פס"ד בעניין מסגרות לקטינים

בקשה להוצאת שני קטינים בגילאים 9 (צעיר) ו- 11 (אמצעי) בשל אי תפקודם במערכת החינוכית ואבחונים שמצביעים על קשיים רגשיים שלא מטופלים בשל קונפליקט מתמשך בין ההורים.

רקע

ההורים גרושים, ולהם שלושה קטינים.

הבן הנוסף הבכור בגיל 13 אינו חלק מבקשה זו.

שני ילדים מתוך שלושה התגוררו בבית האב.

האמצעי גם עבר לביתו בהחלטת בית משפט מיום 20.12.24 בשל היעדר שיפור במצבו, חוסר תפקודו, והיעדרותו ממסגרת חינוכית מזה חודשים רבים. בהחלטה ציינתי כי שינוי בסביבת חייו עשוי להחזירו לתפקוד ולמנוע נזק נוסף בהתפתחותו.

באותה החלטה אף הוריתי כי לאחר הסתגלותו לשינוי, ייערך לו אבחון פסיכודיאגנוסטי. עוד הוריתי להורים, באשר לצעיר, לפנות למחלקת חינוך כדי להתאים מסגרת חינוכית עבורו שתיתן מענה לצרכיו לפי המלצות האבחון.

גם ההורים עצמם הופנו לביצוע אבחון מסוגלות הורית באותו מכון.

המשפחה מוכרת באגף הרווחה מחודש 03/22, לאור פניות ההורים עקב קשיים סביב המשבר המשפחתי ומצבם של הקטינים.

על רקע הליכי גירושין ביניהם, המשפחה מלוויית ע"י עו"ס לסדרי דין בנוגע לזמני שהות ודאגה למצבם הרגשי והתפקודי של שלושת הקטינים.

במהלך אוגוסט 2024 נפתח תיק נזקקות בגדרו התבקש צו נזקקות כדי להתגבר על חוסר שתוף הפעולה של ההורים וכדי להתקדם בתוכנית הטיפול למרות התנגדויות והעדר הסכמות. המטרה של הצו כך נטען, היא שלא להוציא את הקטינים לקלט חירום או משפחת אומנה אלא לחייב את ההורים לטפל בילדים כי רמת שיתוף הפעולה ביניהם היא חלקית. רק וככל ולא תמומש התוכנית ותהיה דאגה למצבם של הקטינים תישקל אפשרות הוצאתם.

במסגרת תיק נזקקות 38421-06-24 פורטה השתלשלות ההליכים הטיפוליים במשפחה, שבקצירת האומר תובא כאן.

המשפחה עברה אבחון במרכז לטיפול בפרט ובמשפחה, בו עלתה ההתרשמות כי שלושת הילדים מצויים במצב רגשי מורכב.

ביום 9.8.23 התקיימה וועדה לתכנון טיפול בהשתתפות ההורים ברווחה, בסופה התקבלה המלצה להפניית המשפחה ליחידה ייעוצית טיפולית אקסטרנית, שלא צלחה כי המטפלת לא הצליחה לפגוש את המשפחה על כלל הרכביה. בדו"ח צוין : "דבר אשר מעלה שאלות כבדות משקל לגבי מסוגלות ההורים להיכנס לתהליך טיפולי ביחידה ולרתום אליו את ילדיהם. מעבר לקשיים אובייקטיבים של הגעה, ניכרת החולשה בביסוס עמדה הורית אשר לוקחת אחריות, מכירה במצוקתם של ילדיהם ובצורך לפעול בדחיפות וברצינות לטובתם ורווחתם".

ביום 4.6.24 התקיימה וועדה לתכנון טיפול נוספת, סוכם על פנייה על ידי העו"ס לחוק הנוער, לבימ"ש לענייני משפחה להכרזה על הקטינים כנזקקים בכפוף לצו השגחה וטיפול בקהילה. לגבי הצעיר יעבור אבחון פסיכו-דיאגנוסטי מקיף ע"י פסיכולוג, והאמצעי יופנה ליחידה להתערבות במשבר בביה"ח העמק בעפולה. בהתאם להמלצות האבחונים יקבעו דרכי הטיפול בקטינים. מרגע הגשת צו הנזקקות יינתנו להורים חודשיים ליישום התוכנית הטיפולית. במידה והתוכנית הטיפולית לא תתקיים, תישקל פנייה לבית משפט להוצאת הקטינים למסגרת של מרכז חירום.

לאחר קיום דיון מורחב במעמד כל הצדדים, הוריתי ביום 19.8.24 על מתן צו נזקקות לקטינים, לאור התרשמותי דאז כי חוסר שיתוף הפעולה בין ההורים מונע או מעכב מהקטינים ביצוע אבחונים ו/או קבלת טיפולים להם הם נדרשים לאורך זמן.

סברתי כי אין מנוס ממתן צו נזקקות בתוך הקהילה (ללא הוצאת הקטינים מרשות הוריהם). ציינתי כי נדרש גורם שיוסמך לגבש תכנית טיפולית, יאכוף הגעת הקטינים לטיפולים באמצעות בית משפט ואף יסייע במימון הוצאתה לפועל.

צו הנזקקות האמור ניתן על ידי בכפוף לצו השגחה וטיפול בקהילה, אשר כולל תכנית שעל ההורים ליישמה תוך חודשיים, אך הצו יעמוד בתוקפו לחצי שנה:

"הבכור והצעיר יעברו אבחון פסיכו-דיאגנוסטי מקיף ע"י פסיכולוג, האמצעי יופנה ליחידה להתערבות במשבר בביה"ח העמק, בהתאם להמלצות האבחונים יקבעו דרכי הטיפול בקטינים אשר יועברו לבית משפט כדי להבטיח שהקטינים יטופלו".

עוד הוריתי לקטינים ולהוריהם לשתף פעולה עם עו"ס נוער והגורמים הטיפוליים הרלוונטיים".

צו הנזקקות הוארך עד ליום 10.8.25.

הבקשה הנוכחית

ביום 6.2.25 פנתה העו"ס בבקשה שבכותרת.

בבקשה צוין כי הקטינים נזקקים ונשקפת להם סכנה תכופה והם זקוקים לטיפול רפואי או הגנה מידית על שלומם הגופני והנפשי, ועל כן יש להורות על הוצאתם ממשמורת הוריהם למשמורת רשות הסעד אשר תקבע את מכון חסותם במרכז חירום וזאת מכוח סעיף 12 לחוק הנוער.

מצבם של הקטינים כפי שפורט בבקשה מאז מתן צו נזקקות :

לגבי הקטין האמצעי,

• על פי הדיווחים שמגיעים מגורמי חינוך וטיפול ניכר כי קיים קושי בתחומים השונים אשר מעלים דאגה למצבו. הניסיונות הטיפוליים ביחידה הייעוצית וביחידה להתערבות במשבר לא צלחו בעקבות חוסר שת"פ מצדו.

• בשנה האחרונה התגורר אצל אמו עד לחזרתו לבית האב, בכל תקופה זו לא ביקר בביה"ס ועסק במשך היום במשחקי מחשב ובמסכים וסירב לקשר עם גורמי חינוך ורווחה, חזרה לאחרונה לביה"ס לשיעורי ספורט בלבד.

• מדו"ח היחידה להתערבות במשבר בבי"ח העמק מיום 22.8.24 נמסר כי הבדיקה בענייננו הייתה מוגבלת עקב סירובו לצאת מהרכב ואנמנזה סותרת של הוריו. לא יצר קשר עין עם הפסיכיאטר שהגיע לרכב. עוד נמסר כי סובל מקשיים לימודים מתמשכים וקשיים בתחום הוויסות הרגשי. החשד הוא להפרעת קשב וריכוז ולקויות למידה. צוין כי נראה שההידרדרות השנה קשורה לסכסוך ההורים ביחד עם עלייה בדרישות לימודיות בתוך מסגרת שלא מותאמת ליכולותיו וקושי עם הסמכות ההורית. בסיכום נכתב כי הקטין והוריו אינם מתאימים ליחידה והמלצותיו היו :

  אבחון פסיכודידקטי, מסגרת חינוך מיוחד או סייע בכיתה רגילה, תוכנית חזרה הדרגתית למסגרת, טיפול רגשי ממושך, חונך, הדרכת הורים בנפרד והמשך מעקב והערכה פסיכיאטרית להערכת נוכחות של הפרעת קשב וריכוז או הפרעת חרדה.

• על פי דיווח ביה"ס מיום 8.1.25 הקטין נמצא בפער לימודי של כשלוש שנים מבני גילו טרם רכש את הקריאה. זו השנה השנייה בה לא מגיע לבי"ס. בישיבה האחרונה הוחלט לבנות לו מערכת מותאמת שתאפשר לו חזרה הדרגתית, מניעת שוטטות ושליטה של הצוות במוגנות. נבנתה עבורו מערכת מותאמת לשתי שעות שבועיות שיעור ספורט בלבד. עוד צוין כי בשעות המועטות שנוכח הקשרים החברתיים אותם יוצר מורכבים, אינם נשמרים לאורך זמן, ובצורה מיטבית ומערערים את הביטחון העצמי שלו.

• בוועדת תכנון וטיפול מיום 28.1.25 נמסר מביה"ס כי הוא מוגבל מבחינת מתן מענה לילדים על כל צרכיהם. הקטין צריך מענה מותאם שלא יכול להינתן בבי"ס. יש לו קשיים רגשיים, התנהגותיים, ותפקודיים אשר מתבטאים בהתנהלות תוקפנית מצידו וקושי ביצירת קשר עם מבוגרים.

  לגבי הקטין הצעיר,

  • על פי הדיווחים המגיעים מגורמי חינוך עולה דאגה בשנה האחרונה לגבי מצבו הרגשי והתפקודי בתחומים השונים. בדוחו"ת ביה"ס נמסר על קושי בקבלת סמכות, קשיים בהתנהגות נורמטיבית לגילו, הסתובבויות וקשיים בלימודים.

  • מהאבחון הפסיכודיאגנוסטי מ9/24 עולה כי :

    "תפקודו הקוגניטיבי הכללי בטווח הממוצע הגבוה לגיל. מתוך הרקע עולה כי מפגין קשיים מתמשכים בוויסות רגשי והתנהגותי, עם חוסר תפקוד תלמידאי. מתקשה להתמודד עם מסגרת וסמכות. ניכר כי המורכבות באינטראקציה המשפחתית פגעה ביכולתו לבסס יחסי אובייקט ראשונים מיטיבים...אינו סומך על מבוגרים ולכן לא מקבל את סמכותם, אך עמדה זו מותירה אותו לבד וחשוף לרמות גבוהות של חרדה, חש מאוים ומתקשה לפתח ביטחון ואמון בקשר עם אחר משמעותי...

    המלצות האבחון הינן: השמה במסגרת כיתה רגשית – התנהגותית, ריפוי בעיסוק, הוראה מותאמת, הערכת מסוגלות לשני ההורים וטיפול דיאדי עם כל הורה בנפרד.

  • על פי הדו"ח מביה"ס מיום 8.1.25 נמסר כי המלצת ביה"ס הינה להעלות את הקטין לוועדת איפיון וזכאות ולהיצמד להמלצת האבחון לשילובו בכיתה רגשית – התנהגותית זאת מאחר והם סבורים שרק כך יוכל הקטין לקבל את המענים והתמיכות לקשייו. ביה"ס ציין כי מיצה את המענים הקיימים במסגרת החינוך הרגיל.

ביום 28.1.25 התכנסה וועדה לתכנון טיפול באגף הרווחה וסוכם על הוצאת שני הקטינים

למרכז חירום בשל מצבם המדאיג, קשיי התפקוד שלהם וחילוקי הדעות בין ההורים בנוגע לדרכי הטיפול בילדיהם.

הובאה התנגדות האב להמלצה להוציא את שני הקטינים למרכז חירום.

האב מתנגד להעברת הצעיר לכיתה התנהגותית רגשית מחוץ למושב, ומדגיש את החשיבות שבנו יישאר בביה"ס עם החברים והקהילה וביקש יינתנו לו התמיכות המתאימות בביה"ס זאת בניגוד לעמדת ביה"ס.

צוין כי האם בקשה להביע את עמדתה בבית משפט.

ביום 17.2.25 התקיים בפני דיון מורחב במעמד כל הצדדים ואף שמעתי עדים שהינם תושבי המושב בו מתגורר האב על התרשמותם מהתנהלות האב שמגדל את הקטינים ועל מצבם של הקטינים והקשר שלהם עם הסובבים אותם.

עמדת האב היא, כי הבקשה משרתת אג'נדה והיא נסמכת על דיווחי המערכת החינוכית על אי תפקוד לימודי של הקטינים כאשר אין דיווח על אלימות והתפרעויות אלא על מרדנות ואי קבלת מרות.

לטענתו, מהבקשה נעדרת התייחסותה של עו"ס המושב שנכחה בוועדה לתכנון וטיפול והציגה עובדות שלא עולות בקנה אחד עם האג'נדה של הרווחה. בנוסף, לא צורפו פרוטוקולים של הוועדה כך שלבית משפט אין אפשרות לבקר את דרך קבלת ההחלטות. כך למשל, אין ביטוי לדיסוננס בין טענת הרווחה שהקטין האמצעי לא מסתכל למבוגר בעיניים אל מול העובדה כי הוא מתפקד אחר הצהרים הולך לחוג ולחברים. לא היה גורם מהרווחה בביתו אחר הצהרים כדי לבדוק את ההתנהלות הקטינים. בנוסף, לאב יש סגנון טיפולי בילדיו שלא מקובל על העו"ס, ואין לאיש מונופול על חינוך ילדים. לטענת האב, מאז מעברו של האמצעי לחזקתו, לאחר ששנה לא יצא מבית האם והיה צמוד למסכים וניזון ממזון לא בריא, לא קיבל סיוע מהרווחה במתן טיפולים רגשיים חרף קיומו של צו נזקקות.

מאז מעברו לחזקתו החל לפקוד את בי"ס לפי תכנית מותאמת עבורו, משתתף בחוגים משחק כדורגל עם חברים. אמנם האמצעי צריך היה לעבור אבחון במסגרת ביה"ס, אך לאור סירוב האם והתנייתה שתיקח אותו לאבחון שהיא תבחר, הדבר לא בוצע עד כה, והרווחה לא פעלה בעניין חרף קיומו של צו נזקקות.

באשר לצעיר, מאז מתן צו נזקקות בוצע לו אבחון, והוא פוקד את ביה"ס כי יש לו קשר מינימאלי עם אמו.

האב טוען כי מורכבות רגשית אצל הקטינים נובעת מהתנהגות האם שמעדיפה ילד אחד על פני שאר ילדיה, ולא פוגשת את הבכור מזה כשנה.

לטענתו, נדרשת בדיקת מסוגלות הורית בטרם הוצאת הקטינים.

עוד טוען כי יינתן מענה לקטינים בשנה הבאה בבית הספר עת ייפתחו שתי כיתות קטינות.

ולבסוף, לגישתו אין תחליף לחוסן שהילדים מקבלים משורשיהם בבית ובמושב ומהתגייסות של הקהילה כולה עבורם.

עמדת האם היא, אמביוולנטית. במשך 10 שנים היא לא מצליחה לקדם טיפול בילדים אבל היא לא בטוחה שלהוציא אותם מהבית למרכז חירום, שלא מתאים עבורם בשל צרכיהם המיוחדים, זה מהלך נכון, וגם לא חושבת שצריך להפריד ביניהם.

מאשרת כי הילדים קשורים לאב ואוהבים אותו והמחיר של קריעתם ממנו קשה.

מצד שני הרשויות לא מתעמתות עם האב, צריך לברר מסוגלות הורית, ולייצר מנגנון שיאפשר טיפול בילדים בחתימת הורה יחיד שכן האב מתנגד לכל טיפול עבורם.

לדעתה, רק איום של הוצאת הקטינים מבית האב זה הדבר היחיד שגורם לאב לטפל בילדים שלו.

כעת היא נפגשת מעט עם הילדים והם לא לנו אצלה זמן מה.

לדעתה יש לבצע אבחון מסוגלות הורית, ובקשתה למתן צו לנזקקות הייתה כדי לייתר את המצב שהגיעו אליו.

ניסיונה לקדם וועדת אבחון וזכאות לצעיר לא צלחו בשל התנגדות האב.

עמדת האפוטרופוס לדין סיפרה כי השתתפה בשתי הוועדות שהתקיימו בעניין הילדים והדיווחיים של גורמי החינוך היו חמורים וקשים. לא מסכימה עם גישת האב כי תפקוד הילדים במסגרת החינוך אינה חשובה, בשל תפקודם הטוב לגרסתו, בבית ובחוגים אחרי שעות ביה"ס.

לגבי הצעיר, סיפרה כי המחנכת של הצעיר ציינה כי יש לו פער מאוד גדול בלימודים, ואין התקדמות לימודית והוא מגיע לבית ספר ל 4 שעות נמצא בחוץ יותר ממחצית הזמן. יש לו קושי בתקשורת, שיח אלים עם קושי לקבל תגובות מהמחנכת. היו מספר אירועים חריגים כמו זריקת כדור, זריקת כיסא, השפה אלימה וגם בעיות מבחינה התנהגותית. הוא זקוק לתיווך והכלה ואין במסגרת הנוכחית אפשרות לתת מענים למצבו. נערך לו אבחון מקיף ובכל התחומים מודגשים הקשיים המתמשכים שיש לו, אם זה בתחום הוויסות הרגשי או התנהגות או לתת אמון במבוגרים ולקבל סמכות וגבולות. גם ההגעה לבית ספר היא לא בשעות לפי המערכת שנבנתה עבורו.

האפוטרופוס לדין מסרה כי היא ביקרה במסגרת החינוכית בבוקר פגשה את המחנכת והמנהלת וראתה את הילדים.

נמסר לה כי הוא לא פנוי ללמידה. לרוב משתתף בשיעור ספורט. הפער שלו בלימודים יותר משנה. יש לו קושי מול החברים, והוא נתבקש בהפסקות פחות להיות במגע עם הילדים כי הוא מציק להם.

לטענתה, הקשיים האלו דווחו ע"י גורמים שונים ולא קיבלו מענה.

לגבי האמצעי, המצב יותר מורכב. הוא שנה לא פקד את בית ספר עד לחנוכה, ואחר כך הגיע בפעימות, אך משוטט מחוץ לכיתה. הוא לא יודע קרוא וכתוב, מצוי ברמה של כיתה א', ועל כן מתבייש ולא נכנס לכיתה. המחנכת מתארת אותו שהיא מקבלת "בובה על חוט" ולא תלמיד. כל הניסיונות להתאים לו מערכת לא צולחים בשל בעיות התנהגותיות. ולדבריה : "כשאני שאלתי את המחנכת 0 עד 10 מה התפקוד, נעניתי כי הוא לא מצוי בסולם". הדגישה את העובדה כי הילד האמצעי אינו מישיר מבט למבוגר שמדבר עמו.

לטענת האפוטרופוס לדין התנהגותו מצביעה על חוסר זמינות ללמידה בשל קשיים במערכת המשפחתית המורכבת.

האפוטרופוס לדין מסכמת כי נעשו כל המאמצים בקהילה לדאוג שקטינים יקבלו מענה ואלה לא צלחו בין אם בשל הקשיים של הילדים ובין אם בשל אי שיתוף פעולה בין ההורים שלא הפעילו סמכותם לגרום להם להתייצב לטיפולים.

לגבי הצעיר, המלצות האבחון מחודש 9/24 לא יושמו כי לא בוצעו בדיקות רפואיות מקדימות.

לגבי האמצעי, לא יושמו המלצות הפסיכיאטר.

האפוטרופוס לדין ממליצה להוציא את הילדים, לנטרל אותם מרעשי רקע, ולהעביר אותם למקום בו יקבלו את כל המענים. לחלופין להסיר את צו הנזקקות ולאפשר להורים לנהל את חיי ילדיהם כפי שהם רואים לנכון.

עו"ס נוער אישרה כי לא בוצעו ההמלצות שנכתבו באבחון של הצעיר מחודש 9/24. למשל בדיקות שנדרשות כתנאים מוקדמים לצורך הפנייתו לוועדת אבחון וזכאות לא התקיימו בשל מחלוקת בין ההורים, וגם לא נעשה עד כה אבחון לקטין האמצעי.

נשמעה עדותם של חברי הקהילה שתמכו באב וסיפרו על השתלבותם החברתית של הקטינים אחר הצהרים, בהגעה לביתם של חברים ובפעילויות במושב, על טיפולו המסור והשקעתו של האב בהקניית ערכים וכללים, על ניהול בית שמח, בריא ומארח ועל המעטפת של הקהילה והמשפחה הקרובה.

הכרעה

סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960 קובע:

"רשאי בית המשפט בהחלטת ביניים, אף לפני שמיעת הקטין או האחראי עליו ולפני קבלת תסקיר, להורות על נקיטת אמצעים זמניים לגבי הקטין ולאשר אמצעי חירום שננקטו לגביו על ידי עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה); החלטת ביניים כאמור תפקע כעבור שלושים יום מיום הינתנה אם לא הוארכה תקופת תקפה כאמור בסעיף 14".

בענייננו העילה להוצאת הקטינים היא בשל אי תפקודם במערכת החינוכית ואבחונים והערכה פסיכיאטרית שמצביעים על קשיים רגשיים על רקע מורכבות משפחתית שלא מטופלים בשל קונפליקט מתמשך בין ההורים.

שני ההורים אוהבים את ילדיהם במלוא נימי נפשם, אך לא רואים את הצרכים שלהם עין בעין.

בעוד האם מודעת לבעיות ולקשיים של ילדיה ודורשת שיטופלו, האב במידה מסוימת מתכחש לבעיות ילדיו, ומייחס את חוסר תפקודם רק למסגרת החינוכית. לשיטתו, בעזרת האהבה והכלה שהם מקבלים בביתו והקהילה שעוטפת אותם, הם יצליחו להתגבר על כל הקשיים, והראייה לכך שבשעות אחר הצהרים הילדים מתפקדים בחוגים ויש להם קשרים חברתיים בקהילה.

מאז מתן צו נזקקות בוצעו הפעולות הבאות:

הצעיר עבר אבחון פסיכודיאגנוסטי ב9/24 ונתנו המלצות, שהחשובות שבהן השמתו במסגרת כתה רגשית והתנהגותית וטיפול בריפוי ועיסוק בדגש על קשייו, טרם יושמו, הואיל וההורים לא הצליחו להגיע להסכמות סביב הבדיקות המקדמיות.

האמצעי עבר הערכה פסיכיאטרית שהמלצותיה היו אבחון פסיכודידקטי, השמתו במסגרת חינוך מיוחד או סיוע בכיתה רגילה, וטיפול רגשי ממושך, אלה טרם יושמו.

והמלצה על תכנית חזרה הדרגתית לביה"ס אשר יושמה.

הקטין האמצעי עבר לחזקת האב רק בסוף 8/24, והחל פוקד את בית הספר בתוכנית שנתפרה עבורו. בדיון נמסר כי הוא יעבור אבחון בקרוב.

האב הצהיר לפרוטוקול כי לקטינים יש סדר יום, פיקוח על זמן מסכים, ותזונה בריאה, והם נרדמים כל ערב בחיבוק שלו.

על פי עדויות אנשי הקהילה (הגיעו 40 איש להביע תמיכתם באב) הקטינים משתלבים חברתית אחר הצהרים בפעילויות במושב והאב מטפל בהם באופן מסור.

פסיקות בתי המשפט מצביעות על המידתיות הנדרשת בעת הכרעה בסוגיה של הוצאת קטינים מהבית, בפרט עת בענייננו מדובר בהורים שאוהבים את ילדיהם, שלא נבדקה עד כה מסוגלותם ההורית, ועל כן מוחזקת ככזו שלא נשללה.

ייאמר כי ניתנה לאב הזדמנות לתפקד כהורה אחראי שביתו הוא ביתם העיקרי לפרק זמן קצר, באשר לקטין האמצעי רק החל מ 8/24 ובאשר לקטין הצעיר שנה קודם לכן.

האב קודם כל סיפק לקטינים בית מוגן ויציב ואף הוכיח יכולת לאפשר להם קשר עם אימם. בשיתוף עם צוות ביה"ס פעל לבניית תכנית מותאמת לכל קטין במסגרת החינוכית הרגילה.

אלא שהתעקשותו של האב להשאיר את ילדיו במסגרת חינוכית רגילה שמדווחת כי מוצו כל המענים ואין לה מה להציע להם יותר בשל מורכבותם, שנויה במחלוקת ויש אף הסוברים שאינה משרתת את טובתם.

גם הקונפליקטים מול האם שגורמים לעיכוב במתן טיפולים לילדיהם, הביאונו למבוי סתום שאינו פתיר על חשבון פגיעה בילדים, ובעניין זה קצרה ידה של הרווחה מלהושיע.

השאלה שעולה היא, האם ישנה הצדקה להוצאת הקטינים מחיק משפחתם בנסיבות אלה.

בהקשר זה יש לבדוק מה תהיינה ההשפעות קצרות וארוכות הטווח שיש להוצאה מהבית על הקטינים מבחינת השלכות פסיכולוגיות עליהם ועל משפחתם ועל מרקם היחסים ביניהם, מהו הסיכון הצפוי לקטינים אם יישארו במשפחתם גם אם אינם גדלים על פי אמות מידה הנהוגות או בתנאים שמאפשרים התפתחות אופטימלית אל מול מחיר ההוצאה מהבית שעלול להיות "כבד" יותר, והאם יתכן שינוי אפשרי במצב הקטינים.

עו"ס נוער כמו גם כל חברי הצוות המקצועי שנכחו בוועדה לטיפול ותכנון לא בדקו את "שאלת המחיר", דהיינו הנזק שיגרם לקטינים בהוצאתם מהבית, שכרוך בניתוקם מחוף מבטחים מוגן בו נטועים שורשיהם ומהמעטפת של הקהילה שעשוי להביא לשבירת רוחם במידה ויתברר שהוצאתם אינם מוצדקת אל מול "המחיר" אם הקטינים לא יוצאו מביתם, ויתברר בעתיד שהייתה הצדקה להוצאתם.

גם דעתם של הקטינים בעניין זה לא נשמעה.

כך גם לא נשקלו אלטרנטיבות נוספות, כמו למשל, מתן אפוטרופסות בלעדית לאחד ההורים כדי לקדם טיפולים בקטינים או בדיקת היתכנות חזרה ליחידה האקסטרנית ייעוצית או השמתם במסגרת "הדומה ביותר למשפחה".

בנסיבות, נוכחתי כי לא נבחנו כל ההיבטים הכרוכים בהחלטה על הוצאת הקטינים מבית ההורה למרכז חירום.

הוצאת ילד ממשמורת הוריו ומביתו הינה צעד קיצוני, אשר מבוצע רק כמוצא אחרון ובנסיבות חריגות, לאחר שהוכחו כמסכנות את חייו של הקטין או מונעות ממנו לקיים אורח חיים סביר והתפתחות תקינה וזאת בניגוד לאמנת זכויות הילד ועקרון טובת הילד.

בסעיף 9 לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד נקבע כי:

"המדינות החברות יבטיחו כי ילד לא יופרד מהוריו בניגוד לרצונם, אלא רק כאשר קובעות רשויות מוסמכות, הכפופות לביקורת משפטית, בהתאם לדינים ונהלים הנוגעים לעניין, כי פירוד כאמור נדרש לטובת הילד. קביעה כאמור יכול שתידרש במקרה מסוים, כגון מקרה של התעללות או הזנחת הילד על ידי הוריו, או כאשר חיים ההורים בנפרד ונדרשת החלטה באשר למקום מגורי הילד".

בנוסף, אפנה לדבריו של כב' הנשיא (בדימוס), השופט א. ברק בדנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, נח (6) 246, 257 (2004) (להלן: "עניין פלונית"), פסקאות 13-14:

"זכותם של ההורים להחזיק בילדיהם ולגדלם, על כל הכרוך בכך, היא בגדר זכות אדם טבעית וראשונית (ע"א 2266/93 פלוני, קטין נ' פלוני [4], בעמ' 235). זכותם של ההורים לקיים חובתם כלפי ילדיהם יוצרת את האוטונומיה ואת הפרטיות של התא המשפחתי ושוללת, ככלל, התערבות של גורמים חיצוניים ביחידה המשפחתית (ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית [5], בעמ' 468).... עם זאת האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם אינה מוחלטת. היא כפופה תמיד לצורכי הילד, לטובתו ולזכויותיו. כאשר ההורה אינו מקיים כראוי את חובותיו או משתמש לרעה בסמכויותיו ההוריות באופן המסכן את הילד או פוגע בו, תתערב המדינה ותגן על הקטין...

סעד זה הוא מוצא אחרון, שנועד להבטיח את הטיפול בקטין נזקק ואת ההשגחה עליו כאשר כל האמצעים האחרים אינם יעילים. יש לנקוט אותו במשורה. על המדינה מוטל נטל משמעותי כדי להצדיק התערבות כה בוטה בתא המשפחתי ובקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם. נראה כי הטעמים, המחייבים משנה זהירות בקבלת החלטה להוציא ילד מרשות הוריו לפי סעיף 3(4)לחוק, תקפים גם כאשר ננקטים אמצעים טיפוליים במסגרת "החלטות ביניים". הוראה מיוחדת זו בעניין הוצאת ילד מרשות הוריו מקרינה גם על סעיף 12 לחוק (שאינו מפרט כלל את אמצעי הטיפול הזמניים). בהחליטו על הוצאת קטין מרשות הוריו צריך אפוא בית-המשפט להשתכנע כי אין אמצעי אחר, פחות בחומרתו, אשר יבטיח את ההגנה על שלומו ורווחתו של הקטין. זו משמעותה של דרישת החיוניות.אין בידי להסכים לגישתה של פקידת הסעד כי הוצאה ממשמורת לפי סעיף 12 יכולה להיות גם כדי לבצע בדיקות הנדרשות לתמיכה בבקשת הנזקקות, או כדי לבנות טיפול בשיתוף פעולה עם ההורים והקטין. גישה זו נסמכת על התועלת הטיפולית, אך היא אינה תואמת את דרישת החיוניות. רק ביסוס הנחיצות בהוצאתו של הקטין והצורך לעשות כן מיידית יכול להצדיק פגיעה במרקם המשפחתי. דרישת המיידיות מיתוספת לדרישת הנחיצות נוכח העובדה כי מדובר בהחלטת ביניים". (ההדגשות שלי).

וכן יפים דבריה של כב' השופטת א. פרוקצ'יה, בעניין פלונית, :

"הפעלתם של אמצעי טיפול והשגחה על נזקק או הפעלה של אמצעים לא מתאימים על קטין נזקק עלולות להסב נזק קשה לקטין ולקרובים לו. תפקידם של החברה ושל בתי-המשפט איננו מסתכם בסיוע לאכיפתם של אמצעי טיפול והשגחה על הקטין הנזקק. חשוב לא פחות הוא תפקידם בבלימת הפעלתם של אמצעים לא מתאימים, אשר פגיעתם עלולה להיות קשה, ואשר תועלתם עלולה לצאת בהפסדם". (ההדגשות שלי).

(ראה גם ענ"א בית משפט לנוער חיפה 55917-10-21,22644-11-21 פורסם במאגרים מיום 24/11/2021)

בענייננו לא שוכנעתי כי מתקיימות דרישות "הנחיצות והמיידיות" בהוצאת הקטינים מביתם. גם עו"ס לסדרי דין הביעה בדיון ברוב הגינותה את התלבטותה באשר להוצאת הקטינים מביתם.

נוכחתי כי חלה התקדמות מסוימת בטיפול בצרכיהם של הקטינים המצדיקה חשיבה על חלופה אחרת להתמודדות עם הקשיים של הקטינים שלא קבלו מענה.

כאמור, לא ניתן טיפול לקשיים הרגשיים והלימודיים של הקטינים בשל חוסר הסכמה בין ההורים.

ועיקר העיקרים, הקטינים לא שובצו במסגרות חינוכיות מותאמות למצבם בשל סירוב האב שזוכה לתמיכה הקהילתית ולשיתוף פעולה מצד המערכת החינוכית הרגילה במושב.

האב מתעקש להשאיר את הקטינים במסגרת רגילה שאינה מותאמת עבורם כי זה "המקום היחיד שנשאר יציב" בעוד עמדת בית הספר כפי שהובאה בדברי האפוטרופוס לדין ובדיווח מיום 8.1.25 כי אין לו מענה ותמיכה לצרכים המורכבים של הקטינים.

מסקנתי היא אפוא כי השארתם של הקטינים במסגרת רגילה, שאין לה כלים לקדמם ולטפל בקשייהם הלימודיים, הרגשיים וההתנהגותיים אינה עולה בקנה אחד עם טובתם.

עם זאת הפתרון אינו מצוי בהוצאת הקטינים מביתם.

מצב בו חוסר שיתוף הפעולה בין ההורים מונע או מעכב ביצוע אבחונים וקבלת טיפולים להם הקטינים נדרשים לאורך זמן על פי המלצות האבחונים דורש התערבות ואכיפה שיפוטית.

ההיכרות עם המשפחה מלמדת כי רק באמצעות פיקוח מקצועי על ההורים, יקבלו הקטינים טיפולים רגשיים ויבצעו את כל הבדיקות הרפואיות המקדימות שיאפשרו שיבוצם במסגרות חינוכיות מותאמות.

התרשמתי כי בהעדר פיקוח ואכיפה מצבם של הקטינים בעלי הצרכים המיוחדים יתדרדר באופן שיסכן את התפתחותם התקינה.

בנסיבות אלה, אני נדרשת להשאיר את "חרב" צו הנזקקות בתוך הקהילה מעל ראשם של ההורים כדי ליתן סמכויות פיקוח לעו"ס ודיווח לבית משפט שיאכוף הוראות טיפוליות.

בנסיבות, אני דוחה את הבקשה להוצאת הקטינים ממשמורת הוריהם והעברתם למרכז חירום.

על מנת להוציא לפועל את ההמלצות שניתנו באבחון ובהערכה הפסיכיאטרית ובדיווחי ביה"ס עבור הקטינים, ניתנים בזאת על ידי הצווים הבאים:

ניתן צו לביצוע אבחון לקטין האמצעי.

ניתן צו לביצוע בדיקות רפואיות מקדמיות לשני הקטינים לצורך הגשת בקשות בשמם לוועדה לאפיון וזכאות.

מורה על שיבוץ הקטינים במסגרות חינוכיות שיכולות לספק להם מענה לצורכיהם בהתאם להמלצות הוועדה.

מורה להורים לשלב לאלתר את הקטינים בטיפולים רגשיים, ככל שתהיה מחלוקת על זהות המטפל תכריע העו"ס בעניין זה.

מתרה בצדדים כי אי מילוי אחר צווים שיפוטיים מהווה ביזיון בית משפט על כל המשמעויות הכרוכות בכך.

פיקוח על ביצוע פעולות אלה יבוצע ע"י עו"ס נוער שתמסור דיווח מעודכן לבית משפט בעוד 70 ימים.

להמציא לצדדים, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"ה, 23 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.