פס"ד בעניין צוואות הדדיות

ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת ספרא-ברנע) מיום 3.3.24 בעניין ירושת המנוחה XXX (להלן: "המנוחה").

השופט נ. סילמן:

רקע עובדתי –

1.XXX המנוח (להלן: "המנוח"), נפטר ביום 9.5.17, אשתו המנוחה, XXX, נפטרה כשנתיים אחריו ביום 19.4.19 בהיותה בת 83.

2.המערער והמשיבים 1-2 הם ילדי המנוחים. המשיבה 3 היא אשתו של המשיב 2.

3.ביום 2.5.17 חתמו המנוחים על צוואות הדדיות אשר במסגרתן כל אחד מהצדדים מוריש את עזבונו לבן הזוג שיוותר בחיים, וככל ובן/בת זוגו אינם בין החיים, יחולק העיזבון בין שלושת ילדיהם בחלקים שווים (להלן "הצוואה ההדדית" או "הצוואה הראשונה").

4.בסעיף 5.2 לצוואות ההדדיות נכתב: "עם פטירתי, הריני מצווה כי כל הכספים שברשותי יועברו לעוה"ד XXX, אשר יהווה כנאמן עבור אשתי/בעלי"

5.ביום 15.10.17 הגיש עוה"ד XXX, מי שמונה כנאמן לפי הצוואה ההדדית (להלן: "הנאמן"), בקשה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה למתן הוראות לנאמן (ת"ע 19354-10-17 ). ההליך נוהל בפני כב' השופט בן ציון ברגר. במסגרת דיון מיום 24.12.17 ביקשה המנוחה להתנגד כי ימונה בעניין עזבון הצדדים נאמן. במסגרת ההליך הגיעו המנוחה ושלושת הבנים להסכם יורשים. ההסכם נחתם ביום 18.11.18 .

6.הצדדים הגישו את הסכם היורשים לאישור בית המשפט במסגרת ההליך בעניין הנאמן וביום 3.7.18 הוגשה עמדת ב"כ היועמ"ש ניתן לאשר את ההסכם באחת משתי הדרכים – הגשת בקשה לצו קיום צוואה במסגרתו יוגש תצהיר הסתלקות של המנוחה ממחצית זכויותיה עפ"י הצוואה לטובת ילדיו של המנוח, השנייה – ככל שיינתן צו קיום צוואה אחר המנוח בו זוכים המנוחה והבנים, ניתן לערוך ביניהם הסכם חלוקת עיזבון בין זוכים.

7.בהתאם לעמדה הנ"ל, ניתנה ביום 16.8.18 החלטת כב' השופט ברגר לפיה:

"הצדדים יודיעו לבימ"ש עמדתם באשר להצעה כדלקמן: יינתן פסק דין מותנה המאשר הסכמות הצדדים כהסכם בין יורשים שתוקפו מותנה בהוצאת צו קיום צוואה כדין. כך שאם לא יינתן צו קיום צוואה מסיבה כלשהי במועד מסוים, פסק הדין שאישר את ההסכמות יבוטל. תגובת הצדדים תוגש עד ליום 6.9.18".

8.ביום 25.2.19 ניתן צו קיום צוואת המנוח, וביום 20.3.19 ניתן פסק דין סופי בהליך בעניין הנאמן, המאשר את הסכם היורשים בצירוף צו קיום צוואת המנוח.

9.ביום 24.7.18 ערכה המנוחה צוואה חדשה, במסגרתה הורישה את כל עיזבונה למשיבים בלבד (להלן: "הצוואה השנייה"). הצוואה נחתמה במשרדה של עוה"ד XXX בנוכחותה ובנוכחות הנוטריון XXX, שאימת את החתימה.

10.בסוף שנת 2018 התגלה כי המנוחה חלתה בסרטן הלבלב ואושפזה בבית חולים XXX. ביום 2.1.19 המנוחה הועברה מבית חולים XXX ל"XXX".

11.ביום 11.3.19 הופקדו בחשבונה של המנוחה 1,513,753 ₪ עבור חלקה מתוקף הסכם היורשים שערכו הצדדים. ביום 17.3.19 הובאה המנוחה (ישובה על כסא גלגלים) עם מי מהמשיבים, לסניף בנק של בנק הפועלים. בבנק לאחר שישבה בפגישה אישית עם מנהלת הבנק וסגנה, וכתבה במשרדם מכתב בכתב ידה המאשר את רצונה להעביר את הכספים למשיבים, הועברו 1,400,000 ₪ מחשבונה של המנוחה לחשבונם של המשיבים - 700,000 ₪ לחשבון של המשיב 1, ו-700,000 ₪ לחשבונם של המשיבים 2-3 תחת הכותרת "מתנה מהאמא לבן".

12.בנוסף, מיום 11.3.19 ועד ליום פטירת המנוחה נמשכו מחשבונה ע"י המשיבים 43,180 ₪ ב-15 משיכות. לפי מסמכי חשבון הבנק של המנוחה, ביום 11.3.19 חשבונה של המנוחה עמד על יתרת זכות בסך 1,544,753 ₪ ובחודש 29.4.19 חשבונה עמד ע"ס 82,644 ₪.

13.ביום 19.4.19 המנוחה הלכה לעולמה.

14.הסכסוך בין הצדדים החל בסמוך ליום 10.5.17, בו התקיימה לוויית המנוח, ונסב סביב כספי ירושת המנוח ומינוי הנאמן לפי הצוואה.

15.ביום 1.7.19 הועברו לבית המשפט בקשה לקיום צוואתה השנייה של המנוחה, שהגישו המשיבים, והתנגדות המערער; ביום 17.7.19 הועברה לבית המשפט בקשת המערער לקיום צוואתה ההדדית של המנוחה והתנגדות המשיבים.

16.ביום 24.7.19 הוגשה תביעת המערער למתן סעד הצהרתי לביטול פעולות ו/או הענקות ו/או העברות שבוצעו שלא כדין והשבה של כספים שהועברו מחשבון הבנק של המנוחה לידי המשיבים וכן בקשה דחופה למינוי מנהל עיזבון זמני.

17.ביום 3.12.20 מונה ד"ר צבי קירש כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הפסיכו-גריאטריה (להלן: "המומחה"). המומחה התבקש לחוות דעתו בדבר מצבה הרפואי-קוגניטיבי של המנוחה מחודש מרץ 2019 עד פטירתה, ולקבוע האם המנוחה היתה כשירה להבין את משמעות ההעברות הבנקאיות, שביצעה בתקופה הרלוונטית, והאם מצבה הגופני, הסיעודי, הנפשי או אחר היה עלול להוות פגם ברצונה או בכשירותה לבצע פעולות כאלה.

18.מסגרת ניהול ההליכים נחקרו, בין היתר, מנהלת סניף הבנק וסגנה, עו"ס בXXX, רופאה בתחום הגריאטריה מXXX שטיפלה במנוחה, עו"ד XXX, עו"ד XXX, הנאמן.

19.ביום 26.7.21 הוגשה חוות דעת המומחה לפיה: "לא נמצאה עדות מהמסמכים שהוצגו בפני, כי נמצא פגם ברצונה ובכשירותה של המנוחה, ביום ההעברה הבנקאית, בתאריך 17.3.19 לבצע פעולה זו".

20.המשיבים הדגישו לאורך סיכומיהם, כי המנוחה הייתה צלולה עד יומה האחרון וניהלה מאבק משפטי על מנת לשמור על עצמאותה ועל מערכת יחסים תקינה וראויה בין ילדיה. לטענתם, המערער לא טען, עת נחתם הסכם היורשים, כי יש לו השגות בקשר למצבה הרפואי של המנוחה, ועל כן, יש להתרשם כי גם לשיטתו שהמנוחה הייתה כשירה וצלולה.

21.לעניין סוגיית כשירותה הקוגניטיבית של המנוחה, טענו המשיבים כי ניסיונותיו של המערער לטעון היעדר כשירות אינן עולות בקנה אחד עם חוות דעת המומחה, עם המסמכים הרפואיים ועם העדויות שנשמעו במהלך ההליך. לטענתם, טענות המערער, נולדו מהקושי העצום שלו להשלים עם רצונה הכן של המנוחה, אשר הובא בצוואתה השנייה, שלא להוריש לו חלק בעיזבונה.

22.המשיבים טענו כי תמוהות טענות המערער בדבר התנגדותו לקיומה של צוואתה השנייה של המנוחה, נוכח העובדה כי הצוואה השנייה ביטלה את הצוואה הראשונה ביחד עם הסתלקותה של המנוחה מצוואתו ההדדית של המנוח, אשר עוגנה במסגרת הסכם היורשים. הצדדים קיימו את ההסכם ולא ערערו עליו. לטענתם, עדות עו"ד XXX אישרה כי המנוחה ביקשה לשנות צוואתה ההדדית. עוה"ד XXX אישרה כי המנוחה שוחחה עם כב' השופט ברגר בעצמה ולבדה, ללא נוכחות איש, בנוגע לרצונותיה באשר למה שייעשה עם חלקה בעיזבון המנוח, והעידה כי המנוחה ציינה בפניה ובפני כל הצדדים כי היא אינה מעוניינת במינוי נאמן על זכויותיה ונכסיה.

23.לטענת המשיבים, הנאמן הודה כי סוגיית הכשרות המשפטית של המנוחה לא הועלתה במסגרת ההליך המשפטי שנוהל.

24.המשיבים טענו כי אין מחלוקת שבמשך כל הפגישה של המנוחה מול נציגי הבנק לא נאמר ולא נרמז בשום צורה כי אינה כשירה לבצע פעולות בחשבונה, ועל כן, ביצעה העברות בנקאיות כדין; מנהלת הבנק וסגנה טענו כי המנוחה הייתה נראית צלולה והבינה מה היא מבצעת; העברת הכספים לחשבונות הבנק שלהם נעשתה שלא בידיעתם או במעורבותם ופעולה זו ביצעה המנוחה בחייה על מנת למנוע מהמערער לפעול כנגדה.

25.לטענתם, אין במסמכים הרפואיים כל אמירה שיש בה כדי להציג בעיה קוגניטיבית של המנוחה; מעברה של המנוחה ל"XXX" היה לבקשתה ועל מנת לאפשר טיפול רצוף בה ולאור דבריה כי איננה רוצה להיות לנטל על משפחתה; המומחה השיב בחקירתו הנגדית על שאלותיה הרבות של ב"כ המערער וחזר על עמדתו, כפי שבאה לידי ביטוי בחוות הדעת, כי דכאון המנוחה, אם היה, לא היה בעוצמה כזו שיכול היה להפריע ליכולת השיפוט והתובנה לקבל החלטות, אלא תגובה נורמטיבית למחלתה הקשה והסופנית.

26.לטענת המשיבים, היכולת לשנות או לבטל את הצוואה בכל עת ללא מעורבות צד שלישי כלשהו, הם עקרונות יסוד בדיני הירושה; נסיבות חתימת הצוואה השניה מקימות חזקה לפיה המצווה חתמה על הצוואה בהיותה צלולה ולא נתונה להשפעה בלתי הוגנת; המנוחה הייתה אישה עצמאית אשר הביעה את רצונה באופן חד וברור, כאשר המערער לא העלה טענות בקשר למצבה של אמו עת נחתם הסכם היורשים.

27.המערער ביקש מבימ"ש לקיים רצונה של המנוחה אשר ביקשה בין כותלי בימ"ש, בפני כב' השופט ברגר, לחלק את רכושה באופן שווה ועתר לאמץ את הצוואה ההדדית.

28.לטענת המערער לא נתמלאו התנאים הקבועים בסעיף 8א לחוק הירושה, לביטול צוואה הדדית; לא הוגש תצהיר הסתלקות לרשם הירושה חרף העובדה כי המנוחה ידעה כי היא צריכה לעשות כן; המנוחה חזרה בה מהסתלקותה מצוואת המנוח מיום 11.1.19; המנוחה הודיעה ביום 16.1.19 באמצעות ב"כ כי היא חוזרת בה מתצהיר ההסתלקות ועומדת על "הסכם יורשים" אשר הינה צד לו. כך גם הבהירה המנוחה לרשם הירושה.

29.על כן, ועל יסוד הצהרתה של המנוחה כי היא חוזרת בה מתצהיר ההסתלקות, ניתן צו לקיום צוואתו ההדדית של המנוח ואושר ההסכם בין יורשים. מדובר בפסק דין חלוט של כב' השופט ברגר מיום 20.3.19. עוד לדברי המערער, המנוחה קיבלה לידיה סך של 20,000 ₪ כאמור בסעיף 6 להסכם בין יורשים שנערך בין הצדדים, ועל כן, לא ניתן להגיד כי הסתלקה מצוואת המנוח.

30.לטענת המערער, הצוואה היא פרי יוזמתם של המשיבים, הם הרוח החיה שיצרו את הצוואה השניה ונטלו חלק בעריכתה. המערער הפנה לדבריו של הנאמן וטען כי המנוחה הייתה אישה שאיננה עצמאית ותלויה באופן מוחלט בבעלה, ולאחר לכתו בילדיה, כן העיד הנאמן כי המנוחה לא הייתה עצמאית, היא הייתה "יס-מנית", ולהגיד שהייתה הדומיננטית בבית זה רחוק מהמציאות. לטענתו, הצוואה השניה נערכה כתוצאה מעושק, וניצול תחת אונס והשפעה בלתי הוגנת כמשמעותם בסעיף 30(א) לחוק הירושה.

31.עוד לדברי המערער, הנימוקים המופיעים בצוואה השניה אינם נכונים, והם פרי הטעייה מוחלטת של המנוחה ע"י המשיבים. המשיבים שטפו את מוחה של המנוחה כי המערער קיבל כספים מהמנוח בלא ידיעתה; המערער הסביר כי המשיבים חשבו שהוא גרם לאביהם המנוח להעביר לו 150,000 ₪, ואולם כסף זה הושב לו ע"י אביהם נוכח העובדה כי לבקשת המנוח שילם במקומו עבורו כ-150,000 ₪ היטל השבחה לעריית חיפה ושכ"ט עורך דין; המשיבים סיפרו למנוחה כי הכסף יהיה נתון תחת שליטתו של הנאמן, והיא תהיה כבולה תחת החלטותיו מה לעשות בכספה, כאשר גם טענה זו איננה נכונה. המערער ביקש לבטל את הצוואה נוכח טעויותיה והטעיותיה של המנוחה על פי סעיף 30(ב) לחוק הירושה, כאשר הצוואה איננה רצונה של המנוחה אלא רצונם של המשיבים.

32.לטענת המערער, בחודשים האחרונים לחיי המנוחה יצאו המשיבים למסע מתוכנן, במסגרתו השתלטו על רכושה של המנוחה ורוקנו אותו. כאשר הובאה המנוחה אל הבנק, היא הייתה חולה בסרטן הלבלב, חסרת ישע, מצויה על ערש דווי, סובלת מכאבי תופת, סיעודית באופן מוחלט, בכסא גלגלים; אין כל היגיון בהעברת הכספים למשיבים כאשר המנוחה הייתה זקוקה בדחיפות לכספים לצורך מימון צרכיה; העברת הכספים הוסתרה מעוה"ד XXX, אשר חשדה במניעיהם הנסתרים של המשיבים, ועל כן החליטה להפסיק את ייצוגם נוכח חששה מניגוד עניינים.

33.לדברי המערער, חוות דעת המומחה הייתה דלה, בת 4 וחצי עמודים, כולל קורות חייו של המומחה, כאשר גודל הכתב היה גופן 15 ובשוליים מצומצמים; המומחה כלל לא השיב במסגרת חוות הדעת לשאלה האם מצבה הגופני, הסיעודי, הנפשי או אחר היה עלול להוות פגם ברצונה או בכשירותה לבצע פעולות כאלה; המומחה כלל לא ציין בחוות דעתו עובדות מהותיות, קריטיות, המתארות את מוגבלויותיה הרבות של המנוחה; החומר הרלוונטי לא היה לנגד עיני המומחה, והוא בלבל בין התקופות השונות, והועמד על טעיותיו במהלך חקירתו הנגדית, כאשר כלל לא התייחס בחוות הדעת לגבי הקשר בין מצבה הרפואי של המנוחה לבין פגם ברצונה.

34.המערער טען כי המשיבים שימשו למעשה כ"אפוטרופוס למעשה" על המנוחה, וזאת החל ממועד פטירת המנוח, שאז החלה מסכת ההשתלטות עליה, באופן הולך ומתגבר ככל שמצבה הרפואי הפך קשה יותר. על כן, לטענתו, הפרו את החובות המוטלות עליהם. המערער הפנה בהקשר זה לסעיף 47 לחוק הכשרות המשפטית ואפוטרופסות, לפיו היה על המשיבים לקבל את אישורו של בימ"ש טרם כל העברה או משיכה של כספים מחשבונות המנוחה.

35.אשר למשיכות כספומט בסך מצטבר של כ-43,000 ₪ טען המערער כי בחודש האחרון לחיי המנוחה, גזלו המשיבים את יתרת כספי המנוחה בסדרת משיכות מזומן גבוהות, חריגות ותמוהות בסך כ-43,000 ₪.

הכרעת ביהמ"ש קמא –

צוואות המנוחים והסכם היורשים

בחינת נוסח הצוואות

36.אין מחלוקת כי ביום 2.5.17 חתמו המנוחים על צוואות הדדיות. לפי הצוואות ההדדיות של המנוחים, העבירו כל אחד מהם את מלוא רכושם לבן הזוג שיוותר בחיים, כאשר אם בן הזוג לא יוותר בחיים, הועבר הרכוש בחלקים שווים לילדיהם, ואם חלילה הם לא יהיו בחיים, אז לצאצאיהם הטבעיים.

37.בסעיף 5.2 בשתי הצוואות ההדדיות נכתב:

"עם פטירתי, הריני מצווה כי כל הכספים שברשותי יועברו לידי עוה"ד XXX, אשר יהווה כנאמן עבור אשתי/בעלי".

38.בסעיף 8 לשתי הצוואות נכתב:

"למען הסר ספק, ההוראה בסעיף 5.2 שלעיל, לעניין מינוי הנאמן, נובעת מהרצון שלי כי צדדים שלישיים לא ישפיעו על אשתי/בעלי ועל טוב ליבה/ליבו וינצלו אותה/אותו לצורך קבלת כספים. אני סומך על עוה"ד הנ"ל אשר ימלא בנאמנות אחר רצוני זה ויהווה כנאמן של הכספים עבור אשתי/בעלי".

39.בסעיף 11 לשתי הצוואות נכתב:

"הנני שומר/ת לעצמי את הזכות לבטל צוואתי זו, להוסיף עליה או לשנותה בכל עת".

40.נוכח העובדה כי המנוחה לא רצתה שימונה נאמן, הגיש הנאמן ביום 15.10.17 בקשה למתן הוראות בת"ע (חיפה) 19354-10-17 . בדיון ביום 24.12.17, ייצגה עוה"ד XXX את המנוחה ואת המשיבים. עוה"ד XXX, בנו של המערער, ייצג אותו. במסגרת הדיון, נשארה המנוחה לבד עם השופט בן ציון ואמרה בפניו, ללא כל נוכחים:

"לא קל לי. אני יודעת למה אני נמצאת פה... XX וXX אחים בדם, גם XX, אז מה אני יכולה לעשות שהוא נפרד מהם? אני לא יכולה לעשות כלום. אני אומרת להם אתם שלושתכם אחים דאגנו לכם באופן שווה תמשיכו ככה עד שאלך לדרכי. שהם יתאחדו, זה המטרה שלי. אני לא רציתי נאמנות. אני לא קראתי את הצוואה של המנוח וגם לא את שלי. אני התנגדתי בכל אופן לנאמנות. בעלי התקשר בלילה מבית חולים ואמר לי להגיע מיד. הגעתי, לא שאלתי שאלות. בעלי אומר לי שגם עו"ד XXX בדרך אליו. הוא הגיע. אני כיבדתי את בעלי, לכן אני חתמתי אבל כשXXX יצא מהחדר הלכתי בעקבותיו אמרתי לו לי יש בעיה איתך. אני לא רוצה נאמנות. המנוח רצה אבל אני לא רציתי. אני לא יודעת אם המנוח רצה שיהיה לי נאמן... אני מתנגדת בכל תוקף, אני אחראית, אני רוצה לתת מהכסף שלי לנכדים שלי כאוות נפשי... אבל אני מצידי אני רוצה שהם יהיו שווים... אחרי שבעלי הלך לא שמעתי מXXX, XX עמד לצידי בכל מה שרציתי, כולל קניות".

41.לאחר הדיון, הגישו הצדדים לכב' השופט ברגר הסכם בעניין עזבון המנוח, וביקשו לתת לו תוקף של פסק דין. בהסכם, נושא כותרת "הסכם פשרה" נכתב:

"... 1. היות וXX איננה מעוניינת במינוי נאמן עבור כספי המנוח, היא גמלה בדעתה להסתלק באופן מלא מצוואת המנוח במגמה להיות אחראית בלעדית על הכספים והזכויות המגיעים לה מבלי שילדיה יקחו חלק או ינהלו את רכושה עד לאריכות ימיה וכל זמן שהיא כשירה משפטית לנהל עניינים אלה.

2. לאור האמור לעיל, יוצא צו ירושה על פיו שלושת הילדים הינם היורשים הבלעדיים של זכויות וחובות המנוח מכל סוג ומין שהוא ואשר היו ברשותו במועד פטירתו - בחלקים שווים, בכל כפי שיפורט להלן...

4. הצדדים מצהירים כבר עתה, כי XX היא הבעלים של מחצית מהזכויות והרכוש מכל מין וסוג שהוא ואשר נצבר בחייהם המשותפים שלה ושל המנוח אם אלה רשומים על שמו לבדו ואם אלה רשומים על שם שניהם וזאת עד למועד פטירתו...

6. על אף האמור בסעיף 3 לעיל, מכל סך הכספים ו/או הרכוש ו/או הזכויות אשר יועברו לשלושת הילדים, ינוכה סכום כולל וחד פעמי של 20,000 ₪, אשר יוותר לטובתה של XX, קרי, מכל חלקו של כל ילד יקוזז סך של 6,666 ₪...

11. לאור ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ברצונם החופשי, התייתר הצורך במינוי נאמן.

12. הצדדים מתחייבים לשתף פעולה בשקיפות הנדרשת לצורך הוצאה לפועל של הסכם זה ובהתאם להנחיית ב"כ היועמ"ש מיום 8.7.18 להגיש בקשה לצו קיום צוואה במסגרתה יוגש תצהיר הסתלקותה של XX מעיזבון המנוח לטובת שלושת הילדים, בחלקים שווים, בהתאם לקבוע בהסכם פשרה זה."

42.ביום 16.8.18, ובתגובה להסכם, קבע כב' השופט ברגר כי על הצדדים להודיע "לביהמ"ש עמדתם באשר להצעה כדלקמן: יינתן פסק דין מותנה המאשר את הסכמות הצדדים כהסכם בין יורשים שתוקפו מותנה בהוצאת צו קיום צוואה כדין. כך שאם לא יינתן צו קיום צוואה מסיבה כלשהי במועד מסוים, פסק הדין שאישר את ההסכמות יבוטל...". ביום 14.12.18 ניתן תוקף של פסק דין מותנה להסכם בין הצדדים.

43.ביום 16.1.19 ולאחר שהובהר למנוחה כי לפי הסכם היורשים, היא לא הסתלקה מעיזבון המנוח, הודיעה המנוחה לב"כ היועץ המשפטי לממשלה באמצעות באת כוחה עוה"ד XXX כי היא חוזרת בה מתצהיר ההסתלקות שלה, בהתאם לכך, ניתן ביום 25.2.19 צו קיום צוואה.

44.ביום 20.3.19 ניתן בתיק הנאמן פסק דין סופי נוכח הוצאת צו קיום צוואת המנוח.

45.ביום 24.7.18 חתמה המנוחה על צוואתה השניה, להלן עיקריה לענייננו:

"... והואיל ולא יכולתי להשלים עם העובדה כי בני, XX מתעקש כי יהיה לי נאמן על הכספים וכי הוא יהיה חשוף לכל מה שקורה אצלי בחשבון - ולכך לא יכולתי להסכים

והואיל ואני מתוך רצון חופשי ולאחר שהייתי צריכה לחלק את רכושי שצברתי עם בעלי המנוח, בעודי בחיים, החלטתי כי אצווה את כל הזכויות שיישארו לי, לאחר אריכות ימי אך ורק לשני ילדי XX וXX בחלקים שווים ביניהם.

...

1. הנני מבטלת בזה כל צוואה ו/או תוספת ו/או הבטחה ביחס לרכוש המפורט להלן... מלבד צוואה זו שהיא צוואתי האחרונה.

[...]

6. הנני חוזרת ומצהירה כי לבני XX אינני מצווה דבר לנוכח הריחוק שחל בינינו מאז פטירת בעלי המנוח וכן בשל רצונו להתערב בענייני הכספים ולהיות חשוף לחשבונות הבנק שלי בעודי בחיים ובשל התעקשותו לנהל הליכים משפטיים ללא שרציתי בכך".

46.כאמור, המנוחה חתמה במהלך חייה על שתי צוואות, הצוואה ההדדית והצוואה השניה. המערער טען כי בשל חתימת המנוחה על צוואתה ההדדית, הרי שלא יכלה לחתום על צוואה חדשה ללא שהסתלקה מצוואתו של המנוח כפי שמורה חוק הירושה.

האִם המנוחה הייתה מחויבת להסתלק מצוואת המנוח טרם חתמה על צוואה חדשה?

47.לפי הפסיקה, יש צורך בתצהיר הסתלקות בתצהיר כפי שמפורט בתקנות הירושה, כאשר דרך אחרת להסתלקות, כגון כתב וויתור, אינה יכולה לשמש כהסתלקות מצוואה בהתאם לדרישות החוק והתקנות.

48.לאחר עיון בטענות הצדדים, נקבע כי חרף הודעת עוה"ד XXX כי המנוחה חוזרת בה מתצהיר ההסתלקות מעיזבון המנוח, הרי שיש לקבוע כי המנוחה יכולה היתה לשנות צוואתה ולחתום על צוואתה חדשה.

49.בסעיף 11 לצוואה ההדדית נכתב כי המנוחה שמרה לעצמה את הזכות לבטל צוואה זו, להוסיף עליה או לשנותה. לא ניתן להתעלם מהוראות סעיף זה. על פניו, סעיף זה קובע הנחיות אחרות לעניין היכולת לשנות את הצוואה ההדדית. כאשר הביטוי "בכל עת" הינו כללי ופתוח ולא מגביל את שינוי הצוואה בהתאם לחוק והתקנות וזאת כפי שקובע סעיף 8א(ג) לחוק הירושה, המאפשר להתנות על סעיף 8א(ב) לחוק.

50.לוּ לא זאת הייתה מטרת הסעיף, הרי שהסעיף היה מיותר בצוואה, ולא היה כלל מקום לכותבו נוכח הוראות סעיפי חוק הירושה הברורים והמתירים לשנות את הצוואה ההדדית (בתנאים המופיעים בסעיף 8א(ב) לחוק הירושה) ללא שניתן להתנות על האפשרות הזו.

51.הצוואות ההדדיות נערכו, כאמור, בסיוע הנאמן, הנאמן הובא לעדות ונחקר ע"י שני הצדדים. במסגרת חקירתו נשאל הנאמן על סעיף 11 לצוואה ההדדית וטען כי המנוחה הבינה כי יש לה את הזכות, בכפוף למגבלות בחוק, לשנות את הצוואה שלה. כן טען בהקשר זה כי הבהיר לצדדים כי אם הם רוצים לשנות את הצוואה הם צריכים להחזיר מה שקיבלו, דהיינו לפעול בהתאם לחוק ולפסיקה.

52.יחד עם זאת, ניתן ללמוד מתכתובת שערך הנאמן עם המשיב 1, כי הנאמן הבהיר למנוחה וכן למשיב 1 שאכן המנוחה יכולה לשנות את צוואתה בכל עת ולא הוזכר עניין ההסתלקות מצוואת המנוח כפי שפירט הנאמן במועד הדיון.

53.בנוסף, לא ניתן ללמוד מנוסח "הסכם היורשים" כי המנוחה חשבה שעל מנת לבטל את צוואתה ההדדית היא צריכה לחתום על "תצהיר הסתלקות". הסתלקותה של המנוחה כפי שמתוארת בהסכם, מטרתה, כפי שהובהר בפתיח ההסכם היא כי "XX איננה מעוניינת במינוי נאמן עבור כספי המנוח, היא גמלה בדעתה להסתלק באופן מלא מצוואת המנוח..." כאשר רק הסתלקותה מצוואת המנוח, אפשרה לה להיות אחראית באופן בלעדי על מחצית מהכספים בהתאם להסכם בין יורשים.

54.הסיבה שבגינה חתמה המנוחה על תצהיר הסתלקות היא בשל דרישת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, אשר ביקש תצהיר זה נוכח העובדה כי בבקשה צוין שXX מסתלקת מהעיזבון, אולם לא הוגש תצהיר הסתלקות. על כן, ביום 11.1.19 חתמה המנוחה על תצהיר הסתלקות. דהיינו, תצהיר ההסתלקות לא נחתם לצורך מתן האפשרות למנוחה לשנות צוואתה, אלא על מנת "להשתחרר" ממינוי נאמן על הכספים אותם ירשה המנוחה מהמנוח.

55.לפי התיעוד שצורף לתיק, ביום 16.1.19 כתב היועמ"ש כי עיון בהוראות הסכם היורשים, מעלה שהמנוחה מופיעה בהסכם כחלק מהיורשים, ועל כן, תוכן ההסכם לא תואם עם תצהיר ההסתלקות שהוגש לתיק. נוכח האמור, הודיעה עוה"ד XXX בשם המנוחה, כי היא חוזרת בה מתצהיר ההסתלקות. יודגש, בהקשר זה, כי המנוחה כלל לא הייתה חתומה על המסמך המבטל את "תצהיר ההסתלקות", והודעת עוה"ד XXX ניתנה מכח יפוי הכח, כאשר המנוחה כבר הייתה ב"XXX".

56.לאור האמור, נקבע כי בהתאם להוראות סעיף 11 לצוואה ההדדית, יכלה המנוחה לחזור בה מצוואתה, וכך נהגה בפועל. בנוסף, גם אם היה על המנוחה לחתום על תצהיר הסתלקות, על מנת שתוכל לחתום על צוואה חדשה, הרי שבמקרה זה מספיקה העובדה כי חתמה על ההסכם היורשים, עליו חתום גם המערער, וזאת בשל הסעיף בו נרשם:

"1. היות וXX אינה מעוניינת במינוי נאמן עבור כספי המנוח, היא גמלה בדעתה להסתלק באופן מלא מצוואת המנוח במגמה להיות אחראית בלעדית על הכספים והזכויות המגיעים לה מבלי שילדיה יקחו חלק או ינהלו את רכושה עד לאריכות ימיה וכל זמן שהיא כשירה משפטית לנהל עניינים אלה".

57.יודגש, בהקשר זה, כי על הסכם היורשים חתמו הצדדים והמנוחה, והוא קיבל תוקף של פסק דין, ועל כן, המערער לא יכול לטעון היום שהמנוחה לא הסתלקה מעיזבון המנוח לפי דרישות החוק ועל כן אין תוקף לצוואתה השניה. במקרה זה, נוכח סעיף 11 לצוואה, ומאחר והתיק כבר נוהל בבית המשפט, לא צריך היה לנהוג באופן דווקני כפי דרישות החוק כאשר פסק דין לפיו מוסכם כי המנוחה הסתלקה מצוואת המנוח הינו מחייב בנסיבות המקרה דנן.

58.על כן נקבע כי לאחר שחתמה המנוחה על הסכם היורשים, וניתן תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט וטרם שניתן צו קיום צוואה, יכולה היתה האחרונה לשנות מצוואתה ההדדית.

59.ביום 24.7.18 חתמה המנוחה על צוואתה השניה. ככל ויוכח כי צוואתה השניה של המנוחה נערכה כדין, אזי יהיה ניתן לקבוע כי היא שבתוקף.

הצוואה השנייה

60.הצוואה השנייה נחתמה במשרדה של עוה"ד XXX ביום 24.7.18. המערער טען כי יש לבטל את הצוואה השנייה מטענות שונות: כי המשיבים נטלו חלק בעריכתה, בשל טענות ניצול, עושק, כפייה, אונס, איום והשפעה בלתי הוגנת וכן בשל טענות טעות והטעיה.

כשרות המנוחה לצוות –

61.קביעה, לאחר פטירה, כי המצווה לא היה רשאי במהלך חייו לצוות, כאשר במהלך חייו לא הוטל ספק בכושרו, איננה עניין של מה שכך. יש לזכור כי בשלילת הכושר לצוות יש משום פגיעה בכבוד האדם וחירותו ועל כן אין די בהעלאת ספק בכשרות המצווה כדי לעמוד בנטל השכנוע המוטל על הטוען לחוסר כשרות לצוות.

62.השאלה אם הבין המנוחה את טיב הצוואה שעליה חתמה נבחנת על-פי הנסיבות המתקיימות בעת עריכת הצוואה עצמה.

63.במקרה דנן הוגשה חוות דעת מומחה רפואי, אשר התייחסה למצבה הרפואי של המנוחה החל מחודש 3/2019 ועד למועד פטירתה. יודגש כי הצוואה השניה נחתמה ביום 24.7.18, עת נוהל ההליך בעניין הנאמן בפני כב' השופט ברגר. אותו זמן המנוחה לא שהתה כלל ב"XXX", כאשר ל"XXX" נכנסה המנוחה ביום XX. בנוסף, המנוחה חתמה על צוואתה השניה טרם שחתמה על הסכם היורשים (ההסכם נחתם ביום 18.11.18).

64.נוכח כל האמור לעיל, החזקה היא כי המנוחה הייתה כשירה לחתום על צוואתה, לא הוכח ולא נטען כי מצב רפואי כלשהו מנע מהמנוחה להבין על מה חתמה.

האם יש לפסול הצוואה השניה בשל טענת המערער כי המשיבים נטלו חלק בעריכת הצוואה?

65.לאחר עיון בראיות הצדדים, הרושם הוא כי אכן המשיבים היו מעורבים באופן מסוים בהליך אשר בסופו חתמה המנוחה על צוואתה השניה, ואולם הצוואה היא פרי רצונה של המנוחה, כאשר אין בהתערבות המשיבים כדי לבטלה.

66.במסגרת הדיון שנוהל בבקשת הנאמן בפני כב' הש' ברגר ביום 24.12.17, טענה בפניו המנוחה (כאשר נותרה עם השופט לבד באולם) כי היא רוצה להוריש את רכושה באופן שווה לילדיה ומספר חודשים לאחר אותו דיון, ביום 24.7.18 הוכנה צוואה במסגרתה המנוחה הורישה את רכושה רק לשניים מתוך שלושת ילדיה.

67.על מנת להבין אם המשיבים נטלו חלק בהכנת צוואת המנוחה באופן בו יש להורות על בטלותה, יש לבחון מה היה באותם שבעה חודשים מיום הדיון, בו אין מחלוקת כי המנוחה ביקשה להוריש את רכושה לילדיה באופן שווה, ועד למועד חתימת הצוואה.

68.אכן, מתכתובת שצורפה עולה כי המשיבים ביקשו מהנאמן לפנות אליהם ולא למנוחה והם טענו בשמה את עמדתה, ואולם מאז אותה תכתובת הופיעה המנוחה בפני כב' השופט ברגר, חתמה על הסכם היורשים בו חולק עיזבון המנוח ולא עלה כל חשש לתפקודה או כי היא פועלת בשם אחרים. אכן לא מן הנמנע כי המנוחה הייתה קרובה יותר למשיבים, והם אלה שהיו סביבה אותה תקופה, ואולם אין בכך כדי לקבוע כי המנוחה נגררה אחרי המשיבים וכי זה לא היה רצונה שלה.

69.מדברי המנוחה לפני כב' השופט ברגר ניתן ללמוד כי המנוחה לא הייתה חסרת עמדה, אלא כי היא ידעה בדיוק מה היא רוצה. המנוחה אמרה בפני כב' השופט כי הטיחה בנאמן עוד במסדרונות בית החולים לאחר שחתמה על צוואתה כי היא כלל לא רצתה נאמן. לא כך מתנהלת אישה אשר נגררת אחרי אחרים.

70.על מנת ללמוד על נסיבות הכנת צוואתה השנייה של המנוחה, יש לבחון את עדותה של עוה"ד XXX, מי שהצוואה השנייה נחתמה במשרדה. אין מחלוקת כי עוה"ד XXX ייצגה את המשיבים ואת המנוחה בהליכים לחתימת הסכם היורשים בעניין חלוקת העיזבון שנחתם ביום 18.11.18. יחד עם זאת, עוד ביום 3.5.18 הודיעה עוה"ד XXX לעוה"ד XXX כי היא החליטה להפסיק לייצג את המשיבים לנוכח חששה מניגוד אינטרסים, ובמגמה לבחון את אומד דעתה ורצונותיה של המנוחה.

71.בהקשר עריכת הצוואה השנייה העידה עוה"ד XXX שהסיבה לקיום הצוואה השנייה היא העובדה שהמערער משך אותה להליכים משפטיים. אין ספק כי זה גם מה שנכתב ע"י המשיב 1 בדוא"ל שהוא שלח לנאמן, ואולם לא הוכח כי המנוחה עצמה לא חשבה בדיוק כמו בניה, המשיבים, לעניין זה.

72.גם אם המערער הוכיח כי המשיבים טענו דברים דומים לרשום בצוואה השניה בתכתובת שנערכה עם הנאמן טרם הוגשה בקשת הנאמן לבית המשפט, וגם אם המשיבים לקחו את המנוחה ברכבם למשרד עוה"ד בו נכתבה הצוואה, הרי שאין להסיק מכך כי חתימתה של המנוחה על הצוואה השניה לא הייתה יוזמתה.

73.מעדות עוה"ד XXX וכן מעדות עו"ד XXX ששימש כנוטריון הצוואה השנייה, עולה כי המנוחה ידעה בדיוק מה היא רוצה ולמה היא בחרה שלא להוריש דבר למערער, כאשר דבריה של עוה"ד XXX עולים בקנה אחד עם מה שנרשם בצוואה השניה.

האם יש לפסול הצוואה השניה בשל ניצול, עושק, כפייה, אונס, איום והשפעה בלתי הוגנת?

74.נראה כי אין מחלוקת על כך כי ביום 24.7.18, המועד בו נערכה הצוואה השניה, הייתה המנוחה עצמאית מהבחינה השכלית הכרתית, ואף אם כבר החלה לסבול מאי אלו בעיות פיזיות או הייתה עצובה על פטירת המנוח, הרי שאותו שלב עצמאותה הפיזית לא נפגעה. יודגש כי חוות דעת מומחה בימ"ש כלל לא הוזמנה ביחס לאותה תקופה, כאשר חוות הדעת התבקשה החל מחודש 3/19 ועד לפטירת המנוחה.

75.מבחן התלות והעצמאות – בתקופה בה נחתמה הצוואה השניה, המנוחה הייתה עצמאית ולא תלויה. אין זה סותר את העובדה כי המנוחה נעזרה במשיבים בסידורים ורכישת קניות לביתה, אולם הייתה למנוחה דעה איתנה ועצמאית משלה. לא נעלם מעיני ביהמ"ש עדות הנאמן כי "... XX היא לא עצמאית, היא יסמנית ולהגיד שהיא הייתה דומיננטית זה רחוק שנות אור מהמציאות" (עמ' 122 לפרו' ש' 2-3), ואולם לא כך התרשמה כב' השופטת קמא מהתיעוד בהקשר המנוחה.

76.המנוחה העידה ביום 24.12.17 לפני כב' השופט בן ציון ברגר, ללא שהיה איתה אדם נוסף, וניתן להתרשם מדבריה כי היא הייתה צלולה ובעלת עמדה ודעות ברורות ומעוצבות. אכן בפני כב' השופט ברגר טענה המנוחה כי היא רוצה לתת את רכושה לילדיה באופן שווה, ואולם לפי עדויות עוה"ד XXX והנוטריון, נראה כי המנוחה פעלה אחרת, ולא ראתה בעין יפה את ההליך שהתנהל והמשיך להתנהל בעניין הנאמן ואת הצורך בהסכם עליו חתמה, האשימה בזה את המערער, ועל כן, בחרה שלא להוריש לו דבר.

77.מבחן התלות וסיוע - באותו שלב לא סבלה המנוחה מקושי גופני אשר חייב אותה להיות תלויה באחרים. גם אם המשיבים ובני משפחתם סייעו למנוחה בעריכת קניות או בסידורים אחרים, הרי שהם ילדיה, והגיוני שיעשו זאת. אין לראות בכך כי המנוחה הייתה תלויה בהם. המנוחה לא התגוררה בביתם והייתה עצמאית בתפקודה.

78.מבחן קשרי המצווה עם אחרים - בעת שנערכה הצוואה השניה המנוחה לא התגוררה בXXX אלא עוד הייתה עצמאית והתגוררה בבית משלה בXX. המנוחה החזיקה קו טלפון נייד, ועל כן, המערער יכול היה להגיע לביתה ולשוחח איתה בחופשיות. המנוחה אכן העדיפה כי המשיבים יטפלו עבורה בעניינים מסוימים, אך הכל היה תחת שליטתה, ידיעתה ורצונה. להוכחת ניתוק המנוחה מאחרים הפנה המערער לתמלילי שיחות שערך המשיב 1 עם המנוחה, ואולם תמלילים אלה מתייחסים לחודש 3/2019 לאחר שהמנוחה נכנסה ל"XX".

79.נסיבות עריכת הצוואה – המערער כאמור לא הוכיח שהמשיבים היו מעורבים באופן לא תקין בעריכת הצוואה של המנוחה. עוה"ד XXX והנוטריון התרשמו מהמנוחה באופן ישיר ומילאו במסגרת הצוואה את רצונה שלה, תוך שיחה פרטית איתה.

ניצול, עושק, כפייה, אונס ואיום –

80.המערער לא הוכיח שהמשיבים ניצלו מצוקה של המנוחה, עשקו או איימו על המנוחה לחתום על הצוואה השניה.

81.לאור עדויות עוה"ד XXX והנוטריון והראיות בתיק, הרושם הוא כי המנוחה לא הייתה "אישה חלשה", "תמימה" או "יסמנית" אלא ידעה בדיוק מה היא רוצה, וידעה בביטחון להביע מה היא רוצה, הן בפני עוה"ד והן בפני כב' השופט ברגר, לפניו תארה המנוחה איך ישר לאחר שחתמה על הצוואה ההדדית בבית החולים הלכה אחרי הנאמן ואמרה לו שהיא לא רוצה שיהיה נאמן על כספי המנוחים.

82.אין בעצם זה כי המשיבים סייעו למנוחה ותמכו בה בעניינים שונים, כדי לקבוע כי המנוחה לא יכלה לטפל בעניינים אלה בעצמה או שהייתה לה תלות במשיבים.

האם יש לפסול הצוואה השניה בשל טעות המנוחה והטעיה?

83.המערער טען כי המנוחה סברה שההליך בעניין הנאמן היה פרי יוזמתו, כפי שהעידו עוה"ד XXX והנוטריון, כאשר לא הוא יזם את ההליך אלא הנאמן. עוד טען המערער, כי המנוחה חשבה שהוא קיבל כסף מאביו המנוח, ואולם הכסף אותו קיבל, הוא החזר על תשלום היטל השבחה והוצאות עו"ד שהמערער שילם עבור המנוח. כן טען, כי המנוחה הוטעתה לחשוב כי המנוחים מימנו עבור XX, בנו, את לימודי המשפטים.

84.בצוואה השנייה פורטו הנסיבות אשר הביאו לחתימתה. יש יסוד לטענת המשיבים והמנוחה כלפי המערער כי הוא עמד על כך שיתמנה נאמן למנוחה או כי הוא יהיה חלק מהפיקוח על כספי המנוחים. מדברי עוה"ד XX, בנו של המערער ומי שייצג אותו בהליך שפתח הנאמן, עולה כי המערער ובנו סברו כי המנוחה לא יכולה לדאוג לענייניה. הרושם הוא כי המנוחה לא טעתה בכך שסברה כי ההליך נוהל בשל רצונו של המערער, כאשר גם אם הנאמן הוא מי שפתח את ההליך, ההנחה היא כי הוא נוהל באופן שבו נוהל בשל רצונו של המערער ובנו. לא יכול להיות חולק כי הנאמן הוא שניסח את הצוואה ההדדית, והמערער הוא שהביא את המנוחה מהבית בלילה לבית החולים על מנת לחתום עליה.

85.בנוסף, לא ניתן לשלול את העובדה כי המנוחה, אשר נכחה באולם בית המשפט עת נאמרו דברי עוה"ד XX, נפגעה מדבריו. יכול להיות ומהצד נראית הסיבה בגינה נישלה המנוחה את המערער כסיבה שאיננה רצינית, ואולם אין ספק כי זה היה רצונה של המנוחה, על כן, יש לכבד את רצונה זה.

86.לעניין יתר טענות המערער, לא הוכח קשר ישיר בין הטעויות או ההטעיות הנטענות לבין העובדה כי המנוחה בחרה שלא להוריש דבר למערער.

87.נוכח כל האמור לעיל, נקבע כי יש לתת צו קיום צוואה לצוואתה השניה של המנוחה אשר הוכנה בשנת 2018.

העברות בנקאיות בסך 1,400,000 ₪ מחשבון המנוחה לחשבונות המשיבים –

88.כתוצאה מההליך בעניין הנאמן, המנוחה קיבלה ביום 11.3.19 לחשבונה סכום של 1,513,811 ₪. ביום 17.3.19 הועבר סך בגובה 1,400,000 ₪ מחשבונה לחשבונות המשיבים, 700,000 ₪ לכל אחד מהם. דהיינו, העברות הכספים הנ"ל בוצעו שישה ימים לאחר שהמנוחה קיבלה את הכספים לידיה.

89.העברת הכספים בוצעה בסניף הבנק של בנק הפועלים, ונתמכה במכתב בכתב ידה של המנוחה, שהוכן באותו מעמד. לא כל המילים במכתב ברורות עד תומן. מנהלת סניף הבנק הייתה גב' XX וסגן המנהלת מר XX, העידו.

90.המערער טען כי מנוסח הדברים הרשומים בכתב ידה של המנוחה, ניתן להתרשם כי המנוחה ביקשה רק למנות את המשיבים כנאמנים לכספיה ולא לתת להם את הכספים במתנה. המערער העלה טענות רבות, בגינן טען כי המנוחה לא הייתה כשירה אותה עת להעביר את הכספים. בין טענותיו, טענות למצב רפואי מורכב של המנוחה שלא אפשר לה להבין את מעשיה או שגרם לה להיות חלשה ונתונה להשפעה, טענות כי ההעברות הכספיות שבוצעו הן לא מתנה, טענת עושק, וכן הטענה כי המשיבים היו בפועל "אפוטרופסים למעשה" על המנוחה.

מצבה הרפואי של המנוחה לפי המסמכים הרפואיים שצורפו לתיק ועדויות הצוות הרפואי –

91.אין מחלוקת כי בסמוך למועד העברת הכספים החריפה מחלת הסרטן ממנה סבלה מנוחה לדרגה החמורה ביותר – דרגה 4/4, הגידול ממנו סבלה היה בלתי ניתן לריפוי והמנוחה ידעה שהיא עומדת למות וסבלה מכאבים. המנוחה נפטרה ביום 19.4.19, דהיינו, זמן קצר לאחר מועד העברת הכספים.

92.המנוחה נכנסה ביום 2.1.19 להתגורר בXXX בהיותה בת 82. במכתב הקבלה שלה נרשם כי היא מתאימה "למחלקת תשושים".

93.לאחר עיון בכל החומר הרפואי שצורף, נראה כי עוד מחודש 12/2018 המנוחה סבלה מכאבים חזקים בבטן, אושפזה במחלקה כירורגית, ולאחר מכן, נוכח רצון המשפחה, הועברה ל"סידור מוסדי" ל"XXX". ניתן להתרשם ממצבה הרפואי המורכב של המנוחה גם מסיכום האשפוז מבית חולים XX מיום 2.1.19.

94.בXXX ערכה המנוחה ייפוי כוח רפואי וכן הנחיות לפי חוק החולה הנוטה למות, כשהיא מאובחנת במועד זה כבר "כחולה הנוטה למות", במסמך רפואי מיום 14.1.19 נרשם שהיא עדיין "מסוגלת ללכת עם מקל, זקוקה להשגחה ברחצה בשאר ADL עצמאית" כן נכתב כי היא סובלת מכאבים וצפויה בקרוב ירידה תפקודית.

95.בשל החמרה במצבה הרפואי של המנוחה, התכנסה ביום 14.2.19 ישיבה רב תחומית בה נכחו הרופאה ד"ר XX, האחות XX ועו"ס XX. מסיכום הישיבה עולה הרושם כי המנוחה גם בXXX הייתה דעתנית, הביעה בקשות והצוות נזקק לשוחח איתה ולשמוע אותה על מנת לתמוך בה ולסייע לה במצבה הרפואי הקשה.

96.ביום 5.3.19 ונוכח החמרה נוספת במצבה של המנוחה, התכנסה "ישיבת צוות רב תחומית" בעניינה של המנוחה, בישיבה נכחו הרופאה ד"ר XX, האחות XX ועו"ס XX. מהדיווח עולה גם כאשר מצבה הרפואי של המנוחה היה חמור, עיקר הטיפול התרכז בלדבר איתה ולתמוך בה בשלב הרפואי המורכב בו היא נמצאת. לא נכתב כי יש לה פגיעה קוגניטיבית או כי היא לא יכולה לטפל בענייניה.

97.על מנת לקבל תמונה ברורה של מצבה הרפואי של המנוחה במועד בו הועברו הכספים, הובאו להעיד הצוות הרפואי שטיפל במנוחה במועדים הרלוונטיים. עדויות הצוות הרפואי מעידות באופן ברור כי לא הוכח אף לא עלה חשש שלמנוחה הייתה ירידה קוגניטיבית במועד בו הלכה עם המשיבים לבנק לצורך העברת הכספים, וזאת חרף העובדה כי מצבה הרפואי הגופני התדרדר בצורה משמעותית באותו שלב. אכן באותו שלב המנוחה כבר הייתה ללא יכולת גופנית תפקודית והייתה תלויה באחרים, בצוות הרפואי, לצרכיה, ואולם לא הוכח כי המנוחה לא הייתה כשירה מבחינה שכלית ורצונית לבצע את העברות הכספים.

חוות הדעת הרפואית של מומחה בימ"ש –

98.לבקשת המערער, מונה בתיק מומחה רפואי שהגיש ביום 26.7.21 את חוות דעתו. בה נכתב:

"לסיכום, לאור כל המסמכים הרפואיים והאחרים שעמדו בפני, לא נמצאה אבחנה רפואית שקבעה כי המנוחה סבלה ממחלת דמנציה. המנוחה לא טופלה בטיפול תרופתי למחלת דמנציה. בחודש ינואר המנוחה חתמה על תצהיר של "חוק החולה הנוטה למות – הנחיות רפואיות מקדמיות לטיפול רפואי עתידי בחולה הנוטה למות" שהבינה את משמעותו. אדם אשר מאובחן כסובל ממצב סיעודי וממחלות נילוות, סובל, בדרך כלל, גם מתגובה דיכאונית אשר מהווה תגובה טבעית למצב סיעודי וגופני עקב מחלתו. אין רושם כי המנוחה טופלה בתרופות נוגדות דיכאון. לא נמצאה עדות מהמסמכים שעמדו בפני, להפרעה קוגניטיבית חמורה או הפרעה פסיכוטית המצביעה על בוחן מציאות לקוי. לא נערכה בקשה למינוי אפוטרופוס על גוף ורכוש במקרה שלפנינו. לאור כל האמור לעיל, לא נמצאה עדות מהמסמכים שהוצגו בפני, כי נמצא פגם ברצונה וכשירותה של המנוחה, ביום ההעברה הבנקאית בתאריך 17.03.19 לבצעה פעולה זו".

99.המערער Aלח שאלות הבהרה למומחה, התשובות הוגשו, וכן זימן אותו להיחקר על חוות דעתו.

100.בחקירתו טען המומחה פעם אחד פעם כי קרא את מלוא החומר הרפואי שעמד בפניו ועל בסיס חומר זה הוכנה חוות הדעת.

101.לא נמצא כי בחוות דעת המומחה נפלו פגמים אשר בגינם יש לפסול את חוות הדעת. הפסיקה צמצמה במאוד את עילות ההתערבות בחוות דעת המומחה וזאת למקרים חריגים, של חריגה מסמכות, התנהלות בלתי הגונה, חוסר תום לב, מרמה או פעולה תחת השפעה בלתי הוגנת או שחוות הדעת מושגת באמצעים בלתי כשרים.

102.בנסיבות אלה, נמצא לאשר את חוות הדעת ולקבוע כי לא נמצא פגם ברצונה וכשירותה של המנוחה חרף מצבה הרפואי המורכב. חוות דעת המומחה תואמת את המסמכים הרפואיים וכן את עדות הצוות הרפואי טיפולי שטיפל וסעד את המנוחה טרם פטירתה.

האם העברות הכספים היו מתנה?

103.על מנת להוכיח הקניית מתנה, יש להוכיח שני יסודות: האחד, שתהא כוונה להקנות; השני, שיתקיים ביטוי חיצוני לפעולה.

104.על מנת לבחון האם התקיימה אצל המנוחה גמירות הדעת הדרושה ליתן מתנה למשיבים, יש לפנות למבחן האובייקטיבי מדיני החוזים הכלליים. יחד עם זאת, לנוכח אופיה של העסקה כעסקת מתנה, שבה צד אחד מעניק וצד שני מקבל בלי שנתן מאומה בתמורה, צריך לוודא כי הגילוי החיצוני של רצון המנוחה משקף נאמנה את כוונתה הסובייקטיבית.

105.בענייננו על המערער הנטל להוכיח כי הגילוי החיצוני של רצון המנוחה – דהיינו העובדה כי הועברו כספים מחשבונה לחשבונות המשיבים - לא משקף נאמנה את כוונתה הסובייקטיבית או כי הכספים לא הועברו במתנה אלא למטרה אחרת.

106.במסמכי הבנק מוגדרת העברת הכספים כ"מתנה מאמא לבן". לא ניתן ללמוד ממכתבה של המנוחה כי לא התכוונה לתת את הכספים במתנה למשיבים. לא הוכחה תלות בין המשפט בו ביקשה המנוחה להעביר להם את הכספים, למשפט בו כתבה שהיא יודעת שהם אחראים לכל מחסורה.

107.המנוחה הסבירה את העברת סכום הכסף הגבוה בזה שהיא סומכת על המשיבים שבמידה ותזקק למשהו, הם יהיו שם בשבילה. המנוחה השתמשה במכתב בניסוח "לחלק" ו"להעביר" ולא כתבה כי על הכספים לשמש אותה לצרכיה. בהקשר זה יודגש כי המנוחה כלל לא התכוונה לכתוב את המכתב והוא נכתב כתוצאה מבקשת נציגי הבנק, במסגרת שיחה פרטית שקיימו ביום העברת הכספים עם המנוחה.

108.בניגוד למצבה של המנוחה עת נפטר בעלה המנוח ובניגוד למצבה עת נחתם הסכם היורשים, במועד בו הועברו הכספים, ידעה המנוחה כי מועד פטירתה מתקרב ועומד על לכל היותר מספר חודשים; לפי עדויות הצוות הרפואי המנוחה כבר רצתה לעזוב את העולם, להצטרף למנוח, ויחד עם זאת הייתה צלולה. על כן, המנוחה כבר לא הרגישה שהיא צריכה לשמור לעצמה את הכסף לצרכיה שלה, אלא רצתה להבטיח כי הכספים שלה יגיעו למשיבים, כהמשך ישיר לרצון אותו הביעה בצוואתה השניה.

האם המשיבים ניצלו את מצבה הרפואי הקשה של המנוחה

109.מצבה הרפואי הגופני של המנוחה היה קשה, אולם המנוחה הייתה צלולה ועל פניו בעלת כשרות משפטית.

110.גב' XX מנהלת סניף הבנק העידה כי מי שפנתה לבנק כדי לבצע את העברת הכספים היא המנוחה, כאשר לפי נהלי הבנק וייעוץ המשפטי שקיבלו, בהעברת סכום כזה צריכים לשבת עם המנוחה היא וסגנה. כן תיארה כי הם ישבו עם המנוחה בלא בן משפחה נוסף בחדר סגור. מנהלת הבנק סיפרה כי הם ידעו שיש סכסוך במשפחה. עוד טענה שהמליצו למנוחה להשאיר כסף בחשבון הבנק

111.סגן המנהלת תיאר כי מי שנכח בפגישה היו הוא, מנהלת הבנק והמנוחה, והבהיר כי לו היה מתרשם כי המנוחה לא מבינה את מעשיה, לא היה מבצע את ההעברה.

112.לאחר עיון בעדותיהם של מנהלת הבנק וסגנה, נחה דעתו של ביהמ"ש כי כספי המנוחה הועברו מחשבונה לחשבונות המשיבים תוך בירור הנושא ופיקוח. טרם הועברו הכספים נציגי הבנק שהו עם המנוחה לבד, שוחחו איתה, ואף הוצע לה כי תשאיר בחשבון 100,000 ₪ לשימושה, כפי שהמנוחה השאירה בפועל, מה שמעיד על כך כי המנוחה הפעילה שיקול דעת והייתה צלולה.

113.אחות המנוחה, הגב' XX, העידה כי המנוחה הייתה בדיכאון ורצתה למות. עדות אחות המנוחה תומכת בכך כי המנוחה ידעה שהיא בסוף ימיה והשלימה עם זה, אין בכך כדי לקבוע כי המשיבים ניצלו את מצבה הרפואי של המנוחה לצרכיהם.

114.עיון בתמלילי השיחות בין המשיב 1 והמנוחה בחודשים 3-4/2019 מעלה כי המנוחה מדברת לעניין, מבינה מה קורה איתה, מדברת על משפחתה ועל ביתה ונראה כי המנוחה צלולה.

115.הרושם הוא כי המנוחה עשתה את פעולת העברת הכספים מרצונה שלה, תוך בירור הנושא ברגישות ע"י נציגי הבנק.

טענת עושק –

116.גם אם המנוחה הייתה אישה "פשוטה", אישה שפחות התעסקה במהלך חייה בעניינים כספיים, הרי שאין זה סותר את העובדה כי היא הבינה שהיא רוצה שכספיה יעברו למשיבים, ואין לה ספק שהם ידאגו לה.

117.הרושם הוא כי המנוחה והמשיבים היו ביחסים טובים וקרובים, כאשר המשיבים סעדו את המנוחה לפני מותה והיו בסביבתה כחלק מהתמיכה בה. אכן על מסמכי XXX נכתב כי היא לא בקשר עם המערער, אולם לא ניתנה הוראה שלא להכניס את המערער לבקר את אמו המנוחה. במהלך שהותה של המנוחה בXXX, המערער ביקר אותה לכל הפחות פעם אחת וכן אחותה XX. המשיבים לא בודדו את המנוחה, אשר לא שהתה בביתם אלא במוסד, והגישה אליה וכן לטלפון הנייד האישי שלה הייתה פתוחה לכל בני משפחתה שרצו בכך.

118.גם אם הקלטות המשיב 1 את אמו המנוחה לא היו ראויות, הרי שבסופו של דבר המנוחה הייתה בעלת יכולת שכלית ורצון ברור להעביר את הכספים, אותו הביעה באופן ברור באוזני נציגי הבנק. לא הוכח כי העברת הכספים היו כתוצאה מניצול מצוקתה של המנוחה.

119.המנוחה הייתה אישה דעתנית – היא ביקשה להוציא את הנאמן מהתמונה, וכעסה על כך שנאלצה לנהל הליך ולהגיע להסכם בתיק שפתח הנאמן. גם אם למסתכל מהצד, תגובתה של המנוחה - דהיינו נישולו של המערער מהירושה – היא מוגזמת , כאשר כל "חטאו" הוא כי עמד על קיום צוואת אביו ורצה שיהיה נאמן לכספים – הרי שכל עוד לא נשללה יכולתה השכלית של המנוחה, הרי שהיא הייתה רשאית להחליט זאת.

טענת המערער כי המשיבים שימשו בפועל כ"אפוטרופוסים למעשה" על המנוחה –

120.המערער טען כי המשיבים היו אפוטרופסיים למעשה על המנוחה, ועל כן, בהתאם לסעיף 47 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, היה עליהם לקבל את אישורו של בית המשפט טרם משיכת כספים מחשבונותיה של המנוחה.

121.המשיבים אכן היו מעורבים בענייניה של המנוחה הן האישיים והן הכספיים. יחד עם זאת, לא התרשם ביהמ"ש כי המשיבים היו "אפוטרופוסים למעשה" על המנוחה אלא רק סייעו לה, לבקשתה, בענייניה, כפי שפעמים רבות ילדים מסייעים להורים מבוגרים, ואין זה אומר שלהוריהם אין את הכשרות או היכולת לעשות כן.

122.המנוחה ידעה מה היא רוצה ועושה, והיא סמכה על בניה – המשיבים – שיטפלו בה וידאגו לענייניה, ועל כן בחרה להעביר את הכספים שלה לחשבונותיהם. המשיבים לא טיפלו בענייניה בשל היעדר יכולת של המנוחה אלא בשל רצון לסייע, לעזור ולהקל על אמם המנוחה, אשר נתנה בהם אמון מלא.

משיכות של 43,000 ₪ מחשבון המנוחה בחודש האחרון לחייה –

123.המשיב 1 התייחס למשיכות מחשבון המנוחה בחודש האחרון לחייה במסגרת חקירתו הנגדית.

124.נוכח האמון הרב שהיה למנוחה בבניה המשיבים והעובדה כי הם אלה שיורשים אותה, אין מקום לבחון כל משיכה ומשיכה מחשבון המנוחה. בנוסף, המערער לא הוכיח כי המשיבים משכו כספים אלה כ"מתנות" לעצמם.

125.המנוחה נתנה למשיבים גישה לחשבונה וסמכה עליהם כי ידאגו לכל עניינה, ולא בכדי התכוונה תחילה להעביר להם את מלוא הכספים שנכנסו לחשבונה בסך 1,500,000 ₪, ורק בעצת נציגי הבנק העבירה סך בגובה 1,400,000 ₪ בלבד.

126.נוכח האמור לעיל, לא נקבעה השבת סכומים אלה לחשבון המנוחה.

סוף דבר

127.לאחר עיון בכל טענות הצדדים ובכל ראיותיהם ועדותיהם, ראה לנכון ביהמ"ש להורות על קיום צוואתה השניה של המנוחה, הצוואה מיום 24.7.2018, ונדחתה התנגדות המערער.

128.התנגדות המשיבים לקיום הצוואה ההדדית של המנוחה, הצוואה משנת 2017 – התקבלה.

129.תביעות המערער למתן סעד הצהרתי לביטול פעולות ו/או הענקות ו/או העברות שבוצעו שלא כדין והשבה שבוצעו מחשבון הבנק של המנוחה, וכן את בקשתו למינוי מנהל עיזבון זמני – נדחו.

טענות המערער –

130.המשיבים היו מעורבים באופן אקטיבי ובוטה בניסיון לביטול הצוואה ההדדית ועריכת הצוואה השנייה. משהוכחה מעורבות של נהנה בצוואה, לביהמ"ש אין שיקול דעת, שכן מתקיימת חזקה שאינה ניתנת לסתירה כי המשיבים השפיעו על גמירות דעתה של המנוחה.

131.ביהמ"ש הכשיר את צוואתה המאוחרת של המנוחה, חרף שהייתה כבולה בצוואה הדדית. המנוחה לא רק שלא הסתלקה כדין מעיזבון בעלה המנוח, אלא חתמה על הסכם יורשים ביחס לעיזבונו.

132.ביהמ"ש קמא לא שזר את כלל הראיות שהובאו בפניו לתמונה כוללת ממנה ניתן לראות באופן מובהק כי המשיבים טוו תכנית שלמה, ראשית להיפטר מהנאמן, שנית להביא לנישולו של המערער באמצעות צוואה חדשה ושלישית להשתלט על הונה של המנוחה

133.העברת הכספים לחשבונם של המשיבים אינה מתנה, הכספים ניתנו לכל היותר בנאמנות על מנת שידאגו לכל מחסורה של המנוחה.

134.ההעברות בוצעו תוך ניצול מצבה הרפואי הקשה של המנוחה והשפעה בלתי הוגנת

135.מחקירת המומחה עלה כי לא קרא את כל המסמכים הרפואיים באופן קפדני וחוות דעתו מושתת על עובדות העומדות בסתירה לחומר הרפואי שהונח בפניו.

טענות המשיבים –

136.המערער לא הוכיח קיומם של פגמים שיש בהם כדי לפסול את הצוואה.

137.המערער לא הציג ראיות התומכות בטענה כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה.

138.לא הוצגו ראיות המוכיחות כי המשיבים פעלו בדרכים פסולות כדי להשפיע על תוכן הצוואה.

139.הצוואה שיקפה את רצונה האמיתי והעצמאי של המנוחה.

140.הלכת "החוטים השזורים" נועדה להתמודד עם מצבים בהם נוצר חשד ממשי באשר לתקינות הליך עריכת הצוואה, אך יש קושי להוכיח זאת ברף הגבוה הנדרש לגבי כל עילת פסלות בנפרד. יישום ההלכה חייב להיעשות בזהירות רבה, תוך איזון הצורך לכבד את רצון המצווה. בענייננו ביהמ"ש עמד על מס' תהיות ביחס לצוואה אך קבע במפורש כי אין די בהן כדי ליצור פגמים המחייבים פסילת הצוואה, גם לא במצטבר וזאת עפ"י הכללים שנקבעו בהלכת "החוטים השזורים".

הכרעה –

141.אקדים ואומר כי המקרה אכן מעורר התלבטות; מדובר במקרה גבול, בו קבע בית המשפט קמא כי הגם שהייתה מעורבות- זו לא עלתה כדי טעם לפסילה; הגם שהייתה השפעה, זו לא הייתה 'בלתי הוגנת'; זאת, בצד אמירות המנוחה בפני בית המשפט בהליך שהתנהל (כב' השופט ברגר), נושא זהות התכתובות ועוד, הביא לשאלות של ממש.

142.שקלתי הדברים והתחבטתי; סופו של יום הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהכרעת בית המשפט קמא ולטעמי דין הערעור להידחות.

143.אשר לטענה לפי סעיף 8א לחוק הירושה, מעבר לניתוח שערך בית המשפט קמא, רואה אני להדגיש, כי הצוואות מיום 2/5/17 כללו בחובן סעיף בו כל אחד מהמצווים הותיר לעצמו היכולת לבטל הצוואה, לשנותה או להוסיף עליה, בכל עת (סעיף 10).

144.פסקה כמבואר לעיל לא אחת הביאה לכך כי עיקרון ההסתמכות המשמש אבן יסוד בצוואות הדדיות, נסוג בפני הותרת פתח השינוי וראה למשל לעניין זה ת"ע (ת"א) 550-11-12, ובמיוחד עמ"ש (ת"א) 51823-03-11 והניתוח מסעיף 39 ואילך; הקורא יופנה לדמיון הנוסח המותיר אפשרות שינוי שם, אל מול זה הנדון כאן. זאת, כאמור, מעלה מניתוח בית המשפט קמא למשמעות ההסתלקות וחלוקת הכספים הנוגעים לעיזבון האב.

145.סבורני כי גם ניתוח בית המשפט קמא לגבי נושא המעורבות נכון ואין צורך להידרש לו.

146. אפנה בעניין זה למשל לעמ"ש (מר') 17245-07-22 סעיף 45 ואילך לפסה"ד, עמ"ש (חי') 42104-02-21 סעיף 54 ואילך לפסה"ד, עמ"ש (ת"א) 55758-05-23 (סעיף 17 ואילך) ומהעת האחרונה- עמ"ש (חי') 51377-12-23.

147.שאלת השאלות, כפי שביארתי לעיל, הנה במישור ההשפעה הבלתי הוגנת; "עילת השפעה בלתי הוגנת" מתייחסת לקבוצת מצבים בהם הרצון של המצווה כפי שהובע בצוואה אינו משקף את רצונו אמיתי אלא הוא תוצר של השפעה בלתי הוגנת (ע. ליפשיץ, "ניכור לעת זקנה כהשפעה בלתי הוגנת בעקבות הלכת החוטים השזורים", הארת דין יד (תש"ף) (פורסם במאגרים משפטיים); "ע. לפשיץ").

148.אין מחלוקת כי בית המשפט קמא דק ודן בכל המבחנים הידועים של הלכת דנ"א 1516/95 מרום – לבחינת השפעה בלתי הוגנת, ומצא כי לא הורם הנטל. יישום המבחנים הנו בבסיס קביעה עובדתית, שבית משפט שלערעור ככלל ימשוך ידו מלהתערב בה. אזכיר- נקודת המוצא היא כי נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה (ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין, פ"ד מג (1) 772, 778 (1989).

149.כשלעצמי, תהיתי אם נוכח 'הלכת החוטים השזורים', יש מקום לשוב ולהרהר בשאלת ההשפעה.

150.בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני- קבע כב' בית המשפט העליון את הלכת החוטים השזורים, כמבחן עזר להכרעה בטענת השפעה בלתי הוגנת; למעשה- מדובר במבחן של התרשמות, כאשר מדובר בחוטים שונים של עילות שונות, המבססים התרשמות ומסקנה, כי גם אם מדובר בעילות נקודתיות, בגדר 'קצה חוט', המארג הכולל יוצר תמונה, כמעין תמונת רקמה, המלמד על השפעה בלתי הוגנת.

151.אביא גם מתוך ת"ע (ת"א) 49601-02-20- "בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (6.5.15) קבע בית המשפט העליון את הלכת החוטים השזורים אשר משמעותה היא כי חוטים שונים של עילות שונות יכולים להישזר יחד ולהוביל למסקנה כוללת המשקפת את מלוא התמונה ולהוביל למסקנה המתבססת על מכלול הראיות ואיננה נצמדת אך ורק לעילת פסלות יחידה:

"התשובה לכך נעוצה בנקודת מבטו של בית המשפט המחוזי. הוא בחן את סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת כמכלול. כך ראוי לנהוג. הנטל להוכיח עילת פסלות זו רובץ על המבקש את פסלות הצוואה (המשיב כאן). אך יש לזכור, כי לא פעם הראיות הינן נסיבתיות (ראו, למשל, הלכת מרום בעמ' 848). בענייננו, המשיב טען לעילות פסלות נוספות, כגון העדר כשרות ומעורבות בעריכת הצוואה. סבורני כי בצדק נדחו עילות אלה על ידי בית המשפט לענייני משפחה. אך עדיין, חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה". (ההדגשות בקו – הוספו).

ראו: בע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (6.5.15), פיסקה 7 לפסק דינו של כב' השופט הנדל; עמ"ש (ת"א) 48729-03-19 ב' י' פ' נ' א' פ' (17.11.19); עמ"ש 39988-09-17 ש' נ' ש' (27.12.18).

152.מדובר במבחן עזר, למבחני ד"נ מרום, אשר ביסודו מבוסס על התרשמות; נסיבות כ'מכלול' ולא מבחן נקודתי. בעמ"ש (מחוזי תל אביב יפו) 48729-03-19 ב' י' פ' נ' א' פ' [נבו] (17.11.2019) סקר כבוד השופט ש. שוחט את עיקרי "הלכת החוטים השזורים" והוסיף, כך:

"לעיתים בחינת המקרה בעיניים של אבני הדרך שנקבעו בפרשת מרום אין בה די כדי לזקק את אותו יסוד של "אי הגינות" שיש בו כדי לצבוע את הצוואה ואת הליך עשייתה בהשפעה בלתי הוגנת ובמקרים המתאימים כאמור יש להסתכל על המכלול בכללותו". 

153.ע. לפשיץ סבורה, כי "הלכת החוטים השזורים" שנקבעה בענין פלונית פתחה את הפתח לחריגה מ"דבקות נוקשה במבחני מרום" ולאחר חידוש הלכה זו, כאשר נבחנת השפעה בלתי הוגנת, על בית המשפט לאתר מהות שחורגת ממבחני התלות שנקבעו בעבר (עמ' 51).

154.הלכת החוטים השזורים למעשה מחייבת כי חוט אחר חוט אחר חוט, תתגלה תמונה שלמה, אשר תשכנע את בית המשפט בהתקיימות עילת ההשפעה הבלתי הוגנת; אין מדובר בנקודה מכרעת, אלא בפסיפס של אירועים; על כן, לא אחת הלכת החוטים השזורים מביאה לשימוש במונח 'מסה קריטית' במסגרתה משתכנע בית המשפט בהתקיימות עילת ביטול.

155.ומהדין לנדון- במקרה שלפנינו, טוען המערער כי צבר הראיות מחייב מסקנה שונה מזו אליה הגיע בית המשפט קמא.

156.בין יתר הדברים, מפרט המערער את מצב המנוחה, הסכסוך בין האחים וחילופי הדואר האלקטרוני (על דמיון נוסח התכתובות), ובמיוחד רצון המנוחה כפי שהובע בפני בית המשפט קמא (הדיון בפני כב' השופט ברגר) ושינוי הרצון עת המנוחה שהתה עם המשיבים וכן ממצא המעורבות שנקבע בפסק הדין קמא.

157.אכן, מדובר בצבר אירועים לא פשוט; עם זאת, להתרשמותי, בית המשפט קמא לא התעלם מצבר זה; כנגדו, מצא בית המשפט קמא לתת משקל גבוה לעדות עו"ד XXX והנאמן, לעדות הנוטריון של הצוואה השנייה על כל המשתמע ממעמדו כרשות, למצב המנוחה (בהתחשב בכך שחוות הדעת הרפואית עסקה במציאות מאוחרת לעריכת הצוואה), לעדות המנוחה בפני כב' השופט ברגר, דבר שלימד על חופשיות רצונה ויכולתה להביעו, לכך שבעת עריכת הצוואה התגוררה המנוחה בבית משלה ואף הייתה נגישה טלפונית. לדידי, גם העובדה כי נחתם הסכם ביחס לעיזבון האב, אשר המערער היה צד לו וקיים אותו, אף היא לעצמה מכרסמת בטענת ההשפעה.

158.הרושם כי בית המשפט קמא היה מודע לקשיים ולמשוכות ובחר לבכר עמדת המשיבים חרף משוכות אלו.

159.סופו של דבר, מדובר בהחלת המבחנים הנכונים, בהתרשמות אשר בה ערכאת הערעור תתקשה להתערב, ובקביעה כי חרף שהונחו חוטים לא מעטים, לא נבנתה אותה מסה קריטית, אותה תמונת פסיפס, שתביא לקביעה כי חלה השפעה, וכי השפעה זו בלתי הוגנת.

160.במצב דברים זה, סבורני כי מסקנתו של בית המשפט קמא, כי חרף הממצאים, אין מדובר בהשפעה בלתי הוגנת, הינה מסקנה סבירה, ואין מקום להתערב בה.

161.מדובר במקרה גבול בו הערכאה הדיונית הייתה מודעת לגבוליות ובחרה לבכר גרסה ולהתרשם כי לא הגענו כדי המסה הקריטית המצדיקה ביטול הצוואה.

162.הייתי ממליץ לחברי אפוא לדחות את הערעור; נוכח הקשיים, גבוליות ההכרעה, ההתנהלות, וחרף הניהול הייתי ממליץ שלא יעשה צו להוצאות.

השופט ס. ג'יוסי [אב"ד]

אני מסכים.

השופטת ע. אטיאס

אני מסכימה.

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט סילמן.

עירבון שהופקד יוחזר לידי ב"כ המערער עבור המערער.

מותר לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים והשמטת פרטים מזהים נוספים.

ניתן היום, י' חשוון תשפ"ה, 11 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.