פס"ד במחלוקת לענין תוקף מסמך בכתב בענין זכויותיהם בחנות שקבלו בירושה מאביהם המנוח

לפני שתי תביעות בין שני אחים,סלע המחלוקת לענין תוקף מסמך בכתב אשר נערך ביום 5/3/2017 , בענין זכויותיהם בחנות שקבלו בירושה מאביהם המנוח.

רקע עובדתי –

1. ר' (שייקרא להלן :התובע) וג' (שייקרא להלן: הנתבע ), הינם אחים.

    

2. אביהם של הצדדים, הוא המנוח ז' ז"ל אשר נפטר בשנת 2000, הותיר אחריו צוואה מתאריך 6/1/98, שקוימה בצו קיום צוואה מתאריך 13/9/2000 .

    

3. לפי סעיף 3 לצוואה ,ציווה האב המנוח את מלוא זכויותיו בחנות בX("להלן" החנות") לשני בניו-הצדדים כאן: ר' יירש 3/4 מהחנות, וג' יירש 1/4 מהחנות. בסעיף 4 לצוואה נקבע :"כל יורש של חלק מהחנויות הנ"ל שירצה למכור את חלקו, יהיה חייב להציע את חלקו ליורש הנשאר, במחיר השוק באותה עת. הנני מצווה שהחנויות לא תיסגרנה ...ולפיכך, אם יתגלע בין היורשים סכסוך בקשר למכירה כאמור לעיל, יהא כל יורש זכאי לקבל את חלקו בדמי השכירות של החנות".

    

4. צו קיום הצוואה לא נרשם בלשכת רישום המקרקעין , והזכויות בחנות עדיין רשומות על שם האב המנוח.

    

5. ר' הוא זה אשר מחזיק ומנהל את החנות( עסק למכירת בגדים) באופן עצמאי, הוא עשה זאת במשך שנים, בטרם פטירת האב המנוח ז"ל וממשיך בכך עד היום. לאחר פטירת האב המנוח ר' התחיל לשלם לג', דמי שכירות חודשיים בעבור חלקו בחנות , בהתחלה סך של 500 ₪ לחודש, ולאחר מכן 700 ₪.

    

6. לשיטת ר', בשנת 2017 הגיעו הוא ואחיו ג' להסכמות לפיהן, ר' ירכוש את חלקו של ג' בחנות, תמורת סך של 120,000 ₪. וכך היה, ר' שילם את התמורה במזומן; והדבר קיבל ביטוי במסמך בכתב מתאריך 5/3/17 ,כתוב בכתב ידו של ג' וחתום בחתימת ידו ("להלן: "המסמך"), אולם, מאוחר יותר ר' פנה לג' ובקש ממנו לסור לעו"ד מטעמו כדי לחתום על המסמכים הנחוצים לשם השלמת העברת הזכויות בחנות , אך ג' התחמק ולא נעתר לפנייה. על רקע זאת, הגיש ר' כנגד אחיו ג' תביעה למתן פסק דין הצהרתי , תמ"ש50983-01-19 , בגדרה עתר לאכיפת החוזה ולפסק דין הצהרתי לפיו התובע-ר', הבעלים ו/או רשאי להירשם כבעלים של מלוא הזכויות בחנות נשוא תביעה.

    

7. ג' בתורו בקש בכתב הגנתו לדחות את התביעה בטענה עיקרית כי המסמך מזויף, הוא מאשר כי ר' העביר לו סך של 120,000 ₪ אך לשיטתו ,העברת הכספים ביניהם הייתה בגדר "התחשבנות" ביניהם על חשבון חוב שחייב ר' , ולא כתמורה עבור המכר. כן ג' הגיש "תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין ותביעה כספית", תמ"ש 6389-03-19; לתשלום סך של 100,000 ₪ בגין דמי שימוש.

    

8. בדיון 4/11/19 מסרו ב"כ הצדדים לפרוטוקול: "מוסכם למנות גרפולוג אשר יחווה את דעתו האם החתימה וכתב היד המתנוסס על המסמך שצורף לכתב התביעה בתמש 50983-01-19 הוא כתב ידו וחתימתו של הנתבע. במידה ועל פי חוות הדעת יתברר כי אין מדובר בחתימה של הנתבע ובכתב ידו, תידחה התביעה למתן לפס"ד הצהרתי. במידה ויתברר כי אכן מדובר בחתימתו , תידון התביעה באם מדובר בהסכם מכר כטענת התובע או באישור קבלת כסף ע"ח הסכם המכר או דמי השכירות כטענת הנתבע".

    

9. בית משפט מינה, מכון "נפתלי" המכון לזיהוי כתב יד, כמומחה מטעמו, לחוות דעתו בשאלה אם המסמך מתאריך 5/3/17 כתוב בכתב ידו של ג' וחתום בחתימת ידו. מכון נפתלי הגיש חוות דעת מתאריך 5/2/2020 לאחר שבדק את המסמך המקורי, והגיע למסקנה כי "קרוב מאוד לוודאי שכתב וחתימות המחלוקת נכתבו/נחתמו ע"י ג'".

    

10. במסגרת תביעת ג', תמש 63891-03-19 , בהחלטה מיום 23/2/21 מינה בית המשפט כמומחה מטעמו את מר הדר מירום כשמאי מקרקעין. הלה הגיש חוות דעת מתאריך 6/4/2021 לפיה, הוא העריך שווי החנות בסך כ810,000 ש"ח .

     

11. הצדדים לא הגיעו להסכמות, הגישו תצהירו עדות ראשית. ר' העיד בעצמו, ג' העיד בעצמו והעיד מטעמו את עו"ד תמיר עמר. לאחר מכן, הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

    המחלוקת-

12. האם המסמך מתאריך 5/3/2017 הוא מסמך אותנטי? או מסמך מזויף לא אמיתי, כטענת ג'?

    במידה וייקבע שהמסמך אמיתי, האם המסמך הוא הסכם בר תוקף ומחייב בדבר מכירת חלקו של ג' בחנות לאחיו ר', כטענת ר'?

     

    תמצית טענות ר' התובע  -

13. הצדדים פעלו בהתאם להוראות צוואת אביהם המנוח במשך כ19 שנים, כאשר לפי סעיף4 לצוואה, ג' יקבל זכויותיו בנכס (25%)באמצעות כספים; ר' המשיך בניהול החנות, עסק למכירת בגדים , ובמקביל שילם לג' דמי שכירות חודשיים בעבור חלקו בחנות . ר' העביר לג' כל חודש סך של 500 ₪, ובהמשך העלה הסכום לסך של 700 ₪, וזאת במזומן, כאשר הוא לא קיבל כל חשבונית/קבלה או אסמכתא שיכול להזדכות ואו להציג לצורך החזר מס או לשם הוצאה מוכרת.

     

14. במרץ 2017 הגיעו הצדדים ביניהם לידי הסכמה כי, ר' ירכוש את חלקו של ג' בחנות תמורת סך של 120,000 ₪. ואכן הוא שילם לג' סך של 120,000 בתשלומים במזומן במשך כחודשיים ימים. ג' הוא שהעלה על הכתב בכתב ידו את ההסכמות. מדובר בהסכמות אשר מסיימות וסוגרות השותפות בחנות. והוא מפנה למסמך מ5/3/17 נשוא תביעה .

     

15. מדובר בהסכם מחייב על פי דיני החוזים. ג' אישר בעדותו כי היו ביניהם הסכמות וכי הוא קיבל הסך של 120,000 ₪. לפי הפסיקה, חתימת צד על גבי חוזה כתוב מהווה ראיה חזקה לגמירות דעתו.

     

16. מדובר בהסכם מחייב, ועל כן ר' דורש אכיפתו ורישום העברת הזכויות בחנות על שמו בהתאם להסכם. התחמקות ג' מחתימה על מסמכים מהווה הפרה בוטה ויסודית של ההסכם, ומטעמים של כדאיות בעסקה.

     

17. תימוכין לאמיתות המסמך נמצא בחוות דעת הגרפולוג מטעם בית המשפט .ג' לא הרים הנטל הכבד של הוכחת טענת הזיוף .ר' מפנה לפסיקה בעניין.

     

18. יש לדחות התביעה הכספית של ג' ,לשיטת ראובן שעה שהתביעה לפסק דין הצהרתי מתקבלת , הרי כפועל יוצא מתייתרת תביעתו הכספית של ג' בתיק 63981-03-19.

    תמצית טענות ג'- הנתבע- 

19. ג' מבקש לדחות את תביעת ר'. לשיטתו ,לא נעשתה עסקה למכירת חלקו בחנות, המסמך מזויף, אינו נושא חתימתו או כתב ידו , והכספים ששילם לו ר' הם עבור חוב.

     

20. הצדדים לא הצליחו להגיע להבנה באשר לאופן בו יחלקו כלכלית את החנות שירשו מאביהם , וקיים קרע קשה ביניהם על רקע זאת.

     

21. ר' ובמשך שנים , שילם לג' תשלומים חודשיים בסך של 500 ₪ לחודש במזומן בגין חלקו בחנות; בשנת 2014 , ולאחר בירור שעשה ג' בחנויות סמוכות, פנה לאחיו ר' והתעמת אתו על הסכום הנמוך שמעביר לו, ואף שלח מכתב התראה מתאריך 19/2/14 ובו דרש לשלם לו חוב לשנים קודמות בסך של 60,000 ₪ ; בשנת 2015, העביר ג' לר' חוות דעת שמאית לפיה שווי החנות הוא 750,000 ₪, כך ששווי חלקו בחנות הוא 187,000 ש"ח , וכן שלח מכתב התראה מתאריך 7/5/15 ודרש תשובתו לעניין שווי חלקו בחנות, וחוב העבר .

     

22. בשלב מסוים ר' החליט להעלות התשלום שמעביר לג' לסך 700 ₪, לאחר מכן, בין השנים 2016-2017 ר' החל מיוזמתו להעביר לג' , סכומי כסף בסכומים ומועדים שונים, ובסך כולל של 120,000 ₪ וזאת עבור כיסוי חוב, ולא בגין תשלום תמורה מלאה בגין מכירת חלקו בחנות.

     

23. לחוות דעת הגרפולוג יש משקל נמוך ביותר, ואינה יכולה לשמש את ביהמ"ש לקביעת כל מסקנה ביחס לאותנטיות המסמך .

     

     

24. המסמך אינו עומד בדרישת הדין והפסיקה להסכם בכתב להעברת זכות במקרקעין, אינו מבטא הסכמה מצד ג' למכירת זכותו במקרקעין, אין בו מסוימות ו/או אין גמירות דעת. מפנה לפסיקה בעניין חשיבות דרישת הכתב בעסקת מקרקעין.

     

     

25. בהתאם לחוות הדעת שמאי משנת 2015 שווי החנות הוא 750,000 ₪ , בהתאם לחוות דעת שמאי מיום 22/3/2019 שווי החנות הוא 890,000 ₪, בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש שווי החנות 810,000 ₪, כך שהסך של 120,000 ₪ אינו מהווה את שווי השוק של חלקו של ג' ב בחנות( 25%) לא במעמד עריכת המסמך ולא היום.

     

26. יש לחייב את ר' בדמי השימוש הראויים, על פי חוות דעת השמאי מטעם ביהמ"ש דמי השימוש למ"ר לשנת 2017 עומדים על הסך של 88 ₪ למטר , בהתאם לגודל החנות 53.5 הרי דמי השימוש של החנות עמדו על הסך של 4,700 ₪.

    מצב משפטי-

27. סעיף1 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע "חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול לפי הוראות פרק זה

    סעיף 2 לחוק החוזים קובע "פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה; הפניה יכול שתהיה לציבור".

    סעיף 26 לחוק החוזים, קובע "פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה – לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים.

     

28. הלכה היא: " לצורך השתכללות של מסמך לחוזה מחייב, יש להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים במועד הכריתה – כי הצדדים גמרו בדעתם להתקשר בחוזה מחייב; וכי ההסכמה מסוימת דיה " (עא 6235/15 למיא ראג'י חלאק נ' מונא כריים); דרישה נוספת, לעסקאות במקרקעין, היא כי המסמך יעמוד בדרישת הכתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין( ע"א 7193/08מנחם עדני נ' מרדכי דוד(נבו) ;ע"א 3380/97 תמגר, חברה לבניה ופיתוח בע"מ נ' גושן ואח'.

     

29. לעניין גמירות הדעת, מדובר ב"מבחן אובייקטיבי הנלמד מאמות מידה חיצוניות, וכולל את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ואמירותיהם לפני ואחרי כתיבת המסמך וכן את תוכן המסמך עצמו (רע"א 7193/08מנחם עדני נ' מרדכי דוד.‏‏

    לעניין יסוד המסוימות, "המבחן להתקיימותו הוא האם ניתן להסיק ממכלול הנסיבות כי חל מפגש רצונות ביחס לתנאים המהותיים והחיוניים של העסקה ... ע"א 6235/15 למיא ראג'י חלאק נ' מונא כריים.‏

     

30. לעניין יסוד המסוימות נקבע כי בנוסף:" הפסיקה הכירה בהסכמים כבעלי מסוימות מספקת גם כאשר הם נעדרו פרטים חיוניים, ובלבד שפרטים אלה ניתנים להשלמה לפי ההוראות שבדין או לפי הנוהג המקובל (ראו: סעיף 21 לחוק החוזים; ... יסוד המסוימות עשוי להתקיים, אפוא, אף אם במועד חתימת ההסכם הצדדים לא הסכימו על פרטים כלשהם, וזאת כל עוד לא משתמעת מהחוזה כוונה אחרת של הצדדים באשר לפרטים החסרים (.ע"א 6235/15 למיא ראג'י חלאק נ' מונא כריים.‏‏

    ובע"א 7193/08 מנחם עדני נ' מרדכי דוד (נבו 18.07.2010)‏‏ , נקבע:

    "לעניין יסוד המסוימות, כמו גם לעניין דרישת הכתב הכרוכה בה בעסקאות מקרקעין, נפסק בעבר כי נדרש שהפרטים החיוניים והמהותיים בעסקה יהיו מוסכמים וכתובים. פרטים אלה "כוללים ... דברים הכרחיים, כגון: שמות הצדדים, מהות הנכס, מהות העסקה, המחיר, זמני התשלום, הוצאות ומסים, אם אין הוראה אחרת עליהם בחוק........ברם, עם השנים רוככה הדרישה בפסיקה, אשר הכירה בהסכם כבעל מסוימות מספקת גם כאשר לא ניתן היה למצוא בו את "התנאים החיוניים לעסקה", וזאת כאשר פרטים אלו ניתנים להשלמה לפי הוראות שבדין או לפי הנוהג המקובל ..... השלמה כאמור לא תיעשה כאשר בין הצדדים קיימת אי-הסכמה מפורשת או משתמעת לגבי אותם פרטים חסרים ......

    ראה גם ע"א 3380/97 תמגר, חברה לבניה ופיתוח בע"מ נ' גושן ואח', ע"א 4921/12איש חירם חברה קבלנית לבניה והשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ ‏, דנא 9580/09 ‏ ‏ חסיב נעים פוארסה נ' שאוקי יוסף פוארסה; גם ע"א 692/86 יעקב בוטקובסקי ושות' - חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ' אליהו גת.‏‏

     

31. יש להדגיש כי: יסוד המסוימות ויסוד גמירות הדעת אינם מנותקים זה מזה ועל כן העדר התייחסות לפרט מהותי עשוי לשלול לא רק את יסוד המסוימות. במקרים מתאימים הוא עשוי להצביע גם על העדר גמירות דעת להתקשר בחוזה ועל כך שטרם התגבשה ההסכמה החוזית הנדרשת" ע"א 4921/12איש חירם חברה קבלנית לבניה והשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ.‏

     

    דיון והכרעה :

32. במוקד תביעה זו עומד מסמך מתאריך 5/3/2017 . המסמך כתוב בכתב יד.

    לשיטת ר', אחיו ג' הוא זה אשר כתב המסמך וחתם עליו, מנגד טוען ג' כי מדובר במסמך מזויף.

     

33. בעניין זה מצאתי לבכר את גרסתו של ר' פני גרסת ג'.

    ר' מסר גרסה ברורה, קוהרנטית וסדורה כי ,המסמך נערך ונחתם ע"י אחיו ג' בכתב ידו; הוא נחקר בפניי וגרסתו בעניין זה לא התערערה, והוא הותיר בי רושם חיובי ומהימן.

     

34. כבר בדיון המקדמי מיום 4/11/2019 הציג ר' בבית המשפט את המסמך המקורי ומסר לפרוטוקול , באופן חד וקולח כי : "אני מצהיר לפרוטוקול כי כל המסמך נכתב ונחתם בכתב ידו של אחי, המסמך נחתם בחנות, מולי וזה היה גם בחלק למעלה וגם בחלק למטה". (עמ'3ש1-3 ).

    בנוסף, ר' נחקר בפניי ביום 30/6/2021; הוא הותיר בי רושם מהימן וחיובי, הוא חזר על עיקרי גרסתו, והתרשמתי כי הוא מספר את הדברים כהווייתם , בפשטות וכנות. לדבריו, מדובר בהסכם מכר שנעשה בכתב ידו של ג', כאשר הוא ר' לא חתום (עמ'9ש10) , בהמשך אישר ר' כי המסמך נכתב ב5/3/17 והסביר שוב כי ,"הוא נכח בחנות ליד הקופה ורשם את המסמך הזה. אני הייתי משמאלו" (עמ11ש21-22)ר' הוסיף כי ג' מודה שקיבל 120,000 ₪ וכתוב שזה עבור מכירת החלק שלו בחנות(עמ'11ש31 ).

     

35. מנגד, ג' לא מסר גרסה אחידה, אלא גרסתו הייתה מהוססת ,היא לא זכתה לאימוני והוא השאיר רושם לא אמין ולא חיובי.

    בכתבי טענותיו טען ג' כי, המסמך מזויף ,כי הוא לא כתב אותו וזה לא נושא את חתימתו. אולם בהמשך, ג' לא ידע לעמוד על גרסה אחת קוהרנטית ופשוטה, והוא נשמע מהוסס ,כך בדיון המקדמי מיום 4/11/19, ג' הכחיש תחילה בתוקף ומסר כי: "אני מעיין במסמך המקורי ואומר שזאת לא החתימה שלי. גם כתב היד לא שלי, שום דבר במסמך לא שלי" (עמ2ש32) ,אולם בהמשך מסר דברים אחרים :"אני לא כתבתי את המסמך הנוכחי, אני חתמתי לאחי כל פעם שהיה מקבל כסף אך לא את הסכומים הנטענים ולא בתאריכים הנטענים , הוא הוסיף המילים"(עמ3ש5-7). בחקירתו מ30/6/21 חזר ג' והכחיש את המסמך נשוא המחלוקת, ומסר כי "אני לא חתמתי על המסמך הזה. אתם מתייחסים למסמך כאילו חתמתי עליו ,זה לא נכון. לא ראיתי את המסמך בחיים, זה מסמך שהוא זייף, זה לא מסמך שלי" (עמ14ש25-26)

     

    חוות דעת מטעם המומחה-

36. חיזוק לגרסת ר' נמצא בחוות דעת המומחה מטעם בית משפט, עו"ד יונתן נפתלי,ממכון -נפתלי-מכון לזיהוי כתב יד , גרפולוגיה משפטית בע"מ- מתאריך 5/2/2020, ולפיה קבע המומחה כי לאחר שבדק את המסמך המקורי שבמחלוקת הגיע למסקנה כי "קרוב מאוד לוודאי שכתב וחתימות המחלוקת נכתבו/נחתמו ע"י ג'". המומחה הבהיר בתשובות לשאלות ההבהרה כי המסקנה בחוות הדעת היא " ברמת וודאות של קרוב מאוד לוודאי, היינו אחת מתחת לרמת וודאות מוחלטת".

     

37. כידוע ,לחוות דעת מומחה שמונה ע"י בית משפט, יש משקל רב ובדרך ככל בית המשפט יאמץ את חוות הדעת של מומחה אותו מינה ,אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה (השווה עא 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי; ע"א 5509/09ח'אלד עבד אלקאדר מוחמד תיים מסארווה נ' עזבון המנוח אבראהים חסן מסארווה.

     

38. במקרה דנן מצאתי לאמץ את חוות הדעת ולא מצאתי טעמים המצדיקים סטייה ממנה. המומחה, איש מקצוע ניטרלי ואובייקטיבי, ערך חוות דעת מקצועית, יסודית ומנומקת היטב , המומחה השיב לשאלות ההבהרה.,הוא לא נחקר על חוות דעתו , כך שמסקנותיו לא התערערו.

     

39. טענות ג' כנגד חוות הדעת, אין בהן ממש. לשיטתו, מדובר בחוות דעת שגויה ומוטעית, אינה מקצועית ואינה קובעת מסקנה חד משמעית, המומחה קובע קביעות שאינן בתחום מקצועיותו, וכי המומחה התחמק מלענות על שאלות הבהרה של ג'.

    רוב טענות ' , הן כלליות; לאחר שעיינתי בשאלות ההבהרה והתשובות להן, אני סבורה כי, המומחה השיב לשאלות ההבהרה במידה מספקת. גם אם היו שאלות שלא נענו או שהתשובה לא הייתה ברורה לשיטת ג', אין בכך כדי לפגום בחוות הדעת . בפני ג' הייתה פתוחה הדרך לעמוד על חקירת המומחה , ומשלא עשה כן, הדבר ייזקף לחובתו הוא .

    בהקשר זה אף אציין כי, ג' בקש להעביר את המסמך המקורי שבמחלוקת לאשת מקצוע גרפולוגית מטעמו גב' סימה אנוקה , בית המשפט נעתר לבקשתו, ואף ראובן טען בסיכומיו כי מלא אחר הוראות ביהמש והעביר את המסמך המקורי לידי מכון "אנוקה" , אך ג' לא הציג דבר וחצי דבר "מטעם "אנוקה", ולא ביקש חקירת המומחה מטעם ביהמ"ש כאמור לעיל.

     

40. לסיכום-במצב דברים לעיל, אני קובעת שמסתברת יותר המסקנה כי, המסמך מ5/3/2017 ,הוא כן כתוב וחתום ע"י ג' , מדובר במסמך אותנטי ומהימן, ואינו מזויף.

    האם המסמך מהווה הסכם מכר מחייב?

     

41. לשיטת ר', בחודש מרץ 2017 הוסכם בינו לבין אחיו ג' כי, הוא ירכוש את חלקו של ג' בחנות ,תמורת סך של 120,000 ₪ , וכי ר' שילם לג' סכום זה במזומן; עקרי הסכמות אלה הועלו על המסמך מ5/3/17.

     

42. השאלה המצריכה הכרעה האם המסמך הזה מהווה הסכם מכר מחייב כטענת ר' ?או שמא אין מדובר בהסכם מכר והוא חסר גמירות דעת, מסוימות ופרטים נוספים כגון התמורה, כטענת ג'?

     

43. גרסתו של ר' הייתה עקבית ,לא נתערערה ולא הופרכה בחקירתו הנגדית, והיא מקובלת עלי, ומצאתי לבכרה על גרסת ג', אשר הכחיש המסמך ותוכן ההסכמות, והכל כפי שיפורט להלן.

     

44. מפאת חשיבות המסמך לניתוח המשפטי, מובא להלן ציטוט המסמך במלואו:

    " אני מאשר קבלת 70,000 –(חתימה ).- שקל מר' דוד עבור מכירת חלקי בחנות ברחוב x.

    נותרו לתשלום 70,000 שקל

    סה"כ הסכום הכולל 120,000 שקל

    חתימת ג' (שם ).

     

    סה"כ קיבלתי 43000 שקל נוספים.

    חתימה."

    צורת המסמך

45. לשיטת ג' , המסמך אינו דומה בצורתו ותוכנו לכל מסמך שהיה ניתן לצפות שיכינו הצדדים, לו היה אמת בתביעה, המסמך אינו חתום ע"י ר' ואינו ערוך ע"י עו"ד, לא דווח לרשויות המס, ועל כן אין מדובר בהסכם מחייב. אין בידי לקבל טענות אלה .

     

46. סעיף 2 לחוק החוזים( חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"),קובע כי חוזה נכרת בהצעה וקיבול :

    " פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע

    להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה; הפניה יכול שתהיה לציבור." 

    עקרון על בדיני חוזים, הוא עקרון "חופש הצורה", אשר הינו נגזרת של עקרון - "חופש החוזים".

    עקרון זה קבוע בסעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי) הקובע :

    "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם הייתה צורה מסויימת

    תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים."

    פרופ' נ. כהן במאמרה "צורת החוזה", הפרקליט לח, חוברת ב 1, בעמ' 384-385 :

    "העקרון של חופש הצורה מושתת, למעשה, על הרעיון של כוחה המחייב של הסכמת הצדדים. אם להסכמת הצדדים, כשלעצמה, תוקף משפטי מחייב – והדבר נובע מפרק א לחוק החוזים – אין חשיבות לדרך שבה היא משתקפת, ובלבד שניתן לה ביטוי חיצוני כלשהו."

     

47. במקרה דנן, ר' מסר כי הוא פנה לאחיו ג' לרכוש את זכויותיו בחנות תמורת הסך של 120,000 ₪ ,וזה הסכים ועל כן נחתם המסמך; המסמך נחתם על ידי הנתבע-ג' בלבד, אך התמלאה הדרישה של הצעה וקיבול , והמסמך מהווה הסכם בהתאם לעקרון חופש הצורה.

     

48. ר' הסביר בפשטות וספונטאנית, מדוע לא פנה לעו"ד:

    "ש.בדרך כלל על הסכם חתומים לא רק שלא עושים אותו בחנות, עושים אצל עו"ד, בדרך כלל חותמים שני אנשים, למה אתה לא הלכת לעו"ד קודם?

    ת.אני לא מבין בעריכת דין ואני לא משפטן. אני חשבתי שההסכם הזה יספיק שהוא יחתום לי על המכירה פה, אני יכול ללכת עם זה לעו"ד. זה מה שהיה לי בראש" (עמ'9ש11-14).

    בהמשך ראובן גם הסביר מדוע העסקה לא דווחה לרשויות המס על פי החוק.

    "אני אמרתי לעצמי ברגע שהמסמך אני אסיים והא יחתום על הכל אני אלך למקרקעין. אני לא משפטן לא מבין בדברים האלה, לא הלכתי לעו"ד, הלכתי לעו"ד נאיף אחרי שחתמנו, לפני זה עו"ד לא התערב" (עמ'13ש3-8)

     

49. הסברים אלה של ר' סבירים ומשכנעים.

    בהבנת הקונטקסט הנסיבתי של עסקה זו, יש לזכור כי מדובר ברכישת זכויות בירושה בין אחים ,במקרה דנן הזכויות בחנות לא נרשמו על שם הצדדים בלשכת רישום המקרקעין ,והזכויות עדיין רשומות על שם האב המנוח, כך שהצדדים בעצם לא ערכו הסכם למכירת זכויות במקרקעין, דבר המחייב הסכם בכתב, אלא הסכם לחלוקת הזכויות בירושה ובעיזבון, הסכם כזה אף יכול להיעשות בעל פה.

    יתר על כן, מטבע הדברים, וכשמתבצעת עסקת העברת זכויות בין אחים , ובפרט זכויות בירושה כגון שבנדון , ניתן להניח כי לא יוקפד בה על כל דקדוקי הפורמליות, ולא יינקטו בהכרח אותם אמצעי זהירות המאפיינים עסקאות חוזיות בין אנשים זרים. יוצא, אפוא, כי חלק מהתמיהות שהעלה ג' וב"כ ביחס לאי עריכת הסכם אצל עו"ד, ואי דיווח לרשות המס,אפשר שניתנות להסבר על רקע מאפייניה הייחודיים של העסקה כהסכם בין אחים, אשר לאור קרבתם אינם נוקטים באמצעי זהירות סטנדרטיים המקובלים ביחסים משפטיים בין צדדים זרים.

    על דרך ההיקש ניתן לפנות לע"א 3725/08 ניסים חזן נ' אריק חזן (נבו 03.02.2011)‏‏ .

     

    גמירות דעת ומסוימות-

50. לשיטת ג' המסמך לא אמיתי ולא שימש כהסכם, וכי במסמך זה לא קיימים פרטים מהותיים כגון תמורה מלאה ולא תשלומים, הסדרי תשלום מדויקים, קביעה על מה מועברים התשלומים, הוראות לגבי דמי השימוש כל עוד לא משולמת כל התמורה ועוד, וראובן לא הוכיח גמירות דעת ומסוימות.

     

51. אין בידי לקבל הטענות הנ"ל של ג'. ג' לא הצליח להפריך גרסת ר' , ולא הצליח להוכיח גרסת ההגנה שלו. הוא נחקר בפניי, ולא הותיר בי רושם חיובי וגרסתו לא זכתה לאמוני.

     

52. כאמור לעיל, מסתבר יותר כי ג' ערך וחתם על המסמך. במצב זה, עומדת חזקה" כי הוא התכוון והסכים לתוכנו וקיימת גמירות דעת לאמור בו .

     

53. במקרה דנן ,בהתאם לפסיקה לעיל, וכפי שניווכח להלן נמצא כי, במסמך המחלוקת, יש כל היסודות המרכזיים והחיוניים לצורך יצירת התקשרות מחייבת והוא מלמד , לפחות, על מהותה ותחומה של עסקת המכר שבין הצדדים כאן: "מהות העסקה"- מכר; שמות הצדדים, ; פרטי הנכס; וגם התמורה המלאה המוסכמת " סה"כ הסכום הכולל 120,000 שקל".

    לענין המסוימות בע"א 3380/97 תמגר חברה לבניה ופיתוח בע"מ נ' בלהה, נקבע: "הדרישה אינה שהפירוט בחוזה יהיה כליל השלמות, אלא די בכך שיהיה ניתן ללמוד ממנו על מהותה ותחומה של העיסקה " וע"א 4787/06 מאהל מנאע נ' עז' המנוח חוסין סלים מנאע ‏‏ " נקבע כי "אין לפרש תנאי זה (של מסוימות – א"ר) לכריתתו של חוזה באופן המחייב פירוט מראש של כל נושא וענין הכרוך בחוזה".

    וכך במקרה דנן, המסמך מסויים דיו, יש כל הפרטים החיוניים לעסקה, כאשר שאר הפרטים הנטענים כמו הסדרי תשלום, אינם לדעתי בגדר פרטים חיוניים שבלעדיהם אין חוזה מחייב.

     

54. ג' לא הביא ראיות לסתירת האמור במסמך שבמחלוקת, ולמעשה טענותיו הן בגדר טענות בעל פה נגד מסמך בכתב.

     

55. גרסת ג', המכחישה באופן גורף את הסכם המכר , לא עמדה איתנה בחקירה הנגדית. אף להפך, כפי שניווכח להלן, נמצא כי ג' מאשר בחקירתו שני דברים עיקריים בגרסת ר' בעניין הסכם המכר, קיום הסכמות ביניהם למכירת חלקו של ג' לר' , וגם אישור קבלת הסכום של 120,000 ₪ מר' , אך מנסה להכניס תשלום זה תחת מטרייה אחרת.

     

56. לעניין קיום הסכם מכר ,תחילה מסר ועמד ג' על גרסתו לפיה לא נערכה עסקה מחייבת וכי המסמך מזיוף. אולם בהמשך חקירתו, אשר ג' שהיו "הסכמות " בינו לבין ר', אך לטענתו, ר' חזר בו מהם, כאשר –כפי שניתן להתרשם- עקר טירונויותיו הם באשר "לסכום התמורה" ולא לעצם ההסכמות.

     

    תמורת המכר-

57. לשיטת ר', הצדדים סיכמו כי ג' ימכור את זכויותיו בחנות לידי ר' תמורת הסך של 120,000 ₪ , והסכום נרשם מפורשות במסמך ושולם לג'.

    ג' עצמו אישר במספר הזדמנויות, בכתבי טענותיו ובחקירתו כי ,אכן ר' העביר לו במועדים שונים, סך מצטבר של 120,000 ש"ח (עמ14ש22-23,ש28,עמ15ש2), סכום ששולם לו במזומן, אך ג' ניסה לשכנע כי הסכום 120,000 ש"ח לא ניתן כתמורה מלאה בגין מכירת חלקו בחנות ,אלא בגין חוב דמי שימוש וגם חלק מהתמורה בגין שווי הזכויות שלו בחנות ,אך לא הוכיח זאת; הוא לא ידע לתת במקשה אחת גרסה החלטית ברורה, להפך מסר גרסה מהוססת ,פתלתלה ,מקוטעת ,בלתי בהירה, בלתי סבירה ובלתי מבוססת , דבר שהכביד מאוד על מהימנות גרסתו הכללית.

    • ג' טען פעם בכתב הגנתו לתביעה למתן פסק דין הצהרתי כי, העברת הכסף הייתה ללא כל הסכמה ביניהם! לא לגבי שווי חלקו בחנות או לגבי מהות התשלום: אלא היה תשלום חוב ע"ח דמי שכירות של העבר או של העתיד , או ע"ח חלקו של ג' בחנות ; ופעם אחרת טען כי הכספים שולמו לו על בסיס הקרבה המשפחתית ביניהם והידיעה של ר' כי ג' היה זקוק לכסף.

       

    • בתביעתו לפירוק שיתוף טען ג' כי, "הצדדים יודעים היטב כי מדובר בכספים שמשולמים ע"ח כספים שהנתבע צריך לשלם ,ללא קביעה מהי תכלית הכספים וכי ג' קיבל כספים מר' מתוך הבנה והסכמה שכספים אלה ישמשו בסיס לכל החלטה שתתקבל ביניהם בעתיד, כאשר ברקע הדברים עומדת דרישתו של ג' מר' כי ישיב לו סך של 60,000 ₪ ע"ח כספי השכירות שלא שולמו, וכן אי הסכמה לגבי שווי השוק של החנות בהתאם לשמאות שנשלחה.

       

    • בהזדמנות אחרת, ניסה ג' להציג תשלום הסך של 120,000 ₪, כפרי החלטה יזומה של ר' ; לשיטת ג' , ר' ולאחר תקופה מאמצע 2016 בה לא שילם לו תשלומים חודשיים, החליט מיוזמתו הוא, להעביר לו סכומים שונים,במועדים שונים, באופן אקראי, כפי שהוא מחליט ללא תיאום, ובסך הכל העביר לו בין השנים 2016-2017 סך כולל של 120,000 שח (סעיפים 14-15 לתביעתו+ סעיפים 60-61 ו64-65 לתצהירו, סעיף20 להגנתו);

       

    • בדיון מ4/11/19 מסר ג' גרסה בלתי החלטית בשאלה, עבור מה ניתן הסכום של 120,000 שח:

      " אני מאשר כי אני קבלתי ממנו סך הכל 120,000 שח ע"ח מכירה, אבל לא היתה הסכמה על הסכום. כל הסיפור התחיל בשנת 2000 כאשר אבי הוריש לי חנות ואחי התחיל לשלם לי 500 ₪ לחודש .בשנת 2014 התעוררתי ואמרתי שזה לא יכול להיות 500 שח לחודש כשכל השנים הוא טען שזה ככה....ב 2014 בדקתי בחנויות מסביב וראיתי שמשלמים שכירות 4,000 ₪ והתקשרתי אליו והוא אמר שהוא לא מסכים לתת לי 1,000 ₪ ואמרתי לו כי מגיע חי ע"ח כל השנים 60,000 ₪ . ניסיתי לגשר עם המשפחה והוא לא הסכים לתת לי...הלכתי לעו"ד....במקביל לזה לקחתי שמאי שהעריך את החנות ב187,000 שח זה היה ב, לא התייחס לשמאות 2015...אחרי זה המשיך לתת לי 500 שח ,ואז בא ואמר לי שאם אני רוצה להיפרד הוא ייתן לי 30,000 ש"ח יש לך בעיות, ואח"כ נחליט אח"כ אם זה שכירות או מכירה והוא המשיך לתת לי בהמשך עוד סכומים שהגיעו לסך של 120,000 ש"ח כל זאת שאני עומד על כך לקבל את כל מה שרשום בצוואה 187,000 ש"ח ועוד 60,000שח שהוא לקח ממני כל השנים" (עמ3ש7-19 דיון 4/11/19).

    • בחקירתו (מתאריך 30/6/21) מסר ג' גרסה אחרת ומשודרגת ולפיה כן היה סיכום על התמורה ועל הכספים אשר שולמו. לשיטת ג' , ההסכמות היו , מכירת חלקו בחנות תמורת 187,000 ₪- לפי שמאות -, אך ר' חזר בו, הוא שילם רק 120,000 שח, ( סך 70,000 שח עבור חוב עבר+50,000 שח עבור שווי חלקו) כך נותר הפרש של 137,000 ₪! (עמ15ש1-4).וכדבריו

      כשג' נשאל :

      "ש.מה היה ב2017?

      ת. הבאתי לו חוות דעת שמאי שקבעה 187,000 זה החלק שלי בחנות , הוא לא שילם לי את זה. הוא נתן לי 120,000 ₪ עד 2017 . מתוכם 70,000 על חוב עבר, 50,000 שח על חשבון השווי, כך שנשאר 137,000 ₪ מ-2017. באתי לקראתו כי החנות הייתה שווה 200,000 שח השמאות הייתה משנת 2015. אני אמרתי לו תביא לי 137,000 ובכך אקבל את החלק שלי, הוא ציפצף עליי.....הוא נטל את כל הסכומים גם שכירות וגם מכירה".

      ש. אני מבינה שמבחינת הייתה עסקת מכר, קיבלת 120,000?

      ת. לא הייתה עסקת מכר, לא קיבלתי מה שאני צריך.

      ש. היה סיכום ביניכם?

      ת. היה סיכום והוא חזר בו.

      ש. הסיכום היה 137000 והוא חזר בו?

      ת. נכון אמר לא רוצה לתת לך.

      ש. אתה מלמד אותנו היום שאין הסכמות ביניכם לשיטתך?

      ת. אמרתי אלף פעם סיכמנו דברים והוא חזר בו

      ש. אתה אומר סיכמנו והוא חזר, הוא טוען סיכמנו וזה כתוב, שניכם מסכימים שסיכמתם?

      ת. לא הבנתי מה כתוב, אני רוצה לדעת מה הוא זייף.(עמ'15ש1-17)

      בסוף חקירתו ,ג' מאשר את מכירת חלקו לאחיו אך מלין על סכום התמורה.:

      "ש. לפי טענתך אתה סיכמת עם אחיך למכור את החלק שלך בסך של 187,000 וכן הפרשי

      על סך של 70,000. הוא שילם 120,00 ולא שילם את ההפרש?

      ת. כן זו הטענה שלי"(עמ'16ש36-34)

       

58. מכל הגרסאות המשתנות של ג' , כמפורט לעיל, ניתן להסיק כי טענתו העיקרית של ג' היא שהסך של 120,000 ₪ לא מהווה תמורה עבור מכירת חלקו בחנות, שכן הסכום לא שיקף נכונה את המציאות לעניין שווי חלקו בהתאם לחוות דעת השמאי אותה עת, או לעניין דמי השכירות הראויים אשר היו מגיעים לו עד לאותה תקופה ;רוב רובן של גרסאות ג' נועדו לתמוך ולהוכיח טיעון מרכזי זה, מזה ניתן להסיק ולהבין כי טענתו של ג' לעניין ההתנערות מהמסמך עליו חתם, היא טענה בכדאיות העסקה.

     

59. כידוע, בהתאם לסעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-,1973 טענה זו אינה מקימה עילה לביטול חוזה. בנסיבות העניין ג' לא עמד במבחנים שנקבעו בפסיקה להוכחת טעות או הטעיה המזכות בביטול העסקה. להיפך, מהראיות שהביא ג' עצמו עולה כי בטרם חתם על המסמך הוא ידע על השמאות ,ועמדו בפניו כל הנתונים והשיקולים המסחריים בעניין שווי החנות או דמי השימוש, ולא היו סיכונים בלתי סבירים או בלתי צפויים, ובכל זאת הוא מצא לערוך ולחתום על מסמך המכר בסכום שנרשם מפורשות על הסך של 120,000 ₪.

     

60. מהראיות שהובאו בפני עולה כי, ג' שלח לר' שני מכתבי התראה, באמצעות עו"ד תמיר עמר, מכתב מתאריך 19/2/14 ועוד מכתב מתאריך 7/5/15 בו צוין-וצורפה הערכת שמאי לפיה שווי החנות מוערך בסך של 750,000 ₪, קרי חלקו של ג' הוא 187,500 ₪,לפי מסמכים אלה, כבר בשנים 2014 וב2015, העלה ג' טענות כנגד הסכום החודשי שמשלם לו ר' בגין דמי השכירות של חלקו בחנות בסך של 500 ₪ ,והוא דרש מר' תשלום בגין חובות של שנים עבר בסכום כולל של 60,000 שח , וכן תשלום שכירות חודשית בסך של 1,000 ₪ .

    עו"ד תמיר עמר, הגיש תצהיר מתאריך 2.11.20 ונחקר בפניי; לשיטתו, הוא שלח מכתבי התראה לר'; אחרי מכתב שני, ר' התקשר אליו ודיברו על המכתב, הוא היה לחוץ, ומוטרד מאפשרות פירוק השיתוף ומכירת בחנות, אך מאז שיחה זו לא היה ביניהם קשר. (עמ7ש25-31).ר', בעדותו אשר ומסר כי כן קבל מכתבים עמ'11ש14-16);

    במצב דברים זה עולה כי ,כבר בשנים 2014-2015, ואף בטרם חתימת המסמך מחודש 3/2017 ,שני הצדדים ידעו על השמאות בעניין שווי החנות ודמי השימוש. ועל כן בעת שג' ערך וחתם על המסמך מיום 5/3/2017 , לא היתה שום טעות או הטעיה לענין השווי של חלקו בחנות, הסכום של 120,000 ₪ זהו הסכום שהסכימו לו הצדדים דאז על אף השמאות, ועל כן ג' אינו יכול כיום להתנער מהמסמך והסכם המכר , עקב טענות של כדאיות העסקה וכי הסכום פחות משווי השוק.

     

61. מטיעוני הצדדים עולה כי לאחר פטירת האב המנוח, ר' שילם לג' סך של 500 ₪ לחודש, ובשלב מסוים, העלה הסכום של דמי השכירות לסך של 700 ש"ח לחודש. הצדדים לא הביאו ראיות למועד המדויק להעלאת הסכום ,אך מתוכן מכתבי ההתראה ניתן להסיק כי זה היה לאחר שליחת המכתבים הנ"ל , וזאת עד לעריכת המסמך מחודש 3/2017 .

     

62. לדידי, עצם עריכת המסמך נשוא מחלוקת ב 3/2017 , לאחר מודעות שני הצדדים לקיום מחלוקת בעניין ואף שליחת מכתבי התראה ושמאות , ובשים לב ליחסים עכורים ביניהם כטענת ג', מחזק טענת ר' כי ,מדובר בהסכם מכר ותמורה מליאה, ומחליש מאוד את גרסת ג' כי מדובר בתשלומים על חשבון חוב. סביר להניח שאם לג' היו טענות דאז לעניין יתרת חוב , הוא לא היה מסכים לחתום על המסמך נשוא המחלוקת ולרשום מפורשות :" עבור מכירת חלקי בחנות... סה"כ הסכום הכולל 120,000 ש"ח" ; מסמך כזה מעיד על סיום כל המחלקות ביניהם בעניין חלקו בחנות ודמי השכירות.

     

63. טענת ג' בסיכומיו כי ר' הודה בחקירתו( עמ' 12 שורות 17-33) שבניגוד לנטען בתביעה מטרת "המסמך הייתה לרשום תשלומים מעת לעת תוך הפנייה לעדותו ,אינה נכונה עובדתית. בית משפט בחן עדות ר' שם, ואין בה כלום לטענה זו, ב"כ ג' בעצם מוציאה את הדברים מהקשרם.

    ר' ולאורך כל חקירתו חזר על גרסתו כי היה הסכם מכר, ואף הסביר כי ג' הוא זה אשר חזר בו מההסכם :

    "ש. מתי הלכת לעו"ד?

    ת. אחרי שהוא התכחש למסמך ואמר הוא מזויף

    ש.מתי הוא התכחש?

    ת.אחרי שעשינו הכל,אחרי ששילמתי לו את ה 120,000 ₪,אמר בטלפון לא נותן לך טאבו.

    ש.אז לא היתה הסכמה?

    ת.מה זה לא היה הסכמה?הוא חזר בו.הוא ניסה לעקוץ אותי. בגלל זה אחים שלי לא מדברים איתו כמעט כי הוא ניסה לעקוץ אותי.הוא אמר לאח שלי אם תבוא להעיד אתה תפגע". ( עמ' 13 שורות 9-16)

     

64. הטענה של ג' כי, ר' שילם לו את הסך של 120,000 ₪ על חשבון החוב שדרש במכתבי ההתראה בסך של 60,000 ₪ ,הינה טענה שהופרחה לחלל הריק בלי כל בדל ראיה, ואף אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר:

    ראשית, הטענה הנ"ל סותרת את האמור במסמך מחודש 3/2017.

    שנית, ר' לא הסכים לדמי השכירות אשר דרש ג' והוא העלה דמי שהכירות לסך של 200 ₪ בלבד, ואין זה סביר כי הוא הסכים לשלם עבור הפרשי העבר, סכומים יותר גבוהים.

    שלישית, בסעיף 5 למכתב ההתראה משנת 2014 ששלח ג' לר' הציע כי ,ר' ישלם בגין הפרשי שכירות העבר סך של 25,000 ₪ במקום 60,000 ₪ :" לפנים משורת הדין ועל מנת לשמור על יחסים תקינים בתוך המשפחה הינך נדרש להעביר סך של 25,000 ₪ בתוך 30 ימים ".

    כך שאין זה סביר שר' ישלם סך 60,000 ₪ מקום שג' עצמו דרש רק 25,000 ₪.

     

65. גם אם סכום התמורה אינו זהה לשווי אשר נקבע בשמאות, אין בכך די בכדי לפגוע בתוקף ההסכם , מקום שהצדדים הסכימו על התמורה ,ללא טעות או הטעיה, והסכום היווה מפגש רצונות של שניהם באותה עת , ר' הסביר בעדותו כי הסכום של 500 ₪ דמי שכירות עבור חלקו של ג' נקבע בהתאם לשווי שוק וכדבריו :

    "ש. מי קבע את דמי השכירות?

    ת. השוק

    ש. נתת אי פעם לג' שמאות שקובעת גובה דמי שכירות?

    ת. יש לי את החנות ליד שכנים בדקתי כמה הם משלמים שכירות, חנות של 35 מ"ר כמוני שהיא לא פתוחה ובגלל שהיא סגורה עם מחסן, החנות היא 35מ"ר,יש חנות מקבילה והשכירות שם 2,000 ₪ ,רבע זה 500 ₪,זה היה בהסכמה". ( עמ' 10 שורות 19-24)

    ובהמשך ( עמ'11 שורות 12-13):

    "בכל החנויות של האזור אף אחד לא משכיר חנות בסכום הזה שאתת מדברת עליו.עכשיו הושכרה חנות לא מזמן לפני שבועיים ב 3,500 ₪, צמודה אלי והיא יותר גדולה מהחנות שלי"

    ובהמשך ר' הסביר כי לג' היה בבעיות כספיות ורצה למכור את חלקו,

    "ש. 20 שנה חילקתם את העיזבון של אבא על ידי התשלום של השכירות,מה קרה פתאום שג' התחיל לדבר איתך על למכור את החלק שלו?

    ת. היה לו בעיות כספיות,הוא רצה כסף,הוא נדנד לי על זה שרוצה כסף.הוא רצה שאני ארים לו את השכירות,אז הרמתי לו עוד 200 ₪." ( עמ' 9 שורות 19-22).

    ובהמשך מסר ר' : " ..התייעצתי עם המנהל חשבון, אמר לי להוסיף 200שח ,וכל השנים קיבל במזומן בלי חשבונית .אז הגענו שאני ארכוש את החלק שלו בסך 120,000 ₪" ((עמ11ש18-21)

    ובהמשך :

    "ש... אתה רוצה להגיד שאותו שווי שוק זה היה 120,000 החלק של הרבע?

    ת.כן, בזמן הזה זה היה.זה המחירים". ( עמ' 11 שורות 24-25).

     

66. אוסיף כי, מאחר ומדובר כאן במכר בין בני משפחה אחת, בין שני אחים, לא מן הנמנע כי נשקלו גם שיקולים משפחתיים בקביעת סכום התמורה, גם אם זה פחות ממחיר או שווי השוק לפי חוות דעת השמאי.

    בהקשר זה חשוב לציין כי, ר' הוא זה אשר מנהל החנות משך 30 שנים ,ואף לפני פטירת אביו הוא ניהל החנות למשך כעשר שנים ,דבר שהביא האב לצוות לו 3/4 החנות ( עמ' 9 שורות 23-33).

     

67. חיזוק לכך שהמסמך מהווה הסכם מכר ניתן למצוא בעובדה כי, הצדדים עצמם פעלו בהתאם להסכם זה, ר' ממשיך להחזיק בחנות, ג' קיבל מר' תשלום כל התמורה בסך של 120,000 ₪, כאשר ר' הפסיק להעביר לג' את התשלום החודשי בגין דמי השכירות בסך של 700 ₪ לאחר חתימת המסמך ; במלים אחרות ,הצדדים קיימו את התנאים שנקבעו בהסכם, וגילו בכך דעתם כי ההסכם אכן מחייב אותם.

    אעיר בהקשר זה כי ,לאחר עריכת המסמך ג' לא פנה לאחיו לתשלום דמי השכירות החודשיים, ולא פנה לבית המשפט בעניין זה או לא שלח לר' מכתב התראה, ותביעתו לפירוק שיתוף ודמי שכירות הוגשה לביהמ"ש רק לאחר שר' הגיש את התביעה למתן פסק דין הצהרתי, והדבר מעיד ומחזק כי ג' ראה במסמך כהסכם מכר מחייב.

    ג' נשאל בחקירתו לעניין התנהלותו הנ"ל, אך לא ידע לתת הסבר משכנע לכך; פעם טען כי הוא ניסה להגיע להסכמות דרך המשפחה( עמ' 16 שורות 28-29) , אך הוא לא הביא כל ראיה בעניין זה ולא זימן לעדות אף אחד מהאחים , ופעם אחרת טען בגלל שהוא פוטר מעבודתו, הוא נכה ואין לו כסף לתבוע ( עמ' 9 שורות 7-8), אך גם כאן אדרבא, בנתונים אלה סביר שהוא היה כן עומד לקבל את חלקו בשכירות במיידי, ולא להמתין עם דרישתו.

    בהקשר אפנה לע"א 4787/06 מאהל מנאע נ' עז' המנוח חוסין סלים מנאע :" הנטיה לקבל טענה לפיה החוזה נעדר מסוימות – טענה שמשמעותה שהחוזה כלל לא נכרת מלכתחילה – תקטן בודאי מקום שבו, כפי שהדבר בענייננו, כבר החלו הצדדים לקיים תנאים שנקבעו בחוזה, וגילו בכך לכאורה דעתם כי החוזה אכן כובל אותם."

    ובע"א 10849/07 חסיב נעים פוארסה נ' שאוקי יוסף פוארסה : "כך, בענייננו, עצם קבלת התמורה על פי ההסכם על ידי המערער מעידה כי הלה ראה עצמו מחויב בהסכם המכר."

     

     

68. ג' מעלה הרבה טענות כנגד המסמך ומצביע על "סתירות" וחורים בו, לרבות סתירות בעניין הסכומים הנטענים או התשלומים שבוצעו והמועד בו נרשם המסמך, אך לא מצאתי בטענות אלה בכדי לפגום באמיתות המסמך ובתוקפו כהסכם מכר.

    • מקריאת המסמך עולה כי סכום התמורה הכולל של 120,000 ₪ הכתוב בהסכם ,אינו מתיישב עם סכומי התשלומים המפורטים בו. למשל מצד אחד יש אישור לקבלת סך 70,000 ₪ ומצד שני נרשם כי נותר סך 70,000 ₪ כך שסך הכל יוצא 140,000 ₪. לא מצאתי בכך כדי לפגום במהימנות המסמך או תוקפו, במסמך עצמו נרשם כי הסכום הכולל הוא 120,000 ₪. ר' הסביר בחקירתו כי מי שכתב את המסמך הוא ג' ומדובר בטעות שלו. וכדבריו :

      "ש. כתוב 70,000 , עוד אתה כותב שנותרו לתשלום.

      ת. אל תגידי אתה כותב, זה הוא כתב.

      ש. רשום נותרו לתשלום 70,000 איך זה יוצא 120,000?

      ת. כי הוא ניסה להטעות שם.בשורה התחתונה הוא קיבל 120,000 והוא מאשר שקיבל" (עמ' 11 שורות 26-29).

       

    • כמו כן במסמך זה יש אישור על קבלת סך 70,000 ש"ח ועוד 43,000 ש"ח , כך יוצא אישור על קבלת סך 113,000 ₪, ו"חוסר" של סך של 7,000 ₪ לתמורה בסך של 120,000 ₪.;אך גם כאן לא מצאתי כי יש בכך כדי לפגום בטענה של ר' כי תמורת המכר הינה בסך ל 120,000 ₪ . כאמור תמורת המכר נרשמה מפורשות במסמך, בנוסף ג' לא הכחיש את קבלת הסכום הכולל של 120,000 ₪,כמפורט לעיל.

      בנוסף, ר' מסר גרסה ראשונית בכתב תביעתו שעמדה בחקירה הנגדית: הוא מסר כי הוא שילם לג' את הסך של 120,000 ₪ במזומן בתשלומים, סכום ראשון בסך של 70,000 ₪, עוד סכום בסך 43,000 ₪ , ג' אישר ההסכמה וקבלת הכספים בכתב ידו, ולאחר מכן שולם סכום נוסף של 7,000 ₪ במזומן .הוא חזר על עקרי גרסה זו גם בחקירתו.

      ר' אישר בחקירתו כי אכן הסך של 7,000 ₪ לא מופיע במסמך ;הוא הסביר כי ג' הגיע לבית ר' וקיבל סכום זה.(עמ12ש11-21).

       

    • העובדה כי ר' מסר פעם שהסך של 43,000 ₪ שולם בתשלום אחד ( עמ' 12 שורות 23-24)ופעם מסר כי זה היה בשני תשלומים( עמ' 12 שורות 14-16) , אינה סתירה מהותית היורדת לשורש הענין, כאשר ג' עצמו לא הכחיש קבלת הסכומים.

       

    • לגבי מועד כתיבת המסמך -

      ר' מסר בתביעתו כי, המסמך לא נחתם כולו במועד אחד , בחודש מרץ 2017 הגיעו הצדדים ביניהם לידי הסכמה, עד אז חתם ג' על קבלת הסך של 70,000 ₪, ולאחר שג' קיבל את הסך הנוסף של 43,000 ₪ הוא חתם שוב על קבלת אותו סכום, בתחתית המסמך.

      גם בחקירתו חזר ר' על אותה גרסה והסביר כי, בתוך חודשיים שולמה לו כל התמורה ( עמ' 12 שורות , 14-27, 30-33). עדות זו הינה סבירה בעיני ומתיישבת עם המסמך עצמו ,שלפי תוכנו וסדר הרישום ומספר החתימות בו, עולה כי זה נרשם ביותר ממועד.

       

    • לשיטת ג', עדות ר' כי המסמך לא נערך במועד אחד, סותרת עדות המומחה הגרפולוג מטעם ביהמ"ש ויש בכך בכדי לפגום בחוות הדעת , אך לא מצאתי בכך ממש.

      המומחה השיב לשאלות הבהרה ב"כ ג' כי .."אין כל אינדיקציה לכתיבה במועדים שונים. יחד עם זאת לא ניתן לשלול את האפשרות שבוצעו תוספות במסמך המחלוקת , על ידי אותו אדם, אותו מכשיר ועל אותו מצע". אם כן ,המומחה עצמו אינו שולל "תוספות" במסמך. בנוסף, אציין כי ר' מסר כי הכספים שולמו בתוך חודשיים, כך שאין מדובר בפרק זמן של שנים, שאז הדבר יתגלה על פני המסמך עצמו.

       

69. מסקנה- לאור כל האמור לעיל, אני קובעת שניתן להסיק ממכלול הנסיבות כי, חל מפגש רצונות ביחס לתנאים המהותיים והחיוניים של העסקה, מכירת חלקו של ג' בחנות לאחיו ר' תמורת הסך של 120,000 ₪.והמסמך מיום 5/3/2017 עליו חתום ג' מהווה הסכם מכר מחייב.

     

    סוף דבר-

70. לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה של ר'  בתמש 50983-01-19 ונותנת בזאת פסק דין הצהרתי לפיו ר' רכש את זכויותיו של אחיו ג', בחנות אשר קיבלו בירושה מאביהם, תמורת הסך של 120,000 ₪ , וזאת בהתאם להסכם מיום 5/3/2017, ועל כן הוא זכאי להירשם הבעלים של מלוא הזכויות בחנות .

     

71. לאור התוצאה אליה הגעתי , אני מורה על דחיית התביעה של ג' לפירוק השיתוף בחנות ו/או לתשלום דמי שימוש.

     

72. אני מחייבת את ג' לשלם לידי ר' הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.הסכום הנ"ל ישולם תוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

     

73. המזכירות תשלח פסק דין לב"כ הצדדים ותסגור שני התיקים.

    ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים או פרטים מזהים.

     

    ניתן היום, כ"ב אדר ב' תשפ"ב, 25 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.