מונחת לפני תביעה לנזקי גוף בגין תאונת עבודה שאירעה לתובע עת עבד בשירות הנתבעת. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק כפי שיפורט להלן.
רקע וגדרי המחלוקת
1.התובע ילידי 1977, נפגע בתאונת עבודה ביום 31/10/2014, עת עבד בשירות הנתבעת, מפעל ליצור מוצרי פלסטיק. תפקידו של התובע במפעל היה טכנאי מכונות במחלקת אחזקה, כאשר הוא נקלט לעבודה בשירות הנתבעת ביום 18/3/2014. על פי הנטען בכתב התביעה ביום 31/10/2014, במהלך עבודתו במפעל הנתבעת, נדרש התובע לחלץ ברגים אשר נפלו לתוך מכונה, ותוך כדי כך אירע פיצוץ במכונה של מיכל פלסטיק, וחומר פלסטיק נוזלי וחם נשפך על צווארו וידיו וגרם לו לכוויות קשות. גדרי המחלוקת בין הצדדים, כיום לאחר שמיעת הראיות, מצומצמים ביותר, כאשר אין מחלוקת כי התובע נפגע במסגרת עבודתו כתוצאה מפגיעה של פלסטיק נוזלי וחם שעף מהמכונה. אין גם מחלוקת כיום כי בעת שנפגע התובע הוא לא השתמש באמצעי מיגון שעומדים לרשותו וסופקו על ידי המפעל, כגון כפפות המגנות מפני חום גבוה ומסכת פנים. המחלוקת מתמקדת בשאלה מה עשה התובע בעת שנפגע כפי שיפורט בהמשך. בנוסף חלוקים הצדדים בשאלה המשפטית האם יש להטיל אחריות על הנתבעת כמעבידה של התובע.
לתובע נקבעה על ידי מומחים מטעם בית המשפט נכויות בתחום הפלסטי ובתחום הנפשי כפי שיפורט בהמשך. גם המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכויות בתחומים אלו, לאחר שהתאונה הוכרה כפגיעה בעבודה. במישור הנזק הצדדים חלוקים בשאלות הבאות: הנכות התפקודית אם בכלל; חישוב ראשי הנזק כנגזר מהשאלה הראשונה; האם יש לנכות תגמולים שקיבל התובע בגין אי כושר מפוליסת ביטוח ופיצויי פיטורין; האם יש לבצע ניכוי רעיוני של תגמולי מל"ל, בשים לב לטענת הנתבעת לפיה על התובע לפנות בהליך של החמרת מצב, בשל הפערים בין קביעות המומחים שמונו על ידי בית המשפט וקביעות הוועדות הרפואיות שליד המוסד לביטוח לאומי. להלן אכריע בכל השאלות הנ"ל.
שאלת החבות
נסיבות אירוע התאונה
2.התובע טען, בעדותו לפני ובמסגרת תצהירו, כי נפגע עת ניסה להסתכל בתוך המכונה על מנת לאתר את התקלה. עוד שלל התובע בעדותו כי התאונה אירעה תוך כדי שחרור בורג המכונה. על מנת להבין את הקשר הדברים, התובע העיד לפני כי יש במכונה בורג גדול (שבלול) שתפקידו להעביר את חומר הפלסטיק המעובד הלאה לתוך המכונה. כהשלמה לעדות זו טען התובע בעדותו לפני כי מאחר ולא עסק בשחרור הבורג לא לבש את ציוד המגן, בעוד שאם מדובר בפעולה של שחור הבורג יש צורך בחבישת ציוד המגן כנגד כוויות. מאידך הנתבעת טוענת כי התאונה אירעה תוך כדי פעולת שחרור הבורג והוצאתו, והתובע התרשל עת לא לבש את ציוד המגן.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ועל סמך הראיות שהונחו לפני, אני סבור כי יש לקבל את טענת הנתבעת לפיה התאונה אירעה תוך כדי פעולת הוצאת הבורג. ראשית, צודקת הנתבעת כי מדובר בשינוי חזית על ידי התובע מהאמור בכתב התביעה, שם טען כי התאונה אירעה עת ניסה להוציא ברגים. שנית, בתיעוד הרפואי בסמוך לאירוע התאונה נרשם כי, התאונה אירעה עת ניסה להוציא בורג. כך בתעודה מיום 9/11/2014 של ד"ר שיינמן נרשם שהתאונה אירעה תוך כדי הוצאת ברגים. כך גם נרשם בתעודה ראשונה לנפגע בעבודה. שלישית, בהודעה על פגיעה בעבודה ובתביעה לקביעת דרגת נכות, שהוגשו למוסד לביטוח לאומי והתובע חתום עליהן, נמסרה גרסה על ידו לפיה התאונה אירעה תוך כדי חילוץ ברגים כאשר אירע פיצוץ וחומר פגע בפניו ובידו. רביעית, התובע העיד לפני כי אם לא מפרקים את המכונה אזי היא אטומה דהיינו החומר הנמצא במכונה הוא במערכת סגורה. לכן אם אירע המקרה סביר להניח כי אירע תוך כדי פירוק הבורג. גם עד ההגנה אנדרי וסרייב העיד לפני כי בתקלות הכרוכות בסתימה ייתכן ותהיה התפרצות של החומר הנוזלי תוך כדי פירוק. לאור זאת, אני קובע כי התאונה אירעה עת התובע עסק בפירוק הבורג.
3.באשר לאחריות אני סבור כי עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת התרשלה. בענייננו אני סבור כי חלה החזקה הקבועה בסעיף 38 לפקודת הנזיקין הקובע:
"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה."
בענייננו התאונה אירעה בשל דבר מסוכן, שכן הפלסטיק הנוזלי הוא רותח והתפרצותו תוך כדי פירוק הבורג עונה על הגדרת דבר מסוכן, ובנוסף עונה על ההגדרה של דבר שיכול לגרום נזק בהימלטו. אין מחלוקת כי הנתבעת היא בעלת המכונה והפלסטיק הנוזלי ולכן הנטל מועבר לכתפיה להוכיח כי לא התרשלה. אני סבור כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה. לצורך הדיפת טענות התביעה הביאה התובעת שני עדים; מנהלת כוח אדם והעד וסרייב. מנהל כוח אדם העידה כי עם קבלת התובע לעבודה הוא חתם על טופס הדרכת בטיחות בו נרשם בן היתר כי "אסור לפרק או להזיז חלקים בקו או לגעת בכל חלק שהוא, חם או חד ללא ציוד מגן אישי לרבות מסכה מלאה וככפות מגן". התובע אישר לפני כי חתם על הטופס. יחד עם זאת, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי התובע קיבל הדרכות נוספות מעבר לחתימה על אותו טופס ממנהל הבטיחות שהיה בזמנו מר זידאן. נטען כי מנהל הבטיחות עזב את הארץ אך לא הובאה כל אסמכתא לכך. יתרה מכך אין די במתן הדרכה עם קבלה לעבודה. על המעביד לתת הדרכות באופן שוטף לרענן את הנחיות הבטיחות מפעם לפעם לרבות החובה להשתמש באמצעי מיגון. נפסק כי מעביד חייב להדריך את עובדיו בטרם שיטיל עליהם את ביצוע העבודה, עליו להדריכם מפני הסיכונים הכרוכים בעבודה באופן כללי ובאופן ספציפי (ראו: ע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה, פ"ד מב (1) 415). בכך לא שגי; על המעביד לפקח ולדאוג כי העובד פועל לפי כללי הזהירות והבטיחות בעבודה (ראו: ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593).
4.נטען על ידי הנתבעת כי התובע התבקש להמתין עד להגעת הממונה עליו אלכס. לכן אם התחיל לפרק את המכונה הוא פעל על דעת עצמו. עדות של מנהלת כוח אדם בעניין זה הייתה עדות שמיעה. מאידך, העד וסרייב העיד לפני כי אלכס אמר לו בשיחת טלפון כי לא להתחיל בפירוק עד שיגיע והוא מסר זאת לתובע. עדתו של עד זה אמינה עליי אך יחד עם זאת אין בה להסיר אחריות מהנתבעת. לא הוכח כי התובע פעל בצורה לא נכונה בעניין אופן הטיפול בתקלה. הן התובע והן העד וסרייב מסרו כי הדרך לטפל בתקלה הוא לגרום לנוזל להתחמם ולאחר מכן לפרק את הבורג. ההלכה הפסוקה קבעה כי כאשר עובד פועל למען מעבידו לצורך ביצוע העבודה ומאלתר לצורך פתרון בעיה יש להטיל אחריות על המעביד ואין לדחות את התביעה רק בשל העובדה כי העובד לא התבקש לעשות את הפעולה (ראו: ע"א 3463/95 מדינת ישראל נ' דרעי, פ"ד נ(3) 433). בענייננו התובע ביצע את העבודה בצורה נכונה וללא אלתור והליקוי היחידי בעבודתו הוא אי שימוש באמצעי מיגון. לא נטען כמו שלא הוכח שאם התובע היה ממתין לממונה עליו אלכס עד שיגיע הלה היה מעיר לו ומחייבו להשתמש באמצעי מיגון. מכל מקום התנהגות התובע באי שימוש באמצעי מיגון מגיעה לכדי אשם תורם אך אינה מסירה את האחריות מהנתבעת.
לבסוף, נטען על די התובע בתצהירו כי עובד נוסף מטעם הנתבעת בשם עזרא, שהיה נוכח בעת אירוע התאונה, טיפל בו מיד לאחריה ואף הבהיל אותו ברכבו לבית החולים. בדרך אמר לו עד זה כי אין זו הפעם הראשונה אירעה תאונה במכונה זו ובעבר הייתה תאונה דומה (סעיף 14 לתצהיר התובע). התובע לא נחקר על עניין זה בחקירה נגדית. ירה מכך, הנתבעת לא מאה לנכון להתייחס לטענה זו במסגרת תצהירי עדות ראשית מטעמה ואף הגדילה לעשות עת לא הביאה את עזרא לעדות על מנת שיפריך אמרה זו ולכן קמה החזקה שאילו הובא לעדות הוא היה מאשר אותה. למותר לציין כי העדה הדס אישרה כי עזרא עדין עובד במפעל עד ימינו אלה. עוד טען התובע כי במכונות אחרות במפעל יש חיישנים שתפקידם לעצור את פעולת המכונה והזרמת הפלסטיק הנוזלי בתקלה מסוג זה על מנת למנוע סתימות ופיצוצים (סעיף 11 + 12 לתצהיר התובע). גם לעדות זו לא הייתה התייחסות במסגרת התצהירים הנגדיים. בחקירתו הנגדית נשאל עד ההגנה וסרייב האם המכונה תוקנה לאחר המקרה והוא השיב בחיוב. עוד נשאל האם הותקן בה חיישנים ועל כך גם השיב בחיוב. כשנשאל מה תפקיד החיישנים השיב לעצור את המכונה שלא "יהיה סתימה שלא יהיה לחץ". העד אישר עוד שאם יש לחץ הדבר יכול להוביל לפיצוץ, בדיוק כפי שאירע לתובע (דקה 8:25 ואילך לעדות העד וסרייב). וסרייב נשאל על ידי לעניין ההדרכות והוא אישר כי קיבל הדרכה על ידי אחראי על בטיחות שאינו עובד עוד במפעל וזאת עם קבלתו לעבודה. מעבר לכך הוא לא ידע לספר א =ם היו הדרכות נוספות או אם פג אותו פעם נוספת. כל אלה מבססים את מסקנתי כי לא עלה בידי הנתבעת להראות כי לא התרשלה.
5.הלכה פסוקה היא כי במערכת היחסים בין העובד לבין המעביד יש לדקדק עם המעביד ובנסיבות חריגות ייזקף לחובת העובד שנפגע בשל רשלנות המעביד אשם תורם. בעניין זה כבר נקבע כי "קיימת נטייה במדינות השיפוטית שלא להטיל אחריות על הנפגע בשל אשם תורם אלא במקרים ברורים בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין" (ראו: ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לביד אשקלון בע"מ פד"י מ"ז(3), 255); ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון נ' מרציאנו, פד"י ל"ו(2) 592). בשקלול הנתונים אני סבור כי יש ליחס לתובע אשם תורם בשיעור של 20%. התובע היה מודע לחובה לעבוד עם אמצעי מיגון. למרות זאת, הוא עשה דין לעצמו ולא השתמש באמצעי המיגון. התובע היה עובד מנוסה בעל ניסיון של 15 שנה. לכן כל אלה מצדיקים הטלת אשם תורם בשיעור של 20%. כך לדוגמא בת.א. (חדרה) 40783-04-10 אלחג'י נ' אמ.סי.איי. מולטיקולור אנודייז בע"מ ואח' [פורסם בנבו] קבע בית משפט אשם תורם לעובד שניגש למכונה בלי משקפי מגן על מנת להסתכל מה התקלה ואז חומצה ניתזה ופגעה בעינו. מקרה ענייננו שונה במקצת כאשר כאן התובע התחיל לפרק את הבורג. בת.א. (שלום ירושלים) 11769/04מאגד סלאיימה נ' מפעלי מתכת האחרים מושקוביץ בע"מ [פורסם בנבו] קבע בית המשפט אשם תורם בשיעור 20% בגין אי שימוש במשקפי מגן למרות שאלו היו בנמצא. לכן המקרה ענייננו דומה לעניין סלאיימה.
גובה הנזק
הנכות הרפואית והתפקודית
6.מטעם בית המשפט מונו שני מומחים רפואיים, נוכח הפערים שהתגלו בין חוות הדעת הנוגדות שהוגשו על ידי הצדדים. ד"ר שוכרי קסיס, מומחה רפואי בשטח הפלסטי קבע כי בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה נותרו לתובע צלקות בלחי ימין, בשפה התחתונה מימין, בכתף ימין בגודל 8X8 ס"מ, באמה ימין בחלק פנימי בגודל 3X3 ס"מ ובחלק חיצוני בגודל 10X5 ס"מ עם חוסר שיער המבליט אותה למראית עין וביד ימין בבסיס אצבע מס' 1. המומחה קבע כי הצלקות שנצפו ביד ימין בולטות ומכערות לכן העניק נכות צמיתה בגין הצלקות ביד ימין בשיעור 10% ובגין הצלקות בפנים 2%. המומחה בשטח הפלסטי לא קבע כי קיימת מגבלה בתנועה בגין הצלקות ולא קבע כי הצלקת היא מכאיבה או רגישה. מאידך יש לצלקת ביד היבט אסתטי כאשר מדובר בצלקת בולטת בשל הגוון הבהיר שלה וניתן להבחין בה ממספר מטרים. גם לצלקות בפנים יש פאן אסתטי אם כי הוא מינורי ביותר בשל גודלן.
בשטח הפסיכיאטרי מונה ד"ר עמיקם טל אשר קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 34 ב2 לתקנות המוסד לביטוח לאומי. המומחה בשטח זה מצא כי התובע סובל מתסמונת פוסט טראומטית כאשר התובע תיאר לפניו כי עדין סובל מחלימה טראומטית, חש דריכות ומתחים וקשיים ניכרים ביחסים אינטימיים עם אשתו. כמו המומחה מצא כי התובע התקשה לדבר על הנושא האינטימי עמו. המומחה קבע עוד כי חלה ירידה בביטחון העצמי של התובע ויש לו תחושת נכות. המומחה קבע עוד כי "הגם שאין התסמונות פעילה במלוא עוצמתה אלא בעוצמה קטנה יחסית, הדבר גורם לסבל ולנכות, אך פחות באופן תפקודי". יתרה מכל, המומחה מוסיף כי "זמן לאחר האירוע, פרצה מחלת עור פסוריאזיס....אני מניח כי קיים קשר בין ההפרעה הפוסט טראומטית שלו והופעת הפסוריאזיס והפסוריאזיס הינה מרכיב נוסף בנכות הנפשית גופנית תוך קשר לאירוע התאונה". בשים לב לקביעות אלו אין ממש בטענת בא כוח הנתבעת לפיה הנכות הנפשית היא רק במישור האינטימי הרגשי ביחסים עם אשתו ויש לה גם מרכיבים תפקודיים תעסוקתיים. מאידך אין להתעלם מראיות נוספות שהובאו על ידי הנתבעת מהרשת החברתית לפיהן התובע יצא מספר פעמים לחו"ל עם אישתו (פולין, איטליה וארה"ב) ואף בטיול לארה"ב נשאר חודש נוסף ועבד בשיפוצים עם אחיה על אשתו בלאס טגאס. לכן אביא בחשבון עניין זה עת אקבע את הנכות התפקודית.
7.עובר לאירוע התאונה עבד התובע כאיש אחזקה. שכרו של התובע היה בממוצע בסך של 13,123 ₪. התובע לא חזר לעבודתו במפעל ולאחר שפרש בשלוש שנים הוא נכנס כשותף עם אדם נוף בעסק של משחקי "סנוקר". התובע לא הגיש את מלוא המסמכים הנוגעים להכנסתו מעסק הסנוקר למעט דו"ח רווח והפסד לחמישה חודשים לשנת המס 2020 שאינו חתום על ידי מאן דהוא ואינו מבוקר על ידי רואה חשבון. לכן לא ניתן לדעת בוודאות כיצד התאונה השפיעה על הכנסותיו של התובע ועניין זה נותר עמום. בשים לב להיבטים השונים של הנכות הנפשית וכן לצקת המכערת ביד ימין שניתן היה להבחין בה בבירור בעת שמיעת הראיות ממרחק של מספר מטרים אמי מעמיד את הנכות התפקודית של התובע בשיעור של 7.5%.
ראשי הנזק
כאב וסבל
8.בהתחשב באופי הפגיעה (כוויות בפנים וביד), הטיפולים הרפואיים להם נזקק, גילו בזמן אירוע התאונה (37), הנכות הרפואית המשוקללת אני פוסק לתובע בגין כאב וסבל סך של 85,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.
הפסד שכר מלא לעבר
9.כאמור לעיל שכרו של התובע עובר לאירוע התאונה היה בסך של 13,123 ₪ בממוצע לחודש. סכום זה משוערך להיום עומד על סך של 13,279 ₪. לתובע אושרה תקופת אי כושר בגינה שולמו דמי פגיעה עד ליום 30/1/2015. כמו כן ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי אישר לתובע נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 31/1/2015 ועד ליום 1/11/2015, ובתקופה זו הוכר כנכה נזקק ונכותו הועלתה לשיעור של 100%. לכן יש לפסוק לתובע בגין אי כושר מלא מיום התאונה ועד ליום 1/11/2015 וזאת כדלקמן:
-.165,987 ₪ = 13,279 ₪ X 12.5 חודשים
סכום זה בתוספת הפרשי ריבית מאמצע התקופה מסתכם לסך של 176,703 ₪.
הפסדי שכר חלקיים לעבר
10.התובע הציג ראיות חלקיות וקלושות באשר להשתכרותו לאחר התאונה. הוצג דו"ח רווח והפסד לחמישה חודשים בשנת 2020 ממנו עולה כי הכנסת השותפות היא בממוצע כ- 6,000 ₪ לחודש אותם הוא אמור לחלוק עם שותפו לעסק. כאמור לעיל מדובר בדו"ח לא מבוקר ועל כן אני סבור שהתובע נמנע מלהביא ראיות שיאירו את עיני בית המשפט בסוגיה האם היו לו הפסדים חלקיים לעבר ומה שיעורם. לכן משזרע התובע עמימות לגבי סוגיה זו אני פוסק לו ע לדרך האומדנא סך של 10,00 ₪ בגין הפסדי שכר חלקיים לעבר.
עזרה והוצאות לעבר
11.לצורך הוכחת העזרה הביא התובע לעדות את אשתו שטענה בתצהירה כי בתקופת ההחלמה היא דאגה לצרכי הבית לרבות טיפול בילדים. כמו כן העידה כי נאלצה לטפל התובע חודשים רבים. עדותה של אשתו של התובע אמינה עליי. כמו כן אין ספק כי בשל התאונה הוציא התובע הוצאות לצורך נסיעה לקבלת טיפולים רפואיים ורכישת תרופות. לכן בהתחשב בכל הנ"ל ובמשך תקופת ההחלמה אני פוסק לתובע בגין הוצאות ועזרה באופן גלובאלי סך של 20,000 ₪.
הפסד כושר השתכרות לעתיד
12.בהתאם לנכותו התפקודית ושכרו עובר לאירוע התאונה יש לפסוק לתובע בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד באופן הבא:
-.200,480 ₪ = 13,279 X 7.5% X 201.30
הפסד תנאים סוציאליים
13.אני פוסק לתובע בגין הפסד תנאים סוציאליים 12.5% מסה"כ הפסדי השכר ובסכום כולל של 47,058 ₪.
הוצאות לעתיד
14.המומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי קבע בחוות דעתו כי התובע זקוק לקבלת טיפול נפשי לצורך ההקלה בתסמינים. עוד קבע כי הטיפולים לא יפחיתו את הנכות הנפשית שקבע. עוד המליץ כי הטיפול יהיה טיפול ממוקד בטראומה לזמן מוגבל. עוד המליץ המומחה כי הטיפול ינתן במסגרת פרטית על מנת להימנע מטיפול ציבורי שעלול לחשוף את התובע לסטיגמה שתעצים את הבעיה הנפשית ממנה סובל. המומחה המליץ כי הטיפול יינתן לשנה פעם בחודש ולאחר מכן לחצי שנה כל שישה חודשים. עלות על טיפול נעה בין 350 ל- 500 ₪ למפגש, וכמות הטיפולים בים 2- ל- 30 טיפול. לכן אני פוסק לתובע בראש נזק זה סך של 10,625 ₪ המשקף את ממוצע המחיר והכמות עליה הורה המומחה.
אינני סבור כי נכותו של התובע מצדיקה פסיקת עזרה לעתיד.
סיכום
15.לסיכום יש לפסוק לתובע את הנזקים כדלקמן:
כאב וסבל85,000 ₪
הפסד שכר מלא לעבר165,987 ₪
הפסד שכר חלקי לעבר10,000 ₪
עזרה והוצאות לעבר20,000 ₪
הפסד כושר השתכרות לעתיד200,480 ₪
הפסד תנאים סוציאליים47,058 ₪
הוצאות לעתיד10,625 ₪
סה"כ539,150 ₪
מסכום זה יש לנכות אשם תורם בשיעור 20% כל שסה"כ נותר 431,320 ₪.
ניכוי תגמולים מקופת פנסיה
16.הנתבעת טענה בסיכומיה כי יש לנכות מהפיצוי שיפסק תגמולי ביטוח שקיבל התובע בגין אי כושר עבודה וכן פיצויי פיטורין. אין בידי לקבל טענות אלו. לגבי תגמולי אי כושר עבודה שהתובע כנראה קיבל על פי פוליסת אובדן כושר עבודה (והדברים לא לובנו עד תום ולא הוגשו מסמכים המפרטים זאת) אין לנכות בהתאם להוראת סעיף 86 לפקודת הנזיקין. בנוגע לפיצויי פיטורין לא הוכח כדבעי כי הפיטורין הם בעקבות התאונה נשוא התביעה ולכן אין לנכות פיצוי פיטורין ששולמו. מה עוד במידה ואקבל את הטענה הרי במקביל יש לפסוק לתובע הפסדי שכר מלאים לתקופת הסתגלות עד למציאת עבודה חלופים והסכומים שיפסקו עולים על סכום פיצויי הפיטורין. לכן מטעמים אלו אני דוחה את הטענה.
ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי
17. מחלקות נוספת שהתגלעה בין הצדדים נוגעת לטענת הנתבעת לפיה יש לבצע ניכויי תגמולי המוסד לביטוח לאומי על סמך חישוב נכויות בהתאם לקביעת המומחים מטעם בית המשפט דהיינו לפי נכות משוקללת של 20%. לצורך כך אף נגישה הנתבעת חוות דעת אקטואריות. אין בידי לקבל טענה זו.
קריאה מדוקדקת של חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט והשוואתם אל מול קביעות הועדות הרפואיות מטעם המוסד לביטוח לאומי אינו מעלה כי הפער ביניהם נובע מהחמרת מצבו של התובע. הפער נובע משוני בהערכת הנכות שאינו תולדה של החמרת מצב. בע"א 3901/15 נחום בסה אביב תעשיות מתכת נ' בשאראת [פורסם בנבו] נפסק בבית משפט העליון כדלקמן:
"מיצוי הזכויות במל"ל צריך להיעשות על ידי הנפגע בכנות, בסבירות ובתום לב, ואלו כוללים פניה בתביעה להחמרה (ראותקנה 36לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956). זאת, מקום בו קיימת עילה לתביעה להחמרה, למשל, כאשר מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית העריך את הנכות בשיעור גבוה משמעותית מהנכות שנקבעה במל"ל (לתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה וסעיף 6בלחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ראורע"א 863/93 התעשיה האוירית בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז(4), 815, 822 (1993)). בנוסף, על הנפגע להעלות את העובדות והטענות ולהציג את המסמכים הרלוונטיים כדי לשכנע את המל"ל לקבל את התביעה, כגון, הצגת חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית (ראותא (מחוזי י-ם) 624/94מסילתי נ' דוד אבו[פורסם בנבו](17.12.2001)). אי התייצבות לבדיקה או הימנעות מהגשת מסמכים עלולה להיחשב כחוסר תום לב מצד הנפגע (ראוע"א 1411/11שירותי בריאות כללית נ' אברמוביץ,[פורסם בנבו]פס' 2 (6.15.2013)), ולהביא לתוצאה של ניכוי רעיוני של הגימלאות מהפיצויים."
הפערים בענייננו בין חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט לבין חוות הדעת של מומחי המל"ל הוא בתחום הפלסטי מקום בו ד"ר קסיס מטעם בית המשפט העניק נכות בשיעור 2% בגין הצלקות בפנים. אמנם מדובר בפער מספרי זניח, יחד עם זאת המשמעות היא כבירה מבחינת דובה תגמולי המל"ל שכן מדובר בפער בין מתן מענק חד פעמי כפי שקיבל התובע לבין תשלום קצבה קבועה שכן הנכות עוברת את ה- 19%, ולכן הניכויים יהיו גדולים יותר בצורה משמעותית (תגמולי המל"ל בפועל מגיעים לכדי כ- 216,000 ₪ ואילו התובע קיבל קיצבה תגמול המל"ל היו מגיעי לכדי כ- 700,000 ₪ בהתאם לחוות הדעת האקטוארית). יחד עם זאת, כפי שקבעתי לעיל, הצלקות היו קיימות בעת בדיקת הוועדה הרפואית והם לא נולדו להן לאחר מכן, לכן לא נוצרה עילה להגשת החמר תמצב בעקבות מתן חוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט. יתרה מכך, התובע בתביעה לקביעת דרגות טען בפירוש לצלקות בפנים מכאיבות ולצלקות ביד ימין. בוועדה הרפואית הראשונה שקבעה נכות זמנית בשיעור 30% חזר וטען לכאבים בפנים. בוועדה הרפואית שקבעה את הנכות הצמיתה לא הייתה התייחסות כלל לצלקת בפנים, משיקולים השמורים עימה. אך יחד עם זאת, כפי שנפסק בבית משפט העליון אין לחייב נפגע במסגרת העיקרון של הקטנת הנזק להמשיך ולהתדיין במסגרת ועדות המל"ל (ראו: ע"א 727/87 יצחק שור נ' דניאל בן הרוש, פ"ד מד(2) 142). לכן משהבא התובע באופן סביר ובתום לב את טענותיו לעניין הצלקת בפנים במסגרת ההלך המקורי בפני המוסד לביטוח לאומי והלה לא התייחס אין לחייבו להמשיך ולהתדיין בעניין זה.
18.תגמולי המוסד לביטוח לאומי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום ששולמו מסתכמים לסך של 216,016 ₪.
התוצאה
19.בשים לב לאמור לעיל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 215,304 ₪. לסכום זה יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ וכן הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ בגין הבאת חוות דעת, השתתפות בשכר המומחים מטעם בית המשפט (בשיעור שליש) ואגרה ראשונה.
מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.
ניתן היום, י"ט תמוז תשפ"א, 29 יוני 2021, בהעדר הצדדים.
