פס"ד בעניין התחייבות למתן מתנה

הליך זה הגישה אם כנגד בנה ועניינו מתן פסק דין המצהיר אודות ביטול התחייבותה למתן מתנה במקרקעין.

רקע דיוני נדרש

1. התובעת אימו של הנתבע, שהינו בנה, יחידה (להלן ובהתאמה גם "האם" ו"הבן").

    

2. נושא הסכסוך הוא דירה המצויה ב-x, הידועה כחלקה cc/dd, בגוש z (להלן: "הדירה").

    

3. ביום 30.3.2017 חתמו האם והבן על תצהירי מתנה הדדים, אשר בהם הובע רצון האם להעביר את הדירה במתנה, ללא תמורה, על שם הבן וכן הסכמתו של האחרון לקבלת הדירה במתנה (להלן: "תצהירי המתנה"); תצהירים אלו הוגשו למשרד מיסוי מקרקעין ב-x.

    

4. נכון לעת הזו, טרם הושלם הליך העברת הזכויות, על פי תצהירי המתנה, כאשר התובעת מחזיקה במלוא הזכויות הרשומות בדירה; ברם לאחר הגשת התביעה נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע.

    

5. להשלמת התמונה יצוין, כי במרוצת ניהול ההליך דנא הגישה התובעת הליך אפוטרופסות, שבמסגרתו עתרה למנותה זמנית כאפוטרופוסית לגוף לבנה, הנתבע (ר' א"פ *******); בהמשך ובהתאם לבקשת התובעת למחיקתו, נסגר ההליך בהחלטה מיום 14.1.2021.

    

6. בהינתן מורכבות יחסי הצדדים ועל יסוד הסכמתם, הם הופנו לקיומו של תהליך טיפולי במסגרת מכון "הבית של טלי" (ר' החלטתי מיום 6.11.2020); תהליך אשר הופסק בהמשך ע"י התובעת (ר' עדכון שהוגש לתיק ביום 5.8.2021).

    

7. יתרה מכך, מפאת הסכסוך הכואב בין הצדדים והשלכותיו, נערכו נסיונות רבים לסייע לצדדים בגיבוש הסכמות אשר ייתרו המשך ניהולו, לרבות הצעות לפתרון הסכסוך. כך גם על יסוד הסכמתם הופנו הצדדים לנתיבי גישור והסכמות שונים; ברם למרבה הצער, ניסיונות אלו לא צלחו וקם הצורך בהמשך בירור התובענה. משכך, הוגשו תצהירים מטעם הצדדים, וכן התקיימה ישיבת הוכחות, במסגרת העידו הצדדים וכן שני עו"ד שזומנו בידי מי מהצדדים- עוה"ד ר' ועוה"ד ב', וכן העדה, הגב' מ', מטעם התובעת.

    

   טענות הצדדים בעיקרן

   התובעת

   • התובעת בהענקתה לנתבע את הדירה פעלה משיקולי מיסוי בלבד ובהתאם ייעוץ משפטי שקיבלה, לאחר שרכשה דירה נוספת על שמה ב-y.

   • בהתאם לייעוץ משפטי זה, העברת הדירה על שם הנתבע, תקל את גובה מס הרכישה שתידרש לשלם התובעת על הנכס ב-y וכן תפטור אותה ממס שבח בגין מכירת אחת הדירות.

   • התובעת לא מימשה את כוונתה לתת את הדירה במתנה לנתבע ואף לא נקטה בשום צעד מעשי להעברת בעלות על הדירה לנתבע, ולכן נמנעה מלחתום על כל מסמך להעברת הבעלות בדירה, כגון יפוי כוח, שטרי מכר וכו'.

   • המנעות התובעת מלעשות כן, נבעה מכך שחזרה בה מרצונה לתת במתנה את הדירה לנתבע, לאור התדרדרות היחסים ביניהם, שחלה לאחר שנחתמו התצהירים. כך ביום 11.3.2018 שלחה לנתבע הודעה לפיה היא מבטלת את הסכמתה להעביר לו את הדירה במתנה.

   • רצון התובעת בביטול המתנה נבע משתי סיבות עיקריות - הרעה ניכרת שחלה במצבה הכלכלי, עקב נשיאתה בחובות שיצר הנתבע, בסך של 250,000 ₪, כמו גם התנהגות מחפירה של הנתבע כלפיה, הכוללת גילויי אלימות פיזית, מילולית ונפשית, מאז חתימת תצהירי המתנה.

   • במקרה דנא, המתנה לא הושלמה, הבעלות בדירה לא הועברה והנתבע אף לא שינה מצבו לרעה תוך הסתמכות על המתנה. לאור התנהגות הנתבע, חזרת התובעת ממתן מתנה מוצדקת.

   • לפיכך, מבוקש להצהיר, כי התחייבותה למתן הדירה במתנה לנתבע בטלה.

   • בתצהירה טענה, כי לאורך כל הדרך לא הייתה לה כוונה להעביר את הדירה על שם הנתבע, עסקת המתנה בוצעה לשם חיסכון במס, כאשר הובטח לה כי ייעשה שימוש בתצהירים אך לשם דיווח למיסוי מקרקעין ואזי ישמרו המסמכים אצל עו"ד ר', כאשר ביכולתה של התובעת בכל עת לבטל את עסקת המתנה ולשלם את המס. בהתאם לכך, הועברו מסמכי המתנה לידי העו"ד ר' לאחר חתימתם ולא לעו"ד ב'.

   • עו"ד ר' שהכירה מקרוב את מערכת היחסים העכורה בינה לבין הנתבע, בשל הניכור ההורי שחווה מצד אביו, ידעה כי אין בכוונתה של התובעת להעביר לו את הדירה בחייה. כך גם בשל הסתבכויותיו הכלכליות ע"י אביו, לא רצתה כי הדירה תיפול כטרף קל בידי נושיהם הרבים.

   • לא זכור לה, כי חתמה על מסמכים נוספים לבד מתצהיר המתנה וכן מתצהיר דיווח לרשויות המס, כדי להוכיח שאין לה דירה נוספת. ככל וישנם מסמכים נוספים הנהוגים בעסקאות כאלה הרי הם מבוטלים, היא לא ידעה על קיומם ולא קיבלה העתק לידיה.

   • לאור התערערות היחסים בינה לבין עו"ד ר', והחשש שמא לא תעמוד בסיכום בין השתיים, מיהרה להגיש הליך זה, גם נוכח התבטאותיו של הנתבע שיקח לה את הדירה.

   • ככל וטענות התובעת לעניין חוזה למראית עין לא יתקבלו, אזי כטענה חלופית עומדת לה הזכות לחזור בה מהתחייבותה מהענקת המתנה, שלא הושלמה, בגין התנהגותו המחפירה של הנתבע כלפיה, חרף הסיוע הרב שהיא מעניקה לו.

   • בסיכומיה הוסיפה, כי המדובר בהתחייבות למתן מתנה, שכן לא הושלמה ברישום; המדובר במתנה למראית עין בלבד, שבה מעורבים שני הצדדים בקנוניה על מנת להטעות את העולם החיצון ביחס למצב הזכויות בנכס. לא בכדי פעל הנתבע לרישום הערת האזהרה רק לאחר הגשת התביעה דנא. ככל שידוע לתובעת, העסקה לא דווחה לרשויות המס. המדובר במצב בלתי רגיל של הענקת נכס במתנה, מקום בו אין המדובר באדם מבוגר שמוצא לנכון להעניק מתנה לילדו או לקרוב משפחתו. המדובר בעסקה שנרקמה תוך ייעוץ משפטי שגוי ושקרי שניתן לתובעת.

   • בין עורכת דין ר' לבין התובעת נרקם קשר יומיומי כשהשיחות נסובו על ענייני משפחה והיא שימשה כחוט מקשר בין התובעת לבין הנתבע. בדיעבד התברר כי עו"ד שהייתה מושעית, שלטה בצורה מניפולטיבית וחסרת רגש בתובעת וברכושה והיא שניווטה את התובעת לחתום על תצהירי המתנה, תוך הדחתה להצהרת שקר מול רשויות המס.

   • הצדדים לא ערכו הסכם מתנה, משום שלא הייתה לתובעת כל כוונה להעניק את הנכס שלה לנתבע. התובעת אף לא וויתרה על זכותה לחזור בה ממתן ההתחייבות למתנה, כטענת הנתבע. כך גם לא הובהר כי חתימה על יפוי כוח בלתי חוזר, הינה כמעין וויתור שכזה.

   • מכספי תמורת המכר של דירת אימה, נרכשה ביום 10.3.2017 דירה חדשה ב-y שנרשמה על שם התובעת. בשל הלחץ שהופעל עליה מטעם עורכת הדין ר', חתמה ביום 30.3.2017 על תצהירי המתנה במבואה של הכניסה לאולם האירועים, בלי תנאים אלמנטריים לעשות כן.

   • תצהירי המתנה מולאו בכתב יד ע"י עו"ד ר' ואילו החתימות אומתו ע"י עו"ד אחר, שלא מכיר את הצדדים, כאשר עוה"ד הייתה בהשעייה ומנועה מלעסוק במקצוע עריכת הדין. נדרש היה לקיים את הפגישה על החתימה של תצהירי המתנה, במקום שקט תוך מתן הסברים לצדדים על מהות העסקה, נחתמו תצהירים אלו בעמידה, עם רעש מחריש אוזניים ומבלי שווידאו הבנה של הצדדים וגמירות דעתם ביחס לחתימה.

   • לאחר חתימת המסמכים, כולם הועברו לידי עו"ד ר', ומאז הכל נעצר, לא קודם דבר, לא לעניין דיווח העסקה או רישום הזכויות, כאשר זו הבטיחה לתובעת כי המסמכים ישמרו בכספת במשרדה ולא ייעשה בהם שימוש. גם יפוי הכוח שנחתם ע"י הנתבע לעו"ד ב', משקף את מהות העסקה למראית עין, עת צוין שם כי הוא מסמיך את עורך הדין להחזיר את הזכויות בדירה לתובעת.

   • התובעת העובדת בבית אבות בעבור שכר מינימום, כאשר הנתבע לא היה במצב בריאותי איתן ונתון להשפעות חיצוניות, לא התכוונה להעביר את הדירה בשלב זה של חייה לידי הנתבע. הייתה נעדרת את גמירות הדעת הנדרשת להקנייה של המתנה.

   • הנתבע מצידו אף התנהג כמי שיודע כי אין היתכנות להקנייה של המתנה, גם אם לא ידע מעשית על דחיית המתנה. הוא גם לא ידע דבר אודות העסקה שנרקמה מול עו"ד ר' ורק פעל למילוי ההוראות שלה.

   • גם בשל התנהגותו המחפירה של הנתבע, קמה הזכות לתובעת לדרוש את ביטול המתנה. חרף התנהגותו הקשה כלפיה, התובעת עודנה עושה הכל כדי לסייע לו ממקום של דאגה ואהבת אם לבנה.

   • דחיית התביעה תותיר את התובעת ללא קורת גג, ללא ביטחון אלמנטרי, להמשך חייה ועתידה הכלכלי המשליך ישירות על מצב הנפשי. מאידך קבלתה, לא תגרום נזק כלכלי לנתבע שכן הוא ידע שזה לצרכי מיסים בלבד.

   • יש להורות על קבלת התביעה תוך חיוב הנתבע בהוצאות ושכ"ט עו"ד,וכן למחוק את הערת האזהרה שנרשמה ע"י הנתבע.

   • בסיכומי התשובה שלה טענה, כי התנהגות הנתבע בסרטון מדברת בעד עצמה, כאשר הוא בועט באימו, התובעת, כאשר זו מנגד אינה נוקטת כלפיו באלימות. אין כל מחלוקת כי הנתבע מצוי תחת השפעה זרה של סמים/תרופות ובמינונים מדאיגים. התובעת זעקה וזועקת על מצבו של בנה יחידה. הדברים נוהלו ע"י עורכת הדין ר', שבה נתנה התובעת את מבטחה והיא פעלה כנגדה, בגין כך הגישה נגדה תביעה בבית המשפט השלום בירושלים וכן תלונה ללשכת עורכי הדין.

   • המיסים שהיו אמורים להיות משולמים היו כספים בגין רכישת דירה מכספי אם התובעת, ברחוב הסיגלית, אז הומלץ לה להעביר במתנה ללא תמורה את דירתה לנתבע ובכך למנוע תשלום מס של 8% שהוא כ-220,000 ₪ לערך. התובעת מעולם לא רצתה להעביר את הזכויות בדירתה לשום גורם, אף לא לנתבע.

   • התובעת לא מכירה את עו"ד ב' ואף הוא לא מכיר אותה. הוא גויס והובהל מתוך אולם שמחות כדי לאמת את חתימות הצדדים על המסמכים שערכה עו"ד ר'. התובעת אף לא הייתה מודעת להצעה שהגיעה לנתבע מצד עו"ד ר', בניסיון לסחוט את התובעת בעוד 50,000 ₪. מכך, דין התביעה להתקבל במלואה.

     הנתבע

     • התובעת הפכה למחזיקה בלעדית בדירה לאחר שהחליפה צילינדר ומנעה מהנתבע להיכנס לדירתו שלו. התובעת העניקה את הדירה לבנה יחידה, שכן לה יש דירה נוספת. ככל ולתובעת טענות כנגד הייעוץ המשפטי שקיבלה באותה העת, עליה לתבוע את בא כוחה דאז.

     • למיטב ידיעתו, עורכת הדין שטיפלה בתצהירי המתנה, עו"ד ר', הייתה אמורה לפעול להעברת הזכויות על שמו.

     • לתובעת אין זכות לחזור בה מהמתנה ובפרט בשעה שהנתבע הסתמך עליה. המניע להגשת התביעה הוא לפגוע בנתבע מתוך תאוות נקמה באביו, בן זוגה לשעבר של התובעת.

     • הענקת הדירה לנתבע הוא הפיצוי המינימאלי ביותר שיכולה הייתה התובעת לתת, לאחר הנזק הבלתי הפיך שהסבה לו כל חייו. הזכויות טרם הועברו על שמו, בגין מחדלה של עו"ד שהייתה אמונה על כך. אין לתת לתובעת ליהנות מההפקר בעטיו של מחדל זה.

     • יש להורות על דחיית התביעה, ולהורות לעו"ד להשלים את הליך העברת הזכויות.

     • בתצהירו הוסיף כי הוריו התגרשו כשהיה קטן מאוד. למרבה הצער, אף לאחר גירושי בני הזוג, המשיכו לנהל מאבקים ביניהם, כאשר הנפגע העיקרי היה הנתבע. כל חייו גדל תחת הקונפליקטים והמריבות של הוריו, ונגרם לו נזק רב, בעיקר ע"י אימו. כמו כן, קיבל מאימו מחלה גנטית שגורמת לו סבל רב ועד היום נאלץ לעבור טיפולים.

     • התובעת ביקשה להתמנות עליו כאפוטרופוס, בניסיון לשלוט עליו גם בבגרותו. במהלך טיפול שהשתתפו בו הצדדים, הובהר לתובעת עד כמה מגוחך הניסיון שלה להתמנות כאפוטרופוס שלו.

     • רכישת הדירה ב-y נעשתה ע"י התובעת במחשבה שסוף העולם קרב וכאשר האמינה שרק מי שיתגורר ב-y, יינצל במלחמת גוג ומגוג ועל כן רכשה שם דירה ואף ניסתה לשכנע אותו לעבור איתה.

     • מעולם לא היה שותף לקנוניה של רישום פיקטיבי של הדירה לצורך הונאת מס בלבד ולא דובר איתו על כך. עסקת ההעברה נעשתה באופן כשר המגלם את רצונה הכנה של התובעת להעניק לו את הדירה במתנה, כאשר הוא בנה יחידה של התובעת, ואין לה קרובי משפחה נוספים.

     • העובדה כי התובעת טרפדה את העברת הזכויות בדירה על שמו, אינה משנה את עצם הענקת המתנה. הוא סמך על עו"ד ר', אליה פנו הצדדים לעריכת תצהירי המתנה, שתבצע את עבודתה נאמנה, הלכה למעשה היא עשתה רק מה שהתובעת הורתה לה.

     • לאחר חתימה על תצהירי המתנה, טס לקנדה ועובדה זו עכבה את השלמת הרישום בטאבו.

     • עצם הגשת התביעה של התובעת, אמו מולידתו, כנגדו, גורמת לו לנזק רב ולהתדרדרות במצבו, בעת שהוא מוכר כבעל 100% נכות מהמל"ל. אין מקום לבטל את המתנה שהינה הרכוש היחיד שיש לו, כאשר מצד אביו, השרוי במצוקה כלכלית, לא צפוי לרשת דבר. אין לו הכנסות, למעט, קצבה מהמל"ל.

     • בבוא בית המשפט לבחון את התביעה, יש להתחשב במצבם של הצדדים, מחד בן חסר כל ומאידך, התובעת שמצבה הכלכלי הוא טוב מאוד, כאשר היא גילתה לאחרונה אוסף היסטורי של פריטים השייך לאימה, ששוויו אלפי שקלים.

     • אם היה נודע לו אודות כוונותיה הנטענות של התובעת לבצע באמצעותו הונאת מס, לא היה מסכים לכך. הערת האזהרה שנרשמה לטובתו, נעשתה כדי להבטיח שהתובעת לא תמכור את הדירה ותותיר אותו מול שוקת שבורה.

     • בסיכומיו טען, כי המדובר בתביעה חסר עילה הכוללת טענות חלופיות, לא מבוססות שהתובעת לא הצליחה להוכיחן. משלא עלה בידה לעמוד בנטל ההוכחה, יש לדחות את התביעה על הסף ולחייבה בהוצאות לדוגמא. התובעת מתפתלת כל העת בין גרסתה לעניין חוזה למראית עין לבין טענותיה בדבר ביטול המתנה, כאשר כל אלו לא הוכחו.

     • התובעת שבה ומאשימה את עורכי הדין שייצגו אותה וטיפלו בעניינה ומציגה את עצמה כקורבן. ההיפך הוא הנכון, מדובר באשת עסקית חדה ושקרנית, שאינה מהססת להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותה, לרבות כנגד בנה יחידה, כדי להשיג את מטרתה. בניגוד לטענותיה, התובעת לא הייתה נתונה ללחץ, כאשר אין המדובר בעסקה במקרקעין היחידה שערכה בחייה וכאשר היא מבינה כיצד מתנהל ההליך.

     • על התנהגותה המתעללת של הנתבע, ניתן ללמוד מהסרטון שצורף על ידה, כאשר היא עומדת ומסריטה אותו במשך דקות ארוכות ולאחר שהוא מתחנן אליה לקבל כסף לאוכל, עד שלבסוף הוא בועט בטלפון הנייד שהיא מחזיקה ביד שלה.

     • כל עדות התובעת משופעת בסתירות, תשובות לא רלוונטיות ובלבול. תחילה דבקה בטענה כי מדובר בעסקה למראית עין תוך שהיא מבהירה לנתבע ולכולם כי בכך מדובר ואח"כ הכחישה שמדובר היה בעסקה משיקולי מיסוי. גרסתה, בדבר הלחץ שהופעל עליה לחתום על המסמכים הנלווים לעסקה, כגון יפוי כוח בלתי חוזר, לא הוכחה.

     • אף טענתה, כי פעלה מתוך דאגה לנתבע, נסתרה, כאשר הודתה התובעת, כי לא יצרה עמו קשר ואף כשפנה אליה, לא נענתה לו, לרבות לבקשותיו בעניין אוכל.

     • התובעת לא הוכיחה את מצבה הכלכלי הקשה הנטען, משלא הומצאו כל אסמכתאות מטעמה.

     • הסיבה שבגללה לא נרשמה הערת אזהרה בסמוך לביצוע ההעסקה, נבע מרצון להגיע להסדר עם הנושים בהוצל"פ, משזה לא צלח, נרשמה הערה זו ובניגוד לטענותיה של התובעת שפעלה לכיסוי ההלואות שלו, הרי דבר זה לא נעשה.

     • התובעת לא הבהירה מה המניע של הנתבע לשתף עימה פעולה עבור עסקה למראית עין; לעומת זאת, המניעים שהניעו את התובעת להגיש בקשה להתמנות כאפוטרופוס עליו ברורים דיים לרבות על מנת לקצר את ההליך, כדי שתוכל לשלוט בגופו וברכושו.

     • בידי התובעת לא עלה להוכיח את טענתה להתנהגות מחפירה או טענתה בדבר מצבה כלכלי שהורע. דווקא בגלל מערכת היחסים המורכבת בין התובעת לבנה וההתקרבות ביניהם סמוך לחתימה על תצהירי המתנה, מעידים על רצונה המובהק של התובעת להעביר לו את הדירה, שלאחר מכן התחרטה על כך במסגרת שהותה בחופשה בתאילנד.

     • עדות התובעת והתנהלותה מלמדים, כי היא לוקה בתסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח. הוכח, כי בעקבות ניהול ההליך דנא כנגד הנתבע, התדרדר מצבו הבריאותי וכן מצבו הכלכלי.

        

       דיון והכרעה

        

       מסגרת נורמטיבית

       הסכם למראית עין

8. סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג -1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע, כי "חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה".

    

9. חוזה למראית עין הוא הסכם שבו מתקיימת אי הלימה מכוונת בין הצהרות הצדדים שבהסכם לבין רצונם לאשורו. כך שכלפי כולי עלמא מסכימים הצדדים על הסדר משפטי מוצהר וכתוב; ברם, זהו הסדר למראית עין בלבד, בעוד שכוונת הצדדים שונה (ר', למשל, ע"א 630/78 י' ביטון ואח' נ' מזרחי, פ"ד ל"ג(2) 576, 581; ע"א 6295/95 סוליקה בוחסירה ואח' נ' רות בוחסירה ואח' פ"ד נ(1) 259)).

    

10. במסגרת בירור הליך, שבו עולה טענה מסוג זה, על בית המשפט להתחקות אחר כוונתם האמיתית של הצדדים לעת כריתת החוזה, בהבדל מזו המשתקפת בו. זוהי שאלה עובדתית הטעונה בירור ראייתי וקביעת ממצאים, העולים ממכלול הנסיבות בהתאם. הפסיקה הכירה באפשרות לביסוס ההכרעה בנדון על יסוד כלל הראיות העומדות לפני בית המשפט, לרבות אלו הנסיבתיות המצויות, מטבע הדברים, במקרים מעין אלו, שבהם פעלו הצדדים, כלפי חוץ ובמכוון, על מנת להעלים את כוונתם האמתית (ע"א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' יהודית אולצ'יק, פ"ד נ(2)41, 43).

     

11. הנטל להוכיח, כי בחוזה למראית עין עסקינן מוטל על שכמו של הצד הטוען לחוסר אמיתות החוזה; וזה, כנקבע בפסיקה, כמצדיק מטיבו הטלת נטל מוגבר (ר' ע"א 3642/11 הדר כהן נ' סמיר גטאס (פורסם במאגרים המשפטיים, 3.3.14) פסקה 7 לפסה"ד של כב' הנשיאה חיות).

     

12. קובע סעיף 13 לחוק החוזים שחוזה מסוג זה בטל; משכך אין בידו להעביר זכויות ומה שנחזה כאילו עבר על פיו, מעולם לא יצא מבעלות המעביר. חובת השבה במקרה זה נובעת מדיני עשיית עושר ולא במשפט (ר' לעניין זה ע"א 1043/91 בר חן נ' כוכבי, פ"ד מז(2) 311); וכן בספרה של פרופ' גבריאלה שלו דיני חוזים (מהדורה שניה), בעמ' 167).

     

13. כבר בפסיקה מוקדמת של ערכאת המשפחה נפסק כי, תקנת הציבור מחייבת לפעול לשירושן של טענות בדבר חוזה למראית עין העולה במסגרת סכסוכי משפחה וביתר שאת במישור יחסי בני זוג ולצורך הברחת רכוש מנושים; זאת, לרבות על דרך העלאת רף ההוכחה הנדרש: "בדיני המשפחה, תקנת הציבור מחייבת לעקור מן השורש תופעה פסולה של שימוש לרעה בהליכי בית משפט (אישור הסכמי גירושין למראית עין וביצוע גירושין פיקטיביים בבית הדין הדתי) כדי להבריח רכוש מנושים. מדיניות שיפוטית זו של בית המשפט למשפחה עשויה להביא להטלת נטל ראיה כבד יותר על בן-הזוג התובע ביטול הסכם גירושין בטענה של פיקטיביות. יש להשוות את הדרישה הראייתית הנדרשת במשפטים אלה לדרישה הראייתית הנדרשת במשפטי מרמה והונאה בהליכים אזרחיים, שהרי השימוש בבית משפט ובבית הדין כדי לאשר הסכמים למראית עין ולבצע גירושין פיקטיביים - הם גם בגדר סוג של הונאה כלפי בית המשפט. אין צורך אמנם בהוכחה מעל כל ספק סביר אולם תידרש מידת הוכחה יותר גדולה ויותר ודאית מאשר במשפט אזרחי רגיל." (פסה"ד של כב' השופט י' גייפמן, בתמ"ש (ת"א) 13461/96 אמיר אלטשולר נ' אהובה אלטשולר (פורסם במאגרים המשפטיים, 8.12.04) פסקה 20, הדגשות במקור).

     

    ביטול התחייבות למתן מתנה

14. אין חולק, כי במקרה דנא המדובר במתנה שבמקרקעין שרישומה טרם הושלם; על כן ובהעדר רישום תסווג הפעולה כהתחייבות למתן מתנה (ר' למשל ע"א 879/14 עמוס נחשון נ' יהודה נחשון, פורסם במאגרים המשפטיים, 5.5.2016, ובפרט סעיף 16 לפסה"ד של כב' השופטת ע' ברון).

     

15. סעיף 5 לחוק המתנה, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המתנה") שכותרתו - "התחייבות לתת מתנה" – קובע הסדר נורמטיבי לפיו, במצב דברים זה רשאי המתחייב להענקת המתנה, באופן עקרוני, לחזור בו - כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות להענקה (ס"ק ב לסעיף) או מקום בו החזרה מוצדקת – בין ממחמת "התנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן משפחתו" – ובין מחמת "הרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן" (ס"ק 5 לסעיף).

     

16. זכות החזרה של נותן המתנה, כל עוד זו לא הושלמה, אינה מוגבלת בטעמיה. התכלית העומדת ביסוד הסדר נורמטיבי זה הוא הותרת הכוח בידיו של נותן המתנה לחזור בו מהתחייבותו, תחת סייגי הסעיף וכל עוד לא הושלמה הענקת המתנה, כאמור (ר', למשל, ע"א 2836/90 אריה בצר נ' נחמה צילביץ, פ"ד מו (5) 184, 194; בע"מ 4778/17 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים, 2.7.2017) פסקה 16 לפסה"ד של כב' השופט מ' מזוז).

     

17. לצד זאת, קיימות מגבלות על זכותו של נותן ההתחייבות למתן המתנה מלחזור בו, בהתאם לפרשנות הפסיקה בזיקה המתקיימת בין סעיף 5(ב) ל-5(ג) לחוק המתנה; וזכות זו עומדת לו כל עוד לא ויתר עליה בכתב, וכל עוד מקבל המתנה "לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות", לשון הסיפא לס"ק 5(ב) לחוק המתנה (ר' תא (חי') 9616-05-17 ח'שיבון ויליאם נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה (פורסם במאגרים המשפטיים, 3.9.2020, ס' 91 לפסה"ד).

     

18. לעניין פרשנות סעיף 5(ב), ראוי לשים לב, כפי שכותב פרופ' מ' ראבילו, כי הסעיף אינו מציב דרישות בדבר צורך להוכיח שינוי מצב "לרעה" או שינוי במצב "רכושי/כלכלי" בהכרח של מקבל המתנה; והדרישה היא הוכחת שינוי במצב מקבל המתנה כפועל יוצא מהסתמכותו על ההתחייבות למתן המתנה.

     

    "העקרון המוגן כאן הוא עקרון ההסתמכות (reliance) אשר – לפי התיאוריות המקובלות – עומד בבסיסה של חובת ההתנהגות בתום לב (אובייקטיבי), נוסף על עקרון זה אנו מתחשבים בעיקרון של תוקפן של פעולות משפטיות ובאינטרס שיש לחברה בצמצום המצבים התלויים ועומדים, כמו חזרה מהתערבות" (מרדכי ראבילו חוק המתנה, תשכ"ח -1968 – פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי (תשנ"ז), בעמ' 364, הדגשות לא במקור).

     

     

19. מוסיף פרופ' ראבילו, כי "יש לתת משקל לזיקה ההגיונית שבין ההתחייבות להסתמכות, ובמקרה זה אלה הם "המתנה ומהותה מחד גיסא והשינוי ומהותו מאידך גיסא". [...] מובן שהשינוי צריך להיות מהותי וכן מן ההכרח שיהיה תוצאה של ההבטחה, ולא תוצאה של החזרה" (שם, בעמ' 363). כך גם, הן עשיית מעשה והן המנעות מעשיית מעשה ככל וכל אחד מהם הוא פועל יוצא מההבטחה למתן המתנה יכולים להוות שינוי במצב (שם, שם, הדגשות לא במקור).

     

20. הנטל להוכיח, כי חל שינוי במצבו של מקבל המתנה כפועל יוצא מהסתמכותו על ההבטחה במובן סעיף 5(ב) לחוק המתנה, רובץ לפתחו של מקבל המתנה (מ' ראבילו, לעיל, שם בעמ' 365).

     

21. אשר לדיבור "התנהגות מחפירה"; כאן ניתנה בפסיקה פרשנות מרחיבה שיש בה כדי להקל על מי שהתחייב במתן המתנה, אך זאת לצד הדרישה כי על הטוען לקיומה של התנהגות מחפירה להניח בסיס של ממש לטענתו, כעולה מדעת הרוב בפרשת וייסר נ' שביט הקובעת, כי "אין לפרש את הביטוי לפי משמעותו הרגילה, אלא לפי המשמעות שיש לתת לו על רקע מערכת היחסים שבין נותן מתנה למקבל המתנה. לדוגמה, מילת גנאי, אמירה של זלזול ואפילו עקימת פרצוף, שייחשבו עניין של מה בכך על רקע מערכת יחסים אחרת, משמעותן רעה וחמורה כאשר מדובר בנותן מתנה ובמקבלה...די בהתנהגות בלתי ראויה כלשהי כדי להקים את עילת החזרה" (ע"א 350/96 וייסר נ' שביט פ"ד נב(5), 797, 814; הדגשה לא במקור; כן ר' ע"א 7158/06 כרמי צמח נ' דוד גבאי (פורסם במאגרים המשפטיים, 19.7.2009).

     

22. לצד האמור, במלאכת פרשנות בית המשפט את העובדות וסיווגן כ"התנהגות מחפירה" אם לאו, שומה על בית המשפט לבדוק בנוסף "אם ההתנהגות המחפירה לא נגרמה כתוצאה מהתנהגותו של הנותן עצמו"; וכל וכך הדבר - אין נותן המתנה רשאי לחזור בו מהבטחתו (מרדכי ראבילו חוק המתנה, תשכ"ח -1968 – פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי (תשנ"ז), בעמ' 386, הדגשה לא במקור; פרופ' ראבילו מבסס זאת על המילים "אם היתה החזרה מוצדקת" שבסעיף 5(ג) לחוק המתנה; כן ר' לעניין זה תלה"מ (חדרה) 65400-05-20 אלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים המשפטיים, 24.2.2024) ס' 14-16 לפסה"ד של כב' השופטת יפעת שקדי שץ; תמ"ש (חי') 65308-06-21 מ.ב נ' ה.ב (פורסם במאגרים המשפטיים, 12.6.2023) ס' 17-18 לפסה"ד של כב' השופטת הילה גורביץ' עובדיה)).

     

    חתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר בזיקה לטענת חזרה ממתנה

23. הפסיקה דנה בנפקות קיומו של ייפוי כוח בלתי חוזר בזיקה להיתכנות של נותן המתנה מלחזור בו; ובמילים אחרות וכאמור בסיפא לסעיף 5(ב) לחוק המתנה - האם יש בחתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר שנתן המעניק למקבל בבחינת ויתור בכתב על זכות המעניק לחזור בו מהתחייבותו?

     

24. הדעות בפסיקה ובכתיבה האקדמית במענה לתשובה על שאלה זו היו חלוקות במרוצת השנים. ברם וחרף קיומם של הבדלים קטנים (ניואנסים) בין הדעות השונות, שהומשגו כהבדלים ב"דגש ומשקל", בהבדל ממהות, הובעה בפסיקת בית המשפט העליון העמדה, לפיה "הדעה הדומיננטית בפסיקה ובספרות היא, כי ייפוי כוח בלתי חוזר אכן מהווה, ככלל ובהעדר ראיות אחרות, משום ראיה לוויתור של נותן המתנה על זכותו לחזור בו מהתחייבותו, זכות המוקנית לו בסעיף 5(ב) לחוק" (בע"מ 4778/17 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים, 2.8.2017), פסקה 14 לפסה"ד של כב' השופט מ' מזוז; הדגשה לא במקור; כן ר' את ניתוח הסוגיה, שם, בפסקאות 8-14).

     

    מן הדין אל הנדון

25. אין מחלוקת וכך גם מצהירה התובעת, כי הצדדים חתמו על תצהירי מתנה הדדיים (ר' עדותה בעמ' 98 לפרוט', ש' 18-19); ברם, בהקשר זה מעלה התובעת טענות המגלות קושי לכאורי לדור בכפיפה עובדתית אחת.

     

26. מחד גיסא, טוענת התובעת, כי הענקת הדירה לנתבע נעשתה באופן פיקטיבי כעסקה למראית עין, משיקולי מיסוי ועל מנת לחסוך עבורה צורך תשלום מס, וכי הנתבע אף ידע על כך, שאין לה כל כוונה להעניק לו את הדירה במתנה (עדותה בעמ' 99 לפרוט' ש' 1-3, ש' 6-13).

     

27.  מאידך גיסא ובאותה נשימה, טוענת התובעת, כי עומדת לה הזכות לחזרה מרצונה בהתחייבותה להעניק את הדירה במתנה לנתבע, זאת בהתאם לעילות הקבועות בחוק המתנה ובהן התנהגותו המחפירה כלפיה לצד הרעה במצבה הכלכלי; טענה שבה מגולמת הנחה עובדתית בדבר סיווג ההסכם כהתחייבות למתן הדירה במתנה לידי הנתבע, ולא כהסכם למראית עין.

     

28. האמור לעיל מתחדד על רקע טענותיה הנוספות של התובעת, לפיהן בנה הנתבע, הוא אדם חולה ומסכן, כלשונה, באופן כזה המחייב אף למנות לו אפוטרופוס (ר' בעדותה, למשל בעמ' 99 ש' 15[הוא מסכן"]; עמ' 124 ש'17 ["הוא מסכן, אני לא פותחת"]; עמ' 144 ש' 18["הוא מסכן אני יודעת"]) ואף עותרת, בין לבין למינויה כאפוט' עליו (ר' הליך בא"פ 19275-03-18).

     

     

29. נהיר, כי אין מקום להעלאת טענות עובדתיות סותרות או חלופיות בכתבי טענות, למעט אם אימת בעל דין בתצהיר, כי העובדות כהווייתן אינן ידועות לו; כך קובעת תקנה 27 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקסד"א"). בבסיס הכלל שביסוד התקנה עומד עקרון תום הלב הדיוני, האינהרנטי לאדם הפונה לקבלת סעד שיפוטי; עקרון שעיגונו בא אף לידי ביטוי בעקרונות היסוד של התקסד"א, כקבוע בתקנה 3(ב); כך גם מתיישב כלל זה עם איסור העלאת טענות סותרות בהליכים שונים; קרי: "השתק שיפוטי" (ר', למשל פסה"ד של כב' השופט ר' אמיר בתא (מרכז) 68570-12-21 A-Z SHIRIN PROPERTIES LLC נ' אלי חסון (פורסם במאגרים המשפטיים, 7.2.2023)).

     

30. יודגש - במקרה זה, לא ניתן כל תצהיר מטעם התובעת המאפשר לה להעלות טענות מעין אלה; נהפוך הוא; טענותיה, לרבות אלו העולות מעדותה, מלמדות על ידיעה פוזיטיבית של עובדות, הנטענות באופן חלופי וסותר זו לצד זו, כמפורט לעיל וכפי שעוד יפורט להלן.

     

31. הדואליות העובדתית הנטענת משתקפת אף ממכתב ההתראה שנשלח מטעמה לנתבע מיום 11.3.2018 (צורף כנספח לכתב התביעה), הגם שיש בו לכאורה כדי לחזק את הטענה בדבר ההתחייבות למתן המתנה, ובו נכתב בסעיף 1 "במסגרת היערכותה לשיקולי מס עקב רכישת דירה נוספת, ועקב ייעוץ משפטי שקיבלה, התחייבה אמך להעביר את הדירה שבנדון על שמך." ואילו בסעיף 2 "עקב יחסי האמון והקרבה המיוחדים שהיו ביניכם, נאותה מרשתי להתחייב ולהעביר את הזכויות בדירה על שמך". אחר כך, שוב הבהירה התובעת "מרשתי בדקה את הנושא, והגיעה למסקנה כי הייעוץ המשפטי שקיבלה אך הכשיל אותה, ובנוסף חלה התדרדרות משמעותית עד כדי קרע ביחס אותו הצגת כלפי אמך, ובנסיבות אלה החליטה היא לחזור בה מהתחייבותה ליתן את הדירה במתנה" (הדגשות לא במקור).

     

32. לכאורה, סבורתני, כי די בדברים אלה כדי לחתור תחת גרסתה העובדתית של התובעת; קל וחומר לחתור עמוקות תחת מהימנותה, כפי שהתרשמתי ממנה, באופן המתיישב עם דחיית טענותיה בזו אחר זו; ברם, דומה, כי גם בחינת כל טענה בנפרד, מעלה, כי לא עלה בידי התובעת להוכיחן; כך, ועל מנת שלא להותיר אבן לא הפוכה, אדרש אליהן, בהתאם למפורט להלן.

     

    סיווג ההסכם –הסכם למראית עין או שמא התחייבות למתן מתנה?

33. מטעם התובעת הומצאו לתיק בית המשפט רק תצהירי המתנה שנחתמו ע"י הצדדים ביום 30.3.2017, התובעת כנותנת המתנה והנתבע כמקבלהּ; להלן יובאו העתקי התצהירים:

    

34. זאת כאשר, במרוצת ניהול ההליך נפרשה יריעת מסמכים נרחבת מזו שהוגשה לכתחילה על ידי התובעת (בעקבות בקשת הנתבע להורות לעוה"ד ר' להמציא את כלל המסמכים שנחתמו בעניין עסקת המתנה, בקשה מס' 7); במהלך ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 26.12.2022 הומצאו לתיק בית המשפט ע"י עו"ד ר' מסמכים שהיו בידה.

     

35. עיון במסמכים אלה מגלה, כי לא רק תצהירי מתנה נחתמו במסגרת ההסכם; וכי מעבר להם הצדדים או מי מהם חתמו ביום 30.3.2017, בין היתר, על מסמכים נוספים ובהם:

    • יפוי כוח בלתי חוזר בעניין העברת הזכויות בדירה, לטובת עו"ד ב' (ר' מוצג ת/3).

    • שטרי מכר, לפיהם מעבירה התובעת את זכויותיה בדירה ללא תמורה לידי הנתבע (ר' מוצג ת/3).

       

36. וכאן יצויין, כי בתצהירי המתנה לא נכללו כל תנאי או זכות לחזרה מהקנייתה; דבר המחזק עוד יותר את המשקל שיש ליתן בנסיבות העניין לייפוי הכוח הבלתי חוזר שנחתם על ידי התובעת – ככזה שאינה מאפשר חזרה ממתן המתנה (זאת למשל, בהבדל ממקרים אחרים כדוגמת פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי בעמ"ש 1022-10-16 ס.ז. נ' ט.ז. ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, 30.4.2017 אשר ערעור עליו נדחה בבע"מ 4778/17 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים, 2.8.2017), בפסה"ד של כב' השופט מזוז המוזכר לעיל)

     

37. על רקע המסד הראייתי הנוסף שנחשף, התחדדו עוד יותר הסתירות שבגרסאות התובעת ודומה כי אף העדר תום הלב האינהרנטי להן; בכתב התביעה טענה, כי לא חתמה על שום מסמך, לבד מתצהירי המתנה. בתצהירה טענה שלא זכור לה שחתמה על מסמכים נוספים וככל וכן אזי הם בטלים. בסיכומיה נטען, כי הופעל עליה לחץ לצורך חתימה על מסמכים נוספים שאת משמעותם לא הבינה דייה וביניהם יפוי כוח בלתי חוזר. עוד הלינה, לראשונה בסיכומיה, אודות מעמד החתימה של מסמכי עסקת המתנה, אשר נחתמו מחוץ לאולם אירועים, ע"י עו"ד ב', במעמד שאינו תואם, לטענתה, את מהות העסקה.

     

38. גרסת התובעת מתפתחת ומתפתלת, עת טענה, כי ממה שידוע לה לא דווחו תצהירי המתנה לרשויות המיסים; ברם, בהתאם לשובר שהומצא לתיק בית המשפט, באישור המיסים לפנקסי המקרקעין, דווח, כי עסקת הרכישה מיום 10.3.2017 פטורה ממס/אין יתרה לתשלום מס רכישה (ר' מוצג ת/3). בחקירתה טענה התובעת, כי אינה יודעת אם העסקה דווחה למיסוי מקרקעין; ברם, אישרה, כי התייצבה כבר למחרת חתימת תצהירי המתנה בטאבו והגישה את המסמכים, בהתאם להנחייתה של עוה"ד ר' (ר' בעמ' 135 לפרוט' הדיון מיום 26.12.2022).

     

39. לא זו אף זו, חתימת הצדדים על מלוא המסמכים הרלוונטיים לצורך מימושה של עסקת המתנה, מעידים על רצון הצדדים במימושה, שכן לכאורה ניתן היה להסתפק בחתימה על תצהירי מתנה ודיווח למיסוי מקרקעין.

     

40. בניסיון להסרת האחריות מכתפיה, גוללה התובעת את האשמה לביצוע עסקת המתנה כהסכם למראית עין על עוה"ד ר' תחת אצטלה של ייעוץ משפטי כושל שקיבלה ממנה. טענה זו עומדת בניגוד לכאורה, לטיב הקשר ששרר בין השתיים, בהתאם לגרסת התובעת עצמה, עת טענה כי השתיים היו בקשר קרוב ויומיומי ועוה"ד ר' טיפלה בכלל ענייניה, לרבות עסקת רכישת הנכס ב-y. כתימוכין לטענותיה בדבר מחדלה של עו"ד ר', צירפה התובעת הכרעת דין וגזר דין בעניין הליכים אחרים שהתנהלו כנגד עו"ד ר' (ר' מוצג ת/4 וכן מוצג ת/5).

     

41. בעדותה המשתנה של התובעת, דומה, כי היא חותרת ליצירת מצג של מעין תלות שנוצרה מצידה, בעוה"ד ר', אשר הבטיחה לה שהיא תסדיר את כל העניינים, לרבות שיפור מערכת היחסים בינה לבין הנתבע כעולה מעדות התובעת: "תחתמי לי כל הכל, תחתמי לי על הכל, אני יעזור לך עם xx (הנתבע- ה.מ.ש). תחתמי, וזה נכון, אני חתמי לה על הכל, בזכותה הוא בא לגור אצלי וברגע שהוא בא לגור אצלי הוא נגמל מה - nice gay. עממה בדרך היא גנבה הרבה" (ר' בעמ' 101, ש' 14-17).

     

42. התובעת בחקירתה התבקשה לבאר הכיצד מתיישבות טענותיה החלופיות ביחס לאופן הענקת הדירה והשיבה : "האמת שהכל היה תחת לחץ של ר' תחתמי, את רוצה שאני אציל את הבן שלך? תחתמי מיד על הכל ואז היא אומר לי תביא עוד כסף, ותביא עוד כסף והיא לקחה לי במרמם (טעות במקור) כבר מיליון שקל" (ר' בעמ' 116, ש' 17-19).

     

43. קרי בהתאם לגרסתה של התובעת שהוצגה בעדותה, שיתוף הפעולה עם עוה"ד ר', לרבות לעניין עסקת המתנה, נועד להציל את הנתבע: "היא, נכון, היא אמרה לי את רוצה עזרה עם הבן שלך? תעשי כל מה שאני מבקשת, ידעתי שהיא גונבת, לא מעניין אותי קודם שהבן שלי, שהילד יינצל. כן, זה הסיפור הוא בסכנה הילד" (ר' בעמ' 135, ש' 6-8). במילים אחרות, התובעת מאשרת, כי הענקת הדירה בוצעה ביודעין, בהתאם לרצונה ומתוך מטרה להיטיב את מצבו של הנתבע.

     

44. מטעם הנתבע הוגשה בקשה לזימון עוה"ד ר' לצורך חקירתה, במקביל עתרה התובעת בבקשה לזימונו של עו"ד ב'.

     

45. עו"ד ר' נחקרה לעניין זה ואישרה את קיומו של הקשר הקרוב ששרר בינה לבין התובעת במועד קרות האירועים הרלוונטיים לתביעה דנא: "כן, חברות, היינו חברות מאוד טובות, היא הייתה באה אלי בעיקר, היא הייתה באה הרבה אלי מ-x כי היא, היא לא הייתה בקשר עם אחותה ואמא שלה, אה, היו תקופות שהיא לא הייתה בכלל בקשר כמה שנים ואז היא הייתה באה אלי שבוע, נשארת שבוע נשארת שישי, שבת. נשארת כמה ימים, כל פעם היא הייתה באה אלי, ישנה אצלי, הכל" (ר' בעמ' 19, ש' 17-21 לפרוט' הדיון מיום 26.12.2022). עוד טענה כי השירות המשפטי שהעניקה לתובעת, לרבות ייעוץ בעסקאות רכישת נדל"ן, נעשה ללא גביית שכ"ט מהתובעת (ר' בעמ' 20, ש' 3-12).

     

46. בחקירתה טענה עו"ד ר', כי לא ייצגה את התובעת בעסקת הרכישה של הדירה ב-y, כי אם עוה"ד ב', וכי התובעת הגיעה אליו בצורה עצמאית. אחר כך, התובעת העבירה אליה את המסמכים של עסקת המתנה (ר' בעמ' 31 לפרוט'). בהמשך הוסיפה, כי היא הסיעה את התובעת והנתבע לאולם האירועים שבו שהה עו"ד ב', לצורך חתימה על מסמכי העסקה, לרבות שטרי מכר, יפוי כוח וכו' (ר' בעמ' 33-34 וכן בעמ' 57). עו"ד ר' ציינה כי לאחר קניית הדירה ב-y, התובעת רצתה להעניק את הדירה ב-y לנתבע (ר' בעמ' 37, ש' 4-5). כך גם הוסיפה, כי התובעת שיתפה אותה שהיא בקשר טוב עם הנתבע שמתגורר אצלה ושהיא מעוניינת להעביר לו את הדירה ולעבור להתגורר עם אימה בנכס אחר ואף הלכה עימה לבדוק את הנכס שברצונה לשכור (ר' בעמ' 38).

     

47. עו"ד ב' טען בחקירתו, כי הכיר את התובעת לראשונה כשהגיעה לחתום עם עו"ד ר' על תצהיר ברכבה (בעמ' 80, ש' 3-13). ייצג אותה בעסקה של העברת דירה ואח"כ הגיעה אליו עם הנתבע ועו"ד ר', לחתום על תצהירי המתנה, התובעת השיבה בחיוב כששאל אותה האם מבינה את משמעות העסקה, הזהיר אותה מספר פעמים על מדובר (ר' בעמ' 81, ש' 3-12 וגם בעמ' 86, ש' 1-3). קיבל תשלום עבור הייצוג בעסקה הראשונה, לא זוכר אם שולם לו עבור השנייה (ר' בעמ' 84, ש' 1-2). מאז החתימה על מסמכי הענקת המתנה, מחוץ לאולם האירועים, לא שמע מהתובעת דבר, אף המסמכים שנחתמו באותו מעמד, נלקחו על ידם (ר' בעמ' 85).

     

48. מבלי שנעלם מעיני אופן ההתנהלות המתואר, אך בהינתן טיב ההליך שלפניי אציין, כי מטעמה של התובעת לא הובהר מהו האינטרס לכאורה אשר בגינו ביקשו עורכי הדין שנטלו חלקו בעריכת העסקה להכשיל אותה, כטענתה, בפרט לאור מערכת היחסים הטובה שתיארה עם עו"ד ר'.

     

49. לא זו אף זו; אל מול ניסיונה של התובעת להציג את עצמה כאישה תמימה, חלשה ונסחפת, התרשמתי, כי מדובר באישה אינטליגנטית, דומיננטית, המודעת לפעולותיה, אשר אף החליפה ייצוג מספר לא מבוטל של פעמים, לאורך ההליך ובהתאם לרצונה; כאשר בחקירתה ענתה בצורה מתחמקת, מגמתית, תוך שהיא טוענת בחזרתיות אודות העדר כל אחריות מצידה לפעולות שעשתה בביצוע העסקה ולהטלתה הבלעדית על עו"ד ר' (ר' לדוג' בעמ' 120, ש' 12-17), זאת לצד הטלת אשם הרובץ לפתחו של אביו של הנתבע, כאשר מבלי לקבוע מסמרות בנדון, דומה, כי אלו שימשו בידה כאמצעי להסטת הדיון והתחמקות ממתן תשובות ענייניות. ברי כי התרשמותי זו מהתובעת חותרת תחת טענותיה השונות כביסוס עובדתי לרבות הצדקת נקיטת ההליך דנא.

     

50. יש להדגיש, כי כלל טענות התובעת במישור היחסים בינה לבין עוה"ד ר', לרבות בעניין התנהלותה ואחריותה של זו האחרונה במישור היחסים שביניהן, דינן להתברר במסגרת הליך מתאים שאינו גדרי הליך זה. כאשר, למען הסדר הטוב, יוער בהקשר זה, כי בחקירתה הבהירה התובעת כי לא פעלה להגשת הליך מסוג זה ורק בסיכומי התשובה העלתה פרטים בדבר נקיטת הליך והגשת תלונה (ר' בעמ' 132, ש' 17-22, ס' 10 לסיכומי התשובה). אלא שדומה כי עמידתה הדווקנית של התובעת, אודות הכשלתה בידי עו"ד ר', יש בה כדי לחזק את המסקנה, כי לנתבע לא היה כל חלק במהלך שהובילו התובעת וזו הראשונה.

     

51. הדבר מתחדד גם על רקע הסתירות שבגרסת התובעת בנוגע למודעות הנתבע אודות מהות העסקה שנערכה בין הצדדים; כאשר מחד גיסא, טענה התובעת, כי לא הובא לידיעתו, כי העסקה נערכה על בסיס הייעוץ המשפטי שקיבלה ובמטרה להתחמק מתשלום המיסים; ומאידך גיסא ובמקום אחר, טענה התובעת, כי הנתבע ידע שהעסקה נעשתה למראית עין ועל כן לא עמד על השלמת רישום הזכויות על שמו (ר' גם בחקירתה בעמ 99, ש' 7-8).

     

52. הנתבע טען, כי התובעת הציעה לו שיגור איתה ובעוד חודשיים היא תצא מהדירה ותעביר לחזקתו, וכי לא נאמר לו דבר ע"י התובעת או מי מטעמה, כי בעסקה למראית עין עסקינן, כזו הנערכת משיקולי מיסוי (ר' בעמ' 153, ש' 16-22 ובעמ' 154, ש' 1-12). לעניין מהות ההעברה, העיד הנתבע:

    "ת. לא, היא אמרה לי עכשיו דחוף תבוא, עכשיו, מהרגע להרגע אנחנו צריכים לנסוע

    ל-y כדי לחתום על מסמכים כמה שיותר מהר, אני אמרתי לה רגע אמא שניה, אין

    בעיה, נלך, נחתום על מה שאת רוצה אבל למה מעכשיו לעכשיו, מה הלחץ?

    ש. לא אמרה לך שום דבר לגבי מיסוי?

    ת. עכשיו אנחנו צריכים ללכת בשביל לחתום להעביר את הדירה עליך, אתה מספיק בוגר,

    אתה מספיק גדול, אתה מספיק אחראי שאתה יכול להתחיל ואני סומכת עליך גם ככה

    הדירה הזאת שלך.

    ש. זה מה שהיא אמרה לך?

    ת. זה מה שהיא אמרה במילים האלה. " (ר' בעמ' 154, ש' 13-22).

53. אליבא דהנתבע, לא היה לו כל אינטרס לסייע לתובעת בעניין התחמקות מתשלום המיסים, אף לנוכח מערכת היחסים המורכבת ששררה בין הצדדים, מאז ילדותו - "לא. פשוט לא מבין לאן אתה חותר. אני לא היה לי שום מושג לגבי המס, מעולם לא אמרו לי שום דבר שקשור למס, למה לי להתעסק עם המס? למה לי בעצם לעזור לך להעלים מס? כי, למה שאני יעשה דבר כזה, מאיפה? למה שאני יעשה דבר כזה, סליחה עם כל הכבוד, אבל את העברת אותי סיוטים בחיים, את העברת איתי ילדות קשה" (עמ' 159, ש' 2-6).

     

54. בחקירתה, טענה עו"ד ר', כי הנתבע סירב להגיע לפגישה עם עו"ד ב', לצורך חתימה על מסמכי המתנה, וכי התובעת פנתה אליה בבקשה שתשכנע אותו ותבהיר לו שהוא חייב להגיע, ואכן כך היה (ר' בעמ' 56-57 לפרוט' הדיון מיום 26.12.2022).

     

55. הנתבע הצהיר בדיון לפניי, כי קודם שביקשה התובעת להעביר על שמו את הדירה, הוא שיתף אותה בעניין החובות הרובצים לפתחו ואזי שילמה התובעת סך של 30,000 ₪ ככיסוי חלקי ונותר לו תשלום של כ-60,000 ₪ (ר' בעמ' 6-7 לפרוט' הדיון מיום 5.11.2019).

     

56. גרסתה של עוה"ד ר', תומכת בגרסה שנמסרה ע"י הנתבע, עת תיאר, כי חשש מגילוי התובעת אודות ההלוואה שנטל לטובת עזרה כספית לאביו, בשעה שזו ביקשה להעביר את הדירה על שמו ועל כן לא שש לבצע את העסקה (ר' בחקירתה של עו"ד ר' בעמ' 69-70 לפרוט'). לעניין שידולו של הנתבע לבצע את העסקה, לבקשתה של התובעת, העידה עו"ד ר': "עכשיו כל הזמן, היא (התובעת –ה.מ.ש) הייתה כל יום מתקשרת אלי. תדברי עם x (הנתבע-ה.מ.ש), תדברי עם x (הנתבע-ה.מ.ש), תדברי עם x (הנתבע-ה.מ.ש), תדברי עם x (הנתבע-ה.מ.ש), הייתי אומרת לה למה את לא מדברת איתו. הוא היה כל הזמן בוכה לי בטלפון שהוא לא יכול לדבר איתה. עכשיו היא טענה שהוא היה אלים, הילד הזה רחוק, רחוק, רחוק מלהיות אלים. אף פעם הוא לא היה אלים, אני הייתי באה אליהם, היא בכלל לא הייתה מכינה אף פעם, הוא היה מכין, הוא היה מכין ליום שישי בערב, היה עושה תפוחי אדמה עם עוף, הוא היה מכין לי כשהייתי באה. היא אף פעם לא הייתה, היא לא הייתה אמא אף פעם. ועוד דבר, היא טענה שהוא היה לוקח סמים, אז אני מודיעה לגברתי שלא רק זה שהיא לקחה סמים, היא גם גידלה בבית סמים, ואני באותו יום אמרתי לה, כי היה איזה מקרה שהזמינו אותו למשטרה כי איזה חבר עשה משהו, כעדות, ואני אמרתי לה תזרקי את הכל מיד כי זה מסוכן, הם יבוא אליך הביתה זה יהיה מסוכן" (ר' בעמ' 71-72 לפרוט').

     

57. הדבר מעלה תמיהה ביחס לגרסת התובעת; שכן ככל וידע הנתבע אודות המטרה האמיתית של עסקת המתנה, שכטענתה היא לצורך התחמקות מתשלום מס בלבד - מדוע חשש לגלות לתובעת על ההלוואות שנטל? שהרי לכאורה ממילא, לשיטתה, עסקת המתנה לא הייתה אמורה להתממש. הדבר חותר וביתר שאת תחת טענת התובעת כי המדובר בעסקה למראית עין, ובפרט נוכח פעולותיה של התובעת לכיסוי חלק מן ההלוואות של הנתבע, קודם החתימה על מסמכי המתנה.

     

58. משעומתה התובעת בחקירתה, ביחס לשיתוף הפעולה מצד הנתבע בביצוע עסקת המתנה, אל מול מערכת היחסים הקשה ששררה בין הצדדים, משך השנים, השיבה זו: "כי ר' דיברה איתו, היו שיחות של שלושתנו, היא אומרת לו אל תדאג זה זמני, אין ברירה לאמא שלך אין לה כסף יותר לשלם. היא אפילו אומרת, היא בחובות, אל תדאג זה פתיתיבי אני עו"ד אני יודעת מה אני עושה. אמא שלך תמימה היא לא מבינה כלום" (ר' בעמ' 106, ש 16-21, ובעמ' 107, ש' 1-2).

     

59. ברי, כי את טענות התובעת יש לבחון בראי מצבו של הנתבע, כפי שאף התובעת ביקשה לבסס לכל אורך ניהול ההליך; לרבות מצבו הבריאותי הקשה כמו גם מודעותה לנטילת תרופות וטענותיה בדבר צריכת סמים שיש בהם כדי להשפיע על מצבו לרעה (הגם שבדיווח מאת הגורם הטיפולי, "הבית של טלי" צוין לצד סקירת מצבו הבריאותי והרגשי (שיובאו להלן); בניגוד לאופן שבו טענה התובעת לשימוש בסמים, עולה מהדיווח כי הנתבע עושה שימוש במריחואנה רפואית בהתאם למרשם, ר' דיווח מיום 28.6.21).

     

60. בחקירתה, נשאלה התובעת במישרין לעניין החתמתה את הנתבע על המסמכים וכהמשך לגרסתה לאורך כל ההליך, הסירה מעצמה אחריות חרף הודאתה בביצוע הפעולה בעצמה, וטפלה את האשמה לכך על עוה"ד ר':

    "ש. איך החתמת אותו (את הנתבע –ה.מ.ש) בידיעתו.

    ת. כי לא הייתה לי ברירה.

    ש. לא, אני אשלים, אני אשלים את השאלה. בידיעתו על משהו שעלול להזיק לו כשאת כל כך.

    ת. שאלה מצויינת.

    ש. כל כך חוששת למצבו.

    ת. מצויין, מצויין.

    ש. ממש, כן, תסבירי לי.

    ת. כי ר' אמרה לי את חייבת מיד, תשלמי ואת, יש, יש לי הודעות.

    ש. ר', ר' אמרה לך." (רק בעמ' 102, ש' 12-21; הדגשות לא במקור).

     

61. סתירה מהותית, שקשה ליישבה, נעוצה אף באופן התנהלותה האמביוולנטית של התובעת ביחס לנתבע; כאשר בו זמנית היא מזדעקת בעבורו וטוענת כי הוא כל עולמה ואף מבינה את הרציונאלים העומדים בבסיס התנהגותו (ר' כדוג' דבריה בחקירתה בעמ' 104, שו' 1-3"אני הייתי מוכנה לרקוד עם השטן לחתום על גזר דין מוות, רק כדי להציל את הילד שלי") וכן מגוננת עליו כילד (כדבריה: "צריך להיות חוק במדינה הזאת שמגינים על הילדים בשלב הראשון, ההורים לא חשובים נקודה." בעמ' 119, ש' 11-12, במקום אחר טענה כי " x (הנתבע-ה.מ.ש) לא אשם" ר' בעמ' 130 ש' 6) ובאותה הנשימה מתנערת התובעת מכל אחריות לביצוע העסקה כמו גם לאופן הקשה שבו מוצג הנתבע על ידה כהצדקה לביטולה.

     

62. לעניין מצבו הבריאותי ציין הנתבע בדיון לפני ביום 16.1.2019, כי סובל ממחלת כליות, שבגינה לא גויס לצבא ונוטל טיפול תרופתי; כאשר לעיתים מצבו התדרדר עד כי נאלץ להגיע לבית חולים (ר' בעמ' 3, ש' 2-7 לפרוט'). בדיון מיום 5.11.2019 הבהיר כי הוכר כבעל 100% אי כושר ו-60% נכות בגלל המחלה שממנה סובל - FMF ומקבל קצבה חודשית בסך של 3,200 ₪ מהמל"ל, מתגורר אצל אביו (ר' בעמ' 6, ש' 10-11).

     

63. מצבו הרפואי של הנתבע על השלכותיו הקשות היומיומיות לרבות הסבל שהן גורמות לו תואר בפירוט אף בדיווח שהועבר מאת הגורם הטיפולי שאליו הופנו הצדדים; שם נכתבו, בין היתר, הדברים הבאים:

    

    (דיווח מיום 28.6.2021, עמ' 1)

     

     

64. התובעת טענה, כי הובטח לה ע"י עו"ד ר', שבכל עת תוכל לבטל את עסקת המתנה והמצב יושב לקדמותו; הדבר אך מלמד על ניצולה של התובעת את הנתבע, על רקע מצבו הבריאותי, ככלי להשגת מטרותיה. ברם, אין הדבר מאיין את גמירות הדעת של התובעת, המאשרת כי הנתבע, בנה יחידה, היה המועמד המתאים ביותר לעסקה זו לאור רצונה להעניק לו את הדירה.

65. בסיכומיה, התובעת שבה וטוענת כי לא הייתה מעניקה ביודעין ובהסכמה את דירתה היחידה לנתבע, בשלב זה של חייה. טענה זו לא מצאתי לקבלה, שעה שבבעלותה של התובעת נכס נוסף בעיר y (מבלי להתעלם מטענתה התמוהה, כי נכס זה נרשם בשמה אך שייך לאמה), ובהינתן כי הנתבע הינו בנה יחידה של התובעת והלכה למעשה קרוב משפחתה היחיד ממדרגה ראשונה, של התובעת, למעט אימה.

     

66. רשמיי אלו מתחדדים נוכח יחסי הקירבה ששררו בין הצדדים במועד הענקת הדירה, עת התגורר הנתבע בביתה של התובעת, לאחר מספר שנים שבהן התגורר אצל אביו וכאשר היחסים בין הצדדים היו טובים. התובעת אישרה בחקירתה כי בעת ההיא הנתבע התגורר אצלה במשך שישה חודשים, אז עבר תהליך גמילה וטס לקנדה לעבוד שם (ר' בעמ' 127, ש' 3).

     

67. יצוין כי בדיון שנערך לפני ביום 16.1.2019, התובעת הצהירה ונימקה באריכות, כי הענקת הדירה במתנה, נעשתה על מנת לסייע לנתבע לעלות על דרך המלך, להשתלב בשוק העבודה, ולהיפטר מחובות: "יש לי דירה נוספת על שמי ב-x. אני גרה היום ב-y בדירה שבמחלוקת. זו הדירה שבה גרתי תמיד. אני רוצה לבטל את המתנה כי הוא אלים כלפי. אני מנסה לשמור על עצמי, אני אהיה לבד בחיים שלי. אין לי בן זוג. אני היום שומרת על אימא שלי כי זו החובה שלי. נכון שהדירה ב-x היא על שמי אבל השכירות היא בשביל אימא שלי. אני עובדת בתור מזכירה ומשתכרת כ-5,000 ₪ נטו. על הדירה ב-y אין משכנתא, מדובר בדירה בת 3 חדרים. זה הבן היחיד שלי. גרתי ב-x, ניסיתי לגדל אותו כל השנים אבל כל הזמן היו בעיות עם אבא שלו, הוא כל הזמן הוא רצה שהוא יהיה אצלו. באיזה שהוא שלב לא הצלחתי לגדל אותו, ניסיתי להישאר איתו בקשר. כשגרתי ב-x הייתי נשואה והוא גר ב-y עם אבא שלו. באיזה שהוא שלב הרגשתי שמשהו לא טוב קורה איתו, התגרשתי, עברתי ל-y, זה היה לפני השרות הצבאי של הנתבע, אני התפללתי שהוא ילך לצבא. כשאני התחתנתי עם אבא שלו הייתה לי דירה ואבא שלו לקח לי את הדירה ואני נשארתי עם חובות. כשאבא שלי נפטר הגרוש השאיר לי חובות והשתמשתי בכספים של הירושה כדי לכסות חובות. בחצי שלי שנשאר קניתי את הדירה שאני גרה בה היום. ב-2017 ניסיתי להוציא אותו, את x (הנתבע-ה.מ.ש) מכל הברוך שהוא היה, והוא הסכים איתי ואמרתי לו שאני אשמור עליו אבל לא ידעתי שצריך חוזה.

    רציתי להרגיע את הבן שלי שהדירה היא שלו, רציתי שיעבוד, אמרתי לו שאכסה את החובות שלו, שברתי את כל החסכונות ושילמתי את כל החובות שלו. חתמנו על תצהירי מתנה, זה היה אצל עורכת דין שרמתה אותי. ב-2017 x  (הנתבע-ה.מ.ש) בא לגור איתי ואז העברתי לו במתנה. הוא אמר שהוא לוקח את עצמו בידיים, לא נוגע יותר בדברים שאסור לנגוע, אני מצד שני מכסה את החובות וה-3 חודשים שהוא גר איתי שום דבר לא קרה. הוא הביא חברים, לא יצא לעבוד, היה עושה רעש בבית עד שתיים שלוש בבוקר, בסוף גם פיטרו אותי מהעבודה. אז שילמתי לו נסיעה לקנדה, הרגשתי שהוא צריך להתרחק העיקר שישתקם. הוא נסע ואני הייתי מאוד מאושרת, אמרתי הוא משתקם, העיקר שיצליח הוא לא חייב להיות לידי. כשהוא חזר מקנדה, זה היה בינואר 2018 הוא חזר 3-4 ימים לפני שנסעתי והרגשתי שהוא מתחיל להיות אלים, לא הבנתי מה קורה, הוא כל הזמן ביקש כסף. הבית היה מלא אוכל, השארתי לו כרטיס אשראי כדי שיקנה לאימא שלי ומה שהוא רוצה, נסעתי ל-3 שבועות לחו"ל. בנסיעה התחלתי לקבל הודעות ווטסאפ ממנו, איומים, הרגשתי שמשהו לא תקין. ידעתי שעורכת הדין רוצה להזיק לי והיא תדבר עם הבן שלי ויעשו יד נגדי וירשמו את הדירה על שמו והכל אפשר להוכיח. ביקשתי שיבטלו את ההסכם. כשחזרתי הביתה הוא התחיל להיות אלים פיזית, הוא היה מביא חברים כל הזמן הביתה, פחדתי להיות בבית. יש לי הודעות של דברים זוועתיים, גם אלימות, גם הכל. לא עשיתי שום פעולה מעבר לתצהירי המתנה. לא נרשם בטאבו כי היא ידעה שזה אסור." (ר' בעמ' 1-2 לפרוט' מיום 16.1.2019; הדגשות לא במקור).

     

68. לאחר דברים אלה, הובהר ע"י ב"כ התובעת, כי הענקת הדירה נעשתה לא רק על על מנת לעזור לבן, כי אם כתולדה של ייעוץ משפטי שתכליתו המנעות התובעת מחיובה בתשלום מיסוי מקרקעין וכי זו הייתה היוזמה (ר' בעמ' 2, ש' 29-32 לפרוט').

     

69. בחקירתה החוזרת השיבה התובעת בלאו מוחלט בתשובה לשאלה האם בוצעה העסקה משיקולי מס, והפעם טענה לביצועה מחמת לחץ:

    "ש. שאלה אחת וזהו. זה היה שיקול מס בלבד?

    ת. לא מס, אני לא ידעתי בכלל אני עשיתי הכל מתוך לחץ.

    ש. יפה.

    ת. לא מס אני לא מבינה, אני לא חכמה גדולה.

    ש. את לא מבינה, את לא מבינה במיסוי.

    ת. אני בן אדם, לא יותר.

    ש. אוקי.

    ת. והוא יודע x  (הנתבע-ה.מ.ש), ובגלל זה הוא נקרע, הילדים.

    ש. ור' אומרת שאת צריכה לשלם מס ובגלל זה את צריכה לחתום דחוף דחוף?

    ת. כן " (ר' בעמ' 148, ש' 21-22 ובעמ' 149, ש' 1-9).

     

70. מטעם התובעת צורפו תצהירי שתי עדות; האחד, תצהיר מטעם חברתה, הגב' מ', שבמסגרתו צוין, כי הינה חברה של התובעת 40 שנה, שיתפה אותה בזמן אמת בעת מתן ייעוץ משפטי שניתן לה ע"י עו"ד ר', לתכנון דחיית תשלום מס הרכישה הגבוה בגין העסקה ב-x, שלא היה לה לשלם באותו הזמן. עו"ד ר' ייעצה לה להעביר את הדירה במתנה לבנה והבטיחה לה כי לבד מדיווח המס הנדרש, העסקה לא תושלם ובבוא העת המתנה תבוטל. הייתה נוכחת בעת עריכת שיחות טלפון בין התובעת לעו"ד ר' וכן בפגישות שקיימו בביתה (ר' נספח לתצהיר עדות ראשית של התובעת, הוגש לתיק ביום 4.4.2021). התצהיר השני, דומה בתוכנו לראשון, הוגש מחברה נוספת של התובעת, הגב' ח' (ר' נספח לתצהיר עדות ראשית). ברם, עדה זו לא נחקרה ומכאן כי תצהירה לא רלוונטי.

     

71. בחקירתה של הגב' מ' טענה זו, כי מכירה את הנתבע מגיל שנתיים, עד שניתק את הקשר. בתשובה לשאלה כיצד נודע לה בזמן אמת אודות הייעוץ המשפטי שניתן לתובעת, הבהירה כי מדובר בעדות שמועה; קרי שאינה יודעת את העובדות ממקור ראשון (ר' בעמ' 91 לפרוט' מיום 26.12.2022). אחר כך טענה כי פגשה את עו"ד ר' בביתה של התובעת, אחת לשבוע (בעמ' 93). עוד שיתפה כי פעם התקשר אליה הנתבע והתלונן באוזניה על התובעת (ר' בעמ 94, ש' 12-16).

     

72. התובעת אשר ביקשה לבסס את טענותיה ביחס לניכורו של הנתבע כלפיה מחמת מעשיו של אביו, צירפה לתיק בית המשפט תסקיר עו"ס לסדרי דין, באופן חלקי (ר' מוצג ת/7); עיון בו מלמד אודות מערכת היחסים הקונפליקטואלית שבין התובעת לנתבע, משחר ילדותו, עת התובעת פועלת רבות למילוי צרכיו הרוחניים והגשמיים של הנתבע, משך השנים, באופן חד צדדי. על רקע דברים אלו, מתחדדת המסקנה כי היא ביקשה באמצעות הענקת הדירה להבטיח את עתידו, כמו גם לבסס את קרבתו אליה.

     

    האם מתקיימים תנאי סעיף 5 המצדיקים את ביטול ההתחייבות למתן המתנה? 

73. במקרה דנא, העברת הדירה במתנה טרם הושלמה על דרך רישום הבעלות, ועל כן עסקינן בהתחייבות לתיתה; סמוך לאחר הגשת ההליך דנא, פעל הנתבע לרישום הערת אזהרה על זכויות התובעת בדירה, לטובתו, על בסיס תצהירי המתנה (ר' נסח טאבו במוצג ת/ט, לפיו נרשמה הערת אזהרה ביום 10.5.2018).

     

74. כל אחד מהצדדים, מנסה לזקוף עובדה זו, בדבר העדר הרישום, כחיזוק לטענותיו; אליבא דהתובעת אי השלמת רישום הזכויות, מעידה על היעדר רצונה ביישום העסקה ועל הלך הרוח של הצדדים כי מדובר בעסקה למראית עין; מנגד, טוען הנתבע כי האחריות להשלמת העסקה מוטלת הייתה על עוה"ד שפעלו לביצוע העסקה, להשלימה בהתאם.

     

75. בחקירתו, טען הנתבע, כי לאחר שנחתמו תצהירי המתנה, לא מיהר לבצע את העברת הזכויות בשל הסתמכותו על התובעת. לפני נסיעתו לחו"ל פעל לרישום הערת אזהרה, על מנת להבטיח שהתובעת לא תמכור את הזכויות. עוד הוסיף כי הנושא לא קודם, עקב הקושי בקבלת ייצוג משפטי מחמת חסרון כיס (ר' בעמ' 166, ש' 7-22 וכן בעמ' 167, ש' 1-3).

     

76. על פניו, דווקא לנתבע ניתן לייחס אינטרס שלא לקדם, בשלב זה, את הליך רישום הזכויות, בשל החובות הרבים העומדים לו, וכראיה העיקולים שהוטלו על הדירה, לאחר רישום הערת האזהרה, לטובתו. ברם, אין משמעות הדברים, כי וויתר על רצונו בהשלמת המתנה; כך הובהר גם בחקירתו (עמ' 160, ש' 15-16).

     

77. אליבא דהתובעת סמוך לאחר החתימה על תצהירי המתנה, הבינה, כי טעתה וביקשה לבטל את עסקת המתנה, אלא שעל פי מכתב ההתראה שנשלח לנתבע, עולה כי פנייתה הרשמית לנתבע אודות רצונה כאמור, נעשתה לראשונה רק ביום 11.3.2018, קרי, ימים ספורים קודם הגשת התביעה וכשנה לאחר חתימתה על עסקת המתנה.

     

78. משנשאלה על כך, טענה התובעת כי פנתה להגיש את התביעה לאחר שהנתבע איים כי יוציא אותה מהדירה ולאחר ששהתה בחופשה בתאילנד עם בן זוגה, במהלכה חששה שיפעל לעשות כן עם עו"ד ר' (ר' בעמ' 130 ש' 14-22 וכן בעמ' 131, ש' 1-3); קרי עדותה זו בצירוף העובדה לעיל בדבר מועד משלוח המכתב כשנה לאחר העסקה, תומכים יותר במסקנה כי לכאורה המדובר לכל היותר בטעות בכדאיות העסקה; שנהיר כי אינה מזכה בסעדים המבוקשים על ידה.

     

79. אף לשאלה האם וויתרה התובעת על יכולתה לחזור בה מההתחייבות להעניק את המתנה, דומה כי לתהיה זו, לרבות על רקע סקירת הפסיקה לעיל, ניתן להשיב בחיוב; כאשר לפי נסיבות המקרה שלפני, לרבות מן העובדה כי התובעת חתמה על יפוי כוח בלתי חוזר שיש בו ללמד על וויתור, זאת בצירוף הנסיבות האחרות מלמדות על רצונה להעביר את הדירה לנתבע במתנה.

     

80. לאורך ההליך, מציגה התובעת גרסה שונה ומתפתחת, כאשר מטעמה הוצגו מניעים שונים המצדיקים את הצורך בביטול עסקת המתנה; בדיון מיום 16.1.2019 הצהירה כי בשל התנהגותו האלימה של הנתבע כלפיה מבקשת לבטל את המתנה (ר' בעמ' 1-2 לפרוט'). בדיון מיום 5.11.2019 טענה התובעת כי יש להורות על ביטול העסקה כדי שלא תשמש לכיסוי חובות שיצר אביו של הנתבע על שמו, באופן שסיבך אותו כלכלית והרע את מצבו (ר' בעמ' 5 לפרוט' הדיון). בדיון מיום 28.6.2021 נטען ע"י התובעת כי הדירה ממילא תעבור לנתבע לאחר פטירתה של התובעת (שתיבדל לחיים ארוכים), ברם, ככל ותעבור אליו כעת, הנושים שלו יקחו את הדירה (ר' בעמ' 9, שו' 20-22 לפרוט' הדיון). בחקירתה טענה לפתע, חזור ונשנה, כי המטרה הייתה להציל את הנתבע, אולם מטרה זו לא הושגה (ר' לדוג' בעמ' 133 לפרוט' מיום 26.12.2022).

     

81. כתימוכין לטענתה, צירפה התובעת אסמכתאות בדבר החובות שנצברו לנתבע (ר' נספחים לתצהיר עדות ראשית מיום 4.4.2021). בעניין זה העיד הנתבע כי נמצא זכאי לקבלת ייצוג משפטי לצורך גיבוש הסדר לכיסוי החובות, אולם, נאמר לו שיש להמתין תחילה להכרעה בהליך דנא (ר' בעמ' 184 לפרוט').

     

82. יצוין, כי בניגוד לעדותה של התובעת, מצאתי את עדותו של הנתבע כמהימנה עליי, עת השיב לשאלות בצורה סדורה, עקבית ובאופן ענייני. כך, גם לא נצפו סממנים להיעדר יציבות, חוסר הבנה או אי מסוגלות, כפי שטענה התובעת ביחס אליו לכל אורך הדרך.

     

83. הגם שדי בנימוקיי שהובאו באריכות לעיל, המובילים לתוצאה המשפטית של דחיית התובענה, אתייחס בקצרה לטענת התובעת בדבר התנהגותו המחפירה של הנתבע כלפיה, עת דומה שהתובעת מבקשת היא לאחוז במקל בשתי קצוותיו, קרי, מחד מגלה אמפתיה אודות מצבו הבריאותי של הנתבע ושוחרת לעזור לו, אף באמצעות מימון טיפולים וצרכים אישיים (ר' לעניין זה בעמ' 5, ש' 6-21 לפרוט' מיום 5.11.2019) ומאידך מתעלמת מרלוונטיות מצבו המורכב של הנתבע, כטריגר להתנהגותו כלפיה, כפי שמאופיינת על ידיה, כהצדקה לביטול המתנה (כדבריה בעדותה בעמ' 118, ש' 10: "ילדים מנוכרים לא אשמים, הם תחת שליטה").

     

84. לתמיכה בטענת התובעת בדבר התנהגות מחפירה, היא הגישה בקשה, לאחר סיום שמיעת הראיות, לצירוף סרטון. בהחלטה מיום 21.6.2023 התרתי את צירופו. צפייה בסרטון מעלה, כי המדובר בסרטון כבן 28 שניות בלבד, שצפייה בו מעלה, כי השניות המוקרנות הנן כאלה שבהן מצלמת התובעת את הנתבע היושב חלק מהזמן על הספה עד לקימתו. בסרטון לא נשמעים דברים מפי התובעת (למצער באופן הניתן לשמיעה בנקל), ואילו הנתבע שמולו מכוונת המצלמה פונה אליה ושואל: "את לא חושבת שאת חולת נפש שאת עושה את זה? משאירה את הבן שלך חודש שלם בלי שקל, בלי כסף לאוכל, בלי דברים. את..." ואז הוא מתקרב לעבר המצלמה ורגלו שלוחה קדימה כבועט בה והסרטון מופסק.

     

85. לסרטון יכול היה הנתבע להתייחס אך בסיכומיו, ובמסגרתם העלה טענה, כי התובעת בחרה להציג קטע קצרצר ומגמתי שקדמו לו תחינה מצידו בדבר מזון, שכן התובעת רוקנה את הבית ממזון, מכלי מטבח על מנת לגרום לנתבע לעזוב, תוך שהיא מחייכת מולו בהתרסה על מנת להתגרות בו ולהכעיסו ובאופן שלא ניתן לראות בצילום, כל זאת כאשר הפלאפון אפילו לא ניזוק, ללמדך על עוצמת המכה.

     

86. על רקע הצגת הסרטון על ידי התובעת, ראוי להביא מעדותה שלה בה היא מסבירה את הרציונאלים שביסוד התנהלותו של הנתבע, באופן שדומה שאינו מתיישב עם טענותיה בדבר התנהגות מחפירה:

    "ש. היא לא, את לא רוצה להראות את זה?

    ת. כי אם ילד מנוכר.

    ש. יפה.

    ת. הוא אלים זה לא באשמתו.

    ש. בסדר.

    ת. הוא לא אשם, אני מכירה, אני יודעת את זה. הוא לא אשם.

    הנתבע: אני הייתי אלים?

    ת. עזוב. x  (הנתבע-ה.מ.ש) השיניים שלך הלכו, הכל אפשר לעשות מחדש, לא את הגוף

    שלך. לך לטיפול אל תפחד מכלום, אתה לא לבד, לך אני מתחננת, אל תהיה איתי בקשר"

    (ר' בעמ' 128, ש' 7-16; הדגשה לא במקור).

     

87. בדומה לכך, מעצימה התובעת את טענת ניכור הנתבע בידי אביו, כגורם המצדיק את ביטול עסקת המתנה, ברם, לא מצד מערכת היחסים המורכבת שהתבססה בין התובעת לנתבע, אשר ידעה עליות ומורדות, כי אם למנוע ניצולו הכלכלי של הנתבע בידי אביו. מעל הכל, התובעת אינה מתמודדת עם בחירתה לבצע את עסקת המתנה, ביודעין ובהסכמה, על רקע מצב דברים זה, תוך ניצולו לכאורה של הנתבע, למצער כנלמד בדיעבד מהליך זה בדבר היות ההסכם "למראית עין", ועתה מבקשת להיבנות ממנו כדי להיחלץ ממנה.

     

88. בעניין זה יצוין כי אף הגורם הטיפולי שאליו הופנו הצדדים במסגרת ההליך, התרשם מעיסוקה הרב של התובעת בסוגיית הניכור של הנתבע בידי אביו, באופן שאינו תואם את גילו הבוגר של הנתבע (ר' בעמ' 2 לדוח מיום 28.6.2021).

     

89. את טענתה הנוספת של התובעת אודות הרעה במצבה הכלכלי של התובעת - לא מצאתי לקבל משזו לא הוכחה, כאשר מטעמה לא הובהר באיזה אופן הורע מצבה ואף לא הובאו תימוכין כנדרש. לבסוף, לא מצאתי לקבל את טענת התובעת כי לא ייגרם לנתבע כל נזק, באשר לא נעשתה כל הסתמכות מצידו על קבלת הדירה, כאשר זה מבקש להבטיח את רכושו היחידי, שהתובעת העניקה לו.

     

90. בחקירתו הנתבע חזר והבהיר, כי אינו רואה בדירה פיצוי, שמחובת התובעת לפצותו, בגין ילדותו הקשה שהעביר בחיקה, כי אם מבקש לעמוד על זכותו לקבל את הנכס:" אין קשר. לא, הדירה, הדירה היא רשמה אותה על שמי, אמרה לי אני רוצה להעביר אליך את הדירה וזהו, כרגע אני נלחם על זה, אני מגן על עצמי. אמא שלי תבעה אותי בבית משפט." (ר' בעמ' 159, ש' 9-11 וכן בעמ' 179).

     

91. יתרה מכך, דומה, כי הסתמכותו של הנתבע על הקניית הדירה במתנה אף נלמדת מדיווח הגורם הטיפול שאליו הופנו הצדדים, ד"ר טלי וישנה; משם עולה, בין השאר, כי הוא מתמודד עם קשיים רגשיים בלתי מובטלים, שבחלקם אף נובעים מהיותו "תלוי", כמו גם גורמי לחץ כלכליים ורפואיים לצד מערכת היחסים עם אמו התובעת והתלות בה; כאשר ההליך המשפטי דנא אינו מוסיף.

     

    

    (עמ' 3 לדיווח מיום 28.6.2021).

     

92. עוד עולה, מהמשך הדוח של ד"ר וישנה, כי הנתבע הוא בחור אינטליגנטי החובב קריאת ספרי היסטוריה פילוסופיה ופרוזה תוך קישורם לחייו; כאשר ובאופן מכמיר לב, הוא עסוק בשאלה הפילוסופית – "האם קיימת פעולה אלטרואיסטית טהורה?" (שם, בעמ' 3); שדומה שאין צורך להכביר במילים אודות הקשר בין שאלה זו לבין ההליך דנא בזיקה לאופן התנהלות התובעת, למצער בדיעבד, נוכח ניסיונה להתנער בדיעבד ועל דרך שלל טענות מרצונה ונכונותה להעניק לו כבנה יחידה את הדירה במתנה.

     

93. אשר על כן, ובהינתן כלל המקובץ, נמצא, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח התקיימות התנאים המצדיקים חזרתה מהתחייבותה למתן המתנה, כאשר מדובר במתנה שניתנה בגמירות דעת ובכוונה שלמה.

     

    סוף דבר

94. אשר על כן ולאור כלל המקובץ לעיל, מצאתי, כי דין התביעה להידחות.

     

95. בהינתן תוצאת פסק דיני, בשים לב למורכבות מערכת היחסים שבין הצדדים ומתוך תקווה כי עם סיום ההליך, ישכילו הצדדים לפעול לשיפור הקשר ביניהם, מצאתי לחייב את התובעת בהוצאות משפט, אך זאת ברף הנמוך ובסך של 8,500 ₪, לטובת הסיוע המשפטי האמון על ייצוגו של הנתבע; כן מצאתי, במכלול נסיבות העניין, לחייב את התובעת בתשלום עבור הנתבע בגין הוצאות אישיות בשל ניהול ההליך, בסך של 3,600 ₪ שישולמו ישירות לידיו.

     

    פסק הדין מותר בפרסום לאחר השלמת תהליך התממה להשמטת פרטים מזהים.

     

    המזכירות תמציא את פסק דיני לצדדים וכן תסגור את התיק.

     

     

    ניתן היום, י"ז סיוון תשפ"ד, 23 יוני 2024, בהעדר הצדדים.