פלוני נ' עיריית מגדל העמק ואח'

בעניין: תביעה כספית לפיצוי בגין נזק גוף.

1. לטענת התובע, שהינו מורה לחינוך גופני, ביום 2.5.2016 בטרם החל שיעור חינוך גופני, באולם הספורט שליד בית הספר בו הוא לימד, עלה הצורך להגביה את לוח הסל. שעה שאיש האחזקה האחראי לא היה נוכח או זמין, התובע נאלץ להגביה בעצמו את הסל. בעודו עושה כן, קרס עמוד הסל ופגע בידו הימנית של התובע. לטענת התובע, ידית הסל הוחלפה עובר לתאונה, והידית המקורית הוחלפה בידית שאינה מקורית ויתכן שגם שאינה תקנית, מה שהעלה את סיכויי התאונה ואף גרם לה. לטענתו, נותרה אצלו נכות צמיתה בשיעור של 10%.

    

2. לטענת הנתבעות 1-2, דין התביעה להידחות. בין היתר נוכח כך שהן אינן חבות בכל אחריות שהיא. בין אם, במישרין או בעקיפין. עוד נטען על ידן כי התובע נהג בקלות ראש, פיזור דעת, חוסר זהירות וכי לתובע רשלנות ואשם תורם בלעדי מכריע בקרות התאונה.

    

3. לטענת הנתבעות 3- 4, דין התביעה להידחות גם כן. כן נטען כי הפציעה אירעה מכיון שהתובע הסתכן מרצון, פעל בניגוד לסמכויותיו ודרישות עבודתו כמורה לחינוך גופני. עוד נטען כי המגרש, הסל ומבנה בית הספר בבעלות נתבעת 1, והיא זו שהעסיקה את איש האחזקה בבית הספר ולכן האחריות על התחזוקה או הנזקים כתוצאה ממנה, כולה נופלת לפתחה של הנתבעת 1.

    

4. לאור הפערים בחוות דעת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית משפט ד"ר מיכה רינות (להלן- "המומחה"). המומחה העריך את הנכות הצמיתה שנותרה אצל התובע בשיעור של 5% וכן העריך כי לא צפוי שיפור בעתיד.

    

5. בתאריך 02.11.2020 התקיים דיון הוכחות. מטעם התביעה העיד התובע בעצמו וכן מורה נוספת מבית הספר ואשר אף היא מורה לחינוך גופני (להלן- "מורה"). מטעם ההגנה העיד איש האחזקה (להלן- "איש האחזקה"). מעבר לעדים אלו לא העיד אף גורם ואף לא המומחה מטעם בית המשפט. בדיון זה ניתן פסק דין חלקי ובהסכמת הצדדים. לפיו, הנתבעת 4 תימחק וללא צו להוצאות. ביום 2.11.2020 סיכם התובע את טענותיו ואילו הנתבעות סיכמו ביום 11.11.2020. שעה שלא הוגשה פשרה ניתן בזאת פסק דין מנומק.

   דיון:

    

    

6. מעיון בטענות הצדדים עולה כי עיקר המחלוקת נוגעת בשאלת החבות. בעניין זה עסקינן בשאלה האם קיימת אחריות על הרשות המקומית ואשר מעסיקה את איש האחזקה לנזק שנגרם לתובע וכן האם קיימת אחריות דומה גם למשרד החינוך ואשר בו מועסק התובע, בהיותו מורה לחינוך גופני. מעבר לכך, הצדדים חלוקים בגובה הנזק ובחלוקת האחריות גם כן.

    

7. תחילה נבחן את שאלת החבות. בכל הנוגע לבחינת עוולת הרשלנות ואשר שואבת תוכנה מפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הרי שיש לבחון מספר תנאים בטרם יקבע בית המשפט את חבותו של מזיק כלפי ניזוק.

    

8. חובת זהירות והפרת החובה: בכל הנוגע לחובת הזהירות המושגית הרי שהפסיקה ענפה בכל הנוגע לחובת זהירות ביחסים שבין מורה לבין מעסיקו או הרשות המקומית ואשר מעסיקה את אנשי האחזקה במוסדות הלימוד. ומשכך נבחן כעת את חובת הזהירות הקונקרטית. בהקשר זה אדם סביר מן היישוב היה יכול לצפות את הנזק. בין היתר בנוגע לשאלת תקניות עמוד כדור הסל או העדר התייצבותו של איש אחזקה במקום בו נדרשו שירותיו. על כן, חובה זו גם כן קיימת. באשר לשאלת הפרתה, בהקשר זה הרי שאיש האחזקה העיד כי אין באולם הספורט כל שלט או הנחיות כי לאיש אסור לטפל בעמוד כדור הסל פרט לאנשי האחזקה, וכן העיד כי אולי הוא הוריד את הלוח כדור סל בבוקר כדי לנקות אותו אך לא הרים אותו חזרה וכי לעניין זה נדרשים שני אנשים (פרוטוקול הדיון מיום 2.11.2020, עמ' 16) מעדותו עולה למעשה כי חובת הזהירות הקונקרטית הופרה גם כן. אחרת היה מקום כי מי שהוריד את הלוח יחזיר אותו למקומו או לחילופין יודיע כי עמוד הכדורסל אסור לשימוש, או שיוצב במקום שלט רלבנטי. חובה זו יפה גם למשרד החינוך וגם לרשות המקומית. משרד החינוך אחראי לבטיחות עובדיו ואילו הרשות המקומית אחראית לתקינות המוסד אותו היא מעמידה לרשות משרד החינוך כדי להעשיר ולחנך את ילדי וילדות הרשות המקומית. אין לומר כי הרשות האחת פטורה מחובת נוכח הימצאותה של רשות אחרת. באשר לטענות ההגנה בכל הנוגע להימצאותו של איש האחזקה או חובתו של התובע להמתין עד שיגיע. עלה בעדויות כי לתובע היו מפתחות לאולם הספורט וכי הוא ואיש האחזקה התנהלו ביניהם בעניין זה במרוצת השנים, כן עלה ולא נסתר כי איש האחזקה לא היה במקום, כך הוא העיד בעצמו (פרוטוקול הדיון מיום 2.11.2020, עמ' 15) כי הוא בא כשעתיים לאחר האירוע וכן הודה כי למעשה הוא לא הרים את לוח הסל ולטענתו כי יש צורך בשני אנשים לעשות כן. כאשר נשאל למה לא היה במקום בעת השיעור השיב: "אני לא חייב להיות שם. הוא פותח ויש לו מפתח" (שם, עמ' 16 ש' 8). גם עדותה של המורה הנוספת חיזקה את המסקנה כי איש האחזקה אינו בנמצא בעת שיעורי הכדורסל וכי לעיתים המורים מבצעים את המטלות בעצמן ולרבות פותחים את האולם וסוגרים אותו ויובהר כי איש האחזקה אחראי על אולם הכדורסל בלבד ולא על כל בית הספר, שכן לבית הספר יש איש אחזקה אחר (כך עלה בעדות המורה, עמ' 12).

    

9. קיומו של נזק: בעניין זה חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט כבר קבעה כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% כך שתנאי זה התקיים. יובהר ויודגש כי אין בקביעה זו כדי לקבוע כי הנזק הינו נזק תפקודי ועניין זה ייבחן בהמשך פסק הדין.

    

10. קשר סיבתי: לא הוכח בפני העדרו של קשר סיבתי בין האירוע לבין הנזק אשר נגרם לתובע. עדותו של התובע בתצהירו (ת/1) ולפיו: "בתאריך 2.5.16 בשעה 10 לערך, בטרם החל שיעור גופני באולם הספורט בבית הספר יערת העמק בו אני מלמד חינוך גופני...נאלצתי להגביה בכוחות עצמי את הסל כאמור..." לא נסתרה והלכה למעשה אין מחלוקת כי התובע אכן ביצע פעולה זו וכי העמוד קרס עליו.

     

11. חלוקת אחריות: בכל הנוגע לחלוקת האחריות, על פי הפסיקה חלוקה זו תיעשה בהתאם לנסיבות המקרה לגופו ואין כללים קבועים בחלוקת האחריות בין הרשות המקומית האחראית על המתקן לבין משרד החינוך המעסיק של צוות ההוראה. בנסיבות המקרה דנן, האירוע אירע באולם ספורט מחוץ לשטח בית הספר ואשר הרשות המקומית אחראית עליו ואף מעסיקה איש אחזקה רק לצורך תחזוקת אולם זה. באשר למשרד החינוך, לא הוצגו עדויות מטעם מנהל בית הספר או גורמי מנהל שונים בבית הספר. כך שעדות התובע נותרה לבדה בכל הנוגע להתנהלות. הגם שמדובר בתובע שהינו מורה ותיק לא ניתן להסיר את האחריות מפתח המעסיק - הוא משרד החינוך. בעדות המורה הנוספת שאף היא מורה לחינוך גופני עלה כי גרסת התובע בנוגע להתנהלותו ללא פיקוח בכל הנוגע לנהלי בטיחות מטעם בית הספר לא ניתנת לסתירה ולכל הפחות בתיק דנן. על כן, הנני מוצאת לנכון לחלק את האחריות בין משרד החינוך לבין הרשות המקומית בשיעור שווה, קרי 50% - 50%.

     

12. נכות תפקודית: המומחה מטעם בית המשפט קבע כי לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור של 5%. לאחר בחינת טענות הצדדים בהקשר זה והגם שהתובע עודנו עובד במשרד החינוך, הרי שלא מצאתי לנכון לסטות מקביעת המומחה והנני קובעת אותה גם כנכות תפקודית בשיעור זהה. ויוזכר כי לא בנקל יסטה בית המשפט מחוות דעת מומחה אשר מונה על ידו. במקרה דנן, מדובר בנכות בשיעור שאינו משמעותי לכאורה ואולם לא ניתן לקבוע כי אין לה השפעה תפקודית על התובע. המומחה קבע כי מדובר בסטייה של אצבע 5 ביד ימין. וכן כי יש הפחתה בכוח הלפיתה וללא דלדול שרירים (ראו חוות דעת המומחה).

     

13. גובה הנזק:

    • כאב וסבל: לטענת התובע, הוא זכאי לפיצוי בשיעור של 60,000 ₪ בגין רכיב זה. לטענת הנתבעות 1 - 2, יש להעמיד רכיב זה על 10,000 ₪ ולטענת הנתבעת 3 יש להעמיד רכיב זה על 20,000 ₪. לאחר בחנתי את נסיבות התאונה, בשים לב לגילו של התובע וסוג הנזק, הנני מוצאת לקבוע כי בגין כאב וסבל התובע זכאי לסך של 10,000 ₪.

       

    • אובדן שכר לעבר: לטענת התובע, הוא זכאי לפיצוי בשיעור של 107,173 ₪ בגין רכיב זה. לטענת הנתבעות 1 - 2, יש להעמיד רכיב זה על אפס ₪ וזאת שעה שאין כל אובדן שכר. לטענת הנתבעת 3, שכרו של התובע לא נגרע לאחר התאונה ולכן אינו זכאי לפיצוי בגין אובדן שכר לעבר. באשר לשכרו הקובע של התובע, הרי שזה עומד לפי דיווחי המל"ל על סך של 18,613 ₪. בכל הנוגע לאובדן שכר לעבר, התובע העיד כי הוא חזר לעבוד ביום 1.9.2017, קרי בתחילת שנת הלימודים שלאחר התאונה (פרוטוקול הדיון עמ' 7 ש' 20 - 21) ואציין בהקשר זה כי התאונה אירעה בחודש מאי 2016 כאשר חופשת הקיץ החלה ביום 20.6.2016, כך שלכאורה ניתן לומר כי התובע נעדר חודש וחצי מעבודתו בפועל. כן העיד כי מעבודתו במשרד החינוך לא נגרם לו נזק כלכלי (שם, עמ' 8 ש' 7). באשר לעבודתו הנוספת כמאמן כדורסל (התובע טען להכנסה נוספת של 1,000 ₪ בחודש מעבודה זו) ואולם הוא לא צירף תלושי שכר. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הנני מוצאת לנכון לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדנה בגין רכיב זה ובשיעור של 20,000 ₪. וזאת שאפילו קבע המומחה נכויות זמניות, הרי שהתובע לא עמד בנטל להוכיח אובדן שכר בפועל והרי רכיב זה של אובדן שכר לעבר הינו תלוי הוכחה בלבד.

       

    • אובדן שכר לעתיד: לטענת התובע הוא זכאי לסך של 77,139 ₪ ואילו הנתבעות 1 – 2 טוענות לאובדן שכר של 30,000 ₪ והנתבעת 3 טוענת שאין אובדן שכזה. שעה שהתובע יליד 1960, הרי שמקדם ההיוון הינו 65.81 נק' ובמכפלת הנכות התפקודית עם שכרו הקובע יוצא כי רכיב זה עומד על 61,246 ₪. הנני סבורה כי הגם שהתובע עודנו מועסק במשרד החינוך הרי שלא ניתן לקבוע שעתידו התעסוקתי מובטח עד פרישתו לגיל פנסיה (67 שנים) ועל כן יש לאמוד את אובדן שכרו לעתיד והסכום הינו 61,246 ₪.

       

    • הפסד פנסיה: בגין אובדן שכר של 61,246 ₪ (שכר לעתיד) וכן אובדן של 20,000 ₪ (שכר לעבר) יוצא כי שיעור של 12% מסכומים אלו יעמוד על 9,870 ₪.

       

    • הוצאות לעבר ולעתיד: בחנתי את טענות הצדדים והנני קובעת רכיב זה בשיעור של 5,000 ₪.

       

    • אשם תורם: בנסיבות המקרה דנן הרי שלא מצאתי לנכון לפסוק אשם תורם לתובע. הגם שמדובר במורה בעל ניסיון במקצוע, אין בטענות הצדדים כדי להצדיק הפחתה מגובה הפיצוי לו זכאי התובע.

       

    • סך הכל: 106,116 ₪. ולאחר ניכוי תגמולי מל"ל בסכום של 22,173 ₪. הרי שסך הפיצוי הינו 83,943 ₪.

      סיכום:

14. הנתבעות 1 - 3 ישלמו לתובע את הסך של 83,943 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. הסכום ישולם בחלקים שווים על ידי הנתבעות 1 - 2 (50%) ועל ידי הנתבעת 3 (50%).

     

15. בנוסף, הנתבעות 1 - 3 ישלמו בחלוקה דומה לתשלום לעיל, הוצאות משפט ושכ"ט בשיעור של 20% מהסכום הפסוק בסעיף 83,943 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

     

16. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

     

     

    ניתן היום, ו' אדר תשפ"א, 18 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.