האב ציווה לאחד הילדים את בית המגורים של ההורים, הנכס המרכזי. התנגדותם של יתר האחים התקבלה לנוכח ראיות על זיוף, מעורבות והשפעה בלתי הוגנת
השופטת אפרת ונקרט דחתה לאחרונה בקשה לצו קיום צוואה שהוגשה על ידי בנו של אדם שנפטר ב-2014. על אף חוות דעת גרפולוגית שקבעה שיש אפשרות סבירה כי האב חתם על המסמך, השופטת קבעה כי יתר הראיות מובילות למסקנה שהצוואה לא נחתמה כדין. היא מצאה גם חוסר היגיון בצוואה לנוכח ראיות על התעמרות של הבן אביו.
האב נפטר ב-2014 ואילו האם נפטרה ב-2015. ההורים ערכו לכאורה צוואות יחד ב-2013. מדובר בצוואות הדדיות זהות שנחתמו בפני שני עדים.
בצוואת האב נכתב כי אם הוא ילך לעולמו ראשון הוא מוריש לאם את כל הכספים והמיטלטלין השייכים לו וכן זכות מגורים בבית המגורים לכל ימי חייה. עוד נכתב כי אם האם תלך לעולמה ראשונה, הרכוש יחולק בין הילדים והנכדים למעט בית המגורים (הנכס העיקרי) אותו ציווה לאחד הילדים בלבד. צוואת האם זהה לצוואת האב.
הבן שזוכה על פי הצוואות בבית הגיש בקשה לצו קיום צוואה אחר האב ולאחר מות האם הגיש גם בקשה לצו קיום צוואה אחריה.
יתר האחים הגישו התנגדות. הם טענו כי החתימה על גבי צוואת האב מזויפת, כי הצוואה הוסתרה מהם, אינה הגיונית ומשקפת את מעורבות הבן הזוכה בעריכתה. הם הוסיפו כי הייתה הפעלת לחץ בלתי פוסק של הבן על הוריו המנוחים.
בית המשפט מינה מומחה לכתב יד שקבע כי קיימת אפשרות סבירה שחתימות האב על הצוואה אמיתיות.
בהליך שנערך ביחס לצוואת האם נקבע כי החתימה על הצואוה אינה חתימתה. התנגדות האחים התקבלה בפסק דין שניתן באוקטובר 2021 והצוואה נפסלה.
הבן עמד על כך שתקוים צוואת האב המנוח לאור חוות דעת המומחה לכתב יד. הוא הדגיש שהצוואה משקפת את רצון המנוח ויש לכבד את רצונו.
יתר האחים טענו כי אין משמעות לקיום צוואת האב, מכיוון שנפטר לפני האם. הם הוסיפו כי חוות דעת המומחה בעניין צוואת המנוח אינה חד משמעית כלל וכלל.
הם הדגישו כי התובע לא רק שלא סייע וסעד את הוריו הקשישים אלא הפריע לטיפול בהם וניצל אותם, וזה לא מתקבל על הדעת שהם הורישו לו את רכושם המרכזי.
לא אמין
השופטת אפרת ונקרט מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה כתבה כי מעבר לחוות דעתו של הגרפולוג מונחת בפניה עדות אחד משני עדי הצוואה שהסתבר כי הוא חבר קרוב של התובע. בפסק הדין בעניין האם המנוחה, חרף עדות העד כי ראה במו עיניו את המנוחה חותמת על הצוואה, נקבע כי המנוחה לא חתמה על הצוואה וחתימתה זויפה לאחר שעדותו נמצאה בלתי מהימנה. העד השני התחמק מעדות.
בנסיבות אלה קבעה השופטת כי המסקנה המסתברת היא שאף לא אחד מההורים המנוחים חתם על הצוואה כדין.
לדבריה, המסקנה המסתברת יותר היא שהעדים חתמו או הוחתמו על הצוואה כשקיבלו כבר לידם מסמך שנחזה להיות חתום על ידי המנוחים, כשספק רב אם המנוח אכן חתם על הצוואה.
השופטת הוסיפה לכל אלה מצטרף חשד ממשי למעורבות הבן בעריכת הצוואה ולחץ והשפעה בלתי הוגנת שהפעיל על הוריו. זאת, לצד עדויות על יחסו המחפיר כלפי האב (אותו כינה אותו "אפס, אידיוט, מפגר").
בסיכומו של דבר קבעה השופטת כי אין תוקף לצוואת האב.
לא ניתן צו להוצאות.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד יעל עוז
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.