השאלה המשפטית העיקרית העומדת לדיון במקרה דנן היא מה הדין הראוי עת הטוען לשיתוף ספציפי אינו בן הזוג, כי אם יורשיו. האם יש להקשות עליו ולקבוע נטל מוגבר? מצאתי להשיב על כך בחיוב.
1.ל-אב' (הנתבע 1), יליד 1947, כבן 76 נכון ליום כתיבת שורות אלו וסובל מבעיות בריאות, היו שתי נשים בחייו. הוא נישא בשנת *** ל-ש'. ממנה נולדו לו שתי בנות - מ' ו - צ' (הנתבעת 2). ש' ז"ל הלכה לבית עולמה בטרם עת, בשנת ***, כשהיא בשנות ה - 20 לחייה, מותירה את אב' עם שתי בנות קטינות, ילידות *** ו - ***. בשנת ***, כשנתיים לאחר שהתאלמן, נישא אב' בשנית, ל-ס'. ממנו נולדו לו בן ובת, ג' ו - א' (התובע). גם אשתו השנייה ס' הלכה לבית עולמה בטרם עת, בשנת ***, כשהיא בשנות ה - 50 לחייה בלבד.
2.בשנת 1980 לערך רכשו אב', ס' והוריו של אב' - ד' ו - מ' - דירת מגורים ברחוב *** בתל אביב. הזכויות בדירה נרשמו ע"ש 4 הרוכשים, בני הזוג אב' ו - ס' והוריו של אב', בחלקים שווים ביניהם - 25% כ"א. הצדדים כולם התגוררו בדירה. שם גם התגוררו 4 ילדיו של אב', משתי נשותיו. הוריו של אב' הלכו לבית עולמם. ד' ז"ל בשנת *** ו - מ' ז"ל בשנת ***. כל עיזבונם הועבר ל - אב' בלבד. עיזבונה של האם ד' עבר ל - אב' בצו ירושה, אגב הסתלקות של אחיו ואחיותיו. עיזבונו של האב מ' ז"ל עבר ל - אב' בצוואה שקוימה. בסופו של יום נרשם אב' כבעל 75% מהזכויות בדירה. ל - ס' נותרו 25% מהזכויות.
3.ביום *** ערכו אב' ו - ס' צוואות הדדיות. כל אחד מהם ציווה את כלל רכושו לשני וקבע כי אם האחר לא יהיה בחיים ביום מותו, יעבור מלוא העיזבון לבן א'. צוואתה של ס' קוימה ביום ***. לאחר קיומה העביר אב' את זכויותיה של ס' ז"ל בדירה על שמו (25%) וכך הפך להיות בעל מלוא הזכויות בה.
4.בשנת 2021 החל קונפליקט של ממש בין הצדדים. אב' מכר את דירת המגורים האמורה תמורת סך של 2.8 מיליון ₪. הוא עבר להתגורר אצל בתו צ' בראשון לציון. מהליכים מקבילים, שעניינם אפוטרופסות וביטול יפוי כח מתמשך, עולה כי האב מטופל היטב, הוא צלול, דואג לכלל ענייניו ומקבל סיוע צמוד מ - צ'.
האב הודיע ל - א' כי מבטל הצוואה ההדדית ומבקש להחזיר את מה שירש מאשתו המנוחה ס'. מהטעם שהדירה נמכרה, ביקש האב להשיב ל - א' סך של 700,000 ₪, קרי 25% מתמורת הדירה, כפי הזכויות הרשומות ע"ש ס', שהועברו אליו לאחר פטירתה.
או אז קמה מחלוקת של ממש בין הצדדים, היא המחלוקת נשוא ההליך כאן. א' עתר בהליך כאן בתביעה כספית לקבל לידיו סך של 1.4 מיליון ₪, מחצית מתמורת הדירה. א' טוען כי אמנם החלק הרשום פורמלית ע"ש אמו ס' ז"ל הוא 25%, אולם זו זכאית להיות בעלת 50% מהזכויות בדירה מכח הלכות השיתוף הספציפי, ובכלל זה אורח חיים שיתופי מלא והרמוני משך עשרות שנים בין אב' ל - ס', לרבות מגורים בדירה האמורה, שהיתה דירת מגוריהם היחידה וגולת הכותרת של רכושם של בני הזוג.
אב' מתנגד. הוא עומד על כך ש - א' יקבל לידיו סך של 700,000 ₪ בלבד, 25% מתמורת הדירה. הוא מדגיש כי הרישום הפורמלי משקף היטב את מצבת הזכויות בפועל של הצדדים. הוא ירש 50% מהזכויות בדירה מהוריו. לא היתה כל כוונה לשתף את ס' בזכויות אלו. לפחות אחת מאחיותיו, שהסתלקה לטובתו, התנתה הסתלקותה בכך ש - ס' לא תוכל לקבל לידיה הזכויות.
5.ראוי לציין, טרם כניסה לגופו של פסק הדין, כי בכתב התביעה טענות רבות, שאינן מן העניין כלל, ואינן מצריכות לטעמי דיון של ממש.
כך למשל, אחת העתירות בכתב התביעה מטעם א' היא כי לאחר שתשולם לידיו מחצית מתמורת הדירה, בסך של 1.4 מיליון ₪, תיוותר היתרה בנאמנות, לסיפוק צרכיו של האב המבוגר. א' הרחיב מאוד בטיעונים סביב מעשיה והתנהלותה של הבת צ', ובכלל זה נטען כי היא מבודדת את האב, משפיעה עליו, נתנה עיניה בכספו, לא ברור מדוע מכר ביתו ועבר להתגורר אצלה וכיוצ"ב. אין בידי לקבל העתירה והטענות האמורות. האב צלול והביע דעתו במספר הזדמנויות כי הוא מבקש להתגורר אצל הבת צ'. כאמור, בהליכים מקבילים, שעניינם אפוטרופסות וביטול ייפוי כח מתמשך, התרשמה העו"ס כי האב מתמצא בזמן ובמקום, צלול ומביע דעתו היטב. כך גם התרשם מומחה רפואי. גם בית המשפט התרשם כאמור (בהליך זה). ראוי לציין כי בין הצדדים אף התנהל הליך של צו הגנה, עת שהה האב בבית החולים וביקש שהבן (א') לא יגיע לבקרו שם. גם עו"ס בית החולים קבעה כי האב צלול והביע דעתו מרצון חופשי וללא כל כפייה. בנסיבות אלו אין מקום כלל להידרש לכלל הטענות האמורות.
מישור נוסף של טענות שנטענו בכתבי הטענות הוא לעניין הצוואה שערכו אב' ו - ס' והאם רשאי האב לפעול ללא הגבלה או סייג במלוא התמורה שקיבל ממכירת הדירה (קרי בכלל העיזבון שקיבל מ - ס'). אין צורך להידרש כלל לטענות במישור זה. האב הביע דעתו במספר הזדמנויות כי הוא מבקש ליתן לבנו א' רבע מתמורת הדירה, מלוא החלק שירש מאת ס' ז"ל, בסך של 700,000 ₪, ותוך ביטול הצוואה ההדדית, בין אם הוא מוגבל מכוחה ובין אם לאו. הודעתו זו של האב ראויה ונכונה בנסיבות העניין. בהינתן כך, וכאמור, אין עוד צורך להידרש לפלוגתא האמורה.
6.משנאמר כל זה יוצא כי יש לבחון עניין אחד בלבד - האם זכאית ס' ז"ל להיות בעלת מחצית הזכויות בדירה מכח הלכות השיתוף הספציפי או שמא יש להותיר רישום הזכויות של 75% ל- אב' ו - 25% ל - ס' על כנו.
7.אקדים ואומר כי לא עלה בידי א' להוכיח כוונת שיתוף ספציפי בזכויות שקיבל אב' בירושה מהוריו.
8.סע' 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג - 1973 מחריג מהזכות לאיזון נכסים שהיו לבני הזוג ערב הנישואין או שנתקבלו במתנה או בירושה במהלך הנישואין. הנכסים הנ"ל כונו בפסיקה "נכסים חיצוניים" (ראו למשל ע"א 4181/99, 4151/99 בריל נ' בריל). ברם, הפסיקה חזרה וקבעה כי אין בהוראותיו של סעיף 5 לחוק יחסי ממון כדי למנוע יצירת שיתוף בנכס ספציפי לפי הדין הכללי, לרבות בנכס שנרכש ע"י מי מבני הזוג לפני הנישואין או שנתקבל בירושה, ובמיוחד ביחס לדירת מגורים (וראו למשל ע"א 7687/04 ששון נ' ששון).
נקבע בפסיקה כי על הטוען לשיתוף ספציפי לעמוד בנטל להוכיח כוונת שיתוף ספציפי על מנת לזכות במחצית הזכויות. מלבד עצם קיומם של חיי נישואין, גם ממושכים, יש להראות נסיבות עובדתיות שמהן ניתן להסיק, מכוח הדינים הכלליים, הקניית זכות באותו נכס חיצוני. נסיבות עובדתיות אלה זכו להיקרא "דבר מה נוסף" (וראו למשל רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, בו נקבע, בין היתר, כי לצורך הוכחת הנסיבות המיוחדות, אותו 'דבר מה נוסף', יש לפרש את הדינים הכלליים באופן מרחיב וליברלי, וביתר שאת יש להקל עת מדובר בדירת מגורים, ובמיוחד כאשר היא מהווה את הנכס היחיד של בני הזוג).
9.בעמ"ש 62688-12-19 פורטו השיקולים שיש לבחון ונקבע כדלקמן:
"... מדובר אפוא בנכס חיצוני לנישואין מה שמטיל על המערערת את הנטל להוכיח כוונת שיתוף ספציפי בו על מנת לזכות במחציתו - לבד מעצם קיומם של חיי נישואין, אף אם ממושכים, הוכחת נסיבות עובדתיות שמהן ניתן להסיק, מכוח הדינים הכלליים, הקניית זכות באותו נכס חיצוני. נסיבות עובדתיות אלה זכו, ברבות השנים, להיקרא 'דבר מה נוסף'. ברע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי פ"ד נו (6) 175, אליו היפנה ב"כ המערער, נקבע כי לצורך הוכחת הנסיבות המיוחדות, אותו 'דבר מה נוסף', יש לפרש את הדינים הכלליים באופן מרחיב וליברלי, שתואם את המאגר הרכושי של בני הזוג, וביתר שאת יש להקל, בהקשר זה, עת מדובר בדירת המגורים, בוודאי כשזו מהווה את הנכס היחיד או העיקרי של בני הזוג.
בפרשת אלמונית (בע"מ 1391/11) נתן בית המשפט העליון סימנים באותו 'דבר מה נוסף'. את הסימנים, שאותם מנה הש' עמית, ניתן לאפיין באלה שקשורים לדירת המגורים עצמה (אופן קבלתה והתנהלות בני הזוג בקשר אליה) ובאלה שקשורים לאורך ואורח חיי הנישואין של השניים. כך למשל יש להבחין, מבחינת נטל ההוכחה, בין דירת מגורים שהובאה לנישואין על ידי מי מבני הזוג לבין דירת מגורים שהתקבלה לידיו במתנה או בירושה במהלך חיי הנישואין; אורך התקופה בה הייתה דירת המגורים רשומה על שם אחד מבני הזוג ומספר השנים בה התגוררו בני הזוג בדירה עד למשבר שפקד אותם; קיומה של זיקה כלכלית, מתוך נכסי המאמץ המשותף ובמהלך חיי הנישואין, בנוגע לדירה, שיש בה כדי ללמד על תרומה משמעותית של בן הזוג הבלתי רשום בה דוגמת החזרי משכון/משכנתא, תוספת בניה מהותית להרחבתה או שיפוץ מסיבי שנערך בה; התנהלות ספציפית של בני הזוג, בפרט בן הזוג הרשום, שיש בה כדי ללמד, מפורשות או מכללא על דרך של התנהגות, על כוונה לשתף את בן הזוג הבלתי רשום בזכויות בה. כל אלה באשר לדירה ולהתנהלות בני הזוג בקשר אליה. אשר לאורך ואורח חיי הנישואין - האם הנישואין נישואין ראשונים אם לאו; אורך חיי הנישואין עד למשבר; אורח חיי הנישואין עד למשבר - אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף ('אורח חיים קישורי' בלשון המלומד פרופ' שחר ליפשיץ); התנהלותו והתנהגותו של בן הזוג הבלתי רשום ונקודת המבט שלו, במהלך החיים המשותפים להבדיל מעת פרוץ המשבר, ביחס לנכסים חיצוניים שלו ושילובם בנכסי התא המשפחתי אף נקודת מבטו של בן הזוג הרשום, כאמור, ביחס לנכסים אלה של בן זוגו.
רשימת סימנים זו אינה רשימה סגורה אף אין מדובר בסימנים 'מצטברים' הגם ש'כל המרבה הרי זה משובח'. הסימנים משליכים זה על זה ועוצמתם משתנה, במעין מקבילית כוחות, בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי שעומד להכרעה. לעתים יכוונו הסימנים לכיוון אחד, ברור, לעתים ימשכו לכיוונים מנוגדים. זאת ועוד, אופי השיתוף, כסימן, הינו אחד הסימנים ולא תנאי מקדמי שיש לחצות אותו על מנת להגיע לאותו 'דבר מה נוסף' (הש' זילברטל, דעת מיעוט, בפרשת אלמוני: "עד שאנו מגיעים לאותו דבר מה נוסף יש לבחון קיומה של שותפות נמשכת בחיי הנישואין"). הוא בהכרח משליך על המשקל שיש לתת לסימנים האחרים אך אין באי קיומו כדי לשלול, מינה וביה, אפשרות של שיתוף בהתקיים סימנים אחרים בעוצמה המתאימה. כך למשל, העובדה שדירת המגורים התקבלה במתנה או בירושה במהלך חיי הנישואין מאבדת ממשקלה, מבחינת נטל ההוכחה, ככל שאורך חיי הנישואין מהמועד בו התקבלה דירת המגורים במתנה או בירושה ועד למשבר ארוך יותר. כך גם בנוגע להיקף התרומה מתוך נכסי המאמץ המשותף - ככל שחיי הנישואין ארוכים יותר ומצביעים על אווירת שיתוף המשקל שיש לתת לגובה המצטבר של החזרי המשכנתא/משכון או להיקף השיפוץ נמוך יותר וההיפך".
10.ולעניינינו -
אין חולק כי ס' ז"ל ו - אב' היו נשואים מאז שנת ***. מדובר בנישואין שניים ל - אב'. הנישואין הסתיימו בפטירתה של ס' בשנת 2014. מדובר בנישואין למשך כ - 36 שנים. אף אין חולק כי הנישואין היו טובים והרמונים, וכי לא היו בין בני הזוג קרעים, משברים, סכסוכים וכיו"ב. בני הזוג גרו בדירה האמורה מאז ***. הם רכשו אותה אז יחד עם הוריו של אב', והזכויות נרשמו ע"ש כל הארבעה, בחלקים שווים ביניהם (25% מהזכויות כ"א). כשהלכו הוריו של אב' לבית עולמם, הוא ירש זכויותיהם ובני הזוג המשיכו להתגורר בדירה עם רישום הזכויות 'החדש' שלה. אין חולק כי דירת המגורים היא הנכס היחיד של הצדדים.
ברם, מלבד החיים המשותפים, ארוכים וטובים ככל שיהיו, ומלבד העובדה שמדובר בדירת מגורים שהיא הנכס היחיד של הצדדים דנן, לא הובא כל דבר מה נוסף, אשר יש בו כדי לבסס שיתוף ספציפי. אין די, בנסיבות דנן, בנתונים הנ"ל.
טרם פירוט את אשר לא הובא, ראוי להדגיש כי אין עסקינן כאן בעתירה של ס' להירשם כבעלת מחצית הזכויות בדירה מכח הלכות השיתוף הספציפי, כי אם בעתירה של בנה, כיורשה. ראוי לטעמי בנסיבות אלו להקשות, ואף מאוד, בנטל הרובץ על המבקש שיתוף ספציפי. במהלך חיי הצדדים לא עתרה ס' לרישומה כבעלת מחצית הזכויות. יכול והדבר מלמד כי הסכימה עם הרישום האמור. אני ער לכך כי ניתן גם לומר כי היא לא נדרשה לכך, משום שלא אירע כל סכסוך בינה לבין אב' וממילא התגוררה בדירה, ברם, לא ניתן ולא ראוי לבטל את נקודת המבט האחרת על הדברים - כי הסכימה לרישום האמור. מאז שהלכו הוריו של אב' לבית עולמם (האחרון בהם - אביו מ' - בשנת ***) ועד ליום פטירתה של ס' בשנת ***, היא לא מצאה לעתור, לא בהליך משפטי ולא בכל דרך אחרת (בקשה ל - אב', פניה, הסכם ממון וכיוצ"ב), לרישום זכויות שונה מכפי הרישום הפורמלי. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח מועד הפטירה המוקדם יותר של אמו של אב', בשנת ***. הדעת נותנת כי בהינתן הקשר הטוב וההרמוני בין ס' ו - אב', היא ידעה היטב על כל הפעולות שנעשו בקשר לעיזבון הוריו, ובכלל זה רישום זכויות הוריו על שמו בלבד. למרות האמור, לא באה ממנה כל פנייה שלא לפעול בדרך האמורה. בנסיבות אלו ראוי להקשות, ואף עד מאוד, עם התובע - א', המבקש עתה לשנות הרישום, במקום אמו המנוחה, כשהיא עצמה לא עתרה לכך מעולם, ולבטח לא ניתן בנסיבות אלו להסתפק בזמן נישואין ממושך, חיים הרמוניים והעובדה כי הדירה היא הנכס היחיד של הצדדים.
כאמור, מלבד חיי נישואין ממושכים והרמוניים, והעובדה כי הדירה היא הנכס היחיד של הצדדים, לא הובא כל דבר נוסף. כך למשל לא נטען לשיפוץ הדירה (רק לשאלת בית המשפט אמר אב' כי נעשה שיפוץ עוד בחיי אביו), לא נטען לתשלום משכנתא בכוחות משותפים (גם כאן, רק לשאלת בית המשפט פירט אב' כי בזמן הרכישה נלקחו שתי משכנתאות (ככל הנראה ע"י כ"א משני הזוגות)), ולא נטען כי אב' הציג מצג לפיו הזכויות שקיבל בירושה מהוריו הן גם של ס' ז"ל. ראוי לציין בהקשר זה כי בכתב התביעה, כמו גם בעדותו של התובע, היתה לעניין הנדון התייחסות קצרה בלבד. כתב התביעה עסק בעיקר בטענות כלפי התנהלותה של צ' ובטענות משפטיות ביחס לצוואות ההדדיות שערכו אב' ו - ס' ז"ל. בכתב התביעה אמירה כללית בלבד, כי מגיע ל - ס' מחצית מהזכויות בדירה מכח חזקת השיתוף או חוק יחסי ממון, מבלי לפרט כל דבר אחר בעניין.
לא זו אף זו - הוכח דווקא ההיפך. הוצג הסכם מיום ***, בין אב' לאחותו ב'. האחות ב' אף העידה בבית המשפט. מכח ההסכם האמור אף נרשמה הערת אזהרה על זכויותיו של אב' בדירה, לטובת אחותו ב'. מההסכם ומהעדות עולה כי לפחות אחות אחת של אב' - כאמור - ב' - אשר היתה יורשת עפ"י דין של האם המנוחה ד', הסכימה להסתלק מחלקה בעיזבון אולם התנתה ההסתלקות בכך שהזכויות יועברו ע"ש אחיה אב' בלבד, לא תהיה ל - ס' כל נגיעה לכך ואף ננקב שיעור הזכויות שיש ל - אב' בדירה - 75%. למעלה מהדרוש יצויין כי גם ההסתלקות הפורמלית היא לטובת אב' בלבד (ואף לא ניתן לפעול אחרת). ראוי לציין כי לא נעלם מעיני ההסכם שנערך ביום ***, בין אחיו ואחיותיו של אב', בו נרשם כי הזכויות בדירה עוברות ל - אב' ול - ס' והם יהיו רשאים לעשות בה כרצונם. מבלי לקבוע מסמרות בקשר לתוקפו של ההסכם האמור, לא מצאתי לייחס לו משקל של ממש, בשים לב ליתר נסיבות העניין ובכלל זה להסכם המאוחר והספציפי יותר, בין אב' לאחותו ב', מיום ***.
גם כאן חשוב לחזור ולהדגיש כי הדעת נותנת כי ס' ז"ל, מכח ההרמוניה שבין בני הזוג, למצער ידעה אודות כלל הדברים הנ"ל (לרבות ההסכם בין אב' לאחותו ב', בה הותנתה הסתלקות האחות בכך שהזכויות עוברות ל - אב' בלבד, ויוותרו לו 75% מהזכויות), ולא באה ממנה כל טרוניה בזמנו.
11.מלבד האמור לעיל יש לציין כי מצאתי את גרסתו של אב' אמינה ועקבית. זה העיד כי לא היתה כל כוונת שיתוף בזכויות שירש מהוריו וכי אלו הוענקו לו בלבד. לא נעלם מעיני כי לא ניתן לשמוע את גרסתה של ס' ז"ל, אולם הדברים מתקשרים לטעמי היטב לקביעתי כאמור לעיל, כי יש להקשות בנטל ההוכחה עת הטענה לשיתוף ספציפי לא באה משך שנים רבות מבן הזוג, ונשמעת לראשונה לאחר מותו ע"י יורשיו. עוד חשוב לציין כי מצאתי גם את עדותה של צ' מהימנה בעניין זה. זו פירטה כי מאז ומתמיד היתה חלוקת הזכויות בין אב' ל - ס' 75%-25% וכי איש לא הביע כל טענה בעניין.
12.טרם נעילה ראוי לציין טעם נוסף, המחליש לטעמי אף הוא את התובע כאן, בבואו להראות שיתוף ספציפי. התובע מדגיש את מגוריהם של ס' ו - אב' משך שנים רבות בדירה, כאחד הטעמים לשיתוף ספציפי. ברם, אין מדובר בדירה אשר אב' ירש מהוריו, ואליה עברו הצדדים להתגורר לאחר ההורשה (ואז ניתן אולי לומר כי אב' הביע כוונת שיתוף ספציפי בכך שנתן ל - ס' להתגורר בדירה). ס' ז"ל התגוררה בדירה מהיום הראשון, מכח בעלותה. ההורשה לא שינתה דבר לעניין המגורים. הצדדים גרו בדירה אף טרם ההורשה. כאמור, אין חולק כי ס' ז"ל היתה בעלת 25% מהזכויות בדירה מיום רכישתה. יוצא אפוא כי הנימוק 'מגורים ארוכי טווח', כטעם לשיתוף ספציפי, מוחלש כאן מאוד, עד כדי לא קיים, משום שהמגורים היו מכח היותה של ס' בעלת הזכויות בדירה ואף החלו זמן רב לפני ההורשה. ראוי לציין כי אנו מכירים כי במציאות החיים בארץ קיימות אוכלוסיות הרוכשות דירה בה מתגוררים יחדיו שני דורות - בני זוג וההורים של אחד מהם, וכך גם נרשמות הזכויות. מטבע הדברים, הורים הולכים לעולמם לפני ילדיהם. האם בכל פעם בה יורש בן הזוג האחד את זכויות הוריו שגרו עימם, נקבע שיתוף ספציפי לבן הזוג האחר, כשאחד הטעמים שנציין הוא מגורים ארוכי טווח בדירה? נראה כי התשובה לכך שלילית.
13.סוף דבר כי לא הוכח שיתוף ספציפי. לא הובא דבר מה נוסף מלבד נישואין ארוכים והרמוניים והעובדה כי בני הזוג התגוררו בדירה והיא הנכס היחיד שלהם. יש לטעמי לבכר את גרסתם של אב' (ואחותו) כי לא היתה כוונת שיתוף בזכויות שירש. יש להקשות ולהגדיל הנטל עת הטענה נטענת ע"י יורש, בניגוד לבן הזוג. הובא אף ממצא התומך בגרסתו של אב', בדמות הסכם עם אחותו, בו נקבע כתנאי להסתלקותה מעיזבון אמם לטובת אחיה, מניעה מלהעביר הזכויות ע"ש ס', הפרדה ברורה בין ס' ל - אב' וציון שיעור הזכויות של כל אחד מהם. הנימוק של מגורים ארוכי טווח לא קיים מהטעם שהמגורים היו מכח בעלות בזכויות וטרם ההורשה.
14.מהטעמים לעיל מחייב את אב' לשלם לידי א' סך של 700,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. ברי כי הצוואה ההדדית מבוטלת ול - אב' חופש לצוות כרצונו.
בשים לב לכך שנדחתה טענת התובע (א') ולכך שהנתבע 1 (אב') נתן מלכתחילה הסכמה לשלם רבע מתמורה הדירה, מחייב את התובע בהוצאות משפט בסך של 15,000 ₪. מורה כי האב רשאי לקזז סכום זה מהסכום המועבר כמפורט לעיל.
המזכירות תסגור ההליך.
מתיר לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, ט"ז תמוז תשפ"ג, 05 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
