פס"ד בעניין מועד תחולתו של צו הורות

"....הכלל הגדול הוא, כי שיקול-על ביחסי הורים וילדים הוא טובתו של הילד...עקרון-העל של טובת הילד...כפופות ועל פיו נחתכות על הוראות ו'זכויות' אחרות..." (השופט מנחם אלון ז"ל, ע"א 310/82 פלונית נ' היועמ"ש, פ"ד לז(4)421

הליך זה עניינו בקשה למתן צו הורות פסיקתי לפיו המבקשת 2 היא הורה נוסף של הקטין שבכותרת ממועד לידתו.

פרולוג

בנות זוג המקיימות חיי זוגיות מלאים והרמוניים מחליטות להרחיב התא המשפחתי ולהביא ילדים לעולם. בהחלטה משותפת שלהן נבחרת אחת מהן להקדים ולעשות זאת לפני רעותה. למרבה השמחה, הליכי הפוריות נושאים פרי והיא מתעברת מזרעו של תורם אנונימי שנבחר על ידן, ובשעה טובה ומוצלחת נולד בן.

בחלוף שמונה חודשים מלידתו, פונות בנות הזוג לבית המשפט בבקשה למתן צו הורות אשר יכיר בבת הזוג שאינה אמו הביולוגית כאמו לכל דבר ועניין מעת לידתו.

המשיב מסכים אמנם למתן הצו, אך מתנגד, בשלב זה, כי יוחל רטרואקטיבית ומבקש להשהות ההכרעה בשאלה זו.

האם יש להשהות ההכרעה אם לאו, וככל שלא, האם ראוי במקרה זה שלפנינו להחיל הצו באופן אקטיבי או רטרואקטיבי – אלו הן, אפוא, השאלות בהן יעסוק פסק הדין שלפנינו.

רקע כללי

1. המבקשות הן בנות זוג המנהלות מערכת יחסים זוגית מאז שנת 2014.

2. המבקשות דרות יחד מאז שנת 2015 ואף רכשו יחד בשנת 2016 בית מגורים, תוך נטילת הלוואה משותפת, המובטחת במשכנתא, למימון רכישתו.

3. המבקשות קיבלו החלטה משותפת להרחבת התא המשפחתי, ולשם כך פנו יחד לבנק הזרע, בחרו תורם אנונימי משותף עבור שתיהן, ורכשו במימון משותף מנות זרע בהתאם.

4. המבקשת 1 הייתה הראשונה להרות מזרעו של התורם הנבחר, וביום ... נולד בשעה טובה הבן ... (אשר יקרא להלן: "הקטין").

5. במאמר מוסגר יצוין, כי ביני לביני גם הליכי הפריון של המבקשת 2 מזרעו של התורם נשאו פרי, ובמועד כתיבת השורות הללו, היא עודנה הרה.

6. ההליך שלפניי נפתח ביום 18.09.2018.

7. ביום 22.11.2018 הוגשה ע"י המשיב בקשה להשהיית ההכרעה בהליך במסגרתה נטען, כי עקב מורכבות הסוגיה המשפטית המונחת בבסיס ההליכים מסוגם של זה שלפנינו, הוקם צוות בין-משרדי לבחינת העניין ולגיבוש המלצות מתאימות.

בבקשה נטען, כי הצוות סיים מלאכתו והעביר מסקנותיו לשרים הממונים, ועם קבלת עמדתם יוכל לגבש עמדתו בהתייחס להליך שלפנינו.

כן נטען, כי תלויים ועומדים בפני בית המשפט העליון  ארבעה הליכים שונים אשר עניינם צווי הורות פסיקתיים, לרבות בשאלת אופיים ומועד תחולתם (אקטיבית או רטרואקטיבית). לטענת המשיב, בקשת רשות הערעור ב-בע"מ 5544/18 טרם ניתנה היות שבית המשפט העליון ממתין לקבלת עמדתו. עוד נטען, כי הליך דומה התלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי ועניינו ערעור על החלטת  הערכאה הדיונית מושהה אף הוא, עד אשר יוכרע העניין בבית המשפט העליון (עמ"ש 48579-04-18).

8. המבקשות התנגדו מכל וכל לבקשת המשיב להשהיית ההליך, וציינו, כי בקשות דומות הוגשו על ידו בבתי המשפט שונים, ונדחו, ע"י מותבים שונים פעם אחר פעם (בתמ"ש (פ"ת) 13356-11-17, בתמ"ש (פ"ת) 57568-06-17, בתמ"ש (ת"א) 17359-02-18, בתמ"ש (חד') 22427-01-18 וע"י ביהמ"ש המחוזי (מרכז) בעמ"ש 2183-11-17).

לדידן, אפילו יש ממש בטענה לפיה השהה בית המשפט העליון הכרעתו עד שתתקבל עמדת המשיב, הרי שההליך התלוי ועומד בבית המשפט העליון עניינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במסגרתו הוחל צו ההורות ממועד הלידה, שכבר נרשם, ומשכך לא יהא בהכרעתו כדי  להשליך על מקרה זה שלפנינו.

9. ביום 20.01.2019 ניתן צו להגשת תסקיר בעניין הבקשה מושא ההליך שלפנינו.

10. ביום 28.05.2019 הוגש תסקיר של השירות למען הילד, ובו המלצה חמה על קבלת הבקשה ומתן צו ההורות המבוקש, תוך שצורפו לו ע"י המשיב מסקנות הצוות המקצועי שהוקם והמלצותיו בעניין התנאים למתן צו הורות.

11. לאחר שנתקבל התסקיר ונוכח המלצות הצוות המקצועי שצורפו לו, הסכים המשיב למתן צו הורות ביחס למבקשת 2, תוך שהובהר על ידו, כי בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון לפיו מדובר בצו מכונן ולא הצהרתי, שעה שהבקשה הוגשה בהיות הקטין כבן שמונה חודשים (דהיינו מעבר ל-90 יום ממועד הלידה, כשם שהומלץ ע"י הצוות המקצועי), מתנגד הוא להחלתו באופן רטרואקטיבי. המשיב הסכים, כי הצו יינתן אל אתר, אך שב על עמדתו לפיה יש להשהות הדיון בעניין תחולתו (אקטיבית או רטרואקטיבית) עד להכרעת בית המשפט העליון ב-בע"מ 5544/18.

12. ביום 02.07.2019 התקיים לפניי דיון בהליך.

13. במסגרת הדיון שבה ב"כ המבקשות על טענותיה ואף הגישה לעיון בית המשפט פסקי דין שניתנו בעת האחרונה (הן של הערכאה המבררת והן של ערכאת הערעור) בהליכים דומים. עוד נטען על ידה, כי עמדת המשיב איננה אחידה, וכי במקרים רבים, חרף הגשת הבקשה לצו הורות בחלוף למעלה מ-90 יום ממועד הלידה, ניתנה הסכמתו למתן הצו באופן רטרואקטיבי ממועד הלידה. עוד ובנוסף טענה, כי במקרה דנא יש ליתן הדעת לפגיעה הצפויה במרקם המשפחתי אם תתקבל עמדת המשיב, שעה שבעקבות פרשה זו שלפנינו, סביר כי לגבי הילד שייוולד למבקשת 2 תוגש בקשה במועד, והוא יוכר כילדה של המבקשת 1 ממועד לידתו בשונה מאחיו, הקטין.

לטענת ב"כ המבקשות התנאי לפיו ניתן להחיל צו ההורות רטרואקטיבית ממועד לידת הקטין רק במקרים בהם הוגשה הבקשה לתתו תוך 90 יום מיום הלידה הוא בלתי חוקי ובלתי חוקתי. לדבריה, מדובר בעמדה שגיבש המשיב ונשמרת על ידו בסוד, הרחק מעיניו של הציבור,  ועל שום כך לא ניתן להשתמש בה כעילה לדחיית הבקשה. ב"כ המבקשות אף פירטה במעמד הדיון הסיבות שבגינן לא הוגשה על ידן הבקשה תוך 90 יום ממועד לידת הקטין. לדבריה, הליך הלידה, שהייתה לידת ואקום, היה קשה, וכך גם הליך ההחלמה של המבקשת 1, אשר סבלה, למרבה הצער, גם מדיכאון שלאחר לידה. עקב כך נאלצה המבקשת 2 לקחת חופשה ללא תשלום ממקום העבודה שלה למשך שלושה חודשים ולסייע בטיפול בקטין ובזוגתה, המבקשת 1.

עוד טענה, כי המלצות הצוות המקצועי יוצרות הפלייה בין זוגות חד-מיניים לזוגות הטרוסקסואליים.

14. מנגד, שבה גם ב"כ המשיב על עמדתו. היא אישרה אמנם, כי בעבר הוצגו על ידו בפני בתי המשפט השונים עמדות שונות, ברם מאז הוקם הצוות המקצועי, ומטרת הקמתו הייתה, בין היתר, האחדה, העמדה המוצגת על ידו בפני בתי המשפט בכל רחבי הארץ היא אחידה. ב"כ המשיב הבהירה, כי העמדה המוצגת על ידו בהליך שלפניי היא היחידה ואין בלתה, והדגישה הרציונל שמאחורי הגבלת תחולתו הרטרואקטיבית של הצו למקרים בה הוגשה הבקשה תוך 90 יום ממועד הלידה, עת לדידה, ככל שעניין תחולתו של הצו חשוב לעותרים לקבלתו, עליהם לפעול בהתאם ולהגיש הבקשה במועד סמוך ככל שניתן ללידה.

לפיכך שבה ב"כ המשיב על הבקשה להשהיית ההכרעה בהליך עד אשר בית המשפט העליון יאמר דברו בעניין, תוך שהבהירה, כי אין בידיה להעריך המועד בו יינתן פסק דינו של בית המשפט העליון, אם כי לבטח יהא זה לאחר פגרת הקיץ, שעה שניתנה לאחד הצדדים שם ארכה להגשת תגובתו לאחריה.

15. לשאלת בית המשפט אישרה ב"כ המשיב, כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות המפורטות בבקשה בעניין אופי מערכת היחסים של המבקשות ובעניין נסיבות הורייתו של הקטין.  

בתום הדיון נקבע, כי לאחר עיון בטענות הצדדים תינתן החלטה ותשלח אליהם.

16. ביום 03.07.2019 הגישה ב"כ המשיב הודעת עדכון לפיה הוגשה על ידו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ש 2574-12-17) -בע"מ 3162/19, משכך סוגיית התחולה הרטרואקטיבית של צו הורות פסיקתי טרם הוכרעה ע"י בית המשפט העליון והיא תלויה ועומדת בפניו.

17. מנגד טענה ב"כ המבקשות בתגובה שהוגשה על ידה, כי אין בעובדת הגשתה של בקשת רשות הערעור כדי להשפיע על תוצאתו של ההליך שלפנינו, ולראיה דחיית בקשה דומה ע"י בית המשפט המחוזי, אשר קיים הדיון בערעור לגופו של עניין והכריע בו. עוד ציינה ב"כ המבקשות, כי ביום 09.07.2019 ניתן ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה פסק דין ובו נדחה ערעור המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחדרה לפיו הוחל צו ההורות רטרואקטיבית ממועד הלידה, הגם שמודע הוא לעובדה, כי תלויה ועומדת בבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן על ידו בהליך אחר בסוגיה האמורה.

דיון והכרעה

18. כאמור, הצדדים אינם חלוקים בשאלת עצם מתן הצו, וברי, כי בנסיבות המקרה דנא, עת המבקשות עומדות בתנאים שנקבעו לכך, יש להיעתר לבקשה וליתן הצו המבוקש.

19. לית מאן דפליג, על יסוד פסק דינו של בית המשפט העליון מיום 24.01.2019 (ב-בע"מ 4880/18), כי צו ההורות הפסיקתי הוא מכונן (הורות משפטית) ולא הצהרתי.

20. הצדדים חלוקים, כאמור בשאלת תחולתו של צו ההורות, האם ממועד לידת הקטין או שמא ממועד מתן הצו ואילך.

ויודגש שוב, כי לשיטת המשיב, אין מקום בעת הזו, ובטרם הכריע בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור התלויה ועומדת בפניו להכריע במחלוקת בין הצדדים, כי אם להשהותה על שתצא הבשורה מציון.

המסגרת הנורמטיבית

21. כאמור, ביום 24.01.2019 ניתנה החלטת בית המשפט העליון (מפי כב' השופט מ' מזוז) בשאלת טיבו של צו ההורות הפסיקתי – האם מכונן או הצהרתי הוא (בע"מ 4880/18). שם, נקבע ע"י הערכאה המבררת, כי מדובר בצו דקלרטיבי, ומועד תחולתו הוא ממילא מיום הלידה. ב"כ היועמ"ש ערער על הקביעה לפיה מדובר בצו דקלרטיבי (ולא על עצם מתן הצו). הערעור התקבל בדעת רוב, ונקבע כי הצו מכונן. על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון. גם בבית המשפט העליון נסובה השאלה סביב אופיו של הצו בלבד. (שעה שלא הוגש ערעור על החלטת הערכאה הראשונה בעניין מועד תחולת הצו, לא נדרשה הכרעה של בית המשפט העליון בעניין זה).

22. בית המשפט העליון מצא, כי אין מקום להיעתר לבקשה וליתן רשות ערעור, תוך שקבע כי ההכרעה בעניין טיבו של הצו מקובלת עליו: "לגופו של ענין, מקובלת עלי, בעיקרם של דברים, עמדתם של היועץ המשפטי לממשלה ובית משפט קמא, מטעמיהם, כי צו הורות פסיקתי הוא אכן צו מכונן (קונסטיטוטיבי) ולא צו הצהרתי בלבד. בעיני עמדה זו היא כמעט בגדר המובן מאליו. הורות אשר אינה הורות גנטית-ביולוגית יש לה קיום רק כתוצר של הכרה חברתית, קרי - כיציר הדין המכיר בזיקה שאינה זיקה גנטית-ביולוגית כמקנה סטאטוס של הורות, בתנאים שקבע. כך הוא מוסד ההורות הוותיק של אימוץ מכוח חוק האימוץ, וכך הוא מוסד ההורות החדש יחסית של  הורות מכוח חוק הפונדקאות. בשני אלה ההכרה בסטאטוס ההורות היא יציר החוק, הניתנת באמצעות צו של בית משפט, לאחר הליכים מדוקדקים בהם נמצא שמתקיימים התנאים הנדרשים לכך בדין".

ראו: בע"מ 4880/18 פלונית נ' ב"כ היועמ"ש, פורסם במאגרים האלקטרוניים (להלן: "פרשת פלונית").

23. לצד זאת קובע בית המשפט העליון, כי עצם הקביעה לפיה מדובר בצו מכונן אינה מונעת החלתו באופן רטרואקטיבי: "כאמור לעיל, אין בקביעה שצו הורות פסיקתי הוא צו מכונן כדי למנוע קביעת תחולה רטרואקטיבית של הצו בנסיבות מתאימות".

24. עינינו הרואות, אפוא, כי מהכרעת בית המשפט העליון עולה, שבנסיבות המתאימות, הגם שמדובר בצו מכונן, ניתן להחילו רטרואקטיבית ממועד הלידה.

25. להבנתי, אף כי אין עוד חולק שעסקינן בצו מכונן ופשיטא שעל דרך הכלל תחולתו היא אקטיבית, דהיינו מכאן ואילך, מסור לבית המשפט שיקול הדעת לסטות מן הכלל, עת הנסיבות מצדיקות זאת, ולהורות על החלה רטרואקטיבית שלו.

26. להמשך בחינת הסוגיה שלפנינו נפנה לפסקי הדין שניתנו ע"י בתי המשפט המחוזיים, וגם על פיהם ניתן, בנסיבות המתאימות, להחיל את צו ההורות, אף שהוא מכונן, ממועד הלידה:

• עמ"ש (מרכז) 60269-01-17 – פסק דין מיום 26.06.2017: "אנו סבורים כי מידת המתינות והזהירות היא המידה אותה עלינו לנקוט אף בכל הקשור לקביעת מועד תחילת חלותו של צו ההורות הפסיקתי לבת זוג שאינה ההורה הגנטי. הורות שאינה גנטית היא אומנם הורות לכל דבר וענין שווה להורות גנטית מעת שהוכרזה ההורות ואולם ברי כי יש לנהוג בה מנהג זהירות ולבחון בחון היטב את טיבה וכשרותה קודם קביעתה, שאם לא כן, אפשר שהאפשרות לרכישת הורות שאינה גנטית תנוצל באופן שאינו ראוי מן הפן המוסרי והחבותי כאחד. מידת זהירות זו, אותה עלינו לאחוז בכל הקשור לקביעת ההורות, יש בה כדי להצדיק את הקביעה כי ככלל תהא תחולתו של צו ההורות אך ורק מרגע הינתנו, ואולם בשיקול דעתו של בית המשפט יהא להקדים את מועד הצו למועד הלידה...."

כפי שיפורט בהמשך, בית המשפט המחוזי מנה השיקולים אשר על הערכאה הדיונית להביא בחשבון במסגרת הכרעה בשאלת מועד תחולתו של הצו, עת השיקול הראשון במעלה הוא טובת הילד.

ראו: עמ"ש (מרכז) 60269-01-17 ב"כ היועמ"ש נ' מעיין סול, פורסם במאגרים האלקטרוניים (להלן: "פרשת סול").

יוער, כי לא הוגשה בקשת רשות ערעור על פסק דין זה.

• עמ"ש (ת"א) 36564-02-17 – פסק דין מיום 22.03.2018 מפי כב' השופט שוחט בהסכמת כב' השופט אטדגי אל מול דעתה החולקת של כב' השופטת שבח (בשאלת מועד התחולה). השופט שוחט אימץ את עמדת בית המשפט בפרשת סול ואת השיקולים המנחים שנמנו על ידו לצורך הכרעה בשאלת מועד תחולתו של הצו, תוך קביעה, כי יש לבחון לאורם בזהירות ובמתינות נסיבותיו המיוחדות של המקרה הבא לפני בית המשפט.

ראו: עמ"ש (ת"א) 36564-02-17 היועמ"ש נ' פלונים, פורסם במאגרים האלקטרוניים.

• עמ"ש (חי') 45359-10-18 – פסק דין מיום 09.07.2019 ובו, כאמור, נדחה ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה לפיה יש להחיל צו ההורות ממועד לידת הקטינה. בפסק הדין הפנה בית המשפט להכרעה הקודמת שניתנה על ידו ב-עמ"ש 2574-12-17 ושב על הנימוקים המובאים שם. בפסק דינו מתח כב' השופט ג'יוסי ביקורת על עמדת ב"כ היועמ"ש לפיה מקום בו הוגשה בקשה בחלוף למעלה מ-90 יום ממועד הלידה, יש לחרוץ גורלה רק בשל המועד בו הוגשה.

ראו: עמ"ש (חי') 45359-10-18 היועץ המשפטי לממשלה נ' מ.ש, פורסם במאגרים האלקטרוניים.

27. מנגד וכפי שיפורט להלן, על שני פסק הדין הבאים, שניתנו אף הם ע"י בתי המשפט המחוזיים, הוגשו בקשות רשות ערעור, וטרם הוכרע בהן, ועל כן עותר, כאמור, המשיב להשהיית ההכרעה בעניין מועד התחולה בהליך זה שלפניי:

• עמ"ש (ת"א) 41143-01-17 – פסק דינו של כב' השופט שנלר מיום 10.06.2018 ובו נדחה ערעור על קביעת בית המשפט לענייני משפחה לפיה צו ההורות הוא דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי ומשכך, אין כל מניעה כי להחלתו רטרואקטיבית מיום הלידה. בפסק הדין נקבע אמנם, כי עסקינן בצו קונסטיטובי, ברם נתונים בידי בית המשפט שיקול הדעת והסמכות לקבוע, בראי הנסיבות שלפניו, האם יש להחילו רטרואקטיבית, אם לאו: "עם זאת, גם מעת שמדובר בצו מכונן, יכול ובית המשפט ימצא כי יש מקום בנסיבות המקרה שלפניו לקבוע תחולה רטרואקטיבית, לרבות מעת הלידה, וגם בעניין זה ניתן לאמץ את העקרונות כפי שנקבעו בהלכת סול....

יוער, כי בכל הקשור לעיתוי הגשת הבקשה, כפי שנקבע בהלכת סול, ובפסיקה נוספת שניתנה לאחריו, אכן יש להגיש את הבקשה זמן סביר לאחר לידת הקטין.

עם זאת אין אני סובר כי יש לקבוע מסמרות ביחס לזמן הסביר, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו, כאשר יכול ומועד הגשת הבקשה יובא בחשבון במסגרת כלל השיקולים.

לבסוף ראוי לציין ולהדגיש, כי מתן הוראה להחלה של צו הורות רטרואקטיבית אמורה להיעשות בזהירות וקפדנות, וזאת רק בעת שמכלול הנסיבות והעובדות של מבקשי/ות הצו, יש בהן לבסס קיומו של קשר קודם ויציב, כך גם שאכן קיימים שיתוף מלא וכוונה לחיי משפחה, וכשהבקשה הוגשה זמן סביר מיום לידתו.

משהתקיימו התנאים האמורים, והכל בבחינת עיקרון טובת הילד במרכז ההכרעה, אכן יש מקום להחלה רטרואקטיבית ובאופן שמתן הצו יהיה בו משום הכרה בכך שזוג ההורים הינם הורי הקטין מאז ומעולם, וככזה מקנה להם זכויות בסיסיות המגיעות להם, ומביא להחזרת המצב לקדמותו, כאילו שני הוריו הם ההורים הביולוגיים, ומשכך מקבל הילד מעמד ככל ילד הנולד, שווה בין שווים, וכך גם  לגבי זכויותיו וזכויות הוריו" (ההדגשות אינן במקור- פ.ג.כ).

ראו: עמ"ש (ת"א) 41143-01-17 היועץ המשפטי לממשלה נ' הדס ומור, פורסם במאגרים האלקטרוניים.

כאמור, טרם הוכרע בבקשת רשות הערעור שהוגשה על פסק הדין (בר"ע 5544/18).

• עמ"ש (חי') 2574-12-17 – פסק דינו של כב' השופט ג'יוסי מיום 01.04.2019 במסגרתו נקבע, כי אין לטעת מסמרות בסוגיה שלפנינו ולקבוע באופן גורף, כי צו ההורות תקף מיום הינתנו אלא להותיר בידי בית המשפט שיקול הדעת להכריע בכל מקרה לגופו עפ"י נסיבותיו הקונקרטיות: "לטעמי, אין לאמץ מועד קבוע ומוגדר, שלאחריו צו ההורות יהא מיום הינתנו בלבד וראוי להותיר בידי בית משפט מרווח של שיקול דעת, לשם קביעת מועד התחולה, לאחר שקילת מכלול הנתונים והנסיבות של המקרה הפרטני. דרך זו תואמת והולמת יותר את המדיניות המאפיינת את דיני המשפחה בכלל, והעוסקים ביחסי הורים וילדיהם הקטינים בפרט. על כן אימוץ מבחן טכני התוחם את מועד הגשת הבקשה בזמן, תחת מבחן מהותי המתמקד בשאלת קיומה בפועל של ההורות טרם מתן הצו, מנוגד הוא לאותה מדיניות ולעקרונות השיטה....

עינינו הרואות: מועד הגשת הבקשה אינו חזות הכל ולא אמור לבדו להכריע תחולת הצו - למפרע או מיום הינתנו, כאשר לצד זאת ייבחנו נתונים ושיקולים שונים כ'שעיקר העיקרים', בחינת טובת הקטין." (ההדגשות אינן במקור - פ.ג.כ).

ראו: עמ"ש (חי') 2574-12-17 היועץ המשפטי לממשלה נ' ד' ו-ל', פורסם במאגרים האלקטרוניים.

כאמור, טרם הוכרע בבקשת רשות הערעור על פסק דין זה באשר הוגשה לבית המשפט העליון (בע"מ 3162/19).

28. על רקע הדברים האמורים והסקירה שהובאה לעיל, לאחר שעיינתי בכל אשר מונח לפניי, כשטובת הקטין מונחת לנגד עיניי וכנר לרגליי ובהיותה השיקול המכריע במחלוקת שבין הצדדים, מצאתי, כי אין להשהות בירורו של ההליך ויש להכריע בו כבר כעת.

29. העולה מן האמור לעיל הוא, אפוא, כי נכון לעת הזו, התשתית הנורמטיבית אשר יש לבסס עליה הכרעתנו, היא החלטת בית המשפט העליון בפרשת פלונית.

צא ולמד, כי כל עוד לא נקבע אחרת ע"י בית המשפט העליון, הרי שצו ההורות אינו דקלרטיבי, כי אם קונסטיטוטיבי, ובידי הערכאה המבררת שיקול הדעת האם להחילו רטרואקטיבית, אם לאו, בהתאם לנסיבותיו הפרטיקולריות של המקרה המונח לפניה.   

לאור חשיבותם יצוטטו שוב הדברים מן ההחלטה האמורה: "כאמור לעיל, אין בקביעה שצו הורות פסיקתי הוא צו מכונן כדי למנוע קביעת תחולה רטרואקטיבית של הצו בנסיבות מתאימות".

הנה כי כן, אין מרחפים אנו בחלל ריק, ואין המדובר בוואקום משפטי או בצורך ליצור "יש מאין".

30. מן הסקירה שהובאה לעיל עולה גם, כי בתי המשפט המחוזיים פוסעים אף הם ובעקביות באותו נתיב, אשר נסלל, למעשה, על ידם, ומפסיקתם המנחה אותנו למדים אנו, כי שעה שטובת הקטין מונחת על הכף, וגם אם (אליבא דבית שמאי) נדרשת מידה רבה של זהירות והקפדה בהפעלתה, נתונה לבית המשפט הסמכות, לקבוע כי צו ההורות היוצא תחת ידיו יחול באופן רטרואקטיבי ממועד לידת הקטין אם נסיבות העניין מצדיקות זאת.

עמדה זו זכתה, כאמור, לגושפנקא מצד בית המשפט העליון, ומכאן שלנו, בתי המשפט בערכאה הראשונה, אין אלא לשאת עינינו מעלה לעברה, ולהכריע על פיה.      

31. אכן תלויות ועומדות בפני בית המשפט העליון בקשות רשות ערעור בעניין הסוגיה שלפנינו, ברם לא מצאתי, כי יש בכך להצדיק עיכוב נוסף בהכרעה בהליך זה. בכל הענווה יאמר, כי משהוחלט כשם שהוחלט בפרשת פלונית, ויכול שבעתיד תצא תחת ידיו של בית המשפט העליון הלכה שונה או אחרת, ובשים לב לאופי ההליך, לנסיבות האופפות אותו, ולעובדה שבלב הבקשה פעוט, אשר בית משפט זה אמון על טובתו, וידוע כי "זמן ילד" אינו כזמננו, המבוגרים, השהיית ההכרעה בשאלת התחולה למשך תקופה שארכה לא ידוע, אינה מידתית בעיניי ועלולה לפגוע בקטין, ההולך וגדל תחת מעטה של חוסר וודאות.

מושכלות יסוד הן, כי בכל הנוגע לעניינם של קטינים ובפרט בעניין קביעתם של קשרי הורות, אלמנט הזמן הוא קרדינלי. וראו, למשל, ההוראות השונות בחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 בהן נקבעו ע"י המחוקק, ולא בכדי, עתים להגשת בקשות ולמתן החלטות.  

32. דברים מקבלים משנה תוקף, שעה שכתבי הטענות אשר הוגשו לבית המשפט העליון אינם מונחים לפניי, ולא ברור די הצורך האם בלבן של בקשות רשות הערעור שאלה משפטית-עקרונית גרידא, או שמא מבוססות הן גם על נסיבות או עובדות מיוחדות.

33. דרכו של עולם ובהיות המשפט ראי לתמורות חברתיות בכלל, ולשינויים במבנה התא המשפחתי בפרט, כי סוגיות מעין אלו שלפנינו תמשכנה להגיע את מפתנם של בתי המשפט, ויכול גם שבעתיד לבוא, יורה בית המשפט העליון על דיון בסוגיה שבלב הליך זה, ותצא, כאמור, הלכה תחת ידו. דא עקא, שמשעה שאושררה על ידו הקביעה, כי הגם שמדובר בצו מכונן, ניתן כשהנסיבות מצדיקות זאת להחילו רטרואקטיבית למועד הלידה, הרי שזהו המסד הנורמטיבי המחייב אותנו ועל פיו נכריע. 

ומן הכלל אל הפרט

34. כאמור, בפרשת סול הנזכרת לעיל נקבעו השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון כאשר מתבקש הוא להקדים מועד חלותו של הצו למועד הלידה: "מועד הגשת הבקשה להורות ופרק הזמן שחלף ממועד הלידה ועד להגשתה (ראו לעניין זה הרציונל הנזכר בתמ״ש (נצרת) 13637-06-15 הנ״ל), אופן הורותו של הקטין (תרומת זרע מגורם אנונימי או בקיום יחסי אישות), אופן קבלת ההחלטה באשר להורותו של הקטין (האם כהחלטה משותפת של שני ההורים המיועדים או בהחלטת אחד מהם אשר חברו הצטרף לרצונו זה במהלך ההליך), ועיקר העיקרים – בחינת טובתו של הקטין בנסיבות הגשת הבקשה.

.....

ואם כן, באימוץ המתווה המוצע על ידנו יש מחד להבטיח בדיקה זהירה של ההורות הנטענת, ומאידך, מעת שזו נמצאה ראויה, לאפשר את החלתה ממועד הלידה, וכך ימצאו כולם נהנים ולא חסרים – בני הזוג והקטין בשל כך שההורות אושרה מרגע לידתו של הקטין והציבור מתוך כך שסוגיית ההורות, חלותה ותחילתה, נבחנה ונבדקה ולא נקבעה כלאחר יד.

מילים אחרות – הקביעה כי צו ההורות הפסיקתי לעניין בת זוג שאינה ההורה הגנטי חלותו ככלל ממועד הצו, אלא אם כן נשקלו השיקולים המצדיקים הקדמת חלותו למן מועד הלידה, יש בה להבטיח כי סוגיית ההורות תבחן כדברי ולא כלאחר יד כיאה וכנדרש לבדיקת הורות שאינה גנטית, ומאידך, מעת שימצא כי אכן עסקינן בזוגיות אמיתית ובהסכמה ברורה להורות משותפת אשר קדמה להורות של הקטין תהא ההורות למן מועד הלידה כהורתם של שני בני זוג גנטיים".

35. פסיקת בית המשפט המחוזי בפרשת סול מנחה אותנו, אפוא, בעניין האיזון הראוי בין האינטרסים השונים – הכלליים והפרטניים. אכן, ובכל הענווה, קביעת מועד התחולה, ככל שמבוקש להקדימה למועד הלידה, חייבת להיעשות בזהירות ובקפידה. אין זה עניין של מה בכך, והורות מקפלת בתוכה אגד של חובות וזכויות. עסקינן בדיני נפשות, וודאי אין זה עניין פורמאלי או טכני בלבד, אשר ניתן להכריע בו כלאחר יד. עם זאת, משנעשית הבחינה כנדרש,  ובית המשפט משתכנע, כי המבקשים עומדים בכל הדרישות, וקבלת הבקשה עולה בקנה אחד עם טובת הקטין, שומה עליו לחתור לפתרון המשווה את מעמדם לזה של הורים ביולוגיים, אשר לשניהם זיקה גנטית לילדיהם המשותפים.

36. בנסיבות המקרה שלפניי נחה דעתי, כי יש לקבל עתירת המבקשות, ולקבוע כי צו ההורות יחול ממועד לידת הקטין ולהלן נימוקיי.

37. כאמור, אין חולק, כי המבקשות מנהלות מערכת יחסים זוגית איתנה ויציבה, המושתתת על כבוד, הערכה ושותפות ובכלל זאת (כעולה גם מן התסקיר:

• מתגוררות יחד מאז שנת 2015 בסמוך לאחר היכרותן ותחילת הקשר הזוגי ועד לימים אלה.
• בני משפחות המוצא שלהן תומכים מאד בזוגיות ובהורות שלהן, שומרים על קשר קרוב עמן ועם הקטין ומסייעים בטיפול בו כמיטב יכולתם.
• רכשו יחד בית מגורים ב..., ולשם מימון רכישתו נטלו יחד הלוואה המובטחת במשכנתא.
• התקבלו יחד כחברות מן המניין באגודת ....
• מנהלות חשבון בנק משותף ונושאות יחד בהוצאות הבית והחזקתו כתא משפחתי אחד.
• מחזיקות בתעודת זוגיות מטעם ארגון "משפחה חדשה".
• קיבלו החלטה משותפת להרחיב התא המשפחתי ולהביא ילדים לעולם, ופנו יחד ובמימון משותף לבנק הזרע, פתחו שם תיק משותף, בחרו תורם (אנונימי) אשר מטענו הגנטי מתאים לשתיהן, ורכשו מספר מנות זרע שלו, על מנת שהילדים שהן תלדנה יישאו מטען גנטי משותף.
• הוציאו מן הכוח אל הפועל החלטתן המשותפת - המבקשת 1 הרתה ראשונה, וביום ... נולד, כידוע, הבן ... עת המבקשת 2 הייתה שותפה מלאה בכל הליכי הורייתו, לרבות ההיריון והלידה.
• לאחר לידת הקטין ועקב הנסיבות המפורטות לעיל, נזקקה המבקשת 1 לתמיכה ולסיוע, אשר ניתנו לה בעיקר ע"י המבקשת 2, אשר טיפלה בה ובקטין משך ארבעה חודשים ולאחריהם קיבלה חופשת לידה למשך שלושה חודשים נוספים.
• מאז לידת הקטין הוא מטופל בידי המבקשות יחד, שתיהן נוהגות כאמותיו בלא הבחנה ביניהן ובאופן שוויוני וכל ההחלטות בעניינו מתקבלות על ידיהן בשיתוף ובהסכמה. הקטין פונה לשתיהן באותה מידה וקורא להן "אמא", ואין הבדל בין הליכי ההיקשרות שלו עם אחת מהן.
• כאמור, המבקשות המשיכו במימוש תכניתן להרחבת התא המשפחתי והוצאתה על הפועל, ואף המבקשת 2 הרתה מזרעו של התורם ממנו הרתה המבקשת 1.

38. יוזכר, כי במסגרת הדיון הבהירה ב"כ המשיב, כי אין מחלוקת בנוגע לעובדות המפורטות בבקשה בעניין טיבו ואיכותו של הקשר הזוגי ובעניין נסיבות הורייתו של הקטין.

39. שוכנעתי, אפוא, כי התנאים שהוגדרו בפסיקה לצורך החלת הצו באופן רטרואקטיבי ממועד לידת הקטין, מתקיימים בנסיבות המקרה דנא. שוכנעתי גם, כי טובת הקטין אף היא מצדיקה זאת.

ודוק, הקטין נולד למציאות בה הוא מטופל בידי המבקשות כבנן המשותף לכל דבר ועניין. לפיכך והיות שמעת לידתו רואה הקטין בכל אחת מהן אמו, ומכנה אותה כך, ואין כל הבדל בהליכי ההיקשרות שלו עמן, אין מקום ליצור הבחנה ביניהן, כך שאחת מהן תחשב כאמו יולדתו הנחשבת אמו מעת לידתו, ואילו האחרת רק מהיום, דהיינו עת מלאו לו למעלה משנה וחצי – מצב דברים זה עלול בבוא היום לטלטל את נפשו ולערער את היציבות, הביטחון והוודאות שבחייו.    

40. מן האמור לעיל עולה, כי המבקשות מנהלות קשר זוגי יציב ואיתן, כי מערכת היחסים ביניהן מושתתת על הדדיות ועל שותפות מלאה, הן בפן הרגשי, הן בפן הכלכלי, הן בפן הזוגי והן בפן ההורי. ניכר, כי ביתן של המבקשות אינו משותף להן רק מן הבחינה הפורמאלית-משפטית, כי אם מן הבחינה הערכית והרעיונית. המבקשות, וכך גם עולה מן התסקיר, קשרו גורלן זו בזו, בחרו להקים משפחה יחד, והן נוטעות עוד ועוד יתדות לביסוסו של עתיד משותף אשר עיקרו הוא תא משפחתי ובו זוג הורים וילדים משותפים.  

41. הקטין נולד לתוך מעטפת משפחתית יציבה וחמה אשר בזכותה הוחלט להביאו לעולם. בקרוב עתידה, כאמור, המשפחה להתרחב, והילד אשר המבקשת 2 נושאת ברחמה, יהא אחיו או אחותו של הקטין הן מן הבחינה הגנטית והן מבחינת השייכות לאותו תא משפחתי בו יגדלו, יתפתחו ויחיו. 

42. כאמור, ב"כ המבקשות טענה בפניי, כי אין לדחות העתירה להחלת הצו רטרואקטיבית עקב הגשתה באיחור לכאורה ובחלוף למעלה משלושה חודשים מעת לידתו של הקטין, משום שמדובר בנוהל פנימי אשר לא ידוע היה למבקשות במועד לידתו, בשונה מהיכרותן אותו כיום, בעקבות ניהול ההליך שלפניי, ופעולתן הצפויה על פיו בכל הנוגע לילד שייוולד למבקשת 2. על כן, לדידה, ועל מנת ליצור שוויון במעמדם של הקטינים בתוך התא המשפחתי, עת שתי המבקשות תוכרנה כאמן מעת לידתם, יש לקבל הבקשה. מצאתי טעם רב בטענה זו, המשקפת בנסיבות המקרה דנא נדבך נוסף של עקרון טובת הקטין, שהוא, כאמור, עמוד האש שלפנינו.

43. כן מקבלת אני את הטענה, כי המלצות הצוות המקצועי הן לכל היותר נוהל פנימי. מושכלות יסוד הן, כי ככל שמדובר בתקנה בת פועל תחיקתי, מחויבות הן בפרסום.

משלא ניתן להן ביטוי פומבי, אכן אין לבוא חשבון עם המבקשות על שהגישו הבקשה במלאת כשמונה חודשים לקטין, וודאי אין בעובדה זו לבדה כדי לחרוץ גורל הבקשה לשבט ולא לחסד.

נהיר גם, כי משזה מעמדן של ההמלצות, לא ניתן להעניק להן משקל כה רב ומכריע ולדחות העתירה להחלת הצו באופן רטרואקטיבי רק משום שהבקשה לצו ההורות הוגשה בחלוף למעלה מ-90 יום מעת לידת הקטין.

ודוק, כשעל כפות המאזניים מונחים עקרונות נשגבים ובהם טובת הילד והשוויון מזה והצורך בהאחדת המדיניות מזה, וכשהמבקשות עומדות בכל הקריטריונים (המהותיים!) שנקבעו בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, אך אינן עומדות באחד מן התנאים לגביהם הומלץ ע"י הצוות המקצועי, נהיר, בעיניי, כי הכף נוטה אל עבר היעתרות לבקשתן.    

44. יוער, כי בעיניי, לפחות, לא הוברר די הצורך הרציונל שמאחורי הדטרמיניזם בהמלצות הצוות המקצועי, לפיו ככל שבקשה לצו הורות לא תוגש תוך 90 יום ממועד הלידה, לא ניתן יהא בשום פנים להחילו רטרואקטיבית.

עמדה זו היא שרירותית מדי, לטעמי, ובלתי מידתית.

45. בסיכום הצוות המקצועי אשר עניינו התנאים למתן צו הורות פסיקתי נקבע לאמור: "עמדת חברי הצוות היא כי בקשה לצו הורות פסיקתי רצוי להגיש כ- 60 יום טרם מועד הלידה המשוער ועם זאת, בנות זוג שתבחרנה להגישה בסמוך לאחר הלידה, הדבר לא ייזקף לחובתן. רק לאחר הלידה ולאחר המצאת הודעת לידת חי תיבחן הבקשה ותועבר תגובת המדינה לבית המשפט (כפי שיפורט בפרק ג' להלן). בבקשות שיוגשו בפרק זמן של עד 90 יום ממועד הלידה ואשר עומדות בכל שאר התנאים, ממליץ הצוות כי ניתן יהיה להסכים לכינון הורות בן או בת הזוג באופן רטרואקטיבי מיום הלידה, כאילו הוגשו לפני הלידה. צו הורות במהותו הוא צו קונסטיטוטיבי – המכונן את ההורות המשפטית ומטיבו של צו כזה במשפט הישראלי, שתחולתו היא מכאן ולהבא. החלת צו קונסטיטוטיבי באופן רטרואקטיבי היא לכאורה תרתי דסתרי מה גם שישנן השלכות אפשריות להחלטה רטרואקטיבית כזו על גופים נוספים, השלכות שקשה ואף בלתי אפשרי לצפותן מראש. ואולם, בהמשך לפסיקת בית המשפט המחוזי בפרשת סול, עמדת חברי הצוות היא כי יש מקום להחלת הצו באופן רטרואקטיבי בנסיבות מיוחדות וכל עוד מדובר בפרק זמן קצר. החלה כזו מוצדקת מקום שבו פנו המבקשות עוד טרם הלידה בבקשה למתן צו הורות ועל כן, ניתן לראות את מועד הגשת הבקשה המוקדם ללידה כמצדיק את הטרמת מתן הצו למועד הלידה. לעניין זה, ולאור השיקולים שהובאו לעיל, סבר הצוות כי ניתן לראות בפרק הזמן שבין מועד הלידה לבין 90 הימים שלאחר הלידה פרק זמן אחד, מעין 'יום אחד ארוך', אל נוכח הנסיבות המשפחתיות ולפיכך, לאפשר אף לגבי תקופה קצובה זו החלה רטרואקטיבית ליום הלידה בדומה למצב בו הוגשה הבקשה עוד קודם ללידה. יודגש, כי המועדים האמורים מתייחסים למועד הגשת הבקשה ולא למועד הדיון ומתן פסק הדין. ביחס לבנות זוג אשר יגישו את הבקשה בפרק זמן של מעל 90 יום לאחר הלידה ועד שנה לכל היותר ממועד הלידה, ממליץ הצוות שלא להסכים לכינון יחסי ההורות באופן רטרואקטיבי, אך אם יעמדו בשאר התנאים האמורים, ממליץ הצוות כי המדינה לא תתנגד למתן צו הורות פסיקתי שתחולתו תהיה ממועד מתן צו ההורות הפסיקתי- זאת, לנוכח, השלכות אפשריות על גופים נוספים, השלכות שקשה ואף בלתי אפשרי לצפותן מראש" (ההדגשות אינן במקור - פ.ג.כ; עמ' 33-32 לתקציר מסקנות והמלצות הצוות המקצועי לבחינת התנאים לצו הורות פסיקתי).

עוד נקבע שם, כי הגשת בקשה בחלוף למעלה משנה לאחר הלידה תחייב קבלת תסקיר טרם בחינתה.

במאמר מוסגר יוער, כי במקרה דנא בשים לב למועד הגשת הבקשה (אף כי לא הוגשה בחלוף שנה ממועד לידת הקטין אלא הרבה קודם לכן), על מנת לבחנה בקפידה ועל מנת שתובא בפני בית המשפט התמונה במלואה, ניתן כזכור צו להגשת תסקיר, ותוכנו מדבר בעד עצמו.

46. יפים ונכוחים בעניין זה דברי בית משפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ג'יוסי בעמ"ש 45359-10-18) אותם מאמצת אני בשתי ידיי: "אומנם, קביעת זמן קצוב, בתוכו ניתן יהא להגיש את הבקשה, מקלה על המדינה בבואה לבחון בקשות כאלה, וליתן את עמדתה לגביהן. כך גם ניתן להבין כי קביעת טווח זמן כזה או אחר, 90 או 180 יום, מאפשר שהות מספקת לאותם הורים כדי לפנות לערכאות ולקבל את הצו המבוקש, ועצם הפנייה בפרק זמן זה אכן מחזקת, כפי שציינה הוועדה בהמלצותיה (פסקה 6.1 עמ' 29) את הבסיס הראייתי לקיומה של כוונה משותפת להורות, טרם ההוריה. יחד עם זאת, מתקשה אני עם אותה תוצאה אליה מכוון המערער, ולפיה אך משום איחור בהגשת הבקשה נחרץ גורלה של זו, ואותם הורים לעולם לא יזכו באותה הכרה בדבר קיומה של ההורות כבר ממועד הלידה, כאשר ממילא, לעולם סוגיה זו תידון ותיבחן בדיעבד בלבד" (עמ"ש (חי') 45359-10-18 היועץ המשפטי לממשלה נ' מ.ש, פורסם במאגרים האלקטרוניים; ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ).

47. כפי שהובהר לעיל, אין חולק, כי מבחינה משפטית, מעצם טיבו, תחולת צו ההורות היא מכאן ואילך, ותחימת המועד במסגרתו ניתן יהא לעתור להחלתו רטרואקטיבית, כשם שהומלץ ע"י הצוות המקצועי, בדין יסודה, שהרי מדובר בחריג לכלל, וחובה לסייגו בסייגים.

עם זאת וכפי שנקבע, כאמור, בפסיקת בתי המשפט המחוזיים ואושרר ע"י בית המשפט העליון, משעה שעוסקים אנו בבני אנוש ולא ברובוטים, ומשעה שעל כס השיפוט יושב אדם בשר ודם ולא מחשב המבצע מלאכתו באמצעות אלגוריתם ושולף מתוכו תוצאה המתקבלת מהצבת נתונים בנוסחה קבועה, ברי, כי יש לבחון כל מקרה לגופו, רך בריסון ובזהירות, ולהחליט האם, חרף החריגה ממסגרת הזמן המומלצת יש להחיל הצו רטרואקטיבית, אם לאו.          

48. לטענת המבקשות, העיכוב בהגשת הבקשה נבע מן הלידה הקשה ומן ההחלמה המורכבת של המבקשת 1 בעקבותיה, לרבות הדיכאון בו לקתה. המבקשת 2 נרתמה לטיפול בה ובקטין, ונטלה לשם כך חופשה ארוכה ממקום העבודה שלה. טענות אלו לא נסתרו, ויש בהן להסביר העיכוב בהגשת הבקשה, ולהצדיק, נוסף על השיקולים והנימוקים שהובאו לעיל, החלתו באופן רטרואקטיבי.

49. בנסיבות המקרה שלפנינו מצאתי, אפוא, כי אי החלת הצו באופן רטרואקטיבי למועד לידת הקטין בשל הגשת הבקשה באיחור, מהווה פגיעה שאינה מידתית בעקרון השוויון – הן השוויון בין המבקשות שלפניי ובין זוגות הטרוסקסואליים, הן השוויון בינן לבין עצמן והן השוויון בין הקטין ובין האח או האחות שייוולדו לו בקרוב.

השוויון הוא ערך עליון ומנשמת אפה של שיטתנו, ומצווים אנו להגן עליו:

"...עקרון מן הראשונים שבמלכות – משכמו ומעלה גבוה מכל שאר עקרונות – הוא עקרון השוויון; ובשמו האחר: עקרון איסור ההפליה...כך הוא במשפט הציבורי וכך הוא בכל נימה ונימה של חיינו בחברה..." (השופט חשין ז"ל, בג"צ 2671/98 שדולת הנשים נ' שר העבודה, פ"ד נב(3)630).   

50. טרם נעילה יובהר, כי מצאתי לדחות עתירת המבקשות לחיוב המשיב בהוצאות. אין ממש בטענה לפיה נוהג המשיב איפה ואיפה בין המתדיינים בהליכים מסוגם של זה שלפניי, ומוטב היה אלמלא נטענה. למותר להדגיש, כי המשיב מייצג את המדינה בהליכים אלה ואת האינטרס הציבורי, וחזקה, כי פעולותיו כשרות.

ודוק, נימוקי המשיב לפיהם ההבדלים בין העמדות השונות שהוצגו על ידו בהליכים ממין זה שלפניי נבע מהעדרם של כללים ברורים ומדיניות אחידה ובעקבות זאת הוקם הצוות המקצועי, מקובלים עליי. כן מקובלת עליי טענת המשיב לפיה, משאומצו על ידו המלצות הצוות המקצועי, הושגה המטרה והעמדה המוצגת על ידו בכל רחבי הארץ אחידה.

זאת ועוד, אין חולק, כי המבקשות השתהו בהגשת הבקשה וחרף מסקנותיי דלעיל, איני מקלה ראש בחריגה הניכרת שלהן מן התקופה לגביה הומלץ ע"י הצוות המקצועי. מכאן, שוודאי לא ניתן לגלגל לפתחו של המשיב הצורך בניהולו של הליך זה. 

סוף דבר

51. נוכח האמור, הנני נעתרת לבקשה למתן צו הורות פסיקתי, הקובע כי המבקשת 2 היא הורתו הנוספת של הקטין מיום לידתו. ב"כ המבקשות תגיש פסיקתה לחתימתי תוך 7 ימים.

52. איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

53. פסק הדין ניתן לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים.

54. פסק הדין ישלח לצדדים באמצעות באי כוחם.

55. בכך תם הדיון בהליך שבכותרת והמזכירות תסגור התיק.

ניתן היום,  כ"ז תמוז תשע"ט, 30 יולי 2019, בהעדר הצדדים.