הוצאות על קבלות ת/10 (סומן ת/6 בתצהיר תובע) .
21.כאמור התובע גם הגיש חוות דעת בטיחות (נ/9) ערוכה על ידי ד"ר ביקלס בה, נקבע בין השאר, כדלקמן:
א.עפ"י כללי הבטיחות חלה החובה לגדר מכונה לבטח. בהיות מחרטה מכונה מסוכנת במיוחד טרח המחוקק להתייחס לחובת גידור המחרטה באופן ספציפי [סעיף 37 (5) לפקודת הבטיחות בעבודה) נוסח חדש תש"ל - 1970.]
משכך קבע ד"ר ביקלס , כי אם הנתבעת הייתה מספקת גידור על ידי מעקים המונעים גישה אל מוט או על ידי שרוול (צינור בקוטר מתאים) שבו נתון המוט כולו כך שאינו נגיש על מנת להגן על העובד מפני היתפסות, הילכדות והיפגעות מקצה המוט הנע - הייתה התאונה נמנעת.
ב.ד"ר ביקלס גם הפנה לקבוע בסעיף 38 לפקודת הבטיחות בעבודה שם נקבע, כי רק אדם כשיר רשאי לבצע פעולה במכונה שנמצאת בתנועה. אדם כשיר הינו אדם שנתמנה על ידי תופס המפעל והוכשר לעבודה הכרוכה בכוונון ושימון מכונות שנמצאות בתנועה. אדם כשיר חייב ללבוש סרבל עשוי חתיכה אחת הדוק לגוף ללא קצוות חשופים ורפויים ובלי כיסים חיצוניים מלבד כיס אחורי. משכך, היה על הנתבעת לבחון את לבושו של התובע ולספק לו סרבל מתאים בעל שרוולים צמודים אשר גם בעת מגע עם קצה המוט לא ייכרך עליו.
22.דורון ויואב לא הגישו חוות דעת בטיחות נגדית וגם לא חקרו את ד"ר ביקלס על חוות דעתו.
מטעם דורון ויואב:
23.העידו:
א.דורון - תצהירו סומן נ/1.
ב.יואב - תצהירו סומן נ/2.
ג.מיכאל סבג [להלן:"מיכאל"] תצהירו סומן נ/3.
כמו כן הוגשו המסמכים הבאים:
א.עותק מתצהירים שהוגשו מהנט מסומנים - נ/4.
ב.עותק מתיקו האישי של התובע בבי"ס אורט אדיבי - נ/5. [בסופו של יום מסמכים אלו לא הוגשו בפועל - ראו החלטתי מיום 30.1.21 שו' 32-35]
ג.חוות דעת אקטוארית - נ/6.
ד.תיק רפואי שהתקבל ממרכז רפואי קפלן - נ/7.
ה.תיק רפואי מבי"ח בלינסון - נ/8.
ו.תיק המשטרה שהוגש מטעם הפרקליטות - נ/9 [במסגרת הודעה מיום 29.1.2020].
24.דורון ויואב הגישו חוות הדעת האקטוארית (מיום 21.3.2017) ביחס לתגמולי המל"ל אותם קיבל מקבל ויקבל התובע בקשר לתאונה נשוא התביעה, ואשר יש לנכות מהפיצוי שיפסק.
25.בתום שמיעת הראיות ניתנה החלטה על הגשת סיכומים מטעם הצדדים.
סיכומי התובע הוגשו ביום 24.6.20 ואילו סיכומי דורון ויואב לא הוגשו עד לרגע זה וזאת על אף החלטה מיום 31.8.20 לפיה ניתנה אורכה עד ליום 1.11.20, ועל אף העובדה שבפועל מאז 1.11.20 טרם ניתן פסק דין. ההחלטות כולן מופיעות במערכת נט המשפט ונצפו על ידי משרד ב"כ דורון ויואב.
26.בהעדר סיכומים מטעם דורון ויואב יינתן פסק הדין שלהלן על בסיס סיכומי התובע, הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו.
השאלות המשפטיות:
27.א.האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין דורון ויואב?
ב.אם כן - האם דורון ויואב התרשלו כלפי התובע באופן שגרם לתאונה? ואם התשובה לשאלה זו גם כן חיובית כי אז אדון בשאלה - מהי נכותו התפקודית של התובע ומהו שיעור הנזק שנגרם לו.
נדון בשאלות אלה כסדרם. ראשון ראשון ואחרון אחרון.
דיון:
התובע דורון ויואב: יחסי עובד - מעביד?
28.בעוד התובע טוען, כי במועד התאונה התקיימו בינו לבין יואב ודורון יחסי עובד ומעביד, טוענים דורון ויואב את ההיפך הגמור. לטענתם, ביום התאונה התובע הגיע על דעת עצמו לבית העסק בשעות ערב מאוחרות והפעיל את המחרטה שהייתה באותה העת כבויה, תוך שהוא חושף את עצמו לסיכון.
29.זו הגרסה העולה מתצהיריהם של דורון ויואב:
א.כיממה או שתיים לפני התאונה, הגיע התובע לבית העסק בכדי לברר אודות העבודה המיועדת ולעבור ראיון עבודה לבחינת התאמתו. מדובר היה בפרויקט מוגבל בזמן ומצומצם בהיקפו. את הריאיון הראשוני בצע דורון, כאשר בהמשך ואם היה התובע נמצא מתאים למשרה, היה יואב משוחח עם התובע כדי לסכם ולבחון את תנאי השכר וסידור העסקתו.
ב.לאחר הפגישה הראשונית שקיים דורון בבוקר התאונה עם התובע, ובעקבות בירור שערכו אודותיו שהעלה כי התובע שיקר לגבי גילו, נמסרה לתובע הודעה בטלפון על כך שהם אינם מעוניינים להמשיך בבחינת תנאי העסקתו שנועדה להיעשות ע"י יואב.
ג.מסיבה שאינה ברורה החליט התובע להגיע אל הנתבעת 1 בשעות הערב המאוחרות על אף שטרם התקבל לעבודה ללא בגדי עבודה ומבלי שקיבל הדרכה מסודרת וניסה לשכנע את דורון ויואב לקבלו לעבודה ולדון בתנאי העסקתו.
ד.בהמשך החליט התובע, על דעת עצמו, להתקרב אל המחרטה שהייתה כבויה באותה העת, תוך שהוא מתעלם משלטי האזהרה וקווי ההפרדה שהיו במקום, ולהפעיל את מתג המכונה על דעת עצמו,תוך שהוא מנהל שיחה טלפונית קולנית עם רעייתו ומסכן את עצמו.
30.לאור כל האמור לעיל טענו דורון ויואב כי דין התביעה נגדם להידחות וכי יש להטיל על התובע 100% אשם תורם.
31.לאחר ששקלתי - ראיתי להעדיף את גרסת התובע לפיה במועד התאונה שררו בינו לבין דורון ויואב יחסי עובד ומעביד ואסביר:
א.קיימות סתירות בין האמור בתצהירו של דורון לבין עדותו לפני. כך למשל עולה מתצהירו, כי לאחר שקיים ראיון ראשוני וערך בירור אודות התובע, נמסרה לזה האחרון הודעה טלפונית - לא ברור מתי או מי מסר את ההודעה - על כך שאין כוונה להעסיקו.
לעומת זאת, מעדותו עולה, כי למחרת ראיון העבודה שקיים עם התובע, צלצל לגיסו שקישר ביניהם שימסור הוא (גיסו) לתובע שהוא אינו מתאים לעבודה (פרוטוקול מיום 30.1.20, עמ' 33 ש' 1-2; עמ' 37 ש' 12). כלומר, ההודעה על אי התאמה לעבודה לא נמסרה לתובע עצמו אלא לגיסו שהיה זה שקישר בין התובע לדורון ויואב.
זאת ועוד, בעוד שמעדותו של דורון עולה, כי לא היה לו כלל את מספר הטלפון של התובע (שם, עמ' 37 ש' 12), הרי שמעדותו של סבג עולה, כי הוא מסר לתובע שחיפש עבודה את מספר הטלפון של דורון ואכן התובע ודורון יצרו קשר ומעבר לכך הוא לא היה מעורב בדבר (שם, עמ' 27 ש' 23-26).
ב.ועוד בהקשר זה, בעוד שמתצהירו של דורון עולה כי כבר לאחר ראיון העבודה והבירור שערך אודותיו הודיע לתובע כי אין כוונה להעסיקו (סע' 11 לתצהירו), הרי שמעדותו עולה כי בסוף ראיון העבודה הם סיכמו שהתובע יבוא לשעתיים ניסיון לראות אם העבודה מתאימה לו ואף דובר כי לא יעבוד יותר משלוש שעות, שלוש פעמים בשבוע (שם, עמ' 31 ש' 32-33; עמ' 32 ש' 2-3, 5, 10).
ג. עוד עולה מעדותו, כי התובע הגיע לבית העסק שלוש פעמים: ביום הראשון - הגיע לראיון עבודה, ביום השני - לשעתיים ניסיון וביום השלישי - הוא יום התאונה (שם, עמ' 33 ש'8-12).
32.לא זו אף זו, מחומר הראיות עולה כי דורון ויואב הנפיקו לתובע תלוש שכר לחודש 02/2014 (ת/5) בגין שלושה ימי עבודה ואף שילמו בפועל את השכר בגין ימי עבודה אלה (ר' עדותו של יואב עמ' 46 ש' 12-15, ש' 19, וכן עדותו של דורון בעמ' 40 ש' 13-23).
33.עוד עולה, כי ביום התאונה מסר דורון עדות למשטרה, במסגרתה תיאר את התובע כמי שעבד אצלו (ראו - ת/4).
34.יואב גם מילא טופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה (בל/250, -ת/6). בטופס זה מולאו פרטי התובע תחת "הרובריקה" "עובד".
35.דורון גם חתם על גבי טופס של הביטוח הלאומי לקבלת דמי פגיעה בעבודה (בל/211, - ת/7) שם מוגדר התובע כעובד שתפקידו חרט.
36.האם כך נוהג מי שאינו מעביד? נדמה שלא. לאחר ששמעתי והרשמתי לא ראיתי לקבל את טענות דורון ויואב לפיהן :
א.תלוש השכר הונפק מטעמי חסד (שם, עמ' 46 ש' 15), וכי אך מטעמי חסד גם לא סיפר בעת מתן עדותו למשטרה שהתובע הפעיל את המכונה בתור פולש (שם, עמ' 46 ש' 6-8).
ב.דורון חתם על טופס בל/211 אך מטוב לבו ובשל לחץ שמשפחת התובע הפעילה (שם, עמ' 46 ש' 28, 32) או כי רק מטוב לב הוצא לתובע תלוש שכר, טופס בל 250 והצהירו כי הוא עובד במקום כדי שתהיה לו אסמכתא לביטוח לאומי (שם, עמ' 48 ש' 26-28) וכי למעשה הוא כלל לא ידע ואף אחד גם לא עדכן אותו כי אסור להוציא תלוש למי שהוא אינו עובד שלך (ראו עדותו של דורון בעמ' 34 ש' 6-7).
ג.דורון ויואב מילאו את טופס בל/211 ואת בל/250 רק כי התקשרו מביטוח לאומי והסבירו להם כי הדבר נחוץ כדי שלתובע יהיה כיסוי ביטוחי (שם, עמ' 34 ש' 6; שם, עמ' 35 ש' 8-9).
ד.יואב מילא את טופס בל/250 לבקשת האמבולנס כדי שיוכלו לפנותו ולהעניק לו טיפול רפואי (שם, עמ' 42 ש' 25). אינה סבירה בעיני.
37.כאמור התרשמתי, כי הן דורון והן יואב הם שני אנשי עסקים המבינים את המשמעות
של קיום יחסי עובד -מעביד. משכך אני מתקשה לקבל טענתם כאילו פעלו רק מתוך רחמים
בכלל, וכלפי אדם שלא רק שלא הכירו אלא שגם פעל לטענתם כמשיג גבול וכפולש ובניגוד
לרצונם.
האמור מקבל משנה תוקף, שעה שכאמור דורון נחקר במשטרה, על כל המשתמע מכך. אינני
מקבלת ואין זה הגיוני בעיניי כי דורון הסכים להעמיד את עצמו בסכנה כי יואשם חס וחלילה
ברשלנות או במרמה - רק כי ריחם על אדם שכלל אינו מכיר.
לא זו אף זו - אשת התובע העידה אף היא לפני ולדבריה היא כלל לא שוחחה עם דורון
ויואב (שם, עמ' 26 ש' 28-29). עדותה לפני לא נסתרה ולא מצאתי כל סיבה שלא לקבלה.
38.זאת ועוד - לו אכן היה צדק בטענות דורון ויואב, אזי כיצד הכיר המל"ל בתאונה כתאונת עבודה? ויתרה מכך, כיצד פיצה מפצה ויפצה המל"ל את התובע בגמלת נכות (ת/5)? שהרי לא די במילוי טפסים גרידא כדי להקים למל"ל חבות, אלא צריך שהמל"ל ישתכנע כי אכן התובע נפגע בתאונת עבודה וכי אכן התקיימו בינו לבין דורון ויואב יחסי עובד מעביד. לשון אחר, על המל"ל להשתכנע כי דורון ויואב שלמו דמי ביטוח עבור התובע.
39.בהינתן כל האמור, ראיתי לקבוע, כי עדותו של התובע, שהייתה אמינה בעיני, ולפיה במועד הרלוונטי לתביעה היה עובד של דורון ויואב, לא נסתרה.
רוצה לומר - התובע הרים את הנטל והוכיח את גרסתו, לפיה התאונה אירעה במהלך עבודתו אצל דורון ויואב, דהיינו כי במועד התאונה התקיימו בינו לבין דורון ויואב יחסי עובד ומעביד.
40.משזוהי המסקנה אליה הגעתי, אפנה לדון בשאלת רשלנותם של דורון ויואב, ככל שישנה. באם תוכח כי קיימת רשלנות כאמור, הרי שחבותם של דורון ויואב כלפי התובע תהא ביחד ולחוד בהיות שניהם מעסיקי התובע במועד התאונה.
רשלנות, הפרת חובה חקוקה והימנעות מהבאת עדים
41.מחוות דעתו של ד"ר ביקלס, מומחה הבטיחות מטעם התובע, עולה כי רשלנותם של דורון ויואב מתבטאת בשני מישורים:
האחד - אי גידור אזור המחרטה בהיותה מכונה מסוכנת, על ידי מעקים המונעים גישה אל המוט או על ידי שרוול (צינור בקוטר מתאים) בכדי להגן על העובד מפני היתפסות, הילכדות והיפגעות מקצה המוט הנע.
השני - אי הספקת לבוש הולם הכולל סרבל בעל שרוולים צמודים, אשר גם בעת מגע עם קצה המוט לא ייכרך עליו.
42.עוד מוסיף ד"ר ביקלס ואומר בחוות דעתו, כי אם היה מותקן גידור למוט הבולט שבחצר, כפי שגם ניתן ללמוד מהוראות המוסד לבטיחות ולגהות, התאונה הייתה נמנעת.
43.משעה שדורון ויואב לא הגישו מטעמם חוות דעת ממונה בטיחות ואף לא ביקשו לחקור את ד"ר ביקלס, הרי שקביעותיו בחוות דעתו לא נסתרו ואין לי אלא לקבל את חוות הדעת במלואה.
44.לא זו אף זו, עדותו של התובע (פרוטוקול מיום 30.1.20, עמ' 22 ש' 25; עמ' 23 ש' 23-24) כי דורון ויואב לא סיפקו לו סרבל, נעלי עבודה וכפפות לא רק שלא נסתרה אלא נתמכה בעדותו של דורון כי ביום הניסיון התובע עבד עם הבגדים שלו (שם, עמ' 33 ש' 15-16, 19-25, ור' גם עדותו של יואב בעמ' 53 ש' 4-7; (שם, עמ' 52 ש' 28-29).
45.באשר לקבלת הדרכה בדבר כללי בטיחות עולה מחומר הראיות, כי לא ניתנה כל הדרכה שכזאת. כך למשל, מעיד דורון בעדותו:
"ש. איזה כללי בטיחות אתה העברת לו בכתב לפני תקופת הניסיון. על איזה מסמך החתמת אותו לגבי כללי זהירות בתפעול המכונה?
ת. לא החתמתי אותו. באתי להסביר לו והוא צחק עלי והאמנתי לו. אצלי בעסק כל ארבעה חודשים בא קצין בטיחות ומעביר הדרכה ספציפית לכל עובד ומחתים אותו.
ש. אצלך בעבודה אתה עושה בדר"כ ואת התובע אתה מחליט לא לעשות את זה?
ת.בא בנאדם אומר שיש לו 20 שנה ניסיון, יותר מבוגר ממני. הוא אומר לי שהוא יודע. על מה אני אחתים אותו." (שם, עמ' 33 ש' 29-35).
46.באופן דומה עולה מעדותו של יואב:
"ש. לגבי התובע איזה הנחיות בטיחות ניתנו לתובע. תן לי תאריך ותגיד לי על ידי מי הם ניתנו?
ת. ביום התאונה הוא לא קיבל הנחיות בטיחות... ביום הספציפי הוא נכנס על דעת עצמו ולכן לא נחשב לעובד." (שם, עמ' 52 ש' 20-25).
47.אל כל האמור יש להוסיף את שנקבע בפסיקה בכל הקשור ליחסי עובד-מעביד והחשיבות להעניק לעובד סביבת עבודה בטוחה. כך קבעה כב' השופטת ארבל בע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ ואח' (נבו) (להלן:"פרשת יצחק"):
"העובד, הבא להוציא לחמו במקום העבודה, זכאי למקום עבודה בטוח, והוא נותן אמונו במעביד, בעל השליטה על מקום העבודה, שיספק לו תנאי בטיחות והדרכה סבירים הנדרשים לביצוע העבודה. המעביד והאחראי במקום העבודה מטעמו חייבים להבטיח כי מקום העבודה יהא כזה שיבטיח את שלומם של העובדים על-מנת שעובד שהגיע למקום העבודה בבוקרו של יום כשגופו שלם יצא את מקום העבודה בערבו של היום במצב זהה. לפיכך על המעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים שימנעו את הסכנות שהעובד חשוף אליהן, סכנות שעל המעביד להיות ער להן ואשר כרוכות בעבודה שהעובד מבצע מטיבה ומטבעה (ע"א320/90 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' מחמוד [13]). חומרתה והיקפה הנרחב של תופעת תאונות העבודה, אופיין המיוחד של תאונות אלה והעובדה שביכולתו של המעביד לפעול למניעתן בנקיטת אמצעים סבירים משמעם כי לעקרון ההרתעה יש חשיבות יתרה בתאונות, בכלל, ובתאונות בעבודה, בפרט." (שם, עמ' 76).
הימנעות מהבאת עדים רלוונטיים
48.לא רק שדורון ויואב לא הרימו את הנטל ולא הוכיחו טענותיהם, הם גם נמנעו מהבאת עדים אשר לדבריהם היו עדים לתאונה והיה בעדותם כדי לשפוך אור על אופן קרות התאונה ונסיבותיה.
כך למשל:
א.לא זומן גיסו של התובע אשר טענתם היה נוכח במהלך הריאיון – עם התובע (שם, עמ' 31 ש' 4, 13-14, 22-23).
ב.לא זומנו אותם פועלים, שלטענת דורון (שם, עמ' 31 ש' 18) היו נוכחים במהלך ראיון העבודה באולם הייצור.
ג.לא זומן מי שלטענת דורון הוצמד לתובע במהלך תקופת הניסיון - פועל דרוזי מהצפון - (שם, עמ' 32 ש' 19-22), לא זימנו יואב ודורון לעדות כדי שיעידו באשר לנסיבות שהובילו לפגיעת התובע.
49.לא זו אף זו - במהלך עדותו במשטרה הצהיר דורון, כי ראובן, מנהל העבודה, הוא שראה את התובע ראשון מיד לאחר קרות התאונה (ת/4, ש' 17) וכך גם העיד לפני. משנשאל מדוע לא הובא לעדות התחמק והשיב, כי הוא אינו מנהל את העסק (שם, עמ' 38 ש' 15-20).
50.הלכה פסוקה היא, כי הימנעות מהבאת עדים פועלת לחובת הצד שנמנע מהבאתה.
51. על המשמעות הראייתית שיש לייחס לכך, יפים הדברים שנאמרו בספרו של קדמי:
"יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בביהמ"ש הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו הייתה זו ראיה נסיבתית. כך, ניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הבאת ראיה. התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית - היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה." (י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט-1999, עמ'1391).
52.בהינתן כל האמור, ראיתי לקבוע כי משעה שהוכח שדורון ויואב התרשלו בכך שלא התקינו גידור מסביב למחרטה, לא סיפקו לתובע ביגוד ונעלי עבודה מתאימים, ולא העבירו אותו הדרכות בטיחות, הרי שהתאונה הייתה בלתי נמנעת.
לשון אחר - דורון ויואב התרשלו כלפי התובע ועל כן הם חבים, ביחד ולחוד, בגין נזקי התובע.
53.מסקנה זו מקבלת משנה תוקף, שעה שמחרטה הוגדרה בפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל-1970 כמכונה מסוכנת, ובמקרה כזה קיימת חזקת "דבר מסוכן" שיש בו כדי להעביר את נטל הראיה אל כתפי דורון ויואב, אשר היו הבעלים של הדבר המסוכן, להראות כי לא רשלנותם היא זו שגרמה לנזקי התובע (סעיף 38 לפקודה).
54.משעה שגרסתם של דורון ויואב נסדקה ונתגלו סתירות בין האמור בתצהיריהם לבין עדותם בבית המשפט, משעה שלא זומנו עדים חיוניים לעדות ולא הוגשה חוות דעת בטיחות וגם את ד"ר ביקלס לא זומן, ולנוכח הפסיקה הקובעת כי חלה על מעביד חובה לספק סביבת עבודה בטוחה, אין מנוס מהמסקנה כי דורון ויואב לא הרימו את הנטל ולא הוכיחו כי לא התרשלו כלפי התובע ועל כן הם חייבים, ביחד ולחוד, בנזקיו..
הנזק:
הנכות הרפואית
55.כאמור נכות הרפואית המשוכללת של התובע מוסכמת והיא עומדת על 62%.
הנכות התפקודית:
56.הלכה פסוקה היא, כי:
"אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן, אם למעלה ואם למטה. המלאכה להבחין בין אלה מסורה לערכאה הדיונית המתרשמת ממכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תפקודו ועל השתכרותו וכושר השתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה וכן מידת השפעת נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה, והימצאות מקום עבודה בו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות נוספות שיכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי." (ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב, (פורסם בנבו, 11.1.15, פסקה 6 לפסה"ד).
57. כאמור בעקבות התאונה התובע אושפז ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים ברזילי במשך 31 ימים. במהלך האשפוז הוא אובחן כסובל מפגיעות אורתופדיות רבות, שברים בבית החזה, תזוזה ניכרת של חלקי עצם, פצעים בגפיים, קרעים רבים ברצועות הברכיים ושברים בקרסוליים.
58.ביום 16.3.2014 התובע הועבר לבית החולים בלינסון, שם אושפז עד ליום 23.3.2014 ואובחן כסובל מפגיעה קשה בשתי הברכיים.
כמו כן, התובע נבדק ע"י פסיכיאטרית, ד"ר וויזר, שקבעה כי הוא סובל מתגובה חריפה לטראומה.
59.מבית החולים בלינסון הועבר התובע להמשך אשפוז ושיקום בבית החולים לוינשטיין שם שהה מיום 6.4.2014 ועד ליום 10.7.2014. במכתב השחרור נקבע, כי התובע זקוק להמשך טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה לצורך חיזוק שרירי אגן וגפיים תחתונות, תרגול פרופריוספטיבי, השגת הליכה עצמאית עם קב קנדית (וסדים מייצבים לברכיים) למרחקים פונקציונליים על משטח משובש וללא אביזרי עזר למרחקי בית, השגת עצמאות במדרגות בתמיכת מעקה, שיפור שיווי משקל בעמידה ברמות גבוהות לצורך עצמאות בעמידה לתפקודיADL. בתחום הנפשי אובחן התובע כסובל ממצב רוח ירוד.
60.למעשה, מאז התאונה לא שב התובע לעבוד, לא כמורה בבית ספר, ולא בכל עבודה אחרת.
61.מתצהיר התובע ומעדותו לפני - אותה מצאתי אמינה ואשר לא נסתרה ועל כן ראיתי לקבלה - עולה כי עובר לתאונה היה התובע אדם עצמאי בריא ושמח שבילה עם משפחתו, המשיך לעבוד על אף יציאתו לפנסיה ללא כל מגבלה ואף חיפש לעצמו עבודה נוספת להגדיל את הכנסתו. מאז התאונה הפך התובע מאדם שמח המרבה לבלות לאדם עצבני ומסוגר שכל עולמו חרב עליו, הפך לשבר כלי ונזקק לעזרה רבה על ידי משפחתו וחברים.
62.זאת ועוד- לטענתו מאז התאונה הוא סובל מחרדות, פחדים, קשיי שינה, חוסר רצון להמשיך לחיות, כאבים בלתי נסבלים, הגבלות בתנועה בכל חלקי גופו ובעיקר בחלק גוף תחתון, ואינו מסוגל לבצע פעולות פשוטות יומיומיות שבצע לפני התאונה, כגון: לבישת מכנסיים, נעילת נעליים, עליה במדרגות ונשיאת משקלים. התובע גם סובל מבעיות ברכיים המקשות על הליכתו והוא נעזר - בנוסף לעזרה שהוא מקבל מבני משפחתו - גם במטפלת מביטוח לאומי, מחלקת סיעוד 5-6 שעות ביום במשך חמישה ימים בשבוע שעוזרת לו להתקלח. כמו כן העיד, כי מאז התאונה יש לו סיוטים במהלכם נזכר בתאונות שעבר ובכלל זה בתאונה מושא התביעה.
63.התובע כאמור גם העיד וגם עדותו זו לא נסתרה, כי מאז התאונה הוא נשאר בבית, הוא אינו הולך לקאנטרי ואף ביטל את המנוי לתאטרון שכן הוא מתקשה בישיבה (פרוטוקול מיום 30.1.20, עמ' 24 ש' 33-35, עמ' 25 ש' 1-6).
64.גם מעדות אשת התובע, שגם היא כאמור לא נסתרה, עולה תמונה דומה, ולפיה מאדם פעיל וחיוני צעיר ברוחו ובנפשו שהיווה משענת לכל בני משפחתו, הפך התובע לאדם עצוב הסובל מפוסט טראומה ומוגבל ביותר בחיי היום יום, תלוי לחלוטין בכדורים ובמשככי כאבים.
65.לכל האמור מצטרפת גם קביעת הועדה הרפואית של המל"ל (נכות מעבודה), לפיה החל מ - 1.4.15 נכותו הצמיתה של התובע הינה בשיעור 100%.
66.בהינתן כל האמור הגעתי לכלל מסקנה, כי נכותו התפקודית גבוהה מזו הרפואית והיא בשיעור 100%.
בסיס השכר:
67.התובע, יליד 1942, היה בן 72 במועד קרות התאונה. על אף היותו בפנסיה הוא עבד כמורה לחרטות ואף חיפש לו עבודה נוספת.
בהינתן גיל התובע והעובדה כי במועד התאונה עבד בעבודה פיזית, ראיתי להביא בחשבון כי לולא התאונה היה ממשיך ועובד לפחות עוד כ 5 שנים, דהיינו עד לגיל 77.
68.שכרו הרבע שנתי עובר לתאונה עמד על 8,600 ₪ לחודש. בהינתן גילו והעובדה כי עבודתו - חרט - הינה עבודה פיזית, אני מניחה כי הוא לא היה יכול להמשיך לאורך זמן לעבוד בשתי עבודות, ובכל מקרה לא ברור מה היה שכרו בעבודתו הנוספת אצל דורון ויואב או מה היה משך עבודתו שם, והאם בסיום העבודה אצלם היה מוצא עבודה נוספת ובאיזה שכר, ועל כן ראיתי להביא בחשבון כבסיס שכר רק את שכרו כמורה.
הפסד שכר :
69. כאמור, אין חולק כי מאז התאונה התובע אינו עובד.
לפיכך הוא זכאי לפיצוי כדלקמן:
8600 ₪ (שכר חודשי)X 60 (חודשים שהם 5 שנים מגיל 72 ועד לגיל 77) =516,000 ₪.
הפסדי פנסיה:
70.מתלושי השכר עולה, כי גם בעבודתו כמורה עבד התובע לפי שעות ("עובד שעתי"). התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי אכן נגרמו הפסדי פנסיה, ולכן תביעתו בגין אב נזק זה נדחית.
עזרת זולת (עבר ועתיד):
71.אין חולק, כי במועד התאונה עבד התובע בנוסף לעבודתו כמורה לחרטות גם אצל דורון ויואב בעבודה פיזית כחרט.
72.אין לי אלא להניח, כי במצבו עובר לתאונה הוא עזר גם בעבודות משק הבית השונות שהצריכו כוח מוגבר, אך בעקבות התאונה ופגיעותיו הקשות ונכותו הגבוהה הוא אינו מסוגל לעשות זאת עוד.
לא זו אף זו, עדותו ועדות אשתו, לפיה מאז התאונה הוא נזקק בעצמו לעזרה, לא נסתרה.
73.בהינתן נכותו הגבוהה, מיקומה ואופייה וכן בהינתן מצבו של התובע כיום ותוחלת חייו, ראיתי להעמיד הפיצוי בגין אב נזק זה, לעבר ולעתיד, על סך גלובאלי של 150,000 ₪.
הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד):
74.בהינתן טיב וסוג פגיעותיו של התובע ועדותו, שלא נסתרה, בדבר היזקקותו למשככי כאבים ובמיוחד לנוכח פגיעותיו בברכיים לנסיעות מוגברות ראיתי לפסוק לתובע סך גלובאלי בגין אב נזק זה, לעבר ולעתיד, בשיעור של 60,000 ₪, כאשר מובהר כי עיקר הפיצוי הינו בגין הוצאות נסיעה.
כאב וסבל:
75.לאחר ששקלתי ולאור מכלול הנסיבות, לרבות משך תקופת האשפוז, השיקום, גיל התובע שיעור הנכות, מיקומה וטיבה ראיתי לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי בסך של 200,000 ₪.
ניכויים:
76.כאמור, התאונה הוכרה כתאונת עבודה. סך התגמולים הכולל שקיבל התובע בהתאם לחוות דעת אקטוארית (נ/4) שהוגשה על ידי דורון ויואב הינו בשיעור של 622,357 ₪. הסך הנ"ל כשהוא משוערך ממועד מתן חוות הדעת (21.3.17), ועד למועד מתן פסק הדין הינו בשיעור 658,000 ₪ (במעוגל) [ראו בעניין זה החלטתי מיום 30.1.20].
סיכום חישוב הנזק:
77.לנוכח כל האמור נזקי התובע בגין התאונה הינם כדלקמן:
הפסד השתכרות 516,000 ₪
עזרת זולת (עבר ועתיד)150,000 ₪
הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 60,000 ₪
כאב וסבל 200,000 ₪
סה"כ926,000 ₪
בניכוי תגמולי מל"ל658,000 ₪
סה"כ 268,000 ₪
סוף דבר:
78.א. דורון ויואב ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך כולל של 268,000 ₪.
ב. דורון ויואב יוסיפו וישלמו לתובע, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור של 23.4%.
ג. דורון ויואב ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, הוצאות משפט (עפ"י קבלות) כאשר סכומים אלה
יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלומם המלא בפועל .
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים כמקובל
זכות ערעור כדין - למחוזי
ניתן היום, ל' ניסן תשפ"א, 12 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.
