תביעת נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן – חוק הפיצויים). המחלוקת היא בשאלת הקשר הסיבתי בית מחלת הפיברומיאלגיה שבה לוקה התובעת, לתאונה, ובשאלת נזק.
רקע עובדתי:
1.התובעת ילידת x.x.1974, נשואה + 5 ילדים, עובדת כמטפלת במעון לאנשים בעלי מוגבלויות, נפגעה בתאונת דרכים ביום 17.3.2016, בעת שנהגה ברכבה ורכב צד ג' התנגש בו מאחור.
2.ממקום התאונה המשיכה התובעת לביתה. כעבור יומיים, פנתה לקופת חולים והתלוננה על כאבים בצוואר ובגב תחתון, נבדקה על ידי רופא משפחה שהפנה אותה לחדר מיון בביה"ח האנגלי בנצרת. שם נבדקה ונערך צילום, ובהעדר ממצא גרמי חריף, שוחררה להמשך מעקב וטיפול בקהילה. במסגרת המעקב בקהילה, טופלה במרפאות מקצועיות אורתופדיות של קופת חולים, השלימה הדמיות מכוונות ועברה טיפולים פיזיותרפיה. משלא חלה הטבה במצבה, פנתה למרפאה נוירוכירורגית בבית חולים רמב"ם בחיפה. ביום 21.10.16 הופנתה לבדיקת CT ראש עקב תלונות על כאבי ראש וישנוניות. ביום 4.2.17 אבחנה של תמונה קלינית שמתאימה ל – POST WHIPLASH SYNDROME . הופנתה לבירור הדמייתי MRI לעמוד שדרה צווארי, אשר הדגים פריצת דיסק בגובה 5-6C4-5 C. הומלץ על ניתוח. בתאריך 13.7.17 אושפזה במחלקה הנוירוכירורגית בבית חולים רמב"ם ועברה ניתוח שבו בוצע קיבוע בינחולייתי. ביום 16.7.16 שוחררה מאשפוז, להמשך טיפול ומעקב במסגרת מרפאות הקהילה ומרפאות החוץ הנוירוכירורגיות של בית חולים רמב"ם. הייתה באי כושר במשך 7.5 חודשים, ובהליך שיקום בקהילה. לפי תעודת חדר מיון מיום 8.9.17, נפלה ארבעה ימים קודם ומאז כאבים בצוואר. בהעדר ממצא גרמי, שוחררה להמשך טיפול ומעקב בקהילה. במכתב נוירולוג מיום 31.10.17 מציין, שמאז התאונה בחודש 3/2016 במעקב אורתופדי עקב כאבים בצוואר ובעמ"ש מותני, מתלוננת על כאבי ראש, ישנוניות, ללא בחילות או הקאות. מכתב רופא משפחה מיום 25.11.17 ממשיכה לסבול מכאבים בצוואר עם הקרנה לידיים יותר משמאל.
3. במשך תקופה ארוכה לאחר התאונה, המשיכה להתלונן בקופת חולים ובמרפאות מומחים (נוירולוג, ראומטולוג, אורתופד, כאב) על כאבים בצוואר, עם הקרנה לכתפיים ולראש ללא הטבה לאחר הניתוח, כאבי ראש חזקים, סחרחורות, טשטוש ראיה, מספר אירועים של אובדן הכרה. תיעוד על רושם לדיכאון על רקע ירידה בתפקוד, כאבי צוואר, שינה לא טובה. מטופלת במרפאת כאב ואצל פסיכולוג, נוטלת תרופות אנטי דיכאוניות. ביום 5.7.19 מאובחנת כסובלת מפיברומיאלגיה קשה. ביום 26.8.19 ניתנת המלצה לשימוש בקנאביס רפואי. ביום 13.9.19 קיבלה אישור לשימוש בקנאביס רפואי.
4.להלן הממצאים והנכויות שנקבעו לתובעת ע"י המומחים שמונו מטעם בית המשפט:
בתחום האורטופדי:
פרופ' נמרוד רוזן: קבע כי לאחר הפחתה של רבע בגין רקע רפואי תחלואתי קודם, נותרה לתובעת נכות אורתופדית בשיעור של 15% כתוצאה מן התאונה, לפי סעיף 37(5)(ב) לתוספת בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – תקנות המל"ל) "הגבלת תנועות על פני עמוד שדרה צווארי בצורה בינונית".
בתחום הנוירולוגי:
פרופ' דוד ירניצקי: קבע נכות בשיעור של 5% לפי סעיף 29(5)(א)(I)לתקנות המל"ל, בעצבי המוח עצב V חולשת פלג גוף קלה- כאב שאינו דורש טיפול ייעודי בתרופה יומיומית:
"...בביקורה במרפאתי התלוננה על כאבי ראש תמידיים מאז התאונה, מעברה יש לציין מעורבות בתאונת דרכים משנת 2008, ותלונות נקודתיות בודדות על כאבי ראש, סך הכל פעמיים משך מעל 10 שנים. הבדיקה בוצעה תוך שיתוף פעולה מינימלי, לא ניתן היה להגיש לדיוק. הרושם היה שאין חסר נוירולוגי. מדובר אם כן במצב שלאחר מנגנון צליפת שוט, עם תלונות על כאבי ראש המגובות ברשומות..".
בתחום הפסיכיאטריה:
ד"ר ראסם כנאענה: קבע כי נותרה נכות בשיעור 5% לפי סעיף חריג 34(ב) – 1-2 – בין העדר הפרעה והגבלה, לבין הפרעה קלה על תפקוד נפשי או חברתי הגבלה קלה על כושר עבודה :
"בהתאם לממצאי בדיקתה אצלי: קיימת גישה של חידוד פגיעה בתדמיתה ובהערכתה העצמית וזאת בעקבות תיאורה לעוצמת הכאבים והקושי בתפקוד תוך הדגשה באותם [מ]גבלות ותלונות הופיעו בעקבות הניתוח שעברה. אין עדות להפרעה דיכאונית עמוקה. אין ביטוי לתסמונת פוסט-טראומטית. השפעת התאונה ובתפיסתה כפי שהציגה שהינה הסיבה שבעקבותיה בוצע הניתוח. לא הערכתי פסיכופתולוגיה אשר קשורה לאירוע התאונה עצמו. מדובר בביטויים של הפרעת הסתגלותיים אשר קשורה בעיקר לתלונותיה הגופניות כולל כאבים והגבלות בתפקוד תוך הדגשה חוזרת לקשר והתמקדות שהשינויים במצבה הנם בעקבות הניתוח שעברה. קיימת עמדה של העצמה בהצגת תלונותיה וחומרת מצבה.....בגין הפרעת הסתגלות לפגיעותיה כפי שצוינו על ידי המומחים בתחום האורתופדי והנוירולוגי תוך התחשבות בשיקולים שצוינו לעיל בעניין העמדה של העצמה..".
בתחום הראומטולוגי:
פרופ' ראובן מדר: קבע נכות בשיעור 20% בגין מחלת הפיברומיאלגיה שאובחנה לתובעת לפי סעיף מותאם 35(1)(ג) - השפעה בינונית על כושר הפעולה. מעריך את השפעת התאונה על מצבה ב – 40% מתוך הנכות - קרי 8%. לקביעתו נתייחס בהרחבה בהמשך.
5.הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה לתובעת ע"י המומחים עומדת על 29.42%.
6.הצדדים לא זימנו את המומחים מטעם בית המשפט לחקירה על חוות דעתם, וחוות הדעת לא נסתרו.
7.פרט לתובעת העידו מטעמה גם בעלה וביתה. מטעם הנתבעים לא הובאו עדים.
8.הצדדים חלוקים בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה למחלת הפיברומיאלגיה שבה לוקה התובעת, ובשאלת הנזק.
שאלות אלה תידונה להלן כסדרן.
דיון והכרעה:
נכות התובעת מפיברומיאלגיה:
9. בחוות דעתו מתאר פרופ' מדר מהי פיברומיאלגיה, ובמה היא מתאפיינת (בעמ' 4): "תסמונת פיברומיאלגיה מאופיינת על ידי כאבי גוף מפושטים מלווה בנקודות כאב ספציפיות... מתלוות לתחושות הכאב עייפות ניכרת, הפרעות שינה, לעיתים כאבי ראש, יובש בפה, גרד בעיניים, תסמונת המעי הרגיז או כיס שתן רגיז ותופעות סומטיות נוספות.." (לפרוט על התסמונת ר' בת.א. (מחוזי חיפה) 358/03 וגנר שולמית נ' מגדל (פורסם במאגרים) (2008); ת.א. (הרצ') 624/00 אהרון נ' נקש ()(פורסם במאגרים) (2004).
10.בחוות הדעת הוא סוקר תיעוד מתיקה הרפואי של נתבעת מלפני התאונה, ומפרט את הממצאים הבאים: TENSION HEADACHE CHRONIC (01.05.02) כאבי צואר, כאב ביד ימין (13.9.05) תאונת דרכים, כאב צואר וכאב עמ"ש תחתון (03.02.09) כאבי גב תחתון המקרין לרגל שמאל לאחר תאונת דרכים 16.12.08(03.06.09) כאבי גב תחתון בצילום עקמת קלה (06.11.09) שינויים ניווניים דיסקלים בעמ"ש מותני (04.12.09) כאב צואר (25.07.11) חרדות (28.09.11).
כפי שצוין לעיל, התובעת אובחנה ביום 5.7.19 כלוקה בפיברומיאלגיה. זו גם קביעתו של פרופ' מדר בחוות דעתו. בחוות הדעת הסביר פרופ' מדר, מהם הגורמים למחלה, והתייחס לאלה שבאים לביטוי במצבה של התובעת, ביניהם, ליקויים מתועדים בעמוד השדרה טרם קרות התאונה, כאבי שרירים / שלד; אבחונים של רופאים ומטפלים בתחום בריאות הנפש, שנדו בין דיכאון לחרדה ולקשיי הסתגלות; וחבלה בתאונה, וקיומה של אסכולה המכירה בחבלות, כגורם אפשרי בהופעת הפיברומיאלגיה. בנוסף קבע, כי בהתחשב בנתונים הרפואיים של התובעת מהתקופה שקדמה לתאונה, אין ליחס את הופעת הפיברומיאלגיה במלואה לתאונת הדרכים, שאחראית לה בשיעור חלקי. בסיכום חוות דעתו קבע בעניין זה: "גב' שאהין אובחנה כלוקה בפיברומיאלגיה. אני מעריך את נכותה מהפיברומיאלגיה ב – 20% לפי סעיף מותאם 35ג'1 לצמיתות. אני מעריך את השפעת התאונה על מצבה הנוכחי ב – 40%..."
11.בתשובת ההבהרה לשאלת ב"כ התובעת, הסביר פרופ' מדר, מדוע הוא מייחס רק חלק מנכות התובעת בגין פיברומיאלגיה לתאונה, ולא את כולה:
"קביעת תרומת חלקה של תאונת הדרכים בהופעת הפיברומיאלגיה נשענת על שני מרכיבים עיקריים: הנתונים בספרות המקצועית מחד, ומאידך מצבה הרפואי של הנבדקת טרם האבחון. ישנה תמיכה בקשר בין חבלה לבין פיברומיאלגיה כמצוין בחוות דעתי, החלק המכריע של המחקרים הרפואיים הוא רטרוספקטיבי, גם בשל קושי רב עד כדי בלתי ישים, לבצע עבודות פרוספקטיביות שלהן חוזקה רבה מבחינה מתודולוגית. יחד עם זאת ישנם בעלי מקצוע השוללים קשר בין חבלה והופעת פיברומיאלגיה. גם אם המחקרים השוללים קשר זה אינם באיכות גבוהה, לא ניתן להתעלם מקו מקצועי זה. לכן בבואי כבודק הוגן ואובייקטיבי לקבוע קשר סיבתי, אינני יכול להתעלם לחלוטין מהעמדות השונות שמביעים בעלי מקצוע שונים בתחום. יש לציין שבמשך שנים רבות היו תלונות מהתחום המוסקולוסקלטלי בחלקי גוף כולל עמוד השדרה עם תיעוד לליקויים בדימות עמוד השדרה וכן שני ביטויים שעלולים להיות חלק מפיברומיאלגיה כגון כאבי ראש (TENSUON) וחרדה. העובדה שלא קיימת אבחנה של פיברומיאלגיה טרם קרות התאונה אינה שוללת קיומה וגם לא ניתן לאבחנה בוודאות באופן רטרוספקטיבי. גם ניתן לומר שהיו תלונות וממצאי שריר/שלד + תלונות סומטיות שעלולות להתאים לפיברומיאלגיה או להוות גורם מעודד להופעתה. בהתאם לכך הערכתי כי קיים קשר סיבתי בהיקף של 40%".
12.במילים אחרות, על פי חוות דעת פרופ' מדר, התובעת לוקה בפיברומיאלגיה, התאונה היא אחד מן הגורמים לנכותה זו, ואולם לנוכח מצבה הרפואי הקודם, אין לקבוע כי התאונה היא הגורם הבלעדי למחלה, ולהערכתו גרמה ל – 40% משיעור הנכות של התובעת. שיעור הנכות של התובעת מפיברומיאלגיה עומד על 20%, ומתוכה, 8% הם בגין התאונה, ו – 12% בגין גורמים מלפני התאונה.
13.הנתבעים אינם חולקים על הקביעה שהתובעת לוקה בפיברומיאלגיה. הם גם אינם חולקים על קיומה של אסכולה הקובעת היתכנות של קשר סיבתי בין אירוע חבלה לפיברומיאלגיה, או להעדר היתכנות כזו בענייננו. טענתם מתמקדת בקביעת פרופ' מדר "אני מעריך את השפעת התאונה על מצבה הנוכחי ב – 40%", שמשמעה לדידם היא, כי יימת עמימות באשר לקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין המחלה, וקביעת המומחה בעניין זה שנעשתה בדרך של הסתברות, שהיא שגויה משפטית, על פי פסק הדין בדנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' עדן מלול, פ''ד סד(1) 533 (2010) (להלן – פרשת מלול). לטענתם, משלא קבע המומחה קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנכות מפיברומיאלגיה במידה הנדרשת במשפט האזרחי (51%), יש לקבוע, כי התובעת לא הוכיחה תביעתה בעניין זה. טענה זו אין בידי לקבל. ההלכה שנקבעה בפרשת מלול עוסקת בסיטואציה אחרת, שבה קיימת עמימות בשאלה אם גרם המעוול לנזק, ולא בשאלה בדבר שיעור תרומת העוולה לנזק, כפי ענייננו, לאבחנה זו התייחס בית המשפט בע"א 9344/08 פלוני נ' סהר חברה ישראלית לביטוח (פורסם במאגרים) (2012):
"פרשה זו (פרשת מלול – א"ר) עסקה למעשה במקרה מסוג מעט אחר של "עמימות סיבתית", שבו ה"עמימות" נוגעת להיותו של הנתבע מעוול שגרם לנזק, ולהיותו של התובע מי שניזוק מהעוולה. נסיבות המקרה דנן אינן כאלה. כאן הוכח מעבר למאזן ההסתברויות, כי התאונה גרמה לחלק מהנזק (בצד גורמים אחרים, שאינם מעוולים), וה"עמימות" נוגעת לשאלה, מהו השיעור שבו תרמה התאונה להיווצרותו. להמחשת נקודה זו אזכיר בשנית את קביעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד בעניין הקשר הסיבתי, לפיה: "גורמי הדחק דלעיל מהם סבל התובע עובר לתאונה, בהצטרפם לאירוע התאונה, גרמו במשותף ובמשולב למחלה ממנה סובל התובע" (ראו: שם, פיסקה 26; ההדגשה שלי – ח"מ).
על כן אין צורך להידרש כאן בהרחבה להלכה שנקבעה בדנ"א מלול. כפי שנאמר בפרשה זו עצמה, על ידי חברי, המשנה לנשיאה (כתוארו דאז) א' ריבלין: "אין פסק-דין זה עוסק במצב דברים שבו קיים קשר סיבתי מוכח בין ההתרשלות לבין קיומו של נזק והעמימות נסבה על שיעור הנזק שניתן לייחס לגורמים מעוולים מתוך נזק כולל [...] ענייננו מצטמצם כאמור לדרך הראויה לפסיקת פיצוי-לפי-הסתברות בדיני הנזיקין במקום שבו קיימת אי-ודאות לגבי עצם קיומו של קשר סיבתי" (ראו: שם, פיסקה 10 לפסק דינו; עיינו גם בפסק דינה החולק של השופטת (כתוארה דאז) מ' נאור, בפיסקה 16)."
14.גם במקרה שלפני, כמו בפס"ד 9344/08 הנ"ל, הוכח במידה הנדרשת במשפט האזרחי, כי התאונה היא אחד מן הגורמים לנכותה של התובעת מפיברומיאלגיה. העמימות אינה נוגעת לקשר הסיבתי בין התאונה לבין המחלה, אלא לשיעור התרומה של התאונה לנכות. על-פי ההלכה שנפסקה בפרשת מלול, יש להעריך את שיעור התרומה בנסיבות כאלה על דרך האומדנא, ובדרך זו נקט פרופ' מדר כשקבע כי התאונה גרמה ל – 40% מנכותה של התובעת בגין מחלת הפיברומיאלגיה. משכך, ועל יסוד הערכתו, שלא מצאתי עילה שלא לקבלה, אני מאמצת את קביעתו כי לתובעת 8% נכות מפיברומיאלגיה בגין התאונה.
15. הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה לתובעת ע"י המומחים עומדת אפוא על 29.42%, ולהלן נבחן את שיעור נכותה התפקודית.
הנכות התפקודית:
16.כידוע, הנכות הרפואית היא מדד משמעותי להערכת הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות, אולם אין בהכרח חפיפה ביניהם, ועל בית המשפט להעריך בכל מקרה את מכלול נסיבותיו של הניזוק וההשפעה של הפגיעה על תפקודו. (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (פורסם במאגרים)(1995) (להלן - ג'רוגיסיאן)). התובעת טוענת כי נכותה התפקודית גבוהה מנכותה הרפואית ויש להעמידה על 50%. לדבריה מאז התאונה היא סובלת מסימפטומים רבים של המחלה, שתוארו בחוות הדעת של פרופ' מדר, שאליהם התייחסה בתצהירה, ובעדותה בבית המשפט, ובין היתר, כאב תמידי, חולשה, הפרעות שינה (עמ' 15, ש' 23-24) דיכאון, חרדות, עייפות (עמ' 17, ש' 10-11), תרופות רבות שהיא צורכת מאז המחלה ועוד (עמ' 18, ש' 20-21). לדבריה, לפני התאונה עבדה במשרה מלאה, הייתה עצמאית, טיפלה בילדיה ובעבודות הבית. עקב כאביה ומגבלותיה לאחר התאונה, עברה לעבודה בחלקיות משרה, והיא נזקקת לעזרה יומיומית מבני משפחתה ומביתה שמגיעה אליה לארבע שעות מדי יום כדי לסייע לה. לטענתה בשל מצבה הבריאותי, היא נתונה לסכנת פיטורין מעבודתה, ואם תפוטר תתקשה למצוא עבודה.
17.הנתבעים טוענים, כי לא חל שינוי מהותי בתפקודה של התובעת מאז התאונה, וכי נכות התפקודית נמוכה מזו הרפואית. לטענתם, על-פי קביעת פרופ' מדר, עיקר נכות התובעת מפיברומיאלגיה (12%) והסימפטומים שהיא מתארת, אינם קשורים לתאונה אלא למצבה קודם לתאונה. קיימת חפיפה בין הנכויות שנקבעו על ידי המומחים השונים, שייחסו לאותם סימפטומים, נכויות על-פי תחומי התמחותם ברפואה. כך למשל קביעת ד"ר כנאענה שקבע לתובעת נכות נפשית בשיעור של 5% בגין קשיי הסתגלות; קביעת פרופ' ירניצקי שקבע לה נכות בשיעור של 5% בגין כאבי ראש, וקביעת פרופ' רוזן בתחום האורתופדיה, מתייחסות לסימפטומים שבגינם קבע פרופ' מדר לתובעת נכות מפיברומיאלגיה. כן טענו, כי התובעת מפריזה בתיאור חומרת מצבה, וכי המומחים מטעם בית המשפט מצאו כי אינה אמינה.
18.למעשה, לא קיימת מחלוקת בדבר המשמעות התפקודית של פיברומיאלגיה על הלוקים במחלה, שגם פרופ' מדר התייחס אליה בחוות דעתו (בעמ' 4-5): "..תסמונת הפיברומיאלגיה עלולה להיות מלווה לא רק בכאב אל גם בירידה בתפקוד היומיומי, ביכולת העבודה, ובאיכות החיים.. הגורמים העיקריים לירידה בתפקוד ולאי יכול תעבודה על פי המתואר בספרות הם: כאב, לאות, חולשה ובנוסף לגורמים אחרים דוגמת הפרעות שינה ומדד עוצמת הפיברומיאלגיה. לרוע המזל, חלק גדול מהלוקים בתסמונת זו ימשיכו לסבול ממנה שנים רבות על לאף ניסיונות טיפוליים שונים ומגוונים..".
19.התובעת מזכירה בתלונותיה חלק ניכר מן הסימפטומים המתוארים, שיש להם כאמור, השפעה על התפקוד היומיומי בכלל, בבית, ובעבודה. התיעוד הרפואי הרב שצורף (נספח ד' לתצהירה) שחלק ניכר ממנו אוזכר גם בחוות דעת המומחים, מציג רצף תלונות בתדירות גבוהה מאז התאונה, כמעט מידי שבוע, על כאבים ומוגבלויות, ומגוון טיפולים שקיבלה בתחומים שונים (פיזיותרפיה, הידרותרפיה, נפשי ועוד). תיעוד נרחב זה, לאורך תקופה ארוכה, מחזק את אמינות גרסתה בדבר הכאבים והמוגבלויות מהם היא סובלת מאז התאונה, ובעיקר לאחר הניתוח. ואולם לא שוכנעתי כי הפגיעה בתפקודה היא חמורה ובשיעור של 50% עד כדי היותה "נזקקת" כהגדרתה. מדובר בטענות מופרזות, ועדות התובעת בבית המשפט עוררה ספק באשר לאמינותה בעניין זה. בעדותה התרשמתי מניסיון מגמתי ליצור רושם של תפקוד כללי מוגבל, שבא בין היתר לביטוי בחקירתה הנגדית שהתאפיינה בחוסר שיתוף פעולה ותוך מצג של חוסר הבנה, חוסר מיקוד, או ערפול, שמצאתי פער ממשי ביניהם, לבין אופן תיאורה על ידי ד"ר כנאענה בחוות דעתו: "ערנית, תשובותיה לעניין. הלך וארגון חשיבה שמורים...דיבורה עם יוזמה וספונטאניות" (עמ' 8 לחוות הדעת). התנהלותה בבית המשפט גם אינה מתיישבת עם רמת התפקוד הגבוהה הנדרשת ממנה בעבודתה, במשמרות ארוכות שבהן היא מטפלת באנשים בעלי מוגבלויות ונושאת באחריות לשלומם ובטיחותם. תפקיד שאותו היא ממלאת בהתמדה וברצף גם לאחר התאונה. להיעדר שיתוף הפעולה, והספקות באשר לאמינותה, לנוכח ההפרזה שבה היא נוקטת בתיאור הירידה בתפקודה, נמצא ביטוי גם בחוות דעת המומחים מטעם בית המשפט "..היתה נגטיביסטית במהלך הבדיקה ולא נתן היה לקבל שיתוף פעולה לביצוע מלא של הבדיקה הנוירולוגית.. התלוננה על כאבי ראש תמידיים מאז התאונה. מעברה יש לציין מעורבות בתאונת דרכים ב – 2008..." (פרופ' ירניצקי). וכן: "קיימת עמדה של העצמה בהצגת תלונותיה וחומרת מצבה" ... "שללה תאונות מקודם שללה בעיות נפשיות מקודם.. נטייה לאידיאליזציה למצבה הקודם לפני התאונה ולניתוח תוך חזרה על התיאור: שקודם היתה ספורטיבית, קופצת חבל בבית צורה יומית, טיולים.." (עמ' 9 בחוו"ד ד"ר כנאענה).
20. המחלוקת העיקרית בין הצדדים ביחס לירידה בתפקוד התובעת היא למעשה בהיבט הגריעה מכושר ההשתכרות שלה (לאבחנה בין הנכות תפקודית לבין אובדן כושר השתכרות ר' בג'רוגיסיאן הנ"ל). לנוכח הקושי לבסס ממצא על עדותה בלבד, תיבחן סוגיה זו בעיקר על-פי הראיות האובייקטיביות, ובין היתר תמונת השתכרותה בשנים שמאז התאונה, המהווה אינדיקציה לשיעור הפגיעה התפקודית. מתמונה זו עולה (כפי שנראה בהמשך), כי אכן חלה ירידה הדרגתית בשכרה מאז התאונה, בשיעור דומה לשיעור נכותה הרפואית בעקבות התאונה (כ – 30%), אך פחות משיעור נכותה הכללית שנקבע על ידי המומחים בהתייחס למצבה מלפני התאונה, על 40% (משוקללת). ואולם אין בכך כדי לקבוע, כי לא צפויה לנכותה הרפואית מן התאונה השפעה גבוהה יותר על שכרה בעתיד. במכלול השיקולים, ובין היתר, גילה, מאפייני עבודתה, לסוג הנכויות הרפואיות שנקבעו לה, שיעורן ומשמעותן התפקודית, אני מוצאת כי נכון יהיה במקרה זה, להעמיד את שיעור נכותה התפקודית של התובעת על 30%, בדומה לנכותה הרפואית.
חישוב הנזק:
21. הנתונים לחישוב הנזק:
התובעת ילידת – x.x.1974
מועד התאונה – 17.3.16
גיל התובעת במועד התאונה – 41.5 שנים
גיל התובעת במועד פסק הדין – 46.3 שנים
מקדם היוון עד גיל 67 – 185.193
בסיס השכר לעבר:
22.התובעת טוענת כי יש לחשב את שכרה לעבר לפי 6,200 ₪ לחודש, שהוא ממוצע שכרה החודשי (ברוטו) ב – 6 החודשים לפני התאונה. לטענת הנתבעים ממוצע השכר של התובעת בשנת 2016 עמד על סך של 5,839 ₪ .
מעיון בתלושי השכר שצורפו לתצהיר התובעת (נספח ו') עולה, כי בשנת 2016 עבדה התובעת באותו היקף משרה וברצף, גם לאחר התאונה בחודש 3/2016, למעט 6 ימי מחלה, וממוצע שכרה באותה שנה עמד על 5,298 ₪.
בסיס שכרה לעבר משוערך להיום (הצמדה בלבד) עומד על סך של 5,378 ₪.
בסיס השכר לעתיד:
23.לטענת התובעת, עקב הירידה בתפקודה בעקבות התאונה, עברה מעבודה בהיקף משרה מלא של 4-5 משמרות בשבוע, לעבודה בהיקף משרה חלקי של 2-3 משמרות לילה בשבוע, שבהן היא נדרשת בעיקר להשגיח על מטופלים, בניגוד לעבודה במשמרות יום, המצריכה יתר מאמץ פיזי, שאינה יכולה לעשות. לטענתה לולא התאונה, היה שכרה במשרה מלאה (בחישוב לפי ערך השעה) עומד היום על סך של 7,500 ₪, והיה ממשיך לעלות כפי שהיה לפני התאונה, עד לסך של 8,500 ₪.
24.הנתבעים טוענים, שלא חלה ירידה בתפקודה של התובעת, ולא גריעה בשכרה. לטענתם, התובעת בחרה לעבוד במשמרות לילה שבהן היא עובדת פחות משמרות בשכר גבוה יותר, ושכרה החודשי נותר דומה. ומכל מקום, גם אם חלה ירידה בשכרה, אין לקבוע כי היא נגרמה בעטיה של התאונה, בשים לב לקביעת המומחים בדבר הנכויות שהיו לה עוד לפני התאונה (בשיעור של 5% אורתופדי ו – 12% בגין פיברומיאלגיה). לטענתם, התובעת החליטה לשנות את תנאי עבודתה ללא קשר לתאונה, ועדותה בעניין זה לא נתמכה בעדות נוספת, לרבות נציג מעון רנד, שלא התייצב לדיון ההוכחות, והתובעת לא עמדה על זימונו למועד אחר, אף שלא הייתה מניעה מכך.
25.מעיון בתלושי השכר שצרפה התובעת (נספח ו' הנ"ל) משתקפת עליה בשכרה החודשי של התובעת מדי שנה, מאז תחילת עבודתה בחברת רנד בשנת 2012 ועד לתאונה בשנת 2016, ומאז התאונה ניכרת ירידה בממוצע שכרה.
26.לאחר ששקלתי מכלול הטענות, לרבות קביעות המומחים מטעם בית המשפט בדבר קיומן של נכויות לתובעת עקב מצבה לפני התאונה, בשיעור של 5% אורתופדי, המצטרף ל - 12% נכות בגין מחלת הפיברומיאלגיה, על ההשלכות התפקודיות שלה על הלוקים במחלה, לנוכח מאפייניה, אין מקום להניח כי לולא התאונה, היה שכרה ממשיך לעלות באותו שיעור או לשכר שבו נקבה, וסביר יותר לנוכח מצבה, כי היה מצריך שינוי בתפקידה ובהיקף משרתה בדומה להיום, כך שגם אם לא הייתה חלה ירידה בשכרה, סביר יותר שהיה נשאר באותו שיעור ולא עולה. לנוכח האמור, אני מוצאת לקבוע את בסיס שכרה של התובעת לעתיד, בקירוב לממוצע שכרה לפני התאונה בצירוף ריבית והצמדה להיום.
בסיס השכר לעתיד נטו יועמד על סך של 5,700 ₪.
הפסד השכר לעבר:
27. הפסדי השכר לעבר, יחושבו על-פי הגריעה בשכרה של התובעת, כפי שהיא משתקפת מממוצע שכרה החודשי על פי תלושי השכר שצרפה. לפי הללו, שכרה החודשי נטו שעמד בשנת 2016 על סך של 5,298 ₪, ירד בשנת 2017 לסך של 4,905 ₪, בהמשך, בשנת 2018 עמד על סך של 3,704 ₪, בשנת 2019 חלה עליה לסך של 4,737 ₪ לחודש, ובשנת 2020 שבו הוגשו רק 4 תלושי שכר, עמד ממוצע השכר על 3,706 ₪ לחודש. אף שמדובר בנתונים חלקיים לשנת 2020, שאין להסיק מהם בהכרח כי זהו גובה שכרה היום, וזאת לנוכח עדותה שלפיה מאז הניתוח היא עובדת בהיקף משרה דומה, מאחר שמדובר בממוצע שכר הדומה לשכרה בשנת 2018, יערך חישוב ההפסדים בהעדר ראיות סותרות, על-פי ממוצע שכר זה.
28.בהתאם לנתונים שלעיל, חישוב ההפרש שבין בסיס השכר לפני התאונה שהיה 5,298 ₪ לבין ממוצע שכרה החודשי בשנים שלאחר מכן מעלה כי: בשנת 2017 חלה גריעה של 393 ₪ לחודש, בשנת 2018 ההפרש עומד על 1,594 ₪ לחודש, בשנת 2019 נמצאת גריעה של 923 ₪, והגריעה בשכרה לשנת 2020 תחושב לפי הפרש של 1,596 ₪ לחודש.
חישוב הפסדי השכר בהתאם לנתונים הללו במכפלת מס' החודשים שבהם עבדה באותה שנה, בהתחשב בחודשים שבהם נעדרה עקב הניתוח, שאליהם נתייחס בנפרד , מעמיד את סך ההפסדים לעבר על סך של 47,000 ₪ (במעוגל).
בנוסף, התובעת נעדרה מעבודתה ממועד הניתוח ביום 13.7.2017, ועד לשובה לעבודתה בחודש 4/2018 - כעבור 7.5 חודשים. הפסד ההשתכרות בגין היעדרות זו (לפי 5,298 ₪ לחודש * 7.5 חודשים) מסתכם בסך של 40,000 ₪ (במעוגל).
סך הפסדי ההשתכרות לעבר עומדים על סך של 87,000 ₪ (במעוגל), ומשוערך להיום (בצירוף ריבית מאמצע התקופה) על סך של 90,000 ₪ (במעוגל).
29.כאמור, נקבע על ידי המומחים, כי לתובעת נכות רפואית משוקללת בשיעור של 29.42% בגין התאונה, ונכויות נוספות על רקע מצבה מלפני התאונה (אורתופדית - 5% ומפיברומיאלגיה - 12%) וסה"כ 41% נכות משוקללת.
30.על פי הכלל הבסיסי של דיני הנזיקין שלפיו, כל מעוול יישא בפיצוי על הנזק שאותו גרם, אין מקום להשית על הנתבעים, את מלוא הפסדי העבר של התובעת הנובעים ממלוא נכותה, אלא אך את חלקם היחסי שעומד על כ - 75% מתוך הנכות הכוללת.
בחישוב על פי עקרון זה, על הנתבעים לפצות את התובעת בגין הפסדי שכר לעבר בגין התאונה, בסך של 67,000 ₪ (במעוגל, בצירוף ריבית מאמצע התקופה)
הפסדי השכר בעתיד:
31.התובעת כיום בת 46.3 שנים, עד לגיל 67 נותרו לה כ - 21 שנות עבודה.
32. חישוב לפי בסיס השכר לעתיד (נטו) 5,700 ₪ X 185.193 X = 30% 316,680 ₪.
33.סך כל הפסדי השכר לעבר ולעתיד עומד על סך של 384,000 ₪. (מעוגל)
פנסיה ותנאים סוציאליים:
34.בחישוב הפסד תנאים סוציאלים ופנסיה לפי 12% מסך הפסדי השכר לעבר ולעתיד, מגיע לתובעת פיצוי בסך של 46,000 ₪ (במעוגל).
כאב וסבל:
35. בשים לב לנכות הרפואית שנקבעה בגין התאונה 29.42%, גילה של התובעת וארבעה ימי אשפוז (לאחר הניתוח), הפיצוי המגיע לה בגין כאב וסבל הוא 49,622 ₪.
עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:
36.התובעת טוענת, כי מאז התאונה והניתוח הפכה מאישה עצמאית ומתפקדת לאישה נזקקת. לאחר התאונה, עברה ביתה פאדיה (להלן - פאדיה) להתגורר אצלה במשך מספר שבועות (סעיף 105 לתצהיר) כדי לסעוד אותה, וגם כיום היא מגיעה אליה מדי יום ל- 4 שעות, ומסייעת לה בענייני הבית, שבהם אינה יכולה לטפל מאז התאונה. עדות פאדיה אינה תומכת בגרסת התובעת במלואה, ולטענתה, אכן סייעה לאמה מידי יום לאחר הניתוח, אך מדי ערב שבה לביתה, מה שמלמד כי מצבה של התובעת לא הצריך סיעוד גם במהלך הלילות כטענתה. בנוגע לטענת פאדיה כי מאז הניתוח היא ממשיכה להגיע אל אמה מדי יום, ואף לנה אצלה יומיים בשבוע כדי לסייע לה, במהלך חקירתה הסתבר, כי מדובר ביומיים שבהם בעלה אינו נמצא בבית, ושהיא מעדיפה שלא לישון לבד בביתה. את טענות התובעת באשר לירידה בתפקודה באופן המצריך סיוע יומיומי אינטנסיבי, מצאתי מופרזות ומוגזמות. לאחר הניתוח הייתה התובעת בתקופת אי-כושר מלא במשך 7.5 חודשים, שבמהלכם סביר כי נזקקה לעזרה מוגברת בתפקוד הביתי. בשים לב למאפייני הנכות ונתוניה, סביר בעיני גם, כי היא נדרשת גם היום לסיוע, מעבר לעזרה הרגילה הניתנת על-ידי בני משפחה, אם כי לא בהיקף של ארבע שעות מדי יום, על ידי פאדיה, שעצמה עובדת ומנהלת בית משלה על העולה מכך. טענות אלה גם אינן מתיישבות עם העובדה שהתובעת עצמה עובדת בסיעוד ובטיפול באנשים בעלי מוגבלויות, תפקיד שלא היה בידה לבצע אילו הייתה במצב של נזקקות וחוסר תפקוד כטענתה. התובעת לא הוכיחה הוצאות בגין עזרת צד ג' בעבר, ואולם, אין חולק כי היא זכאית להם, בשים לב לעזרה המוגברת שקיבלה, ולנוכח מאפייני המחלה, סביר כי תזדקק גם בעתיד לעזרה. בקביעת סכום הפיצוי ברכיב נזק זה, בשים לב לנכותה הכוללת והירידה בתפקודה שאינה נובעת כולה מהתאונה, אני מוצאת לחייב את הנתבעים על דרך האומדן, ולפי חלקם היחסי בנזק (ר': ד"נ 15/88 שמואל מלך נ' ורדה קונהויזר, מד(2),89)), לפצות את התובעת בסכום גלובלי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, בסך של 20,000 ₪.
הוצאות לעבר ולעתיד:
37.לטענת התובעת מאז התאונה והניתוח היא קיבלה ומקבלת טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה, טיפולים נפשיים, ריפוי בעיסוק ועוד, וכן נוטלת תרופות שעלותן אינה מכוסה דרך קופת חולים. ברשימת התרופות המונפקות לה דרך קבע, לטענתה בהמלצת רופאיה, מנתה גם שורה של תוספי מזון (ALSEPA, TRI-OMEGA, ZYLLERGY, OBLIPICHA), ותרופות רבות אחרות, שאף אחד מן המומחים מטעם בית המשפט לא התייחס אליהן או המליץ עליהן. דו"ח תרופות שצרפה (לתקופה שבין 20.8.18 -12.7.19) המשקף לכאורה הוצאה שנתית בסך של 3,173 ₪, כולל רשימת תרופות שאין להן לכאורה קשר לנכות ומכל מקום לא הוכח כזה (אולטרא-סול, אלכוג'ל, אקמולי וכדו'). התובעת לא הפנתה לאף אחד מן המומחים שאלת הבהרה בדבר הצורך בטיפולים שהיא טוענת כי היא זכאית לפיצויים בגינם, או לתרופות. לעניין ריבוי התרופות, רלוונטית התייחסות פרופ' מדר בחוות דעתו שלפיה מדובר בסימפטום נוסף של המחלה: "חלק מהמחברים טוענים שהלוקים בפיברומיאלגיה תגובתית, כלומר זו הנובעת כתוצאה מאירוע טראומטי מסוגים שונים, יציגו מגבלות פיסיות, אבדן תעסוקה, עוצמת כאב, חרדה ותצרוכת תרופתית גבוהות יותר מאלו הלוקים בתסמונת באופן ראשוני" (עמ' 8 לחוות הדעת).
38.באשר לדרישתה למימון הוצאות הקנאביס הרפואי שלטענתה היא צורכת בסך של כאלף ₪ לחודש; צורפו קבלות על רכישה לפי אישורים שקיבלה, בעלות של כ - 4,500 ₪ במהלך מספר חודשים (בסך מרבי של כ - 600 ₪ לחודש), לא מצאתי כי ניתן להיעתר לה. בהתייחסו לקנאביס הרפואי שנוטלת התובעת, ציין פרופ' מדר, כי לדבריה, ניסיונות טיפול עם תכשירים נרקוטיים ואחרים לא צלחו, עם קנאביס היא ישנה טוב יותר, אך השפעתו על הכאב חלקית בלבד (עמ' 2 לחווה"ד). המומחה לא המליץ על שימוש בקנאביס, וטענת התובעת כי הדבר אינו מתפקידו, וכי קביעת התרופות היא בסמכות רופאיה, דינה להידחות. שאלת הטיפול בחולי פיברומיאלגיה באמצעות קנאביס רפואי, אינה בלתי שנויה במחלוקת, וחלק מן המומחים בתחום, מסתייגים ממנה מטעמים שונים הנוגעים ליעילות הטיפול, או הסיכון הקיים בהיתכנות להתמכרות המטופל לקנאביס וכיוצב. נדרשת בנסיבות אלה, המלצה קונקרטית ביחס למטופל, על רקע מכלול נתוניו, קביעה כי טיפול זה מומלץ לו, וככל שכן – באיזו כמות, באיזו תדירות, מה משך תקופת השימוש ועוד. קביעת סוג טיפול רפואי, ותרופות, והערכת התועלת שתצמח למטופל מהם, היא עניין מובהק שבמומחיות, ובנסיבות שבהן עותרת התובעת להחזר בגין הוצאות בגין טיפולים ותרופות שונות מדי חודש, לכל תוחלת חייה, היה עליה לבקש את התייחסות המומחים מטעם בית המשפט לכך. משלא ניתנה המלצה מטעמם, ומשנמנעה התובעת להפנות אליהם שאלות הבהרה בעניין זה, אין מקום להיעתר לבקשתה לפיצוי בראש נזק זה שלא הוכח.
יחד עם זאת, אני נכונה להכיר בכך שהתובעת קיבלה בעבר טיפולים שונים; פיזיותרפיה, הידרותרפיה, טיפולים נפשיים ואחרים, כפי שמשתקף גם בקבלות שצרפה, מעבר לאלה הניתנים במסגרת הרפואה הציבורית, וכי גם בעתיד תידרש מעת לעת לטיפולים להקלת הכאבים ותרופות. בהתחשב בכך שחלק מן הטיפולים ניתן לקבל במסגרת קופת חולים, וחלקם של הנתבעים בנזק, אעמיד את הפיצוי הכולל בעבור כל דרישות התובעת בגין הוצאות אלה, כולל רכישת משככי כאבים, תרופות, טיפולים, לעבר ולעתיד, על סך של 20,000 ₪.
סיכום הנזק:
39.סך הפיצויים לתובעת הוא כדלקמן:
בגין הפסד שכר לעבר – 67,000 ₪.
בגין הפסדי שכר לעתיד – 318,000 ₪
בגין הפסד תנאים סוציאליים – 48,000 ₪.
בגין עזרת צד ג' – 20,000 ₪.
בגין הוצאות - 20,000 ₪.
בגין כאב וסבל – 49,622 ₪.
_____________________
סה"כ: 523,000 ₪ (מעוגל).
תשלום תכוף:
40.הנתבעת הקדימה תשלום תכוף לתובעת בסך 20,000 ₪.
41.לאחר הפחתת סכום זה מהפיצוי שנקבע, היתרה עומדת על סך 503,000 ₪, וזהו סכום הפיצוי לתובעת.
סיכומם של דברים;
42.אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 503,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהפיצוי ובצירוף מע"מ, והוצאות משפט בסך האגרה ששולמה.
43.הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ז' טבת תשפ"א, 22 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.
