראיותיו, השיב התובע: " לך לא מגיע לראות. אם בית המשפט ירצה הוא יראה. אתה לא תראה...תפנה לעו"ד שלי ותחתום על הצהרת סודיות..." (עמ' 23-24 לפרוטוקול). בהקשר זה, אין אלא להפנות לע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע, פ"ד לה(2), עמ' 800 שם נקבע לגבי נטל הראיה בנוגע להוכחת הנזק בזו הלשון:

        " כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי...נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח את התשתית העובדתית לקביעת שיעור הפיצוי..."

      • אם לא די בכך, עיון מדוקדק בנספח ז' שצירף התובע למוצגיו מעלה כי הנתונים הנקובים בדו"ח שומת מס שבח מצביעים על ההיפך: עיקר ההוצאות שקיזזו את השבח בין מחיר הרכישה למחיר המכירה, ביניהן "הוצאות כלליות להשבחת הנכס" נעשו בשנים 2010-2012 בתקופות שקדמו לתאונה. כך למשל סך ההוצאה על השבחת הנכס לפי דוח השומה הינו 754,000 ש"ל מתוכה 561,000 ₪ (75%) הוצאה לפני מועד התאונה, מה שלא מנע מהתובע לייחס את מלוא קיזוז השבח על הנכס לתאונה, מהטעמים השמורים עימו.

  42. לאור האמור לעיל, כל הנטען על ידי התובע בקשר להפסד הקשור בנכס, אותו מבקש התובע לייחס כהפסד השתכרות לעבר בקשר סיבתי לתאונה – דינו להידחות.

     

    עזרת הזולת

  43. הלכה פסוקה, כי פיצויים בשל עזרה ייפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני בית המשפט, כאשר עזרה של בן משפחה אינה מזכה כדבר שבשגרה בפיצוי, ויש להוכיח כי חרגה מהעזרה המקובלת בין בני משפחה. עקרון זה נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין וביניהם בע"א 103/82, גדיר נ' מ"י, המאוזכר בספרו של המלומד קציר, "פיצויים בשל נזק גוף" (מהדורה שלישית הוצאת תמר), בע"מ 416 :

    "אמת נכון הוא, שכאשר בן משפחה נקלע למצוקה יש לצפות מבן זוגו, ואולי אף מבני משפחה אחרים, לעזור ולסייע לו ככל יכולתם. כאשר עזרה זו אינה חריגה מבחינת היקפה ומהותה מהעזרה המושטת על ידי בן זוג אחד לרעהו או בין בן משפחה אחד למשנהו במהלך חיים היום יום על תהפוכותיהם, ייתכן שאז אין לתרגם זאת למונחים כספיים".

  44. הלכה זו בה נדרש: "מאמץ יוצא דופן וחריג מעבר למקובל בין בני משפחה" כדי לזכות בפיצוי חזרה על עצמה גם בעניין פלונית (רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (6.1.2015).

  45. ומן הכלל אל הפרט; אין חולק כי התובע לא העסיק כל עזרה בשכר בקשר לתאונה. בתצהירו ציין כי נעזר באשתו וכי בשל המגבלה תוצאת התאונה עיקר המעמסה של משק הבית נופל על אשתו וכי נאלץ לשלם עבור שליחויות של מוצרי צריכה כי לא מסוגל לסחוב בעצמו בשל הפגיעה בכתף (סעיף 22 לתצהיר). ואולם, התובע לא זימן לעדות את אשתו אשר לטענתו סייעה לו בסמוך לאחר התאונה ועד היום וללא כל הסבר המניח את הדעת. כך גם לא צורפה קצה קָצֶהָ של ראיה להוצאות הנטענות עבור שליחויות. משכך נותרה טענה זו כטענה בעלמא.

  46. חרף האמור, מקובל עלי כי בתקופת ההחלמה הסמוכה לאחר התאונה בה הכתף מוגבלת וכאובה לאחר ניתוח, נזקק התובע לעזרה מסויימת מרעייתו או בני משפחתו מעבר לעזרה הרגילה והמקובלת. בנסיבות אלו, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך של 5,000 ₪.

    הוצאות עבור נסיעות לטיפולים רפואיים

  47. בתצהירו גרס התובע כי לא חידש את רישיון הנהיגה שלו בשל מגבלתו עקב התאונה וכי בשל כך לטענתו ייגרמו לו הוצאות בגין נסיעה במוניות המוערכות על ידו בסך של כ- 600 ₪ לחודש. באשר להוצאות העבר מבקש התובע בתצהירו סכום בסך 7,500 ₪. ברם, מאומה מהנטען בהקשר זה לא נתמך בראיה כלשהי ואף לא בחוות הדעת הרפואיות של מי מהמומחים הרפואיים שבדקו את התובע. כך למשל לא הוצג תיק מרב"ד (מכון רפואי לבטיחות בדרכים) בנוגע למגבלה רפואית המונעת חידוש רשיון נהיגה ולא צורפה ולו קבלה אחת בקשר לנסיעות הנטענות במוניות הגם שמאז התאונה ועד מועד חקירתו חלפו 6 שנים. כאשר נשאל התובע מה הסיבה בעטיה לא צירף ולו קבלה אחת על הוצאות השיב: " אין לי סיבה. ככל הנראה עורך הדין הקודם שלי ניהל את זה בצורה רשלנית" (עמ' 26 לפרוטקול).

  48. למעשה, מלבד התיעוד הרפואי הסמוך לתקופה של שנה וחצי לאחר התאונה, לא צורף לראיות התובע כל תיעוד עדכני נוסף מאז ועד היום. וראה בעניין זה פירוט התיעוד הרפואי שהומצא ועמד לנגד עיני המומחה מטעם בהמ"ש דר' פרי, כאשר העדכני ביותר נושא תאריך של 13/1/14, לפני 5 שנים. אין זאת אלא כי טענותיו של התובע בראש נזק זה, נטענות אף הן בעלמא ללא כל עיגון ראייתי.

  49. במצב דברים זה, ובקשר לתקופה הסמוכה לתאונה במהלכה טופל התובע במסגרת שירותי הרפואה הציבורית, מצאתי לנכון לפסוק בראש נזק זה עבור נסיעות לטיפול ומעקב רפואי סכום גלובאלי בסך 5,000 ₪ .

    כאב וסבל

  50. לתובע נכות רפואית בשיעור 15% בגין פגיעה במפרק כתף ימין. התובע עבר ניתוח מתקן לייצוב המפרק ותפירת הקרע. במהלך האשפוז חל סיבוך רפואי בתחום האורולוגי אשר אינו קשור לפציעתו בכתף ואולם האריך את משך האשפוז ועימו את הסבל הכרוך בו ובהתחשב במגבלה בכתף. בנסיבות אלו, הנני פוסקת לתובע פיצוי בסך 40,000 ₪.

    סוף דבר

  51. לאור כל המקובץ לעיל הריני מעריכה את נזקיו של התובע בסכום של 50,000 ₪ מסכום זה יש להפחית 20% אשם תורם ולהעמידו על 40,000 ₪.

  52. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 23%, אגרת פתיחת הליך וחלקו בתשלום לחברת התמלול בסך 585 ₪ (עבור ישיבה שניה).

  53. בנוסף זכאי התובע להוצאות משפט בגין עלות חוות הדעת הרפואית מטעמו וחלקו היחסי בתשלום שכ"ט מומחה מטעם בהמ"ש בסך כולל של 4,655 ₪ בהתאם לקבלות שצירף התובע לסיכומיו.

  54. לנוכח התוצאה אליה הגעתי לעיל בפרק החבות בנוגע לחוו"ד ההנדסיות וחקירת המומחים- יישאו כל אחד מהצדים בהוצאות בהן יצא עבור שכ"ט המומחה בתחום הבטיחות. מאחר והתביעה מתקבלת, אין מקום להשיב לתובע הוצאה זו במסגרת הוצאות משפט בהן נשא.

  55. בתביעה העיקרית תשלמנה הנתבעות לתובע את מלוא הנזק כאמור בסעיפים 51-53 לעיל.

  56. ההודעה לצדדי ג' 1-2 נדחית בזאת. שולחות ההודעה תישאנה בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ביחס לכל אחד מצדדי ג' בגין ניהול הגנתם.

  57. חיובי פסק הדין יבוצעו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

  58. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

     

    ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ט, 02 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ