כחודש לפני מותה העבירה המנוחה לשניים מילדיה את סכום העתק, ונישלה את בנה השלישי בניגוד לצוואה הדדית ושוויונית שעליה חתמה עם בעלה המנוח. מה קבע ביהמ"ש?
אם ל-3 עשתה בערוב ימיה שני צעדים שנויים במחלוקת: היא ערכה צוואה המורישה את רכושה ל-2 מילדיה בלבד, ובהמשך העבירה לכל אחד מהזוכים 700 אלף שקל. אחרי מותה אישר בית המשפט למשפחה בקריות את שתי הפעולות, אלא שהאח המנושל לא השלים עם כך וערער למחוזי בחיפה. מסקנת שופטי הערעור סארי ג'יוסי (אב"ד), עפרה אטיאס וניצן סילמן, הייתה שאין מקום לשינוי ההחלטה.
תחילת הפרשה במאי 2017 אז ערכו הוריהם המנוחים של הצדדים צוואות הדדיות, במסגרתן הורישו את רכושם לבן הזוג שיישאר בחיים, ולאחר מותו לשלושת ילדיהם שווה בשווה. עוד נקבע בצוואות שלאחר מות הראשון כספיו יועברו לעורך דין מסוים שישמש כנאמן עבור זה שנותר בחיים. שבוע לאחר מכן הלך האב לעולמו.
כאקט מתבקש אולי, ביקש אחד הילדים לממש את האמור בצוואות ולהעביר את כספי אביו לנאמן, אלא שאת אימו הדבר כנראה עיצבן מאוד. ביולי 2018 היא ערכה צוואה חדשה בה נישלה את בנה לטובת שני אחיו. בצוואתה הסבירה שלא יכלה להשלים עם העובדה שבנה מתעקש שיהיה לה נאמן על הכספים, אשר "יהיה חשוף לכל מה שקורה אצלי בחשבון", ולכן בחרה להדיר אותו מעיזבונה.
בהמשך הגדילה האישה לעשות, וביצעה העברות בנקאיות בסך 1.4 מיליון שקל, 700 אלף לכל אחד משני ילדיה הזוכים בצוואה. סביב אותה תקופה אובחן אצלה סרטן בלבלב, ובאפריל 2019 היא הלכה לעולמה בגיל 82.
לפני כשנה אישר בית המשפט למשפחה בקריות את צוואתה האחרונה של המנוחה ואת ההעברות הבנקאיות שביצעה, תוך דחיית התנגדות הבן המקופח. מכאן הערעור שהוא הגיש למחוזי.
לא הייתה כבולה
לטענת המערער, אחיו היו מעורבים בעריכת הצוואה השנייה. בנוסף, הם ניצלו את מצבה הרפואי הקשה של אימם והפעילו עליה השפעה בלתי הוגנת, על מנת שתעביר להם את סכומי העתק. בקשתו הייתה לפסול את הצוואה המאוחרת ואת ההענקות הכספיות. הזוכים, לעומת זאת, ביקשו לכבד את פסק הדין שניתן.
השופט סילמן, שכתב את פסק הדין בערעור, לא ראה לנכון לשנות מקביעות בית המשפט למשפחה. מסקנתו בנוגע לצוואת המנוחה התבססה בעיקר על סעיף ספציפי בצוואות ההדדיות, שלפיו כל אחד מבני הזוג שומר לעצמו את הזכות לבטל את צוואתו, להוסיף עליה או לשנותה בכל עת.
לעמדת בית המשפט למשפחה, אותה אישר המחוזי, לא ניתן להתעלם מהוראות הסעיף הברור הזה, שלפיו המנוחה יכולה הייתה לחזור בה מצוואתה ההדדית ולא הייתה כבולה אליה.
בהקשר לכך הבהיר השופט ש"גם אם למסתכל מהצד תגובתה של המנוחה – דהיינו נישולו של המערער מהירושה – היא מוגזמת , כאשר כל 'חטאו' הוא כי עמד על קיום צוואת אביו ורצה שיהיה נאמן לכספים – הרי שכל עוד לא נשללה יכולתה השכלית של המנוחה, הרי שהיא הייתה רשאית להחליט זאת".
גם בעניין ההעברות הבנקאיות שביצעה המנוחה לילדיה בערוב ימיה, מצא השופט שכספי המנוחה הועברו מחשבונה לחשבונות ילדיה-הזוכים תוך בירור הנושא ופיקוח, כשהיא צלולה, ולאחר שנציגי הבנק שוחחו עימה על האפשרויות השונות הפתוחות בפניה.
לפיכך, ובהסכמת יתר השופטים, הערעור נדחה פה אחד.
- באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מאיה רוטנברג
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.