פס"ד בעניין התנגדויות לקיום שתי צווי צוואת של מנוחה על ידי בנותיה

בפניי התנגדויות הדדיות מטעם בנותיה של המנוחה, הגב' ב' ז"ל, אשר נולדה ברומניה בתאריך 5.3.1926, לקיומן של שתי צוואות שונות אשר נערכו על ידה בשנים 2012 ו – 2020.

רקע עובדתי :

בתאריך 20.1.1985 ערכה המנוחה צוואה, בה ציינה כי הינה מורישה את כל רכושה לבעלה המנוח, וכי ככל שהאחרון לא יהיה בחיים במועד פטירתה או אז הינה מצווה על חלוקה שוויונית של רכושה בין שתי בנותיה.

בתאריך 11.3.1997 ערכה המנוחה צוואה חדשה, בה ציינה כי הינה מורישה את רכושה לשתי בנותיה באופן שווה.

בתאריך 29.3.2012 הגישה המנוחה באמצעות ב"כ, עוה"ד ברק לסרי, בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד בתה של פ', הגב' ל', וכנגד בעלה, ד', לאחר שהמנוחה הוחתמה בתאריכים 14.9.2011 ו – 21.9.2011 על גבי מסמכים משפטיים, מכוחם כל זכויותיה בדירת מגוריה בחיפה הועברו לנכדתה ולבעלה במתנה, בעקבות שריפה אשר התרחשה בדירתה כחודש ימים לפני כן (בהקשר זה התנהל הליך משפטי, תמ"ש 54480-03-12).

בתאריך 10.4.2012 נערכה על ידי עוה"ד לסרי "צוואה בעדים" לפי הוראת סעיף 20 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965, כאשר הליך אישורה של הצוואה תועד באמצעות הקלטת ווידיאו (ראה : מוצג שהועבר באמצעות אמצעי אחסון נייד מיום 9.5.2024).

במסגרת צוואה זאת הורישה המנוחה את כל רכושה (כספים, מטלטלין ודירת מגורים בחיפה) לאחת משתי בנותיה, הגב' ח', בעוד שלבתה השנייה, הגב' פ' (אמא של הגב' ל' הנזכרת לעיל), הורישה שקל אחד בלבד.

בתאריך 6.7.2014 קבע בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת – כתוארה דאז - שלי אייזנברג) כי מסמכי ההעברה בטלים (תוך חיובה של נכדתה ובעלה בהוצאות משפט לטובת המנוחה).

בתאריך 3.12.2014 הורה בית המשפט על עדכון רישום ביטול עסקת המתנה בלשכת רישום המקרקעין, בנימוק שהנכדה ובעלה ניצלו לרעה את מצוקתה הנפשית והכלכלית של המנוחה, כתוצאה משריפת דירתה ואשפוזו של בן זוגה דאז עקב השריפה, וכי במקרה זה מתקיימות כלל עילותיה של עילת העושק בהתאם להוראת סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973.

מפסה"ד אף עולה כי המנוחה, שהינה ניצולת שואה, אובחנה בשנת 1980 כמי שסובלת מדיכאון מג'ורי ובשנת 2004 כמי שסובלת מהפרעה פוסט טראומטית. בשל אותן הפרעות נפשיות המנוחה אף קיבלה טיפול תרופתי מסיבי ובנוסף לכך עברה טיפולים פסיכולוגיים רבים במסגרת עמותה אשר מעניקה תמיכה נפשית וחברתית לניצולי שואה.

בתאריך 5.2.2015 הגישה ל', בתה של פ', ביחד עם בעלה, תביעה כספית כנגד המנוחה ע"ס 181,955 ₪ בנימוק שהמנוחה חבה להם את הסכום האמור בשל שיפוצים שאותם ביצעו בדירתה לאחר אירוע השריפה אשר התרחש בתאריך 12.8.2011 (תמ"ש 14027-02-15).

בתאריך 7.6.2018 קיבל בית המשפט לענייני משפחה בחיפה את התביעה באופן חלקי וחייב את המנוחה לשלם לנכדתה ולבעלה סך של 49,971 ₪ בגין השיפוצים שאותם ביצעו בדירתה לאחר אירוע השריפה.

במהלך חודש יולי 2017 הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בקשה מטעמה של פ' למנותה כאפוטרופוס לגוף ולרכוש על אימה, בטענה שהמנוחה סבלה מהתדרדרות קוגניטיבית חמורה, מירידה בזיכרון ומדמנציה (א"פ 59831-07-17).

בתאריכים 27.10.17 ו – 29.11.2017 מינה בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) באמצעות הלשכה לסיוע משפטי בחיפה את עוה"ד רפאל עמר כאפוטרופוס לדין לחסויה.

לבקשה צורפה חוות דעת מטעמה של מומחית בתחום הפסיכיאטריה והפסיכוגריאטריה (דר' איזבלה גרינברג) מיום 5.12.2014, בה צוין כי במהלך בדיקתה של המנוחה התברר שהמנוחה נזקקה לסיוע ולהשגחה טיפולית צמודה במשך 24 שעות ביממה בשל מגוון בעיות רפואיות חמורות שבכללן אי שליטה בסוגרים, שבר בעמוד השדרה, סחרחורות שגרמו לנפילות וכו' וקשיים קוגניטיביים חמורים שבכללם בלבול, קשיים בזיהוי אנשים והזיות.

פ' אף צירפה לתיק בית המשפט חוות דעת נוספת לאחר שהמנוחה נבדקה בתאריך 23.8.2017 על ידי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה, דר' איזידור ברטהולץ, אשר ציין בחוות דעתו כדלקמן :

"בבדיקה : נראית כפי גילה עם עודף משקל בהכרה מלאה. משתפת פעולה באופן מלא עם הבודק. הבדיקה נעשתה ברומנית. לציין שהנבדקת ידעה שמדובר בבדיקה פסיכיאטרית. לא מתמצאת בזמן. מתמצאת במקום ואנשים. הדיבור ספונטאני צירקומסטנציאלי אך מסוגלת להסביר את עצמה. רוצה להמשיך להיות בביתה ולא אצל בנותיה או מסגרת מוסדית. קונקרטית בחשיבתה. ריכוז וזיכרון לטווח קצר לקויים. זיכרון לטווח ארוך שמור יחסית. זיכרון חוויתי לטווח ארוך ער (זוכרת בפרטי פרטים חוויות קשות מעברה. שיפוט ושיקול לקויים . יש תובנה חלקית למצבה ומגבלותיה . אפקט מותאם לתוכן השיחה ומגיבה טוב לגירויים שונים. אציין שקיימות מחשבות קשורות למוות.

בדיקה 13/30 (MINI MENTAL STATE EXAMUNATION) MMSE 

סיכום : מדובר באשה בת 91 ניצולת שואה שסובלת מ :

DEMATIA MIXED TYPE MODERATE 

( HOLOCAUST SURVIVOR )STRESS DISORDER SEVERE POSTTRAUMATIC

הנ"ל אינה מסוגלת לדאוג לעניינינה, ולטפל בהם זקוקה למינוי אפוטרופוס.

גב' ב' אינה מסוגלת לדאוג לעניינינה ולטפל בהם זקוקה למינוי אפוטרופוס על גופה ורכושה. 

האם מסוגלת או אינה מסוגלת מבחינת מצבה להביע דעתה בעניין מינוי אפוטרופוס עליה ?

גב' ב' אינה מסוגלת מבחינת מצבה להביע דעתה בעניין מינוי אפוטרופוס עליה".

בתאריך 5.9.2017 נערכה על ידי דר' גרינברג חוות דעת נוספת שבה קבעה כי המנוחה סבלה מהפרעת PTSD וכן גם מ – ( 18/19 MMSE) MILD DIMENTIA IN WITH LATE ONSET.

בנוסף לכך ציינה דר' גרינברג בנוגע למצבה הקוגניטיבי של המנוחה כדלקמן :

"בבדיקה פסיכוגריאטרית, הנ"ל דיברה לעניין, סיפרה בפרטי פרטים על חוויות שלה במהלך השנים האחרונות שגרמו לסבל רב ודיכאון – שריפה, מות בעלה והתהליך המשפטי כשהוחתמה במרמה על ידי הבת והחתן של פ' על מסירת הבית שלה במתנה ללא ידיעתה והסכמתה...

כמו כן, יש לציין שבבדיקה הנוכחית שנערכה במהלך 2 פגישות ממושכות, בתאריכים 25.8.2017 ו – 1.9.2017, ניכר שיפור משמעותי במצבה של ב' מבחינה נפשית וקוגניטיבית בהשוואה לבדיקה שערכתי בשנת 2014, שאז ב' הייתה שרויה בדיכאון ובאבל על מות בעלה ס' ז"ל, והיא הייתה אז ללא עזרה סיעודית ומאוד מוגבלת בתפקודה.

בעקבות חוות דעתי מדצמבר 2014, ב' החלה לקבל עזרה והשגחה ביתית מביטוח לאומי וכן טיפול תרופתי מתאים ותודות לאלה, בנוסף להצלחתה במשפט, חל אצל ב' שיפור משמעותי מבחינה נפשית וקוגניטיבית. 

לאור האמור לעיל ולדעתי המקצועית הנ"ל מסוגלת לדאוג לקבל החלטות בקשר לגופה ורכושה ואולם, רק בשל מגבולתיה הגופניים וגילה המופלג (91) שב' זקוקה לתומך בלבד.

ב' מסוגלת להביע את דעתה בעניין מינוי אפוטרופוס ומעוניינת שבתה גב' ח' תמשיך לשמש תומך לה אפוטרופוס על גופה ורכושה

אני ממליצה שבתה של הנ"ל גב' ח' תהיה אפוטרופוס על גופה ורכושה של אמה גב' ב'; כי היא מטפלת בה במסירות רבה במהלך שנים רבות ודואגת לכל צרכיה ועל פי בקשתה".

במסגרת הליך האפוטרופסות (א"פ 59831-07-17) ניתן בתאריך 18.12.2017 תסקיר מטעם העוס"ית לסדרי דין של עיריית חיפה (גב' ליזי אפריאט), בה צוין כי הן פ' והן ח' מעלות האחת כנגד רעותה טענות קשות בנוגע לביצוע מעשי מרמה ברכושה של אימה המנוחה, ובשל כך הומלץ על הפניית המנוחה לבדיקה קוגניטיבית בבית החולים רמב"ם בחיפה, או לחילופין על מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט.

בתאריך 10.8.2018 מינה בית המשפט (כב' השופטת רויטל באום) את הצדדים כאפוטרופסים על ענייניה האישיים, הרפואיים והרכושיים של המנוחה.

בתאריך 29.1.2020 הגישה פ' בקשה למינויו של צד שלישי כאפוטרופוס על ענייניה האישיים, הרפואיים והרכושיים של החסויה בנימוק שח' פעלה בדרכי מרמה בכך שהבריחה לטובתה נכסים אשר היו שייכים למנוחה (א"פ 68917-01-20).

בתאריך 1.2.2020 הורה בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת באום) על מינוי אפוטרופוס לדין לחסויה, ובעקבות כך מינתה הלשכה לסיוע משפטי בחיפה בתאריך 9.2.2020 את עוה"ד רפאל עמר כאפוטרופוס לדין על החסויה.

בתאריך 28.5.2020 ערכה המנוחה צוואה בכתב יד בהתאם להוראת סעיף 19 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 שבמסגרתה ציינה כי הינה מורישה את כל רכושה לשתי בנותיה באופן שוויוני.

הוראות הצוואה, אשר נכתבה בשפה הרומנית, תורגמו לשפה העברית באמצעות הנוטריונית עוה"ד לודמילה נגדימוב אשר אימתה את המסמך באמצעות אישור תרגום נוטריוני בתאריך 8.9.2022 בזו הלשון :

" הרצון שלי

אני ב' , רוצה שביתי וכל שיישאר לאחר פטירתי יחולק לבנותיי, 

ח'

פ' 

זהו רצוני האחרון. 

2020. (-) חתימה ב' 

      2020. 14/01/2020 (-) חתימה ב'".

             

ביום עריכת הצוואה (28.5.2020) המנוחה נבדקה על ידי מומחה בתחום הפסיכיאטריה (דר' איזידור ברטהולץ) אשר ציין בחוות דעתו מיום 3.6.2020 כי המנוחה סבלה ממספר רב של בעיות גופניות ונפשיות שבכללן דמנציה, PTSD, הפרעת חרדה ואגרופוביה וכן גם מדסטימיה (הפרעת דיכאון מתמשכת).

בכל הנוגע למצבה הנפשי העריך דר' ברטהולץ כך :

"בבדיקה פסיכיאטרית :

הבדיקה נעשתה ברומנית ועברית. משתפת פעולה מלא בזמן הבדיקה. נראית כפי גילה. בהכרה מלאה. לא מתמצאת בזמן. מתמצאת במקום ואנשים. הדיבור ספונטאני צירקומסטנציאלי אך מסוגלת להסביר את עצמה ורצונותיה היטב. יודעת מה רכושה ומיהם היורשים הפוטנציאליים שלה. רוצה שרכושה תתחלק בצורה שוועה (כך במקור - הערה שלי א. צ'יזיק) בין הבנות שלה. קונקרטית בחשיבתה. ריכוז וזיכרון לטווח קצר לקויים. יש תובנה למצבה ומגבלותיה. אפקט מותאם לתוכן השיחה עם תגובות לגירויים שונים. אין תכנים דיכאוניים בחשיבתה ומגיבה טוב לגירויים שונים. אבחנה :

MODERATE DEMENTIA MIXED TYPE

POSTTRAUMATIC DISORDER (HOLOCAUST SURVIVOR

סיכום : מדובר באישה בת 94 כשירה לערוך צוואה היא יודעת מה רכושה ומיהם היורשים הפוטנציאליים".

בתאריך 17.6.2020 הוגשה לבית המשפט חוות דעת מטעמו של האפוטרופוס לדין, אשר ציין בחוות דעתו כי מביקור אשר התבצע באותו יום בביתה של המנוחה הוא התרשם מכך שהמנוחה הייתה נינוחה ורגועה, וכי היא ציינה בפניו שהינה מודעת למתח העז אשר שורר בין בנותיה וכי הינה מייחלת לשיתוף פעולה הדדי ביניהן.

בתאריך 23.7.2020 צוין בתסקיר מטעם העו"סית לסדרי דין, כי בשל אופיו של הסכסוך בין שתי האחיות, ולאור האמור בחוות דעתו של האפוטרופוס לדין, יש מקום למינויה של עמותת "גג לחוסה ולנזקק" כאפוטרופוס לרכושה של החסויה.

לאור המלצת העו"סית לסדרי דין וכן גם לאור המלצתו של עו"ד עמר ניתן על ידי בית המשפט בתאריך 9.9.2020 צו/פס"ד אשר החליף את הצו מיום 10.8.2018, במסגרתו נקבע כי שתי האחיות מונו כאפוטרופסות על ענייניה האישיים והרפואיים של המנוחה בעוד שעמותת "גג לנזקק ולחוסה" תשמש כאפוטרופא על ענייניה הרכושיים של המנוחה.

בתאריך 16.9.2020 הגישה פ' תביעה כספית כנגד ח' וילדיה בסכום של 1,548,498 ₪ בטענה שח' וילדיה מעלו בכספי המנוחה ואף נטלו מחזקתה תכשיטים בשווי של 100,000 ₪.

בעקבות פטירת המנוחה בתאריך 3.8.2022 בוטל מינויה של עמותת "גג לחוסה" כאפוטרופא על רכוש המנוחה (פס"ד מיום 6.9.2022), ולבקשת פ', התובענה הכספית אשר הוגשה כנגד ח' וילדיה נמחקה.

במהלך חודש אוקטובר 2022 הוגשה לרשם לענייני ירושה בחיפה בקשה מטעמה של פ' לקיום צוואת המנוחה מיום 28.5.2020, בעוד שח' הגישה במהלך חודש זה בקשה מטעמה למתן צו קיום צוואת המנוחה מיום 10.4.2012.

דיון והכרעה :

האם יש מקום להורות על קיום הצוואה משנת 2020 ?

טענות הצדדים :

לטענת פ', הוראות סעיפים 33א(3) ו(א(4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 וכן גם הוראת סעיף 26 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 מבחינות באופן ברור בין מי שאובחן כ "חסוי" לבין מי שאובחן כ"פסול דין", ולכן, בהינתן העובדה שבענייננו המנוחה לא הוכרזה כפסולת דין מצביעה על כך שכושרה הקוגנטיבי של המנוחה בכל הנוגע להבנת הוראות הצוואה לא נפגע עובר למועד עריכתה, בשל יכולה להבחין בטיבה של הצוואה.

לטענת פ', מעדותה של הגב' לריסה מיברוק, אשר שימשה כמטפלת האישית של המנוחה במשך שש שנים, עלה כי המנוחה כתבה את הצוואה בכתב ידה במהלך חודש ינואר 2020, ולאחר מכן חתמה על גבי המסמך פעם נוספת בתאריך 28.5.2020 בנוכחותו של דר' ברטהולץ.

פ' מוסיפה ומציינת כי לא הייתה מודעת לעצם עריכת הצוואה במהלך שנת 2012, וכי מעדותו של דר' ברטהולץ עולה שהמנוחה הייתה מודעת להיקף רכושה ולמתווה חלוקתו הצפוי, דהיינו חלוקה שוויונית בין שתי בנותיה, וכי סוג מחלת הדמנציה שממנה סבלה התאפיינה בעליות וירידות של יכולותיה הקוגניטיבית.

לטענת פ' בסיכומיה, על בית המשפט להורות על קיום הצוואה משנת 2020, אשר מורה על חלוקה שווה של רכושה בין שתי בנותיה, בעיקר לאור עדותיהם האובייקטיביות של המטפלת ושל דר' ברטהולץ.

מנגד, ח' טוענת בסיכומיה כי הצוואה משנת 2020 נערכה ללא נוכחות עדים וללא תיעוד מוקלט, ולאחר שהמנוחה הוכרזה כפסולת דין כבר בשנת 2018 עקב מחלת הדמנציה אשר החלה להתפתח אצלה כבר במהלך שנת 2017.

ח' אף מציינת בסיכומיה כי מעדותיהם של שני המומחים הרפואיים עלה בבירור שמצב קוגנטיבי ודמנציה אינם משתפרים, אלא מחמירים עם חלוף הזמן, ולכן ברי כי מצבה הקוגנטיבי של המנוחה החמיר בשנת 2020, באופן שלא מאפשר לערוך צוואה בכתב יד.

לטענת ח', פ' השפיעה על המנוחה לכתוב את הצוואה השנייה בתאריך 14.1.2020 ולאחר כארבעה חודשים שילמה לדר' ברטהולץ את שכרו באמצעות כסף מזומן וללא תיעוד, על מנת ש"ייעגן" את כשירותה הרפואית-המנטלית של המנוחה באמצעות חוות דעת "מוזמנת" מטעמם של פ' ובעלה.

ח' אף מציינת בסיכומיה כי דר' ברטהולץ שב וחזר על מרביתן המכריע של קביעותיו משנת 2017, ולא ביצע למנוחה בדיקה פסיכוגריאטרית ובדיקת "מינימנטל" אשר היו מחויבות המציאות, ואף לא טרח להקליט את הבדיקה משום שהיה מודע למצבה הקוגניטיבי הבעייתי של המנוחה בשנת 2020.

לטענת ח', דר' ברטהולץ התקשה להסביר את הפערים שבין שתי חוות הדעת שאותן נתן בהפרש של שלוש שנים, ובעיקר כיצד קשישה נטולת כשרות משפטית, אשר מונה לה אפוטרופוס, ואף סובלת מדמנציה חריפה, כשירה לצוות את רכושה לצדדים שלישיים, ובנוסף לכך גם לא זכר מה היו דברי ההסבר של המנוחה בכל הנוגע לרצונה בעת שערכה את חווה"ד השנייה.

עוד נטען על ידי ח', כי דר' ברטהולץ לא נתן הסבר המניח את הדעת מדוע לא ביצע למנוחה בשנת 2020 בדיקת MMSE, למרות שהניקוד בבדיקה זו יורד עם חלוף השנים, ומדוע לא בדק עמה האם הבינה מה היה היקף רכושה בעת מועד ביצוע הבדיקה ,למרות שטען כי התרשם שהמנוחה ידעה לפרט את היקף רכושה וכן גם את יורשיה הפוטנציאליים.

בכל הנוגע לעדותו של האפוטרופוס לדין, עוה"ד רפאל עמר, נטען כי מעדותו עלה שעד לשנת 2017 ח' הייתה הבת הדומיננטית בטיפול במנוחה, וכי הוא ייצג את המנוחה בחלק מההליכים המשפטיים אשר התנהלו בין בתה של פ' הגישה לבין המנוחה.

ח' אף טוענת כי פ' ובתה ניצלו לרעה את ההתדרדרות במצבה הבריאותי, הנפשי והקוגניטיבי של המנוחה על מנת להשתלט על רכושה באמצעות הגשת מספר תביעות משפטיות שאותן הגישה בתה, ל', כנגד המנוחה, ובאמצעות מאמצי שכנוע סמויים מצד פ' ובני משפחתה לערוך את הצוואה שאותה כתבה בשנת 2020 אשר משמעותה ביטול הצוואה משנת 2012.

ח' אף מדגישה בסיכומיה כי עו"ד עמר ציין בעדותו שהמנוחה לא הייתה במצב בריאותי תקין במהלך שנת 2020, בשל ניתוחים שאותם עברה כחצי שנה לפני עריכת הצוואה.

בכל הנוגע לעדותה של המטפלת של המנוחה, לריסה, נטען על ידי ח' כי מדובר בעדה מוטה ומגמתית, בשל חששה מכך שתביא לפיטוריה שעה שפ' ובעלה, עשו כל שביכולתם על מנת להותירה כמטפלת של המנוחה, וכי לריסה כלל לא זכרה את תאריך עריכת הצוואה, ומדוע מצוינים בה שני תאריכים שונים.

בכל הנוגע לבעלה של פ', נטען כי מדובר באדם אשר פעל לסכסך בין משפחותיהן של שתי האחיות מתוך רצון להשתלט על רכושה של המנוחה, וכי מעדותו עלה שהוא התחמק בנוגע לסירובו להעביר לב"כ היועמ"ש את שמותיהם של האנשים אשר נכחו לצידה של המנוחה בשעת עריכת הצוואה, וכן גם פרטים נוספים, כגון: האם הצוואה נערכה בכתב ידה של המנוחה, מדוע לא מצוינים על גבי הצוואה פרטי המנוחה ומהם שמותיהם של האפוטרופוסים אשר מונו על ידי בית המשפט לענייני משפחה.

עוד נטען כי מתשובתו של י' עלה שהוא לא ידע כלל שדר' ברטהולץ ערך שתי חוות דעת שונות לאחר שבדק את המנוחה בתאריך 28.5.2020 (בתאריכים 1.6.2020 ו – 3.6.2020), וכי מעדותו עלה שדר' ברטהולץ היה מודע לכך שמונה למנוחה אפוטרופוס ושהיא לא כשירה מבחינה משפטית לערוך צוואה.

עוד נטען כי מעדותו של י' עלה שהוא ורעייתו הקליטו את המנוחה בשנת 2019 וכי הוא ופ' השפיעו על המנוחה לומר את אשר אמרה לדר' גרינברג בסרטון אשר הוקלט בשנת 2019.

הכרעה לעניין התנגדותה של פ' לקיום הצוואה משנת 2020 :

בענייננו, יש להידרש לשאלה איזה צוואה מבין השתיים משקפת בפועל את רצונה וגמירות דעתה של המנוחה, ולכן מטבע הדברים יש לבחון האם יש לקיים את צוואת המנוחה משנת 2020, אשר בשל מועד עריכתה מבטלת את הצוואה הראשונה משנת 2012, אולם ככל שמסקנת בית המשפט תהא כי לא ניתן לקיים את הצוואה השנייה משנת 2020, הרי שעל בית המשפט להכריע האם יש מקום לקיים את צוואתה הראשונה של המנוחה משנת 2012.

בהתאם להוראת סעיף 36(ב) לחוק הירושה צוואה חדשה, אף אם אין בה ביטול מפורש של צוואה קודמת, מבטלת את קודמתה במידה שהוראות הצוואה החדשה סותרות את הוראות הצוואה הקודמת, למעט במקרים שבהם הצוואה החדשה מהווה תוספת לאמור בצוואה הקודמת.

סעיף 19 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כי על צוואה אשר נערכת בכתב יד להיכתב כולה ביד המצווה, וכן גם לשאת תאריך כתוב ולהיחתם בידו של המצווה.

עם זאת, בהתאם ללשון הפסיקה, בחינת תוקפה של צוואה אשר נערכה בכתב יד להיבחן לאור השאלה האם מדובר במסמך שהשתכלל לכדי צוואה, או שמא מדובר במסמך שנכתב ללא כוונה לצוות בפועל.

בנוסף לכך, בעת בחינת מסמך לקיום צוואה אשר נכתב בכתב יד, יש לבחון את כתב היד ולהידרש לשאלה האם מדובר בכתב ידו של המצווה, ולצורך כך לעניין צורת הצוואה הפסיקה מבחינה בין מרכיבים "סטאטיים" לבין מרכיבים "קונסטיטוטיביים" המהווים את אותם מרכיבי יסוד בצוואה שבלעדיהם לא יוכל ביהמ"ש לקיים את הצוואה לבין מרכיבים "דינמיים" צורניים הניתנים לתיקון.

שילוב הוראת סעיף 19 וסעיף 25 לחוק הירושה, אשר דן בקיום על אף חסר בצורתה, מאפשר ללמוד על מרכיבי היסוד הצורניים של צוואה שנערכה בכתב יד – על הצוואה לכלול תאריך אשר ייכתב בכתב ידו של המצווה, על הצוואה להיכתב בכתב ידו של המצווה ועל הצוואה להיחתם בכתב ידו של המצווה.

עם זאת, תכלית החקיקה בענייני צוואה הינה שיש לקיים את רצון המנוח, ומאידך לשמור גם על ההסדרים פורמליים הצורניים על מנת להתחקות אחר רצון המצווה, ללא חשיפתו להשפעות בלתי הוגנות וכן גם לצורך אמיתות הצוואה וגמירות דעתו של המצווה.

נטל ההוכחה הנדרש לצורך הוכחת גמירות דעת בצוואה אשר נערכת בכתב יד הוא נטל הוכחה כבד יותר מאשר בצוואות אחרות, משום שבשונה מצוואה בעדים ובצוואה בפני רשות וצוואה שבעל-פה, שיש בעשייתן מידה של טקסיות ורשמיות המעידה על רצינותו של המעמד ועל גמירת-דעתו של המצווה, הרי שצוואה בכתב יד נעשית מטבע הדברים בין האדם לבין עצמו, ואינה נערכת במעמד טקסי ורשמי, כך שנטל הוכחתה כבד יותר מאשר ביתר צורות עריכת הצוואה (ראה : ת"ע (משפחה ראשון-לציון) פלונית נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב מיום 1.2.2021 והאסמכתאות דשם).

סעיף 26 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות, תשכ"ב – 1962 קובע כי צוואה אשר נעשתה על ידי קטין או מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה - בטלה.

הגבלת הכשרות אשר נובעת מחוסר היכולת להבחין בטיבה של צוואה אינה עוסקת בסטטוס של המצווה, אלא במצבו הנפשי והגופני בשעת עריכת הצוואה, כאשר סטטוסשל קטינות או פסלות דין מביאה לבטלות הצוואה גם אם הקטין או פסול הדין ידעו להבחין בטיבה של צוואה.

עם זאת, במרביתם המכריע של המקרים הצוואה תהא בטלה רק אם יוכח באמצעות עדותרפואית (או אחרת) כי המצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה במועד עריכת הצוואה, כאשר במקרים מעין אלה נטל השכנוע מוטל על הטוען לכך, ולכן, צוואה אשר נעשתה במהלך התקופה שבה המנוח ידע להבחין בטיבה, גם אם לפני כן ולאחר מכן השתנה מצבו, תהא תקפה.

מהותה של טענת אי כשרות המצווה לפי הוראת סעיף 26 לחוק הירושה הינה בחינת מצבו הנפשי/המנטלי והגופני של המצווה עובר למועד עריכת הצוואה, כאשר המונח "שעת עשייתה של הצוואה" מתייחס לנקודת הזמן המסוימת אשר רלוונטית לבחינת כושרו של המצווה להבחין בטיבה של צוואה, וכן גם לכושרו של אדם לשפוט כראוי את המציאות הסובבת אותו, ליכולתו לגבש כוונה ורצון וליכולתו וכוחו לכוון את התנהגותו על פי אותה מציאות ובהתאם לאותה כוונה ולאותו רצון. 

לפיכך, צוואה תקוים אך ורק אם נעשתה בנקודת זמן שבה ידע המנוח להבחין בטיבה של צוואה, גם אם טרם עריכתה או לאחריה השתנה מצבו, דהיינו, האם המצווה היה בעל כושר להבחין בטיבה של צוואה במועד עשייתה אף אם קודם למועד זה או לאחריו דעתו של המצווה התערפלה. 

בפסיקה נקבע, כי על המצווה להיות בדעה צלולה ולהתייחס למציאות הסובבת אותו כאשר דעתו משוחררת מלחצי נפש וממחשבות שווא, ולגבש רצון חופשי, והאם המצווה היה מודע למהות מעשיו ותוצאותיהם ובעיקר למודעותו של המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה, את ידיעתו על דבר היקף רכושו ויורשיו, ואת מודעותו להשלכות תוצאות עשיית הצוואה על יורשיו.

המשקל אשר יינתן לשיקולים אלה ואחרים משתנה מעניין לעניין על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, תוך ההסתייעות במסמכים רפואיים אודות המצווה נכון למועד עריכת הצוואה או בסמוך לאותו מועד, בחוות דעת רפואית או אחרת באשר למצבו של המצווה לעת עשיית הצוואה ואף בעדויות של מי שערך את הצוואה ו/או מי ששימש כעד לה וכן בעדויות אחרות כאשר ככלל נטל הראיה והשכנוע להוכחת הטענה כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה מוטל על המתנגדים לקיומה (ת"ע (משפחה תל-אביב) 21509-05-21 מ.נ. נ' ו.ד.-ד מיום 2.3.2023 והאסמכתאות דשם).

אשר לענייננו, בפן הצורני מדובר במסמך אשר נכתב בכתב ידה של המנוחה בשפה הרומנית כאשר בחלקו התחתון מופיעים התאריכים 14.1.2020 ו - 28.5.2020 כשלצידם מופיעות פעמיים גם חתימות ידה של המנוחה אשר נכתבו בשפה העברית.

בכל הנוגע לנסיבות עריכת הצוואה הוצגו בפני בית המשפט שלוש עדויות רלוונטיות כאשר העיקרית מהם הינה עדותה של המטפלת הזרה אשר טיפלה במנוחה, הגב' לריסה בירוק, אשר ציינה בתצהירה מיום 2.4.2024, שאומת באמצעות אפוסטיל/אישור נוטריוני משום שהמטפלת מתגוררת נכון להיום במולדובה, כדלקמן :

" - בתחילת שנת 2020 נוכחתי לבד כאשר המנוחה ביקשה ממני דף נייר וכלי כתיבה, נתתי לה דף שהיה על השולחן במטבח והיא התחילה לכתוב את רצונה, את הצוואה שלה. מנוחה כתבה ברומנית, מסרתי את הפתק לפ' ולבעלה י', כאשר הם כעבור כמה ימים הגיעו לבקר והביאו מוצרי מזון".

בעדותה בבית המשפט ציינה המטפלת הזרה כי הצוואה נכתבה לאחר שהמנוחה ביקשה להעביר לה דף נייר, ואף שאלה אותה מה היה התאריך שחל באותו יום. עוד עלה מעדותה של המטפלת כי היא לא זכרה את המועד שבו הצוואה נכתבה על ידי המנוחה, אולם לדבריה היא קראה את תוכן הצוואה.

עוד עלה מעדותה של המטפלת הזרה כי המנוחה ביקשה ממנה להעביר את המסמך לפ' בשל חששה של המנוחה מכך שהמסמך יושמד על ידי ח' (ראה : עמוד 36 שורות 1-30 לפרוטוקול).

מעדותו של מר י' בבית המשפט עלה כי רק במהלך בשנת 2019 נודע לו ולרעייתו, פ', שהמנוחה ציוותה את כל רכושה לח' כשבע שנים לפני כן, וכי המנוחה נהגה לציין בפניהם כי הינה מעוניינת בחלוקה שוויונית של רכושה כפי שעולה באופן ברור מהקלטת ווידיאו משנת 2019 שאותה צירפו לתיק בית המשפט.

בכל הנוגע לנסיבות עריכת הצוואה מציין י' בסעיף 15 לתצהירו כדלקמן :

"... לימים בתחילת שנת 2020 באחד הביקורים שלנו אצל המנוחה ניגשה לפ' המטפלת של המנוחה ומסרה לה נייר שנכתב בכתב יד ע"י המנוחה בשפה הרומנית ובו היא מביעה את רצונה שכל רכושה יועבר לאחר מותה באופן שווה בין שתי בנויה. ערכתי מספר בדיקות האם זה תקין כי הרי המנוחה הייתה תחת מינוי אפוטרופוס באותה עת ואני הבנתי כי יש להביא פסיכיאטר ע"מ שיבדוק אם אכן היא יכולה למסור כך את רצונה. לאחר זמן, הגיע ד"ר ברטהולץ לבדוק את המנוחה והתרשם כפי שהתרשם, באופן בלתי תלוי ומבלי שאנו היינו מעורבים או נוכחים בבדיקה, כי זהו אכן רצונה של המנוחה".

ודוק, מעדותו של י' וכן גם משיחה מוקלטת אשר נערכה בין המנוחה לבין פ' וי' בתאריך 27.6.2019 עולה כי המנוחה הוקלטה על ידי השניים, כשהיא מביעה רצון לחלוקה שוויונית של רכושה בין שתי בנותיה וזאת לאחר שי' ופ' בפניה כי ח' ובא-כוחה, עו"ד ברק לסרי, השפיעו על המנוחה להכין צוואה אשר הוראותיה כוללות תניות שמכוחן הינה מחויבת להוריש את כל רכושה לח', וכי יש בכוונתם לנקוט בהליכים משפטיים בעניין זה.

בכל הנוגע לנסיבות הגעתו של דר' ברטהולץ לבדיקה אשר התבצעה בתאריך 28.5.2020 מציין י' כי לאחר שהמנוחה חתמה על גבי הצוואה, הוא ורעייתו הגיעו לביתה של המנוחה והתרשמו מכך שחלוקת הרכוש אשר מתוארת בצוואה משנת 2020 עולה בקנה אחד עם הכוונות הברורות אשר עולות מהקלטת הווידיאו משנת 2019.

לדבריו, הוא ביצע חיפושים ברשת האינטרנט באמצעות שימוש ב"מנוע החיפוש" GOOGLE, ובמקביל גם נועץ בעו"ד אשר המליץ בפניו לקבל חוות דעת פסיכיאטרית לפיה המנוחה הייתה כשירה לחתום על גבי הצוואה משום שמונה לה אפוטרופוס.

עוד עולה מעדותו כי הוא ורעייתו פנו בתחילה לדר' גרינברג, אולם זו המליצה על קבלת חוות דעת מטעמו של דר' ברטהולץ אשר בדק את המנוחה בשנת 2017 וכי הוא לא ציין בפני דר' ברטהולץ שמונה למנוחה אפוטרופוס (ראה : עמוד 45 שורה 13 – עמוד 46 שורה 18 לפרוטוקול).

דר' ברטהולץ ציין בעדותו כי הוא הוזמן לחוות את דעתו בעניין כשירותה של המנוחה לערוך צוואה, אולם הבהיר בעדותו כי הינו מתקשה לזכור מה היה גובה שכה"ט ששולם לו לצורך עריכת חווה"ד ומי היה הגורם המזמין אולם ככל הנראה מדובר בי' (ראה : עמוד 18 שורות 30-32 ; עמ' 20 שורות 23-26 ; עמוד 23 שורות 23-33 לפרוטוקול).

אשר לפן הצורני, הצוואה אמנם נכתבה בשפה הרומנית, אולם בענייננו אין כל מניעה להגיש בקשה לקיומה משום שבהתאם להוראת סעיף 54א' לתקנות הירושה, תשנ"ח – 1998 די בכך שלצוואה יצורף תרגום לשפה העברית אשר אושר על ידי נוטריון כפי שנעשה במקרה זה.

סעיף 25 לחוק הירושהמקנה לבית המשפט את הכוח לקיים צוואה חרף פגמים צורניים מסוימים שנפלו בה בכדי לקיים דברי המת ולממש את רצונו האמיתי יתקיים (ראה : ע"א 580/84היועמ"ש נ' שמואל פיק, מב(2) 703), ולכן יש לבחון בענייננו האם שתי החתימות ושני התאריכים אשר כתובים בסיפת הצוואה מהווים בנסיבות עניינו פגמים צורניים מהותיים אשר בהיעדר הסברים משכנעים לא ניתן להורות על ריפויים, וליתן צו לקיום הצוואה משום שאינם משקפים באופן אותנטי את רצון המצווה.

בענייננו, אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהצוואה נערכה בכתב ידה של המנוחה וכי שתי החתימות אשר מופיעות בתחתית המסמך לצד התאריכים 14.1.2020 ו – 28.5.2020 הינן חתימות ידה של המנוחה, ולכן על פניו מתקיימת הוראת סעיף 25(ב)(1) לחוק הירושה אשר קובעת כי מרכיב היסוד של צוואה בכתב יד מתקיים בעניינו, משום שהצוואה כולה נכתבה בכתב ידה של המצווה.

עם זאת, מאחר ובהוראת סעיף 19 לחוק הירושה מצוין כי על גבי הצוואה צריך להופיע תאריך אחד בלבד אשר מציין את היום שבו נערכה הצוואה, וחתימה אחת בלבד, הרי שבענייננו יש לבחון האם ניתן לקיים את הצוואה חרף הפגם אשר התגלע בה, דהיינו, רישומם של שני תאריכים שונים ושתי חתימות יד שונות והאם יש לראות בהם בבחינת פגמים טכניים בלבד או שמא מדובר בפגם מהותי שאינו מאפשר את קיום הצוואה.

מעדותה של המטפלת הזרה, לריסה, עלה כי לאחר שמסרה למנוחה את הנייר שעליו נכתבה הצוואה היא נשאלה על ידי המנוחה מהו התאריך שבו נערכה הצוואה אולם בחקירתה הנגדית בבית המשפט לא ידעה לציין באיזה תאריך מדובר (ראה : עמוד 36 שורות 14-24 לפרוטוקול).

כפי שצוין מעלה, נטל ההוכחה אשר מוטל על המבקש לקיים צוואה אשר נערכה בכתב יד הינו נטל ראייתי מכביד, אולם חרף זאת י' וכן גם דר' ברטהולץ לא נתנו הסברים המניחים את הדעת בכל הנוגע לסיבה שבגינה נכתבו בחלקה התחתון של הצוואה שני תאריכים ושתי חתימות יד.

ממכלול העדויות והראיות אשר הובאו בפני בית המשפט עולה כי קיימת סבירות לא מבוטלת לכך שפ' וי' היו מודעים לכך שהמנוחה ערכה את צוואתה הראשונה כבר במהלך שנת 2012, לאחר שהמנוחה העידה על כך בבית המשפט במסגרת התביעה הכספית שאותה נכדתה הגישה כנגדה (ראה : עדות יצחק בעמוד 39 שורה 29 – עמוד 40 שורה 23 לפרוטוקול).

עוד עולה מאותן ראיות ועדויות כי לאחר שהמטפלת הזרה מסרה לי' ולפ' את צוואתה השנייה של המנוחה, אשר נערכה בחודש ינואר 2020, י' שכר את שירותיו של דר' ברטהולץ על מנת שיחווה את דעתו בעניין כשירותה המנטאלית של המנוחה לערוך צוואה, וכי ככל הנראה י' ו/או דר' ברטהולץ הנחו את המנוחה להוסיף על גבי הצוואה את התאריך 28.5.2020.

מבחן ההשפעה על עריכת הצוואה הינו מבחן גמיש, בהתאם לנסיבות המקרה ולשכל הישר ועל פי מידת המעורבות של הנהנה ואופייה ולכן ככל שמעורבותו של הנהנה גדולה יותר תגדל הנטייה לפסול את הצוואה, גם אם התבצעה בשלבים מקדימים לעריכת הצוואה בהתאם לנסיבות המקרה תוך בחינת מכלול האירועים והזיקות של הנהנה שצירופם יוצר את אותה השתתפות בעריכתה שיש בה כדי לפסול את הצוואה (ראה : ת"ע (פתח-תקווה) 26634-09-15 + 26083-09-15 פלונית ואח' נ' פלונית מיום 4.4.2021 והאסמכתאות דשם).

מחוות דעתו ומעדותו של דר' ברטהולץ עולה כי הבדיקה, אשר לאחריה ערך את חווה"ד, התקיימה בביתה של המנוחה בתאריך 28.5.2020 (ראה : עמוד 20 שורות 13-18 לפרוטוקול; תת סעיף 5 לראש הפרק "החומר שעמד לרשותי" בחוות דעתו מיום 3.6.2020) וכי מטרת הבדיקה הייתה להתחקות אחר כשירותה המנטאלית של המנוחה לערוך את צוואתה השנייה.

דר' ברטהולץ אמנם ציין בחקירתו בבית המשפט כי הינו נוהג לתשאל את הנבדקים ללא נוכחות של אדם נוסף זולתו, וכי לפי מיטב זכרונו כך גם היה במקרה זה אולם במקרים חריגים הינו לערוך תרשומת בעניין (ראה : עמוד 19 שורה 34 – עמוד 20 שורה 1).

הוראת סעיף 35 לחוק הירושה נועדה למנוע השפעה בלתי ראויה על המצווה, ולכן, בין אם הנהנה השפיע על המצווה באופן ישיר לנסח את הצוואה לטובתו או באופן עקיף באמצעות אדם אחר, הרי שהצוואה תיפסל ככל שיוכח שלא נעשתה לפי החלטה עצמאית ובלתי תלויה של המצווה.

לפיכך, הפגמים הללו אינם רק צורניים, אלא גם מהותיים, בשל מעורבותם הישירה של פ' וי' בעריכת הצוואה משנת 2020, וסמיכות הזמנים שבין מועד הגשת הבקשה למינוי צד שלישי כאפוטרופוס לחסויה, שאותה הגישה פ' בתאריך 29.1.2020, לבין מועד כתיבת הצוואה (14.1.2020) ומועדי מינויו השני של עו"ד עמר לשמש כאפוטרופוס לדין לחסויה (בתאריכים 1.2.2020 ו - 9.2.2020).

לצבר הנתונים הללו וכן גם לכך שמונו למנוחה מספר אפוטרופוסים, מתווספת גם עובדת הימנעותם של פ' ובעלה מהגשת דיווח לבית המשפט על כך שהמנוחה ערכה צוואה בכתב יד על מנת שישקול האם בהתאם להוראת סעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 המנוחה הייתה פסולת דין בשעת כתיבת הצוואה אשר נכתבה על ידה בשנת 2020.

לחילופין, היה מקום לפנות לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שישקול מינוי מומחה רפואי בלתי תלוי מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה במקומו של דר' ברטהולץ, אשר חיווה את דעתו בעניינה של המנוחה באופן שונה לחלוטין במהלך שנת 2017, בהתאם להוראת סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, בעניין כשירותה המנטאלית והקוגניטיבית של המנוחה להבין את טיבה של הצוואה שאותה כתבה בשנת 2020 ובעיקר להתחקות אחר מידת רצונה לבטל את צוואתה הקודמת משנת 2012 ולשנות לחלוטין את דרך חלוקת רכושה לאחר פטירתה.

מעדותה של דר' גרינברג עולה כי עד לשנת 2017 מצבה הקוגניטיבי של המנוחה איפשר בידה להביע את דעתה ולקבל החלטות מושכלות בנוגע לניהול רכושה בעבר ואף בעתיד ולהביע את רצונותיה באופן רהוט ובביטחון (ראה : עמוד 25 שורות 8-11 ובשורות 18-20 לפרוטוקול), אולם להערכתה מצבה של המנוחה החמיר בסמוך למועד שבו מונה לה אפוטרופוס במהלך שנת 2018 בשל החמרת מחלת הדמנציה שממנה סבלה בשילוב השפעתה הבלתי הוגנת של פ'עליה לאחר שמונתה לשמש כאפוטרופא (ראה : עדות דר' גרינברג בעמוד 27 שורות 11-25 ; עמוד 31 שורות 11-35 לפרוטוקול).

מעדותו של עו"ד עמר עולה כי האחרון התרשם בשיחתו עם המנוחה מיום 17.6.2020 (כשבועיים לאחר הבדיקה אשר נערכה על ידי דר' ברטהולץ) מכך שהמנוחה הייתה ערה למתיחות אשר התגלעה בין שתי בנותיה (ראה : סעיף 4 לחוות דעתו של עו"ד עמר ; עמוד 13 שורות 7-24 לפרוטוקול).

עם זאת, מעדותו של דר' ברטהולץ עולה כי למרות שלהערכתו בשנת 2020 המנוחה הייתה מודעת לזהות יורשיה ולסכסוך ארוך השנים שהתגלע בין שתי בנותיה, וכן גם ולהיקף רכושה, הרי שהיא התקשתה להסביר באיזה אופן היא הייתה מעוניינת לחלק מחדש את רכושה בין השתיים, ואף לא ידעה לציין בפניו נושאים רבים שעליהם נשאלה (ראה : עמוד 18 שורה 34 – עמוד 19 שורה 23).

מעבר לכך שמשמעות עריכתה של הצוואה בשנת 2020 הינה ביטולה המוחלט של הצוואה משנת 2012, כפי שפ' ובעלה ציינו בפני המנוחה בשיחתם המוקלטת עם המנוחה במהלך שנת 2019, הרי שמהשיחה המוקלטת משנת 2019 שבין המנוחה לפ' ובעלה עולה כי המנוחה לא זכרה כלל את עצם עריכתה של הצוואה הראשונה (ראה גם : סעיף 34 לסיכומי פ'), כשלכך מתווספת גם העובדה שחוות דעתו של דר' ברטהולץ משנת 2020 נערכה מבלי שהיה מודע לכך שמונה למנוחה אפוטרופוס מטעם בית המשפט לענייני משפחה.

בנוסף לכך, לא ניתן על ידי דר' ברטהולץ הסבר המניח את הדעת מדוע בדיקת ה MMSE אשר התבצעה על ידו במהלך שנת 2017 ואשר העלתה ממצאים בעייתיים מאוד (13 מתוך 30) לא התבצעה על ידו גם במהלך הבדיקה אשר התבצעה בשנת 2020, למרות שמעדותו עלה בבירור כי חלוף הזמן משפיע לרעה על תוצאות הבדיקה (ראה : עמוד 21 שורה 17 – עמוד 22 שורה 4 ; עמוד 22 שורות 30 – 39 לפרוטוקול).

ובראש ובראשונה: לכל אלו מתווספת העובדה שהבדיקה שאותה ביצע דר' ברטהולץ בשנת 2017 העלתה כי המנוחה לא הייתה מסוגלת לדאוג לענייניה ולכן נזקקה למינוי של אפוטרופוס לגוף ולרכוש - בעוד שאחרי שלוש שנים, בשנת 2020 דר' ברטהולץ הגיע למסקנה שונה לחלוטין – מסקנה הפוכה - לפיה המנוחה הייתה מודעת להיקף רכושה וכן גם לזהותם של יורשיה ולכן לשיטתו הייתה כשירה לערוך צוואה בשנת 2020 ובפרט לאחר שהביעה את רצונה לחלוקה שווה של רכושה בין שתי בנותיה (ראה : עמוד 18 שורה 34 – עמוד 19 שורה 23 לפרוטוקול) .

זאת ועוד, בשתי חוות הדעת השונות אשר נערכו בתאריכים 1.6.2020 ו – 3.6.2020 נרשם בסעיף ה"סיכום" של חוות הדעת מיום 1.6.2020 צין כי המנוחה זקוקה לטיפול והשגחה במשך 24 שעות ביממה בעוד שבחווה"ד מיום 3.6.2020 צין כי "מדובר באישה בת 94 כשירה לערוך צוואה היא יודעת מה רכושה ומיהם היורשים הפוטנציאליים" מבלי שנתן בחקירתו בבית המשפט הסבר המניח את הדעת לעניין סיבת השוני שבין שתי חווה"ד אשר נערכו בהפרש של יומיים זמ"ז (ראה : עמוד 20 שורות 8- 16 לפרוטוקול).

בנוסף, דר' ברטהולץ לא ידע לציין במהלך חקירתו בבית המשפט מדוע לא פירט בשתי חוות הדעת שאותן ערך מה היה היקף הרכוש שאותו פירטה בפניו המנוחה, ואף לא ידע לפרט מדוע לא צירף את אותן תרשומות שאותן ערך במהלך שיחתו עם המנוחה (ראה : עמוד 20 שורות 2-7 ; עמוד 22 שורות 11-22 ; עמוד 23 שורות 13-16 לפרוטוקול) .

יודגש גם, כי פ' עצמה ציינה בבקשתה למינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש, שאותה הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בתאריך 26.7.2017 (א"פ 59831-07-17), כי המנוחה סבלה באותה עת מהתדרדרות קוגניטיבית אשר מתבטאת בירידה בזיכרון, משכחה ומתהליך דמנציה אשר נמצא בשלב מתקדם.

כראייה לכך צורפה לבקשתה של פ' למינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש חוות דעת מטעמה של דר' גרינברג מיום 5.12.2014, אשר הועברה למחלקת הסיעוד של המוסד לביטוח לאומי, שבה צוין כי המנוחה נמצאת בתהליך דמנציה מתקדם, וכי המנוחה אף סבלה לעיתים מבלבול אשר מנע ממנה לזהות את הסובבים אותה וכן גם מהזיות וכי בבדיקה MMSE אשר בוצעה לה היא צברה 16/30 נקודות.

ובנוסף, צורפה על ידה במסגרת אותו הליך (בתאריך 29.8.2017) חוות דעת מטעמו של דר' ברטהולץ מיום 23.8.2017 שממנה עולה כי המנוחה לא הייתה מסוגלת לדאוג לענייניה ואף אינה מסוגלת להביע דעה בנוגע למינוי אפוטרופוס עליה ובנוסף לכך גם סובלת משיפוט ושיקול לקויים ומהבנה חלקית של מצב ומגבלותיה כאשר בבדיקת ה MMSE נקבעה תוצאה של 13/30. 

קשה מאוד לבית המשפט לקבל מצב בו רופא מומחה מציין חוסר יכולת לדאוג לעניינים האישיים בשנת 2017, ומעניק חוות דעת הפוכה לחלוטין בחלוף 3 שנים, כאשר אין עדות לשיפור במצבה הקוגניטיבי של המנוחה. למעשה, חוות הדעת כמעט זהה, עם מסקנה הפוכה, כאשר חוות הדעת השנייה ניתנה לאחר שבית המשפט התרשם שאין ביכולתה של המנוחה להבין תוצאות פעולות כלכליות או משפטיות, ומינה לה אפוטרופוס.

לכל הפחות, היה על המנוחה לבקש פנייה לבית המשפט אשר יאשר (או לפחות יבחן אם) ביכולתה לערוך צוואה, שכן צו מינוי האפוטרופוס, גם אם אינו "הכרזה בעניין פסלות דין", מטיל צל כבד על כל פעולה משפטית או כלכלית הנלקחת על ידי החסוי (כהגדרת המונח אז) לאחר שמונה לו אפוטרופוס.

מהעדויות אשר נשמעו עלה כי פ' ובעלה, אשר היו מודעים להתדרדרות שחלה במצבה הקוגניטיבי והבריאותי של המנוחה, עשו כל אשר לאל ידם על מנת להשפיע עליה לבטל את צוואתה הקודמת משנת 2012, ולקחו חלק פעיל בהשלמת צוואה שנערכה לאחר שמונה אפוטרופוס, ולפיכך בשל מכלול הפגמים הללו והעובדה כי לא הוסר הספק בדבר יכולתה של המנוחה להבין את המשמעות המשפטית של עריכת צוואה בנסיבות אשר פורטו, אין הצדקה לקיים את הצוואה משנת 2020.

האם יש לקיים את הצוואה משנת 2012 ?

טענות הצדדים לעניין הצוואה משנת 2012 :

פ' מציינת בסיכומיה כי במהלך שנת 2017 המנוחה הציגה בפניה טיוטת חוות דעת רפואית וכן גם התכתבות מיום 21.8.2012 אשר נערכה כשלושה שבועות טרם הכנת הצוואה בין עוה"ד לסרי לבין מומחית בתחום הפסיכיאטריה (דר' יעל קולסקי) לצורך הגשתה לבית המשפט.

אליבא דטענתה של פ', ניתן להסיק בבירור כי חווה"ד נערכה באופן מגמתי אשר נועד להציג את ח' כ"בת המועדפת" על המנוחהל תוך הצגתה של פ' כמי שחברה לבתה בעניין ההליכים המשפטיים אשר התנהלו בין המנוחה לבין נכדתה על מנת לנשל את המנוחה מכל זכויותיה הקנייניות בדירתה.

פ' אף מוסיפה ומציינת בסיכומיה כי הצוואה משנת 2012 נערכה באמצעות עו"ד לסרי, לאחר שח' ובני משפחתה השפיעו עליה לערוך צוואה אשר הוראותיה מטיבות עימם, ובעת שח' ובני משפחתה נכחו במשרדו של עוה"ד לסרי בשעת עריכת הצוואה.

לטענת פ', ח' ובני משפחתה הפעילו על המנוחה לחץ רב על מנת שתתייצב במשרדו של עו"ד לסרי בתאריך 10.4.2012 לצורך החתימה על הצוואה, למרות שיומיים לפני כן בן זוגה הלך לעולמו.

עוד נטען כי גם דר' גרינברג ציינה בעדותה שחתימה על גבי צוואה בסמוך לפטירת בן זוג מהווה אירוע לא רגיל, וכי צוואה זו עומדת בניגוד גמור לשתי צוואות קודמות, שאותן ערכה לפני כן בשנים 1985 ו – 1997, שבהן המנוחה הביעה את רצונה הברור לחלוקה שוויונית של רכושה בין שתי בנותיה.

מנגד, ח' טוענת בסיכומיה כי פ' לא התייחסה בסיכומיה לפגמים צורניים או מהותיים בדרך הכנת הצוואה, וכי אין כל מחלוקת על כך שבמועד עריכת הצוואה המנוחה הייתה כשירה מבחינה משפטית לעריכתה.

עוד נטען כי מהסרטון אשר מתעד את הליך הקראת הצוואה ניתן ללמוד כי הינו משקף את רצונה של המנוחה להעניק את הבית לח', כפי שהשתקף בשלבים מאוחרים יותר במסגרת ההליכים המשפטיים אשר התנהלו מול בתה של פ' וכפי שעלה מחוות דעתה של דר' גרינברג וכן גם מתיעוד הווידאו של השיחה עימה משנת 2017.

כמו כן, נטען כי סמיכות הזמנים שבין מועד מותו של בן זוגה של המנוחה לבין מועד חתימתה על גבי הצוואה לא השפיעה עליה, וכי מהשיחה השתקף שרצונה להוריש את כל רכושה לח' הובע על ידה בצורה הברורה ביותר.

במקרה דנן פ' אינה טוענת לפגמים צורניים בדרך צוואה, אלא להשפעה בלתי הוגנת מצידם של ח' ובני משפחתה על המנוחה על מנת שתערוך צוואה אשר תיטיב עימם, ולכן הוראת הדין הרלוונטית לענייננו הינה הוראת סעיף 54(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אשר כותרתה "פירוש צוואה", ואשר קובעת כי יש לפרשצוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות.

סעיף זה מעגן בחובו את תורת "שני השלבים" בפרשנות צוואה אשר התפתחה בפסיקת בתי המשפט, ואשר מטרתה התחקות אחר רצון המוריש, כאשר בשלב ראשון יש לפרש ולבחון את אומד דעתו של המצווה מתוך הצוואה (פרשנות "פנימית"),ורק אם לא ניתן לעמוד על אומד דעתו מתוך הצוואה יש לפנות בשלב שני לנסיבות החיצוניות.

גישה זו מניחה כי בבואו של המצווה לנסח צוואה הוא שקל היטב את דבריו וניסח את כוונתו בזהירות ובקפידה, ומשכך על בית המשפט להיזהר במלאכת הפרשנות תוך מתן משקל ניכר ללשון הצוואה לעומת הנסיבות החיצוניות אשר סובבות את עריכתה ולכן ככלל על בית המשפט להימנע מפרשנות אשר מתרחקת מלשונה הברורה באופן אשר עלול בפועל להוביל לעריכתה בדיעבד מחדש (ראה : ע"א 7631/12ישראל אמסטר נ' קרן קיימת לישראל מיום (12.8.2015.

ככלל, בית המשפט מצווה לקיים את דבר המוריש ולהגשים את רצונו ואומד דעתו, ובלבד שלא נפל פגם ברצונו, ואין זה מתפקידו להכריע בסכסוכי ירושה ולבחון את תוקפה של הצוואה, או להעמיד תחת ביקורתו את שיקול דעתו של המוריש, אלא לבחון האם הצוואה משקפת ומבטאת את רצונו האמיתי של המצווה, והאם רצונו היה חופשי ומלא כשהוא נקי מלחצים ומהשפעות כאשר החובה היא לשאוף לקיים רצון המצווה.

על פי מבחן "הגיונה של הצוואה" יש לקבוע האם הצוואה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה, האם הצוואה סבירה על פי הבנת השופט את הגיונו של המצווה והאם מן הראיות אשר הובאו לפני בית-המשפט עולה כי הצוואה משקפת את קשריו החברתיים, ערכיו והעדפותיו עובר לעריכת הצוואה והאם הצוואה נראית הגיונית מנקודת מבטו של המצווה ומשקפת את רצונו (ת"ע (משפחה תל-אביב) 21509-05-21 מ.נ. נ' ו.ד.-ד מיום 2.3.2023 והאסמכתאות דשם).

זאת ועוד, למרות עיקרון העל אשר ניצב בבסיס דיני הירושה הינו קיום רצונו של המצווה וכיבוד רצונו, הרי שלא אחת קיים קושי מובנה בהתחקות אחר רצונו של המצווה בשל פטירת המנוח ולכן על בית המשפט לאתר את ולממש ולכבד את רצונו כפי שמשתקף מהצוואה (ראה : בע"מ 1857/24 פלונית נ' פלונית ואח' מיום 2.12.2024 והאסמכתאות דשם).

במקרה דנן אין כל מחלוקת כי נוסח הצוואה משנת 2012 ברור מאוד ומשקף את רצון המנוחה להוריש לח' את כל הכספים אשר יצטברו לאחר פטירתה בחשבון הבנק שלה (בקיזוז חובותיה והוצאות הקבורה) וכן גם את דירתה (על מטלטליה), אולם במידה וח' תלך לעולמה במועד פטירתה או אז הרכוש יועבר לילדיה בעוד שלפ' הורישה שקל אחד בלבד (סעיפים 3-5 לצוואה).

בנוסף לכך, הוראות הצוואה הסמיכו את ח', כיורשת העיקרית של המנוחה, לשמש כחליף משפטי שלה בתיק התביעה כנגד בתה של פ' בעניין דירת מגוריה (תמ"ש 54480-03-12).

זאת ועוד, מעבר ללשונה הברורה של הצוואה הרי שגם מכלול הנסיבות החיצוניות לצוואה מחזקות את העובדה שרצונה החופשי והאמיתי של המנוחה להוריש את כל רכושה לח' ואת חוסר רצונה המוחלט להוריש מאומה לפ' (למעט שקל אחד בלבד) באו לידי ביטוי ברור ביותר בהקלטת הווידיאו של הליך אישור הצוואה משנת 2017 (ראה : שניות 28-47 לצוואה ; דקה 2:45 ; דקה 3:1 ; דקה 3:35; דקות 15:00-15:20) ואף בשיחה עם דר' גרינברג משנת 2017 שבה תיארה את היחס המנוכר מצד פ' כלפיה אל מול היחס המיוחד מצד ח', שאותו הגדירה כיחס אימהי, וכן גם מצד ילדיה ובעיקר מצד נכדה (דקות 2:46, 3:45, 10:15, 13:00-13:10, 13:31, 15:00-15:20).

כך גם משתקף בבירור גם מתצהירה מיום 21.7.2013 במסגרת תביעתה כנגד נכדתה (תמ"ש 54480-03-12) שבו ציינה בנוגע למערכת יחסיה העכורה והמנוכרת של פ' כלפיה בזו הלשון :

"17. לצערי הרב, מאז ומתמיד היחס מצד ביתי פ' לא היה חם, לא היה מכל הלב ופעמים רבות הרגשתי מנוצלת כאשר רק דבר אחד עניין את פ' ומשפחתה – כסף. לפ'לא היה באמת אכפת ממני ומבעלי המנוח. פ' עברה לגור בחדרה בזמן שבעלי המנוח היה חולה ומאז המעבר הקשר והיחסים הלכו והתמעטו".

כמו כן, עולה מפסה"ד בהליך זה כי המנוחה ציינה בטיעוניה במסגרת אותו הליך שלאחר שריפת דירתה התגלע סכסוך בינה לבין פ' בנוגע לעלות שיפוץ הבית וכי מאותה עת הקשר שבין השניים ניתק לחלוטין (ראה : סעיף 5 לפסה"ד מיום 6.7.2014) בעוד שמחקירתה הנגדית ואף מחקירתה החוזרת של המנוחה במסגרת התביעה שאותה הגישה נכדתה במהלך שנת 2015 עלה כי הבית נרשם ע"ש ח' וכי היא אף ציוותה לה את דירת מגוריה לאחר מותה (ראה : עמוד 26 שורה 30 – עמוד 27 שורה 19 לפרוטוקול). 

ויש להדגיש ביתר שאת, את מכלול הנסיבות אשר אופפות את תהליך עריכת הצוואה בשנת 2012; המנוחה הייתה עסוקה מאוד בסכסוך המשפטי הטעון והקשה מול נכדתה אשר ניסתה – יחד עם אמה פ' ובתמיכתה – להביא לנישולה של המנוחה מדירתה; עד כדי כך טעונה הייתה המנוחה, שביקשה להוריש גם את הזכות להמשיך לנהל את ההליך המשפטי בגין אותן פעולות משפטיות משנת 2011 של נכדתה; הסתכלות שכזאת, מלמדת כי להבדיל מבשנת 2020 – שלוש שנים לאחר ירידה קוגניטיבית ועמוק בתוך הליכי אפוטרופסות, הצוואה מבטאת התייחסות להליך משפטי עדכני ולסכסוך מתמשך אשר נמשך שנים קדימה, עד אובדן עצמאותה של המנוחה. ייאמר כי המנוחה העידה בפני כב' הש' אייזנברג במסגרת ההליך, ואז לא הוטל ספק בכשרותה המשפטית (להבדיל ממועד שלאחר חווה"ד הראשונה משנת 2017 של ד"ר ברטהולץ.

כמו כן, לא הוצגו על ידי פ' ראיות להשפעה בלתי הוגנת על המנוחה טרם עריכת הצוואה בשנת 2012 כפי שנטען בסיכומיה של פ', ולראייה הימנעותה של פ' לזמן לחקירה את דר' קולסקי, אשר טיפלה במנוחה ושבה עו"ד לסרי נועץ טרם עריכת הצוואה, וכן גם הימנעותה מלדרוש לחקור את עוה"ד לסרי בכל הנוגע לטענות אשר יוחסו לו על ידה בעניין מעורבותו האישית בהפעלת לחץ על המנוחה ובניסוח מוטה של הצוואה. יתר על כן – עו"ד לסרי היה בא כוחה הקבוע של המנוחה באותה תקופה, וייצג אותה בהליכים המשפטיים, משמע, אין מדובר בעו"ד מטעם צדדי ג' (כפי שלעתים יוצא), אלא מי שייצג את המנוחה עצמה.

ממכלול הראיות אשר הובאו בפני בית המשפט וכן גם מלשון הצוואה ומנסיבותיה החיצוניות עולה כי לא הוצגו על ידי פ' ראיות לכך שהופעלה על המנוחה השפעה בלתי הוגנת מצד מאן דהוא טרם עריכת הצוואה וכי הצוואה משקפת את רצונה הכן והאמיתי של המנוחה להוריש את כל רכושה לח' בשל מערכת יחסיה העכורה עם פ' ובתה (ראה גם עדות דר' גרינברג בעמוד 32 שורות 22-24 לפרוטוקול) ומכאן שיש לדחות את התנגדותה של פ' לקיום צוואת המנוחה משנת 2012.

סוף דבר

בנסיבות העניין הנני מורה כדלקמן:

• ההתנגדות אשר הוגשה על ידי ח' לצוואת המנוחה משנת 2020 מתקבלת.

   

• ההתנגדות אשר הוגשה על ידי פ' לצוואת המנוחה משנת 2012 נדחית. 

   

• ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוחה מיום 10.4.2012.

   

• ניתן להגיש פסיקתא לקיום צוואת המנוחה על פי תקנה 5 לתקנות הירושה, תשנ"ח – 1998.

   

   

   

   

פ' תישא בהוצאותיה של ח' (אגרות משפט) בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ה, 08 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.