בפני בקשת התובע למתן צו קיום צוואתו של המנוח, ז"ל והתנגדות הנתבעים לבקשה.
רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים
- התובע (להלן "התובע" או "המבקש") והנתבעים (להלן "הנתבעים" או "המתנגדים")
2-4 הינם אחים, ילדיהם של המנוחים ז"ל (כאמור לעיל - להלן - המנוח והמנוחה בהתאמה).
- הנתבעת 1 הינה בתה ויורשתה של המנוחה א. ז"ל, אחותם של התובע והנתבעים 2-4, בתם של המנוחים, אשר הלכה לעולמה במהלך ניהול ההליך.
- הנתבעים 5-8 הינם ילדיה ויורשיה של המנוחה מ. ז"ל, בתם של המנוחים אשר
הלכה לעולמה טרם פטירת ההורים המנוחים.
- המנוח נפטר ביום 13.11.2014 ואילו המנוחה נפטרה ביום 22.12.2015.
- המנוחים (הוריהם של התובע והנתבעים 2-4) ערכו לכאורה צוואותיהם יחד ביום XXXX מדובר בצוואות הדדיות וזהות שנחתמו לכאורה ביום XXXX2013 בבית המנוחים בנוכחות שני עדים (אותם העדים).
- צוואתו של המנוח מתייחסת לשני מצבים, הראשון מצב בו המנוח ילך לעולמו ראשון אזי הוא מוריש למנוחה את כל הכספים והמיטלטלין השייכים לו וכן זכות מגורים בבית המנוחים לכל ימי חייה (סעיפים ג'-ד' לצוואת המנוח).
המצב השני הוא מקום בו המנוחה לא תהיה בחיים בעת פטירתו של המנוח, שאז חילק המנוח את רכושו בין ילדיו ונכדיו ואת בית המנוחים (לרבות הקרקע עליה הוא בנוי) שהוא הנכס העיקרי של המנוחים, ציווה למבקש/התובע לבדו (סעיפים ה1 – ה7 לצוואה).
- צוואתה של המנוחה זהה לצוואת המנוח.
- התובע הגיש בקשה לצו קיום צוואה אחר המנוח ביום 21.12.2015 ובחודש נובמבר 2016, הגיש בקשה לצו קיום צוואה אחר המנוחה.
הנתבעים הגישו התנגדותם לשתי בקשות התובע.
- בהתנגדותם לצוואתו של המנוח טענו הנתבעים בין היתר כי החתימה על גבי הצוואה הנחזית להיות חתימת המנוח זויפה, ואינה חתימתו של המנוח; כי הצוואה מציגה מצג עובדתי שגוי באשר לזכויות המנוחים בבית המגורים שלהם ובמגרש עליו הוא בנוי; כי הצוואה הוסתרה מילדי המנוח והוגשה לקיום שנה לאחר פטירתו של המנוח; כי מינוי של המנוח למנהל העיזבון הינו בלתי סביר; כי הצוואה אינה עומדת במבחן ההיגיון הפנימי והיא משקפת את מעורבותו של מבקש הקיום בעריכתה; כי הייתה הפעלת לחץ בלתי פוסק של מבקש הקיום על הוריו המנוחים; כי פרשנות הצוואה מובילה ממילא להפעלת הוראות חוק הירושה; וכי מבקש הקיום לא התנגד לבקשת המתנגדים לצו ירושה אחר המנוח.
- בדיון שהתקיים בפני המותב הקודם, טרם הגשת בקשת התובע לקיום צוואתה של המנוחה מינה בית המשפט מומחה לכתבי יד לבחינת חתימת המנוח על הצוואה.
בחוות דעתו קבע המומחה כי "קיימת זהות ברוב תכונות הכתב" וכי הזהות קיימת גם בתכונות כתב הקשות לחיקוי, ואולם שטף הכתיבה בחתימת המחלוקת קצת יותר טוב מאשר בדוגמאות והחתימות קצת פחות מסורבלות בסיומן מאשר דוגמאות מתקופה סמוכה. מסקנת המומחה היא כי "קיימת אפשרות סבירה שחתימות המחלוקת אמיתיות".
- הנתבעים עמדו על התנגדותם ואולם ביום 23.3.2017 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יינתן צו ירושה אחר המנוח ביחס לכל אותם דברים בעיזבונו שאינם תלויים בצוואתו וימונה מומחה לכתב יד לבחינת צוואת האם המנוחה וטענות הנתבעים.
- המומחה לכתב יד, מומחה אחר - שאינו המומחה שמונה לצורך מתן חוו"ד באשר לצוואת המנוח, קבע כי החתימה על הצוואה איננה חתימתה של המנוחה.
- פסק דין מנומק בעניינה של צוואת המנוחה ניתן על ידי ביום 4.10.2021 לאחר הליך הוכחות לא קצר והתקבלה התנגדותם של הנתבעים לקיומה של צוואת המנוחה, מהטעמים המפורטים באריכות בפסק הדין.
- ביום 17.10.2021 הודיעו הנתבעים כי לאור פסק הדין בעניינה של המנוחה, ומשהמנוח הלך לעולמו טרם המנוחה, אין כל משמעות מעשית לקיומה של צוואת המנוח. שהרי לנוכח פטירתו של המנוח טרם פטירת המנוחה הרי שבהתאם להוראות צוואתו ציווה למנוחה את כלל זכויותיו הכספיות והמיטלטלין וזכות מגורים עד 120 בבית המנוחים, ללא שהתייחס וציווה את בית המגורים – משכך, באשר לחלקו של המנוח בבית המגורים, על בית המגורים חלות ממילא הוראות חוק הירושה. לפיכך, ומשלנוכח פסק הדין, אשר ביטל את צוואת המנוחה חלות על עיזבונה של המנוחה הוראות חוק הירושה וניתן אחריה צו ירושה, ממילא אין עוד טעם לקיים הליכים בעניין צוואתו של המנוח ויש ליתן אחר המנוח צו ירושה מתוקן על כל רכושו.
- התובע, מנגד, עמד על כך שתקוים צוואת המנוח וזאת לאור חוות דעתו של המומחה אשר לטענתו אימתה את חתימתו של המנוח על הצוואה. לטענתו, משאומתה חתימת המנוח ומשלא הוכחה כל עילה אחרת לביטול צוואת המנוח, נכון ויש מקום ליתן צו קיום צוואה על צוואת המנוח, זאת אף אם מסכים הוא כי בפועל, בהינתן צו ירושה אחר המנוחה, אין לקיום צוואת המנוח השלכה מעשית.
- הצדדים הגישו טיעוניהם בכתב וביום 28.12.2021 התקיים בפני דיון ארוך בעניין צוואתו של המנוח. משהצדדים לא הגיעו להסכמות, הודיעו הצדדים שניהם כי הם מסכימים שפסק הדין בעניין צוואתו של המנוח יינתן על יסוד הקיים בתיק.
טענות הצדדים בתמצית
התובע
- הגם שהאב המנוח נפטר לפני האם המנוחה ואין לכאורה משמעות מעשית כיצד התנהל עיזבונו עדיין ראוי ונכון לקיים צוואת האב.
עיקרון כיבוד רצון המת הוא עיקרון יסוד במשפטנו וראשון במעלה. בנסיבות אלו יש ליתן תוקף לצוואת המנוח המשקפת את רצונו האחרון.
קיום צוואת האב אינו עניין סמנטי בלבד – זאת בשל היותו משקף את רצונו האחרון – אשר זהו כבודו של המנוח.
- ביחס לצוואת האב הוגשה חוות דעת מומחה אשר קבעה כי קיימת אפשרות סבירה כי צוואת האב מהימנה. הגם שהנתבעים שלחו שאלות הבהרה למומחה, חוות הדעת לא נסתרה והנתבעים אף לא עמדו על חקירת המומחה ולמעשה אין חולק על אמיתות צוואת המנוח. חוות דעתו של המומחה לא נסתרה.
הצוואה משקפת את רצונו של המנוח בהתאם לעיקרון כיבוד רצון המת יש לכבד את רצונו של המנוח וליתן צו קיום לצוואתו. קיימת חשיבות למתן צו קיום צוואה לשם שמירה והגשמת רצון המנוח וכבודו.
הנתבעים
- לגישת הנתבעים, אין משמעות לקיום צוואתו של המנוח, מכיוון שהמנוח נפטר לפני המנוחה, בית המשפט קיבל את התנגדותם הנתבעים לצוואת המנוחה, ובמקרה כזה הסעיפים הרלוונטיים לצוואתו כבר התקיימו ואין משמעות ליתר הסעיפים בצוואת המנוח המתייחסים לחלוקת הרכוש בין ילדי ונכדי המנוחים.
בגין חלקו של המנוח בנכס העיקרי של המנוחים, שהוא בית המגורים והקרקע עליו הוא בנוי, ניתן ממילא צו ירושה עוד ביום 23.3.2017. מסיבה זו התמקדו הצדדים להליך בצוואת המנוחה ולא בצוואת המנוח וזאת אף הסיבה שהנתבעים לא עמדו על חקירת המומחה שנתן את חוות הדעת ביחס לצוואת המנוח.
- התובע מעוניין במתן צו קיום צוואה אחר צוואת המנוח וזאת על מנת שישמש אותו בערעור שהגיש על פסק דינו של בית משפט זה בעניין צוואת המנוחה.
- חוות דעתו של המומחה בעניין צוואת המנוח אינה חד משמעית כלל וכלל. חוות הדעת תומכת באופן חלש ביותר באמיתות הצוואה שכן מסקנת חוו"ד היא כי קיימת אפשרות סבירה שחתימות המחלוקת אמיתיות. על פי טבלת המדרג שצירף המומחה לחוות דעתו הרי שרמת החוזק של חוות הדעת היא 1 מתוך 4 כאשר 4 היא החזקה ביותר.
לא זו אף זו, לא המומחה הוא זה שקובע האם לקיים את הצוואה אם לאו, אלא בית המשפט, ואין די בכך כי בהתאם לחוות דעת המומחה ישנה סבירות כי חתימת המנוח על הצוואה היא אותנטית.
- זאת ועוד, בית המשפט קבע בפסק דינו לעניין צוואתה של המנוחה כי העד לצוואה, שהעיד בפני בית המשפט בכל הנוגע לחתימת המנוחה על הצוואה בלתי אמין ויש בכך אף להטיל ספק באמיתותה של צוואת המנוח שכאמור נערכה ונחתמה לכאורה בצוותא חדא עם צוואת המנוחה.
העד השני לצוואה התחמק ממתן עדות בבית המשפט ביחס לצוואת המנוחה, והתחמקותו מדברת בעד עצמה.
- למעלה מכך, טענת הזיוף נתמכת אף בהתפטרותו של ב"כ הקודם של התובע, אשר התפטר מייצוג עובר למועד בו היה על התובע להגיש תצהירו ותצהירי העדים לצוואה כאשר בבקשה לשחרור מייצוג ציין ב"כ התובע (הקודם) כי אינו יכול לייצג את התובע ואינו יכול לפרט את הסיבה לכך מטעמי אתיקה מקצועית.
מהשתלשלות העניינים בהליך עולה כי ב"כ התובע התפטר מייצוג לאחר הפגישה שקיים עם עדי הצוואה, טרם הגשת תצהיר מטעמם בתמיכה לגרסת התובע.
- בפסק הדין בעניין צוואתה של המנוחה התייחס בית המשפט אף לשאלת המעורבות בעריכת הצוואה (סעיף 75 לפסק הדין) ויש ללמוד מכך אף לענייננו.
- הצוואה אינה סבירה. עולה מהראיות באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי התנהגותו של התובע כלפי המנוחים הייתה בלתי ראויה בלשון המעטה. התובע, לא רק שלא סייע וסעד את הוריו הקשישים אלא הפריע לטיפול בהם וניצל אותם ואין זה מתקבל על הדעת כי המנוחים הורישו לתובע את עיקר עיזבונם.
כל הראיות שיש בפני בית המשפט מלמדות כי יש לקבל את ההתנגדות ולדחות את בקשת התובע לקיום צוואת המנוח.
דיון והכרעה
- החופש לצוות והמצווה לקיום דברי המת הינם שני עקרונות יסוד במשפטנו (עמ"ש (ת"א) 5512-11-19, ניתן ביום 19.8.2020 והאסמכתאות שם).
"הצוואה היא מסמך מיוחד במינו. היא מסמך משפטי, אך מסמך זה אינו חסר נשמה. הוא כמו מכתב אישי אחרון, ביטוי של משאלות, אהבות, רגשות, ואף חשבונות, היוצאים ממעמקי לבו של אדם המהרהר במותו ובמה שיקרה אחרי מותו. כאן צופה הוא אל התחנה האחרונה של חייו – והראשונה שאחרי מותו. כאן הנסיון האחרון שלו לעצב את חייהם של הנשארים אחריו, ולמצער, להשפיע עליהם... כאן מונח לפנינו דף נייר שבתוכו גלומים דבריו של המנוח, ואנו, שמצווה עלינו לקיים את דבר המת, עלינו לשמוע את קולו, להבין את דבריו ולהטות אוזן לבנות הקול המשתמעות מתוך דבריו".
(ע"א 7735/02 עזבון המנוח ניסים אלבז ז"ל נ' פז, פ"ד נח (3) 161 (2004) ,)
- עיקרון זה של כיבוד רצון המת התקיים כבר בענייננו הגם שלא ניתן צו קיום צוואה. ההוראות הרלוונטיות בצוואת המנוח התקיימו. רכושו עבר למנוחה והמנוחה התגוררה בבית המנוחים עד יום מותה.
מכאן, שלמעשה המצווה לקיים רצונו של המת קוימה ואין היא מהווה עוד נימוק המצדיק מתן תוקף לצוואת המנוח. מאידך, העובדה כי צוואת המנוח קוימה הלכה למעשה אינה מהווה נימוק לא ליתן לה תוקף.
- המנוח היה כשיר וחזקה על צוואה כי היא כשרה, ככל שנערכה כראוי, ועל הטוען אחרת מוטל עליו נטל ההוכחה להוכיח טענותיו שחותרות תחת כך ( דנ"א 1516/95מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813 (1998)).
- צוואת המנוח עומדת לכאורה בכל הדרישות הצורניות של צוואה בעדים, בהתאם לסעיף 20 לחוק הירושה ולא נפלו בה על פניו פגמים צורניים. משכך, בהליך זה שבפנינו על הנתבעים להרים את נטל השכנוע כי אין לקיים את הצוואה בהתאם לעילות המנויות בחוק.
- הנתבעים טענו בהתנגדותם לצוואת המנוח כי החתימה על גבי הצוואה הנחזית להיות חתימת המנוח זויפה, ואינה חתימתו של המנוח; כי הצוואה מציגה מצג עובדתי שגוי באשר לזכויות המנוחים בבית המגורים שלהם ובמגרש עליו הוא בנוי; כי הצוואה הוסתרה מילדי המנוח והוגשה לקיום שנה לאחר פטירתו של המנוח; כי מינוי של המנוח למנהל העיזבון הינו בלתי סביר; כי הצוואה אינה עומדת במבחן ההיגיון הפנימי והיא משקפת את מעורבותו של מבקש הקיום בעריכתה; כי הייתה הפעלת לחץ בלתי פוסק של מבקש הקיום על הוריו המנוחים; כי פרשנות הצוואה מובילה ממילא להפעלת הוראות חוק הירושה; וכי מבקש הקיום לא התנגד לבקשת המתנגדים לצו ירושה אחר המנוח.
- ראשית יובהר כי לא נטען ולא הוכח כי המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה ואף להיפך במסגרת התנגדותם לצוואה טענו הנתבעים בסעיף 6 כי "המנוח היה צלול עד למועד פטירתו והיה מעורה היטב ברכושו".
אשר לחתימתו של המנוח על הצוואה
- בהתאם לחוות דעתו של המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט קיימת אפשרות סבירה כי החתימה על הצוואה היא חתימתו של המנוח. עם זאת, עיון בחוות הדעת של המומחה עו"ד יונתן נפתלי אשר ניתנה ביום 1.2.17 מעלה כי על פי ממצאיה אמנם קיימת זהות ברוב תכונות הכתב בהשוואה בין חלק מהדוגמאות לבין חתימת המחלוקת (לרבות תכונות הקשות לחיקוי), ואולם שטף הכתיבה בחתימת המחלוקת קצת יותר טוב מאשר בדוגמאות והחתימות קצת פחות מסורבלות בסיומן מאשר דוגמאות מתקופה סמוכה. מסקנתו של המומחה היא כי "קיימת אפשרות סבירה לזהות" אך בדרגה הנמוכה ביותר של זהות ( 1 מתוך 4 דרגות).
- אשר למעמדה של חוות דעתו של גרפולוג מומחה נקבע בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240 כדלקמן:
"על מקצוע הגרפולוגיה נאמר, כי 'הגיע לדרגת מדע שימושי ממש...' (ע"פ 352/71 טל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] [19], בעמ' 112), ולכן מותר – ולעתים קרובות אף רצוי – לעשות שימוש בחוות דעתו של גרפולוג על מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה (או אי אמיתותה) של חתימה. מובן כי בכך אין כדי להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לעניין אמיתות החתימה ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל – אם בכלל – יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק...".
- קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח את זהות החותם על הצוואה:
"האחת, באמצעות עדות ישירה, דהיינו החותם או מי שהיה עד לחתימה. השניה, השוואת החתימה תוך התחקות אחר נקודות הדמיון והשוני והשלישית על ידי עדות מי שמכיר היטב את החתימה (שם בעמ' 261). דהיינו, לא ניתן ללמוד מהמסמך עצמו, אלא נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, ועל כן אין בעצם הגשת המסמך להוכחת הנדרש. לא למותר להוסיף, ולאור אשר פורט לעיל, כי מעת שמדובר על חתימה הנחזית כחתימת מי שהלך לעולמו ואינו יכול להעיד באופן ישיר על חתימה או על מסמך שנערך שנים רבות טרם לכן, יש מקום להטלת נטל מוגבר על התובע, וזאת לאור הקושי של הנתבעים מכוחו של מי שנפטר, להעיד באופן ישיר אודות החתימה הנטענת".
(עמש (ת"א) 3126-05-17 א.ר נ' ר.ח )
- מונחת בפני חוות דעתו של המומחה כפי שפורט לעיל. מעבר לחוות הדעת מונחת בפני עדותו של העד ל., שהוא אחד משני עדי הצוואה. בפסק דיני בעניינה של המנוחה, חרף עדותו של העד ל. כי ראה במו עיניו את המנוחה חותמת על הצוואה (לדבריו העד - לאחר שהמנוח הקריא לה את הצוואה) קבעתי כי המנוחה לא חתמה על הצוואה ולפיכך עולה שחתימתה זויפה. כך גם קבעתי בפסק דיני מיום 4.10.21 בעניין צוואת המנוחה כי לא מצאתי את עדותו של העד ל. מהימנה וזאת בלשון המעטה.
- כאמור, מר ל. הינו אחד משני העדים החתומים על צוואת המנוח. בתצהירו (שהוגש במסגרת ההליך בעניין ההתנגדות לצוואת המנוחה) העיד כי אביו עבד יחד עם המנוח באותו מקום עבודה, כי הוא מכיר את המנוחים שנים רבות וכי היה בן בית אצלם.
- עוד הצהיר לעניין החתימה על הצוואה:
"בתקופה הרלוונטית סביב יום חתימת הצוואה ...., הייתי בביתם, בין השאר במסגרת עזרתי לאלמוני בנם בבנייה בחצר ההורים ביחד עם מר מ..
באחד הימים ביקש מאיתנו האב, ___ ע"ה לבוא לביתם לשם עניין חשוב.
כשהגענו למחרת ישבו המנוח ורעייתו וביקשו ממני לחתום ולאשר את צוואתו.
המנוח הקריא את צוואתו וביקש ממני לחתום.
שאלתיו באם מבין את מהלך הצוואות, ומאשר וחתם בפני-חתמתי אני.
באותו מעמד הקריא האב גם את צוואת האם ובאותו הדרך, משאישרה בפני וחתמה, חתמתי גם אני. "
- במסגרת חקירתו הנגדית (בהליך בעניין צוואת המנוחה) אישר העד כי הוא היה למעשה בן בית אצל התובע (לא אצל המנוחים) והוא חבר טוב של התובע (עמ' 25 ש' 15-20). וכן העיד כי התובע לא היה בבית עת הגיע (יחד עם עד הצוואה השני, מ.) לשמש כעד לצוואות המנוחים וזאת לבקשת המנוח ללא שהתובע ידע על כך כלל.
- קבעתי כבר במסגרת פסק דיני בעניין צוואת המנוחה כי גרסתו של העד מר ל. לפיה התובע לא היה בבית הן במועד בו ביקש ממנו המנוח להגיע לביתו והן במועד החתימה אינה סבירה בעיני ואינה מתיישבת עם שורת ההיגיון והשכל הישר.
- עוד קבעתי אז וסבורה אני גם היום כי אין זה סביר שמר ל., שהינו לדבריו בן בית אצל התובע, והוא והתובע חברים טובים כלשונו, לא סיפר לתובע על הצוואה כפי שהעיד.
- כך גם מצאתי חוסר הגיון ואמינות אשר לתשובותיו בהתייחס לשאלות שנשאל על ידי ב"כ המתנגדים בהתייחס לעובדה שהצוואה כולה – לרבות התאריך – הייתה מודפסת למעט שמות העדים:
ש. אתה אומר שהוא אמר לך לבוא למחרת ואני מציג בפניך את הצוואה, תשים לב שבצוואה הכל מודפס חוץ מהפרטים שלכם והחתימות שלכם נכון?
ת. נכון.
ש. איך אתה מסביר שהפרטים שלכם לא מודפסים גם?
ת. אין לי מה להסתיר. מה יש לי להסתיר.
ש. למה זה קרה לדעתך?
ת. אולי הוא ביקש אנשים אחרים אני לא יודע מה השיקול שלו.
ש. אפילו התאריך ....מוקלד בהקלדה, ז"א שמי שדיבר אתך, לטענתך המנוח, ז"א שהכל היה אצלו מוכן, הצוואה התאריך אז איך יכול להיות שהשמות שלך ושל מ. לא מוקלדים שם?
ת. אין לי מושג.
(עמ' 29 ש' 26-30 ועמ' 30 ש' 1-5)
- כאמור לעניין הוכחת עובדת חתימתו של המנוח על הצוואה, מונחת בפני חוות דעתו של המומחה כפי שפורט לעיל ובצידה נשמעה עדותו של מר ל. אשר בעדותו בהליך לעניין צוואת המנוחה התייחס גם לכך שהמנוח חתם בפניו באותו מעמד. עד הצוואה השני, מר מ. נמנע מלהגיע לבית המשפט וליתן עדות (חרף היותו חברו של התובע) ויש לציין כי הימנעותו ממתן עדות ואי הגעתו (פעמיים) מדברת בעד עצמה ומהווה תמיכה מצטברת וחיזוק לטענות בדבר חוסר תקפותה של הצוואה. לא נשמעו בפני עדויות אחרות המתייחסות לחתימת המנוח על הצוואה.
- לנוכח האמור, ולנוכח התרשמותי ומסקנותיי מכלל העדויות שהובאו בפני, כפי שפורט לעיל ויפורט להלן, חרף קביעת המומחה בדבר קיום אפשרות לסבירות לזהות בין חתימת הצוואה לחתימת המנוח (כאמור לעיל - האפשרות הנמוכה ביותר לאחר שקילות, 1 מתוך 4), לא מצאתי ליתן למסקנות המומחה משקל אשר יהיה בו כדי להטות את הכף לטובת קבלת גרסת התובע כי הצוואה נחתמה על ידי המנוח בפני העדים כדין.
- אף אם נחתמה הצוואה על ידי המנוח, דבר שיש בו ספק רב לדעתי, מצאתי כי מסתברת בעיני יותר האפשרות כי אף לא אחד מהמנוחים, חתם על הצוואה כדין בנוכחות העדים לכאורה לצוואה. לא המנוחה – כפי שכבר הוכרע במסגרת פסק הדין מיום 4.10.21 בעניין צוואתה, ואף לא המנוח.
- מסתברת בעיני יותר האפשרות שהעדים חתמו/הוחתמו (ככל שאכן עשו זאת) על הצוואה כאשר קבלו כבר לידם מסמך שנחזה להיות חתום על ידי המנוחים, כאשר המנוחה, כפי שכבר הכרעתי בפסק דיני בעניינה לא חתמה עליו כלל ואילו המנוח – ספק רב אם חתם עליו, ואם חתם עליו ספק רב אם חתם עליו בנוכחות מי מהעדים, כאשר עד אחד שטרח להגיע ולמסור עדותו נמצא על ידי כלא מהימן (ובלשון המעטה) ועד שני, נמנע, פעם אחר פעם, מלהגיע ולמסור עדותו – וכאמור לעיל אף לכך יש ליתן משקל.
- על כך יש אף להוסיף את האמור בסעיף 54 לתצהירו של הבן (המתנגד), נ., שם הצהיר כי כחודשיים לפני פטירת המנוח, דהיינו במהלך שנת 2014, אמר לו המנוח כי בכוונתו לערוך צוואה. מכאן שלא סביר כלל שהמנוח כבר ערך צוואה קודם לכן, בשנת 2013 שאחרת לא היה מציין בפני נ. בשנת 2014 כי בכוונתו לערוך צוואה בעתיד. המנוח כאמור היה אדם כשיר וצלול – על כך אין מחלוקת ונ. לא נחקר על עניין זה כלל והצהרתו זו לא הופרכה.
- לנוכח כל המקובץ לעיל מצאתי כי משקלן המצטבר של הראיות אשר הובאו בפני מצביע על כך כי המסמך הנחזה להיות צוואתו של המנוח אינו מהווה צוואה כדין ולא ניתן לפיכך ליתן לו תוקף ולקיימו. לפיכך, בהמשך לצו הירושה שכבר ניתן בתחילת ההליך בהתאם להסכמות הצדדים מיום 25.3.18 יש לקבוע כי צו הירושה שניתן מתייחס לכלל עיזבונו של המנוח.
- משקבעתי כי חרף חוות הדעת שהונחה בפני לא סבירה האפשרות כי המנוח חתם כלל על הצוואה וככל שאולי חתם סבורה אני כי הצוואה לא נחתמה כדין בפני שני העדים, ומשכך לא נערכה כדין, הרי שיש בכל אלה די כדי לפסול את הצוואה ולא לקיימה. עם זאת ולמעלה מן הצורך מצאתי להתייחס בקצרה לטענות נוספות שהועלו על ידי הצדדים.
מעורבות בעריכת הצוואה
- עיון בצוואה מלמד כי רובה ככולה מודפסת. בשים לב לגילם של המנוחים ולכך כי אף לא אחד מילדי המנוחים המתנגדים ידע על הצוואה (עובדה שאינה שנויה במחלוקת), עולה השאלה מי הדפיס עבור המנוחים את הצוואות ומי ניסח עבורם את הצוואה וגם לכך לא ניתן כל הסבר – שהרי לטענת התובע וכך גם לטענת העד מטעמו של התובע, מר ל., אף התובע כלל לא ידע על הצוואה (דבר שבנסיבות עריכת הצוואה, אינו סביר כלל בעיני).
- לא ניתן לפיכך כל הסבר מניח את הדעת באשר לשאלה מי הדפיס את הצוואה עבור המנוחים, ומשלא היו אלו הנתבעים, ואף התובע לא עשה כן, והצוואה, ככל הידוע, לא נערכה על ידי עו"ד מעלה עניין זה ספק משמעותי באשר לגרסת התובע (והעד מטעמו) כי לא היו לתובע יד ורגל בעריכת הצוואה המזכה אותו וכלל לא ידע על עריכתה. משכך, לא נחה דעתי כי התובע לא היה מעורב בעריכת הצוואה המזכה אותו.
- כך גם בנסיבות העניין קשה לקבל את הטענה כי התובע לא ידע כלל על הזמנת העדים להיות נוכחים במעמד עריכת הצוואה וכי לא ידע כלל על עריכתה של הצוואה, מצאתי כי גרסה זו של התובע ושל העד מטעמו אינה סבירה כלל.
לחץ והשפעה בלתי הוגנת
- לטענת הנתבעים הפעיל התובע על המנוחים מכבש לחצים והתנהל בצורה כוחנית וניצל את חולשת ההורים המנוחים על מנת לגרום להם לעשות צוואה לטובתו. בהתאם לתצהירו של אח התובע, מר נ. הפעיל התובע לחץ על המנוחים (ס' 36-40 לתצהיר) עדותו זו לא הופרכה.
- כך גם, קבעתי עוד במסגרת פסק דיני בעניין צוואת המנוחה כי יש להעדיף את הדו"חות סוציאליים שהוכנו במסגרת תיק האפוטרופסות (של המנוחה) מהם עולה כי התובע, לא רק שלא תמך במנוחה אלא אף הפריע וחיבל בטיפול בה. התובע אמנם הכחיש את כל טענות המתנגדים ואת האמור בדיווחי העו"ס אולם לבד מגרסתו לא הוצגה כל ראיה חיצונית שיש בה לתמוך בטענותיו ואין מקום להטיל ספק בדווחי העו"ס, שהינם דווחים אובייקטיביים.
- על כך יש להוסיף את עדותו של נ.:
"ת. כאשר אתה שואל אותי למה התכוונתי כאשר כתבתי בתצהיר שאחי התובע היה רודן כלפי הוריי, אני מתכוון לזה שבהתייחסות שלו להורים בכלל, ולכל דבר שעשו, באוכל, שלא קנו לו מה שהוא עשה, והוא עצמאי, בקללות שהיה מקלל את אבא, לא רציתי להיכנס לזה, אבל הוא אילץ אותי,
ש. תסביר לי
ת. אפס, אידיוט, מפגר, את הכיליה שנתתי לך אני אוציא לך חזרה, אפס, מטומטם, לא רציתי להיכנס לזה."
(עמ' 78 ש' 1-7)
- בנוסף, מצאתי כי בעובדה שהצוואות הוסתרו מאת כלל ילדי המנוחים למעט התובע, דבר שאינו שנוי במחלוקת, יש כדי ללמד הן על חשד ממשי למעורבותו של התובע בעריכת הצוואות והן על כך שיש סבירות רבה שהפעיל לחץ והשפעה בלתי הוגנת על המנוחים לצורך עריכתן של הצוואות.
- סבורני לפיכך כי יש ממש בטענה שהיה באופן התנהלותו של התובע, משום מעורבות בעריכת הצוואה ומשום הפעלת לחץ עד כדי השפעה בלתי הוגנת על המנוחים שניהם, ככל שאכן ערכו את הצוואה, דבר אשר באשר למנוחה ניתנה כבר הכרעתי כי הצוואה לא נערכה על ידה וביחס למנוח יש ספק רב בדבר כמפורט לעיל.
סוף דבר –
לנוכח כל המפורט מצאתי לקבוע כי אין לתת תוקף ולקיים את המסמך הנחזה להיות צוואתו של המנוח שכן מכל הטעמים שפורטו המסמך שהוגש לקיום כצוואת המנוח אינו מהווה צוואה כדין ומתקיימות עילות בדין לפסילתו הכל כפי שפורט בהרחבה בגוף פסק הדין.
לפיכך – התביעה לקיום צוואת המנוח נדחית וצו הירושה שניתן אחר המנוח עוד ביום 25.3.18 יורחב ויחול על כלל עיזבונו של המנוח.
בנסיבות העניין וחרף הצורך במתן פסק דין אשר הצדדים שניהם הסכימו כי אין לו כל נפקות מעשית, משנפסקו כבר הוצאות במסגרת ההליך הקודם בעניין צוואת המנוחה, לפנים משורת הדין, לא מצאתי ליתן צו להוצאות נוספות כנגד התובע.
פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.
תואיל המזכירות לקשור את פסק הדין לכלל ההליכים בין הצדדים ולסגור את כלל התיקים שנותרו פתוחים.
ניתן היום, י"ח אדר ב' תשפ"ב, 21 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.