פלוני נ' יעקב סחראי ספידי כיף מבוא ביתר

צד ג' 

אלמוג וענונו 

פסק דין 

1. בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1971, ביום 4.8.2015, כאשר במהלך שחייה בבריכה אותה מפעילה נתבעת 1 (להלן – "הנתבעת") קפץ עליו אדם אחר והוא נפגע בראשו.

2. התביעה הוגשה כנגד נתבעת 1, המפעילה והמנהלת של אתר "ספידי כיף", הכולל בין היתר בריכת שחייה, וכנגד מבטחתה במועדים הרלבנטיים - נתבעת 2 (להלן – "המבטחת").

3. הנתבעות הגישו הודעה לצד שלישי כנגד מי שעל פי הטענה הוא שקפץ על התובע וגרם לפציעתו (להלן – "הצד השלישי" או "אלמוג").

4. הצדדים חלוקים הן בשאלת נסיבות האירוע והאחריות והן בנושא גובה הנזק.

5. בכתב התביעה נטען כי במועד התאונה שהה התובע בבריכה כאשר לפתע וללא התרעה מוקדמת קפץ עליו אדם אשר עשה קפיצת סלטה לבריכה. נטען, כי בבריכה היו מתרחצים רבים וכי לא היה במקום מציל או גורם אחר מטעם נתבעת 1 אשר השגיח על הנעשה ומנע מהמתרחצים לקפוץ ולבצע פעולות מסוכנות כדוגמת זו ממנה נפגע התובע.

6. עוד נטען, כי התובע אינו יודע בוודאות מה היו הנסיבות שגרמו לפגיעתו וכי נטל הראיה עובר לנתבעות להוכיח, כי לא התרשלו.

7. הנתבעות טוענות מנגד, כי בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה נכחו באתר הבריכה מפעיל מוסמך ומציל. עוד נטען, כי קיים במקום שילוט המתריע מפני קפיצה לבריכה ואוסר על כך ובמקרה הנדון, התאונה נגרמה כתוצאה מהתנהגות רשלנית וחסרת זהירות של אדם אחר, הוא הצד השלישי, באופן שיש בו כדי לנתק כל קשר סיבתי בין התאונה לבין מעשה או מחדל של הנתבעים, המוכחשים כשלעצמם. לפיכך, אין מקום לייחס לנתבעים כל אחריות בגין אירוע התאונה ודין התביעה כנגדם להידחות.

8. הצד השלישי טוען, כי התאונה היא תאונה עצמית שאירעה באשמתו הבלעדית של התובע ולחילופין, אירעה באשמתו של אדם אחר או מפגע אחר בבריכה. כן, נטען כי התאונה אירעה באשמתם של הנתבעים שאפשרו לכמות אנשים גדולה מדי לשהות בבריכה, לא מנעו קפיצות לבריכה ולא הקפידו על קיום הוראות הבטיחות. עוד נטען, כי כל חטאו של הצד השלישי היה בכך שנחלץ לעזרתו של התובע ולאחר הפגיעה הגיע להושיט לו יד לעזרה.

9. מטעם התובע הוגש תצהירו ותצהיר רעייתו וכן תצהירו של נחמיה נגר - עד ראייה. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של מר יעקב סחראי, מנהל נתבעת 1 והמציל שהיה במועד התאונה - מאג'ד עבדו. מטעם הצד השלישי העידו הצד השלישי, רעייתו, אחותו וגיסו וכן, חבר שצילם במועד אחר את הבריכה מושא התובענה.

   נסיבות אירוע התאונה:

10. אין מחלוקת, כי במועד התאונה נפגע התובע בראשו במהלך שהותו בבריכה המופעלת על ידי נתבעת 1. המחלוקת היא באשר לנסיבות האירוע ושאלת האחריות.

    בכתב התביעה נטען כי "התובע שהה בבריכה כאשר לפתע וללא כל התראה מוקדמת קפץ עליו אדם אשר עשה סלטה בבריכה והתובע נפגע בין היתר בגבו וראשו." (ראה סעיף 5 לכתב התביעה).

11. בתצהיר עדותו הראשית חזר התובע על הגרסה דלעיל והוסיף וציין כי הצד השלישי סייע לו לצאת מהבריכה לאחר הפגיעה וציין בפניו שהוא זה שפגע בו. התובע ציין, כי לא הבחין בצד השלישי בטרם קפץ ופגע בו (סעיפים 5-6 לתצהירו). לדבריו, לאחר שיצא מהבריכה וקיבל טיפולי רפואי ראשוני, התנצל בפניו הצד השלישי וביקש את סליחתו. התובע תיאר כי מדובר בבריכה מופרדת בין גברים ונשים לאור הקהל הדתי שפקד את המקום באותו מועד ולכן, רעייתו וילדיו לא שהו במתחם הבריכה בעת קרות התאונה.

    לטענת התובע, ככל ששהה מציל במקום נוכחותו לא הייתה מורגשת שכן הוא לא השגיח ופיקח על הנעשה בסביבת הבריכה, לא מנע קפיצה לבריכה ולא התריע מפני ביצוע פעולות מסוכנות שיש בהן כדי לפגוע במתרחצים בבריכה.

    בחקירתו הנגדית, חזר התובע ותיאר באופן דומה את אופן התרחשות התאונה (עמ' 68 לפרוטוקול שורות 6-12).

    כאשר עומת התובע עם טענת הצד השלישי לפיה נחבל ממעקה הבריכה ולא מנפילת הקופץ עליו שלל גרסה זו מכל וכל וציין, כי ככל שנרשמה גרסה זו בתעודת חדר המיון מדובר בטעות (עמ' 129 לפרוטוקול שורות 9-10, 13-32) וכי הוא שחה רחוק מסף הבריכה ולכן לא יכול היה להיפגע מהמעקה (עמ' 130 לפרוטוקול שורות 24-26).

12. חיזוק לגרסת התובע כי נפגע בראשו מנחיתת אדם שקפץ לבריכה נמצא בעדותו של מר נחמיה נגר שהיה עד ראייה לתאונה. בתצהירו ובעדותו בבית המשפט תיאר מר נגר את אשר ראו עיניו. העד סיפר כי בזמן שהותו בבריכה ראה את התובע שוחה בבריכה כאשר לפתע אדם קפץ "סלטה" לבריכה ופגע עם ברכו בראשו של התובע (סעיף 4 לתצהיר, עמ' 16 לפרוטוקול שורות 28-35, עמ' 24 לפרוטוקול שורות 10-11, 16, 28). העד ציין, כי לא הוא הוציא את התובע מהמים אלא ניגש אליו כשהיה מחוץ לבריכה ולבקשתו מסר את פרטיו (עמ' 23 לפרוטוקול שורות 6-7, 30-31). העד ציין, כי אין לו כל היכרות עם התובע לא עובר למקרה ולא לאחריו (עמ' 23 לפרוטוקול שורה 2).

13. חיזוק נוסף לגרסת התובע ניתן על ידי המציל שהיה במקום התאונה, מר מאג'ד עבדו מטעם הנתבעות. העד ציין שראה בחור קופץ למים ופוגע באדם שהיה במים (עמ' 219 לפרוטוקול שורות 18-21). גרסה זהה נרשמה גם בדוח האירוע שנערך על ידי נתבעת 1 בסמוך לאחר התאונה, בו נרשם: "במהלך שחייתו בריכת השחייה קפץ עליו אורח שנכח במקום ופגע לו בראש".

14. לאחר שהתרשמתי מהעדויות, בחנתי את הראיות שהוגשו ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע הרים את הנטל ברמה מספקת להוכיח את גרסתו לאופן התרחשות התאונה ולפיה, במהלך שחייתו בבריכה קפץ אדם לבריכה ופגע בראשו.

15. גרסת התובע הייתה עקבית, אמינה וסדורה מתחילתו של ההליך ואף נתמכה בעדות המציל ועד ראייה נוסף שראו את המתרחש, וכן בדו"ח האירוע שנערך בסמוך לאחר המקרה.

16. לא מצאתי לקבל את הטענה שהתובע נפגע ממעקה הבריכה. טענה זו לא הוכחה כלל והיא נסתרת מניה וביה בגרסה שהוכחה לקרות התאונה כאמור לעיל, וככל שגרסה זו נזכרה בתעודת חדר המיון אני מקבלת את עדות התובע כי מדובר בטעות.

17. לטענת התובע, כאמור, התאונה אירעה כאשר אדם קפץ לבריכה ופגע בראשו בעודו שוחה בבריכה. התובע טוען, כי בבריכה היו באותה עת מתרחצים רבים, היו אנשים נוספים, מלבד האדם שפגע בו, שקפצו לבריכה ועשו "סלטות" ונוכחותם של מצילים ככל שהיו במקום לא הייתה מוגשת לא מבחינת מניעת הקפיצות ולא מבחינת השלטת סדר והשגחה על בטיחות המתרחצים. עוד נטען כי לא היה שילוט האוסר קפיצה לבריכה ומכל מקום, התובע לא ראה שלטים כאלה בסביבת הבריכה.

18. מכאן יש להמשיך איפוא ולבחון האם יש בהתנהלות נטענת זו, ככל שהוכחה, משום הפרת חובת הזהירות של הנתבעת 1 כלפי התובע.

    שאלת האחריות:

19. אין מחלוקת בדבר חובת הזהירות המושגית שחבה הנתבעת 1, כמחזיקה ומפעילה של בריכת שחייה במתחם בילוי הפועל בשטחה כלפי מוזמניה, המבקרים במתחם. ככזו, על הנתבעת לנקוט באמצעי בטיחות נאותים ובכלל זה, השגחה ושמירה על בטחון המתרחצים בבריכה.

20. חובה זו הוכרה בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 שם נקבע, כי הפעלת בריכה יוצרת חובה של שליטה ופיקוח על הנעשה בבריכה בין מפעיל הבריכה לבין המבקר בה:

    "חובתו של המפעיל היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, וכנגד סיכונים של היפגעות בבריכה קיים הצורך לקיים פעילות של רחצה, וצורך זה לא יוכל להתממש, אם נדרוש ביטחון מוחלט. (ראה: ע"א 285/73 [11], בעמ' 73). אכן, לא ביטחון מוחלט נדרש, אלא אמצעים סבירים, שיתחשבו בצרכים הטיפוסיים. מהם אמצעים סבירים לה? ראשית, הצבתם של שלטים, האוסרים קפיצה במים רדודים." (סעיף 18 לפסק הדין)

21. עוד נקבע, כי חובה זו באה לידי ביטוי בין היתר בחובת מפעיל הבריכה לדאוג להצבת שלטים האוסרים קפיצה לבריכה שמטרתם להזהיר ולהסב את תשומת לב המתרחצים לסכנה וכן, לנקוט בכל האמצעים הדרושים על מנת לפקח ולוודא קיום בפועל של האמור בשלטים:

    "בשני אלה - אזהרה ופיקוח - יוצא המפעיל ידי חובתו. אמצעים אלה הם, מחד גיסא, יעילים וטובים, ומאידך גיסא, אינם כרוכים בהוצאה בלתי סבירה. יש בהם איזון ראוי בין הגנה על המתרחץ לבין המשך תפקודה ותפעולה של הבריכה." (שם)

     

    וראו למשל גם תא (חי') 307/98 עזבון המנוח אולישוק עמי ז"ל נ' דוגל בע"מ (לונה גל) (3.6.06).

22. מקום שמפעיל הבריכה נקט בכל החובות המוטלות עליו וחרף האמור נגרם נזק, בתי המשפט מצאו שלא לחייב את מפעיל הבריכה מתוך ההנחה ש"לו ביקשנו לעשות את הרחיצה בבריכה לפעולה בטוחה לחלוטין, יתכן כי צריך היה להציב מציל ליד כל מתרחץ. זה אינו הסטאנדרט, אשר נדרש על פי מבחניו של האדם הסביר. חובתו של המפעיל היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, וכנגד סיכונים של היפגעות בבריכה קיים הצורך לקיים פעילות רחצה, וצורך זה לא יוכל להתממש אם נדרוש ביטחון מוחלט...לא ביטחון מוחלט נדרש, אלא אמצעים סבירים, שיתחשבו בצרכים הטיפוסיים" (פרשת ועקנין עמ' 132) וראו למשל גם תא (עפ') 3302/95 יניב יצחק נ' עיריית עפולה (26.1.05) הנזכר בסיכומי הנתבעת.

23. לעומת זאת, מקום שבתי המשפט התרשמו שמפעיל הבריכה לא נקט אמצעי זהירות נאותים או מספיקים על מנת למנוע סיכונים ויצר בכך סיכון בלתי סביר לפעילות – תקום חובת זהירות קונקרטית על המפעיל כלפי המתרחץ שנפגע בגין סיכון נוסף זה.

24. כך לדוגמא, הוטלה אחריות בפסיקה במקרים בהם התברר שהפגיעה נגרמה עקב חוסר שילוט בסביבת הבריכה המתריע ואוסר על קפיצה או למשל במקרים בהם שירותי ההצלה היו בלתי נאותים ( כך למשל בתא (י-ם) אייל פורת נ' מלון כרמל נהר הירדן בע"מ (18.8.09); תא (חי') 307/98 הנזכר לעיל).

25. בענייננו, לתובע שתי טענות עיקריות כנגד התנהלות הנתבעת, אשר הביאו לקרות התאונה ומהוות הפרת חובת הזהירות שלה כלפיו. הראשונה – היעדר שילוט או שילוט לא מספק. השנייה – אי סדר והיעדר פיקוח והשגחה. טענות נוספות הן מספר המצילים בבריכה, עומס מתרחצים והפרת חובות חקוקות.

26. אתייחס תחילה לשתי הטענות העיקריות ובמידת הצורך לטענות הנוספות.

    היעדר שילוט/ שילוט לא מספק

27. לטענת התובע השילוט בבריכה, אם היה קיים, היה בלתי תקין ו/או לוקה בחסר ו/או בעל הוראות לא נכונות או בלתי מדויקות ולא היה בו כדי שקף הנחיות הניתנות למתרחצים בבריכה.

28. לראיות הנתבעים צורף צילום של שלט אחד שהיה במתחם נתבעת 1. על פי עדות מר סרחאי מטעם הנתבעת מדובר בשלט התלוי בכניסה למתחם. בצילום שהוצג, המילים "אסור" מחוקות ולכאורה השלט אינו מפרט איסורים (עמ' 184 לפרוטוקול שורה 31). מר סרחאי העיד, כי יש שילוט נוסף בצידי הבריכה האוסר על קפיצה וריצה (עמ' 213 לפרוטוקול שורות 2-3) ואולם צילום שלטים אלה לא הוגש במסגרת הראיות. לסיכומיה, צירפה הנתבעת תמונה של שלט נוסף ואולם, התמונה אינה חלק מהראיות שהוגשו, לא הוכח מתי צולמה ועל ידי מי, לא ברור היכן הוצב השלט ולא ניתנה לעדים האפשרות להתייחס אליה. מטעמים אלה ולאור עמדת הצדדים ובצדק, אתעלם מצילום זה.

    למעלה מן הצורך אוסיף, כי ככל ששלטים אלה הוצבו במועד התאונה מושא התביעה דומה שלא הייתה מניעה מהצגתם והעובדה שלא הוצגו במהלך שמיעת הראיות אלא שורבבו ללא קבלת רשות לסיכומים מעלה ספק בכך.

29. בנוסף, ציין מר סרחאי כי הוא מחויב להציב שלטים כאמור על מנת לקבל רישיון עסק ואף הציג את רישיון העסק שניתן להפעלת נתבעת 1 (עמ' 207 לפרוטוקול).

30. בתצהירו טען התובע כי לא היו בבריכה ובסביבתה שלטי אזהרה או הדרכה האוסרים קפיצה לבריכה. בעדותו חזר וציין התובע כי לא ראה שילוט בסביבת הבריכה (עמ' 78 לפרוטוקול שורות 34-35). גם מר נגר, עד הראייה, העיד כי לא ראה כל שילוט בבריכה האוסר קפיצה (עמ' 29 לפרוטוקול שורה 26). גם הצד השלישי העיד בחקירתו, כי לא שם לב שהיו שלטים בסביבת הבריכה (עמ' 170 לפרוטוקול שורות 24-25).

31. מהראיות שהוצגו עולה כי הוצב שלט בכניסה למתחם, אלא שמשלט זה נמחקו האיסורים. נטען שהיו בסביבת הבריכה שלטים נוספים אך לא הוכח האם, כמה והיכן הוצבו אותם שלטים נטענים. מהעדויות שנשמעו במהלך שמיעת הראיות עולה, כי גם אם היו תלויים שלטים, לא היו אלה שלטים מאירי עיניים אשר הסבו את תשומת לב המתרחצים בצורה ברורה לאיסור לקפוץ לבריכה, והא הראייה שאף לא אחד מהעדים שם לב לקיומם.

32. מעבר לכך, גם אם נצא מנקודת הנחה שהנתבעת יצאה ידי חובתה בהצבת שלטים כאמור, סבורני כי היא לא עשתה מאמץ סביר לפקח על קיום האיסור ויישומו כפי שיבואר להלן.

    אי סדר והיעדר פיקוח

33. לטענת התובע, הבריכה במועד האירוע הייתה עמוסה במתרחצים. הנתבעת לא הקפידה על שמירת הסדר ואפשרה התנהגות פרועה ובלתי בטוחה בבריכה, ובכך העמידה אותו בפני סיכון בלתי סביר החורג הסיכון הטבעי והרגיל של שהייה בבריכה. לדבריו, במועד התאונה הייתה צפיפות רבה בבריכה והאווירה הייתה של הפקרות ופריקת עול שנתנה לגיטימציה לאנשים להתנהג בצורה פראית, להשתולל ולקפוץ לבריכה כראות עיניהם. התובע הוסיף וטען, כי ככל שהיה במקום מציל הרי שנוכחותו לא הייתה מורגשת וכי הוא לא פיקח כראוי ולא מנע את ההתנהגות הפרועה. בכך, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות שלה כלפיו כבעלים ומחזיקת בריכת שחייה. לטענתו, הנתבעת הייתה צריכה בנסיבות המקרה לצפות את התרחשות אירוע התאונה והיה עליה לנקוט באמצעים סבירים למנעה.

34. בתצהירו טען התובע, כי אנשים רבים קפצו לבריכה בהיעדר השגחה ופיקוח מספיקים של מנהלי הבריכה אשר לא מנעו מהם לעשות כן ובכך אפשרו ועודדו התנהגות פרועה המסכנת את המתרחצים (סעיפים 9-10, 55-58). בעדותו חזר התובע וציין כי בסמוך למועד התאונה לא ראה שום מציל בסביבת הבריכה (עמ' 77 לפרוטוקול שורה 21) והוסיף כי גם אם היה מציל נוכחותו לא הייתה מורגשת כלל (עמ' 78 לפרוטוקול שורה 15), הוא לא שמע את המציל מעיר למישהו (עמ' 126 לפרוטוקול 10-11) ולכן הסיק שאין טעם לפנות אליו בעניין (עמ' 126 לפרוטוקול שורות 12-16). מהתנהלות מפעילי הבריכה נראה שהיה לדבריו שהם השלימו עם הקפיצות ולא מנעו אותן וניתן היה להבין שמותר לקפוץ באין מפריע (עמ' 72 לפרוטוקול שורות 8-13).

35. עד הראייה, נחמיה נגר, שאין לו כאמור כל היכרות עם התובע ציין בתצהירו, כי: "בבריכה שרר אי סדר גדול, מתרחצים השתוללו בבריכה ועשו סלטות במים, המציל היה אדיש ולא התייחס לנעשה בבריכה". העד הוסיף וציין, כי פנה למציל והתריע בפניו על אי הסדר בבריכה ועל הסיכון למתרחצים אך המציל לא עשה דבר. לכן, לאור אי הסדר, הקפיצות למים וחוסר ההשגחה, הוציא את ילדיו מהבריכה על מנת שלא ייפגעו (סעיפים 2-3, 8-9 לתצהירו). בעדותו הוסיף העד ותיאר כי אנשים קפצו לבריכה ועשו "סלטות" באין מפריע. העד ציין, כי נוכחות המצילים בבריכה לא הייתה מורגשת וגם כאשר ניגש אליהם והתריע בפניהם על אי הסדר והסכנה הם לא עשו דבר (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 4-5, עמ' 30 לפרוטוקול, עמ' 36 שורות 17-19). כאשר הוצגו בפני העד סרטונים המתעדים את הבריכה במועד אחר זיהה העד את הבריכה וציין כי הנחזה בסרטון דומה להתנהלות שהייתה בבריכה במועד התאונה (עמ' 29 לפרוטוקול שורה 9).

36. גם איתן אליאסוב, גיסו של התובע תיאר את ההתרחשות בבריכה במועד התאונה באופן דומה. בתצהירו ציין העד, כי היה עומס של אנשים בבריכה באותו יום ורבים קפצו לבריכה (סעיפים 2,4 לתצהיר). בעדותו חזר העד על הדברים ותיאר את עומס המתרחצים שהיו בבריכה במועד התאונה והקופצים הרבים בכל שטח הבריכה (עמ' 139 לפרוטוקול שורות 12-15, עמ' 141 שורה 3, עמ' 143 שורה 14). העד הוסיף וציין, כי לא שם לב לנוכחות של מציל שניסה לעשות סדר (עמ' 140 לפרוטוקול שורות 29-30).

37. הצד השלישי גם הוא ציין בתצהירו את הדוחק ואי הסדר ששררו במועד התאונה. העד ציין שהבריכה הייתה מלאה במתרחצים, אנשים רבים קפצו למים ונוכחותו של מציל בבריכה לא הורגשה. נטען, כי גם אם היה מציל, זה לא העיר למתרחצים על הקפיצות ולא ניסה לעצור את הקופצים ולמנוע מהם לקפוץ (סעיפים 4,5,7 לתצהירו). בעדותו חזר הצד השלישי ותיאר את עומס המתרחצים בבריכה, אי הסדר ששרר במקום והעובדה שאנשים רבים קפצו לבריכה (עמ' 156 לפרוטוקול שורות 24-25, עמ' 169 שורות 16-17). בנוסף חזר וציין כי לא שם לב לנוכחות של מציל במקום (עמ' 170 לפרוטוקול שורה 4).

38. מטעם הצד השלישי הובא לעדות מר רועי גוזלן אשר צילם סרטונים המתעדים את הבריכה מושא התביעה באחד מביקוריו במקום. בתצהירו תיאר העד את ההתנהלות במקום במועדים שביקר בו. העד ציין, כי בעונת הרחצה הבריכה עמוסה וצפופה ויש תחושה של "בלגאן". לדבריו, אין במקום הקפדה על בטיחות, אנשים נוהגים לקפוץ לבריכה, גם בסמוך למציל, ואף אחד לא מעיר להם או מונע מהם לעשות כן (סעיפים 3, 4 ו-5 לתצהיר). בעדותו בבית המשפט ציין העד כי אינו מאפשר לילדיו לשהות בבריכה באזור בו קופצים בשל הסכנה שבכך (עמ' 247 לפרוטוקול שורות 6-17).

39. העדים כולם ציינו כי היו מצפים מהמצילים במקום למנוע סכנות מהמתרחצים ובכלל זה למנוע קפיצה של אנשים לבריכה (ראו למשל עדות נחמיה נגד בעמ' 18 לפרוטוקול שורות 7-8, עדות הצד השלישי בעמ' 169 לפרוטוקול שורה 10)).

40. מטעם הנתבעת העידו כאמור מר סרחאי מנהל האתר והמציל, מג'ד עבדו. בתצהירו ציין מר סרחאי רק את המתרחץ שקפץ על התובע ואשר לא שעה לטענתו לאזהרות המציל. ואולם בעדותו הודה מר סרחאי כי לא היה קופץ בודד אלא במועד התאונה ולפני שאירעה הייתה "השתוללות, אנשים קפצו למים" (עמ' 194 לפרוטוקול שורה 7). מר סרחאי העיד, כי המציל, מר עבדו, קרא לו לעזרה והוא בא מהמשרדים "צעק לקופצים לא לקפוץ" והלך חזרה למשרדים (עמ' 195 לפרוטוקול שורות 19-25, "רק צעקתי להם וחזרתי למשרד" - עמ' 198 לפרוטוקול שורה 9). מר סרחאי ציין כי במקום היו שני מצילים אך לא יכול היה לומר מי היה המציל השני (עמ' 199 לפרוטוקול שורות 20-24). העד הוסיף ציין כי תפקידו של המציל להעיר לקופצים "בדרך נועם, להגיד להם "חברה לא לקפוץ" אם הם מצליחים הם מצליחים ואם הם לא מצליחים הם מבקשים עזרה שלנו" (עמ' 198 לפרוטוקול שורות 20-21). מר סרחאי הוסיף וצין בעדותו כי "קפיצות עדינות" למים מותרות לדבריו כי "זה אסור אבל זה לא כל כך מסוכן" (עמ' 216 לפרוטוקול שורות 15-16).

41. גם המציל, מג'ד עבדו ציין בתצהירו את הצד השלישי כמי שקפץ ללא אזכור של קופצים נוספים. בעדותו הודה, כי היו במקום אנשים נוספים שקפצו לבריכה. הוא סיפר שהעיר להם מספר פעמים והם לא הקשיבו ולכן נאלץ לקרוא לעזרת בעל הבית מר סרחאי שגם העיר להם, ולאחר לכתו הם המשיכו לקפוץ (עמ' 220 לפרוטוקול שורות 1-13, עמ' 225 שורות 1-4). העד ציין כי במועד התאונה הוא ישב בסוכת המציל (עמ' 220 לפרוטוקול שורות 14-15, עמ' 235 שורות 10-11). עוד ציין העד, כי כאשר המציל רואה אנשים קופצים עליו לרדת מסוכת המציל לגשת ולדבר איתם. לדבריו הוא מעיר בעזרת רמקול מסוכת המציל (עמ' 233 לפרוטוקול שורות 7-11, עמ' 235 שורות 19-22).

42. כאמור, חובתו של מפעיל בריכת שחייה היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים למניעת סכנות מציבור המוזמנים לרחוץ בבריכה. דומה כי סכנה הנובעת מקפיצת אנשים לבריכה עמוסה במתרחצים היא סכנה שמפעיל בריכה יכול וצריך לצפותה ולנקוט באמצעים למניעתה. עוד ברור שמבחינתו של הרוחץ בבריכה, בין אם טובל או שוחה, מדובר בסכנה בלתי סבירה, אשר לא תמיד הוא יכול היזהר מפניה והיא מעמידה בסכנה משמעותית את שלמות גופו. שני אמצעים פשוטים למניעת הסכנה הם הצבת שילוט בולט ומפורש האוסר קפיצה לבריכה והקפדה שהאיסור הקבוע בשלטים יקוים הלכה למעשה. לצורך כך, יש להשליט משמעת חזקה ובלתי מתפשרת, השגחה קפדנית והשלטת אווירה מתאימה בבריכה שתמנע קפיצות אסורות.

43. האם בענייננו קוימה חובת הפיקוח קרי, הקפדה בפועל על איסור קפיצה לבריכה? לאחר שעיינתי בעדויות והראיות שהובאו בפניי הגעתי למסקנה כי חובת הפיקוח במקרה זה הופרה.

44. מהעדויות שנשמעו בפני עולה, כי הנתבעת לא הקפידה על ביצוע האמור בשילוט ככל שהיה כזה בסביבת הבריכה ולא נקטה בכל האמצעים הנדרשים על מנת להשליט משמעת חזקה והשגחה מתאימה אשר תמנע קפיצות אסורות. מהעדויות עולה, כי האווירה ששררה בסביבת הבריכה במועד התאונה הייתה אווירה של חוסר משמעת, אי סדר והיעדר אכיפת האיסורים. העדים כולם העידו שאנשים רבים קפצו לבריכה באין מפריע וכי נוכחות מציל או מי מבעלי התפקידים באתר לא הורגשה. כאשר מתרחשת הפרה של נהלי הבטיחות בבריכה מצופה מהמצילים להראות נוכחות בבריכה ואף לקרוא לעזרת בעלי תפקידים נוספים שיעמדו סביב הבריכה ירתיעו וימנעו קפיצות אסורות. העדויות שנשמעו בפני כמו גם הסרטון שהוצג, אף אם מדובר בסרטון המתעד את ההתנהלות בבריכה במועד אחר, מעידים על היעדר אכיפה ואי השלטת משמעת ופיקוח משמעותי וקפדני. מחדל זה הוא שגרם לקרות התאונה. משנהגה כך הנתבעת, הפרה במחדלה את חובת הזהירות המוטלת עליה.

45. ודוק: המקרה שבפני אינו מקרה שבו אדם בודד, בהתנהגות פרועה ורגעית, מפר את ההנחיות וגורם לנזק, שאז ניתן לטעון כי הנתבעת פיקחה באופן סביר ונאות על קיום האיסורים ואינה יכולה למנוע מקרה פתאומי ורגעי של אדם אחד שבחר להפר את ההנחיות. במקרה שלפניי מדובר באווירה שהייתה שלטת בבריכה, אווירה של היעדר פיקוח ואכיפה ומתן לגיטימציה להתנהגות אסורה. מהראיות עולה שאווירה זו הביאה אנשים רבים לקפוץ לבריכה ללא כל מניעה או הרתעה מצד הנתבעת. במצב דברים זה לא ניתן לומר כי הקופץ הוא "גורם זר מתערב" המנתק את הקשר סיבתי בין התנהלות הנתבעת לבין קרות התאונה. במקרה דנן מחדליה של הנתבעת הם שהביאו לכך שאנשים קפצו לבריכה באין מפריע ומשכך, היה עליה לצפות שהתנהלות זו עשויה לגרום לנזק.

46. אכן, נקודת המוצא היא שלא ניתן למנוע כל סכנה בבריכה ולא ניתן למנוע קפיצה פתאומית באופן מוחלט, אולם על מפעיל הבריכה להראות שנקט בכל האמצעים הנדרשים כדי לוודא שכללי הזהירות והבטיחות נשמרים בקפידה על מנת לצמצם אפשרות להתרחשות תאונות ולמנוע חשיפת הרוחצים בבריכה לסכנה כתוצאה מהפרת אותם כללים.

47. התנהלות הנתבעת כעולה מהראיות מובילה למסקנה כי במקרה שלפניי מחדלה של הנתבעת בחוסר פיקוח אפקטיבי ואכיפת האיסורים הציב את הרוחצים בבריכה, וביניהם התובע, בפני סיכון מוגבר מעבר לסיכון הסביר והטבעי. בכך שלא מנעה את הסיכון, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות שלה כלפי התובע.

48. לסיכום – אני מקבלת את טענת התובע וקובעת כי הנתבעת התרשלה. לאור מסקנתי זו, איני מוצאת צורך לדון בשאר פרטי הרשלנות להם טוען התובע כמו גם בעילה של הפרת חובת חקוקה מאחר שאין בהם כדי לשנות מהתוצאה המשפטית המתבקשת כתוצאה מקיומה של עוולת הרשלנות. אציין רק כי הצדדים לא הגישו חוות דעת בתחום הבטיחות ולא הוכיחו את נתוניה הפיזיים של הבריכה ולפיכך, ממילא לא ניתן לבחון את טענותיהם בדבר עומס מתרחצים ומספר המצילים הנדרש, טענות אותן יש לבחון בין היתר אל מול גודל הבריכה ועומקה.

    הסתכנות מרצון ואשם תורם:

49. לטענת הנתבעות, יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור מכריע של 100% מאחר שפעל בניגוד להיגיון של אדם סביר ולמרות שהיה מודע לסכנה בשחייה במועד התאונה, לאור עומס המתרחצים והקפיצות לבריכה, בחר לשחות בה. (סעיפים 122-131 לסיכומי הנתבעת).

50. שלילת אחריותו של מזיק בשל הסתכנות מרצון של הניזוק מותנית בשלושה תנאים מצטברים הקבועים בסעיף 5 לפקודת הנזיקין: ידיעת הניזוק אודות הסיכון, לרבות הערכת אופיו המסוכן, חשיפתו לסיכון, ורצונו לחשוף עצמו לסיכון ולתוצאותיו המשפטיות, היינו שאם ייפגע לא יהיה זכאי לפיצוי מן המזיק (ראה ע"א 971/03 בגא נ' מלול (10.11.05)). אין די בכך שהתובע היה מודע לסיכונים שבמעשהו, אלא יש להוכיח כי הוא עשה זאת תוך מודעות לכך שאם ייפגע, הוא לא יהיה זכאי לפיצוי. נטל ההוכחה במקרה זה מוטל על הנתבע המעלה טענת הגנה של הסתכנות מרצון. עוד נפסק, כי הסתכנות מרצון מתקיימת במקרים חריגים ויוצאי דופן, ומשלא הוכחו התנאים המצטברים הנדרשים לעניין זה, יש להניח כי אדם סביר לא ימחל מרצונו על זכותו לתבוע פיצוי מן המזיק בשל עוולה שביצע כלפיו (ראה ע"א 897/75 ווסטצ'סטר פייר אינשורנס קומפני נ' קורן, פ"ד לא(1) 660, 665).

51. הפסיקה קבעה כי אדם המשתתף בפעילות ספורטיבית, צריך להבין את הסיכונים הנובעים מפעילות זו, ובבחירתו להשתתף בפעילות זו הוא לוקח על עצמו את התוצאות האפשריות של אותם סיכונים. יחד עם זאת, יש סיכונים שעליו לקחת בחשבון וישנם סיכונים שהם באחריות המזמין (ראה עניין ועקנין; ת"א 2269/00 אבו בכר חאלד נ' מכבי ג'ת (18.1.04); ע"א 2027/00 מרכז הספורט קנדה נ' גם חנה (9.12.02)).

52. כאשר יש להכריע האם אדם הסתכן מרצון, יש להבחין בין סיכון הטבוע בפעילות עצמה, אשר לגביה קיימת הסתכנות מרצון, לבין סיכון הנובע מפגם או ליקוי במקום – שאינו בבחינת הסתכנות מרצון.

53. בענייננו, הוכחה כאמור גרסת התובע, לפיה במהלך שחייה בבריכה קפץ עליו אדם אחר וגרם לפציעתו. עוד הוכח, כי כתוצאה מהתנהלותה הרשלנית של הנתבעת, נוצר סיכון מוגבר מעבר לסיכונים הסבירים והטבעיים הכרוכים בשחייה בבריכה הנובע מאי הסדר, היעדר שילוט בולט המתריע מפני קפיצות למים והיעדר פיקוח ומניעה של קפיצות לבריכה. במצב דברים זה, לא ניתן לומר כי פגיעה כתוצאה מהתנהלות זו הינה בבחינת "הסתכנות מרצון".

54. את שאלת האשם התורם של התובע, יש לבחון על פי התנהגות של ניזוק סביר בנסיבות העניין, היינו האם התובע לא נקט במידת הזהירות המתחייבת כלפי עצמו, שאז ניתן לראותו שותף לנזק ביחד עם הנתבעת. המבחן המקובל בפסיקה לבחינת אשמו התורם של אדם הוא מבחן "מידת האשמה", הנבחנת תוך בחינת האשמה המוסרית ומשקל המעשים והמחדלים של כל צד, של הניזוק ושל המזיק (ראו למשל ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח (1) 72).

55. בענייננו, נטען, כי אשמו של התובע הוא בכך שהוא בחר לשחות בבריכה למרות עומס המתרחצים והעובדה שראה שאנשים קופצים לבריכה. התובע העיד בהקשר זה כך: "באתי לחלץ עצמות, לשחות...ואי אפשר היה לשחות. הייתה שם צפיפות נוראית.. הייתה שם אנדרלמוסיה, דבר מזעזע. אנשים קופצים קפיצות ראש, נערים.. אפילו אנשים מבוגרים התחילו לקפוץ, עד כדי כך המציאות, אין שום, אין פוצה פה, אין מצפצף...אילו לא קיים שום הוראות ואפשר לחשוב שזה, זה, ברור שזה נורמה.. אני יודע שזה מסוכן ואני נזהרתי, עכשיו, רציתי לשחות והספקתי לשחות שם אולי רק 10 דקות.. וגם שחייה לא רציפה, הייתה מאוד מצומצמת, בזהירות עצומה...נכנסתי לבריכה ותמרנתי בין האנשים. אז היה איזה קטע מסוים, כמה קטעים שיכולתי לשחות ברצף" (עמ' 71 לפרוטוקול שורות 2-16). בהמשך העיד, כי בתור אדם מבוגר הוא סבר שהוא יכול להישמר מפני הסכנות ולדעת היכן ניתן לשחות והיכן לא (עמ' 83 לפרוטוקול שורות 4-5).

56. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לייחס לתובע אשם תורם נמוך לקרות התאונה. מחד, התובע לא ביצע פעילות מסוכנת או חריגה בבריכה במועד התאונה. הוא בסך הכול ביקש לשחות בבריכה שחיה. הוא לא הפר כל הנחייה או איסור. מאידך, משראה את ההתנהלות הפרועה לטענתו בבריכה, היה עליו להישמר מפני שחייה באזורים בהם קפצו אנשים לבריכה ביודעו, כי בעת שחיה כשראשו בתוך המים לא יוכל לראות את הקופצים ולהיזהר מפניהם.

57. לפיכך, לאור האמור, מצאתי לייחס לתובע לאשם תורם אותו אני אומדת בנסיבות העניין ולאחר שקילת כל השיקולים בשיעור של 10%.

    הצד השלישי

58. הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי כנגד הצד השלישי, מי שנטען על ידה כי הוא זה שקפץ לבריכה ופגע בתובע. לטענתה, ככל שהתביעה תתקבל, יש להטיל את מלוא האחריות לפציעת התובע ולפיצויו על הצד השלישי.

59. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שנשמעו בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת עמדה בנטל הנדרש במשפט אזרחי להוכיח כי הצד השלישי הוא זה שקפץ ופגע בתובע.

60. במהלך שמיעת הראיות, אף לא אחד מהעדים זיהה את הצד השלישי כמי שקפץ על התובע ואולם, לא הייתה מחלוקת שהצד השלישי ניגש לתובע לאחר הפגיעה וסייע לו לצאת מהבריכה. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם הצד השלישי היה מי שקפץ על התובע או רק סייע לו לאחר שנפגע. אציין כבר כעת כי ממארג הראיות הגעתי למסקנה כי הוכח ברמת הסבירות הנדרשת במשפט אזרחי שהצד השלישי הוא זה שקפץ על התובע וגרם לפגיעתו.

61. התובע ציין בתצהירו כי "על פי טענת הנתבעים הצד השלישי הינו בחור אשר התנהג בבריונות ואשר פגע בי. הצד השלישי ביצע סלטה וכתוצאה מכך נפגעתי". בהמשך תצהירו ציין, כי לאחר שהצד השלישי פגע בו הוא סייע בידו לצאת מהבריכה, "הוא אמר לי שקפץ ועשה סלטה ואז נפל עלי" (סעיף 4 לתצהיר). בחקירתו הסביר התובע, כי לא ראה לא את הקופץ ולא את מי שסייע בידו לצאת מהבריכה לאחר שנפגע מאחר שהלה הוציא אותו מהבריכה כשהוא תומך בו מאחור (עמ' 69 לפרוטוקול שורות 1-4, עמ' 70 שורה 9). התובע הסביר כי אינו יכול להצביע בוודאות על הצד השלישי כמי שקפץ ופגע בו והסביר, כי יש לו "הערכה של סבירות שזה הוא אבל לא מעבר לזה" (עמ' 120 לפרוטוקול שורות 29-30). התובע הוסיף והדגיש "אני לא ראיתי אותו קופץ" (עמ' 119 לפרוטוקול שורה 34).

62. התובע הוסיף והסביר, כי האדם שסייע לו לצאת מהבריכה אמר לו באותם רגעים, בסמוך לאחר הפגיעה שהוא זה שפגע בו והתנצל, אך הסביר כי לא ראה מי זה היה כי היה עם הגב אליו ("אני לא יכול להצביע עליו בוודאות, זכור לי שהוא אמר לי שהוא קפץ עלי" עמ' 119 לפרוטוקול שורות 3-4 "אני לא יכול להצביע עליו בוודאות. הוא אמר לי, הוא אמר לי, אבל גם לא, אני לא ראיתי אותו" (עמ' 121 לפרוטוקול שורות 10-11, 11-16). התובע חזר וציין בעדותו מספר פעמים, כי הוא היה מסוחרר מהמכה ושותת דם ולא ראה את מי שסייע לו לצאת מהבריכה אך הוא זוכר שאותו אדם אמר לו שהוא זה שקפץ עליו. לדבריו רק כשישב מחוץ לבריכה הסיק מהתרשמותו שהצד השלישי הוא שקפץ ופגע בו (עמ' 118 לפרוטוקול שורות 22-23, עמ' 121 שורות 1-2: "אני הבנתי מההתרחשויות שזה הוא, אבל אני לא יכול להצביע עליו"). יש לציין, כי התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבעות בלבד ולא צירף את הצד השלישי כנתבע נוסף.

63. רעייתו של התובע סיפרה בעדותה, כי אמרו לה לקחת פרטים מהצד השלישי והבינה מהדברים "שיכול להיות שהוא זה שפגע בתובע" (עמ' 40 שורות 25-27 וכן עמ' 42 שורות 3-6 וכן עמ' 55 לפרוטוקול שורות 15-16: "דרך זה שבאתי ולקחתי את הפרטים הבנתי, אבל לא בוודאות שלמה, שהוא הקופץ, זה מה שאני הבנתי") . בהמשך אמרה העדה, כי אינה יכולה לומר בוודאות גמורה שהצד השלישי הוא שקפץ על התובע (עמ' 54 לפרוטוקול שורה 2: "אין לי ידיעה במאה אחוז שהוא זה שקפץ עליו").

64. מול עדות התובע עומדת עדותו של הצד השלישי שהכחיש את הטענה כי הוא זה שקפץ לבריכה ופגע בתובע אולם הודה שהוא זה שסייע לתובע לצאת מהבריכה לאחר הפגיעה. בתצהירו תיאר הצד השלישי את ההתנהלות בבריכה. לדבריו הוא עמד בבריכה עם גיסו, איתן אליאסוב, סמוך למעקה כאשר בשלב מסוים הבחין בתובע מחזיק את ראשו בידיו. מאחר שסבר שהתובע נפגע והוא היה אותה עת במרחק של מספר מטרים ממנו והוא חש לעזרתו וסייע לו לצאת מהבריכה. הצד השלישי הדגיש כי הוא לא קפץ כלל לבריכה ולא קפץ על התובע. בעדותו בבית המשפט חזר הצד השלישי וציין, כי רק עזר לתובע לצאת מהבריכה לאחר שראה אותו כשידיו על ראשו (עמ' 159 לפרוטוקול שורות 1-2 וכן בעמ' 161 שורות 20-21, 31-32). הוא הוסיף וסיפר שנתן את פרטיו לתובע כעד ראייה אם הלה ירצה לתבוע את הביטוח של האתר בגין פגיעתו (עמ' 164 שורות 28-29, עמ' 166 שורה 21, עמ' 167 שורה 2). הצד השלישי ציין כי התובע לא פנה אליו במהלך השנים לאחר המקרה והוא קיבל בהפתעה את ההודעה לצד השלישי שהוגשה כנגדו.

65. בתמיכה לגרסתו הביא הצד השלישי לעדות את גיסו. הגיס, איתן אליאסוב, ציין בתצהירו, כי הצד השלישי שהה עמו בריכה סמוך למעקה. בשלב מסוים ראה הצד השלישי גבר אוחז את ראשו בידיו וניגש לסייע לו. העד שלל מכל וכל שהצד השלישי קפץ למים (סעיפים 2-5 לתצהיר). בעדותו בבית המשפט חזר והדגיש העד, כי הצד השלישי שהה עמו בבריכה ושלל את הטענה שהצד השלישי הוא הקופץ שפגע תובע (עמ' 142 לפרוטוקול שורות 13-14). העד הוסיף ותיאר שבשלב מסוים הצד השלישי אמר לו שיש אדם שקיבל מכה וניגש לסייע לו (עמ' 144 לפרוטוקול שורות 15-18).

66. הנתבעים הם אלה שהגישו את ההודעה כנגד הצד השלישי בטענה כי הוא זה שקפץ ופגע בתובע. אלא שבחקירת עדיהם התברר כי הם אינם יודעים לזהות את הצד השלישי כמי שקפץ לבריכה ופגע בתובע.

67. מר סרחאי מנהל האתר טען בתצהירו, כי שמע את המציל צועק אל אחד המתרחצים שאסור לקפוץ ובהמשך לאחר שאותו מתרחץ פגע בתובע הוא הסכים למסור לו ולתובע את פרטיו ובהתאם הוא מילא את דו"ח האירוע (סעיפים 3 ,5-6 לתצהירו). בעדותו בבית המשפט הודה מר סרחאי, כי לא ראה את הקפיצה, אינו יודע מי קפץ ואינו יכול לזהותו (עמ' 194 לפרוטוקול שורות 32-35, עמ' 196 שורות 26-33, עמ' 197 שורה 9). בהמשך עדותו הודה שלבריכה קפצו מספר קופצים ולא אחד (עמ' 194 לפרוטוקול). העד הוסיף וציין, כי הצד השלישי נתן את פרטיו לתובע ולא לו והוא הסיק מכך שהצד השלישי הוא הקופץ כי "מתוך ניסיון החיים שלי זה מלמד על הרגשה לא טובה של בן אדם שעשה משהו, עשה משהו והרגיש צורך לבוא ולתת, לתת יד" (עמ' 205 לפרוטוקול שורות 2-3). יחד עם זאת, העד הודה כי מלבד תחושתו האישית הוא לא שמע את הצד השלישי מודה שהוא זה שקפץ או מתנצל (עמ' עמ' 204 לפרוטוקול שורות 17-19 ועמ' 205 עמ' 5-6).

68. המציל, מאג'ד עבדו, גם הוא לא סייע בזיהוי הקופץ. עדותו לא הייתה קוהרנטית בלשון המעטה. בעדותו במסגרת קדם המשפט מיום 12.1.21 טען שהקופץ הוא שנפגע. בעדותו במסגרת דיון ההוכחות טען שטעה בעדותו הקודמת והעיד שאף אחד לא סייע לתובע לצאת מהבריכה וכי התובע והקופץ יצאו בנפרד מהמים (עמ' 219 לפרוטוקול שורות 30-31, 32-33, ובהמשך בעמ' 223 שורות 31-32). גם עד זה לא ידע לזהות את הצד השלישי כמי שקפץ (עמ' 221 לפרוטוקול שורות 23-32, עמ' 222 שורות 11-12: "אני אמרתי לך שאני לא 100% אומר לך שזה הוא כי אני לא זוכר את הזקן ואת הפאות").

69. מי שראה בעיניו את הקפיצה על התובע והסיוע שהושט לו ביציאה מהבריכה היה נחמיה נגר שהיה עד ראייה למקרה. מדובר בעד אובייקטיבי חסר אינטרס שאין לו קשר לאף אחד מבעלי הדין. מר נגר העיד כי ראה את הקפיצה והפגיעה בתובע וכן ראה את הקופץ הפוגע ניגש לתובע בתוך המים ומסייע לו לצאת מהבריכה (עמ' 35 לפרוטוקול שורות 3-6: "ראיתי את הפגיעה ואחרי זה הוא נכנס לבפנים, הקופץ היה יותר לבפנים, אחרי זה שם טוב תפס את הראש שלו לכיוון הזה, והוא ניגש אליו, זה שפגע בו. מה זה ניגש אליו? זה לא, זה בתוך המים...להוציא אותו, כאילו הוא הרגיש שהוא פגע בו, הפוגע"). העד לא זיהה באולם בית המשפט את הצד השלישי כמי שקפץ ופגע בתובע אולם אין תימה בכך לאור הזמן הרב שחלף כאשר מדובר בעד חסר אינטרס (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 1-17).

    עדות ישירה ואובייקטיבית זו, אשר יש בה כדי ללמד על הקשר והזהות שבין הקופץ לבין המסייע לתובע לאחר הפגיעה, מטה את הכף ויש להוסיף לה גם את עדות הצד השלישי כי מלבדו לא סייע לתובע אף אדם אחר לצאת מהבריכה לאחר הפגיעה (עמ' 161 לפרוטוקול שורות 20-23).

70. לאור המקובץ לעיל, הגעתי למסקנה, כי הוכח במידת ההוכחה הנדרשת, כי הצד השלישי הוא זה שקפץ על התובע וגרם לפגיעתו. הגם שאף אחד מהעדים לא זיהה את הצד השלישי באולם בית המשפט כמי שקפץ על התובע, זהותו התבררה מהעדויות שנשמעו וכלל הראיות. מקום שהתובע העיד שהאדם שסייע לו לצאת מהבריכה התוודה בפניו שהוא הקופץ, הצד השלישי הודה שהוא היחיד שסייע לתובע לצאת מהבריכה ועד הראייה שראה את הקפיצה ואת הקופץ ניגש לסייע לתובע, כל אלה מביאים במסקנה שהצד השלישי הוא מי שקפץ לבריכה, פגע בתובע וניגש מיד לאחר מכן לסייע לו ואף מסר בהמשך את פרטיו לתובע.

71. לאור האמור, מצאתי להעדיף את עדותו של מר נגר, עד הראייה, המתיישבת עם גרסת התובע לדברים שנאמרו באוזניו בספונטניות סמוך לאחר הפגיעה על פני עדותם של הצד השלישי וגיסו, מר אליאסוב.

72. לפיכך, מסקנתי היא שהצד השלישי הוא הקופץ הפוגע. מכאן יש לקבוע מהו חלקו של הצד השלישי באחריות לקרות התאונה מושא התביעה.

    חלוקת האחריות:

73. משמצאתי כי הנתבעת הפרה את חובות הפיקוח המוטלות עליה והצד השלישי קפץ לבריכה באין מפריע ופגע בתובע, הרי שהנתבעת והצד השלישי הם בבחינת מעוולים יחד כלפי התובע בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

74. אמת המידה לחלוקת אחריות בין מעוולים במשותף היא "על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת אחריותו של האדם לנזק" (סעיף 84(ב) לפקודה).

75. במקרה דנן, אומנם הפגיעה הפיזית נגרמה כתוצאה ישירה מקפיצתו של הצד השלישי אולם, בנסיבות תיק זה, לטעמי, עיקר האחריות לקרות תאונה מוטל על הנתבעת אשר הפרה את חובות הפיקוח המוטלות עליה כמחזיק בבריכה הפתוחה לשימוש מוזמניה, אפשרה ולא מנעה קפיצות לבריכה ובכך חשפה את התובע לסיכון, אשר למרבה הצער התממש במקרה זה, לפגיעה כתוצאה מקפיצות אלה.

76. במקרה זה הוכח, כי לא היה בבריכה שילוט מאיר עיניים האוסר על קפיצה לבריכה ומהעדויות עלה כי גם אם היה שילוט כזה או אחר הנתבעת לא אכפה את אותם איסורים, לא פיקחה כראוי על הנעשה בבריכה, התעלמה מהקפיצות ולמעשה הציגה מצג שהקפיצות מותרות וכשלה בהשלטת סדר והשגחה על בטיחות המתרחצים. למחדלים אלה יש לטעמי משקל מכריע בחלוקת האחריות. לאור אשמה המוסרי הרב של הנתבעת ובנסיבות הקונקרטיות שהוכחו כאמור לעיל, שקלתי לפטור את הצד השלישי מאחריות. ואולם, בסופו של יום, לאור העובדה שהצד השלישי קפץ לבריכה עמוסה במתרחצים תוך סיכון ציבור המתרחצים ופגע בתובע, אני סבורה שלא ניתן לפטור אותו בלא כלום.

77. על כן, ראיתי להעמיד את שיעור אחריותה של הנתבעת על 80% ואת שיעור אחריותו של הצד השלישי על 20%.

    שאלת הנזק:

78. בעקבות התאונה נפגע התובע בעיקר בצווארו. ממקום האירוע פונה התובע באמצעות אמבולנס לבית חולים הדסה עין כרם. שם נבדק התובע ואובחן חתך בראשו שנתפר. בנוסף, אובחן שבר של הזיזים בחוליות C2-C3. בדיקות נוירולוגיות פוענחו כתקינות.

79. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר קובי לידור מומחה בתחום האורתופדיה, שהעריך את נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 20% בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי ללא קיפוח נוירולוגי.

80. הצדדים הסכימו על העמדת נכותו הרפואית של התובע על שיעור של 12%.

    הנכות התפקודית:

81. הצדדים חלוקים בשאלת השפעת הנכות הרפואית על תפקוד התובע ועל כושר עבודתו והשתכרותו.

82. התובע עוסק כיום בלימוד תורה ובעברו הרחוק עבד כמהנדס. לטענתו בעקבות הפגיעה נפגעה יכולתו לשוב לעבוד כמהנדס כשיבחר לעשות כן, ואף בלימודי התורה הוא מתקשה ולכן, אינו מתקדם בלימודיו באופן שמאפשר לו לקבל תפקידים כמו רב ומלמד שהכנסה נאה והטבות בצידם. התובע טוען כי בעקבות הפגיעה הוא מתקשה בישיבה ממושכת ומתקשה במציאת עבודה המתאימה למגבלותיו. לפיכך, מעריך התובע את נכותו התפקודית בשיעור של 20%.

83. מנגד טוענות הנתבעות, כי יש לקבוע, שלנכותו הרפואית של התובע בעקבות התאונה אין כל השלכה תפקודית.

84. הלכה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995]; ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [1992]; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [2010]).

85. בעת התאונה היה התובע כבן 45 תלמיד ישיבה בכולל. בעברו הרחוק עבד התובע כמהנדס בחברת קונברס אולם 22 שנה עובר לתאונה שינה את אורחות חייו, חזר בתשובה והחל ללמוד תורה. לאחר התאונה שב התובע ללימודיו אך לטענתו הוא מתקשה בישיבה ממושכת והדבר פוגע בסיכויי התקדמותו בלימודיו ובאפשרויות התעסוקה העומדות בפניו בתחום ההוראה וכמהנדס.

86. כאשר נשאל התובע מדוע אינו מתקדם בלימודיו טען שאינו מצליח ללמוד כפי שלמד בעבר עקב כאבי גב, כאבי ראש וקשיי ריכוז (עמ' 136 לפרוטוקול שורות 3-7 ועמ' 104 שורות 21-24), טענות שחלקן אינן מהתחום האורתופדי ואשר לא הובאה לגביהן חוות הדעת הקושרת אותן לתאונה מושא התביעה. יצוין עוד, כי בחוות דעתו של ד"ר לידור אשר הוגשה מטעם התובע קבע המומחה כי התובע אינו סובל מכל קיפוח נירולוגי בעקבות התאונה ואף לא ממגבלה בגבו.

87. דווקא בכל הנוגע לשעות הלימוד כעולה מעדותו של התובע ורעייתו, התובע ממשיך ללמוד שעות רבות מידי יום, מהבוקר עד הערב וגם הכנסתו כתלמיד בכולל לא נפגעה (עמ' 61 לפרוטוקול שורות 10-11, 25-26, עמ' 62 שורות 27-30).

88. בהתאם לפסיקה, הנחת המוצא היא, כי נכותו התפקודית של הניזוק היא פועל יוצא של הנכות הרפואית, ולשיעור הנכות הרפואית יש משקל רב בקביעת שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו ((ע"א 8799/08 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (21.3.11) וכן ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (25.7.10).

89. מהעדויות עולה, כי עובר לתאונה ולאחריה התובע תלמיד בכולל ואינו משתכר מעבר למלגת לימודים. גם עובר לתאונה וגם כיום לומד התובע שעות רבות בכל יום ולא ניכר בכך שינוי לאחר התאונה. לטענת התובע איכות לימודיו ירדה, הוא מתעייף יותר ומתקשה ללמוד כמקודם. עוד לטענתו, בעקבות הפגיעה הוא מתקשה בישיבה ממושכת וסובל מבעיות נוירולוגיות אשר בגינן לא יוכל מחד לחזור לעבוד כמהנדס ומאידך, להתקדם בלימודיו ולקבל עבודות בתחום ההוראה, אשר פרנסה טובה בצידן.

    אלא שהתובע לא הוכיח את קשייו הנטענים. התובע לא הביא עדים שיכולים לאשש את טענותיו בדבר ירידה בטיב הלימודים ומגבלותיו הנטענות.

90. לאור מכלול הראיות והעדויות שהוצגו בפני ולאחר ששקלתי את מידת השפעת הנכות שנקבעה לתובע על כושר תפקודו, והסיכוי שזו מגבילה ותגביל את קשת העבודות אליהן הוא יכול להידרש בעתיד, מצאתי לאמוד את שיעור השפעת הנכות על כושר תפקודו הכללי של התובע כזהה לשיעור הנכות הרפואית.

91. כעת אפנה לכימות הנזק.

    חישוב נזקי התובע

    בסיס השכר וקביעת הפסדי ההשתכרות

92. התובע עותר בסיכומיו לפיצויו בראש נזק זה על בסיס נכות תפקודית בשיעור של 20% ושכר של 12,000 ₪. הנתבעות מנגד טוענות, כי נכותו של התובע קלה ונעדרת כל השלכה תפקודית ובכל מקרה התובע לא הוכיח כי ניסה לעבוד בעבודה מפרנסת כלשהי או שנמנע ממנו לעשות כן בעקבות התאונה ולכן, אין התובע זכאי לכל פיצוי בראש נזק זה.

93. באשר לגריעה מכושר ההשתכרות, נעשתה בפסיקה הבחנה, בין שלושה מושגים שונים: "הנכות הרפואית", "נכות תפקודית", ו - "אובדן כושר השתכרות" שנגרמים עקב תאונה. בעניין גרוגיסיאן, קבע בית המשפט, שהמונחים אינם דומים וכי יתכן מצב בו קיימת נכות רפואית ותפקודית שאינה גורמת הפסד השתכרות בפועל. ככלל, אין בהכרח התאמה בין אובדן ההשתכרות או כושר ההשתכרות, ובין שיעור הנכויות הרפואית והתפקודית. אובדן כושר ההשתכרות נבחן על פי אובדנו של היחיד. מבחינת אובדנו של היחיד, יש לבחון את כלל הנסיבות ובכללן אופי העבודה, חזרה לעבודה, מהות העבודה ועוד (ראו: ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש ואח', פ"ד לו (1) 281; ראו גם ע"א 286/89 קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") (1/12/1989) וכן ראו לאחרונה פסק דינו של כב' השופט עמית בעא 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11/1/2015), שם חזר בית המשפט על ההלכה, כי יש להבחין בין נכות תפקודית לבין ראש נזק של גריעה או אובדן כושר השתכרות, שהוא אך אחד המישורים של התפקוד הכללי, אם כי ברוב המקרים המרכזי, לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לנפגע. בית המשפט עמד על כך, כי אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע ויתכנו פערים ביניהן אם למעלה ואם למטה).

     

94. במקרה שלפני, התובע, כיום ומזה שנים רבות תלמיד ישיבה ומתקיים ממלגת לימודים בסך 2,100 ₪. בעברו הרחוק, עבד לטענתו כמהנדס בחברת קומברס והשתכר כ 15,000 ₪ לחודש בערכי היום (לפי תלושי שכר משנת 1999 שצורפו לראיותיו). לטענת התובע בעקבות פגיעתו בתאונה נמנע ממנו בעתיד לשוב ולעבוד כמהנדס וגם בתחום הלימודים התורניים נפגעה התקדמותו והאפשרות לקבל משרות שהכנסה נאה והטבות בצידן כמו רב או מורה.

95. ואולם, טענות אלה לא הוכחו. בניגוד לנטען בסיכומיו, בעדותו הודה התובע כי אינו מעוניין לשוב לעבוד כמהנדס (עמ' 103 לפרוטוקול שורות 15-35).

96. אשר לאפשרות לעבוד בתחום ההוראה התורנית טוען התובע כי בעקבות התאונה אינו לומד שעות רבות כפי שלמד בעבר ואינו מסוגל להתמודד עם חומר לימוד מורכב דבר שמונע ממנו להתקדם בלימודים ולקבל עבודות בתחום. אלא שהתובע לא הביא אף עד או ראייה אחרת שיתמכו בטענותיו הן ביחס למגבלותיו הנטענות והן ביחס לאפשרויות העבודה שנסגרו בפניו לטענתו לאחר התאונה כמו גם ביחס לשכר וההטבות אשר בצידן וטענותיו נותרו טענות בעלמא ללא כל תימוכין. יתרה מזאת, התובע לא הראה כי נקט עובר לתאונה ולאחריה בפעולות כלשהן לשם קידומו התעסוקתי ומהראיות עולה שהעדיף את לימוד התורה על פני עבודה מפרנסת.

97. התובע סובל מהגבלה קלה בעמוד השדרה הצווארי בעקבות התאונה. לא שוכנעתי שמגבלה זו מונעת מהתובע ללמוד ולעבוד, ומעדותו כאמור לעיל עולה שקיימות סיבות אחרות שמקשות על תפקודו ושאינן נובעות מהפגיעה הנדונה כמו כאבי גב וראש וקשיי ריכוז.

98. אשר לכושר ההשתכרות של התובע, לא מצאתי לקבל את טענתו כי יש לחשב את כושר השתכרותו לפי שכר מהנדס משגילה התובע את דעתו כי אין בכוונתו לעבוד במקצוע זה ומזה 22 שנה שהוא אינו עובד ומשתכר ומסתפק בגמלת לימודים נמוכה מאוד כאברך. מנגד, התובע אף לא הוכיח את השכר המקובל במשרות הוראה ואחרות בתחום התורני שהוא טוען להן ומלבד עדותו לא הובאה לכך כל ראייה.

    נוכח האמור לעיל, אני מעריכה את כושר השתכרותו הנוכחית של התובע בשיעור שכר המינימום במשק בסך של 5,300 ₪. נכון להיום.

99. לגבי העבר לא שוכנעתי שנגרמו לתובע בעקבות התאונה הפסדי שכר כלשהם משלא הוכח כאמור שהתובע ניסה לחפש עבודה או לעבוד בעבודה כלשהיא מאז התאונה ועד היום.

100. אשר לעתיד, לאור העובדה שעברו של התובע מעיד על שנים רבות של היעדר השתכרות מעבודה וכן, בהתחשב בכך שהנכות ממנה סובל התובע היא נכות קלה ששיעורה נמוך, נכון לפסוק בראש נזק זה סכום גלובלי סביר, שהוא פחות מחישוב אקטוארי מלא, המביא בחשבון את כלל הנתונים והנסיבות (ראו לעניין זה: רע"א 7798/18 פלונית נ' עדי שושנה ואח' (22.11.18)).

101. לאור האמור לעיל, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על הסך של 60,000 ₪ נכון להיום, כולל פסדי פנסיה (סכום השווה ל50% מהחישוב האקטוארי).

     עזרת הזולת לעבר ולעתיד

102. לטענת התובע הוא נזקק בעקבות התאונה לעזרה אשר הושטה לו על ידי רעייתו. לטענתו גם כיום הוא מתקשה בסיוע לרעייתו במלאכות הבית ומידי פעם הם נעזרים בעזרה בשכר. רעייתו של התובע חזרה אף היא על הטענות (עמ' 62 לפרוטוקול שורות 18-21, עמ' 116 שורות 10-13). לא הובאו ראיות ביחס להוצאות הנטענות.

103. בשים לב לנכותו של התובע שעשויה להצדיק עזרה כלשהי מפעם לפעם, ראיתי להעריך את הפיצוי בראש נזק זה בסכום גלובלי לעבר ולעתיד בסך של 15,000 ₪, נכון להיום.

     הוצאות רפואיות וניידות לעבר ולעתיד

104. התובע טוען, כי בעקבות התאונה הוא נזקק לטיפולים רפואיים רבים לרבות טיפולי פיזיותרפיה אשר את חלקם קיבל באופן פרטי ובנוסף, נשא בהוצאות בגין ההשתתפות העצמית הנדרשת לרכישת תרופות ולקבלת טיפולים. כן, טוען התובע, כי בעקבות התאונה נגרמו לו הוצאות נסיעה לטיפולים הרפואיים וכי לנוכח מצבו יגרמו לו גם הוצאות נסיעה בעתיד.

105. התובע לא צירף קבלות על הוצאות שנגרמו לו לטענתו. בנוסף, גם המומחה מטעמו לא קבע ולא אישר צורך בקבלת טיפולים במסגרת פרטית ואף לא ציין קושי בניידות בעקבות הפגיעה.

106. לאור האמור לעיל, בהתחשב בעובדה שסביר שנגרמו לתובע הוצאות בעקבות הטיפולים להם נדרש בעקבות התאונה, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד באופן גלובלי על סך של 5,000 ₪, נכון להיום.

     נזק לא ממוני

107. בהתחשב בגילו של התובע, במהות הפגיעה ושיעור הנכות הרפואית, ראיתי להעריך את הפיצוי בראש נזק זה בסך של 60,000 ₪ נכון להיום, כולל ריבית.

     סוף דבר

108. התביעה מתקבלת. הנתבעות תשלמנה לתובע פיצויים כדלקמן:

     א. אבדן כושר השתכרות ופנסיה - 60,000 ₪

     ב. עזרת הזולת - 15,000 ₪

     ג. הוצאות רפואיות ונסיעות - 5,000 ₪

     ד. נזק לא ממוני - 60,000 ₪

     סה"כ נזק 140,000 ₪

     בניכוי אשם תורם 10%126,000 ש"ח

109. לסכום הפיצוי בסך של 126,000 ₪ יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4% והוצאות משפט בסך של 8,224 ₪ נכון להיום.

110. הצד השלישי ישפה את הנתבעת ב 20% מהסכומים שחויבה לשלם לתובע כאמור בסעיף 109 לעיל.

111. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

     המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

      

     ניתן היום, כ"ד אב תשפ"א, 02 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.